הרפתקה דוט קום

17 באוקטובר 2012 דורון קדמיאל מתיישב בקצלטננגו גואטמאלה

לאחר פרידה מאקפולקו, מעבר בחבל צ'יאפס,

קאזה ישראלית ומראות טבע. הגיע זמן ללמוד ספרדית.


הצג מפה גדולה יותר

p1030606.jpg

דוכני הדרכים, החברים הכי טובים של הנווד

דורון ממשיך דרומה במקסיקו. מגיע לסן קריסטובל דה לאס קאסס. מבקר בקאזה של יגיל. נפגש עם בני המאיה וגם עם מוצ'ילרוס ישראלים. עובר את הגבול לגואטמאלה ומגיע ל"קי באלאם". בית הספר לספרדית של אופנועני האתגר הישראלים בעיר XELA הנה טעימה, מתוך הפוסט הנהדר שדורון כתב ופרסם באתר שלו (הקליקו כאן) רק כך תבינו מסע עולמי רכוב ואתגרי מהו:

"מייד עם המעבר קפצו עלי שניים – אחד לבוש בסוג של מדים הורה לי להכנס לעמדת חיטוי לצמיגי האופנוע והסביר לי כי צריך לשלם עבור כך 10 קטצאל (השקל הגוואטמלי) והשני על ידו עמד מוכן עם ערימת שטרות מקומיים – 'קטצאלס', כדי להסביר לי שאי אפשר להחליף כסף מכסיקני בגוואטמלה אלא רק דולרים אבל הוא… מוכן להחליף כסף מכסיקני בקטצאלס. המחזה ההזוי נראה כמו משחק מתואם בין 'שלטון להון'. שילכו לעזאזל, אמרתי לעצמי ולא עשיתי עניין מהחלפת יתרת הכסף המכסיקני שנשאר לי למטבע המאפשר חיטוי הצמיגים. עוד כשעה של מסמכים לאופנוע ופספורט ויצאתי לדרכי דרומה, עוזב את המולת השוק מאחורי ומחליף אותה בנוף ירוק והררי יפיפה. הדרך אט אט התפתלה וטיפסה עד לגובה של 2,800 מ' בתוך 'עולם ירוק' מדהים ביופיו רק אותם 'באמפרים' (Topes) שמעל אלפים כמוהם קיפצתי במכסיקו החליפו כאן בגוואטמלה רק את השם לטומלס (Tomalos). לאחר רכיבה של כשעתיים בירוק הטוטאלי הזה הנמכתי לעבר העיר קטצאלטנאנגו או בקיצור שלה (Xela). המטרה – ביה"ס לספרדית Kie-Balam"… כאמור, כל הכתבה באתר של דורון

———————————————————————————————————————-

כל הזכויות C לסיפור ולצילומים שמורות לדורון קדמיאל

———————————————————————————————————————-

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   לחץ כאן כדי להגיב ראשון!    

7 באוקטובר 2012 גבי ממשיך במרכז אמריקה דרומה- כתבה 25

גבי חותר דרומה לכיוון פנמה

פוגש  רוכבים, פוגש מקומות ופוגש הרבה גשם

P1060244.JPG


הצג את הוראות נסיעה ל-Neily, Puntarenas, Costa Rica במפה גדולה יותר

יום שישי 28.9.2012
היציאה היום היתה קלה ויעילה, עליתי מייד בפעם האחרונה להפעם על ה – 200 דרום מערבה שהופך להיות מ – Arriaga  דרומה כביש 4 מסלולים. אמנם הכביש החדש עולה צפונה אך עדיין אפשר לרכוב טוב יותר מכל דרך אחרת שהייתי עד היום במקסיקו. הנוף ממשיך להיות יפה כרגיל והגשם שירד אתמול בערב מנקה את האבק והירוק הופך להיות יפה יותר. אתמול בערב לפני השינה, שמתי לב למפה של מחוז צ'יאפס ( שבו אני נמצא ) ובאתי לבדוק היכן מעברי הגבול שיכולים להחזיר לי את הפיקדון ואז הסתבר לי שזה בכלל כ – 40 ק"מ לפני הגבול על הכביש הראשי לפני העיר Tapachula . למזלי, בעלת המלון שראתה שאני מחפש, העירה את תשומת ליבי לנושא, אחרת מה שקורה שהרבה אנשים מגיעים לגבול ומבינים שזה לא המקום המתאים והבנתי שיש כאלה שאפילו מוותרים על הפיקדון. אני רוכב לא מהר אך מכוון שהכביש פנוי והוא בעיקר מישורי אני מתקדם מהר ולא מרגיש צורך לעצור בדרך למנוחה ומנצל את התידלוק למנוחה קצרה. מכוון שאני יודע בערך היכן צריך להיות ה –  Aduana ( מכס ) אני מחפש את השלט המתאים  פתאום קופצים עלי 2 בחורים צעירים כאשר אני עוד בנסיעה ואומרים שהם מהמכס ועלי לעצור בצד. זה ניראה לי מוזר אבל מה עם במיקרה הם אכן אנשי מכס, הם מבקשים את המסמכים ואומרים לי לגשת לחלון המתאים וזה מה שאני עושה ואז אני שואל האם הצעירים שעצרו אותי הם מוכסים והתשובה שלילית. אני מציג את המסמכים המוכס יוצא איתי לאופנוע כדי לצלם את מספר השילדה ואז אני רואה את הצעירים בלי השלטים שהיו להם לפני זה כאשר הם עצרו אותי. כאשר חזרתי ואמרתי להם שהם לא מהמכס הם אמרו שהם מהמכס בגואטמלה והם דואגים לתיירים שיקבלו את ההחזר לפיקדון ואני חייב לעבור היום את הגבול. אני חוזר למוכס ושואל האם נכון שאני צריך לעבור היום והתשובה שוב שלילית. אני חושב שבעצם הם רצו ללוות אותי לגבול לעזור לי בסידור הניירת תמורת סכום מסויים. את זה הבנתי מאוחר יותר. החלטתי שאני לא עובר היום את הגבול ומכוון שעדיין מוקדם אמשיך לעיירה CD.Hidalgo  שהיא ממש על הגבול. בכניסה לעיירה התלבש עלי מאכר עם אופנוע שכמעט שיכנע אותי לעבור את הגבול מכוון שהמלונות שם טובים יותר ויש להם מזגן מה שאין במלונות כאן. ברגע האחרון החלטתי שאני נישאר ואז הוא ניזכר שיש כאן מלון עם מזגן בחדר ובו התמקמתי. עשיתי צילומים של המסמכים ( תזכורת מהניסיון הקודם ) ולמדתי את מעבר הגבול שנימצא כמה מאות מטרים מהמלון. בסה"כ העיירה די לא נעימה אך זה לא מפריע לי, עכשו גם התחיל גשם אבל הספקתי לבקש להכניס את האופנוע מתחת לסככה שיש כאן, כדי לשמור על המסיע שלי מרטיבות. בסה"כ מאד נהנתי במקסיקו. הנוף יפה מאד. האוכל נהדר ובכל המקומות קיבלו אותי יפה. והכי חשוב לא הרגשתי מאויים בשום מקום. שבת שלום      גבי

