הרפתקה דוט קום

ארכיוני הבלוג

12 בינואר 2013 גבי פלקסר בצ'ילה כתבה 33

גבי  מגיע לפוארטו מונט, בדרך לקארטרה אוסטראל

וכבר חש את ה Adventure Blues "תוגת קו הגמר"…


הצג את הוראות נסיעה ל-Puerto Montt, Chile במפה גדולה יותר

P1070898.JPG

יום שישי 4.1.2013
הגעתי לאיקואיקה כדי לצאת קצת מהדרך המרכזית שחוצה את צ'ילה במרכז המדינה ולרכוב לאורך החוף עד אנטופאגסטה. ומה רבה האכזבה. הדרך עוברת אמנם בין ההר והים אבל מה זה יבש… גם מכאן וגם מכאן. כך שעבר עלי יום משעמם טיכו, כמו שהיינו אומרים פעם. הכביש בסדר והתנוע לא רבה, כך שבסך הכל היה בסדר מבחינת הרכיבה אך כאמור, משעמם מהבחינה הנופית. תופעה נוספת שאני מגלה היא העובדה שכמה שיורדים דרומה, המחירים עולים והאיכות יורדת של הכל וגם החזות. בצפון הערים די נעימות ונקיות ועכשיו – בעיר המחוז הגדולה בצפון צ'ילה – אנטופאגסטה המשמשת מרכז לכל עובדי תעשיית המכרות המשגשגת במדבר האטקמה, אני פוגש עיר אחרת. הכניסה הצפונית ממנה הגעתי די מוזנחת ומלוכלכת ושכונות שלמות ברמה די נמוכה מה שחשבתי שלא אראה כאן. ההוסטל שהומלץ על ידי לונלי פלנט היה מלא, כך שנאלצתי להסתובב כדי למצוא מקום אחר נורמלי במחיר סביר. לבסוף, נמצא מקום ואכן הוא היה בסדר. ולאחר סיבוב קטן בעיר נחתתי במיטה בשעה 20:00 עד למחרת בבוקר.

יום שבת 5.1.2013
לאחר לילה ארוך, קמתי די מהר כאשר השעון צילצל מה שלא קורה בדרך כלל (שאני מושך כמה דקות טובות במיטה) לפי השעון, האור מאחר לעלות ומפציע בשעה 7:00 לעומת החלק הצפוני של דרום אמריקה ממנו הגעתי, שם האור עלה כבר בשעה 5:30. כאן פשוט הזיזו את השעונים כדי שהאור יהיה מאוחר יותר ביום ואכן החושך יורד כאן מאוחר מאד בסביבות השעה 21:00. המרחק שתכננתי לרכוב היום הוא כ-480 ק"מ, כך שרציתי לצאת מוקדם כדי לא למרוח את היום עד מאוחר. כביש היציאה מהעיר היה סגור והייתי צריך לרכוב כ -10 ק"מ דרומה, על כביש פנימי, עד שהוא התחבר לכביש הראשי דרומה ( הפאן אמריקאן ). הכביש טוב אך שוב משעמם. מדבר צחיח מימין ומדבר צחיח משמאל וכך לאורך כל היום. הדבר היחיד שמשתנה, הן צורות העננים שהם הדבר היחיד שנעים להסתכל עליהם ביומיים האחרונים. למרות שהכביש חוצה מדבר כל הזמן, מזג האויר די קר בסביבות ה – 20 מעלות והרכיבה די קשה, כאשר בנוסף לזה ישנם אזורים בהם נושבות רוחות חזקות. אני די עומד בהתאמה לזמן הרכיבה שאומר הגוגל Map לגבי המרחק והזמן שאני בוחר לעשות כל יום. בנוסף, השתפרתי מאד בהפעלת ה GPS כך שדי בקלות אני מוצא את היעד ויוצא ממנו להמשך הדרך. אחה"צ הגעתי ל Caldera– היעד שלי להיום והתמקמתי לשם שינוי במקום פשוט ונעים .

