הרפתקה דוט קום

10 באוקטובר 2019 אדם שני עולה לצפון אמריקה

I NEVER SAID I'VE FINISHED 

למי שזוכר, ב 2009- 2013 הקפתי את העולם על האופנוע שלי, מסע של ארבע וחצי שנים, ו200,000 ק״מ בערך, על פני כל היבשות למעט אנטרקטיקה

אני זוכר ושמח להזכיר (יוני):

2010 מאפריקה לאסיה

2010 אדם רוכב מיפן לסיביר

2010 אדם בדרך לקאזחסטן

2011 אדם רוכב מאסיה לאירופה

2011 אדם בדרום אמריקה

2001 אדם בצפונה של דרום אמריקה

2011 אדם עובר מדרום למרכז אמריקה

2011 אדם עולה לכיוון סיאטל ארה״ב

2012 אדם נפרד מצפון אמריקה

2012 אדם בניו זילנד

2012 אדם באוז

2012 אדם באוז 2

2012 אדם במערב אוז

2012 בחזרה לאאוטבק

2014 אדם מקפל את המסע באוסטרליה

הטיול נגמר, ואחר כך חזרתי לארץ ללימודים ומשם ישר חזרה לעבודה, הפעם בדרום אמריקה… שמחתי לחזור לעבודה בשטח, לציוד הכבד, לעבודת צוות במקום נידח, עם תרבות שונה ובתור בונוס גם למדתי ספרדית. 3 שנים ראשונות בקולומביה חלפו מהר והיו כמה מהשנים היפות בחיי. למדתי המון, סגרתי את המינוס בבנק, מסוג המינוסים שטיול מסביב לעולם משאיר כמזכרת והתייצבתי כלכלית. הכול הלך בכיוון הנכון ואפילו מבקרים ישראליים על אופנועים או משאיות, עברו להגיד שלום ולשמחתי, גם נשארו לכמה ימים כדי לנוח ולהתארגן. מפגשים כאלו תמיד מילאו אותי באנרגיה, גם בגלל המפגש עם חברים חדשים וישנים, וגם בגלל הטיול שהם עושים, ההרפתקאה והאתגרים שהם עמדו בהם. בתור מארח היתה לי הזדמנות להחזיר קצת מטוב הלב שאני בעצמי קיבלתי לאורך המסע שלי וגם, הפכתי לחלק קטן מהטיול והכוונה של האורחים.

הסיפורים המעודכנים על "הדרך", נתנו לי להבין שעולם כמנהגו נוהג וחלק ממנהג זה, הוא השינוי הבלתי פוסק. אולי אין חדש תחת השמש, אבל אוכלוסיית העולם גדלה בקצב חסר תקדים. שינויי אקלים קיצוניים וטכנולוגיות חדשות שמחברות/מנתקות אנשים ותרבויות

 

כך, שמתוך אזור נוחות מרופד ביותר, התחלתי לחלום על הטיול הבא. הבוסים שלי עקצו אותי מדי פעם באמירות כגון ״אתה את הטיולים שלך כבר עשית… יחד עם זאת, עמוק בפנים הרגשתי שאני צריך קצת אוויר, קצת מרחב, קצת שקט מהעולם המודרני. ומתוך כך, נולד הרעיון לטיול הבא.

בבמסע שלי סביב העולם לא הצלחתי להגיע לאלסקהכשהגעתי לסיאטל ומבואות קנדה, החורף כבר היה בעיצומו ועדיין נשארו לי בתכניות ניוזילנד ואוסטרליה… ככה שהחלטתי להשאיר את החלק הזה של העולם לפעם אחרת.

 אלסקה !!! הסיפורים של מיכל, תובל והילדים, החוויות של יוני ואבי פלדמן… הגיע הזמן לצאת לדרך, לראות הכול במו עיניי.

לעזוב עבודה ותפקיד עם אחריות זה ממש לא פשוט, אבל עם נחישות והתמדה מצאתי את עצמי יום אחד בגואטמלה, נפרד מחברי לעבודה, לוחץ יד ואומר תודה ורגע אחרי, כבר במורד המדרגות, ונוסע עם הג'יפ הביתה.

סיימתי 8 חודשים של עבודה בגואטמלה, הגעתי הביתה ובתוך זמן קצר כבר עמד האופנוע ארוז ומוכן.