יום שבת 29.9.2012
למרות כל ההכנות הבוקר התחיל עקום, הגעתי למעבר הגבול ישר למכס כדי לקבל חותמת יציאה ואז ביקש ממני המוכס את הקבלה על תשלום הכניסה בסך 294 פזו שהם בסך 25 דולר בערך. למרות שידעתי שהוא קיים אצלי לא הצלחתי למצוא ואז התחיל המרוץ לתשלום נוסף:  1. ללכת למסוף הנכנסים רגלית ולשלם שוב . 2. עומד בתור ואז מסתבר שהם לא מקבלים כרטיס אשראי ולי אין את הסכום הנ"ל.  3. לרוץ בחזרה לעיירה להמיר כסף. 4. לעמוד שוב בתור לשלם. 5. לחזור למוכס עם השובר. כל זה לוקח כשעה מיותרת ותשלום מיותר כמסתבר בהמשך . אני עובר את הגשר / גבול ומגיע להתחלת התהליך בצד הגואטמלי: 1. חיטוי האופנוע ( מי שמע על דבר כזה ) 2.5 דולר. 2. חותמת כניסה לגואטמלה ( תשלום נוסף , שאני לא זוכר מהו ). 3. תהליך קבלת אישור לאופנוע ( לקח יותר משעה) מתחיל בצילומים של רוב הדברים הכנתי מראש. אבל חותמת כניסה לגואטמלה קיבלתי רק עכשו אז לך תצלם ( יש לצאת לעיירה, מכוון שלהם אין שרות כזה ). לחזור ולעמוד שוב בתור בינתיים נדבק אלי מאכר (שהפעם הוא באמת עזר ) הקיצר, שיגעו אותי ואני כבר מזיע כולי, אבל רגוע . הגעתי למעבר ב – 8:00 בבוקר ויצאתי אחרי 10:00 ואז ללכת להוציא קאצלים ( הכסף המקומי ) ואז לצאת לדרך. אני עולה על כביש 8 שמביא אותי לכביש Ca2  שיקח אותי עד הגבול עם אל סלוואדור. הכביש רחב יותר, אך מאד משובש והרבה יותר מלא ברכבים כך שהרכיבה איטית. הנוף שונה מעט, בעיקר מכוון שהשטח יותר מישורי ויש הרבה חקלאות בסיסית בצידי הכביש, מעורבת בצימחיה טרופית אך לא צפופה שיוצרת נוף נעים מאד. אני מצליח לשמור על התכנית ולהגיע לעיר  Escuintla ואז אני מחליט להמשיך, משתי סיבות: א. המאכר אמר לי שלא כדאי לישון שם. ב. בדרך היום אחרי כשעתיים של רכיבה, פתאום רוכב לידי טייל נוסף על אופנוע  B M W עצרנו בצד וקישקשנו, הוא גרמני בן 44 שמטייל מזה חדשיים וחצי עם האופנוע שלו מאלסקה עד ארגנטינה, עם צמיגים של  Off Road אך בפועל רק בדרום אמריקה בתכנית שלו לרכב בכבישי עפר. הוא רוכב במסלול שונה מעט משלי ובמהירות שונה (יש לו עוד שבועיים הפלגה מפנמה לקולומביה ) וראיתי את זאת מייד כאשר התחלנו לרכוב. הוא פשוט רוכב כמו מטורף והוא אכן אישר לי את זה בשיחה ובנוסף גם הוא הזכיר את העובדה שאמרו לו לא לעצור ב – Escuintla . החלטתי להמשיך ל –  Taxico ובסוף המשכתי עד  Chiquimulilla שבה אני ממוקם ללא אינטרנט למרות שהם אמרו שיש. מחר יש לי כ – 70 ק"מ עד הגבול ואני מקווה להצליח יותר הפעם .

יום ראשון 30.9.2012
הייתי קרוב לגבול ממה שחשבתי, רק שקטע ממנו היה משובש מאד. בשעה מוקדמת מאד התעוררתי ומכוון שאין אינטרנט, היציאה שלי היתה כבר בשעה 7:00 בבוקר. ביציאה מגואטמאלה עיכבו אותי כשעה, עד שנתנו את האישור של יציאת האופנוע את המדינה וזה עוד כלום לעומת השעתיים שהייתי במכס של אל סלוואדור לקבלת האישור לכניסה עם האופנוע. הזמן פחות חשוב, מה שלא נעים הם התנאים של המקום הטמפרטורה היא כ – 35 מעלות והלחות 90% בלי איוורור. פשוט סאונה בלי תנועה ובלי מים או אדים. לקראת השעה 11:00 סיימתי את התהליך ואני רשאי לרכוב כיום וחצי באל סלוואדור (זה בערך הזמן עד הגבול עם הונדורס) שכנראה אותו תהליך יהיה שם וזאת בשביל מספר שעות בודדות שאהיה שם. הבחור הגרמני שפגשתי אתמול ושרכב לאנטיגואה הגיע כשעה אחרי וזאת כאשר רכב יותר מ – 130 ק"מ עד הגבול. נתתי לו מספר טיפים והמשכתי לאל סלוואדור, הכביש רחב יותר אבל עדיין משובש כל זאת עד העיר  Acajutla שמשם הכביש באיכות טובה וכולל שוליים ומעט מאד    Topes  וזאת הפתעה נעימה, המאפשרת רכיבה נעימה לאורך זמן. הנוף יפה לאורך כל הדרך ואני יכול אפילו לעצור ולצלם, אחר הצהרים המוקדמים, אני עוצר במקום עם נוף מדהים לבקבוק קולה ונהנה מהאוירה (התמונה תסביר הכל) לפתע עובר הבחור הגרמני עושה לי שלום וממשיך. נראה לי שלפי התכניות שלו אין לו אפשרות אחרת  פתאום הוא חוזר ואנחנו יושבים ומקשקשים והיה ברור שלפחות היום אנחנו ממשיכים יחד. מה שכך היה. לוקח זמן להתרגל לרצון של כל אחד כמו להיכן להגיע היום, בחרנו את La Costa Del Sol  שבהמשך של העיר La  Libertad  מה שמסתבר, שהמקום מאד תיירותי ואנחנו מתקשים למצוא מקום טוב במחיר סביר. בסוף לקחנו חדר בלי מזגן, אבל הוא התעצבן עד שהחלטנו. מחר הכוונה לעבור את הגבול להונדורס ולישון שם כדי לא לסבול פעמיים באותו יום פעם בכניסה ופעם ביציאה .

