הרפתקה דוט קום

ארכיוני הבלוג

4 בספטמבר 2013 מני אברמסון בדרך הארוכה לגיאורגיה – 5

מני עובר מאוסטריה לסולבניה ומדרים

לקרואטיה, מונטנגרו ואלבניה

ומקדוניה לא ממש חיכתה לו…


View Larger Map

1001810_10151743214393536_897702086_n.jpg

במעבר גבול בין איטליה לאוסטריה התחיל לרדת גשם ולאחר כמה ק"מ, החלטתי לעצור ליד סופר-מרקט בשביל להמתין לגשם שיפסיק לטפטף וגם ככה הייתי צריך לעשות קניות, שיהיה לי מה לבשל לקראת הערב. לאחר שעמסתי את המצרכים על הקטנוע, התחלתי לחפש מקום קאמפינג, מכיוון שהתחיל להחשיך ואני לא מתלהב לרכב בחושך עם קטנוע עמוס ועל כביש רטוב. לאחר רכיבה של 2 דקות על כביש 100 לכיוון מזרח, ראיתי מרחוק כיתוב על גג של בית  את המילה  "CAMPING" וישר רכבתי לכיוון, כאשר הגעתי לשם, קיבל אותי בחור אוסטרי בחיוך ונתן לי להתמקם על הדשא ליד הבריכה של הקאמפינג תמורת 13 אירו ואינטרנט חופשי. יום למחרת, החלטתי לקחת יום חופש ולהשאר עוד יום בקאמפינג, ליד האוהל שלי ישנה משפחה בת 5 נפשות, אמא, אבא ועוד 3 בנות בגילאים שבין 7-13 שמטיילים באירופה על האופניים ולאופניים של האבא, קשור נגרר שהוא סוחב את כל הציוד עבור המשפחה וככה הם בדרכים כבר חודשים.
ניצלתי את היום חופש, לטיול רגלי בשביל שאני לא אשכח ללכת והלכתי לטייל ביער שצמוד לאתר הקאמפינג. בעל המקום אמר לי שיש אגם יפיפה במרחק של 10 דקות הליכה ויצאתי לכיוון בהמלצתו. כאשר הגעתי לאגם, רציתי קצת להיכנס למים, אבל הדבר היה בלתי אפשרי מכיוון שהמים היו קרים, אז חזרתי לקאמפינג וחזרתי לאגם עם המיזרון המתפנח בשביל להשתזף קצת על המים. לקראת הצהריים, הרגשתי שאני חייב לרכב קצת, לפחות בהרים שקרובים לאתר וביקשתי שבעל הקאמפינג שיבנה לי מסלול של שעתיים רכיבה. ויצאתי שוב לאספלט, ההרים של אוסטריה מדהימים והאספלט איכותי, מסביב הכל ירוק ונחלים בכל מקום, מה שממש התלהבתי מאוסטריה זה מהבתים היפים שבנויים מבטון ומעץ ומקושטים באדניות עם פרחים אדומים, כאילו זה תקן שכל בית חייב להיות מקושט כך, דבר המוסיף לפסטורליות של הנוף.
יום למחרת, לאחר ביקור בעיר Lienz התחלתי להתגלגל לכיוון סלובניה על כביש 111 לכיוון דרום מזרח ונפרדתי מאוסטריה.
1069907_10151743927103536_252424525_n.jpg
דרומית לעיירה Kranjska Gora על כביש 206 שעולה לכיוון ההרים הסלובניים, יש אגם יפיפה וצלול, המים לא היו קרים כל כך אז נכנסתי קצת להתרעננות לפני שאני מטפס להרים, אחרי שהתפנקתי על בירה טובה, המשכתי דרומית על כביש 206 המפותל וטיפסי על הדרך עד מעבר הVRSIC שנמצא בגובה 1600 מטרים, כאשר מסביב הנוף מהפנט ועדיין רואים את השלג על ההרים. משם המשכתי בירידה לכיוון העיר Bovec כאשר כל הדרך יש נהר שמלווה אותך עד למטה ואיתו גם מטפסות הטמפ' ומתחילים להתגעגע לקרירות של ההרים.
החום עשה את שלו והחלטתי שבדרך לקרואטיה נעבור דרך Trieste להשתכשך קצת על החוף האיטלקי ולהנות מהגלידות המשובחות שלהם, ככה זה שהדאגה היחידה שלך זה לאן לרכב, החיים באמת קשים.
מ Trieste המשכתי לכיוון דרום מזרח על כביש E61 עד לביקורת הדרכונים של קרואטיה. בהתחלה לא הבנתי למה עוצרים את כולם לביקורות? הרי המעברים הגבול באירופה פתוחים לגמרי ונדיר שעוצרים אותך לביקורות ואז הסתבר לי שקרואטיה נכנסה לאירופה רק השנה אז  הם עדיין עושים ביקורות לכל רכב שנכנס. השוטר היה מופתע שהגעתי כל הדרך מישראל ואמר לי שזה פעם ראשונה שהוא רואה ישראלי נכנס עם האופנוע שלו לקרואטיה. נפרדנו לשלום והמשכתי כביש 8 בדרכי לעיר Rijeka שנמצאת על קו החוף. הדרך מקסימה וכוללת טיפוס על ההרים ומעברים דרך כפרים קטנים ואותנטים.
למחרת המשכתי ברכיבה דרומה על הכביש הראשי שצמוד  לים האדריאטי. הרכיבה לצד החופים המדהימים של קרואטיה, היית חוויה מרתקת אבל ממולץ לבקר בחודשים פחות חמים מחודשי יולי-אוגוסט.
בהמלצת האתר http://www.bestbikingroads.com החלטתי לסטות מכבישי החוף ולעלות לעבר ההרים, מכיוון שידעתי שיש לי עוד כמה מאות של ק"מ טובים של רכיבה לצד החופים וגם קצת לברוח מהחום של הקיץ. אז עליתי על כביש 501 שנמצא ליד העיר Kraljevica ורכבתי איתו לכיוון מזרח, על פי המסלול שהמליצו בהאתר.המסלול היה בהחלט מדהים – מה שכלל גם טיול שבילים לא מתוכנן של 50 ק"מ עם המג'סטי. כן אני יודע זה קצת מוזר ובכלל לא נוח לרכב עם קטנוע בשבילים, אבל השביל שנכנס ליער היה כל כך יפה שלא יכלתי לוותר עליו וירדתי מהאספלט קצת לקפץ על השבילים הקרואטים. באמצע יער, על איזה שביל גם הספקתי לפגוש רוכב סלובני על הפייזר שלו שכנראה גם החליט לעשות שבילים ושנינו הינו מופתעים לראות אחד את השני עם כלים שנועדו לאספלט רוכבים בשבילים. לקראת אחר הצהריים, התחלנו לרדת שוב לכיוון החופים בשביל למצוא מקום לקאמפינג והרוכב הסולבני נפרד ממני, כי היה צריך לחזור הביתה והמשיך ברכיבה צפונה.