זה ב.מ.וו. 2018 שקניתי בארה"ב באורגון ורכבתי עליו לגואטמלה בתקופה שעבדתי שם, ועם האופנוע הזה אני עולה עכשיו צפונה חזרה לטריטוריה ארצות הבריתית.

יצאתי לדרך לכיוון הגבול עם מקסיקו, עם חצי חיוך וחצי דאגה לצוות שלי שנשאר מאחור. אנשים נהדרים ואני מקווה שהכול יסתדר להם בהעדרי. היציאה מגואמלהסיטי, שהיא עיר צפופה ופקוקה כמו כול עיר בירה ולוקח זמן להתרגל… האופנוע העמוס.. רכבתי ורכבתי. עם כל קילומטר אני מרגיש יותר חופשי ומאושר, היעד; הגבול עם מקסיקו.

למחרת חציתי את הגבול ועם ספרדית טובה הכול כל כך קל ומהר, ממש כמו לנסוע מעבר לפינה לקנות חלב.

מקסיקו גדולה ורשימה, מדינה מתועשת מאוד, עם מערכת כבישים רצינית ותרבות עשירה. לקח לי שבוע לחצות אותה מדרום לצפון לכיוון טקסס.מעבר הגבול ממקסיקו לתוך ארצות הברית תמיד לוקח לי חצי יום, עוצרים ושואלים אותי מליון שאלות, אני נשאר מחייך, עונה ובסוף נותנים לי להכנס .

רכבתי לתוך טקסס, הדבר הראשון שבלט לי היא הנהיגה סביבי אדיבה ומתחשבת, אנשים טובים. הרגשתי בבית.

השמש בסוף יולי, מכה בלהט רב ועל הכביש פה ושם חוצה נחש את הכביש ונעלם בשוליים. אתוס הקמפיג והבישול העצמי עדיין בתוקף בטיול הזה, כך שבכל ערב אני מחפש מקום לצד הדרך, מקים את האוהל והולך לישון.


כעבור כמה ימים הגעתי לפיניקס אריזונה – הבסיס הקדמי החדש שלי בדרום ארה"בתודות לזוג אוסטרלי שחי פה ומאמץ מטיילים.

קלייר וביואן אנשים מדהימים שבתוך רגע, נתנו לי חדר ומשהו לאכול..

בימים הבאים עבדתי קצת על האופנוע, טיפול, התקנת כמה דברים קטנים, והכנות לקראת השלב הבא– הרכיבה צפונה לקנדה ואלסקה.

אדם

———————————————————
כל הזכויות C לסיפור ולצילומים שמורות לאדם שני
————————————————————

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   יש תגובה אחת, הוסף תגובה    

2 בינואר 2014 אדם שני מסכם מסע בן ארבע שנים וחצי

לאחר ארבע שנים וחצי

אדם מקפל מסע מדהים

P8240501.JPG

היו היה

לאחר שארזתי את התיקים שלי ועזבתי את אודנאדאטה Oodnadatta, חזרתי לכיוון פרת' דרך המישורים המדבריים של הנולרבור.
היה קשה לומר שלום לכל החברים שלי באודאנדטה – לין, הבוס שלי וחברה, שתי בנותיה, שאר חברי הצוות שאיתם עבדתי במלון הדרכים הוורוד. לצוות המורים של בית הספר הקטן של הבוש האוסטרלי – שהפכו להיות חברי. והרבה האבוריג'ינים שהתמזל מזלי לפגוש שם. דמעות עמדו בעיני שכשהגיע לבסוף הרגע לדלג אל מושב האופנוע ולרכוב לדרך. עמוק בפנים ידעתי שהייתי בר מזל גדול כשפגשתי אנשים מדהימים שכאלה באחד המקומות הנידחים בעולם.
האופנוע הניע מייד ושמתי פני דרומה ישר על פני מישורי המדבר העצומים והריקים דרומית לאודאנדאטה.