יום שני 1.10.2012
הבחירה של מקום הלינה אתמול בלילה היתה נוראית. החדר היה חם ולא התקרר גם עם המאוורר המגמגם, לא היה שום מקום לשבת לאכול והאנשים במקום לא היו נעימים, המיטה לא נוחה ובעצם במילה אחת: – נפילה! שכולל את העובדה שאין אינטרנט. בבוקר היום יצאנו מוקדם מאד, מה שגרם לכך שהתקדמנו די מהר לגבול, רכבנו על כביש מספר 2 שהולך לאורך החוף ולקראת השעה 11:00 היינו כבר בגבול. היציאה מאל סלוואדור היתה מהירה להפתעתינו ( בגלל הכניסה המתישה ) ואז עברנו להונדורס לאחר שהדפנו את כל המאכרים שניטפלים על כל עובר בגבול. אפילו ההתחלה של הכניסה היתה מהירה ( בהגירה ) ואז הגענו למכס ולמרות היחס הנעים שקיבלנו התהליך לקח כ – 3 שעות שבהם אתה עומד בתורים השונים: לצילומים, לתשלום, לחתימות, למילוי טפסים ואז שוב לצלם. היום הייתי לא רגוע ודווקא הגרמני היה רגוע ושליו. בסביבות השעה 14:00 יצאנו לדרך שוב כאשר ברור שאנחנו מתקרבים לגבול ככל האפשר ובחרנו בעיירה  San Marcos de colon הנעימה וכאן אנחנו ממוקמים. מחר אנחנו נעבור את הגבול וכנראה שניפרד בגלל המהירות והמרחק שהוא רוצה לעשות. היום בבוקר, אני הובלתי ולכן רכבנו בתנאים שאני אוהב. לאחר שעברנו את הגבול הוא הוביל וזה לא מתאים לי מאד, אין ספק שהוא רוכב טוב אבל המהירות והתקיפות שלו – לא מתאימים לי. הכביש לא רע, אבל כל כמה  ק"מ ישנם בורות בכביש שבמידה ואופנוע נכנס אל אחד כזה, לא בטוח שעובר אותו ואני זקוק ליותר שיקול ממנו. לא ברור שזה המצב בניקראגואה, אבל הוא רוצה להגיע עד הגבול עם קוסטה-ריקה ואני רוצה גם לטייל מעט לפני המעבר לקוסטה-ריקה. סיפור קטן שאני רוצה לספר נוגע לשאלות שאני נשאל. ראשית, המבטים על האופנוע מדהימים מידי פעם יש סימונים של וי ולפעמים כאשר אני עומד או בחניה, תמיד תבוא השאלה העיקרית כאן: "לאיזה מהירות הוא מגיע?" לך תסביר להם שהחננה שרוכב עליו לא עובר את ה – 100. רק מדי פעם תשמע את השאלה: "איזה נפח מנוע זה?" אבל אין ספק שהם מעריצים תיירים על אופנוע. עד כאן להפעם , שבוע טוב    גבי

יום רביעי 3.10.2012
את הבוקר העברנו כל אחד עם הטלפונים שלו. הפרשי השעות מאפשרים לנו לדבר רק בבוקר מאחר שכאשר מתחילים לרכוב קשה להתארגן לטלפונים. כבר אתמול איקי ) הבחור הגרמני ) שיש לו זמן ומתאים לו לרכוב מעט היום עד העיירה  San juan del sur ומשם נעבור את הגבול לקוסטה ריקה, והמרחק הוא של 100 ק"מ בלבד, כך שיכולנו למרוח מאד את הבוקר. לקראת 11:00 יצאנו לדרך הלא קשה ולא מסובכת מלבד הרגע שהתחלנו לראות את המכשפות ( כמו שקורא להם יוסי ), אותם עמודים שמיצרים חשמל מרוח ואז אתה יודע שמגיעים לאזור עם רוחות חזקות מה שכך היה. הגענו לעיירה ודי התקשנו למצוא מקום מתאים אך לבסוף גם זה נמצא. לאחר ההתארגנות, יצאתי לסיבוב ולהפתעתי ראיתי בית חב"ד וכאשר נכנסתי, היו רק העובדות המקומיות שלא ידעו להגיד מה קורה היום או בהמשך של חג סוכות. אחר הצהרים, הלכנו לאכול ולאחר מכן הלכנו לטייל על החוף ואז ראינו 4 אופנועים גדולים שהיו מוכרים לאיקי ואכן כאשר הגענו אליהם, הסתבר שהם מפליגים על אותה ספינה מפנמה לקולומביה. קבענו ללכת לאכול ביחד ארוחת ערב וניצלתי את המצב כדי לצלם מנות אוכל שמגישים במסעדות טובות בארצות השונות שעברנו. במהלך הארוחה דיברו על הנסיעה של כל אחד, בעיקר כאשר אצל כולם הבסיס הוא אלסקה – אושוואיה כל אחד בצורה אחרת, אבל נקודות הקצה דומות. נפרדנו בידיעה שלפחות הם נפגשים בעוד 8 ימים. אני שלחתי מייל בתקווה שיש מקום בהפלגה שלהם. זאת עונה חלשה ויש סיכוי אני אדע בימים הקרובים .     חג שמח    גבי

