11 ביולי 2020 עודד רוכב מזרחה -1
עודד ויטאליס יצא מגרמינה לסטאנים.
על אופנוע אתה אמנם לבד. אבל לא בודד!
עודד יצא מישראל באמצע מאי 2012 . התכנית: לרכוב כמה שיותר. יש עולם שם בחוץ – וצריך לבדוק אחיזה.
היפה במסע המתוכנן של עודד הוא הגמישות המחשבתית. המסע יימשך כמה שרק הוא ירגיש. כלומר תהיינה נקודות מנוחה וגיחה לחיים השוטפים. עודד מתכוון לבצע קטע של כמה חודשים. לחזור לארץ לביקור ואולי להביא משפחה לפגוש אותו על הציר. "ללכת עם ולהרגיש עם". יופי של חווייה.
בהקשר הזה; לרכוב על אופנוע, יש בו משהו מה"לבד"היכולת לשלוט באופן הכי אינטימי במה ואיך אתה עושה זאת… ויחד עם זאת, אופנוע הוא כנראה מתכון מבטיח לחוסר בדידות. הרצון לפגוש אנשים. להתחבר, להכיר, להפתח. יכול לקרות רק אם אתה לבד. לא כבול למשלחת, למסגרת לתכנית "חובה" ולו"ז מחשק. עודד פוגש כל הזמן אנשים מרתקים.
בהמשך, אכניס כאן באתר מדי פעם – קטעים שאקבל מעודד וככל הניתן גם צילומים.
עודד רכש אופנוע BMW R1200GS ADV בגרמניה. איבזר אותו ויצא מזרחה. המסלול: מזרח אירופה לשעבר. טורקיה. גיאורגיה. אזרבייג'אן. חצה את הים הכספי לכיוון קזאחסטאן ומשם לאוזבקיסטאן. יש לו כוונה לפגוש את דורון קדמיאל ולרכוב איתו לכיוון מונגוליה ולמזרח רוסיה. אולי עד לוולאדיווסטוק.
24 מאי 2012
ובכן, זה האופנוע אתו אני עומד לגמוע בחודשים הבאים עשרות אלפי ק"מ – מודל 2011, 5000ק"מ – הוא עוד לא יודע שאלפי הק"מ הבאים לא יהיו דומים לאלה שגמע עד כה – וגם אני לא.
יציאה ממינכן לדרום מזרח – בלקן, טורקיה לאורך החוף הדרומי של הים השחור – גיאורגיה, אז'רביג'ן ובמעבורת על הים הכספי לקזחסטן בואכה מרכז אסיה. בתכנית לצאת בוולאדיווסטוק.
עידכונים על מיקום יגיעו בהמשך באמצעות לינק לגוגל מפות כמו גם לינק לפיקסה .
יציאה מחר ממינכן.
28 מאי 2012
.לילה שלישי בלי אמא" ואני באיסטנבול". יציאה חלקה ממינכן – הכנות בעזרת שני אנשים יקרים וחברים טובים שהקלו עלי מאד להוציא את חלום המסע מהכוח אל הפועל – חיים ואיז'ו – בתמונות, בליווי מלכותי מעבר לאלפים האוסטרים .
