הרפתקה דוט קום

ארכיוני הבלוג

24 באוקטובר 2012 גבי חוצה את קולומביה – כתבה 28

קולומביה מפתה בנופיה הירוקים

גן עדן לרכיבה על שני גלגלים

P1060614.JPG


הצג מפה גדולה יותר

יום רביעי 17.10.2012
את היום העברנו בלחכות שהביטוחים יגיעו. גם אם משהוא התכוון לצאת לדרך, אי אפשר בלי הביטוח שהתעכב מלהגיע ובנוסף לזאת, ירד כל הבוקר גשם זלעפות. בצהרים הלכנו המקסיקני ואני לטייל בעיר העתיקה ולאורך החוף והעברנו את הזמן וכאשר חזרנו, הסתבר שהגיעו הביטוחים אבל השעה היתה כבר מאוחרת ליציאה כך שנחנו יום בכיף.

יום חמישי 18.10.2012
מוקדם בבוקר, התחלנו להתארגן ליציאה והתגבשה קבוצה של 4 אנשים שיורדים דרומה לכוון Medellin . הקבוצה מורכבת מ – אד בחור נפלא בן 69 נראה צעיר מגילו ורוכב נהדר על האופנוע ומנהיג מלידה. פיל הקנדי. איקי ואני. בתחילה רכבנו למוסך של סוזוקי בעיר, לתקן תקלה חשמלית שיש לפיל ולאחר מכן התחלנו לצאת מהעיר שהייתה נוראית. ראשית, היא גדולה ממה שחשבתי. שנית, הצפיפות בכביש דחוסה ממש. כמות המכוניות גדולה מהיכולת של הכביש לשאת והנהיגה של המקומיים, נוראית. בקיצור, לקח לנו כשעה לצאת מהעיר וגם אז הנסיעה לא משהוא נעים ביותר. אד הוביל והוא רוכב די מהר בכביש הפתוח יחד עם זאת, מאד זהיר בעקיפות בדיוק הפוך מאיקי; שבכביש פתוח רוכב במהירות סבירה, אבל רק רואה אפשרות של עקיפה, מתעורר אצלו מנגנון רדום ואז הוא מדליק מבערים ומתחיל לעקוף במהירות מדהימה. לאחר כשעה של נסיעה אטית, איקי שרכב אחרון עד, אז עקף אותנו ונעלם. לאחר עוד כמה דקות, אד עצר לקפה עם פיל ואנוכי. אני חשבתי שכאשר איקי יבין שהוא לבד הוא יחזור ויצטרף, אך הדקות עברו והחלטתי לצאת קדימה ולראות האם הוא מחכה לנו. לאחר מספר ק"מ, הבנתי שאין טעם להמשיך ועמדתי לחזור ואז הוא הגיע בטיסה ועצר לידי כעוס כהוגן ושאל היכן כולם. כאשר הסברתי לו שהם עצרו לאכול. הוא התעצבן ואמר שככה הוא לא ממשיך… הסתובב ונסע. חזרתי למסעדה והודעתי שאיבדתי שותף. לאחר כמה דקות, הוא הגיע והודיע שהוא ממשיך לבד וכך היה. אני נשארתי מכוון שהפסקה כל שעה שעתיים, אני חייב ולמזלי כך גם אד ולכן התאים לי לא להתעצבן ולרדוף אחר איקי. הדרך השתפרה כל הזמן ואיתה הנוף היפה של קולומביה. מאחר ויצאנו מאוחר וגם המהירות לא היתה גבוהה, לא עמדנו במרחק המתוכנן ובשעה 16:00 התחלנו לחפש מקום לינה בעיירה Planeta Rica ומצאנו מקום נחמד. יצאנו לטייל בעיירה הנחמדה, אכלנו אוכל מקומי ברחוב וישבנו לשתות פעמיים, הם בירה ואני קולה.

יום שישי 19.10.2012
הבוקר החלטנו לצאת מוקדם, כדי להשלים את הפיגור של אתמול וכך, בשעה 9:30 לאחר כ- 100 ק"מ, עצרנו לקפה ואז פתאום עבר על הכביש איקי. אד הספיק לצעוק לו ואז הוא הצטרף אלינו שוב. יצאנו לדרך שוב ולאחר כחצי שעה נוספת שוב עקף אותנו ונעלם. מכוון שהוא ידע לאיזה הוסטל הולכים לישון, נפגשנו שוב בערב. הרכיבה בהמשך היתה סבירה במישור, אך כאשר התחילו העליות לכוון Medellin  הכביש הפך את הרכיבה לקשה ובנוסף התחיל גשם שכמעט לא פסק עד סוף היום. בצהרים, כאשר היינו רטובים לגמרי והטמפרטורה ירדה עד ל – 14 מעלות – משהוא שכבר שכחתי מתי בפעם האחרונה שזה קרה, עצרנו במסעדה טובה וזכינו לאירוח נהדר ואוכל מצויין, שכלל כוס שוקולד חם וטעים בנוסף לאוכל. לאחר מכן, מזג האויר נרגע מעט – אך הגשם לא הפסיק גם כאשר הגענו ל – Medellin . אד היה צריך את המוסך של ה – BMW כדי לבדוק משהוא ואני ניצלתי את ההזדמנות לקבוע למחר, החלפת צמיג אחורי שנמצא במצב לא הכי טוב. הנוף ההררי יפה מאד, אבל היה קשה לצלם את כל הנופים האלה בגלל תנאי הכביש והצפיפות בו. היום היה ארוך ולא קל. בסופו התמקמנו כולם בהוסטל בשם העיר.