יום שני 7.1.2013
החגיגות באכסניה ( עם בכלל אפשר לקרוא לחור הזה כך) אליה הגעתי בעיר החוף הרגועה לה-סרנה,  נמשכו לתוך שעות הלילה המאוחרות. מה שלא הפריע לי במיוחד, ותנומת החוגגים בבוקר איפשרה לי להתארגן בלי כל שאר האורחים במקום ולהשתמש סולו, בכיור היחיד שהיה שם לרחצת הבוקר. היציאה מהעיר הבנויה על מורדותיהן של גבעות המשתפלות משולי האנדים ממש עד לקו המים – היתה קלה וגם הרכיבה דרומה ממנה החלה בסימן מבטיח; מכאן הכביש הופך להיות 4 מסלולים והרכיבה נעימה וקלה. לאחר עוד כמה ק"מ, מתחילים להבחין הפעם באופן מוחלט – בשינוי של הטבע סביב. צמחיה ירוקה נמוכה עם פרחים ושיחים האופיניים לנוף מישור-החוף גם בארץ, ממלאת את שולי הכביש. לאחר מכן החלו להופיע עצים ולבסוף נמתחו כרי דשא בירוק זוהר ובריא המשמש מרעה לעדרי בקר שהיו פזורים פה ושם עד לאופק. נהנתי מהרכיבה כשסביבי נוף ירוק המשתלב עם קקטוסים בצורות שונות. התחלתי להרגיש סוג של נינוחות ורוגע. בהמשך, לקחתי כביש צדדי בהמלצת בחור מקומי ששאלתי אותו, איך הכי יפה לרכוב כדי להגיע ל – Valparaiso ועברתי בשתי עיירות תיירותיות יפות על חוף הים: Papudo ו –  Zapallar בהחלט שינוי מרענן לאחר שבוע של מדבר שומם של חולות, מלחות וסלעים. אלה שתי עיירות נעימות והיפות ביותר שראיתי בצ'ילה. משם המשכתי לאורך החוף עד ליעד שלי להיום. הרובע הישן של בשתי הערים הצמודות;  Vinilla del mar ו – Valparaiso מפותח ביותר. התמקמתי במקום נחמד שהיה חסר חניון מסודר לאופנוע. מרוב עייפות וסוג של עצלות, ויתרתי על חניה מסודרת .

יום שלישי 8.1.2013
העצלנות שלי אתמול, עלתה לי במגן ידית הגז שנגנב. ולמען האמת, טוב שזה נגמר רק בחלק הזה. בתחילה חשבתי להשאיר את האופנוע בכביש קשור ונעול, הבחור שעובד בהוסטל ציין כי כך נוהגים כל האופנוענים שמגיעים לכאן. אני בחרתי באפשרות השניה והיא, להכניס את האופנוע לסמטה צרה צמודה להוסטל כדי להסתירו ולהקשות על גנבים. רק מאוחר יותר בזמן הרכיבה עלה בדעתי שאולי הבחור ההוא בעצמו הסיר את הידית לשמור עליה בהכירו את השכונה והתכוון לתת לי אותה בבוקר, בשעה שקבענו על מנת שיעזור לי להוציא את האופנוע. (כדי להכניס את האופנוע לסמטה ברוורס, נדרשו 3 אנשים). בבוקר כאשר קמתי – והיום שמתי שעון על מאוחר 7:00 – לא ראיתי נפש חיה וכך עד שיצאתי בשעה 8:30. שמתי את הכסף ומפתח החדר על השולחן והצמדתי לזה מכתב תודה. אני מקווה שהעובדים שהגיעו ראשונים או מישהוא אחר, לא אימצו את התשלום לעצמם… היה כיף להתחיל את הרכיבה עם הנוף הירוק היפה של האזור ולמרות שהתכוונתי לרכוב על כבישים צדדיים, ה-GPS לקח אותי על הכביש המהיר וכך ירדתי עד Linares היעד שלי להיום. הנוף מהנה יותר; חוות חקלאיות, שטחי מרעה, כרמים, מטעי נשירים ופשוט חוייה ויזואלית חקלאית נהדרת. הכביש זרם ובעוד שבתחילת היום היה עדיין קריר, לקראת הצהרים נהיה חם ובאחת ההפסקות התאמתי את הלבוש לסביבה ולאקלים המשתנה. היום בחרתי לעצור בעיר קטנה והבנתי שאני נהנה במיוחד בעיירות כאלה. האוירה ממש שונה. אנשים נינוחים ומסבירי פנים. אפשר לדבר עם כל אחד וברוב המקרים הוא מתיחס יפה ומנעים את השיחה; ברור שבמקומות מזדמנים, אין כמו המקומיים להמליץתכל'ס על אוכל טוב. אז שאלתי איפוא אוכלים המקומיים והגעתי למקום הכי טוב וטעים. פשוט חוייה שונה ונהדרת.
מחר אני עוצר שוב בעיר גדולה, כדי לנסות לעשות טיפול לאופנוע ולמצוא את מגן ידית הגז החסר לי מאד.