לכיוון דרום מזרח , חציתי את סלובניה, קרואטיה, סרביה, בולגריה לתוך תורכיה. על הכורסא של ידידי הבוורי – התחלנו לדבר בגוף ראשון, זאתומרת שעברתי למבטא באוורי כבד, גמיעת המרחק עברה בכיף. יפה באזורים האלה של השנה, הכבישים מתעקלים ברכות, אני משפר את יכולת השירה שלי – מוזיקה בקסדה והאופנוע על 5000 טורים – אז למה לכל הרוחות אני צריך את הסטנים האלה? מה רע .להסתובב חודש באלפים? אז ככה זה שהראש כלוא כל היום בקסדה – בכל מקרה אין ברירה, יש לי את התרופות של דורון אתי
1 ביוני 2012
חברים, אני בטביליסי גיאורגיה (גרוזיה- רק שלא יתפסו אותי אומר את המילה). הדרך לפה היתה נעימה במיוחד אחרי הרחש בחש של תורכיה – עד שהגעתי לטביליסי. עיר בחזות אירופאית – פאריזאית – שדרות רחבות בתים גדולים – יפה עם נשמה אזיאתית. עם ידידי הבאוורי אני בסינרגיה טובה אך כואבת – התחת חבל"ז. יודעי דבר טוענים שעוד 5-6000 ק"מ זה יעבור – אני אופטימי. במקום שנראה לי מרכזי – מק דונלדס – חיכיתי ואכן תוך זמן קצר הגיעו שלושה רוכבי אופנוע מקומיים. לאחר ריטואל ריחרוח האגזוזים המקובל, לקחו אותי השלושה למלון משפחתי קטן. המלון, בעבר בית מידות מפואר שירד מגדולתו אך שרידים מרשמים עדיין נותרו, בדמות עבודות העץ בבית – גרמי המדרגות , המדרגות ומסגרות החלונות.היום יום חמישי בבוקר הגשתי בקשה לויזה לאזרביאג'ן ונראה שמחר אקבל אותה, כך שבשבת כנראה אצא לכיוון באקו אזרבאיג'ן. רק בערב הבנתי שהאופנוענים המקומיים מיקמו אותי במקום סופר מרכזי – בשדרות "שאנז אליזה" המקומיים, אזור מלא בתי קפה ובארים והכל בחוץ, צבעוני ומלא חיים.
כדרכן של תוכניות – את הויזה לאזרביג'ן קבל רק ביום שני. בינתיים פגשתי קבוצת רוכבים ממלזיה בדרכם לג'דה לחאג'. נראה שאתם אבלה חלק מהסופ"ש פה בטביליסי.
4 ביוני 2012
כהצעתה הגאונית של טל , התחלתי לשלוח גלויה לטיה מכל מקום בו אני נמצא. מטביליסי זה לא פשוט – אין בתי דאר – כמה שאלתי, כמה כתובות קיבלתי והלכתי – כלום. בסופ מה
שעובד כמו בכל מקום, להכנס לאחד המלונות היוקרתיים והם מטפלים בעניין.ו
היום קיבלתי את הויזה לאזרבייג'ן ומחר בבוקר אני יוצא שוב לדרך, לאחר שכמעט התחלתי להכות פה שורשים. אתמול בערב הייתי בקונצרט רוק במיקום מדהים מעל לעיר – תמונות בלינק.
בפעם הבאה שניפגש זה יהיה בבאקו.
7 ביוני 2012
המסע האמיתי התחיל, הגעתי למרכז אסיה ואתן חוויות נפלאות. הגעתי לבאקו ביום שלישי בערבלאחר רכיבה מייגעת בערבה האין סופית בין גאורגיה לאזרביג'אן – בעיקר הרוח החזקה הקשתה. במעבר הגבול פגשתי זוג אוסטרלים – לינדה והרי, כל אחד על אופנועו הוא/היא. הם עשו את כל הדרך מדרום אפריקה – עלו דרך החוף המזרחי של אפריקה עד למצרים ומשם במעבורת לאיטליה. היתה לנו מסתבר אותה כתובת מלון וככל ששאלנו לא הצלחנו למצוא אותו. בסופו של דבר שאלנו ניידת משטרה והיא הובילה אותנו בצפירות ליווי מלכותיות. כדאי היה להתעקש – זו דירה בקומה ה-16 צופה על הנמל, על כל העיר בעצם.
אתמול היה יום הגשת בקשות לויזות לקזחסטן, אוזבקיסטן וטג'יקיסטן. בדירה לא היה אינטרנט, כך כשיצאתי בבוקר לא היה לי מושג לאן אני פונה. נכנסתי לבית קפה ושם בהמון רצון טוב דלו בשבילי את הכתובות ובסופו של דבר השליח של המקום הוביל אותי עם האופנוע הקטן שלו לכל המקומות בחביבות מדהימה.
בשגרירות טג'יקיסטן – אגב כל השגרירויות האלה ממוקמות בלב שכונות מגורים כאשר החלק התחתון הם המשרדים ולמעלה גרות המשפחות – בעוד אני חונה בחוץ עם האופנוע עובר גבר חביב ומתחיל לדבר אתי בגרמנית – האופנוע עם מספר גרמני – הוא מורה בתיכון בבאקו לשפות וכל כך שמח על ההזדמנות לתרגל שיחה בגרמנית שבסופה הזמין אותי אליו הביתה לשתיית תה מסורתי שהוביל לארוחת צהריים עם כל המשפחה – ראו תמונות .
