הרפתקה דוט קום

ארכיוני הבלוג

24 בדצמבר 2012 אדם יוצא לעוד סיבוב באאוטבק האוסטרלי

מלך האאוטבק


הצג את הוראות נסיעה ל-Oodnadatta במפה גדולה יותר

DPP_002.JPG

היה נפלא לבלות קצת זמן בפרת', עם צ'רלי ואנדי – שני חבר'ה אוזיס נהדרים שפגשתי כשרכבתי בקולומביה בקטע קודם של המסע העולמי הזה.
"תנוח כאן" אמר צ'רלי, "תישאר בביתי כמה שתרצה".
ואכן תפסתי לעצמי הפסקה של כמה שבועות, נחתי ופתרתי כמה ענייני ניירת. בבוקר יום א' אחד הלכנו כולנו לארוחת בוקר בבית קפה קטן בפרמנטל הסמוכה, כשלפתע מישהו קרא בשמי "אדם!!!". כשפניתי לאחור, לא האמנתי למראה עיני, זה היה ג'ורג' גוויל – מטייל בריטי אותו פגשתי (שוב ושוב) בנפאל ובתאילנד. ג'ורג' רכב על האפריקה-טווין שלו ביחד עם אחיו הצעיר מורגן, שרוכב על KTM 640, שניהם באמצע שנות העשרים שלהם, מלאי נעורים והומור וזה היה נהדר לפגוש בהם שוב.
בכל סוף שבוע נהגנו לארוז ציוד על האופנועים, לרכוב כמה שעות מחוץ לעיר הגדולה ופשוט להקים מחנה איפהשהו, להדליק מדורה וליהנות מהטבע. החבר'ה האלה דאגו שנתנסה בכל שביל עפר באיזור, כולל רכיבה בדיונות חול עם כל הציוד! לא היה רגע אחד משעמם בחברתם.

Morgan, and other RTW travelers that Ive remet in Perth.JPG

Riding with George into the dunes.JPG

זהו, הגיע הזמן בו היה עלי לחזור לאאוטבק וג'ורג' החליט לרכוב איתי ביום הרכיבה הראשון ולחזור למחרת לעבודתו בפרת'.
פנינו מזרחה, מבעד ל"חגורת החיטה" – איזור חקלאי ענק בו מגדלים חיטה. בערב הקמנו את האוהלים שלנו בתוך חורשת אקליפטוס ללילה. ג'ורג' היה שקט וכשהתחלנו לדבר הבנתי מה הבעיה; …"לאחר שרכבתי מבריטניה להודו דרך איראן ופקיסטן, רכבתי כל הדרך דרומה דרך דרום מזרח אסיה וכבר עברו שנתיים מאז שהגעתי לאוסטרליה. המטרה היחידה שלי בחיים היא לרכוב על אופנוע סביב העולם, כמוך אדם. אבל אני מרגיש, שהייתי איטי מדי ולא הצלחתי לחסוך את הכסף שאני צריך כדי לעשות את האמריקות"… אני יודע בדיוק איך מרגיש האיש הצעיר והמבטיח הזה, וסיפרתי לו כמה קשה היה עלי לעבוד ואילו קורבנות הקרבתי, כדי לממש את את המסע העולמי שלי. …"אתה תעשה את זה מייט! תציב מטרה לחסוך סכום כסף מוגדר בכל חודש ותצליח. אני משוכנע בכך"… אמרתי לו. ג'ורג' התעודד ולמחרת עם זריחה, התעוררנו וארזנו את האוהלים שלנו. "נתראה במרץ" קראתי לעברו. לחצנו ידיים, "להתראות בהקדם, שלח קצת תמונות" הוא אמר לי ורכבנו לתוך היום. איזה בחור מדהים.

מזג האוויר הפך להיות חם ויבש והטמפרטורות בצהרי היום הגיעו ל 38 מעלות. כשחלפתי על פני קלגורליי Kalgoorlie, עצרתי כדי לראות את ה"בור הגדול", המכרה הפתוח הגדול בעולם. עושרה הנוכחי של אוסטרליה, מגיע בעיקרו מתעשיית המכרות והייתה זו חווייה לראות את אחד המכרות האלה במו עיני.
לאחר עוד יום רכיבה מקלגורליי, מסתיים כביש האספלט והדרך המרכזית הגדולה “Great Central Road” מתחילה. דרך זו היא אחת מדרכי העפר הראשיות המחברות עיירות באוסטרליה. מאחר והארץ כל כך גדולה (בערך בגודלה של ארה"ב) וחיים בה מעט אנשים (כ- 24 מליון), אין כל הגיון בסלילה של אלפי קילומטרים באספלט יקר. כך שדרכי העפר הראשיות מתוחזקות היטב והאוסטרלים נוסעים עליהן במהירות של 100 קמ"ש לאורך ימים רבים.
חלקן הגדול של הדרכים חוצה קרקעות של אבוריג'ינים ואתה צריך להשיג אישור כדי לעבור דרכן. הגברת במרכז המידע של העיירה לברטון Laverton, הייתה לי לעזר רב והשיגה לי אישור עוד באותו יום. קניתי דלק ומעט אספקה. וכמו שיצאתי את העיירה הגשם החל לרדת.
במהרה הדרך הפכה לערוץ נהר וההתקדמות הייתה איטית.

איפהשהו לאורך המסע הזה, הבנתי כי מסע על אופנוע מאפשר לי לרכוב מבעד למזג אויר גרוע ולחצות אותו. כך שהמשכתי ברכיבה בגשם ולאחר 300 ק"מ, השארתי את הגשם מאחור. הנוף היה שטוח, כמו רובה של אוז ולא היתה נפש חיה בסביבה.
לקמפנג באוז, זה עניין קל למדי. אתה יכול לנטות אוהל ללילה כמעט בכל מקום. למחרת, החלו לנשוב רוחות חזקות. משהו סביב ה- 70 קמ"ש ויום אחר כך, סופת חול. יום לאחר זאת, הגיע הזמן לסופת רעמים וברקים החלו להכות בקרקע סביבי… לפתע קלטתי כי להיות החפץ המתכתי היחידי באיזור, הוא לא הרעיון הכי טוב. ת'אמת, לא היה לי הרבה מה לעשות ממש , אז ניסיתי להרגע והמשכתי לרכוב – כשלפתע היכה ברק בעץ ממש לפני…  “Holy Shit!!!” התחלתי לצחוק לעצמי. אין רגע משעמם!

מזג האויר הפך להיות יותר ויותר חם. עכשיו היא עונת הקיץ כאן, עם 37 מעלות בימים רגילים ויש ימים של 45-7 מעלות המון זבובים ויתושים.
בקלטוקטג'ארה Kaltukatjara עיירה אבוריג'ינית קטנה, עצרתי לתדלק. הרגשתי באווירה קצת מאיימת ונעדרת חוק. אבוריג'ינים שיכורים היו בכל מקום. מהלכים חצי ערומים או סתם שרועים על הקרקע מעולפים מדי מאלכוהול – מכדי ללכת. בעל תחנת הדלק נראה קצת עצבני. איני יכול להאשים אותו. גם משאבות הדלק היו בתוך כלובים עם סורגי ברזל ועליך לשלם עבור הדלק לפני שאתה מקבל אותו. סוג הדלק היחיד שניתן לרכוש בחלקים האלה של אוסטרליה, הם דיזל או "אופאל". אופאל היא תרכובת כימית חליפית לדלק הרגיל שפותחה, כי אבוריג'ינים שאפו אדי דלק רגיל כדי להתמסטל. אתם מתארים לעצמכם איך הדבר הזה מבשל את המוח.