באותו לילה הגעתי לחבר שלי בקובר-פידי Coober Pedy. פיטר הוא בחור על הכיפק שמתעסק בצילום ובקדרות מאד ברצינות וגר מתחת לאדמה במערה שחפר בעצמו (צורת מגורים מקובלת באאוטבק – מערות נשארות קרירות במשך הקיץ וחמימות במשך החורף – אין צורך בחשמל)
משם, עוד יומיים של רכיבה בכיוון דרום בדרך עפר נחמדה והגעתי לחוות התבואה של נד לחופו של החוף הדרומי של אוסטרליה. נד, מנהל בית הספר באודנאדאטה, הזמין אותי לבקר אותו ואת משפחתו בחוות גידול התבואות שלהם על החוף ליד ווירולה Wirrulla . הם נתנו לי הוראות לנסוע בדרך עפר צרה ש"תיקח אותי ישירות לביתו". לבסוף, יומיים לאחר מכן ואלף ק"מ מאודנאדאטה, חציתי את כביש הנולרבור Nullarbor highway (הנחשב לכביש הישר הארוך בעולם) מצאתי את החווה של נד. נד ורעייתו השקיעו את כל המשכורות שקיבלו מניהול בית הספר לאבוריג'ינים באודנאדאטה ועם הכסף הזה הם קנו את החוות גידול התבואות בת ה-50,000 (חמישים אלף) דונם (קטנה במונחים אוסטרלים) על החוף הדרומי.

היה אכן נפלא לפגוש שוב את נד ואת משפחתו ולבלות ימים של שוטטות ונהיגה במרחבי חוותם. לבחון את היבולים ולרדוף אחרי קנגורו…
"תשמור על עצמך חבר, ואל תשכח אותנו" אמר לי נד בעודי עסוק באריזת האופנוע. פעם נוספת התרגשתי מטבעם הידידותי והטוב של האוסטרלים, מליבם החם ואופיים הצנוע. אנשים מדהימים.
כביש הנולרבור הוא דרך פתוחה ושטוחה ובמשך כמה ימים רכבתי מערבה, חולף על פני שדות בור ושיחי פרא, מרחבי ענק, שמיים פתוחים ואוויר צח. הרגשתי שם ממש בבית ואהבתי את הדרך הפתוחה ואת העובדה שיכולתי בכל רגע או מקום שיתחשק לי, לנטות את אוהלי להפסקת לילה. ביום השלישי ענני גשם התקבצו על קו האופק ונרטבתי מעט, אבל לא משהו מיוחד, כך שהמשכתי הלאה.

הייתי אדם עם זמן קצוב – האנייה בה הזמנתי הובלה לאופנוע, עמדה להפליג מפרת' לדרום אפריקה בעוד כשבוע והוויזה האוסטרלית שלי עומדת לפוג גם היא.

בערך יום לפני שהגעתי לפרת', חציתי את "חגורת החיטה" איזור בגודל פי שלוש ממדינת ישראל מדרום לפרת' וכפלאח המורגל בחקלאות וגידול תבואות. היו שם שדות שטוחים ויפים עם טרקטורים ענקיים עסוקים בזריעה והכל היה מאורגן טוב, משהו שהאוסטרלים מצטיינים בו.

האופנוע החל לאותת לי שהוא זקוק לתיקונים רציניים ומהר. אבל איכשהו הצלחתי להגיע לפרת' בעזרתי החברים שלי צ'ארלי, אנדי, אלכס והמשפחות שלהם.

בילינו יומיים באכילה ודיבורים כמעט על כל נושא ואז כולם נתנו יד לארוז את האופנוע להובלה בתוך מיכל מתכת, שאורגן על ידי צ'ארלי מהסוכן של אופנועי טריומף בעיר. האופנוע נארז בתוך הארגז וכל הזיווד אופסן ונארז גם הוא. ולאחר שהכל היה מאורגן, שלחתי מבט אחרון לאופנוע ואמרתי לו בשקט: "ניפגש בדרום אפריקה". הארגז כוסה בלוחות עץ ואפילו ציירנו עליו בול דואר גדול עם פורטרט של המלכה (צוייר ע"י ג'ורג' הבריטי) אנדי הכניס את הטנדר שלו ברוורס למוסך. כולנו העמסנו את הארגז על המשטח מאחור ונסענו למחסני חברת ההובלה.

לאחר שהאופנוע הורד בעזרת מלגזה וכל המסמכים הוחתמו – ידעתי: מסע ההרפתקה שלי סביב העולם בכל תפארתו, הגיע לסופו.

1000$ stamp.jpeg

IMG_8421.jpg

למחרת היום טסתי מאוסטרליה לתאילנד ובהביטי מבעד לחלון המטוס, הסתכלתי למטה ונתתי מבט ארוך בארץ שלמדתי לאהוב כל כך.
כמה שבועות לאחר מכן האופנוע הגיע לדרום אפריקה ובינתיים הוא מאוחסן בבית של חבר שם. ישן בשקט מתחת לכיסוי שלו. הסרתי את שלט הרישוי שלו ונתתי אותו במתנה לחברי הוותיק מרטין ברונינג ואשתו. הם יודעים היטב מה משמעות שלט הפלסטיק הקטן הזה עבורי ושמחתי שהם קיבלו אותו.