למחרת, המשכתי ברכיבה על קו החוף כאשר אני עובר דרך הערים Zadar Split ו Dubrovnik בהחלט הערים מקסימות ונחמודות ששווה לבקר בהם.
אבל מצד שני, אני ממליץ לכל מי שמתכוון לרכב בקרואטיה, לא לעשות זאת רק על קו החוף מכיוון שבאיזשהו שלב זה די נמאס לרכב 250-300 ק"מ על קו החוף, מה גם שזה די אותו נוף והחופים יפים אבל ניראים אותו הדבר. לקראת הערב מתמקם בחוף קסום שנמצא מס' ק"מ מגבול מונטנגרו-קרואטיה, אבל בצד של קרואטיה וב"גוגל מפס" המקום ניקרא Autokamp "Monika , אחד החופים היפים בקרואטיה והקאמפינג נמצא ממש על קו המים. אין כמו לסיים את היום בטבילה באיזה חוף קסום ולהתכונן למחר לקראת מונטנגרו.
לבוקר שלמחרת מתייצב במעבר הגבול של מונטנגרו, משלם 15 אירו לגרין-קארד (ביטוח חובה) כי הגרין-קארד שהיה לי לא היה תקף למונטנגרו, ופחות מ 15 דקות השוטר מביקורת הגבולות אומר לי "ברוך הבא למדינה שלנו".
מונטנגרו מדינה קטנה ויפה. החופים שלה מאוד שונים מהחופים של קרואטיה והרבה יותר יפה. זה בגלל ההרים שנמצאים ממש על קו החוף והחופים שונים אחד מהשני והם הרבה יותר מסודרים. בכלל, מונטנגרו מנסה לקדם את התיירות הרבה יותר מאשר קרואטיה ואת זה רואים מיד שעוברים את הגבול בניהן. גם הרכיבה עצמה מאוד כייפית מכיוון שהתוואי כל הזמן משתנה והעיניים לא משתעממות לרגע. בדיעבד, אני קצת מצטער שעברתי את מונטנגרו ביום אחד ולא נשארתי שם לעוד כמה ימים בשביל לטייל גם בצד המזרחי של המדינה.
הכניסה לאלבניה עברה חלק והם לא דרשו שום גרין-קארד ותוך 20 דקות היתי כבר על כבישי האלבניה. אלבניה היא מדינה עניה וגם מצב הכבישים לא משהו ובכמה אזורים, היתי מעדיף לרכב על שביל מאשר על האספלט, אם אפשר לקרוא לזה אספלט בכלל. תוסיפו לזה את הנהגים שלא רואים אותך ממטר. המצב דרש ממני להגביר ערנות ולהיות מודע למה שקורה מסביב. אחרי כמה עשרות ק"מ, אתה כבר לומד את העניינים ואת הנורמות המקובלות ואז אתה גם מרים את הראש ומסתכל מסביב וקולט איזה מדינה יפה זאת אלבניה למרות התשתיות הגרועות. רכבתי על כביש הראשי SH1 ומשם פניתי לכביש SH6 לכיוון עיירה Burrel ותכננתי למצוא איזה מלון או מוטל לעביר את הלילה. אבל בדרך ראיתי שלט שכתוב על "קאמפינג עוד 50 ק"מ" והחלטתי לראות על מה מדובר. מצב הכביש של SH6 הוא סביר מינוס אבל הנוף בהחלט מפצה וגם האגמים שרואים בדרך. מ Burrel המשכתי  ברכיבה  עד שהגעתי לכנסיה שבכניסה יש שלט "CAMPING" היתי קצת מופתע ונכנסתי פנימה. בחצר של הכנסיה עמדה אישה עם שני ילדיה, שקיבלה אותי בחיוך ואמרה לי שאני יכול לפתוח את האוהל איפה שבא לי תמורת 9 אירו ללילה. החצר של הכנסיה היתה ריקה למעט רכב אחד של תיירים הולנדים שגם מצאו את המקום במקרה. בחצר של הכנסיה היתה רשת של כדור-עף ומאוחר יותר שהגיע בעל המקום שאלתי אותו עם יש לו כדור שאפשר לשחק ואחרי א.ערב גירדתי את הולנדים מאוהל וביחד עם בעל המקום שיחקנו כדור-עף עד הלילה ואחרי זה התפנקו על בירות קרות ואבטיח.
בבוקר התארגנתי והתחלתי בתנועה לכיוון הגבול עם מקדוניה. כאשר הגעתי למעבר הגבול הם דרשו  גרין-קארד(ביטוח). הסברתי להם שהביטוח שיש לי לא תופס למקדוניה ואני צריך רק יום אחד בשביל לחצות את מקדוניה ולעבור לבולגריה. הם אמרו לי שביטוח עולה 50 אירו ל 45 ימים. ניסיתי להסביר שוב שאין לי מה לעשות במקדוניה 45 יום ואני צריך רק ליום אחד ואני מוכן לשלם גג 10 אירו בשביל זה. הם סירבו להצעה ואמרו לי שהזמן המינימלי לביטוח הוא 45 ימיים ואני חייב לשלם 50 אירו אם אני רוצה להיכנס. הבנתי שאין לי ברירה ואמרתי אוקי ואז השוטר שרק לאיזה נהג מונית והוא הגיע עם פינקס ואז התעצבנתי ושאלתי אותו האם נהגי המוניות אצלכם הם גם סוכני הביטוח והוא ניסה להסביר לי שזה חוקי ואין לי מה לדואג. אני לא קניתי את זה עליתי על האופנוע בירכתי אותם במצוות פרו וברו וחזרתי שוב לאלבניה ורכבתי דרומה ליוון. לאחר לינה ביוון בבוקר המשכתי למעבר הגבול עם בולגריה.
בפרק הבא אכתוב על בולגריה וגאורגיה.