היה מעניין לראות, איך האוסטרלים הלבנים מגיבים לתרבות הזו ואני חושב שהם סובלניים ובוגרים למדי בקשר לכך – הם תמיד מנסים לעזור ולהמנע מאלימות והתנגשות. זו גישה נכונה בעיני.
האבוריג'ינים מהווים אחוז אחד מאזרחי אוסטרליה ומאחר והאוסטרלים נוהגים "פוליטיקל קורקט", כולם מפחדים להודות כי יש להם בעייה. 99% מהאבוריג'ינים חיים על קצבת סעד ויש רבים שהם דור שלישי שלא עבדו יום אחד בימי חייהם. מאחר והמדינה הזו עשירה – נכון לעכשיו – נראה כי הרשויות מעדיפות לתת כסף, במקום להתמודד עם הבעיה.
עם מיכל מלא בדלק אופאל, חציתי את הגבול בין מערב אוסטרליה לאוסטרליה הדרומית. כיוונתי את שעוני שעתיים וחצי קדימה ונתתי בגז. הדרך הפכה מאד חולית, אז עצרתי לשחרר קצת אוויר מהצמיגים: 27 PSI לפנים ו- 30 PSI מאחור – הבדל גדול.
בלילה האחרון, הגעתי לאולורו – הסלע האייקוני האדום במרכזה של אוז ונשפכתי לתוך האוהל. למחרת בבוקר רכבתי 700 ק"מ לאודנאדאטה Oodnadatta ובאותו ערב פגשתי את כל החברים שלי שהשארתי מאחור לפני מספר חודשים. נפלא לראות את כולם בגן-העדן השליו והקטן הזה. אני מתכוון להשאר כאן מספר חודשים ואז לצאת דרומה לכיוון מישורי נורלבור Nullarbor plains ולרכוב לאורך דרך האוקיינוס הדרומי South Ocean Road.

Pink Roadhouse eXmas card (2).jpg

שיהיה לכולכם ראש שנת 2013 שמח ומקווה שתרכבו כמה רחוק שרק תוכלו.

אדם

—————————————————————————————————————————————

תרגם וערך יוני, כל הזכויות C לסיפור ולצילומים שמורות לאדם שני.

—————————————————————————————————————————————


מאת: יוני   ·   קטגוריות: היסטוריה של הרפתקנות and הרפתקאות and כללי   ·   יש 5 תגובות, הוסף תגובה    

12 בספטמבר 2012 דורון קדמיאל – ממשיך סביב העולם- מאלסקה לקנדה

דורון השלים סיבוב באלסקה וכבר בדרום מערב קנדה

ממשיך לארה"ב ולמקסיקו

p1020953.jpg

DALTON HWY


הצג את הוראות נסיעה ל-Vancouver, BC, Canada במפה גדולה יותר

דורון ניצח את מסלול הדאלטון בנחישות (ובתנאים קשים בהרבה מאלה שאני חוויתי על המסלול). לאחר שנגע בקצה הצפוני בעולם שניתן להגיע אליו בדרך קרקעית רצופה, המשיך במזג אוויר רטוב מעט מערבה ואז מזרחה ודרומה, כשהסתיו המתקדם נושך על עקבותיו. כנסו לבלוג האיכותי של דורון ואולי תוכלו להבין, כמה תשוקה יש במימוש חלומות.

להלן קטע מהכתבה:

…"למחרת הגעתי לטוק ומשם רכבתי לכיוון העיירה צ'יקן, עיירה של מחפשי זהב, עד היום. מעברה הסוער לא נותר היום הרבה חוץ מזכרונות ומזכרות אבל ה'תרנגולת' שולטת בנוף של עיירת ספר זו על הגבול בין אלסקה לקנדה. בירה אחת וסיבוב ברחוב הראשי של העיירה הכולל 3 חנויות בבעלות של אדם אחד הספיקו לי למצות את המקום. קיבלתי החלטה מהירה להמשיך למעבר הגבול לפני שיסגרו אותו בשעה 8 בערב, למרות שהמדובר בדרך עפר, טובה אומנם אך מאוד מפותלת, לעבר Top Of the World Hwy. יש להם בצפון אמריקה דרך מעניינת למשוך מבקרים לאותן דרכים מיוחדות. קוראים להם בשמות מאוד "שיווקיים". האמת יש לומר, הדרך הזו אכן נראית כמו הדרך בסוף העולם. דרך המתנשאת לגבהים החשופים מכל צמחיה למעט אותו עשביה אדומה וצהובה המכסה את כל הנוף. היה מעניין לראות את המספר הגדול של ציידים לאורך החלק האמריקאי של הדרך, חמושים ברובי צייד גדולים למדי עם כוונות טלסקופיות ונראה כי אכן הצייד היה מוצלח. במקום אחד היה כתם דם ענק על הדרך מאחת היריות המוצלחות כנראה, במקום אחר חלף על פני טנדר עם ראש ענק ומדמם של קריבו גדול קרניים, עוד צייד מוצלח עבור היורה. המעניין הוא כי גם באזור הדלטון מותר הצייד אך שם רק בקשת וחיצים, רק באזור הגבול עם קנדה מותר השימוש בנשק חם. מייד עם מעבר הגבול נעלמו הציידים, בקנדה הצייד אסור"….

קצה הדרך מאלסקה לדרום מערב קנדה

———————————————————————————————————–

כל הזכויות C לסיפור ולצילומים, שמורות לדורון קדמיאל

———————————————————————————————————-

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   לחץ כאן כדי להגיב ראשון!    

8 בספטמבר 2012 רוכבי קליה – פרק 21

הפארקים הגדולים של מערב ארה"ב

התרגשות משותפת ופרידה גם מיוסי

IMG_0758.JPG


הצג את הוראות נסיעה ל-Blythe, CA, United States במפה גדולה יותר

יום שבת 1.9.2012
יצאנו מזרחה על כביש 70 עד הצומת עם 191 שיורדת דרומה ועוברת את כל הפארקים שאנחנו רוצים לבקר בהם. התחלנו עם ה-  Canyon Lands מכוון שהוא הראשון על הכביש ומשום מה חשבנו שהוא הקל יותר לביקור ולכן נגמור אותו מהר ונעשה גם את ה –  Arches national park אבל למציאות כללים משלה. הפארק יפה מאד ולכן ככל שרצינו למהר פשוט אי אפשר ואנחנו עוצרים כל הזמן לצלם. בתחילה רכבנו לכוון הנקודה Grand View שמשם ישנה תצפית נהדרת על כל האזור, לאחר מכן חזרנו עם הכביש עד לפניה לכוון Whale Rock כאשר כל הזמן הנוף מחייב אותנו לעצור ולצלם. קשת יפה אנחנו רואים ב – Mesa Arch   שיש ללכת אליה הליכה לא מאומצת אך כדאית מאד. הנוף מדהים והקשת יפה אפילו יותר, לאחר שאנחנו מסיימים את הפארק, אנחנו נכנסים לפארק נוסף בשם Dead Horse שחשבנו שהוא חלק מפארק הקניונלדס אך לא כך הדבר. אנחנו מגיעים אליו והנוף הנשקף ממנו מדהים. בעיקר המפגש העקלקל של נהר הקולורדו עם ההרים מסביב. זאת תמונה שראיתי בצילומים מזה שנים של נהר הקולורדו אך לא ידעתי באיזה קטע הוא צולם, כיום הדבר ידוע ועשיתי הכל כדי להראות את התמונה המדהימה הנשקפת מהמקום.

הגענו עם טיפות הדלק האחרונות, לתחנה על כביש 191 לאור תכנון לקוי של מיילים הצפויים היום וזה לקח לכל אחד שמטייל. לא חשוב כמה יש לך דלק במיכל, כאשר אתה מתחיל לנסוע אם יש תחנה תדלק, תמלא פול! אף פעם אתה לא יודע מה צפוי בהמשך. כתבתי זאת כבר לגבי קנדה וזה מתאים לכל מקום ובכל מצב. המשכנו לכוון ה-  Arches כאשר השעה כבר 15:00 הרבה מעבר לתכנית המקורית. נכנסנו לפארק ולאחר סיבוב קצר במרכז המידע יצאנו לטייל בפארק. הנקודה הראשונה שעצרנו היתה Park Avenue  שצופה על נוף נהדר של צורות עמודים בצבע אדום חזק. לאחר מכן התקדמנו לכוון הקשתות בשם North Window  ו – South Window  אבל לאחר ההליכה אליהם וצילומים, השעה היתה מאוחרת בשביל לנסות ולהספיק לבקר בכל הפארק לכן אנחנו מחליטים להתקפל לכוון הקמפינג שהזמנו בו מקום ליד העיירה Moab . אנחנו מגיעים ומסתבר שההזמנה שלנו היא למחר ( טעות שלי בתאריכים ) ואין מקום, מכוון שזה סוף שבוע של הלייבור די שמסיים את חופשת הקייץ. למרות זאת, הם מוצאים לנו מקום להקים את האוהלים אך לא בחלקה מסודרת.