יום חמישי 10.1.2013
החדר היה נעים והמזרון נוח ולא הרבה פעמים במסע הזה, קרה לי שכיוונתי את השעון להשכמה כל כך מאוחרת. אכלתי ארוחת בוקר טובה ויצאתי לדרך. לאחר כשעה, עצרתי לתדלוק ומנוחה קצרה ופגשתי בחור ארגנטינאי שרוכב על אופנוע BMW. קישקשנו איזה חצי שעה באוירה נהדרת ויצאנו לדרך כל אחד לדרכו לכיוונים הפוכים. הנוף ממשיך להיות יפהפה (על פי השקפתי כמובן) ואני נהנה מכל רכע ברכיבה. בעצירה השניה, כשכבר התכוונתי להמשיך, הגיע רוכב וחשבתי לרגע שהוא מישהוא שאני מכיר… הסתבר שלא. יחד עם זאת, הוא סיפר לי שפגש את דורון קדמיאל, שכאן נקרא "ג'יקוב" ואז התפתחה שיחה ביני לבינו – הנינג שמו – שהובילה לאפשרות שנעשה את הקרטרה ביחד. זהו אני בדרך לקראטרה אוסטראל, "הדרך הדרומית" בתרגום לעברית. נתיב שנסלל בתקופת הרודן פינושה, לכיוון דרום פטגוניה הצ'יליאנית. עד אז, האיזור היה באמת נטוש וניתן היה להגיע אליו רק דרך הים או מתוך שטח ארגנטינה. היום, יש שני נתיבים להגיע לקארטרה. אחד הוא מסלול העושה עיקוף קל דרך ארגנטינה באיזור בארילוצ'ה והשני הוא ירידה "דוך" לאורך הצד המערבי של צ'ילה. מה שמצריך דילוג רב בין מעבורות העוברות מפיורד לפיורד ואז מתנקזים לקארטרה דרומה ללא "הפרעה" של מפרצים שחוצים את הדרך. אני בחרתי בנתיב המערבי הזה שנראה לי מהיר יותר, והמשכתי לפוארטו-מונט והתמקמתי ב – Hospedaje  (מלון דרכים) מול הנמל. לאחר התארגנות קלה, יצאתי ללמוד את האפשרויות הקיימות להגיע ל-  Chaiten לתחילת מסלול הקרטרה אוסטרל. במידה והנינג יגיע, נבחר את האפשרות המועדפת ונזמין מקומות ב – Ferry.

האפשרות המועדפת שלי היא לטייל בחצי האי  Chiloe ואז להפליג בלילה מ- Castro  לכוון  Chaiten ומשם לצאת להמשך הדרך לדרום. הסתובבתי בעיר שבעיני לא יפה במיוחד, להכיר את הסביבה בידיעה שאבלה כאן יום אחד נוסף. היום ברכיבה, ישבו לי בראש דברים שאמר לי דורון אתמול ואני מרגיש שממש הבנתי אותו. וכך היה: תוך כדי שיחה, הוא אמר שהוא מרגיש קצת עצוב וכי הוא מבין שהוא קרב לשיא המסע שלו באמריקה: הביקור בשמורת הטורס דל פיינה. לאחר שהוא יגיע לשם, כל יום נוסף כבר יהיה לקראת קו הגמר. כלומר, לא חשוב מה יש עוד לפניו, הכוון יהיה לקראת סיום המסע. נזכרתי מייד איך לנו – שלושת בני קליה, שיצאנו למסע הזה יחד – זה קרה כאשר התחלנו את הדרך חזרה מאלסקה. איך שהו, הבנו שכל יום מאותו רגע, מקרב את סוף המסע המשותף ורק מאוחר יותר הבנו עד כמה הסוף היה קרוב – לפחות לגבי נייג'ל ויוסי. אני ידעתי שאני ממשיך דרומה, לכן לגבי, זאת היית רק פנייה חדה. אבל עכשיו,  הקרבה לסיום בעצם גם נוגעת לי. בעוד כשבועיים או קצת יותר, אגיע לאושוויה ומשם כל יום יהיה בכוון הסיום והביתה. כל זאת – למרות שישארו לי עוד כשלושה חודשים לטייל. על זה חשבתי כל היום. מחר אני מקווה לנוח לקראת ההמשך.

סוף שבוע נעים לכולם. גבי

—————————————————————————————————————————————————-

עריכה קלה יוני. כל הזכויות C לצילומים ולסיפור שמורות לגבי פלקסר

—————————————————————————————————————————————————

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   לחץ כאן כדי להגיב ראשון!    