שבוע טוב

מני

——————————————————————————————————————————————–

כל הזכויות C לסיפור ולצילומים שמורות למני אברמסון

——————————————————————————————————————————————–

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   לחץ כאן כדי להגיב ראשון!    

9 ביולי 2013 עודד ויטאליס באפריקה 5. מנמיביה מזרחה

לאורך נהר האוקוואנגו הפלאי

אפריקה מתחילה להיראות יותר אפריקה

Kwando  River 014.JPG

מסלול הרכיבה של עודד כפי שמתועד באפליקציית הג'י.פי.אס. שאיתו

טוב, אפריקה זה באמת. נוסעים בכביש ולצד הדרך פילים. עד אתמול הייתי בטוח שזה שייך למחלקת פיית השיניים. אני בכזאת התרגשות שכנראה אשן מחותל הלילה.

אתמול פגשתי שני חבר'ה ד' אפריקאים שיש לי אופנוע כמו שלהם – אחי האובדים. בלא להתמהמה, הם החליטו לחגוג את האירוע עם אחים אובדים אחרים (שבט אחר) – זה נגמר בלינה משותפת בקמפינג. הם ממש ממהרים, עזבו מוקדם בבוקר.

אני בנחת המשכתי לבדי להתגלגל מזרחה לכיוון זמביה כאשר לצידי הדרך עדרי פילים – מדהים.

לאורך נהר האוקוואנגו – נשפך לנהר הזמבזי ושותף בכיר למפלי ויקטוריה – אני מתקרב – על שביל מצאתי קמפינג נחמד עם בקתות על המים. לפני השקיעה הצטרפתי לשיט על הנהר – את שראיתי, בתמונות.

————————————————————————————————————————————————–

כל הזכויות C לסיפור ולצילומים שמורות לעודד ויטאליס

————————————————————————————————————————————————-

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   לחץ כאן כדי להגיב ראשון!    