יום שבת 20.12.2012
הבוקר רכבתי עם אד למוסך של BMW הוא כדי לעשות טיפול ואני להחליף צמיג אחורי שהמצב שלו כבר לא טוב. אתמול בערב הכרנו את אחד המכונאים שהוביל אותנו להוסטל וביקשתי ממנו לבדוק את השרשרת שלדעתי היא הגורם לרעשים שאני חושב שנשמעים בזמן הרכיבה. חואן ( שם הבחור) בדק והמסקנה שלו היתה שהשרשרת כבר לא הכי בסדר, אבל יכולה לעשות עוד לפחות 5,000 ק"מ. כך שאני יכול להגיע ללימה שם יהיה לי יותר זמן לדבר. שאלתי אותו כל כמה זמן מחליפים שרשרת והוא אמר שכל 15 – 20 אלף ק"מ וכאשר אמרתי לו שהאופנוע עשה כבר יותר מפי שניים… הוא היה מופתע ויחס את זה לנהיגה רגועה ולא אלימה. בנוסף הוא אמר שיש לקחת בחשבון את המשקל הנוסף שיש על האופנוע בזמן מתיחת השרשרת והוא פשוט גם טיפל בשרשרת וגם מתח אותה בהתאם. לאחר מכן חזרנו להוסטל והלכנו להסתובב קצת באזור הקרוב ועשינו הרבה תכניות להמשך שיהיה בערך עד צפון אקוודור שם לדעתי כולם מתפזרים.

יום ראשון 21.10.2012

הבוקר יצאנו לדרך דרומה לכוון העיירה הקטנה Salento , מכוון שהמרחק לא גדול (כ-250 ק"מ) קיבלנו המלצה לצאת מהכביש הראשי לכבישים צדדיים וזה מה שעשינו וזכינו בחוויה מדהימה של נופים שאני מקווה שהתמונות יצליחו לשקף את היופי של קולומביה. עברנו בעיירות יפות כמו  Amaga ו –  Bolombolo וחזרנו לכביש הראשי בעיר La pintada שם ישבנו לאכול ואז הגיע איקי, שהתעכב ביציאה כשעתיים לסידורים אישיים. הכניסה לכביש הצדדי, הוכיחה שוב שאין כמו לטייל בתוך הארץ ולא חשוב באיזו מדינה. בכל מקום המקומות היפים הם מחוץ לכבישים הראשיים. המשך הדרך יפה גם אך עיקר הריכוז הוא ברכיבה עצמה, שכאן נידרש ליותר מכל מקום אחר בגלל הצפיפות על הכביש ואני מדבר על יום ראשון שהתנועה בו חלשה. כאשר הגענו לעיר Pereira פנינו לכוון   Armenia ובדרך לשם פנינו לעיירה  Salento היפה שצופה על העמקים בסביבה שהמפורסם שבהם הוא Valle de cocora. יש הרבה מה לראות באזור. כך שמתגבשת החלטה להשאר עוד יום כאן .

יום שני 22.10.2012
הבוקר התחיל לרדת גשם חזק והיה ברור לכולם שהיום לא זזים מכאן. גם כך, התכנית היתה להשאר עוד יום כדי לטייל בסביבה הקרובה. יש בה הרבה מקומות יפים להנות מהם. בפועל, איקי יצא לסיור במטעי הקפה שכלל הסבר על הגידול והטיפול בצמח וטיפול בפולים עד הגעה לתוצרת. היתר כולל אותי, נשארנו במוטל ויצאנו לסיבוב צילומים נוסף באזור הקרוב. לי זה התאים מאד בגלל הצורך במנוחה לאחר שחטפתי צינון נוראי בימים האחרונים. ככה העברנו יום נוסף בדרך דרומה.

יום שלישי 23.10.2012
הבוקר היה נעים בלי גשם, התארגנו ויצאנו די מוקדם לכוון דרום, בגלל המרחק הגדול הצפוי לנו. יצאנו מ –   Salento  לכוון העיר Armenia  שבה קצת התבלבלנו לפני שעברנו אותה לכוון הכביש הראשי דרומה כביש 25. לאחר שחצינו את העיר, הכביש הופך להיות בעל 4 מסלולים ובאיכות טובה, מה שאיפשר לנו רכיבה יחסית מהירה למקובל באזור הזה. גם כאשר התחברנו לכביש 25, הוא ממשיך ברובו להיות בעל 4 מסלולים ורוב הזמן באיכות טובה. הנסיעה עוברת יפה. האופנועים בקולומביה לא משלמים דמי מעבר בכבישי אגרה וזה חוסך לנו כמה כ – 10 -20 דולר ליום, מכוון שכל כמה עשרות ק"מ יש עמדות לתשלום בסדר גודל של  2עד 3 דולר. הנוף יפה כרגיל בקולומביה – הרבה יותר מישורי והרבה חקלאות ובעיקר קנה סוכר, שזאת עונת הקציר והכביש מלא בשיירות של משאיות ענק, שגוררות עד 5 נגררים עם קנה סוכר שנאסף ומובל לטיפול. עברנו את  Buga ועקפנו את  Cali לכוון העיר Popayan מרחק של 350 ק"מ שעברנו בקצת יותר מ- 7 שעות לא קשות במיוחד. החשש היה, שיקשה עלינו לדלג על הערים, אך השילוט היה מצויין, מה שעזר לנו לרכוב על כבישים עוקפים באיכות טובה. הגענו ל -Popayan  והתמקמנו בהוסטל נחמד וכרגיל יצאנו לסיבוב בעיר לצילומים והתרשמות.

עד כאן להיום. המשך שבוע נעים!

גבי

———————————————————————————————————————————————————–

ערך יוני. כל זכויות C לסיפור ולצילומים שמורות לגבי פלקסר

———————————————————————————————————————————————————-

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   לחץ כאן כדי להגיב ראשון!    

28 בספטמבר 2012 דורון מגיע לאקפולקו מקסיקו

דורון קדמיאל מתבשם במדבריות מערב ארה"ב

ומקסיקו צובעת את המסע באנושיות לטינית

p1030360.jpg

טיפול 10,000 למגפיים


הצג את הוראות נסיעה ל-Acapulco, México במפה גדולה יותר

דורון קדמיאל עובר מסיאטל שבמדינת וואשינגטון דרומה חוצה את הגבול מטקסס למקסיקו. ברכיבה ארוכה ארוכה מגיע למקסיקו-סיטי למפגש עם קותי ומשם לאקפולקו. למפגש מרגש עם ויוויאן. אם שאלתם למה בנו את אקפולקו.. בדיוק בשביל אופנוענים עייפים ומפגשים שכאלה. נא הכנסו לבלוג של דורון סיפור חוויית הרכיבה חוצת הגבולות מחכה לכם.