אחרית דבר

עברו כבר 5 חודשים והנה אני בחזרה בישראל איפה שהחל הכל. כמה עובדות הקשורות למסע:
לקח לי 4 שנים וחצי לרכוב סביב העולם. ביקרתי ב 70 מדינות בערך בכל היבשות (פרט לאנטארקטיקה) וגמאתי כ-200 אלף ק"מ על אותו אופנוע במסע רצוף אחד (תוך שימוש רק בדרכון ישראלי).  ה- HP2 עשה עבודה נפלאה ואקח אותו שוב בלב שמח לעוד סיבוב.
רכיבה סביב העולם היא מחוייבות גדולה. אך ברגע שאתם שם בדרכים, כבר לא תרצו יותר דבר בחיים והכל מסתדר ככל שהקילומטרים מצטברים.
לאחר מסע שכזה, לא תחזרו הביתה אותם אנשים שהייתם. זה בטוח. יצאתי לדרך כדי לראות את העולם ולפגוש את האנשים שבו וקיבלתי יותר ממה שהתכוונתי.
וכמו שמישהו אמר פעם: "תן לעולם לשנות אותך ותוכל לשנות את העולם"

מסעות טובים…
עד שניפגש שוב

אדם

IMG_8273.jpg

————————————————————————————————————————————————-

כל הזכויות C לסיפור ולצילומים שייכות לאדם שני

———————————————————————————————————————————————–

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   יש 7 תגובות, הוסף תגובה    

24 בדצמבר 2012 אדם יוצא לעוד סיבוב באאוטבק האוסטרלי

מלך האאוטבק


הצג את הוראות נסיעה ל-Oodnadatta במפה גדולה יותר

DPP_002.JPG

היה נפלא לבלות קצת זמן בפרת', עם צ'רלי ואנדי – שני חבר'ה אוזיס נהדרים שפגשתי כשרכבתי בקולומביה בקטע קודם של המסע העולמי הזה.
"תנוח כאן" אמר צ'רלי, "תישאר בביתי כמה שתרצה".
ואכן תפסתי לעצמי הפסקה של כמה שבועות, נחתי ופתרתי כמה ענייני ניירת. בבוקר יום א' אחד הלכנו כולנו לארוחת בוקר בבית קפה קטן בפרמנטל הסמוכה, כשלפתע מישהו קרא בשמי "אדם!!!". כשפניתי לאחור, לא האמנתי למראה עיני, זה היה ג'ורג' גוויל – מטייל בריטי אותו פגשתי (שוב ושוב) בנפאל ובתאילנד. ג'ורג' רכב על האפריקה-טווין שלו ביחד עם אחיו הצעיר מורגן, שרוכב על KTM 640, שניהם באמצע שנות העשרים שלהם, מלאי נעורים והומור וזה היה נהדר לפגוש בהם שוב.
בכל סוף שבוע נהגנו לארוז ציוד על האופנועים, לרכוב כמה שעות מחוץ לעיר הגדולה ופשוט להקים מחנה איפהשהו, להדליק מדורה וליהנות מהטבע. החבר'ה האלה דאגו שנתנסה בכל שביל עפר באיזור, כולל רכיבה בדיונות חול עם כל הציוד! לא היה רגע אחד משעמם בחברתם.