5 בינואר 2013 גבי פלקסר מגיע לצ'ילה – כתבה 32

המדבר של דרום אמריקה

בעיני הרוכב הכי חקלאי והחקלאי הכי רוכב

P1070792.JPG

עצירה ליד מישורי הנאסקה – פרו


הצג את הוראות נסיעה ל-Antofagasta, Chile במפה גדולה יותר

יום שני 31.12.2012
אתמול, כאשר שלחתי את התמונות נזכרתי בנושא אחד שלא כתבתי עליו וזה נטיעות התמרים שראיתי באזור שמדרום לאיקה לכוון נסקה. אני מציין את העובדה שמישהוא החליט לנטוע תמרים באזור עם לחות גבוהה כל כך, דבר שמקשה על ההבשלה של הפרי ואחד הגורמים המובילים כנראה לשילפוח הפרי. אבל כראה זה זן שאנחנו לא מכירים או שמישהו יודע משהו שאנחנו לא יודעים. בכל מצב שיהיה מטע תמרים של הזן מג'הול בחצי הכדור הדרומי והגידול יצליח – יהיה לו יתרון תחרותי משמעותי. הבוקר התארגנתי מוקדם כדי לצאת ולהספיק את המרחק המוגדל שקבעתי לעצמי .
הכביש דרומה טוב ולאחר מספר ק"מ מאזור נאסקה, השטח חוזר להיות מדברי לאורך עשרות ק"מ ורק הנחלים שיורדים מההרים, יוצרים אזור פורח לאורך הנחל שהביא איתו התישבות חקלאית שכאן היא בסיסית ופשוטה ביותר. לאחר כ-100 ק"מ הכביש חוזר לרצועת החוף והטמפרטורה שוב יורדת עד ל – 24 מעלות ורוח מכוון הים יוצר שינוי קיצוני לעומת פנים היבשת. הנופים משתנים מספר פעמים לאורך הדרך דרומה וגם כאן עמקי הנחלים יוצרים נאות מדבר יפים, כאשר הם חוצים את המדבר לכוון הים. היום ראיתי לראשונה מספר אופנוענים, 4 במספר, אך הם היו בכוון צפון. לקראת השעה 15:00 אחר הצהרים הגעתי ל – Camana היעד שלי. שם נתקלתי בנושא שלא חשבתי עליו מספיק: היום הוא היום האחרון של השנה האזרחית והרבה אנשים יוצאים לחופשה שנמשכת לחופשת הקיץ שמתחילה כאן בינואר. לאורך עשרות דקות לא מצאתי מקום מתאים במחיר "סביר" שהוא פי 3 מהמחיר ששילמתי אתמול. יצאתי כרגיל לסיבוב היכרות אך לא יותר מזה, למרות החגיגות שמתקיימות החוף הים לכבוד השנה החדשה והפיתוי להשתולל, סגרתי את היום מוקדם. מחר יום חדש והדרך קוראת לי לרכוב.

שוב שנה אזרחית טובה לכולם

יום שלישי 1.1.2013
היציאה מ – camana כמו כל הדרך דרומה, היתה יחסית פנויה בזכות חופשת השנה החדשה. מיד לאחר שעוזבים את העיר, הכביש נכנס שוב לתוך היבשת וחוזר להיות מדברי מלבד ערוצי הנחלים שיוצרים אזורי מחייה וחקלאות. הכביש טוב והנוף יפה וכך עובר הזמן והדרך לכוון העיר tacna היעד של היום. הרוחות התחזקו מאד בשעות הצהרים והחום גם הוא התגבר וחוץ מזה, שום דבר מעניין מלבד העובדה שהאופנועים שראיתי היום גם עלו צפונה, לפעמים נדמה לי שרק אני רוכב דרומה. אחה"צ הגעתי לעיר שגם בה היה קל להסתדר מכוון שגם כאן התנועה היתה דלה. בעצירה האחרונה רשמתי לי מספר אפשרויות להעביר את הלילה וברגע שזיהיתי את הראשון שהיה לו גם חניון התמקמתי ועדיין הספקתי לצלצל בשעה סבירה למשפחה בארץ. מחר אני חוצה את הגבול לצ'ילה ומתכוון לעצור ב- Arica כדי לבחון את המחירים של כל הדברים שכל כך מדברים עליהם .