משהו לטעימה מתוך הכתבה של דורון:

"כאשר יצאתי מביתם לשל מרים ויוסי חלפו בראשי שני הרהורים:
האחד, כמה טוב לחזור לרכיבה עם החליפה והקסדה והמגפיים עם כל הציוד. כנראה שהתרגלתי כל כך ל"סט השלם" שלי ושל האופנוע שהתחלתי להרגיש בתוכו ואיתו מאוד נוח. יום קודם רכבתי ברחובות לוס אנג'לס ב'מוד' קל מאוד, הן מבחינת הלבוש והן מבחינת הזיווד של האופנוע. מוזרה היתה התחושה לגלות כמה נוח היה לי בתוך הלבוש המלא ועם כל המשקל.

ההרהור השני עבר בראשי כאשר יצאתי מהעיר הגדולה הזו לעבר המדבר. אני אוהב את המדבר, אני גר בו עד היום, צברתי במדבריות המזה"ת לא מעט "שעות מנוע" והחזרה אל המדבר מאוד טיבעית עבורי. המרחב הפתוח, פראות הנוף, שרשרות ההרים החומות או שחורות וגם צהובות, הואדיות עם הפלומה הכמעט ירוקה, כל אלו יחד מקנים לי תחושה כמעט ביתית. תענוג.

—————————————————————————–

שמחתי, כאמור, לצאת ממרחב הבטון והאספלט הלא אנושי של לוס אנג'לס מזרחה, לכיוון המדבר שוב וזאת במקום להדרים לסן דייגו ומשם לבאחה, כפי שהיתה התוכנית המקורית שלי. הסיבה – הפגישה המתוכננת שלי עם ויויאן בעוד שבוע והרצון להגיע לערב החג במכסיקו סיטי עם משפחתו של קותי כהנא, בן גיבעתיים החי במכסיקו, מצפה לבואי ונמצא בקשר הדוק איתי מאז תחילת המסע. העדפתי, בעצתו של קותי לרכב מרחק גדול יותר, לסן אנטוניו ומשם להיכנס בדרך הקצרה למכסיקו דרך לארדו. כך יכולתי לרכב גם בלילה על כביש מספר 10 דרך פניקס וטוסון, המדבר של אריזונה, ניו מכסיקו וטכסס. רכיבה לילית במכסיקו מאוד לא מומלצת בשל תנאי הכביש הגרועים בהרבה מאוד מקומות, בעלי חיים, בעיקר פרות, העלולים להסתובב על הכביש באין מפריע וגם בשל סיבות של בטחון אישי שהוא גורם מאוד משמעותי בתכנון התנועה היומי במכסיקו. ההעדפה זו התגלתה כנכונה מאוד. רכבתי על כבישים אמריקאיים עם מאות משאיות, הרבה יותר לאט – הן על 120 או 130 קמ"ש ואני על ה"100" הקבוע שלי…"

וכמה צילומים מהדרך:

p1030334.jpg

רוכב בצאתך לאמריקה הלטינית, הכן את המזומן

————————————————————————————————-

כל הזכויות C לצילומים ולסיפור שמורות לדורון קדמיאל

————————————————————————————————

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   לחץ כאן כדי להגיב ראשון!    

1 בספטמבר 2012 בני קליה – פרק 20

רכיבה בנוף שמזכיר את הבית

מדבריות אדומים ובליבם ווגאס


הצג את הוראות נסיעה ל-Green River, UT, United States במפה גדולה יותר

IMG_0256.JPG

יום ראשון 26.8.2012
ללאס ווגאס.

העברנו את הזמן עד שעת היציאה מהמלון שהיא השעה 11:00 וזאת כדי לא להסתובב סתם עם החום הכבד עד השעה 15:00 שהיא שעת הכניסה למלון לוקסור, שם יש לנו הזמנה להיום. החלטנו לנסות את מזלינו כבר בשעה 13:00 וזה עבד וקיבלנו חדר בקומה 10. עלינו לחדר ולמרות שזה מלון " אלק " טוב, אנחנו לא מסופקים. ראשית – אין מקרר בחדר, שנית – אין קפה  ושלישית – זה לא כולל ארוחת בוקר ורביעית – אין אינטרנט בחדר ( צריך בשביל זה לרדת למקום מסויים במלון ) אחרי כל זה אני שואל: זה מלון זה ? אז זהו, כל המלונות על הסטריפ הם כאלה והמלונות הפשוטים יותר שנמצאים לא על הרחוב הראשי, לנו נותנים שרות טוב יותר. התמקמנו ויצאנו לסיבוב צילומים ביום. בערב עשינו סיבוב השלמה למלונות שלא הספקנו בערב הקודם. כל מלון מלבד הקזינו שכנראה מזה הוא מתפרנס, מכוון שהמחיר שאנחנו משלמים בוודאי לא מכסה את ההוצאות האסטרונומיות של הקמת והחזקת מלון של מעל 4000 חדר, כמו רבים מהמלונות כאן. מחומר שקראתי בנושא: מתוך 20 המלונות הגדולים בעולם, 15 מהם נמצאים בווגאס ומתוך ה -10 הגדולים בעולם 8 נמצאים כאן. אני מניח שאני לא מחדש כלום לאף אחד, על המחזות שאפשר לראות בחזיתות של המלונות. אם זה ביחודיות שכל אחד יוצר לעצמו ואם זה בהופעה שכל אחד פיתח לעצמו. מלון  Circus-Circus עם מופעי הקרקס שלו, מלון  Treasur Island עם מופע הפירטים שלו, מלון  Mirageבמופע אש ומים, ה Bellagio המפורסם, עם מופע מים ומוזיקה וכך הלאה, בעוד כמה מלונות. חוץ מזה, זאת חוויה מדהימה להסתובב בתוך המלונות עצמם, בהם אפשר לראות דברים מדהימים כאשר לדעתי המרשים מקולם הוא ה – ונציאן עם הגונדולות שלו ותעלות המים בתוך המלון, באוירה של אור יום גם בלילה והניו-יורק, עם הרחובות המסעדות והמופעים וכמובן מלון פריז המדהים. בקיצור, המקום מדהים גם ללא הימורים.