8 ביולי 2013 מני אברמסון בדרך הארוכה לגיאורגיה. 1

כיבוש האתגר על קטנופנוע ימאהה

20130707_114513.jpg

יום חמישי ה 4 ליולי, השעון המעורר מצלצל ואני קופץ מהמיטה כמו פנתר, מכין קפה קטן של בוקר ובין לגימה ללגימה עובר על הרשימה לבדוק שלא שכחתי כלום. יורד עם הציוד למטה ומעמיס את הקטנוע. מניע את המג'סטי ועולה על כביש 2 למשרדים של רוזנפלד.
מגיע לאליסיה בשעה 11 בבוקר. היא מקבלת אותי בחיוך ושולחת אותי לשלם אגרות נמל של כ 300 ש"ח, לאחר ששילמתי, חוזר אליה ומשלם לה 700 אירו עבור ההפלגה שלי ושל הקטנוע ליוון, וכל זה לכיוון אחד, טוב מישהו צריך לשלם את המחיר של המונופול שקיים בארץ בתחום המעבורות ליוון.
לאחר שהיא מוסרת לי את הכרטיס לאוניה של אליוס, אני ממשיך עם הקטנוע לכיוון הנמל. בדיקה ביטחונית קצרה ולאחר מכן לביקורת הגבולות, ביקור קצר במשרדי המכס ואני על האוניה.

בדיקה שהאניה אכן בכיוון הנכון

ההפלגה ליוון נמשכת כ 3 ימיים כאשר יש עצירה של כמה שעות בנמל לימסול שבקפריסין. כשהגענו ללימסול, ירדנו לשתות בירה קרה בבית קפה הנמצא ממש ליד הרציף שהאוניה אליוס עגנה. עוד כ 18 שעות הפלגה וסוף כל סוף מגיע לנמל לבריו שביוון.
המתנה של כ שעה וחצי לביקורת גבולות ולחותמת בדרכון ואני יוצא ברכיבה על כביש 89 העוקף את אתונה לכיוון פאטרס.

יוון כמו שיוון צריכה להיות

כעבור רכיבה של כ 100 ק"מ , מוצא מקום על החוף המיועד לקמפינג,  משלם 13 אירו בקבלה ומקים את האוהל על שפת החוף . מחר רכיבה של כ 250 ק"מ ואני בפאטרס לתפוס מעבורת לאיטליה.

————————————————————————————————————————————————–

כל הזכויות לסיפור ולצילומים C שמורות למני אברמסון

————————————————————————————————————————————————-

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   יש תגובה אחת, הוסף תגובה    

30 בינואר 2013 דורון קדמיאל עובר מהקארטרה לטורס דל פאיינה

אין כמו דרום דרום אמריקה בעונה הזו

ואין כמו רכיבה בקבוצה נחושה המגשימה חלום ביחד

img_6838.jpg


הצג את הוראות נסיעה ל-אסקל, צ'ובוט, ארגנטינה במפה גדולה יותר

ככל שמדרימים ל"משפך" היבשת הדרום אמריקנית, הקיץ הפטאגוני "נוסע" בעקבות הרוכבים ומאיר שמשו לדורון. וככל שמתנקזים לקצה, פוגשים עוד ועוד רוכבי אתגר נוצצי עיניים, הרוכבים על גל של אדרנלין לקראת הנגיעה המיוחלת בטיפ של הטיפ.

הרבה מגיעים לאושואייה. אך רק מעט עושים זאת בדרך הקשה והמאתגרת של רכיבה על כלי דו גלגלי תובעני ומסוכן. מעטים יותר מותחים קו רצוף ומפותל בין הטיפ הכי צפוני בצפון אלסקה, לזה הדרומי בדרום ארגנטינה. שלא לדבר על דרכו המקורית והייחודית של דורון, שהוא הראשון שיצא מביתו בישראל על האופנוע היומיומי שלו וצלח גם את הדרכים הארוכות, הקשות והמטלטלות של אסיה בדרך לצפון אמריקה!

דורון העלה בבלוג המסע שלו, עוד שלושה פוסטים רעננים ומחכימים על הקטעים בואכה אוסואייה. כנסו ותתחברו. (שימו לב, כמו באתר הזה, בבלוג של דורון הכתבה האחרונה היא הכתבה העליונה בעמוד – לכן תתחילו מלמטה…) הנאה מובטחת! 🙂

קחו טעימה:

…"אני בדרך לפארק "טורס דל פאיינה" בהתרגשות גדולה. לאחר מעט אי תאום בין ארבעתנו החלטתי לצאת לבד דרומה לעבר Esperantza, עיירה על הדרך בין אל קאלאפטה לבין פוארטו נאטאלס, 'עיר הבסיס' של פארק "טורס דל פאיינה". הדבר החשוב וכמעט היחיד שיש בה – תחנת דלק. צמוד לתחנה מלון דרכים, תחנת עזרה ראשונה ומסעדה. כל הפעילות כאן סובבת סביב האוטובוסים ושאר כלי הרכב הנעים בין Rio Gallegos, Puerto Natales ו El Calafate וזו תנועה לא מעטה כי שלוש נקודות אלו הן נקודות היציאה לפארקים הנפלאים של פטגוניה ול"ארץ האש"(Tierra Del Fuego)."…

כאמור: ההמשך ויותר, כאן

—————————————————————————————————————————————————-

כל הזכויות C לצילומים שמורות לדורון קדמיאל

—————————————————————————————————————————————————-

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   לחץ כאן כדי להגיב ראשון!    