הויזות תהיינה מוכנות ביום שלישי ואז עוד מחכה הרפתקאה עם המעבורת שאמורה לקחת אותי מעבר לים הכספי לאקטאו בקזחסטן.
13 ביוני 2012
הויזות מוכנות להמשך , עכשיו אני מחכה למעבורת שתעביר אותי את הים הכספי. מאחר ופעילות המעבורות תלויה ברוח – ולמדתי פה את עוצמתן, ושאר דברים שעדיין לא מובנים לי, פעמיים ביום אני עושה את הסיבוב לנמל לברר מתי המעבורת יוצאת ואני לא לבד, עשרות משאיות עומדות בתור ומחכים. אתמול בערב עשינו פה באכסנייה ((הוסטל נשמע קשה)) את ה"סעודה האחרונה", אם הבית – יושבת בתמונה באמצע, בישלה לנו ארוחה אזרית, נאמרו מילות פרידה מרגשות ונפרדנו כאחים בפייס בוק.
בוקר טוב
24 ביוני 2012
יומיים בחיווה נתנו לי את המנוחה לעבד את חוויות השבוע האחרון, עדיין מופתע שאני אכן פה. אחרי יומיים המתנה למעבורת שתקח אותנו על פני הים הכספי לאקטאו קזאחסטן, ביום השלישי התבקשנו להופיע בנמל. בקיצור, עד למחרת אחה"צ המעבורת אמורה הייתה אוטוטו להפליג – בילינו את הלילה – בינתים הצטרפו שני רוכבים איטלקיים, סטפנו ודייגו וכן בחור הולנדי, ג'ק עם מיניבוס – בנמל זרוקים – ראו תמונות. המעבורת מעבירה טריילרים – 50 – מצד אחד של הים הכספי לצד השני, כך ש 50 נהגי משאיות היו אחינו לצרה. המעבורת היתה חוויה מתקנת של מנוחה והתיידדות עם נהגי המשאיות – שתיית תה, הצגת תמונות משפחתיות על גבי הטלפונים.
מאקטאו היתה לנו דרך של יומיים לאוזבקיסטן קריעה סדר גודל. הדרך המרכזית לא סלולה, מלאת מהמורות, בורות, אבנים ושאר מרעין בישין וזאת לאורך 200 ק”מ רצופים, שבה היו לאיטלקים שני פנצ'רים. סה"כ 420 ק"מ של דרכים לא סלולות או סלולות במצב איום. נהגי הטריילרים נוהגים בסלאלום להמנע מהבורות והאבנים, לצד הדרך הם פותחים צירים בשטח, במקומות מסויימים 4-5 צירים מקבילים.בסוף המסלול הזה בעיירה שכוחה ועלובה לאחר 12 שעות רכיבה – בינאו, פגשנו שני רוכבים רוסיים – אנדריי וסרגיי שלקחו אותנו למארח קזחי שפתח שולחן לכבודנו וכמובן בקבוקי וודקה, בקיצור חגיגה גדולה. את הלילה ישנו במחסן גדול כולם ביחד. הרוסים היו בדרכם חזרה למוסקבה לאחר שעשו את המסלול שאני מתעתד לרכב והשאירו הרבה עצות להמשך. מהם גם קניתי את זוג צמיגי השטח שאצטרך בשביל הפאמיר ומונגוליה. למחרת בבוקר נפרדנו מסטפנו ודייגו פרידה נרגשת והם הצטרפו לרוסים למוסקבה בדרכם חזרה לאיטליה. לאחר חציית הגבול לאוזבקיסטן השתנו תנאי הדרך לטובה וגמענו – לינדה והרי הדרום אפריקאים – את הערבה האוזבקית בשטף. עוד לילה בדרך באורחן משאיות, באולם גדול על דרגשי עץ גדולים והגענו לימת ארל. הימה הענקית שהסובייטים ייבשו, פשוט דיכאון. בתמונות, הספינות החלודות.עם לילה נוסף בדרך, למחרת – יום שישי הגענו לחיווה הפנינה של דרך המשי. חיווה פשוט מדהימה ביופיה – התענגו על התמונות. פה השתנו המראות , השפעת המזרח והמערב מורגשים חזק במראה האנשים, בצבעים, בריחות ובמאכלים. המקום עשיר במים – שדות אורז וכותנה – כך שגם המאכלים השתנו – שווקים עם שפע של פירות וירקות וכולם בלאדי עם טעמים של פעם – כמו שצריך. פה גם תנאי הלינה שונים – פנסיון משפחתי בתוך החומה, שמזה דורות רבים בחיווה. חדרים יפים עם מקלחות טובות ואינטרנט.