יום רביעי 2.1.2013
היציאה מ – Tacna – העיר הפרואנית הדרומית והאחרונה שלי – היתה פשוטה וכנראה שהפרואנים עוד לא התעוררו לשנה החדשה. התנועה על הכבישים היתה דלילה, מה שלא מקובל כאן. המרחק עד הגבול הוא כ- 30 ק"מ והכביש טוב. היציאה מפרו הפתיעה מאד לטובה, היתה קלה ונמשכה כחצי שעה, ממש מהיר ובתנאים נעימים ואז רכיבה קצרה לכוון תחנת הגבול של צ'ילה. גם כאן הפתיעו ולראשונה ביקשו שאעביר את כל הציוד כולל הארגזים בשיקוף, מה שאילץ אותי לעבודה פיזית קלה. מעבר לזה, היחס היה אדיב. המעבר חדש ונעים והיחס הוגן ולאחר כשעה, הייתי מוכן עם האישורים לכניסה למדינה. הבעיה היתה השעה. ההפרש מול פרו הוא תוספת של שעתיים… הסתבר שבצ'ילה כבר צהריים ולכן החלטתי להתמקם בעיר הנמל-  Arica ולהתארגן להמשך שכולל; החלפת כסף, לימוד המסלול המועדף, בחירת מקום בעיר הבאה וכד'. אריקה היתה ההפתעה השלישית היום. העיר נעימה ויש בא הכל. היא נקיה ובכלל לא אפורה כמו שמצוין בספרי מסע. מכוון שהיה לי גם זמן, הלכתי לטייל ברגל אל הצוק המשקיף על העיר ונהנתי מההליכה סתם ברחובות.

יום חמישי 3.1.2013
מדהים עד כמה פשוט לפעמים להכיר עיר שהגעת אליה רק אתמול. הבוקר בלי לשאול – פשוט היה לי ברור איך להגיע לכביש הפאן-אמריקן דרומה. מזג האויר היה נעים, אבל כאשר הכביש נכנס לרמה הפנימית של היבשה, הקור היה פשוט ממקום אחר. מה שאילץ אותי לעצור ולהתחיל להוסיף שכבות ביגוד שכבר שכחתי מהן. הכביש יורד מדי פעם לעמקים ואז הנוף מקבל צורות שונות ויפות. אך רובו עובר ברמה הפנימית של היבשת שכבר מאז הכינה לפרו מצפון הוא נוף מדברי חולי יבש. כמובן, שוב ראיתי אופנועים שעולים צפונה. היום ספרתי 5. להפתעתי, גם עקפו אותי 3 אופנועי BMW לכיוון דרום. הם המשיכו דרומה ואני פניתי מערבה לכוון Iquique ואחרי מספר ק"מ נעצר לידי Vstom 1000 עם בחור קנדי ששייך לשלושת הרוכבים שעקפו אותי, הוא התנתק מהם ולא ידע לאן לרכוב ורק ידע שהם רוכבים לעיר המכרות – Calama. הסברתי לו לאן לפנות והוא סיפר לי ששלושת הרוכבים האחרים הם מונצואלה והם רוכבים יחד כבר כ – 3 שבועות גם הם בדרך מאושוואיה. ניפרדנו והוא פנה לאחור בניסיון להשיג את הקבוצה. כנראה שכמו שיש גל רוכבים דרומה (מה שאני לא עליו) יש גם גל שעולה צפונה (הערת עורך: לפי סקר שעשה אתר הורייזון-אנ'לימיטד, בכל רגע נתון בשנה, מתרוצצים בדרום אמריקה כ- 1200 רוכבי אתגר מכל העולם!) ובמידה והם היו באושוויה וזה במרחק של כ- 3 שבועות זה אומר שהם היו שם בשבוע השני של דצמבר שיכול להיות עדיין קר שם. אחה"צ, הגעתי והתמקמתי במלון נחמד במרכז העיר. המחירים כאן גבוהים ב – 50% מאשר בפרו. במיוחד עלויות לינה ובנוסף, המקומיים יצאו לחופש הגדול שלהם מה שגם מייקר את הכל… עשיתי את הסיבוב הרגלי הקבוע שלי בהגיעי למקום חדש וחוץ מהאזור "הויקטוריאני" של העיר, איקויו היא עוד עיר שינה בין המדבר לרצועת החוף המשרתת אוכלוסיה של עובדי מכרות חקלאות ומסחר. מעין קופי של עיירות חוף דומות בצפון צ'ילה ולאורכו של כביש מס' 1.