יום חמישי 4.10.2012
קבענו יציאה בשעה 7:30 אבל בשעה 6:30 היינו מוכנים שנינו ויצאנו לדרך. עלינו חזרה על הפאן אמריקאנה דרומה לכוון הגבול עם קוסטה ריקה. היציאה מניקארגואה לא היתה קשה, חוץ מטרטור קטן מאישור אחד לאחר ואז רכיבה לצד השני ששם כבר זה לקח יותר זמן למרות היחס האדיב שקיבלנו בכל עמדה, אבל בכל זאת את הרכיבה לתוך המדינה, התחלנו בשעה 11:00 כך שבעצם המעבר לקח כ – 3 שעות שחלקם היו מלווים בגשם כך שזה לא היה נורא. בקוסטה-ריקה המשכנו לרכוב על כביש 1 שגם כאן ה – פאן אמריקאן וזאת עד העיר Liberia  שם קבענו שנחליט איך ממשיכים. ישבנו לכוס קפה. מכוון שאני רוצה לבקר בחצי האי  Nicoya שלא הייתי בו בעבר והוא רוצה יותר לראות את הפארקים היפים שאני כבר ראיתי, החלטנו להפרד ל – 4 ימים ולהפגש ב – 8 לחודש ביציאה של מעבר הגבול של קוסטה-ריקה להמשך משותף. אני פניתי מערבה על כביש 21 לכוון העיירה Santa cruz בתקווה למצוא מרכז מבקרים כדי להשיג מפה טובה של קוסטה ריקה, לאחר שעברו כמה ק"מ ולמרות השלטים שיש מרכז מבקרים. לא ראיתי אחד כזה ועצרתי במשרד של חברת ההשכרה וביקשתי מפה שהייתי מוכן לשלם אבל הבחור נתן לי אותה והסביר לי איך להגיע ליעד שלי שהוא ה – פאצ'ה ממה. כמו ההסבר לפני סנטה קרוז פניתי לכביש 160 לכוון אזור החוף, לאחר כ – 40 ק"מ, הסתבר שהכביש הופך להיות כביש מהודק אך מחורר והמרחק שנישאר הוא של מעל 30 ק"מ והחלטתי שזה לא מתאים לי ואני עושה את הדרך חזרה לכוון סנטה קרוז ומשם חוזר ל 21 לכוון מערב. הגעתי לעיר Nicoya  ופניתי על כביש 150 לכוון החוף. הנוף מדהים שזה מה שאני זוכר מקוסטה-ריקה שבעיני היא מהיפות בארצות תבל. בשעה 16:00 הגעתי ל -Samara. כאשר שאלתי על המרחק ומצב הכביש לכוון  Samara שלידה נמצאת  הפאצ'ה ממה, הבנתי שזה לא מתאים מכוון שהחושך יורד כבר בשעה 17:30, החלטתי למצוא מקום ללילה ומחר אני אחליט על ההמשך שלי בחצי האי. מצאתי מקום יפה אני אחרי ארוחה טובה של אורז ושעועית שזהו אוכל מאד מקובל כאן. רק שהשעועית שונה מאד משלנו. אך אני אוהב אותה מאד. עד כאן להיום   סוף שבוע נעים     גבי
יום שישי 5.10.2012
אתמול כאשר בררתי לגבי האפשרות לרכב לכוון Sonora  הבנתי שהכביש ממש לא טוב והבוקר החלטתי שאני יורד מסיפור פאצ'ה ממה, גם לאחר שקראתי בהוראות הנסיעה שלהם שאומרות כי עד נובמבר, צריך רכב של 4×4 כדי להגיע אליה. הבוקר גם קיבלתי אישור לזה שיש מקום בהפלגה הקרובה מפנמה לקולומביה ביציאה של ה-12 לחודש. אין ספק שהמזל שיחק פה תפקיד מרכזי, מכוון שלא הייתי מוכן ומודע לבעייתיות שבמעבר בין פנמה לקולומביה. משום מה, תמיד חשבתי שיש קו מסודר של מעבורות ומאחר וזאת עונת תיירות חלשה, לא תהיינה בעיות במציאת מקום. רק שמסתבר, שאין קו כזה עדיין למרות הפירסומים כאילו יש. התכנית המקורית שלי היתה להקיף את חצי האי ניקויה אך ירדתי מזה בגלל מצב הכבישים בכל האזור, בחרתי לרכוב ל –  Uvita ולהנות מהמקום. רכבתי חזרה לכוון העיר Nucoya  משם לקחתי את כביש 21 מזרחה מספר ק"מ ופניתי בכביש 18 לכוון היבשת במטרה להגיע לכביש 1 ( הפאן אמריקאן ) הכביש בסדר, הנוף נהדר כמעט כרגיל וכאשר הגעתי לכביש 1 פניתי דרומה לכוון העיר Esperanza . כאשר הגעתי לכניסה, פגשתי את הקבוצה משלשום בערב, שבנתיים נוספו לה שני רוכבים אחד ממקסיקו ואמריקאי נוסף, קישקשנו קצת והם רכבו לכוון סן-חוזה ואני פניתי לכוון Quepos . באותו רגע התחיל גשם חזק שכל הסימנים המוקדמים רמזו שאכן הוא בדרך. פניתי לכוון סופר גדול ונכנסתי אליו לאחר שהחנתי את האופנוע מתחת לעץ ענק. החום והלחות כל כך גבוהים, שלי אין חשק להוסיף עלי את ציוד הגשם ואני מעדיף להמתין כ – 20 דקות מתחת לסככה או מתחת למטריה, לסיומו של המבול ואז לצאת לדרך וזה מה שהיה. הכביש חדש והרכיבה נעימה במזג אויר חם אך מעונן שהופך את הכל לקל יותר. כאשר אני עוקף את Jaco  אני עוצר לצלם כדי להזכיר לעצמינו שלפני שנתיים היינו פה בחניה לפני הביקור ב -מנואל אנטוניו ( שמורת טבע מדהימה ). אני מגיע לקפוס קצת מאוחר וזה מקשה עלי בחירה טובה של מקום בגלל חוסר הסבלנות לאחר יום ארוך של רכיבה. לאחר ההתארגנות אני יוצא קצת לטייל ומוצא שוק ערב שנפתח ברגעים אלה ואין כמו להרגיש את המקום כמו במקומות כאלה. שבת שלום לכולם.


יום שבת 6.10.2012

התכנית שלי להיום הייתה ליהנות מיום יפה במקום יפה ונסיעה קצרה. הרכיבה היתה אכן קלה. עליתי חזרה לכביש 34 שיורד דרומה עד לעיירה הקטנה Uvita . נכנסתי למלון קטן של בחור ישראלי שחי כאן מזה 3 שנים בשם אלירן שבנה במו ידיו מקום שמתאים לצעירים ובנוסף אין לו אינטרנט ואין לו חדר לאדם לבד. ישבנו וקשקשנו ושתינו כוס נס קפה אמיתי מהארץ ( שהיה נהדר ) ונפרדנו מכוון שרציתי גם לראות כדורגל של סוף שבוע. סיכמתי איתו שבמידה ואני אשאר במקום אני אחזור אליו. החיפושים שלי לא צלחו. כנראה שהמקום מבוקש והם רוצים מחירים גבוהים מאד על חדרים פשוטים, מה שלא מתאים לי. במלון האחרון שניסיתי לבדוק התחיל פתאום גשם זלעפות ואני התיישבתי לחכות עד שהגשם יגמר, אין לי מושג כמה זמן הייתי מכוון שנירדמתי וכאשר התעוררתי השעה היתה כבר 13:00 וזאת כי שפנה אלי מוכר של אמפנדות ושאל עם אני רוצה. מייד לפי הדיבור הבנתי שהוא ארגנטינאי וקניתי 2 אמפנדות שהיו טעימות ביותר. הגשם בנתיים נחלש ואני החלטתי לרכוב לכוון העיר Neily שהיא קרובה לגבול ופשוט לא להתעסק מחר בנושא לינה, כדי לצפות במשחק של ברצלונה נגד ריאל. המרחק הוא של כ – 100 ק"מ והתנועה לא היתה רבה, כך שהדרך עברה בסדר עם גשם קל ברוב הזמן ויותר חזק בחלק מהזמן. מצאתי מקום נחמד לשני הלילות הקרובים ויצאתי לעיירה שאין בה שום דבר מיוחד. חזרתי לחדר לכתיבה וקריאה.

שבוע טוב

גבי

מגבול קוסטה-ריקה פנמה.

—————————————————————————————————–

ערך יוני. כל הזכויות C לסיפור ולצילומים שמורות לגבי פלקסר

—————————————————————————————————

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   לחץ כאן כדי להגיב ראשון!    

29 בספטמבר 2012 גבי במקסיקו – ממשיך מפלאיה אזול דרומה – כתבה 24

גבי מתרגל לאמריקה הלטינית

הנינוחות, הפשטות, העושר והכבישים.

P1060155.JPG



הצג את הוראות נסיעה ל-Arriaga, México במפה גדולה יותר

יום שישי 21.9.2012

שלשום בערב כאשר ישבתי לאכול ארוחת ערב במלון, ראיתי פרומו למשחק של אתלטיקו מדריד נגד הפועל ת"א קבוצתי האהודה. ביחד עם העייפות, התגבשה אצלי מיד ההחלטה שאני נישאר עוד יום במקום ומנצל את זה גם לכביסה (אין כאן מכונות לשימוש עצמי) שיש למסור בבוקר ומקבלים בחזרה אחר הצהרים. הלכתי לישון בהרגשה שמחר אין השכמה מוקדמת. העברתי את היום בתכנון המשך המסלול שלי. כביסה, צפייה בשני המשחקים של הקבוצות הישראליות שבליגה הארופאית ואפילו הספקתי לקרוא קצת.