Morgan, and other RTW travelers that Ive remet in Perth.JPG

Riding with George into the dunes.JPG

זהו, הגיע הזמן בו היה עלי לחזור לאאוטבק וג'ורג' החליט לרכוב איתי ביום הרכיבה הראשון ולחזור למחרת לעבודתו בפרת'.
פנינו מזרחה, מבעד ל"חגורת החיטה" – איזור חקלאי ענק בו מגדלים חיטה. בערב הקמנו את האוהלים שלנו בתוך חורשת אקליפטוס ללילה. ג'ורג' היה שקט וכשהתחלנו לדבר הבנתי מה הבעיה; …"לאחר שרכבתי מבריטניה להודו דרך איראן ופקיסטן, רכבתי כל הדרך דרומה דרך דרום מזרח אסיה וכבר עברו שנתיים מאז שהגעתי לאוסטרליה. המטרה היחידה שלי בחיים היא לרכוב על אופנוע סביב העולם, כמוך אדם. אבל אני מרגיש, שהייתי איטי מדי ולא הצלחתי לחסוך את הכסף שאני צריך כדי לעשות את האמריקות"… אני יודע בדיוק איך מרגיש האיש הצעיר והמבטיח הזה, וסיפרתי לו כמה קשה היה עלי לעבוד ואילו קורבנות הקרבתי, כדי לממש את את המסע העולמי שלי. …"אתה תעשה את זה מייט! תציב מטרה לחסוך סכום כסף מוגדר בכל חודש ותצליח. אני משוכנע בכך"… אמרתי לו. ג'ורג' התעודד ולמחרת עם זריחה, התעוררנו וארזנו את האוהלים שלנו. "נתראה במרץ" קראתי לעברו. לחצנו ידיים, "להתראות בהקדם, שלח קצת תמונות" הוא אמר לי ורכבנו לתוך היום. איזה בחור מדהים.

מזג האוויר הפך להיות חם ויבש והטמפרטורות בצהרי היום הגיעו ל 38 מעלות. כשחלפתי על פני קלגורליי Kalgoorlie, עצרתי כדי לראות את ה"בור הגדול", המכרה הפתוח הגדול בעולם. עושרה הנוכחי של אוסטרליה, מגיע בעיקרו מתעשיית המכרות והייתה זו חווייה לראות את אחד המכרות האלה במו עיני.
לאחר עוד יום רכיבה מקלגורליי, מסתיים כביש האספלט והדרך המרכזית הגדולה “Great Central Road” מתחילה. דרך זו היא אחת מדרכי העפר הראשיות המחברות עיירות באוסטרליה. מאחר והארץ כל כך גדולה (בערך בגודלה של ארה"ב) וחיים בה מעט אנשים (כ- 24 מליון), אין כל הגיון בסלילה של אלפי קילומטרים באספלט יקר. כך שדרכי העפר הראשיות מתוחזקות היטב והאוסטרלים נוסעים עליהן במהירות של 100 קמ"ש לאורך ימים רבים.
חלקן הגדול של הדרכים חוצה קרקעות של אבוריג'ינים ואתה צריך להשיג אישור כדי לעבור דרכן. הגברת במרכז המידע של העיירה לברטון Laverton, הייתה לי לעזר רב והשיגה לי אישור עוד באותו יום. קניתי דלק ומעט אספקה. וכמו שיצאתי את העיירה הגשם החל לרדת.
במהרה הדרך הפכה לערוץ נהר וההתקדמות הייתה איטית.

איפהשהו לאורך המסע הזה, הבנתי כי מסע על אופנוע מאפשר לי לרכוב מבעד למזג אויר גרוע ולחצות אותו. כך שהמשכתי ברכיבה בגשם ולאחר 300 ק"מ, השארתי את הגשם מאחור. הנוף היה שטוח, כמו רובה של אוז ולא היתה נפש חיה בסביבה.
לקמפנג באוז, זה עניין קל למדי. אתה יכול לנטות אוהל ללילה כמעט בכל מקום. למחרת, החלו לנשוב רוחות חזקות. משהו סביב ה- 70 קמ"ש ויום אחר כך, סופת חול. יום לאחר זאת, הגיע הזמן לסופת רעמים וברקים החלו להכות בקרקע סביבי… לפתע קלטתי כי להיות החפץ המתכתי היחידי באיזור, הוא לא הרעיון הכי טוב. ת'אמת, לא היה לי הרבה מה לעשות ממש , אז ניסיתי להרגע והמשכתי לרכוב – כשלפתע היכה ברק בעץ ממש לפני…  “Holy Shit!!!” התחלתי לצחוק לעצמי. אין רגע משעמם!

מזג האויר הפך להיות יותר ויותר חם. עכשיו היא עונת הקיץ כאן, עם 37 מעלות בימים רגילים ויש ימים של 45-7 מעלות המון זבובים ויתושים.
בקלטוקטג'ארה Kaltukatjara עיירה אבוריג'ינית קטנה, עצרתי לתדלק. הרגשתי באווירה קצת מאיימת ונעדרת חוק. אבוריג'ינים שיכורים היו בכל מקום. מהלכים חצי ערומים או סתם שרועים על הקרקע מעולפים מדי מאלכוהול – מכדי ללכת. בעל תחנת הדלק נראה קצת עצבני. איני יכול להאשים אותו. גם משאבות הדלק היו בתוך כלובים עם סורגי ברזל ועליך לשלם עבור הדלק לפני שאתה מקבל אותו. סוג הדלק היחיד שניתן לרכוש בחלקים האלה של אוסטרליה, הם דיזל או "אופאל". אופאל היא תרכובת כימית חליפית לדלק הרגיל שפותחה, כי אבוריג'ינים שאפו אדי דלק רגיל כדי להתמסטל. אתם מתארים לעצמכם איך הדבר הזה מבשל את המוח.