עד כאן לפעם זו. ממני   גבי

————————————————————————————————————————————————-

עריכה קלה, יוני. כל הזכויות C לצילומים ולסיפור שמורות לגבי פלקסר

————————————————————————————————————————————————

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   יש תגובה אחת, הוסף תגובה    

21 בדצמבר 2012 עודד מסיים פרק רכוב בקמבודיה

לאחר סיבוב מרשים במזרח

כמה תובנות והמון תמונות

בדרך לקיפ 014.JPG

פרק ראשון :

משהו לאכול

פלפל, תבלין שכיח על שולחנותינו ואף פעם לא תהיתי איפה ואיך הוא גדל. רצה הגורל ומפעלי ב.מ.וו והגעתי למחוז קמפוט בקמבודיה שהפלפל הגדל בגבעותיו, יצא שמו למרחקים ונחשב במטבח הצרפתי ל-ה-פלפל. לדעתה טענה צרפתית זו שווה בדיקה – עליתי על האופנוע ויצאתי לגבעות קמפוט להשכיל.

ובכן, פלפל קמפוט צומח על מטפס שכל שנה נכרת כמעט בבסיסו. צבעי הפלפל – לבן, אדום ושחור תוצאה של תהליך העיבוד לאחר הקטיף – בזמן הקטיף הפלפל הוא ירוק – ולא משונות בוטנית.

מאחר ופינה זו של העולם עשירה בסרטנים השילוב בין שני המעדנים מתבקש והערב אלך לסבול בשקט ולאכול סרטן ברוטב פלפל (ירוק) קמפוט.

יש כמובן תמונות משני המעדנים לפני המפגש הגורלי ביניהם. כמו כן מספר תמונות של אכסנייתי הצנועה והנוף הנשקף ממנה (10$ ) – קשה, קשה, אבל אין ברירה.

ובכן, גמרתי, לא מהר אבל רצתי מהר לספר לחבר'ה. יש תיעוד. אם תדמנו למקום – ממומלץ.

מהדרך בקמבודיה 013.JPG

פרק שני:

הפיאנלה של קמבודיה – המקדשים באנגקור ואט וסיאם ריפ

הדבר החזק שלקחתי משם ועדיין מלווה אותי הוא מסר ויכולת הסובלנות שיש במקום הזה ובכלל בקמבודיה. לדעתי, מעט אומות אם בכלל עברו את שעברו הקמבודים בתקופת רודנותו של פול פוט ולמרות זאת החמרים ממשיכים את חייהם בפיוס ביניהם. באנגקור ואט, החל מהמאה ה 6 ועד המאה ה 15 נבנו המקדשים. הראשונים שביניהם נבנו כמקדשי הינדו להאדרת האלה שיבא. בהמשך גדלה השפעתו של בודהה ונבנו מקדשים להאדרתו. כך הלוך חזור אולם, אף פעם אחרי "המרת הדת" לא נחרבו, נהרסו או נותצו המקדשים – המקדש הגדול והמוכר מכולם באגקור ואט נבנה כמקדש הינדי ובמהלך ההיסטוריה הוסב למקדש בודהיסטי. פסל האלה שיבא הועתק מהמקום המרכזי לפינה צדדית ובמקומה הועמד פסל בודהה שעומד עד היום. אחד המלכים בשושלת הגדיל לעשות ובנה מקדש לשיבא ולבודהה.

געגועים עזים שתקפו אותי לבנות בבית (בכל זאת, ערב חג המולד) – שינוי בתכנית. ביום ראשון הקרוב אני בזרועותיהן – מקווה. ידידי הבווארי יחכה לי בבנגקוק (חלקכם מוכן להחליף אתו, אני יודע).

עודד

—————————————————————————————————————————————————-

ערך יוני. כל הזכויות C לכתיבה ולצילומים שמורות לעודד ויטאליס

—————————————————————————————————————————————————

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   לחץ כאן כדי להגיב ראשון!    

22 בנובמבר 2012 עודד בלאוס – כתבה 2

הרבה תמונות וסרטים – מעט מילים

אותו השביל 017.JPG



הצג מפה גדולה יותר

(הערת עורך: חלק ממסלולו של עודד עובר בדרכי עפר שאינן מופיעות במפה זו)

[youtube url=http://youtu.be/DsFfDsYjalo>]

18.11.2012

בתכנית היה להגיע לפואנג סאלי – עיירה קטנה בצפון מזרח לאוס. למה? נראה טוב על המפה. עיקר הדרך לא סלולה ואת רובה טיפסתי – אבל, בעקבות הגשמים הרבים החלק האחרון היה בוצי בסגנון מרגרינה. ובכן, ויתרתי לאחר שהאופנוע החליק הלוך חזור וירדתי את כל הדרך. למחרת הגעתי ללואנג פראבנג – העיר המלכותית. פה ארמון המלך שבעקבות השתלטות הקומוניזם נאלץ לעזוב. בתחילת המאה שעברה בנו פה הצרפתים קולוניה במפגש שני נהרות שהפכה לאתר שימור עולמי – אונסקו. המקום פשוט מקסים ביופיו ובהתנהלותו.

