הרפתקה דוט קום

14 ביולי 2014 לירן רוכב ביוסמטי

לרכוב בנוף החד פעמי של פארק היוסמטי

resized_P1020431.jpg

לירן מרכוס ממשיך לגלות את היופי וההנאה של הרכיבה לבד . קטעים מהבלוג העשיר שלירן העלה. תיהנו

לפני פארק יוסמיטי עצרתי כדי לקנות קצת קופסאות שימורים ושתיה שיהיה עם מה להרגיע את הקיבה שכרגע היא היחידה שאני מחויב לתת לה דין וחשבון ולעדכן אותה פעם ביום לפחות
הפארק נחשב לאחד מאתרי התיירות הגדולים בקליפורניה מעריכים ש 3.5 מיליון תיירים מבקרים בו מדי שנה, הפארק שופע בבעלי חיים, צמחייה, צוקי גרניט ענקיים, מפלים נחלים ועוד.
הגעתי ליוסמיטי אחח עוד פארק יפיפה זה בדיוק כמו בתמונות יששש, הכביש עובר בתוך יערות עצומים וגם פה יש עצי סקויה מהגדולים בעולם, איזה כיף לא מספיק מה שראיתי ביום שלפני גם פה נמצאים הענקיים המרשימים האלו.

 

פשוט חובה 2 הפארקים האלו מדהימים אין מילים יותר טובות לתארם כל מילה נוספת רק תגרע מיופים תראו בתמונות, עקב ריבוי המטיילים יוסמיטי ידועה בקושי למצוא מקום פנוי באתרים המורשים לקמפינג, אני מצאתי די בקלות, סיימתי לי יום עמוס פרסתי אוהל, ארוחת ערב משימורים ולילה טוב.

למחרת בבוקר למרות העייפות שנחתה עלי בסוף היום הקודם התעוררתי כהרגלי מוקדם, הטמפ' הייתה 0 מעלות צלזיוס ובהמשך היום הטמפ' נסקה ל 35 מעלות צלזיוס מתחיל באריזת הציוד ובתכנון להגיע לסן פרנסיסקו.

טוב ממשיכים והדרכים מדהימות והנוף משגע עם כביש חדש ושוב שופע בסיבובים מגניבים.א בל מה? מד המרחק מראה כבר על   560 מייל וצריך לבצע טיפול ראשון ב 600 מייל מה עושים מחפשים מוסך מורשה של YAMAHA מצחיק אבל אני שכל חיי טיפלתי לאנשים ברכבים ובאופנועים שלהם חייב ללכת למוסך בכדי לא לפגוע באחריות איזה באסה אני אבזבז גם זמן וגם כסף והיות שאני מכיר מקרוב את המוסכים קצת קשה לי לסמוך על כאלו שאני לא מכיר טוב אין ברירה אם חייבים אז חייבים.

הגעתי לעיר נידחת בשם מודסטו Modesto ומצאתי מוסך יבואן, אך מנהל המקום הסביר לי שהוא עסוק ואם אני רוצה שאחכה עד סוף היום אולי יהיה לו זמן, אמרתי לו, לא תודה, האם הוא מכיר מוסך קרוב הוא אמר לי שבעיר הבאה בשם נודסט ו((Nodesto יש, ביקשתי את הכתובת והוא נתן לי, הגעתי למוסך ובחור נחמד בשם ברט המילטון שהוא גם הבעלים הבין שאני באמצע מסע ואמר לי כמובן אני מכניס את האופנוע עכשיו קרא למנהל עבודה ואמר לו שיקבל אותי היות ואני באמצע טיול, בינתיים הלכתי למסעדה ליד ונפלתי על מנת כנפיים ברוטב ברביקיו ופיצה הייתי רעב לאחר יומיים באוהל, היה מעולה ליקקתי את האצבעות והחזרתי להם צלחת שלא צריכה שטיפה.
המסעדה היא מסעדה של אופנוענים יפה ומעוטרת בתמונות ובאופנועים אמיתיים תלויים מהתקרה ועל הקירות ושייכת למוסך הארלי דוידסון הצמוד ממש, אהבתי את העיצוב השירות וכמובן האוכל,
איזה מגניב זה שממלאים חופשי את השתייה/קפה בחינם (משלמים פעם אחת בלבד), רק דבר אחד לא ברור אם גם ככה ממלאים חופשי מדוע זה משנה אם אני שותה בכוס גדולה או קטנה נו לך תבין האמריקאים אוהבים הכול גדול למרות שאצלנו במקדונלדס ההמבורגר הרבה יותר גדול,
לאחר כשעתיים וחצי האופנוע היה מוכן, הוחלפו כל השמנים ובוצע ריקול (קריאת תיקון) למחברי הנורות הראשיות,

על הדרך קניתי כפפות קיציות, כי פשוט הכפפות גורטקס המעולות שקניתי מתאימות יותר לגשם ולקור ארחיב עליהם בהמשך, הייתי חייב עוד זוג כי מצאתי את עצמי פעמיים רוכב נגד העקרונות שלי בלי כפפות, כמו שאמר חבר מהולל מפורום פול גז בשם GN250 "איך תספור את הכסף מהביטוח, אם נסעת בלי כפפות", הבחור היה גאון כל מי שאני אומר לו את זה פה בארה"ב מתגלגל מצחוק, טוב אז שילמתי ואמרתי תודה לברט והצוות שלו ויצאתי לדרכי… המשך ועוד פרטים בבלוג של לירן

בפוסט הבא טעימה מסן פרנסיסקו והנסיעה על כביש החוף מס 1 המפואר.

———————————————————————————————-

כל הזכויות C לסיפור ולצילומים שייכות ללירן מרכוס

———————————————————————————————-

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   לחץ כאן כדי להגיב ראשון!    