היום חזרתי להשכמה מוקדמת, למרות שהיתה לי החלטה להקטין את המרחקים שאני עושה ביום בגלל העומס של הרכיבה שהיא הרבה יותר קשה פה מאשר בארה"ב ( זאת לא קביעה אלה הרגשה שלי ). החשש שלי היה מחציית העיירות שביציאה מ – Playa azul  דרומה. זה עבר בסדר ועליתי על הכביש הראשי מספר 200 שאני רוכב עליו כבר מספר ימים לכוון דרום. הכביש דו מסלולי רגיל, איכותי והרכיבה עליו עוברת טוב עד אשר אני נפגש עם ידיד וותיק שכמעט שכחתי אותו והוא "הגשם". התארגנתי בהתאם ורכבתי בהתאם: לאט ובזהירות. למזלי לאחר כשעה הגשם פסק ויכולתי לחזור ללבוש רגיל שגם הוא בחום ובלחות הזאת הפך את הרכיבה לסאונה קטנה. התכוונתי לעשות עצירה כ – 100 ק"מ לפני עיר הנופש הידועה אקפולקו, אבל השעה היתה רק 14:00 ולא הרגשתי עייף מידי והחלטתי להמשיך ולחצות את אקפולקו מכוון שבכל מצב אני חייב לעבור אותה מכוון שאין כביש עוקף. במציאות הכניסה היתה ארוכה והחלטתי בכל זאת לצלם קצת את העיר ונכנסתי לאזור התיירותי המפורסם שלה. מכוון שהזמן ברח לי, החלטתי בכל זאת לישון בעיר וכאשר התחלתי להסתכל לצדדים כדי לזהות מקומות פוטנציאלים, קפצו עלי "מאכרים" שמתפרנסים בלמצוא לך מקומות לישון ולמדתי להכיר בעובדה שהם לא עובדים עליך אלא מתפרנסים מזה (את העמלה הם מקבלים מהמלון). בפעם הראשונה שניתקלתי בזה, זה היה דווקא בספרד בעיר טולדו שמדרום למדריר. הגענו אליה מאוחר ויצאנו מהרכב כדי לחפש מקום לישון ואז פנה אלינו איש/מאכר שהציע לנו מלון, גם במקום טוב וגם במחיר טוב. גם הפעם זה קרה, אחד מאלה שפנו אלי הראה לי שני מלונות סבירים ואני בחרתי את זה שהיתה לו חניה פנימית. התארגנתי ויצאתי קצת להסתובב בעיר בסביבה הקרובה ולאורך החוף. צילמתי, אכלתי וחזרתי למלון.

P1060111.JPG

עולם קטן אמרנו? למעלה תמונה שגבי צילם על חוף אקפולקו. בבניין הקיצוני מימין, באחת הקומות העליונות, ישב באותו זמן דורון קדמיאל שכתבה עליו מופיעה בפוסט הקודם כאן…

P1060103.JPG

יום שבת 22.9.2012

היום שלא נגמר, ככה אני פותח את סיכום היום הזה. דווקא בבוקר הכל הלך בסדר; קמתי מוקדם לא היה אינטרנט אז גם לא צילצלתי בשעות האפשריות היחידות שיש לי ביום (בגלל הפרשי השעות) כאשר אני מגיע ליעד שלי כבר לילה בארץ. קיבלתי הדרכה איך לצאת דרומה מאקפולקו כדי שלא יקח לי הרבה זמן כמו בכניסה וכך היה, ימינה, שמאלה, ימינה, כניסה למנהרה ויציאה מהעיר. מרוב הפתעה, עצרתי לשאול האם אני באמת כבר בחוץ, אז כן אני בחוץ. הנסיעה איטית כל כמב מאות מטרים יש במפרים ( Topes ) בשפת המקום והיום כולו היה ככה . לדעתי לא רכבתי ברציפות 10 ק"מ כל היום ובתכנית שלי כ- 350 ק"מ ובתנאים האלה, אני מגיע בלילה מה שכמעט כך קרה. בהתחלה הנוף טוסקאני כרגיל בימים האחרונים והגשם שירד מנקה את הצמחיה כך שהיא ירוקה ויפה. בהמשך היום אני אפילו מצליח לעצור ולצלם את הנוף. המאמץ הוא אדיר ואני עוצר לתת לגוף לנוח כל כמה עשרות ק"מ, וכרגיל, החום והלחות בעיקר – מקשים מאד על הרכיבה. באמצע היום אני נכנס ל-  Oaxaca ואז הנוף משתנה לצמחיה נמוכה יותר שמאפשרת שטחי מרעה גדולים ואז רואים יותר חקלאות מסודרת. לפני זה אפשר רק לראות שטחים קטנים של תירס בעיקר. בחלק האחרון של היום, מתחילים את הירידה לכוון הים ואז הכביש גם מפותל יותר והלחות גם עולה. היעד שלי הוא:Puerto Escondido עיירת חוף יפה במחוז ווחאקה שנחשב ליפה גם כן. כאשר אני מגיע אחר הצהרים המאוחרים ואני עייף מת, עדיין אני רוכב לחוף כדי לראות במה מדובר. אבל מהר מאד אני עולה לעיירה לחפש מקום לישון. אכן אני מוצא ליד העירייה מה שיעלה ביוקר בהמשך. אני יוצא להסתובב, לחפש מקום לאכול ואז חולף לידי אופנוען עם ויסטרום כמו שלי. אני צועק לו והוא עוצר ואנחנו מקשקשים כחצי שעה בסיפורים שלי ושלו על האופנוע והנסיעות של כל אחד ואנחנו ניפרדים לאחר החלפת אימיילים, הוא מתחיל את הרכיבה חזרה לביתו בצד השני של מקסיקו. לאחר ארוחת ערב, כאשר אני מתחיל את ההליכה למלון, אני רואה עוד ויסטרום הפעם הגדול יותר של 1000 סמ"ק ואני פונה אליו כדי להתעניין באפשרויות לטיפול באופנוע באזור והוא אכן מקומי ונותן לי מקום לטיפול כ -110 ק"מ דרומה מכאן ומכיוון שמחר יום ראשון ואף אחד לא עובד כאן. אני מחליט מיד להישאר עוד יום. אנחנו מקשקשים עוד כחצי שעה ונפרדים לאחר שהוא נותן לי את כרטיס הביקור שלו במידה ואני אצטרך עזרה במשהוא. היה נחמד מאד.

הבוקר התעוררתי מהרעש שבא מרחבת העירייה מכוון שהיום יום ראשון ויש מוסיקה ופעילות לילדים בשעה מוקדמת. ניצלתי את ההזדמנות והלכתי לשתות קפה עם אמפנדה במקום שראיתי אתמול בערב והיה נחמד. עכשו אני משלים משימות ואחר כך אתמקד בהמשך תיכנון הדרך לימים הקרובים