יום ראשון 2.9.2012
הלילה היה סיוט אחד ארוך, בשעות הערב של אתמול, כאשר גמרנו להקים את האוהלים, התחילה סופת רוח עם חול למשך מספר שעות שמילאה את האוהל בחול כל הזמן, יוסי עוד נשאר להתמודד על ידי הקמת גדר אבנים מסביב לאוהל שתחזיק את היריעה החיצונית צמודה לקרקע ואני ויתרתי על הקרב ונכנסתי לאוהל המלא חול זרקתי על הראש חולצה מכוון שכל הזמן נכנס חול לאוהל ( בדומה לסופות חול של סיני ) ופשוט נרדמתי. בערך בשעה 23:00 התעוררתי וראיתי את יוסי מנסה לנקות את האוהל. בינתיים הרוח שקטה ואני הצטרפתי לעבודת הניקיון וחזרתי לישון, נקי מחול מעט יותר. בבוקר קמנו מוקדם, ידענו על עבודת הניעור שמצפה לנו והיום הארוך שלפנינו. יצאנו שוב לכוון פארק הקשתות, להשלים את משימת הביקור בפארק המרהיב הזה, רכבנו ישר לנקודה הרחוקה ביותר של הפארק בשם Devils Garden  כדי להנות מיופיים של הקשתות במקום ובעיקר במפורסמת שבהם Landscape Arch  שמופיעה בהרבה פירסומי תיירות. לאחר מכן רכבנו לכוון ה – Delicate Arch  שהיא הסמל המצוייר על לוחיות הרכב של מדינת יוטה וגם הקשת המפורסמת ביותר של הפארק. למי שמגיע לפארק הזה – כדי לצלם את הקשת, כדאי לעצור בחנייה של ה –  Wolfe Ranch וללכת ברגל לכוון הקשת, מרחק של כ – 2 ק"מ וזה המקום היותר יפה לצילום. לאחר מכן יצאנו את הפארק על כביש 191 לכוון דרום עד העיירה Blanding שבה מצאנו מוטל זול. השעה כבר כמעט 16:00 אבל החלטנו בכל זאת לצאת לבקר בפארק Natural Bridges הקטן והיפה. אכן הגענו אליו וביקרנו בו אבל לסיבוב רכוב בלבד. צילמנו תמונות יפות של המקום וחזרנו למוטל הרוגים מעייפות. מסקנה – לא עושים יותר מפארק 1 ליום. הצעתי למטיילים באיזור זה של הפארקים – קחו לכם את הזמן, תבקרו כל יום בפארק אחר, תתכננו ללכת ברגל מסלול אחד לפחות ואז לדעתי ההנאה תהיה גדולה הרבה יותר. המקומות מדהימים וכדאי להנות בהם ולא רק להגיע כדי לעשות וי "היינו פה " שווה שווה שווה, לעשות את כל הפארקים של יוטה ואריזונה ואת זה אני אומר עוד לפני שהיינו בשניים מהפארקים היפים ביותר.
יום שני 3.8.2012
הבוקר כאשר יצאנו מ –  Blanding ידעתי שאנחנו הולכים לאחד המקומות היפים ובשבילי אתר שאני רואה בעניים כל יום ובמיוחד כאשר אני רואה את הסרט פורסט גאמפ ( מה שאני עושה כמעט פעם בחודש ). בקטע שהוא מפסיק לרוץ, ומחכה לראות אותו במציאות. המרחק עובר במהירות וברגע מסויים רואים את האתר ממרחק ואי אפשר לא לעצור ולצלם. החוויה הגדולה היא, כאשר אנחנו מתקרבים ונופלים פתאום ממש, לכביש שבו הקטע המדובר, כמובן שההתרגשות אצלי היתה בשיאה ועצרנו לצלם עוד ועוד. לאחר מכן נכנסנו לפארק שהוא בבעלות של השבט האינדיאני נבאחו ולא של הרשות הארצית. מרכז המבקרים נאה אך בניגוד לכל הפארקים שבהם הכבישים או סלולים או מתוחזקים יפה, כאן הדרך שמתפתלת בין האתרים המדהימים, לא מטופלת ובמצב רע מאוד. אולי זה כדי לדחוף את המבקרים לעלות להסעות שלהם במחיר 75 דולר לאדם. יוסי העדיף לא לשלם סכום כזה ואני כדי לא להצטער על זה, החלטתי לעשות את הפארק על האופנוע. הורדתי קצת משא ויצאתי לדרך, ידענו שהחלק הראשון קשה לרכיבה, אבל לא הבנתי כמה קשה וליתר דיוק זה לא לאופנוע שלנו ולא ל"אין ניסיון" שלנו ברכיבת שטח. למרות זאת המשכתי עד John Ford's Point ושם החלטתי שזה מוגזם והתחלתי את הדרך חזרה ואז הגעתי לקטע כביש חולי ששם בא לידי ביטוי חוסר הניסיון שלי בנושא. לא ארחיב בנושא, אבל יצאתי מזה בסדר וחזרתי בחזרה לבסיס מיוזע. אין ספק שזאת לא היתה החלטה טובה. אבל רציתי ועשיתי וזה מה שחשוב. המקום מדהים כמובן, אבל חייבים להמשיך וזה מה שעשינו. הכוונה היתה להתמקם ב -Kayente  אבל המחירים במקום הבריחו אותנו דרומה. רכבנו עוד שעה וחצי דרומה לכוון  Tuba כאשר רוח מערבית אדירה נושבת וגורמת לנו אי נוחות קשה. כמעט שכחנו מהמלחמה ברוח. לאחר כשעה של רכיבה קשה, היא נחלשה ועזרה לנו להגיע ולהתמקם ב Tuba . מחר נמשיך לגרנד קניון .

יום שלישי 4.9.2012
יצאנו מ -Kayenta  על הכביש 160 עד שהוא התחבר עם 89 לכוון דרום ואחרי כ – 16 מייל פנינו שוב מערבה על כביש 64 לכוון Grand Canyon National Park . התצפית הראשונה על השמורה בשם Little Colorado River Gorge  עדיין נמצא בשטח שמורת האינדיאנים וכמו שכבר כתבתי, המקום לא נראה טוב ומזמין – למרות שהנוף במקום מרשים. המשכנו לרכוב מערבה, עד הכניסה לפארק עצמו ומאז התצפיות מסודרות עם גישה נוחה וכמובן הנוף המדהים של הגרנד קניון. נכנסנו דרך הכניסה המזרחית של הפארק, זה האיזור שאפשר להגיע לתצפיות עם הרכב הפרטי. לאיזור המערבי של השמורה לתצפיות על הקניון, אפשר להגיע רק עם האוטובוסים של הפארק.  נכנסנו לצלם כמובן בכל מקום אפשרי, כאשר המרשים מכולם היא  Desert View . המיקום מאפשר תצפית פנורמית על אזור גדול של הפארק והמראה מרהיב. בנוסף לזה, נבנה מגדל תצפית כמו מגדלור, המאפשר תצפית מרשימה נוספת על הפארק ובנוסף, הוא כולל ציורים מעניינים. המשכנו בתצפיות עד שהגענו ל – Grand canyon  Visitor Center הממוקם בערך בסוף הכביש שמוביל לפארק מכוון דרום. התעסקנו במנהלות כמו: איפוא ישנים הלילה, לאחר שהבנו שהמחירים במקומות הלינה הנמצאים בפארק לא מתאימים לנו ירדנו דרומה 8 מייל לעיירה בשם  Tusayan ומצאנו מקום נחמד במחיר סביר לאזור ( כמובן שהוא גבוה, ביחס למה שאנחנו רגילים לשלם בקמפינג ) וחזרנו לפארק לעשות את הצד המערבי המחייב נסיעה בשאטל של הפארק. מספר התחנות לתצפית הוא גדול והשעה היתה מאוחרת, אז בחרנו לרדת רק בתצפיות שחשבנו שהן היפות ביותר בזכות המיקום שלהן על המצוק. חזרנו עם חשיכה למוטל. עשינו קצת קניות וכותבים את הסיפור תוך כדי אכילה .