מחר אעלה שוב עם האופנוע על דרך לא סלולה והרפתקה חדשה

[youtube url=http://youtu.be/-0oJ4Z0ykdo>]

[youtube url=http://youtu.be/yg8Bc8r52o0>]

[youtube url=http://youtu.be/tXhJa2EMz4Y>]

[youtube url=http://youtu.be/30OVXhrwISg>]

[youtube url=http://youtu.be/gM86EHS19Gw>]

21.11.2012

הזהרו במשאלותיכם אמרו ח"זלינו – וצדקו. מזה שבועיים אני בלאוס ומאז לא רכבתי על כביש/שביל ישר וזה רק חלק מהעניין. יצאתי לסובב לואנג פראבנג – חציית המקונג ושביל של מאה ומשהו ק"מ. אחת העליות היתה כל כך תלולה וחלקה שנאלצתי לפרק את ארגזי הצד, לעלות את האופנוע ואח"כ את הארגזים אחד אחד – בסופו של דבר, נהניתי מכל רגע. לא אכביר מילים, התמונות מספרות את הסיפור.
הקליפים ביו טיוב קצרים – יחסית ולדעתי האובייקטיבית גם מספרים חלק מהסיפור.
התחלתי את הירידה דרומה לקמבודיה. כעת אני נמצא בוייאנג ויאן בדרכי לויאן טייאן בירת לאוס

[youtube url=http://youtu.be/EzHXUpaM3Ss>]

[youtube url=http://youtu.be/ICrfIprtOF0>]

[youtube url=http://youtu.be/5Lbs7Em6GNY>]

—————————————————————————————————————————————————————

ערך יוני. כל הזכויות C לצילומים, לווידאו ולסיפור – שמורות לעודד ויטאליס

————————————————————————————————————————————————————–

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   יש 2 תגובות, הוסף תגובה    

10 בנובמבר 2012 גבי מגיע ללימה בפרו ועושה הפסקה. כתבה 30

להתחבר ליבשת. להתחבר למדינה.

להתחבר לעיר. להתחבר למשפחה, כולל ביקור מולדת…

P1060992.JPG


הצג את הוראות נסיעה ל-Lima, Perú במפה גדולה יותר

יום שישי 2.11.2012
אתמול עוד התלבטתי האם לחלק את המרחק של 585 ק"מ עד ללימה לשניים, או להתמודד עם מרחק שעדיין לא עשיתי אף פעם והחלטתי להשאיר את זה לבוקר. בערב עוד הספקתי לקפוץ לככר המרכזית של Trujillo  שהיא מדהימה ביופיה, אבל מכוון שלא צפיתי זאת, לא לקחתי איתי מצלמה. בכל זאת, זכיתי לראות מקום יפה ולצפות ביציאה של "ראלי הצפון" כמו שהוא נקרא שיצא מהככר. גם השנה מרוץ "ראלי פריז-דקר" נערך בדרום אמריקה והפעם יתחיל בארגנטינה ויסתיים בפרו – הפוך משנה שעברה. הבוקר קמתי מאוד מוקדם ובשעה 6:30 כבר הייתי ברכיבה לכוון דרום. ההחלטה שלי הייתה לזרום ולהחליט על המרחק תוך כדי רכיבה, לפי ההרגשה הפיזית והמנטלית שלי. המרחק הראשון עבר יפה אך ב –  Chimboteהיתה הרכיבה קשה ואיטית, כך שמעבר העיר גזל ממני הרבה זמן וכוחות אך המשכתי עד Huarmey שבמחצית המרחק ללימה. עצרתי תידלקתי שלחתי הודעת "ספוט" ועכשו הייתי צריך להחליט על ההמשך. השעה הייתה די מוקדמת, אבל הגוף התחיל להציק. החלטתי להמשיך עד העיירה הבאה. ככה כל היום ולקראת אחר-הצהריים, מצאתי את עצמי בשערי לימה לאחר כ – 8 שעות רכיבה כמעט בלי לעצור קרוע כולי מעייפות ולפני עוד הכניסה ללימה שזאת הרכיבה הכי מטורפת שהייתה לי בטיול הזה. נכנסתי דרך הכניסה הצפונית לעיר, בכוון שדה התעופה – אך הכביש עובר גם דרך הנמל שלCallao  שהוא הנמל הראשי של פרו והכביש בקטע הזה לא סלול לאורך כ – 5 ק"מ ומה שעברתי שם קשה לתאר. אין סימונים כך שכל אחד עושה מה שבראש שלו. אין חוקים, אין דין ואין דיין.