יום שני 24.9.2012

אתמול בערב הרגשתי חולשה כלשהיא והחלטתי בעצם להשאר עוד יום במקום הנעים הזה. במשך היום הסתובבתי בחופים וצילמתי מקומות נחמדים ובעצם אפשר להתרגל לפינוק של לא לזוז ולהתפנק. לפנות בוקר החלטתי שיש לנוע לנוע (כמו שאומר השיר) וזה מה שקרה. התארגנתי בבוקר ונוצרה בעיה קטנה של הפרשי שעות, עד עכשו הם היו של 9 ומעלה ועכשו כאשר נכנס שעון חורף בארץ ואני זז דרום מזרח ההפרש קטן ל- 7 שעות וזה מכריח אותי לצאת קצת מאוחר יותר. המשכתי דרומה על כביש 200 הרגיל שלי לכוון העיירהHuatulco  המקום האחרון לאפשרות טיפול 30,000 ק"מ בלי להכנס למרכז המדינה הוא כאן. הרכיבה היתה בסדר בלי הרבה סיבובים קשים אך עם קטע של כמה ק"מ לא סלולים (בשיפוצים). המרחק ; כ- 110 ק"מ על הכביש הראשי ואז פניה לכוון הים וכאן היתה הפתעה נעימה: כניסה עם 4 מסלולים חדשים לגמרי וזה מאפיין את כל העיירה, משהו שלא ראיתי עדיין במקסיקו. העיירה מתוכננת יפה עם מדרכות וגנים והיא בעצם עיירה תיירותית יפה ביותר. מצאתי את סוכנות סוזוקי שהיא חדשה לגמרי. פתוחה 3 חודשים בלבד והם היו מוכנים לקבל אותי מייד לטיפול. חיפשתי מקום להתאכסן, פרקתי ציוד ולקחתי את האופנוע למוסך. הבחור שעושה את הטיפול קצת צעיר ואני אוהב את המנוסים יותר, אבל זה מה יש. הוא הודיע לי שהוא ינסה לגמור היום אבל כמעט ודאי שזה יהיה רק מחר. החלטתי להתאים את מועד היציאה לפי זמן הטיפול באופנוע. כמובן שכאשר חזרתי אחר הצהרים הוא הודיע לי שהוא יהיה מוכן רק מחר. המשמעות היא שאני ישן כאן 3 לילות מכוון שאין לי כוונה לרכוב ביום כיפור. הלכתי לטייל במרכז העיירה והיא פשוט יפה אבל… הלכתי בלי מצלמה (פשלה שחוזרת על עצמה יותר מדי בזמן האחרון ) מאחר ויש לי עוד יומיים במקום הזה, אשלים את החסר מחר. גם החופים נראים יפים כך שיש לי איך להעביר את הזמן. את מחיר העיכוב כאן אשלם בהמשך. אני צריך להגיע לפרו בתחילת נובמבר.

גמר חתימה טובה לכל מי שקורא , לכל מכרי ולכל עם ישראל

יום חמישי 27.9.2012
קיבלתי את האופנוע בערב החג ממש והיה לי כמה דקות לבדוק אותו בנסיעה. הרגשתי שהמעצורים קצת מחליקים וחזרתי למוסך שהסביר לי שזה בעיקבות הרטיבות של השטיפה וזה יתייבש מחר. אתמול בערב רכבתי קצת כדי לוודא שיפור שאכן היה. כאשר הגעתי למרכז הסתכל עלי אדם שעמד ליד אופנוע ב.מ.וו. ניגשתי אליו להחנות ואז הסתבר שהוא אוהב את ה  Vstrom מאד. הוא בחור בגילי בערך, במקור מצ'ילה. חי כאן ולכן גם קל לי לדבר איתו מכוון שהספרדית שלו יותר מובנת לי מזו השגורה בפי מהמקומיים. הוא הזהיר אותי מרוח הצד הצפוייה לי בהמשך הדרך שתכננתי להיום. בבוקר הרכיבה היתה במזג אויר נעים בכביש נוח אך עם הרבה פיתולים כך שמהירות היתה נמוכה. הנוף ירוק שופע חורשות וקקטוסים. משהו שכבר התרגלתי אליו. כל זאת עד Salina Cruz שם האזור יותר פתוח ומישורי והרוח הופכת להיות חזקה. ומתחזקת משמעותית באזור  Juchitan באיזור זה זה רתמו את הרוח להקמה של טורבינות ההופכות את אנרגיית הרוח לחשמל. מספר הטורבינות עצום. לא עשרות לא מאות כי אם אלפים של עמודים לאורך לפחות 10 ק"מ, פשוט מדהים. הגעתי ל -Tapanatepec  שסימנתי כיעד להיום. אבל החלטתי להמשיך עד העיירה Arriaga ואז קרה לי משהוא מוזר. מכוון שהכביש שאני רוכב עליו הוא היחיד בשטח לא שמתי לב כנראה לעובדה שעליתי על כביש אחר שמוביל לתוך המדינה לאזור ההררי ואכן אני נהנה מהתקררות  קלה של הטמפרטורות סביבי ובעיקר מלחות נמוכה תנאים המעניקים הרגשה של כיף ברכיבה זאת עם נוף מדהים. אחרי כמה עשרות ק"מ אני מבין שאני לא בכוון הנכון ומתקן את עצמי, לפחות זכיתי שוב במקסיקו המרכזית ההררית שהיא פשוט מדהימה ביופיה. אני מגיע מאוחר מהצפוי ומתמקם במלון נחמד במרכז העיירה. יצאתי לאכול ובחרתי באוכל מקומי מדהים Enchilada ו – Empanadas שחשבתי שאין להשוות לטעמים המוכרים לי, אבל שני המאכלים היום טעימים מאד. זהו. לסיכום יום חזרה לשיגרת רכיבה שהיה יפה ומעניין. סוף שבוע נעים לכולם.

ממני גבי


————————————————————————————————————

ערך יוני. כל הזכויות C לסיפור ולצילומים שייכות לגבי פלקסר.

————————————————————————————————————

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   לחץ כאן כדי להגיב ראשון!    

28 בספטמבר 2012 דורון מגיע לאקפולקו מקסיקו

דורון קדמיאל מתבשם במדבריות מערב ארה"ב

ומקסיקו צובעת את המסע באנושיות לטינית

p1030360.jpg

טיפול 10,000 למגפיים


הצג את הוראות נסיעה ל-Acapulco, México במפה גדולה יותר

דורון קדמיאל עובר מסיאטל שבמדינת וואשינגטון דרומה חוצה את הגבול מטקסס למקסיקו. ברכיבה ארוכה ארוכה מגיע למקסיקו-סיטי למפגש עם קותי ומשם לאקפולקו. למפגש מרגש עם ויוויאן. אם שאלתם למה בנו את אקפולקו.. בדיוק בשביל אופנוענים עייפים ומפגשים שכאלה. נא הכנסו לבלוג של דורון סיפור חוויית הרכיבה חוצת הגבולות מחכה לכם.

משהו לטעימה מתוך הכתבה של דורון:

"כאשר יצאתי מביתם לשל מרים ויוסי חלפו בראשי שני הרהורים:
האחד, כמה טוב לחזור לרכיבה עם החליפה והקסדה והמגפיים עם כל הציוד. כנראה שהתרגלתי כל כך ל"סט השלם" שלי ושל האופנוע שהתחלתי להרגיש בתוכו ואיתו מאוד נוח. יום קודם רכבתי ברחובות לוס אנג'לס ב'מוד' קל מאוד, הן מבחינת הלבוש והן מבחינת הזיווד של האופנוע. מוזרה היתה התחושה לגלות כמה נוח היה לי בתוך הלבוש המלא ועם כל המשקל.