יום רביעי 5.9.2012
התלבטנו האם לעשות סיבוב נוסף בגרנד קניון או להמשיך דרומה לכוון Flagstaff , ירדנו דרומה. סימנים של עייפות הכריעו לטובת ההתארגנות להמשך. רכבנו על כביש 180 עד Valle ומשם פנינו דרום מזרח לפלגסטף. החלק השני יפה והוא מטפס לגובה של כ – 2500 מטר שגורם לטמפרטורה לרדת עד כדי שקר לנו בנסיעה למרות שהיה חם כאשר יצאנו. לפני הכניסה לעיר, הפעלנו GPS כדי לתרגל את הרכיבה עם המכשיר. כמובן שכך קל יותר גם להגיע ליעד; מוטל 6 קרוב ליציאה מהעיר. מאחר והגענו מוקדם, פנינו למוסך של סוזוקי לנסות לטפל בבעיות שנוצרו אצלנו. אצלי מערכת החשמל לא תקינה ואצל יוסי, התייעצות לגבי חלק מסויים באופנוע. למזלנו, הם טיפלו בנו די במהירות, כך שזה איפשר לנו לבטל את הכניסה לפניקס לטיפול הזה.
התמקמנו במוטל והתחלנו בהתארגנות להמשך הדרך זו כללה בעיקר, הוצאת הציוד שלא נשתמש בו יותר. כל אחד מסיבותיו הוא. יוסי בעצם גמר את הטיול והוא יוצא לרכיבה מנהלתית לכוון אטלנטה, ואני קיבלתי החלטה לא להתארגן להמשך מסע של קמפינגים וארוחות שטח. ככה עבר לנו היום עד שהלכנו לישון.
יום חמישי 6.9.2012
החלטנו לא לרוץ להמשך הדרך ולתת לעצמנו יום של מנוחה לקראת ההמשך. אני יצאתי לקנות מכשיר זיהוי לוויני בשם  Spot כדי לאפשר תחושת ביטחון גדול יותר אצל המשפחה שמודאגת מהעובדה שאני ממשיך לבד. הקניה וההתקנת המערכת, היא עלות לא קטנה ומסתכמת ב – 250 דולר, אבל כנראה שזה שווה את הבטחון שהוא יוצר. המשכנו כל אחד לתכנן את המשך המסלול והזמנת מקומות לינה בהתאם. גם זה הולך להיות מכה כספית נוספת שמשלשת את הוצאות הלינה לתקופה הקרובה. בערב, הלכנו לאכול סטייק טוב לפני הפרידה וקנינו לנו כל אחד לעצמו מספר מצרכים לדרך של מחר.
יום שישי 7.9.2012
התעוררנו מאד מוקדם ( התרגשות ? ) והתארגנו ליציאה, חיבוק וצילום אחרון ביחד בטיול הנהדר שהיה לנו עד היום. עלינו על כביש 40 ומיד ירדנו דרומה לכביש 17. לאחר כמה ק"מ, עצרנו להתלבש לגשם וזאת הפעם האחרונה שהיינו ביחד. אני פניתי מערבה על כביש 169 ויוסי המשיך דרומה. ניפנפנו לשלום, איחלנו הצלחה אחד לשני להמשך הדרך ובעצם " ניפרדנו כך " כל אחד לדרכו.
אני נתקלתי בדרך בגשמים שכבר שכחתי הגשם הפריע לראות את הדרך, אז גם טעיתי בכיוונים דבר שלא השפיעה הרבה, אלא האריך מעט את המרחק. המשכתי על כביש 89 דרומה ובעיירה  Congres עליתי על 71 שמתחבר לכביש 60 שמתחבר לכביש הבינארצי 10 לכוון מערב. המרחק שעשיתי היום, היה גדול אבל הגשם והרצון להתקדם ולהתרגל למצב החדש שבו אני לבד, גרם לי כמעט לא לעצור, משהוא שלא היה מקובל בינינו בנסיעות הרגילות כשעוד היינו שלושה. דרומית לקונגרס, הכביש יורד מאזור ההרים לרמה נמוכה יותר ואז מתחילים לראות את הנוף המדברי, שמאפיין את אריזונה עם צמחי הקקטוס הנהדרים. הגעתי ל   Blythe היעד שלי – די מוקדם אבל בטמפרטורה שכבר נשקה ל – 40 מעלות וזאת כאשר אני עדיין רטוב מהגשם שפגשתי בדרך. התמקמתי ומיד ניסיתי לברר איך עברה הנסיעה על יוסי, אך הוא לא ענה. דיברתי עם נייג'ל שנמצא עדיין באטלנטה לעוד יום יומיים לפני שהוא ממשיך למיאמי למכור את האופנוע ולטוס לאנגליה. מאוחר יותר, יוסי צלצל ובעצם הסתבר שהגשם שהוא פגש היה רב וחזק יותר מזה שהרטיב אותי ובעצם, יוסי סיפר, שהוא הגיע רטוב לגמרי, מה שלא קרה לו אף פעם בכל ימי הגשם שפגשנו בימים הרבים שרכבנו יחד. עד כדי כך, שקיים חשש שה- GPS שיוסי הכניס לכיס עם תחילת הגשם, כאשר עוד היינו ביחד – טבע לו בבריכה שנוצרה בכיס המעיל. מאחר ויוסי רכב על הכביש המהיר, הוא גם הגיע מוקדם מהרגיל והעביר זמן נחמד בבריכה שבמלון הדרכים אליו  הגיע.  אני כמובן אמשיך לדווח מהדרך ומקווה להמשיך ליהנות גם לבד. למרות שההתפצלות היתה ידועה מראש, עדיין הרגשתי קשה עם הביצוע המהיר של השבועיים האחרונים, בהתחלה די בהפתעה עזיבתו של נייג'ל ולאחר מכן ולדעתי מוקדם מהצפו, נפרדתי מיוסי שפרש מזרחה. אני מרגיש שאני צריך להתארגן להמשך הדרך הארוכה שעוד צפויה לי בחודשים הקרובים. אני אעשה זאת תוך כדי נסיעה ואעצור לנוח אי שם בקוסטה-ריקה .
P1050927.JPG
יום שבת 8.9.2012
למרות שידעתי שאין לי מה למהר היום, מרחק הרכיבה שלי לא גדול התעוררתי מוקדם, עשיתי כמה שיחות של בוקר ויצאתי לדרך מערבה על כביש 10. הנוף מדברי צחיח, עם צמחיה נמוכה פה ושם ומעט קקטוסים מסוגים שונים. הטמפרטורה כשיצאתי כבר עמדה על 36 מעלות, אך לא עלתה בזמן הרכיבה.