היה מעניין לראות, איך האוסטרלים הלבנים מגיבים לתרבות הזו ואני חושב שהם סובלניים ובוגרים למדי בקשר לכך – הם תמיד מנסים לעזור ולהמנע מאלימות והתנגשות. זו גישה נכונה בעיני.
האבוריג'ינים מהווים אחוז אחד מאזרחי אוסטרליה ומאחר והאוסטרלים נוהגים "פוליטיקל קורקט", כולם מפחדים להודות כי יש להם בעייה. 99% מהאבוריג'ינים חיים על קצבת סעד ויש רבים שהם דור שלישי שלא עבדו יום אחד בימי חייהם. מאחר והמדינה הזו עשירה – נכון לעכשיו – נראה כי הרשויות מעדיפות לתת כסף, במקום להתמודד עם הבעיה.
עם מיכל מלא בדלק אופאל, חציתי את הגבול בין מערב אוסטרליה לאוסטרליה הדרומית. כיוונתי את שעוני שעתיים וחצי קדימה ונתתי בגז. הדרך הפכה מאד חולית, אז עצרתי לשחרר קצת אוויר מהצמיגים: 27 PSI לפנים ו- 30 PSI מאחור – הבדל גדול.
בלילה האחרון, הגעתי לאולורו – הסלע האייקוני האדום במרכזה של אוז ונשפכתי לתוך האוהל. למחרת בבוקר רכבתי 700 ק"מ לאודנאדאטה Oodnadatta ובאותו ערב פגשתי את כל החברים שלי שהשארתי מאחור לפני מספר חודשים. נפלא לראות את כולם בגן-העדן השליו והקטן הזה. אני מתכוון להשאר כאן מספר חודשים ואז לצאת דרומה לכיוון מישורי נורלבור Nullarbor plains ולרכוב לאורך דרך האוקיינוס הדרומי South Ocean Road.

Pink Roadhouse eXmas card (2).jpg

שיהיה לכולכם ראש שנת 2013 שמח ומקווה שתרכבו כמה רחוק שרק תוכלו.

אדם

—————————————————————————————————————————————

תרגם וערך יוני, כל הזכויות C לסיפור ולצילומים שמורות לאדם שני.

—————————————————————————————————————————————


מאת: יוני   ·   קטגוריות: היסטוריה של הרפתקנות and הרפתקאות and כללי   ·   יש 5 תגובות, הוסף תגובה    

22 באוקטובר 2012 אדם שני בפרת' אוסטרליה

מנוחת סופשבוע של משחקי חול

בדיונות של פרת'


הצג את הוראות נסיעה ל-Perth, Western Australia, Australia במפה גדולה יותר

IMG_7864.JPG

ברכות מפרת' העיר הכי מערבית באוסטרליה.

פרת' Perth היא מקום נחמד. אחד המקומות היותר נעימים שראיתי במסע. תוך צעידה ברחובותיה, מישהו קרא בשמי ופגשתי את ג'ורג', רוכב אופנועי מסע מעולה מאנגליה, אותו פגשתי כשרכבתי בנפאל לפני כשנתיים וחצי… יומיים לאחר מכן נפגשנו שוב ורכבנו לדיונות חול – משהו כמו שעתיים רכיבה צפונית מפרת' לסוף שבוע. אחלה חבר'ה.

אני מתכוון להשאר כאן מעט ואז להמשיך בדרכי.

הנה כמה תמונות לקינוח

להשתמע.

אדם שני

—————————————————————————————————————————————————————

כל הזכויות C לצילומים ולטקסט שמורות לאדם שני

—————————————————————————————————————————————————————-

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   לחץ כאן כדי להגיב ראשון!    

13 באוקטובר 2012 המסע העולמי של אדם שני-אוסטרליה חלק 2

התחברות למקום דורשת זמן

אנשים, מעורבות, שמחה ועצב.