יום שני 27.8.2012
הבוקר לקחנו את האופנועים לסוכנות של סוזוקי לעשות טיפול 24,000 ק"מ – שהוא גדול יחסית וכאשר הגענו למוסך, קיבל אותנו בחור שברור שהוא מבין באופנועים אבל – הקצב דיבור שלו ועד שהוא מזיז משהוא, הוא כזה איטי, עד כדי שהוא לא יספיק לגמור היום את הטיפול. חזרנו למלון והמשכנו בסיבובים, כאשר באחד מהם, הוספתי לעצמי נכס חדש בדמות עדשה חדשה של 18 עד 200 MM עם אביזרים מתאימים.

יום שלישי 28.8.2012
את היום העברנו בתכנון המשך מסלול הטיול ותאום קמפינגים שעל הדרך. לאחר מכן הוצאנו את האופנועים מהמוסך שהשארנו אותם אתמול והתחלנו להרגיש שהבחור (המבוגר) מבין בנושא טוב, הוא התחיל להסביר מה הוא עשה, אילו דברים הוא מצא ומה מצב האופנוע ( לדעתו המצב שלהם מצויין ). היה רגע שחשבנו שהוא מסביר הרבה כדי להצדיק את המחיר שהוא הולך לתקוע לנו, אבל לא היה כך. מחיר הטיפול היה סביר ויותר מכך, האופנוע נסע פשוט נהדר, כך שלפחות הפעם החששות הישראליים שלנו ( שאולי עובדים עלינו ) נחלו כשלון צורב. בערב עוד עשינו סיבוב השלמות והתארגנו ליציאה של מחר לדרך .
יום רביעי 29.8.2012
העברנו את הציוד לאופנוע בשתי נגלות – שלא כמו שהגענו שסחבנו הכל מהחניה עד החדר בפעם אחת והגענו סחוטים ( המרחק מהחניה למלון די גדול  והם לא נותנים עגלות ללא תשלום ). הטמפרטורה היתה כבר די גבוהה בשעה מוקדמת, אבל אין ברירה וחייבים להמשיך. יצאנו על כביש מספר 15 צפונה כ- 70 מייל בשטח נוואדה לאחר מכן 30 מייל באריזונה ו -16 מייל ביוטה, ואז יצאנו לכביש 9 שמוביל לפארק הלאומי ציון. עד הפניה, הכביש זורם בנוף מדברי עם צמחיה נמוכה של שיחים ומדי פעם קקטוסים, אך לאחר מספר ק"מ בודדים, הכביש מתחיל להכנס לאזור הררי מדהים בצבעים שלו ובצורות המדהימות שהטבע יצר. ככל שמתקדמים לפארק, הנוף הופך ליפה יותר וכאשר מגיעים לפארק זה פשוט חוויה ויזואלית יפיפיה. הייתי כאן לפני 30 שנה ולא זכרתי את היופי של המקום ולכן לא היו לי ציפיות גדולות וההפתעה היתה גדולה. נכנסנו עם ההסעות של הפארק לשמורה ומאחר והיה מאד חם ואנחנו לא לבושים להליכה, ויתרנו על הטיולים הרגליים שיש בשטח הפארק ועשינו רק את הטיול הרכוב שהוא יפה גם ככה. לא שמנו לב, אבל התחלנו לחזור לאחור בשעון והתברר לנו שהשעה מאוחרת בשעה ממה שהערכנו. לכן התחלנו להזדרז להגיע ליעד. המשכנו על כביש 9 מזרחה ואז התבררו לנו שני דברים: הראשון, כל מי שעובר בכביש משלם כניסה לפארק ושנית כאשר נכנסנו לפארק, שעל אותנו הריינג'ר האם אנחנו הולכים לטייל במספר פארקים נוספים כי אז כדאי לקנות מנוי לכל הפארקים ב – 80 דולר. אנחנו כבר היינו מעל 10 פארקים ואף אחד לא אמר לנו זאת ויצאנו די דבילים, כאשר התברר שלא עשינו שיעורי בית בנושא. המשך הדרך מערבה, זאת חגיגה נופית מהיפות שראינו בארה"ב, הדרך מרהיבה ומה שאני אומר, שזהוא קטע חובה למטייל באמריקה, הצבעים והתצורות מדהימים ואפשר לצלם כל מטר משהוא אחר יפה יותר. לבסוף הגענו לכביש 89 ופנינו צפונה לכוון הקמפינג שבו הזמנו מקום להלילה .