בעצירה הראשונה, פתאום ראיתי טנקים ישנים מסודרים כמו בתערוכה. מסתבר שזהו מוזיאון לזיכרו של הגנרל פטון האמריקאי. אחד המפקדים המבריקים במלחמת העולם השניה, אבל גם אחד השנויים במחלוקת, בגלל ההתנהגות שלו כלפי חיילים (זה מהזיכרון, מי שרוצה ללמוד יותר יכנס לויקיפדיה ), צילמתי קצת והמשכתי לכוון היעד שלי; Palm Springs, עיירת נופש תיירותית במרכז עמק  Coachella החקלאי מאד. ואכן, בשלב מסויים של הרכיבה, נפרש בפני העמק כולו. אך בגלל האובך לא היה טעם לצלם ומיד, כאשר נכנסתי אליו הטמפרטורה החלה לעלות עד 42 מעלות. בשלב זה, התמקמתי במוטל שבחרתי ותכננתי את הרכיבה לכוון מטעי התמרים בסביבה, כדי לראות אותם בעבודה. קיבלתי המלצה על חווה מסויימת שמפורסמת בתוצרת שלה מזה יותר ממאה שנה ואני מכוון את עצמי לשם. הטמפרטורה כבר 44 מעלות ואני רוכב רק עם חולצה וקסדה.

אני מגיע למקום ומה רבה האכזבה כאשר מתברר שהיום שבת ואין עבודה חקלאית בסוף שבוע, עדיין אני לא מוותר והולך לשטח הקרוב לצלם את העצים, האשכולות ואת הסולמות הקשורים לעצים. כן, הם עולים על העץ בסולמות בלי כלי גובה, במטע הספציפי הזה. אין לי מושג מה קורה בשטחים אחרים. אחר כך אני נכנס לראות את הסרט בנושא ההיסטוריה של המשפחה מראשוני מגדלי התמרים בעמק. משפחת Shields ודרכי העבודה לאורך השנה והטיפול שלהם במטע. האנשים שפגשתי, לא ידעו להגיד מה כמות היבול המקובל בכל זן שהם מגדלים שהוא די מקביל למה שיש לנו: מג'הול, דקל נור ועוד. צילמתי קצת בחנות וחזרתי למוטל, כאשר הטמפרטורה כבר 45 מעלות, אני מגיע כמעט מיובש לחדר.
עד כאן להיום.

שבוע טוב לכולם

ממני   גבי

———————————————————————————————————-

ערך יוני. כל הזכויות C לסיפור ולתמונות שמורות לגבי פלקסר

——————————————————————————————————–

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   לחץ כאן כדי להגיב ראשון!    

1 בספטמבר 2012 בני קליה – פרק 20

רכיבה בנוף שמזכיר את הבית

מדבריות אדומים ובליבם ווגאס


הצג את הוראות נסיעה ל-Green River, UT, United States במפה גדולה יותר

IMG_0256.JPG

יום ראשון 26.8.2012
ללאס ווגאס.

העברנו את הזמן עד שעת היציאה מהמלון שהיא השעה 11:00 וזאת כדי לא להסתובב סתם עם החום הכבד עד השעה 15:00 שהיא שעת הכניסה למלון לוקסור, שם יש לנו הזמנה להיום. החלטנו לנסות את מזלינו כבר בשעה 13:00 וזה עבד וקיבלנו חדר בקומה 10. עלינו לחדר ולמרות שזה מלון " אלק " טוב, אנחנו לא מסופקים. ראשית – אין מקרר בחדר, שנית – אין קפה  ושלישית – זה לא כולל ארוחת בוקר ורביעית – אין אינטרנט בחדר ( צריך בשביל זה לרדת למקום מסויים במלון ) אחרי כל זה אני שואל: זה מלון זה ? אז זהו, כל המלונות על הסטריפ הם כאלה והמלונות הפשוטים יותר שנמצאים לא על הרחוב הראשי, לנו נותנים שרות טוב יותר. התמקמנו ויצאנו לסיבוב צילומים ביום. בערב עשינו סיבוב השלמה למלונות שלא הספקנו בערב הקודם. כל מלון מלבד הקזינו שכנראה מזה הוא מתפרנס, מכוון שהמחיר שאנחנו משלמים בוודאי לא מכסה את ההוצאות האסטרונומיות של הקמת והחזקת מלון של מעל 4000 חדר, כמו רבים מהמלונות כאן. מחומר שקראתי בנושא: מתוך 20 המלונות הגדולים בעולם, 15 מהם נמצאים בווגאס ומתוך ה -10 הגדולים בעולם 8 נמצאים כאן. אני מניח שאני לא מחדש כלום לאף אחד, על המחזות שאפשר לראות בחזיתות של המלונות. אם זה ביחודיות שכל אחד יוצר לעצמו ואם זה בהופעה שכל אחד פיתח לעצמו. מלון  Circus-Circus עם מופעי הקרקס שלו, מלון  Treasur Island עם מופע הפירטים שלו, מלון  Mirageבמופע אש ומים, ה Bellagio המפורסם, עם מופע מים ומוזיקה וכך הלאה, בעוד כמה מלונות. חוץ מזה, זאת חוויה מדהימה להסתובב בתוך המלונות עצמם, בהם אפשר לראות דברים מדהימים כאשר לדעתי המרשים מקולם הוא ה – ונציאן עם הגונדולות שלו ותעלות המים בתוך המלון, באוירה של אור יום גם בלילה והניו-יורק, עם הרחובות המסעדות והמופעים וכמובן מלון פריז המדהים. בקיצור, המקום מדהים גם ללא הימורים.

יום שני 27.8.2012
הבוקר לקחנו את האופנועים לסוכנות של סוזוקי לעשות טיפול 24,000 ק"מ – שהוא גדול יחסית וכאשר הגענו למוסך, קיבל אותנו בחור שברור שהוא מבין באופנועים אבל – הקצב דיבור שלו ועד שהוא מזיז משהוא, הוא כזה איטי, עד כדי שהוא לא יספיק לגמור היום את הטיפול. חזרנו למלון והמשכנו בסיבובים, כאשר באחד מהם, הוספתי לעצמי נכס חדש בדמות עדשה חדשה של 18 עד 200 MM עם אביזרים מתאימים.

יום שלישי 28.8.2012
את היום העברנו בתכנון המשך מסלול הטיול ותאום קמפינגים שעל הדרך. לאחר מכן הוצאנו את האופנועים מהמוסך שהשארנו אותם אתמול והתחלנו להרגיש שהבחור (המבוגר) מבין בנושא טוב, הוא התחיל להסביר מה הוא עשה, אילו דברים הוא מצא ומה מצב האופנוע ( לדעתו המצב שלהם מצויין ). היה רגע שחשבנו שהוא מסביר הרבה כדי להצדיק את המחיר שהוא הולך לתקוע לנו, אבל לא היה כך. מחיר הטיפול היה סביר ויותר מכך, האופנוע נסע פשוט נהדר, כך שלפחות הפעם החששות הישראליים שלנו ( שאולי עובדים עלינו ) נחלו כשלון צורב. בערב עוד עשינו סיבוב השלמות והתארגנו ליציאה של מחר לדרך .
יום רביעי 29.8.2012
העברנו את הציוד לאופנוע בשתי נגלות – שלא כמו שהגענו שסחבנו הכל מהחניה עד החדר בפעם אחת והגענו סחוטים ( המרחק מהחניה למלון די גדול  והם לא נותנים עגלות ללא תשלום ). הטמפרטורה היתה כבר די גבוהה בשעה מוקדמת, אבל אין ברירה וחייבים להמשיך. יצאנו על כביש מספר 15 צפונה כ- 70 מייל בשטח נוואדה לאחר מכן 30 מייל באריזונה ו -16 מייל ביוטה, ואז יצאנו לכביש 9 שמוביל לפארק הלאומי ציון. עד הפניה, הכביש זורם בנוף מדברי עם צמחיה נמוכה של שיחים ומדי פעם קקטוסים, אך לאחר מספר ק"מ בודדים, הכביש מתחיל להכנס לאזור הררי מדהים בצבעים שלו ובצורות המדהימות שהטבע יצר. ככל שמתקדמים לפארק, הנוף הופך ליפה יותר וכאשר מגיעים לפארק זה פשוט חוויה ויזואלית יפיפיה. הייתי כאן לפני 30 שנה ולא זכרתי את היופי של המקום ולכן לא היו לי ציפיות גדולות וההפתעה היתה גדולה. נכנסנו עם ההסעות של הפארק לשמורה ומאחר והיה מאד חם ואנחנו לא לבושים להליכה, ויתרנו על הטיולים הרגליים שיש בשטח הפארק ועשינו רק את הטיול הרכוב שהוא יפה גם ככה. לא שמנו לב, אבל התחלנו לחזור לאחור בשעון והתברר לנו שהשעה מאוחרת בשעה ממה שהערכנו. לכן התחלנו להזדרז להגיע ליעד. המשכנו על כביש 9 מזרחה ואז התבררו לנו שני דברים: הראשון, כל מי שעובר בכביש משלם כניסה לפארק ושנית כאשר נכנסנו לפארק, שעל אותנו הריינג'ר האם אנחנו הולכים לטייל במספר פארקים נוספים כי אז כדאי לקנות מנוי לכל הפארקים ב – 80 דולר. אנחנו כבר היינו מעל 10 פארקים ואף אחד לא אמר לנו זאת ויצאנו די דבילים, כאשר התברר שלא עשינו שיעורי בית בנושא. המשך הדרך מערבה, זאת חגיגה נופית מהיפות שראינו בארה"ב, הדרך מרהיבה ומה שאני אומר, שזהוא קטע חובה למטייל באמריקה, הצבעים והתצורות מדהימים ואפשר לצלם כל מטר משהוא אחר יפה יותר. לבסוף הגענו לכביש 89 ופנינו צפונה לכוון הקמפינג שבו הזמנו מקום להלילה .