אחה"צ הצטרף מוני, רוכב מבולגריה שעשה את הדרך מבולגריה דרך תורכיה ואיראן. ייתכן שאת טג'יקיסטן נרכב ביחד – יוחלט בסמרקנד. בכל מקרה, מחר אני ממשיך לבד לבוכארה, ולמחרת יצטרפו האחרים, או לא.
24 ביוני 2012
אחרי יומיים בחיווה יצאתי לבוכרה עוד עיר מפוארת בדרך המשי. גם פה חלק מהדרך – 70 ק"מ של דרך לא דרך כאשר בשלב מסויים חשבתי שעוד רגע השניים המעטות שנותרו לי ינשרו מרוב רעידות וטלטלות. בוכרה כבר גדולה יותר, מתויירת יותר וממוסחרת יותר מחיווה והדבר נכון גם לסמרקנד בהמשך – תתרשמו מהתמונות.
בסמרקנד הצטרף חבר של מוני, בויקו, וביחד אנחנו מתכוונים לרכב כברת דרך ביחד. לאזור הפאמיר בדרום טג'יקיסטן יש צורך באישור מיוחד ומאחר לשני הבולגרים יש ההיתר, החלטתי לצאת יום לפניהם מסמרקנד לדושנבה על מנת להוציא את האישור לפני הסופ"ש – רכיבה של 450 ק"מ שעל המפה נראים בתנאי דרך טובים, להפגש בדושנבה ומשם לפאמיר – בשבילי השיא במרכז אסיה. הפאמיר נקרא גם גג העולם – אלה הרכסים הצפוניים של ההימלאיה על גבול אפגניסטן וסין, האזור פראי לחלוטין עם פסגות בגובה 7500 מ' ומעברי הרים מעל 4000מ'.
אחרי לא מעט התברברויות מצאתי את מעבר הגבול לטג'יקיסטן – מעבר חדש יחסית, לא מופיע על המפה, בכפר נידח ורחוק עשרות ק"מ מהמעבר הקודם – בכלל, עם המפה הכי טובה שהשגתי בקנה מידה של 1:1.250 הכל נראה קרוב ובפועל אלה עשרות ק"מ ויותר. ב 3 אחה"צ עברתי את הגבול והייתי במרחק של 300 ק"מ מדושנבה – בהחלט סביר.
מיד התחילו הדברים להשתנות ובמהירות. הכבישים באיכות מעולה עפ"י כל קנה מידה, מאד נקי ומטופח, אנשים באופן יוצא מן הכלל נחמדים, חייכנים ומבקשים לעזור וטיפוס איטי שבהתחלה לא מורגש בערבה הצחיחה לעבר שרשרת הרים מרחוק. טג'י יושבת בגובה ממוצע של 1300 מ' – אטרקציה תיירותית פה הוא המקום הכי נמוך בטג'י – 555 מ'.
הטמפ' התחילו לצנוח ככל שהתקרבתי להרים מ 40 מע' ל 20, וכשנכנסתי להרים בסביבות 4-5 התחיל לרדת גשם קל שליווה אותי רוב הזמן. הגשם היה מלווה נעים ומרענן לא הפריע לרכיבה או למצב הדרך. הדרך התחילה להתפתל מעלה מעלה לאורך קניונים מטורפים ומים שוצפים וגועשים בכמויות עצומות. מסביב הפסגות עדיין מושלגות.
באיזו שהוא שלב הגעתי למנהרה שמסביבה המון כלי עבודה ושומרים שעצרו אותי
.