יום חמישי 30.8.2012
הבוקר קמנו לטמפרטורות נמוכות ביותר, השעון זז לאחור בשעה ולכן השמש עלתה יותר מאוחר ממה שהתרגלנו בשבועות האחרונים. יחד עם זאת, היא חיממה אותנו מהר ויבשה את הציוד לקראת היציאה להמשך הדרך. המשכנו צפונה על כביש 89 עד הצומת עם כביש 12 שבו פנינו מזרחה לכוון Bryce Canyon National Park עם הכניסה לכביש, הנוף משתנה שוב והצבע האדום מתחיל לשלוט ברקע ומייד מגיעים ל -Red Canyon  אזור מדהים ביופיו שכל סיבוב עצרנו לצלם עד שהבנו שאם לא נפסיק לא נגיע היום לברייס קניון. לאחר שחוצים את הקניון האדום, יש נסיעה רגילה בנוף הרגיל של האזור שהוא הררי עם צמחיה נמוכה, בכניסה לברייס קניון הכל משתנה עם העצירה הראשונה ב – Sunset Point  אדם נורמלי פשוט מפסיק לדבר. מהסיבה שאין מילים שיכולות לספר את היופי המדהים שמגיעים אליו בכל תחנה של הפארק. אני מקווה שהתמונות יספרו את הדבר יותר טוב ממני. צריך כישרון פיוטי לדעתי כדי לנסות לתאר את היופי של הפארק הזה. ב –  Bryce Point קרו לנו שני דברים מדהימים. הראשון היה קשור אלינו וכך זה קרה: ראינו שמתקרבים עננים שחורים לאחר שהסתובבנו בנקודה הזאת ןצילמנו בלי סוף כמובן ואז חזרנו לאופנועים על מנת להמשיך במסלול ולפתע התחיל לטפטף קצת ואני מעצלנות אמרתי ליוסי בוא נחכה בתחנה המקורה של הנוסעים, עד שיעבור הגשם כי אין לי חשק להתלבש לגשם. מה שקרה לאחר מכן, זה פשוט מדהים. ירדה כמות של גשם אדירה והתחזק עד שירד ברד במשך מספר דקות בכמות שלא ראו למטרים ספורים וכמובן שלא ראו שום דבר בפארק. הפעם המזל עבד לטובתינו ונשארנו יבשים לעומת אופנוענים אחרים, שחשבו שהם מוגנים מגשם והגיעו רטובים לגמרי. מי שעוד הגיע רטוב, היו אלה שבדיוק בילו בהליכה באחד מעשרות המסלולים שיש בפארק, בתוך הזקיפים המדהימים של הפארק. הסיפור השני קרה בזמן הגשם וכאן אני מסתכן שוב בסיפור: לידינו ישבה משפחה שדיברה גרמנית. זוג הורים ובן בגיל 16 לערך ואכלו פירות עד כאן הכל בסדר. ברגע מסויים, האבא קם לזרוק פסולת לאשפה וכאשר הוא קם נפל לו הכובע שהיה על הבירכיים שלו. הבן ראה את זה וכאשר האבא חזר, הראה לו הבן שהכובע שלו נפל  ובטבעיות הוא הרים אותו. אני מודיע בזאת שאני נדהמתי. בעיקר מהתנהגות הבן במיקרה הזה. מקווה שלא פגעתי באף אחד, כאשר סיפרתי זאת, רק רציתי לשתף בחוויה קטנה שעברה במצב מסויים. לאחר שהגשם פסק, המשכנו לרכוב לתוך הפארק עד הנקודה הסופית  Rainbow Point עוד נקודה מרשימה בפארק המדהים הזה. לאחר מכן רכבנו לכיוון הקמפינג שהזמנו לנו מקום בו ומחשש לגשם, לקחנו צריף במקום חלקה לאוהל, בלי תוספת מחיר אלא על חשבון הנקודות שצברנו עד היום ברשת KOA. אנחנו כבר V I P ברשת ויש לנו פריוולגיות.

יום שישי 31.8.2012
המשכנו הבוקר מזרחה על כביש 12 המלווה בתצורות יפות של הרים בגוון אדמדם העוטפים אותו – אך עדיין הצבע השולט הוא חום בהיר, כך שכאילו זה כבר הפך לנוף רגיל ולא למשהו מיוחד. אף שאם מישהו היה מגיע ביום הראשון לביקור שלו בארה"ב ישר לכביש הזה – הוא היה אומר שזה מרשים. כל זה השתנה, כאשר הגענו לאזור העיירה  Escalante- אז הצבע האדום חזק, השתלט על הנוף יחד עם הצורות המיוחדות של הגבעות וההרים, המראה סביב מעניק תחושה של משחק עם צבים ענקיים שהפכו לאבן ובמיוחד כאשר חוצים את Escalante Canyons  זה כבר נראה כמו עוגות שוקו עם פירורי אבקת קפה ונגיעות של סוכריות יומלדת אפורות, מפוזרות בשוליהן. כדי לתאר את המקום נדרש פיוט יפה יותר מהיכולת שלי לתאר. הדרך המשיכה להפתיע כל הזמן, כאשר באחד הקטעים הדרך עברה על קצה רכס המפריד בין שני קניונים. לכביש אין את השוליים המתבקשים בספר ההנחיות לסלילת כבישים: אין אפילו מטר אחד בין קצה הכביש, לשיפולי הקניון. לא לקחת את הסיבוב, עפת לתוך התהום… לפחות עפים כאן מהכביש לתוך נוף משגע… כביש 12 מסתיים, כאשר הוא פוגש את כביש 24 שאיתו המשכנו צפון מזרח לכוון העיירה Green River אליה אנחנו מכוונים את סוף היום. הקטע האחרון של הכביש, עובר בשטח פתוח וחם מאד ולכן אין לנו מה לעשות בו אלא לחצות ולהתקדם הלאה לגרין ריבר. כאשר הגענו לקמפינג שידרגנו את חלקת האוהל לצריף, כדי לנצל את הנקודות שצברנו במשך החודשים האחרונים.

שבת שלום

גבי ויוסי

————————————————————————————————————————-

ערך יוני. כל הזכויות C שמורות לגבי פלקסר

————————————————————————————————————————-

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   יש תגובה אחת, הוסף תגובה    

20 באוגוסט 2012 רוכבי קליה – בצפון אמריקה – פרק 18

חופים. ים. סלעים. ערפל. סן-פרנסיסקו ופרידה.

לאחר שלושה חודשים וחצי של רכיבה משותפת, נייג'ל חייב לחזור מוקדם יותר.