יום חמישי 30.8.2012
הבוקר קמנו לטמפרטורות נמוכות ביותר, השעון זז לאחור בשעה ולכן השמש עלתה יותר מאוחר ממה שהתרגלנו בשבועות האחרונים. יחד עם זאת, היא חיממה אותנו מהר ויבשה את הציוד לקראת היציאה להמשך הדרך. המשכנו צפונה על כביש 89 עד הצומת עם כביש 12 שבו פנינו מזרחה לכוון Bryce Canyon National Park עם הכניסה לכביש, הנוף משתנה שוב והצבע האדום מתחיל לשלוט ברקע ומייד מגיעים ל -Red Canyon  אזור מדהים ביופיו שכל סיבוב עצרנו לצלם עד שהבנו שאם לא נפסיק לא נגיע היום לברייס קניון. לאחר שחוצים את הקניון האדום, יש נסיעה רגילה בנוף הרגיל של האזור שהוא הררי עם צמחיה נמוכה, בכניסה לברייס קניון הכל משתנה עם העצירה הראשונה ב – Sunset Point  אדם נורמלי פשוט מפסיק לדבר. מהסיבה שאין מילים שיכולות לספר את היופי המדהים שמגיעים אליו בכל תחנה של הפארק. אני מקווה שהתמונות יספרו את הדבר יותר טוב ממני. צריך כישרון פיוטי לדעתי כדי לנסות לתאר את היופי של הפארק הזה. ב –  Bryce Point קרו לנו שני דברים מדהימים. הראשון היה קשור אלינו וכך זה קרה: ראינו שמתקרבים עננים שחורים לאחר שהסתובבנו בנקודה הזאת ןצילמנו בלי סוף כמובן ואז חזרנו לאופנועים על מנת להמשיך במסלול ולפתע התחיל לטפטף קצת ואני מעצלנות אמרתי ליוסי בוא נחכה בתחנה המקורה של הנוסעים, עד שיעבור הגשם כי אין לי חשק להתלבש לגשם. מה שקרה לאחר מכן, זה פשוט מדהים. ירדה כמות של גשם אדירה והתחזק עד שירד ברד במשך מספר דקות בכמות שלא ראו למטרים ספורים וכמובן שלא ראו שום דבר בפארק. הפעם המזל עבד לטובתינו ונשארנו יבשים לעומת אופנוענים אחרים, שחשבו שהם מוגנים מגשם והגיעו רטובים לגמרי. מי שעוד הגיע רטוב, היו אלה שבדיוק בילו בהליכה באחד מעשרות המסלולים שיש בפארק, בתוך הזקיפים המדהימים של הפארק. הסיפור השני קרה בזמן הגשם וכאן אני מסתכן שוב בסיפור: לידינו ישבה משפחה שדיברה גרמנית. זוג הורים ובן בגיל 16 לערך ואכלו פירות עד כאן הכל בסדר. ברגע מסויים, האבא קם לזרוק פסולת לאשפה וכאשר הוא קם נפל לו הכובע שהיה על הבירכיים שלו. הבן ראה את זה וכאשר האבא חזר, הראה לו הבן שהכובע שלו נפל  ובטבעיות הוא הרים אותו. אני מודיע בזאת שאני נדהמתי. בעיקר מהתנהגות הבן במיקרה הזה. מקווה שלא פגעתי באף אחד, כאשר סיפרתי זאת, רק רציתי לשתף בחוויה קטנה שעברה במצב מסויים. לאחר שהגשם פסק, המשכנו לרכוב לתוך הפארק עד הנקודה הסופית  Rainbow Point עוד נקודה מרשימה בפארק המדהים הזה. לאחר מכן רכבנו לכיוון הקמפינג שהזמנו לנו מקום בו ומחשש לגשם, לקחנו צריף במקום חלקה לאוהל, בלי תוספת מחיר אלא על חשבון הנקודות שצברנו עד היום ברשת KOA. אנחנו כבר V I P ברשת ויש לנו פריוולגיות.

יום שישי 31.8.2012
המשכנו הבוקר מזרחה על כביש 12 המלווה בתצורות יפות של הרים בגוון אדמדם העוטפים אותו – אך עדיין הצבע השולט הוא חום בהיר, כך שכאילו זה כבר הפך לנוף רגיל ולא למשהו מיוחד. אף שאם מישהו היה מגיע ביום הראשון לביקור שלו בארה"ב ישר לכביש הזה – הוא היה אומר שזה מרשים. כל זה השתנה, כאשר הגענו לאזור העיירה  Escalante- אז הצבע האדום חזק, השתלט על הנוף יחד עם הצורות המיוחדות של הגבעות וההרים, המראה סביב מעניק תחושה של משחק עם צבים ענקיים שהפכו לאבן ובמיוחד כאשר חוצים את Escalante Canyons  זה כבר נראה כמו עוגות שוקו עם פירורי אבקת קפה ונגיעות של סוכריות יומלדת אפורות, מפוזרות בשוליהן. כדי לתאר את המקום נדרש פיוט יפה יותר מהיכולת שלי לתאר. הדרך המשיכה להפתיע כל הזמן, כאשר באחד הקטעים הדרך עברה על קצה רכס המפריד בין שני קניונים. לכביש אין את השוליים המתבקשים בספר ההנחיות לסלילת כבישים: אין אפילו מטר אחד בין קצה הכביש, לשיפולי הקניון. לא לקחת את הסיבוב, עפת לתוך התהום… לפחות עפים כאן מהכביש לתוך נוף משגע… כביש 12 מסתיים, כאשר הוא פוגש את כביש 24 שאיתו המשכנו צפון מזרח לכוון העיירה Green River אליה אנחנו מכוונים את סוף היום. הקטע האחרון של הכביש, עובר בשטח פתוח וחם מאד ולכן אין לנו מה לעשות בו אלא לחצות ולהתקדם הלאה לגרין ריבר. כאשר הגענו לקמפינג שידרגנו את חלקת האוהל לצריף, כדי לנצל את הנקודות שצברנו במשך החודשים האחרונים.