26 בינואר 2013 גבי מגיע לאוסואייה – כתבה 35

עוד חלום מתממש. גבי מגיע לסוף העולם. אוסואייה!

והכל קורה לטובה: האנשים, האופנוע, הנוף והאוכל…

P1080451.JPG

סוף העולם במובן החיובי

יום שישי 18.1.2013
הבוקר קמתי לארוחת בוקר מוכרת ומהנה, טוסטים טובים, קרואסון טוב וריבת חלב שמרחתי על הכל. אני מתחיל להרגיש בבית/ לאחר מכן בדרך דרומה אין שום דבר מיוחד מלבד בעלי חיים בצידי הדרכים הדומים ללאמה אבל הם לא ( אני אשאל לשם בעל החי ) ומשהוא שדומה לטווס קטן אבל גם הוא לא (גם עליו אני אבדוק) מעבר לזה פגשתי בתידלוק הראשון בחורה אוסטרלית שרוכבת על KTM 690 מזה 3 שנים סביב כדור הארץ. מאוסטרליה ליפן ולדרום קוריאה. חצתה את אסיה ואירופה ויורדת מאלסקה דרומה עד אושוויה וחוזרת צפונה דרך החוף המערבי של היבשת. עוד דבר שקרה לי היום זה שעברתי את ה – 45,000 ק"מ והדבר האחרון זה משך שעות הפתיחה של בתי מסחר. בתחנות הדלק יש בד"כ צמוד מסעדות שבכל אחת מהן אני קונה אמפנדה מבית המאפה הארגנטינאי ונהנה מאוירה של ילדותי וזה כנראה הופך להיות המהפך בדרך להתחלת עליה במשקל… אני לא מוותר על החוויה הקולינרית הנהדרת הזאת משום סיבה. אז אנא לא לשאול יותר שאלות על משקל… התשובה תהיה לא נעימה לא לי ולא לאף אחד 🙂 . אחר הצהרים המוקדמים הגעתי ל – Puerto San Julian והתמקמתי ב – Hosteria מול הים ועכשו אני יוצא לטייל קצת.

בפוארטו סאן יוליאן

יום שבת 19.1.2013

הבוקר יצאתי מוקדם, כדי לנסות להספיק ולהגיע למוסך גדול של אופנועים יפניים הממוקם ב Rio gallegos. מכוון שהיתה לי הכתובת, יכולתי לרכוב ישר למוסך, כאשר כולי אושר לקראת פיתרון לכל החוסרים שיש לי באופנוע. מה רבה הייתה האכזבה כאשר התברר שאין להם דבר מהרשימה שהכנתי. חיפשתי מקום לישון בנחמה שלפחות אראה כמה משחקי כדורגל טובים מהליגות באירופה. גם כאן נחלתי כישלון… כאשר המשחק הראשון שצפיתי בו היה ההפסד של ברצלונה לריאל סוסיאדד. פיציתי את עצמי ב- Milanesa con pure טוב. כאן בארגנטינה, ארץ הבשר האמיתית, השניצל הוא כמובן מבשר (ולא מעוף…) וזה מה שהזמנתי לי כפיצוי על יום נאחס. ניסיתי עוד לפתור את בעיית המשענת לרגל באופנוע שנשברה לפני מספר ימים וגם כאן לא מצאתי פתרון. לכן הורדתי את כל המתקן המאולתר שבניתי עוד בארה"ב. שכבתי לישון מוקדם לקראת יום ארוך מחר.