IMG_0062.JPG


הצג את הוראות נסיעה ל-San Francisco, CA, United States במפה גדולה יותר

יום רביעי 15.8.2012
בצער רב וב….. ( כמו שפותחים הודעות …. ) ניג'ל הודיע לנו שהוא חותך לאנגליה בשבוע השלישי של ספטמבר, כך שהוא נפרד מאיתנו כבר בתחילת שבוע הבא לאחר הביקור בסן פרנסיסקו כדי שיספיק להגיע לפלורידה ולהשאיר לעצמו כשבוע עד 10 ימים למכור את האופנוע וכל זאת מסיבות אישיות. זוהי הודעה שלא הוקלטה מראש והיא נפלה עלינו בהפתעה גמורה למרות שהוא רמז על זה לפני מספר ימים. מה שנישאר זה ללמוד כמה "דברים קטנים" שניג'ל טיפל בהם כמו: שליחת תמונות. הזמנת מקומות ללינה וכד'. הכנת אוכל מצויין. תרגום של כל מה שלא הבנו מהשפה שמדברים כאן ( מי המציא אותה, אי אפשר היה לדבר רק את שפת התנ"ך? ) ניווט עם ה – ג'י פי אס ועוד. את כל זה נצטרך להשלים בימים הבודדים שנשארו לנו ביחד ואם לא, נצטרך ללמוד להסתדר לבד. על כל הדברים האלה נייג'ל, אנחנו מודים לך מאד מאד וכמובן מאחלים לך הנאה בהמשך הדרך הביתה ושיסתדרו לך הדברים האחרים על הצד הטוב ביותר. בזה תם פרק הפתיחה של היום ובזה גם ננעל הנושא.

לגבי מה שעשינו היום אז ככה; הבוקר היה קר מאד וגרם להתארגנות איטית מהרגיל. המשכנו את הרכיבה דרומה על ה – 101 עד לעיירה הקצת פנקיסטית Garberville שנמצאת מספר ק"מ מהחוף וזה מביא למצב שהטמפרטורה שם הגיעה ל – 33 מעלות ( – 12 מעלות כשקמנו ו – 15 מעלות כאשר יצאנו לדרך). לאחר מספר ק"מ בודדים, הכביש הופך מ – 4 מסלולים לצר מאד כאשר בקושי יש 2 מסלולים, הוא חוצה את ה – Richardson Grov ST Pk  שהוא קטן אבל מדהים ביופיו. רגע לפני הכניסה לפארק, עצרנו במקום שנקרא  Bigfootוזאת היתה הפתעה בשבילי, שההגדה על איש השלג ( Bigfoot ) קיימת וחייה רק בהרי ההימלאיה והנה מסתבר שהיא קיימת גם פה בארה"ב. בהמשך, לפני העיירה Leggett  פנינו מערבה לכביש 1 הנופי. הקטע שמחבר את ה – 101 עם החוף הוא צר מאד עם מאות סיבובים ובעצם עבדנו קשה פיזית – לפחות אני, הגעתי די רצוץ למפגש עם הים. כאשר פנינו לכביש 1 הטמפרטורה היתה כבר 36 מעלות וכאשר הגענו לחוף הטמפרטורה היתה 15 מעלות ירידה של 21 מעלות בקטע כביש של 20 מייל וירידה בגובה של 300 מטר בלבד. בדרך כלל, יש ירידה של מעלה אחת על עליה של 100 מטר. כאן המצב הפוך לחלוטין. זה כמו להגיד שבנסיעה מירושלים לשפלה הטמפרטורות ירדו. בשפלת החוף הטמפרטורות נמוכות מאד ובתוך היבשת במרחק של ק"מ בודדים הטמפרטורות גבוהות מאד. כרגע הטמפרטורה בקמפינג שאנחנו נמצאים היא של 16 מעלות. כביש 101 היה משעמם, נוף חד גוני של צמחיה אבל עם הפניה לכביש 1, הנוף הופך להיות יער גשם, עד שמגיעים לרצועת החוף בה שוב השטח פתוח בלי צמחיה, מלבד קטעים קטנים בהם היער מגיע עד לקו המים. כביש 1 נוסע לאורך קו החוף המאופיין במפרצים וסלעים שבולטים בים ויוצרים נוף יפה . אבל הקור והערפל מקשים מאד להנות מהיופי הזה של הטבע ואנחנו ממעטים לעצור ולצלם. בסוף היום הגענו לקמפינג שלפני העיירה  Manchester ומתמקמים ללילה אחרון בקמפינג ביחד .

יום שישי 17.8.2012
החלטנו לחלק את השהייה בסן רפאל ליום טיול יום התארגנות ועוד יום טיול ואז כל אחד ממשיך לדרכו, יוסי ואני דרומה וניג'ל מזרחה לכוון לאס ווגאס. היום סיור בסן פרנסיסקו. לקחנו מעבורת מהטרמינל שהתברר שהיא יותר סירת מרוץ מאשר מעבורת. בדרך רואים את כלא  San Quentin ורואים את כל האסירים בשטח הפתוח בדיוק כמו שרואים בסרטים. לאחר מכן חולפים ליד גשר  Riichmond ועוקפים את חצי האי ואת האי Angel  ואז נגלה גשר הזהב במלוא עוצמתו. למרות שהוא לא גדול הגשרים באזור, הוא המרשים והיוקרתי ביותר. לאחר מכן מגיעים לרציף בסן פרנסיסקו וממנו יוצאים לעיר המקסימה. מי שמקבל אותנו זהו ה-  Ferry Building שהוא בעצמו מבנה יפה ומשם חצינו את   Justin Herman Plaza המלאה בדוכנים. באחד מהם ראיתי בחור עם חולצה של קבוצת הכדורגל בוקה הארגנטינאית וציינתי את זה ואז הוא שאל אותי מאיפוא אנחנו וכאשר עניתי ישראל הוא אמר: "שלון אחי, מה שלומך" . "מאיפוא לך המשפט?" שאלתי והוא ענה: מהטיולים שלו בעולם ומהפגישות עם הישראלים. המשכנו ללכת ועלינו על רחוב Markrt  והמשכנו איתו עד שפנינו ל –  Union Square אחת הכיכרות המומלצות שכדאי לשבת בהi לצפות במקומיים ובנוסף יש הרבה אפשרויות לקניית תמונות. לאחר מכן המשכנו לרובע הסיני המפורסם של סן פרנסיסקו… אבל לא מצאנו אותו כזה. אין בו רעש.