Tar at last!.JPG


הצג את הוראות נסיעה ל-Broome, Western Australia, Australia במפה גדולה יותר

כאשר הגעתי לראשונה למלון הדרכים הוורוד באודנאדאטה Oodnadatta לא חשבת לשהות במקום הרבה זמן, אך מצאתי עצמי עובד שם למשך 3 חודשים.
העבודה היתה ברובה תיקון מכוניות ישנות, תיקון תקרים או תדלוק מטוסים ומסוקים קטנים. מדי פעם, אדם פלייט Adam Plate הבוס שלי, היה מצרף אותי לנסיעה במשאית המרצדס שלו, להובלת דלק מטוסים למנחת מרוחק בקצה מדבר סימפסון Simpson Desert, מנחת שמשרת פקחי חיות בר מקומיים. בנוסף היו ימים בהם הייתי יוצא ל"מייל-ראן", באחד מרכבי הארבע על ארבע של אדם. באוסטרליה העברת דואר לאיזורים מרוחקים, נעשית בידי קבלנים פרטיים ולאדם פלייט, הבוס שלי, היתה יד בכל דבר. אדם ואשתו לין תמכו בנוסף, גם בבית הספר האבוריג'ני בעיירה.

Local Kids.JPG

אך למרות כל החוויות הנפלאות האלו, הדרך קראה לי ויצאתי שוב לרכוב מעט. בעלי מלון הדרכים ביקשו ממני לשוב לעבוד עבורם עוד. אז לקחתי חופשה מהחופשה ורכבתי לדארווין וחזרה, רכיבה שארכה 3 שבועות ובה כיסיתי כ-6000 ק"מ.
ברכיבתי צפונה, עברתי את אולורו Uluru, או "איירס רוק" – גוש הסלע האדיר הנעוץ במרכזה של אוסטרליה ולאחר שעברתי את אליס ספרינגס, פניתי צפון מערבה על מסלול הטאנאמי הרבה יותר מ-1000 ק"מ של דרך עפר מטלטלת חרושת תלמים.
לוקח קצת זמן להבין עד כמה עצומים הם מרחבי אוסטרליה ועם מספר מועט של כבישי אספלט, זה גן עדן לדרכי עפר. דרכים חוצות את הארץ מצפון לדרום ומזרח למערב, כולן דרכי עפר בכל מצב שתעלו בדמיונכם. רוב דרכי העפר הללו מתוחזקות ברמה מאד גבוהה והאוסטרלים הם נהגים טובים מאד – הם ישייטו שעות בשמחה ב- 90 מייל לשעה, בהן יכסו מאות קילומטרים ביום. תחנות דלק באאוטבק, כאשר נוסעים בשטח, מעטות ורחוקות מאד זו מזו ושוב – זה שיש לי על הHP2 טנק דלק למרחקים ארוכים – היא ברכה באיזורים שכאלה.

בלילות הקמתי אוהל לצד הדרך ללא נפש חיה מסביב והמדבר כולו היה שלי.
דארווין Darwin היא העיר הגדולה בטריטוריה הצפונית Northern Territory של אוסטרליה ויש לה דופק אנושי קוסמופוליטי – עם הרבה תושבים ממוצא אסייתי שהיגרו לכאן עם השנים. תקופת התיירות הייתה בשיאה כשהגעתי לשם וכל המיטות בעיר היו תפוסות, כך שביליתי את היום במרכז העיר ורכבתי לעיבורי העיר בלילה.
ובחלוף כמה שבועות, נגמר לי הזמן. חזרתי ופני שוב לאודנאדאטה בלב היבשת. זו היתה דרך בת 2400 ק"מ. מאחר ו- 2200 מתוכה היא הסטיוארט הייווי Stuart highway,  טסתי דרכה בתוך יומיים וחצי.
היה טוב לחזור ולפגוש את הפנים המוכרות של אודנאדאטה ובמהרה שבתי לעבודה.

Darwin Market.JPG
אדם, הבוס שלי, מינה אותי כאחראי למוסך ונסע דרומה לאדלייד Adelaide לשבוע, כדי להתחרות במירוץ עם מכוניתו. יומיים אחר כך, קיבלנו את החדשה המאד עצובה: שאדם פלייט, איש האאוטבק האמיתי, נהרג בתאונה בעודו נוהג במכוניתו במירוץ טארגה באדלייד  Adelaide targa race. לין רעייתו, בישרה לי על כך ופשוט עמדנו שם למשך דקה ארוכה, מבלי לקלוט מה בעצם קרה.
השבועות שלאחר מכן היו מאד קשים לכולנו – משפחתו של אדם נסעה כדי לארגן את הלווייתו באדלייד הרחוקה ואני נשארתי מאחור ודאגתי לתפקוד המוסך ותחנת הדלק. כאשר לין ושלושת בנותיה שבו מההלווייה, מאות אנשים מכל קצוות האאוטבק באו לחלוק כבוד לאדם פלייט ובני משפחתו.