בדרך לריו גאייגוס


יום ראשון 20.1.2013

התחלתי את יום הרכיבה ב – 6:30 כדי להגיע מוקדם למעברי הגבול דרומה. לאחר כשעה של רכיבה, הגעתי למעבר הגבול המשותף לארגנטינה וצ'ילה שיש צורך לעבור בו 5 דלפקים, על מנת להמשיך דרומה. בתור לדרכונים, פגשתי שוב את שרי (האוסטרלית מתחנת הדלק) ועוד שני רוכבים ברזילאים והמשכנו יחד למעבורת שחוצה את תעלת מאגאלאן בה עבר הספן פרדיננד מאגאלאן מהאוקיינוס האטלנטי לזה השקט עוד בשנת 1518 – ארבעה וחצי ק"מ רוחבו בקטע הזה ופנינו כמובן דרומה לארץ-האש. כאן שיחק המזל ואיך שעלינו למעבורת, היא סגרה דלתות ויצאה לדרך בת כחצי שעה. בצד השני, הכביש סלול באספלט לאורך כמה ק"מ ואז הופכים 120 ק"מ לדרך עפר לא סלולה. הברזילאים על זוג הקוואסקי 650 עצרו ושרי ואני המשכנו לרכוב ביחד. הבחורה שדה על האופנוע (להזכירכם KTM) את רוב הדרך הלא סלולה היא עושה בעמידה במהירות גבוהה (כמובן שהיא צריכה לחכות לי מדי פעם)

לאחר כ- 70 ק"מ, פתאום אני שומע "בום" והמנוע דומם. אני מתחיל לחפש את הנזק ולא מוצא. בינתיים פנתה שרי לאחור הגיעה אלי והציעה לבדוק את הסנסור של הרגלית. אכן הוא היה שבור. חשבתי שאם אני אחזק אותו והרגלית תלחץ הבעיה תיפתר. לא זה מה שקרה וכנראה שהסנסור נשבר סופית. חשבנו לנטרל אותו ולא מצאנו איך. הצעתי שהיא תמשיך בדרך ותנסה למצוא פתרון, אבל היא התעקשה להשאר (אני מדבר על בחורה שאני מכיר 10 דקות נטו). פתאום עצרו לידינו שני ארגנטינאים על אופנועי  Jawa 350 ruta 40 אופנוע שהוא המצאה מקומית ששמעתי עליו – וניסו לעזור ואכן הצליחו. ברגע שהבחור שניגש לעזור הבין את הבעיה, הוא ניסה למצוא פיתרון פנימי וכאשר לא מצא הוא הציע לחתוך את החוטים לסנסור וחיבר אותם ובכך פתר את הבעיה. לאחר יותר משעה של התמודדות, יכולתי להמשיך לרכוב הפעם לאט יותר מכוון שאין לאופנוע מגן תחתון – שיתכן והיה מונע את הבעיה. עוד כשעה רכיבה ואנחנו במעבר הגבול מצ'ילה חזרה לארגנטינה שוב – (ארץ האש מחולקת בין שתי המדינות שעל מנת לעבור לאוסואייה ולקטע הדרומי שבבעלות ארגנטינה, היינו צריכים לעבור בטריטוריה צ'יליאנית וכרגע אנחנו חוזרים שוב לשטח ארגנטיני), כאשר הגענו פגשנו בחור שחום (חשבתי שהוא הודי) על BMW 1200GS וכיתוב ערבי על דפנות המיכל. בירור קצר העלה שהוא מכווית וכאשר שאל אותי "מהיכן אתה?" שאלתי אותו בחזרה: "האם תמשיך להיות חבר עם אני אגיד לך?" והוא ישר אמר: "אתה מישראל" והוסיף: "אני מאמין באנשים ולא בפוליטיקאים!" התחבקנו והצטלמנו ביחד.

מפגש מזרח תיכוני בסוף העולם

המעבר היה לא קשה אך זה כלל רק את היציאה מצ'ילה ועוד רכיבה של 12 ק"מ עד למבני רשויות הכניסה לארגנטינה שוב. כאן זה היה איטי יותר אך בלי שום השוואה לבירוקרטיה הזוחלת שחוויתי במרכז אמריקה… המשכנו לכוון  Rio Grande ועצרנו לאכול ולתדלק. השעה היתה כבר 16:30 והחלטנו להמשיך עד אוסוויה שזה עוד כ – 200 ק"מ, הדרך הופכת להיות יפה מדקה לדקה ואנחנו עוצרים קצת לצלם ולאחר מעבר גאריבלדי כעשרים ק"מ לפני אוסואייה,  מגיעים בשעה 19:00 לעיר הדרומית בעולם. אנחנו מחליטים לרכוב ישר לקמפינג לאחר ניסיון כושל להשיג חדר (הם מבקשים 400 פזוס ללילה…) כך שלאחר כ – 4 חודשים שהציוד שלי היה ארוז, הוא יצא לאויר העולם שוב. כאשר הרכבתי את האוהל, הרגשתי שוב את החוויה של עשייה והרגשתי טוב עם זה. התארגנתי כבימים ימימה ואת חווית הלילה אני משאיר למחר. עוד משהוא סמלי הוא התאריך, הגעתי לאוסוויה 9 חודשים בדיוק מהיום שבו יוסי, נייג'ל ואני נחתנו במיאמי: 20 באפריל. בכל מקרה אני מרשה לעצמי לסכם את היום והתקופה במילים:

חלמתי על זה, ועשיתי את זה!