אפשר להגיד שהוא די שקט. מיד בכניסה יש מסעדה ישראלית בשם Sabra  שיוסי וניג'ל קנו בה פאלפל והמשכנו להכנס פנימה לרובע, אבל בלי שינוי משמעותי. נכנסנו ל – AAA לקבל מפות להמשך הדרך. קיבלנו גם מספר עצות טובות ובנינו את המשך המסלול שלנו לשבועות הקרובים. המשכנו את הליכה שלנו לאורך רחוב  Columbus היפה עד שהגענו לחוף הצפוני של העיר באזור של ה – Fisherman's Wharf . העיר בעיני מרשימה ובכל צומת לאן שאתה פונה רואים רק נוף יפה, בתים ובנינים מדהימים ובקיצור – מרשים.  באזור שוק הדגים יש חיים אחרים. עם זה דוכני וחנויות הדגים מציגים את מרכולתם המרשימה: בדמות סרטנים ענקיים בעיקר. הריח המיוחד והמוסיקה הרועשת. בנוסף לזאת, ישנם גם המוזיקאים המופיעים בפינות הרחוב והחניות המוכרות מוצרים שונים ולא יקר. באחד הרציפים, יש גם את מוזיאון סן פרנסיסקו שבו יש מוצגים בקטן ( מיניאטורות ) של המון דברים של היסטוריים כמו : מכונות משחק לילדים שאנחנו זוכרים – והילדים של היום כבר לא רואים כאלה: קרוסלות, הופעות וכד' והכל מופעל במידה ואתה מכניס לחריץ מטבע מתאים. היה מאד נחמד, אך הגיע הזמן לזוז לכוון הרציף. בכל זאת נעצרנו לשמוע מוזיקה של בחור ששר וניגן מדהים שירים של המאה הקודמת. כאשר הגענו הסתבר שיש לנו עדיין חצי שעה ועברנו לראות את ההפגנה שראינו בדרך נגד המעצר של להקת הבנות הרוסית  Pusi riote והעונש שהם קיבלו. במידה והמעבורת הייתה יוצאת 10 דקות מוקדם יותר היינו נהנים מתמונות של גשר הזהב בשקיעה, אבל לא זכינו לזה…

יום שבת 18.8.2012
היום כולו מוקדש להתארגנות לקראת הפרידה. ניג'ל עמל קשות להוריד את תכנת הפיקסה למחשב שלי ועוד יותר קשה היה להוריד את הגוגל + לשיפור שליחת התמונות כתוספת לכתיבה ואחרי הכל ללמוד להפעיל את הכל. מקווה שהבנתי את הנושא ואצליח לבצע את המשימה. לאחר מכן תירגלנו את הזמנת המקומות ללינת לילה בקמפינג ונשאר להשלים לעשות שיעורים בתפעול ה – GPS שלחנו חבילה עם ציוד מיותר שהיה עלינו ומכוון שאין אפשרות לשלוח באניה בדואר האמריקאי אז זה נשלח בטיסה, כאשר לדעתיו המחיר ששילמנו אולי יקר מערך הסחורה ששלחנו, אבל הסינטמנטים לא איפשרו לנו לזרוק את הדברים.
יום ראשון 19.8.2012
עוד קצת התארגנויות בבוקר ויצאנו לכוון סן פרנסיסקו הפעם באוטובוס. בחירה נכונה, הפעם ראינו את העיר מזוית אחרת. הבוקר כאשר עזבנו את סן רפאל, היתה שמש נעימה ומזג אויר חמים וכאשר עברנו את גשר הזהב ואפילו מעט לפניו השמש נעלמה תחת הערפל הצונן וכאשר ירדנו במרכז העיר היה ממש קר. לבשנו חם ויצאנו לטייל. בתחילה פינקנו את עצמינו בפירות יפים וטעימים בשוק קטן שליד השדירה השמינית פינת רחוב מרקט. לאחר מכן המשכנו על ה – Market עד רחוב Kearny  כדי להגיע איתו לאזור המזחים. בדרך הגענו Ports Mouth Square בשולי  Chinatownושם היתה חגיגה שלמה של סוף שבוע בסינית; החל בתזמורת שניגנה ושרה בסינית ועד עשרות של קבוצות שחקני קלפים או משחקי קוביות כלשהם, בקיצור, ככר מלאת חיים של יום ראשון. המשכנו והגענו ל –  Telegraph Hill שצופה יפה על כל חלקי העיר כולל גשר הזהב – שלצערנו היה מכוסה עננה של ערפל במשך כל היום.

משם ירדנו ל – Fisherman's Wharf  שהיה מלא באנשים אבל ללא מוזיקה ופעילות שחשבנו לראות ולשמוע. ישבנו לנוח מעט והמשכנו לעלות לכוון Crookedest street הרחוב המפותל המפורסם של סן-פרנסיסקו שהרבה באים לנסוע בו ועוד יותר אנשים באים לצלם אותו ואנחנו גם. משם אחרי הרבה טיפוסים וירידות, הלכנו לחפש את האוטובוס שיחזיר אותנו למוטל בסן-רפאל. גם זאת הפכה להיות צעדה מתישה, עד שמצאנו את התחנה לקו המתאים של האוטובוס שהחזיר אותנו לסן-רפאל. לסיכום, העיר פשוט מדהימה, כל כך לא שגרתית וכל כך מעניינת שכיף להסתובב בה עוד ועוד. לצערנו, לא זכינו היום לצילום יפה של גשר הזהב. יש עוד סיכוי מחר, כאשר נתחיל לרדת דרומה אז נחצה את הגשר שוב.
מאיתנו כאן גבי ויוסי

——————————————————————————————————————–

ערך יוני. כל הזכויות C לסיפור ולצילומים שמורות ליוסי נייג'ל וגבי

——————————————————————————————————————

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   לחץ כאן כדי להגיב ראשון!    

16 באוגוסט 2012 קובי ועידו לסיבוב סטאנים -1

קובי שמואל ועידו ברדלס בדרך לפתוח ציר ראשון

ממסלול הסטאנים הדרומי, למקיף ימות מערב אסיה!