P1060926.JPG

כל אחד חותך לכל כוון שבא לו והמשאיות לכוון הנמל מתנהגות כאילו אין יותר רכבים על הכביש. כאשר אני רוכב, עוברות הרבה מחשבות בראש ודווקא היום חשבתי היכן הייתה הרכיבה הכי קשה שנתקלתי בה עד עתה הבחירה שלי היתה הכניסה לאקפולקו שבמקסיקו. אבל עם ההגעה ללימה, לקח לי לא יותר מ – 5 דקות להבין שהכניסה לאקפולקו, היתה משחק ילדים לעומת הכניסה ללימה, פשוט מטורף. כאשר עברתי לבסוף את שדה התעופה, עצרתי להרגע והוצאתי את ה – GPS כדי שיביל אותי לכוון הבית של אח שלי ואכן, הוא עשה את עבודתו נאמנה והוביל אותי לאזור שאני כבר מכיר ומשם הסתדרתי לבד. בשעה 16:00 אחר הצהרים, הגעתי ליעד לאחר 9 וחצי שעות של רכיבה כמעט רצופה ובכך ביום הרכיבה האחרון של הפרק הזה, שברתי את שיאי האישי למרחק רכיבה ביום אחד שעמד על כ – 430 ק"מ והיום הוא על 585 ק"מ דבר שחשבתי שהוא בלתי אפשרי בעבורי. כמובן ששמחתי שהגעתי בערב יום שישי, כדי לאכול ארוחת ערב משפחתית עם קידוש וכל הטקס של קבלת שבת. צנחתי לישון מוקדם כמובן אך שמח.

יום שבת 3-4.11.2012
כמובן שהעייפות לא השפיעה על ההרגלים ועם אור ראשון התעוררתי ליום חדש בלי יעד לרכיבה. פתחתי את המחשב, האמצעי הטוב ביותר להעברת הזמן –  כדי לא להפריע בשינה המתוקה של משפחת פלקסר הגרה בפרו. היום עבר בעיקר בצפיה בכדורגל אנגלי וספרדי בטלויזיה ושינה נעימה של סיאסטה, אחר הצהרים עוד הספקתי להסתובב, כדי למצוא מקום מתאים להחלפת השרשרת של האופנוע ולקנות לי זוג מכנסיים שיתאימו למידות הנוכחיות שהם שונות מאלה שיצאתי לדרך. וככה עבר יום בלי לעשות שום דבר מיוחד בכיף .

יום חמישי 8.10.2012
ביום ראשון נחתו בפרו בת דודתי ובעלה מארגנטינה לביקור של מספר ימים. וכך יצא, שאני הגעתי גם ונותרו מספר ימים למפגש משפחתי צנוע. את הימים ראשון שני ושלישי, הקדשנו לפגישות עם גורמים שונים להכרות מעמיקה קצת עם האפשרויות בפרו ואתמול הם טסו לצפון ואני יצאתי לטייל ולצלם את לימה מעט. לימה השתנתה מאד בשנים האחרונות. היא נקיה יותר ומסודרת, עם טיילת יפה לאורך החוף ומערכת תחבורה ציבורית מדהימה (מטרופוליטן) שמקבילה לרכבת הקלה בארץ, אבל לדעתי יעילה הרבה יותר ואת זה ניסיתי להעביר בתמונות שצילמתי.

בשבת בבוקר מוקדם, אני עולה לטיסה לכוון ישראל ומקווה להשלים את הכתיבה במספר נוסאים שאני רוצה לספר עליהם.


סוף שבוע נעים לכולם    גבי

—————————————————————————————————————————————————————-

ערך יוני. כל הזכויות C לסיפור ולצילומים שמורות לגבי פלקסר

—————————————————————————————————————————————————————-

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   לחץ כאן כדי להגיב ראשון!    

« פוסטים נוספים - פוסטים קודמים »