היום אני ב – Ushuaia ואני שמח על כך למרות שמהיום כל ק"מ שאני עושה מקרב אותי לסיום המסע.
עד כאן לסיכום של יום שמערב חוויות אנושיות נהדרות וסיפוק אדיר של עשייה .

יום שני 21.1.2013

הלילה ישנתי חרה למרות שחשבתי שזה יהיה כיף לחזור לבדידות הנעימה של האוהל. לא מצאתי את עצמי כל הלילה ויותר מזה, חששתי שעוד ירד גשם ויקח לי זמן לברוח מכאן. בבוקר בשעה 6:30 התעוררתי מהמעט שישנתי והתחלתי להתארגן ראיתי מעלי שמים מעוננים וכאן אף אחד לא יודע מתי צפוי גשם. לאחר שהייתי מוכן, רציתי להפרד בצורה מכובדת משרי אבל היא ישנה כנראה נהדר כך שניכנסתי להמתנה באולם שבמקום שבו יש אינטרנט והשלמתי את היומיים האחרונים שלא כתבתי בהם. קרוב לשעה 9:00 התעוררה שרי ונפרדנו כל אחד לדרכו; אני לחפש מקום טוב ליומיים הבאים והיא מחכה לחלקים של האופנוע שלה שיגיעו כנראה רק בעוד 5 ימים ועד אז תנוח ב "עאלק" קמפינג. מצאתי די מהר מקום יפה להתאכסן בו. זה היה בחדר שיצאו ממנו זה עתה ולכן חיכיתי עד שהיה מוכן. אחר הצהרים רכבתי לפארק הלאומי הנהדר Tierra del fuego ודרומה משם פארק לה-פאטייה. שם בקצהו הדרומי מסתיימת הדרך הכי דרומית בעולם. הצטלמתי ליד השלט המפורסם שממנו ועד ליבשת אנטארקטיקה יש 1500 ק"מ בלבד. אין עוד נקודה דרומית יותר בעולם, אליה אפשר להגיע על אופנוע. הייתי פתאום האופנוען הכי דרומי על כשור הארץ… וזה היה פיצוי הולם ויותר, למה שעבר עלי ביומיים האחרונים. הפארק מדהים בעיני וכל רגע אני עומד ומצלם. חוויה נהדרת. הגשם שירד בכניסה לפארק, הפסיק והשמש חזרה לחמם את האויר הצח של השמורה והדבר הנעים את הזמן של הביקור. חזרתי להוסטל למקלחת חמה.

יום שלישי 22.1.2013
התכנית שלי להיום היתה לישון ולנוח כמה שיותר. בפועל זה לא קרה. די מוקדם התעוררתי ויצאתי לאכול את ארוחת הבוקר שמקבלים במקום הנחמד שאני נמצא בו, השם שלו Rio ona והוא נוח ונעים. לאחר מכן החלטתי לנסות למצוא משהוא מהחסר לי למרות שהעיר לא גדולה ואין בה הרבה אפשרויות. לקראת הצהרים, גיליתי שיש כאן סוכנות אופנועים יפניים אבל עד שהגעתי הם כבר יצאו להפסקה עד השעה  15:00. לכן שוב נהנתי מההליכה ברחובות וחזרתי מאוחר יותר, לבדוק האם יש משהוא בסוכנות האופנועים אבל כלום. הבעלים שלח אותי למקום אחר, שם בעל הבית הסכים לקדוח חורים מתאימים לאחד ממגני הרוח שהתאימו לאופנוע וכך לקראת סוף היום, פתרתי את אחת הבעיות שלי – הסטת הרוח שהתרגלתי אליה מאז יצאתי לדרך ועד למעבורת בקארטרה אוסטראל – שם נשבר המגן. לאחר מכן החלטתי לנסות למצוא אילתור למגן תחתון, להגנה מפני האבנים שקופצות וחובטות בחלקים העדינים הממוקמים בחזית גחון האופנוע (בעיה ידועה של דגמי V STROM – העורך) בדרכי העפר ואכן לקראת שעת סגירה, תפסתי נפח שהסכים לאלתר לי מגן כזה ומיקמנו אותו (ראיתי את האילתור הזה, אצל הבחור עם אופנוע הג'אווה שעזר לי לפני כמה ימים) ועכשיו נשאר לי לראות האם זה אכן עוזר למנוע נזקים מאבנים. חזרתי מאוחר ותשוש לחדר בהוסטל לקראת היציאה לדרך של מחר.