L067209052465393435-55501.jpeg

בעולם רוכבי האתגר, יש קטגוריית משנה שהמיוחד בה, הם אנשים המשתמשים באופנוע, ככלי להעמיק את אחיזתם בתחום המקצועי שלהם. צלמים, רופאים. מהנדסים. לקבוצה זו שייך קובי שמגיע רכוב למקומות הכי אינטימיים הקשורים לעיסוקו. מי שאינו מכיר את קובי שמואל כרוכב, אולי נתקל בשמו כבעל גלריה 97 "אוף" רחוב בן-יהודה בתל-אביב. קובי מתמחה בתקופה 1890 – 1950, עוסק במסחר בעתיקות, יעוץ ובניית אוספים, אוצרות למוזאונים בחו"ל וחיפוש מתמיד אחר אמנים שנדחקו לצידה האחורי של הבמה. אדם עשיר בידע ותשוקה לאמנות ואמנות יהודית בפרט. קובי מגיע במסעותיו לשורשי קהילות יהודיות בתפוצות בדרך מקורית…על אופנוע.

לאחר כמה מסעות רכובים ברמת אתגר מעוררת הערכה, יוצא קובי יחד עם עידו להרפתקה נוספת לסיבוב שיקיף את הים הכספי ואת הים השחור. מסע ששיאו יהיה מעבר בטורקמניסטאן (כפוף לקבלת אשרה עדיין) ארץ ענק מסקרנת וסגורה בדרך כלל לרוכבים מערביים על גבולה הצפוני של איראן.


קובי הקים בלוג מושקע ומטופח.  להכנס אליו! הקלק כאן. הבלוג מעשיר ומעמיק וכולל דיווחים גם על מסעותיו הקודמים של קובי. תוכלו להתרשם מכישוריו וכשרונו גם באתר סאלונה בסדרת כתבות שפרסם כאן

מחר, יצאים קובי ועידו למסע. הנה קטע מכתבת ה"בטרם מסע" של קובי. זה המקום להתחבר לאחד הרוכבים הכי מחוייבים בבראנז'ה. קובי ועדו; כולנו מחזיקים לכם אצבעות!

L067209052465393435-55499.jpeg

"ממשיכים …

חציית הגבול לקזחסטן ומשם ברכיבה לכיוון צפון מערב רוסיה דרך קוסמודרום בַּייקוֹנוּר, הוא נמל החלל הגדול והוותיק בעולם. טיסות היסטוריות רבות לחלל שוגרו מבייקונור: הלוויין הראשון ב-4 באוקטובר 1957, האדם הראשון בחלל ב-1961, ביקור מרתק ונגיעה ישראלית מצויה בשטח זה – הלוויין "עמוס 5"  שוגר לחלל מאתר השיגור בייקונור שבקזחסטן.

אחרי קרוב ל- 2500 ק"מ נחצה את קזחסטן לכיוון רוסיה וירידה חדה מצפון לדרום לכיוון הים השחור, לא לפני שנעבור בעיר וולגוגרד השוכנת על גדותיו המערביים של נהר הוולגה, ומכאן שמה. בעבר שמה ופרסומה העיקרי של העיר היה בשם סטלינגרד, נובע מקרב סטלינגרד שהתחולל בעיר ובסביבתה, והיה אחד הקרבות המכריעים במלחמת העולם השנייה. לאחר מפלתם של הגרמנים בקרב סטלינגרד הפכה לעיר הגיבורים. בשנת 1967 נבנה פסל אמא מולדת על גבעת מאמייב, האתר החשוב והעקוב מדם במלחמה. הפסל, המנציח את הקרב הקשה, מתנשא לגובה 52 מטרים ובזמנו היה הפסל הגבוה בעולם.

אז … הירידה לכיוון הים השחור, אוקראינה, רומניה, ולבסוף יוון, ארץ מוצא לעולם האופנוענים מישראל, היא בלתי נמנעת. בתוך אי קטן הנקרא ישראל מולדת אהובה, עם בעיות ושאר מיני דברים, נשאר לראות עולם מרתק ולחוות אוויר צלול, בני עמים שונים, תרבויות וצבעים, מבעד לקסדה ואופנוע שמוביל אותי אלפי ק"מ בעולם בכל שנה, במרחבים וימים כחולים והתמודדות בעוז עם איתני הטבע , קרוב לוודאי שעדיין הלמידה וההבנה מהי אחווה אנושית תוביל אותי לעוד פניה, ודרך אין סופית בלמידה מהי פשטות החיים.

הבהרות :

כתבה זו היא מתוך הכנה , ספרות , ומיפוי , והיא בגדר תיאוריה . כל שלל התיאורים הם ממוחי הקודח, והפעם המציאות תעלה ללא ספק על כל דמיון .

הכניסה לטורקמניסטן מוטלת בספק עקב הובלה של אין ספור בירוקרטיות  ומיני " פקודות " משונות .

תודות על שיתוף הפעולה והסובלנות עם שותפי למסע, עידו, אשר הולך עם החלום כנגד כל הסיכויים .

לאלכסים (המוסך הטוב ביותר), אנשי הצללים במסעות עם אופנוע בעולם, על הטיפול המסור בגלגלי המנוע , על חיווטים שונים ותפעולם עד כדי שלמות במערכת מופלאה זו, על סבלנות בשאלות והכנות למסע, ועמידה איתנה בכל שלב בנתיבים ודרכים בעולם. אתם בהחלט הבית שלנו בכל הקשור ב"הובי " המטורף הזה .

על ההכנות והרעיון הבסיסי למסע, התלבטויות שונות במערכי התכנון, הוספה וגריעה של נקודות ציון, שלב קבלת הויזות, ופרפרים בבטן בימים אחרונים לפני … בכתבה נוספת רגע לפני היציאה .

יומני מסע , צילומים באתר שלי.

קרדיט – ויקפדיה

קובי שמואל"

המשך בבלוג של קובי: www.artmoto.co.il


קובי שמואל (מימין, מה חשבתם…)

————————————————————————————————————————-

ערך יוני. כל הזכויות C לסיפור ולצילומים שייכות לקובי שמואל

———————————————————————————————————————–


מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   יש תגובה אחת, הוסף תגובה    

« פוסטים נוספים - פוסטים קודמים »