Late Adam Plate- the Boss in Oodnadatta.JPG

אדם פלייט ז"ל. ליד האופנוע שלי

IMG_7181.JPG

עבודתי הסתיימה ובוקר אחד בשעה מוקדמת, העמסתי את האופנוע במטלטלי והתכוננתי לצאת. חיבקתי את לין, נפרדתי מכולם והנעתי. תוך כדי החלפת הילוכים, מלון הדרכים הוורוד הפך להיות נקודה קטנה במראות הצד. אך בתוכי עמוק עמוק, הוא יהיה תמיד חלק גדול ממני.
מאחר וכבר ראיתי את המרכז האדום של אוסטרליה, דהרתי צפונה במהרה "מרביץ מרחקים" – כמו שחלק מהאופנוענים מכנים. ולאחר עצירת טיפולים שכללה: צמיגים ושמן חדשים בדארווין, פניתי מערבה לאוסטרליה המערבית West Australia WA. מה שהמקומיים מכנים "הגבול האחרון"!
בין היעדים הכלולים ברשימה האוסטרלית הארוכה של דרכי עפר מיתולוגיות, נמצא "מסלול דרך גיבּ" “Gibb River Road”. עליו עליתי. הדרך חוצה את האיזור הנקרא Kimberly קימברלי . 800 הק"מ של הדרך הזו נסללה כנתיב עדרי הבקר, אחת מהרבה דרכן הועברו מאות ראשי בקר מאיזורי חוות הגידול, לנמל הקרוב. ייצוא בשר בקר ,היווה מרכיב חשוב בהתפתחות הכלכלית של אוסטרליה, מאז שהחל השימוש בקירור באניות משא ב-1876 – מה שהפך את אוסטרליה לספק הבשר העיקרי של האימפריה הבריטית. היום אגב, רוב בשר הבקר מיוצא לאסיה ומדינות ערב.

עצרתי בקונוארה Kununarra להצטיידות ופגשתי שני רוכבים אנגליים על שני KLR 650 ג'ון ואחיו סטיב. קישקשנו מעט והחלטנו לרכוב את הגיב ביחד.

מעבר מים אחד מני רבים

Bush camping.JPG

קמפינג לילי בלב הבוש האוסטרלי

ארבעת הימים אחר כך היו נהדרים – היינו מתעוררים בשעה חמש בכל בוקר, מקפלים את המאהל ורוכבים את השעות המוקדמות של היום, כדי להמנע מהחום הכבד של אחר הצהריים. ישנן המון בריכות טבעיות, נחלים וקניונים לאורך הדרך וכמעט בכל יום עצרנו למרגלות קניון נחמד וקינחנו בשחיה ארוכה ומהנה. חלק מאותן בריכות "נחמדות" מכילות תניני מים מתוקים…! "אל דאגה" נאמר לנו, "הם אינם אגרסיביים כמו הקרוקודילים של מים מלוחים".

זמן לשחיה "אין מה לדאוג מייט…"

מסלול העפר מגיע עד דרבי Derby ולאחר הימים הארוכים האלה של דרכים חרוצות תלמים ומטלטלות. הרבה חציות של מעברי מים, שמחנו לעלות שוב על כביש אספלט.
נפרדנו בדרבי ואני פניתי למחרת אל העיירה ברום  Broome.

חוף ברום

מזג האוויר כאן בברום, טוב בהרבה מזה שבצפון אוסטרליה וכבר אני מחבב את העיירה הקטנה הזו. לברום יש חוף ים נחמד והיסטוריה מעניינת מאד של שליית פנינים מתוך הים הצלול.
כאן אנוח קצת ואז אמשיך דרומה לאורך החוף המערבי.
אלו החדשות מכאן. תשמרו על עצמכם ושנה טובה!
אדם.

————————————————————————————————————–

תרגם וערך יוני. כל הזכויות C לסיפור ולצילומים שמורות לאדם שני

————————————————————————————————————-

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   לחץ כאן כדי להגיב ראשון!    

פוסטים קודמים »