יום רביעי 23.1.2013
במקור התכנית שלי היתה לרכוב היום ל – Rio Grande ולנסות למצוא פיתרון לבעיות שהיו לי, אך מכוון שפתרתי אותם אתמול, החלטתי ולהעז ולחזור ישר ל –  Rio Gallegos למרות שאני לבד. השכמתי מוקדם והתארגנתי למרות הטיפטוף שירד והטמפרטורה הקרה של 10 מעלות שעמדה באויר. בשעה 7:30 יצאתי על כביש רטוב בנסיעה איטית ואחר כחצי שנה של נסיעה דרומה… יצאתי לכוון צפון – לראשונה מאז הרכיבה לאלסקה וזו בעצם תחילת הרכיבה חזרה הביתה. הגשם המשיך לרדת והקור הלך וגבר ככל שהתרחקתי מאוסוויה המוגנת במיקרו אקלים נוח יחסית ועם היציאה מהעיר ותחילת הטיפוס לרכס ההרים שמקיף אותה מצפון מזרח הטמפרטורה כבר צנחה ל 7 מעלות. בהחלט קר. לאחר קצת יותר מ- 100 ק"מ הגעתי לאזור החוף המזרחי ואז החלה להכות מימין רוח נוראית שנמשכה כל היום שבמהרה הפך להיות היום הכי קשה שהיה לי בכל תשעת החודשים בהם אני רוכב במסע הזה. לאחר כ-280 ק"מ, הגעתי למעבר הגבול לצ'ילה –אותו חציתי בכיוון ההפוך אך לפני ארבעה ימים – ושם שוב פגשתי את הדרך הלא סלולה לאורך 120 ק"מ צפונה לכיוון מעבר תעלת מאגאלאן וחזרה לשטח ארגנטיני – והקושי הפך להיות כמעט לא אנושי בשבילי. המאמץ היה ענק! לא רק שחלקים של הדרך מלאה באבנים, הרוח פשוט היקשתה מאד על השליטה באופנוע. רכבתי לאט יותר מהרכיבה עם שרי בהלוך. דבר שהאריך את משך המעבר של הדרך הלא סלולה לשעתיים וחצי. מדי פעם, הייתי שומע את האבנים מכות ברעש על המגן המאולתר וכך עד לסיום המתיש של הדרך. לקראת 18:00 הגעתי ל-  Rio    Gallegos ולמזלי המקום שבו שהייתי לפני ארבעה ימים כשרכבתי בכיוון ההפוך, היה פנוי והתמקמתי בו לא לפני שהלכתי להחליף דולרים לכסף מקומי. השער הרשמי הוא 4.8 פזו לדולר, אבל בפועל, אפשר לקבל עד 7 פזו לדולר בהתמקחות ב – Casa de cambio. אני קיבלתי 6.5 פזו. זה מוזיל את ההוצאות בארגנטינה עד 30%. פינקתי את עצמי בארוחה טובה, לפני שחזרתי למלון לכתוב.

יום חמישי 24.1.2013

הבוקר החלטתי סופית "לקפוץ" ל- El Calafate. שזו סטיה מערבה מהמסלול הישיר לאורך האוקיינוס האטלנטי – על כביש מס' 3 צפונה לכיוון בואנוס איירס. מזג האויר ממשיך להיות קר, לכן שלפתי את כל השכבות שיש ברשותי לטובת הרכיבה היום. זה לא עזר הרבה ויחד עם הרוח שנחלשה מעט לעומת אתמול היה פשוט קר. רכבתי כ- 160 ק"מ עד המקום הראשון שבו היה אפשר לעצור ופשוט התיישבתי ליד התנור שהיה שם ישבתי כחצי שעה עד שהפשרתי. ההמשך היה כבר יותר קל ובצהריים המוקדמים הגעתי לאל קלפטה, מצאתי ממש בכניסה לרחוב הראשי הוסטל יפה והשארתי את הדברים ויצאתי לכוון Parque Nacional Los Glaciares שקרחון Perito Moreno הוא הדבר המרשים והבולט ביותר בפארק. בתצפית לפני הפארק, כאשר סיימתי לצלם – הגיע אוטובוס וראיתי על החולצה של ראש הקבוצה כיתוב בעברית ואכן הסתבר שזהו אוטובוס של ישראלים דתיים שמטיילים כחודש בדרום אמריקה בטיול מאורגן. לאחר מכן, כמו שאני אוהב, התמקמתי מול הקרחון וחיכיתי לנפילות פלחים מהקרחון ששוליו מפוצלים ומתמוססים באיטיות לתוך האגם – נפילות אכן היו ובמספר די יפה וזה מדהים, למרות שלא הצלחתי לתפוס לצילום אף נפילה. בשעה 18:00 יצאתי חזרה לכיוון אל קלפטה הנמצאת במרחק של 80 ק:מ, הרכיבה היתה נעימה מכוון שהרוח נרגעה – למרות שהטמפרטורה עדיין נמוכה. הכבישים באיזור זה חלקים וחדשים והנוף לפארק וממנו יפה כך שסיימתי יום נהדר בפארק מרשים.

נתראה בהמשך הדרך. ד"ש! גבי

————————————————————————————————————————————————–

עריכה יוני. כל הזכויות C לצילומים ולסיפור שמורות לגבי פלקסר

————————————————————————————————————————————————–


מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   לחץ כאן כדי להגיב ראשון!    

« פוסטים נוספים - פוסטים קודמים »