ההרהור השני עבר בראשי כאשר יצאתי מהעיר הגדולה הזו לעבר המדבר. אני אוהב את המדבר, אני גר בו עד היום, צברתי במדבריות המזה"ת לא מעט "שעות מנוע" והחזרה אל המדבר מאוד טיבעית עבורי. המרחב הפתוח, פראות הנוף, שרשרות ההרים החומות או שחורות וגם צהובות, הואדיות עם הפלומה הכמעט ירוקה, כל אלו יחד מקנים לי תחושה כמעט ביתית. תענוג.

—————————————————————————–

שמחתי, כאמור, לצאת ממרחב הבטון והאספלט הלא אנושי של לוס אנג'לס מזרחה, לכיוון המדבר שוב וזאת במקום להדרים לסן דייגו ומשם לבאחה, כפי שהיתה התוכנית המקורית שלי. הסיבה – הפגישה המתוכננת שלי עם ויויאן בעוד שבוע והרצון להגיע לערב החג במכסיקו סיטי עם משפחתו של קותי כהנא, בן גיבעתיים החי במכסיקו, מצפה לבואי ונמצא בקשר הדוק איתי מאז תחילת המסע. העדפתי, בעצתו של קותי לרכב מרחק גדול יותר, לסן אנטוניו ומשם להיכנס בדרך הקצרה למכסיקו דרך לארדו. כך יכולתי לרכב גם בלילה על כביש מספר 10 דרך פניקס וטוסון, המדבר של אריזונה, ניו מכסיקו וטכסס. רכיבה לילית במכסיקו מאוד לא מומלצת בשל תנאי הכביש הגרועים בהרבה מאוד מקומות, בעלי חיים, בעיקר פרות, העלולים להסתובב על הכביש באין מפריע וגם בשל סיבות של בטחון אישי שהוא גורם מאוד משמעותי בתכנון התנועה היומי במכסיקו. ההעדפה זו התגלתה כנכונה מאוד. רכבתי על כבישים אמריקאיים עם מאות משאיות, הרבה יותר לאט – הן על 120 או 130 קמ"ש ואני על ה"100" הקבוע שלי…"

וכמה צילומים מהדרך:

p1030334.jpg

רוכב בצאתך לאמריקה הלטינית, הכן את המזומן

————————————————————————————————-

כל הזכויות C לצילומים ולסיפור שמורות לדורון קדמיאל

————————————————————————————————

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   לחץ כאן כדי להגיב ראשון!    

23 בספטמבר 2012 גבי. מהבאחה למזטלן – כתבה 23

הצהוב מתחלף לירוק עמוק

הכבישים הישרים מתחלפים למפותלים

P1060002.JPG

חצר האכסניה שלי בלה-פאז, בדרום הבאחה קליפורניה



הצג את הוראות נסיעה ל-Playa Azul, Salagua, Manzanillo, México במפה גדולה יותר

יום ראשון 16.9.2012
עשיתי את ההכנות הנדרשות לקראת ההפלגה במעבורת לכוון מזטלן, אבל כדי לא להשאיר את הציוד בשמש הרבה זמן, החלטתי שרק לקראת היציאה אני אעביר את הציוד לאופנוע. ההפלגה בשעה 17:00 והיציאה מהמלון בשעה 13:00 לכן ביקשתי להשאר בחדר עוד שעה והם אמרו לי אפילו שעתיים. כדי להעביר זמן קראתי קצת וכמובן שעון נמצא לידי כדי לא לשכוח להתקפל. בשלב מסויים הגיע המנקה ואני שואל אותה בתמימות מה השעה ? והיא אומרת לי 14:30. אני בעוד חצי שעה צריך להיות במעבורת ועדיין לא התחלטי להתארגן על האופנוע, חייתי בטעות של שעה מזה יומיים. התארגנתי במהירות בתקווה שאני לא מפספס כלום ויצאתי לדרך, כאשר אני יודע בוודאות שאני לא מגיע בזמן. החלטתי לא להשתולל בנסיעה ולהשתדל להיות רגוע. כאשר הגעתי לנמל באיחור כמובן – הסתבר לי שלא שילמתי מס נמל וגם זה דורש זמן מה לתשלום. בסופו של דבר עברתי את כל הבדיקות והגעתי לפתח המעבורת והכל בסדר. יש זמן ואני עומד בלוח הזמנים. אני מצלם ובעצם אני מבין שזאת מעבורת ענקית, פי שניים ואולי יותר מהמעבורת שהפלגנו בהן מאלסקה לוושינגטון. אני יורד לקומה שמכוונים אותי ומתחיל את תהליך הקשירה עם הציוד שלי ששמרתי מההפלגה האחרונה ( להם אין ציוד מתאים לתת לי ). מסתבר שאני האופנוע היחיד במעבורת. בהפלגה האחרונה היו עשרות אופנועים. אני עולה 7 קומות עד הלובי ומכוון שלא קניתי מיטה בחדר, מכוונים אותי לכוון אולם הנוסעים עם כל העניים / קמצנים שעל המעבורת. מסתבר שהמקומות מסומנים והמקום שלי באמצע ( מה שלא מתאים לי בכלל ) אני מוצא כסא בודד ומתיישב בתקווה שאף אחד לא יגיע אליו מה שאכן קרה. כך שאני מסודר לפחות בנושא הזה. ההפלגה יוצאת מאוחר מעט ואני יוצא לסיפון לצלם מעט ולהפרד מבאחה. כאשר אני בסיפון אני מבין כמה היא ענקית והתנועה שלה איטית הרבה יותר והתימרון ליציאה מהנמל קשה  יותר. באולם מקרינים סרטים מדובבים אחד אחרי השני 3 במספר עד שמכבים את הטלויזיות ומאפשרים לנסות לישון. למרות הגודל הענקי המעבורת די מתנדנדת למרות שנראה שהים שקט.

יום שני 17.9.2012
ישנתי. לא יודע כמה ואיך אבל ישנתי. אני זוכר שבאוטובוסים שהייתי נוסע נסיעות לילה בטיול הקודם שלי, זה היה בא לי בקלות. כסא Semi Cama כמו שזה ניקרא כאן הייתי ישן בו כמו תינוק. היום זה כבר יותר קשה. העגינה היתה פשוט מהסרטים, היא כל כך גדולה שכדי להתחבר לרציף, היא צריכה עזרה מאותן דוברות שעוזרות בזה (שכחתי את השם שלהן) פשוט מלאכת מחשבת העבודה המשותפת. הייתי בסיפון התחתון אבל היה לנו יותר זמן להתארגן, כך שכאשר הייתי מוכן ליציאה, זה היה בלי לחץ ופשוט עליתי ויצאתי מהמעבורת והנמל. מכוון שהנמל נמצא כמעט בדרום העיר, גם היציאה לא הייתה קשה כדי לעלות על כביש 15 דרום. הכביש בסדר אך איטי ואני כדי לדלג קדימה ולהספיק את המרחק של היום, דילגתי לכביש המהיר לכ- 100 ק"מ שעלה ביוקר אך כדאי. הנוף משלב חקלאות סוב טרופית ( בעיקר אבוקדו ) עם צמחיה בינונית אך ירוקה ממש. בשלב מסויים אני עובר גם ליד שטחים גדולים של אגמים גדולים לא עמוקים ( מכוון שרואים דייגים עומדים  וזה מוסיף לנוף שגם ככה יפה מאד. אני עוצר מספר פעמים למנוחה ( חם ולח, ואני מרגיש קצת עייף ) בעצירה האחרונה לפני Tepic  שזה היעד שסימנתי להיום, קיבלתי המלצה ממקומית להמשיך עוד קצת לעיירה Compostula ומכוון שהיא נמצאת על כביש 200 שזה הכביש שאני הולך לרכוב עליו בשבוע הקרוב, החלטתי להמר על ההמלצה. עקפתי את  Tepic על כביש 15 עד שהגעתי לצומת עם כביש 200 ולקחתי מערבה אליו. בהתחלה עוברים עיירה ( אתם זוכרים : כל 100 מטר עצור וכל 400 רמזור ) ואחר כך יוצאים לאזור גבעות יפה שממש אבל באמת ממש – מזכיר את טוסקאנה שבאיטליה. כמובן שאי אפשר לעצור לצלם ( אין שוליים לכביש) כך שהיום אין לי איך להראות זאת, אולי מחר . אני מגיע ליעד ונעצר ליד מקומית שמציגה את המבחר המקומי שיש ללינה. אני בוחר במוטל שליד הכביש הראשי ומתמקם ולוקח המלצה לארוחת ערב במקום שנמצא בתוך העיירה. אני לא לוקח מצלמה ומה חבל. העיירה יפה והכי מקסיקנית שראיתי עד היום. אני יושב לאכול במסעדה המומלצת ונהנה כל רגע מהאווירה המקומית שבכיכר שם המסעדה נמצאת. בסוף הארוחה אני מסתובב קצת וממש לא מרגיש זר למרות שאני כזה, נהנתי מאד.