באידיש עם ניב מקומי הבנתי שהמנהרה עדיין לא חפורה עד הסוף וכששאלתי איך להגיע לדושנבה הצביעו מאחורי ולמעלה – מעלי על הרכסים זחלו מכוניות מעלה מעלה. ירדתי למפגש השביל הנ"ל עם הכביש – כן שביל והתחלתי לטפס על שביל שטח עם טריילרים, משאיות ומכוניות פרטיות. ברוב הדרך אין אפשרות למעבר של שני כלי רכב במקביל, הרבה מי הפשרת שלגים חוצים את השביל. השיא הוא ב 3368מ' עם נוף עוצר נשימה.לא יכולתי כמעט לצלם משום שלא היתה אפשרות לעצור – האלפים מאד רחוקים מכאן.
חשוב היה לי לשמור על קצב כדי לנצל את האור האחרון לירידה והצלחתי
.
הכביש הפך שוב למעולה והדרך עוצרת נשימה ומתפתלת בנקיקים אבל, נכנסתי לדימדומים וזה לא ממש בריא לרכב בשעות האלה ובמיוחד באזורים אלה – מאד מאד חשוך.
עצרתי בצד לשתות ולידי נעצר רכב שטח
,
הנהג שאל אותי -דושנבה? כשעניתי דא, נופף לי לנסוע אחריו.על המפה נראה היה שאני לא רחוק מדושנבה כך שאולי נותרה לי שעת רכיבה.
הרכב לפני הוביל אותי בפיתולים והרגשתי בטוח אחריו וכל רגע ציפיתי שבאחד המעברים יפתח מישור והעיר תהיה פרושה לפני בכל הדרה ולא כך היא
.
נכנסנו למנהרה שמאוחר יותר הסתבר לי שאורכה 32 ק"מ והיא בשיפוצים.המשמעות היא חושך מוחלט חוץ מאורות המכוניות, גם אלה הבאות ממול, רעש נוראי של עבודות, אוויר רווי דיזל, ובורות עמוקים מלאי מים שאין לדעת את עומקם ומה מתחת למים. בעקבות כך, כל מכונית/משאית מחפשת את הנתיב האידאלי לה, אני באמצע כשהנהג לפני מנסה להוביל אותי בין המהמורות – עניין לא פשוט כש"דוחפים" אותך מאחור, עוקפים מימין ומשמאל, מכוניות מלפנים בסלאלום וכולם מתיזים מהשלוליות.
ב
-22:30
הגעתי לפאתי דושנבה, נפרדתי מהנהג פרידה נרגשת ושמתי פעמי למצוא מקום לישון.בעודי רוכב לאט ומחפש נהג לידי שאל – הוטל? ובכן, הוא הוביל אותי למלון.
למחרת הסתבר שהמלון הזה היה מבחינתי בינגו – הם תוך שעתיים השיגו לי את האישור לפאמיר וגם לחברת תובלה שאמור הייתי ליצור קשר בהמשך להטסת האופנוע יש משרד בקומה העיסקית של המלון והם החלו לטפל בעניין
.
חברים
,
זה היה אחד מימי הרכיבה הכי מדליקים שהיו לי מעולם.
תהנו מהתמונות
.
אגב, שלחתי את הבולגרים מאותה דרך רק ביקשתי מהם לחלק את הרכיבה ליומיים בלי לספר להם על ההפתעות בדרך. אני בטוח שהם יההנו כמוני
30 ביוני 2012
הבוקר יצאתי מדושנבה בכדי לראות את הקטע שעשיתי שלשום בחושך וגם לקבל את פניהם של מוני ובויקו הצמד הבולגרי. הגעתי עד פתח המנהרה וחזרתי עד לפונדק בצד הדרך שבו עוצרים הנהגים לפני ואחרי המנהרה. ישבתי בצל "על" אבטיח וחיכיתי להם. צילמתי אותם רגע אחרי שהורידו את הקסדה. החיוך שלהם לדעתי אומר הכל.
לילה טוב מדושנבה – מחר בבוקר יוצאים לפאמיר.
מאת: יוני · קטגוריות: כללי · לחץ כאן כדי להגיב ראשון!