שבת שלום

גבי ויוסי

————————————————————————————————————————-

ערך יוני. כל הזכויות C שמורות לגבי פלקסר

————————————————————————————————————————-

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   יש תגובה אחת, הוסף תגובה    

25 באוגוסט 2012 רוכבי קליה – פרק 19

גבי ויוסי ממשיכים דרומה בקליפורניה

ופוגשים חקלאות גדולה, סלעים עצומים ועצי ענק

P1050536.JPG


הצג מפה גדולה יותר

יוםשני 20.8.2012
עכשו 20:30 בערב אצלנו ואני מתחיל לכתוב וכאשר נכתב התאריך ואני רושם את ה – 20 לחודש ובא לספר שהיום ניפרדנו מנייג'ל, בעצם בלי לשים לב סגרנו 4 חודשים ביחד בדיוק. יצאנו ב – 20 לאפריל ונפרדנו ב – 20 לאוגוסט, יש לזה משמעות? אין לי מושג. בבוקר עשינו וידוא לנושא העברת התמונות שאתמול ביצעתי לראשונה לבד ועשינו חזרה ולימוד של ה – GPS מכוון שהמכשיר היחיד שהיה לנו היה אצל נייג'ל שרוב הזמן הוביל. יוסי ואני אירגנו את האופנועים ליציאה נתנו חיבוק לחבר יקר ויצאנו דרומה. עלינו על ה – 101 לכוון סן-פרנסיסקו ועצרנו לצילום לפני העליה לגשר הזהב . כמובן שכמעט לא ראינו את הגשר בגלל הערפל אבל זה היה חייב להעשות בכל מצב . חצינו את הגשר ועצרנו שוב בצד השני לצילום נוסף. מיד אחרי הגשר, עלינו על כביש 1 שחוצה את העיר בצד המזרחי שלה והוא פחות עמוס מה -101 שעובר במרכז העיר. הקור היה נוראי ולפעמים אנחנו מרגישים כמו באלסקה וזאת בקליפורניה… המשכנו בעצירות כדי לחפש כלבי ים או משהו אחר העיקר להגיד שראינו משהוא אחרי שנסענו כמעט שבוע על ה – 101 ועל ה – 1 המפורסם, אבל כלום. לא ראינו שום בעל חיים, חוץ מעופות למינהם, אבל הנוף היה יפה. ברכיבה של היום, עברנו אזורים חקלאיים מדהימים ואין אפשרות לצלם מכוון שלא יצרו מפרצונים בצידי הכביש כמו שיש כאשר הכביש נצמד לחוף, (את זה חייבים לשנות) יש מקום להחדיר את הנושא של תיירות חקלאית, שבעיני היום ובהרבה ימים אחרים היא יפה יותר מאשר התיירות שאנחנו רגילים לראות שהיא נופית בעיקר. אחר הצהרים, הגענו לקמפינג שבחרנו להיום, הקמנו את האוהלים ויצאנו לקנות GPS ליוסי ולי להמשך הדרך. מחר בכוונתנו להגיע ליוסמיטי פארק, בתקווה שיהיה בתוך היבשת יותר חם מכוון שעכשו אני קופא מקור ומחכה לרגע שאגמור לכתוב כדי להכנס לאוהל להתחמם .


יום שלישי 21.8.2012

תקציר היום : כאשר קמנו היו 12 מעלות וכאשר עצרנו בצהרים היו 40 מעלות .
הבוקר היה ערפילי וקר וכמו שכתבתי אתמול לפעמים אנחנו מרגישים כאילו לא עזבנו את אלסקה . בתכנית היום לרכוב לכוון  Yosemite National Park ואני כמו תמיד הכנתי דף עם הכבישים איתם נרכוב לשם , אבל נכנס גורם נוסף למשחק והוא ה – GPS שהטענתי הבוקר במטרה לבדוק אותו במשך היום. כבר בתחילת הנסיעה הוא משך אותי לכביש שלא התכוונתי לנסוע בו ולכן גם לא עליתי עליו ואחר כך הוא משך שוב והפעם החלטתי שאני הולך איתו ואכן הוא הביא אותנו ליעד שהוא הכביש שמוביל מרצועת החוף לכוון היוסמיטי. הדבר הנפלא שקרה לנו הוא העובדה שעברנו בכבישים פנימיים באזורים חקלאיים מדהימים בהקיפם וביופיים. יוסי ואני לא יכלנו להפסיק להנות מאיכות הביצוע של החקלאות, כאשר השיא הוא בעמק סן חואן על כביש 156 בין הכביש 101 עד לעיירה  Holister כמות השטחים והגידולים הם לא סופיים עם כמות משאיות הובלה בקרור שלא לא רואים בכל מקום. בשבילנו זאת הייתה חוויה נהדרת שהייתה יותר מפיצוי על יום רכיבה ארוך. לאחר מכן, עברנו את המאגר הענק  San luis שמו שהוא פשוט בגודל שלא רואים הארץ, אני מניח שהוא מכיל מאות מיליוני קוב לחקלאות באזור. בהמשך הנסיעה, חצינו מספר תעלות ענקיות להובלת מים שהמוביל הארצי הוא הקטן שבינהם. באחת העצירות, שוחחנו עם הבעלים של אחת החוות וממה שהספקנו להבין ולחשב מחיר המים שלהם במידה וזה לא מבאר פרטית, הוא עשירית ממחיר המים אצלנו לחקלאות. אני ממשיך להתעקש על זה שטיול בעקבות הנוף החקלאי לא נופל משום נוף אחר והיום, זאת היתה מהדוגמאות היותר מתאימות לתאוריה שלי. גם הנוף, כאשר יוצאים מהעמקים החקלאיים, יש שדות מרעה לבקר ומדי פעם גם רואים רפתות לחלב. כמו שציינתי, כאשר עזבנו את רצועת החוף ונכנסנו לאזור הפנימי, הטמפרטורות התחילו לטפס עד שבצהרים הגיעו ל – 40 מעלות. דבר שחייב אותנו להתקלף מהציוד שלבשנו בבוקר, כאשר יצאנו לדרך ואז לבשנו כל מה שהיה לנו, כדי לא למות מקור. בסוף היום הגענו ל -KOA שליד העיירה Mariposa על כביש 140 כ – 30 ק"מ לפני היוסמיטי. בקיצור, היום היה לנו מהפך במזג האויר ובנושא העיקרי של הטיול שהיום היתה בחקלאות המפותחת של קליפורניה. אני רק רוצה לציין, שלרכוב ב – 40 מעלות, עם כל הציוד ( למען הביטחון ) זה די קשה, למרות שזה עדיף על קור ברכיבה.

יום רביעי 22.8.2012
המיקום של ה – KOA שישנו בו היה מדהים, אבל החלקות היו ללא דשא ובעצם היו שטחים מיושרים מלאי אבק (פודרה ) שליכלך אותו ואת הציוד, לקח לנו זמן להתארגן ליציאה לכוון הפארק. נכנסנו דרך הכניסה המערבית על   El Portal Road אחת משלושת הכניסות לפארק. הדרך לכניסה עוברת דרך העמק של  Merced River שהוא הנהר שחוצה את ה – Yosemite National Park שבעצם כמות המים שלו קטנה ודומה יותר לנחל קטן הרבה יותר מהדימוי המפלצתי שלו, אך הנוף יפה ביותר. אנחנו נכנסים לפארק והתחנה הראשונה היא תצפית על קיר הגרניט האדיר של El Capitan  הנוף בפארק יפה וסלעי הגרניט האדירים העוטפים את הפארק מרשימים. אנחנו מגיעים למרכז המבקרים ואז מסתבר שמפל היוסמיטי יבש וגם ה –  Mirror Lake יבש, כך שבעצם המסלולים המועדפים להליכה לא רלוונטים. האויר נעים ואנחנו יושבים לשתות ולהנות מהמקום. לאחר מכן נוסעים לצלם את האין מפל יוסמטי ונהנים מהנוף היפה לפני שפונים ליציאה לכוון השער הדרומי, דרך כביש 41. לא רחוק מתחילת המסלול יש תצפית יפה בשם Tunnel View  על שם המנהרה שנמצאת מיד לאחר מכן ומשם רואים יפה את כל עמק הפארק היפה. המשכנו לרכוב ועלינו על ה –  Glaciar Point Road שלוקח אותנו במסלול של 16 מייל לתצפית מדהימה על כל בפארק. משם גם אפשר לראות את המפל העליון והתחתון של נחל ה – Merced בחלק היותר גבוה שלו, שם כמות המים נראית הרבה יותר גדולה. הדרך חזרה עוברת ב –  Wawona Road שלוקח אותנו בדרך פיתולים ארוכים שלא חישבנו נכון את המרחק ובעיקר את הזמן. מכוון שהזמנו לינה בקמפינג שהקבלה נסגרת בשעה 18:00 ובמידה ומאחרים, מפסידים מספר דברים כמו קוד לאינטרנט או מפתחות לשירותים ולכן נכנסנו לרכיבה מהירה וארוכה בחום שך 38 מעלות כדי להגיע בזמן. הגענו 10 דקות לפני הסגירה והמקום לא היה יפה מדי , עדיין הוא לא עומד בסטנדרטים של הרשת. שתדעו ה – KOA שליד פרסנו לא להיט, אבל היום כולו – היה נהדר ולא לחינם הוא נחשב לאחד היפים בפארקי ארצות הברית.