יום שלישי 18.9.2012
ישנתי כמו תינוק בגלל העייפות המצטברת של היומיים האחרונים. בבוקר נכנסתי לעיירה כדי לצלם את מה שפספסתי אתמול בערב. הצבעים הרבה פחות יפים, אבל לפחות יש תמונות של קומפוסטלה היפה. המשכתי דרומה על כביש 200 שיורד לכוון העיר התיירותית  Puerto Vallarta הכביש מפותל ולכן התנועה איטית עד העיר. העיר עצמה מלאה במלונות מכל הסוגים ועושה רושם שהיא אכן הצלחה. החלטתי לחצות אותה כדי להתרשם ממנה יותר. הכבישים במרכז העיר עשויים מאבנים משתלבות לא במצב טוב וזה גורם לי לרכוב לאט ביותר. למרות זאת אני עוצר לצלם עד שאיזה שוטר ניגש אלי וכאשר אני מסביר שזה רק לצילום – אפילו זכיתי לאישור לצלם אותו. בהמשך עוד זכיתי להצעה לקנות מריחואנה כדי לנהוג טוב יותר לדבריו, צחקתי והמשכתי לרכוב. היציאה דרומה נוראית לאורך כמה עשרות ק"מ הכביש משובש מאד והוא מצריך אנרגיות אדירות כדי לשמור על יציבות הרכיבה. לוקח לי כמעט שעתיים להגיע לאזור שבו הכביש משתפר ואפשר לרכוב בצורה סבירה וככל שמדרימים, הכביש משתפר. קטע הכביש מהבוקר עד פוארטו וולרטה יפה מאד וזה מרגיז שאין שום ניסיון להציג את היופי הזה על ידי יצירת מפרצונים לעצירה בצד הכביש, שיהיה אפשר לצלם. קשה מאד למצוא מקום לעצור כדי לצלם את היופי. החום והלחות מקשים גם מאד על הרכיבה שהיא איטית ממילא בעיקר בגלל הבמפרים הרבים הנמצאים על הכביש לכל אורכו כל כמה ק"מ. אחר הצהרים המאוחרים, אני מגיע ליעד שהיא עיירת נופש בשם Bara de Navidad שלפי האנשים שדיברו איתי עליה ציפיתי למשהו יפה יותר. התמקמתי והלכתי לאכול אוכל מקומי שגיליתי אתמול וגם עכשו השם פרח מזיכרוני. אבל אכלתי טוב וטעים ובמחיר ממש לא יקר.

יום רביעי 19.9.2012
השעון זז שעה באזור שאני נמצא עכשו והבוקר שמתי שעון על 7:00 ועדיין חושך. יצאתי לבדוק האם לא טעיתי שוב. אבל לא הפעם זה בסדר. אני יודע שהדרך היום ארוכה ומפותלת ואני רוצה לצאת מוקדם ככל האפשר. אני יוצא בשעה 8:00 ורוכב כ – 40 ק"מ ואני מחליט לעצור בתחנת דלק, כדי לקבל עצה איך לעבור את העיר Manzanillo שהיא די גדולה ואני חבול מהניסיון של אתמול בחציית ערים במקסיקו. קיבלתי יעוץ מהמתדלק והלכתי לשתות קפה. כאשר נעמדתי עם הקפה ליד האופנוע הגיעה לרכב שלו בחור עם קפה ובא להכנס לרכב, שאלתי אותו האם הוא נוסע דרומה והוא אישר. שאלתי אותו איך והוא אמר דרך כביש האגרה, הוא מהיר הרבה יותר מהכביש הרגיל שנוסע לאט. ברגע זה קיבלתי החלטה לרכוב איתו. שאלתי אותו עם זה אפשרי הוא ענה בחיוב ואז שאלתי אותו עם הוא מוכן לחכות רגע שאני אשתה את הקפה והוא ענה בוודאי. יצאנו לדרך ואני עוקב אחריו. איזה כיף רק להסתכל על רכב הטויוטה שנוסע לפני ולא לעקוב אחרי כל השלטים של כל הבילבול של עקיפת עיר. הוא נסע במהירות שהתאימה לי בדיוק לאורך כ – 80 ק"מ. בעמדת התשלום לי לקח הרבה יותר זמן מאשר לו אז הוא חיכה לי בצד כ- 2 דקות עד שיצאתי. כאשר הגענו לסוף הוא עצר בצד והדריך אותי איך להמשיך. קוראים לו סרחיו ואני מודה לו מאד. זה חסך לי המון זמן שהיה נחוץ לי היום כמו אתמול. המשכתי דרומה, לאחר שעקפתי את   Tecoman ואז חזרה התמונה של אתמול הכביש לא באיכות טובה. קטעים גדולים בשיפוץ ומעלים אבק נוראי ויחד עם הלחות – המעיל רכיבה כוסה בצבע חום בחלקים הקדמיים. בהמשך, המצב איכות הכביש השתפרה. אבל לאורך כ – 150 ק"מ הכביש מפותל מאד והרכיבה איטית. כך שלוקח לי הרבה שעות להגיע לעיירה Playa Azul שבחרתי להתמקם בה, לאור המלצות מקומיים שאוהבים את המקום. אני מגיע לעיירה ולא רואה את היופי שלה ובטח לא עיירה תיירותית מפורסמת. אני מתמקם במלון איכותי הפעם ומתארגן לקראת מחר.

P1060022.JPG

שבוע טוב וחג שמח

גבי פלקסר

————————————————————————————————————————————————-

ערך יוני, כל הזכויות C לסיפור ולצילומים, שמורות לגבי פלקסר

————————————————————————————————————————————————-

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   לחץ כאן כדי להגיב ראשון!    

פוסטים קודמים »