יום חמישי 23.8.2012
הקמפינג של היום הוא על כביש 108 שמוביל הישר ל –  Sequoia National Park ול – Kings Canyon National Park . בדרך שוב אנחנו עוברים עמקים חקלאיים נהדרים בעיקר ב – Squaw Valley שרואים חקלאות מדהימה ביופיה ובגודלה. בכלל, למרות שהטמפרטורות ביום גבוהות מאד, ישנם המון גידולי הדרים ופירות של עצי נשירים והרבה כרם כלומר: יש מספיק מנות קור כדי ליצר תוצרת כמו: אפרסקים שרואים הרב, ענבים – שבימים אלה בוצרים ורואים את כמות העובדים האדירה שנמצאים בשטח. וגם כמות אדירה של רוכבים. ממה שאני מבין גם מי שעובד בעבודות פשוטות יחסית מגיע לרכוב כאן.
גם כאן אנחנו מגיעים מהשער המערבי וגם כאן הדרך עוברת העמק שבו גם עובר ה – Kings River שהוא הנהר העיקרי שחוצה את שני הפארקים. הנוף בכניסה לפארק יפה, כמו כמעט בכל דרך שעולה לאורך זרימה של נחל או נהר, אנחנו כמובן עוצרים לצלם, אבל תמיד מרגישים שהמקום בו עצרנו, יכול לשקף את היופי שאנחנו רואים בדרך. כמובן שזה המקום לציין, שטיול כמו שלנו חייב להיות מלווה על ידי מצלמת ראש שמולבשת על הקסדה ובה היינו יכולים להמחיש הרבה יותר טוב את היופי הנשקף לאורך הרכיבה ולא רק תמונה אחת מייצגת. נכנסנו למרכז המבקרים של הפארקים כדי לקבל מפות והעדפות לטיולים ודי הופתענו, מכמות הדברים שיש לראות בשני הפארקים. התחלנו לרכוב לכוון הקינג קניון שהוא השני בסדר הנסיעה של הכביש הפנימי של הפארק. בהתחלה הדרך מיוערת בעצי מחט למינהם ולאחר מכן היא מתחילה לרדת לאורך הקניון בכביש צר שמרחוק כאשר מצלמים אותו הוא דומה משהוא לדרך המוות בבוליביה – רק בלי היער. כאשר הדרך גם מתחברת לנחל עצמו, הכביש הופך להיות צר יותר, אבל הנוף הנשקף יפה ביותר. הגענו לנקודה הקיצונית של הפארק שהיא מעט רחוק מה – Cedar Grove Visitor Center. אין תצפית מהנקודה הזאת אלא עם הולכים. התחלנו להבין, שהזמן לא איתנו והתחלנו לחזור אנחנו חוזרים על השגיאה הקבועה , 36 מייל בפארק זה לא שעה של רכיבה, כי אם הרבה יותר! בעיקר בגלל העצירות לצילומים, הפניות הרבות והמהירות הנמוכה המותרת. בדרך חזרה פנינו לכוון Hume Lake  היפה שנמצא בשום מקום, אבל יש מסביבו אוירת נופש נעימה. ואכן, המון אנשים נמצאים כאן להעביר יום של חופש. אנחנו עוצרים גם ליהנות מהשלווה ואוכלים ארוחה קלה וממשיכים ברכיבה על כביש צר ונעים כאשר מדי פעם כבר מתחילים לראות את עצי הסקוייה הענקיים והמדהימים ביופיים. באחת הפניות, אנחנו מגיעים למקבץ של עצי סקויה אדירים וכמובן עוצרים לצלם מכל זוית אפשרית, עכשיו הרגשתי שהייתי בפארק הסקוייה וחוויתי את חויית העץ הענק והמרשים. לאחר מכן עוד עצרנו לראות מקבץ נוסף כאשר הידוע מכולם הוא ה-  Sherman Tree הוותיק והגדול, אך מסביבו הרבה עצי סקויה מדהימים בגודלם. עצרנו עוד לצלם את Moro Rock  הצופה על העמק המדהים למרגלות הפארק והתחלנו להתגלגל דרומה על ה –  Generals Highway לכוון Visalia תחנתנו הבאה. הכביש ארוך ומפותל כמו שאומר השיר ואנחנו מגיעים לקמפינג של KOA ליד העיר ויסליה עם שקיעת השמש. ממש כמעט ב – 20:00 בערב, רגע לפני סגירת הקבלה. עייפים ורצוצים מיום ארוך אך נהדר ביופיו. היינו ביומיים, בשלושה פארקים נהדרים שאני בהחלט ממליץ לא להפסיד אותם במידה ואתם בסביבה. הקמפינג נעים מאד והחום נעלם. כך שהאווירה נעימה ביותר. אך אנחנו עייפים מאד ואחרי המקלחת הלכנו לישון.

יום שישי 24.8.2012
התכנית המקורית, היתה להתקדם לאגם איזבלה על כביש 178 ולמחרת להגיע ל – Olancha . בבוקר החלטנו לרכוב על הכביש המהיר 99 לכיוון דרום ולרכב עדLone pine  שהיא עיירה גדולה יותר ומציעה יותר אפשרויות ללינה. על כביש 99 אנחנו ממשיכים לראות הרבה חקלאות ובציר ענבים בכמויות גדולות, אך כאשר אנחנו פונים מזרחה לכביש 178 ונכנסים יותר ליבשת, כמות השטחים המעובדים קטנה עד שנעלמת בכלל, כאשר השלט אומר שעכשיו נכנסים למדבר קליפורניה. הנוף הופך להיות קירח עם ריכזי קקטוס, מסוג שאני לא יכול להגדיר וגם הוא נעלם עם הרכיבה מזרחה. כאשר אנחנו עוברים את Isabela Lake  שהוא אגם מלאכותי. הכל נעלם והרכיבה מבחינה נופית דומה מאד לערבה. אנחנו עולים צפונה על ה – 395 וממשיכים לדהור לכוון Lone Pin . כאשר אנחנו מגיעים מתברר שלא קל יהיה למצוא חדר טוב במחיר של פחות מ -120 דולר, אבל המשכנו להסתובב ולמזלנו, מצאנו חדר של מיטת קומותיים בהוסטל שמסתבר שהוא נעים ביותר בחצי מחיר. הכוונה לצאת מחר מוקדם כדי לעבור את Death Valley מוקדם יחסית – לפני הטמפרטורות הגבוהות. בינתיים, אני משלים כתיבה של שלושת הימים האחרונים שלא הספקתי לעשות .

שבת שלום לכולם    גבי ויוסי

————————————————————————————————————————————————-

ערך יוני. כל הזכויות C לסיפור ולתמונות, שמורות ליוסי וגבי

————————————————————————————————————————————————

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   לחץ כאן כדי להגיב ראשון!    

« פוסטים נוספים - פוסטים קודמים »