13 בספטמבר 2013 שלומי עושה את דרום מזרח אירופה – 1

יוון אלבניה ומונטנגרו

עם אופנוע החיבור מושלם


View Larger Map

1268606_10202187359152468_1933277195_o.jpg

יציאה

כשהייתי עוד בגיל של חייל משוחרר יצאתי עם הונדה cx500 לטיול באירופה, ארזתי תרמיל עם אוהל סיירים וניילון לכיסוי מהגשם, קסדה , מעיל, כפפות ונעליי טימברלנד ועליתי על אונייה ליון. הסתובבתי קרוב לשנה באירופה והיה נהדר. בהודו קניתי אנפילד 350 בלדאק, נכנסתי למסגר המקומי שיבנה לי סבל, מעיל וכפפות שמצאתי בשוק וחציתי את הודו דרומה במשך חצי שנה.
כמות ההכנות שעשיתי לטיול הנוכחי גובלת בחוסר שפיות. מכשירים אלקטרוניים, גיפיאס, מצלמה ומצלמת קסדה, חלקי חילוף וכלי עבודה כאילו שאני באמת הולך לחצות את אפריקה. הכנות וטיפולים לאופנוע עד כדי שהאלכסים ומשה שמחים שנסעתי כבר ויהיה להם שקט לחודשיים. יכול להיות שזה קשור לשערות הלבנות שצצו לי מאז הנסיעה הראשונה. אני מעדיף להיות on the safe side ואם יתקלקל לי מיסב אז לפחות יש לי את החלקים. כמובן שבסופו של דבר התקלקל לי חלק שלא לקחתי.
מרוב שעסקתי בהכנת האופנוע, לא הספקתי לבנות מסלול. חשבתי שאדע לאן אני נוסע ושתהייה לי רשימה של קמפינגים. בסופו של דבר ציירתי קו דמיוני על המפה שחוצה את הפלפונז, אלבניה, קרואטיה, סלובניה, הונגריה, רומניה ובולגריה וכך יצאתי.  אני מנסה לתכנן בכל יום את יום המחרת, כמעט תמיד זה לא מצליח.

(התנצלות העורך: לצערי סדר הצילומים משובש, מפאת עריכה מוטת לו"ז לקויה שלי)

יון

[youtube url=http://youtu.be/QtBMrz7zlHw>]

אחרי סיוט בנמל חיפה ושלושה ימים על האוניה נחתתי ביון. נסעתי ישירות לפטרס למוסך, השארתי שם את הממיר הקטליטי ויצאתי עם סעפת פתוחה.
אין הרבה מה להרחיב על יון, נראה לי שרובנו היינו שם. האוירה היונית מוכרת לי, אני נוסע כמעט כל שנה לכרתים וביון נסעתי הרבה בטיול הראשוו שלי.
הרכיבה בפלפונז היא תענוג, בעיקר החציה מצפון לדרום בכבישים הרריים ונטושים כמעט. החופים משגעים, האוכל נהדר, מקום מושלם לטיול אופנוע. חשבתי שאסתפק ביומיים ומצאתי את עצמי משוטט חמישה ימים, היה כייף.

אלבניה

לאחר שתי דקות רכיבה באלבניה שמתי לב שמרוח לי חיוך על הפרצוף. חשבתי שזה בזכות הנוף הקסום ושמזג האויר הצטנן סוף סוף. לאחר עוד שלוש דקות בכפרון הראשון, הבנתי שאני במדינת עולם שלישי. לאחר עוד כמה דקות הבנו, אני והאופנוע, שנגמרה הקייטנה של יון וכאן מתחילה ההרפתקה.
חציתי מיון במעבר גבול קטן שתכננתי כדי שיהיה לי קרוב לקמפינג שרציתי להגיע אליו farma sotira. היציאה מיון ארכה רבע שעה, הכניסה לאלבניה ארכה בדיוק את הזמן שלקח לשוטרת להחתים לי את הדרכון ולאיש הנחמד שאיתה להקריא לה את המספר של האופנוע. שלוש דקות ושוחררתי. זה קשור לחיוך של קודם, השעה הייתה כבר שש בערב וחששתי שאתעכב הרבה בגבול של מדינה ששלט בה פעם משטר אפל ואצטרך לרכוב בחושך, התבדיתי. נכנסתי בשעה מאוחרת, למרות שהבטחתי לעצמי שאכנס לאלבניה רק בשעת בוקר, כדי שיהיה לי זמן למצוא מקום ולהתארגן מוקדם. מי יודע מה יהיה, הרי מדובר במדינה מלאה שודדי דרכים וגנבים ועוד כל מיני אגדות שאולי היו נכונות פעם. אפילו בחור יווני אחד במוסך בפטרס, הזהיר אותי שלא כדאי לי להיכנס לאלבניה כי כולם גנבים. אבל נכנסתי מאוחר, ויהי מה

[youtube url=http://youtu.be/i6mhl4E2yqM>] [youtube url=http://youtu.be/iN8W07yllpQ>] [youtube url=http://youtu.be/kMNSm-XRHZA>] [youtube url=http://youtu.be/BxKPh8GS9jU>] [youtube url=http://youtu.be/-LLiMoH_uIE>] [youtube url=http://youtu.be/fRbxXfWNtVo>] [youtube url=http://youtu.be/Dk5msJtMkO4>]

[youtube url=http://youtu.be/LmCXCFt-hIE>]

[youtube url=http://youtu.be/RQH4N4JkfG8>]
הגעתי ל farma sotira לפני החשכה  ברכיבה איטית בכביש שרובו שבור ושפה ושם עזרו לי עוברי אורח נחמדים. אחרי כמה זמן, אתה מבין שהמכונית הנפוצה פה היא מרצדס ושלנהגים לא איכפת אם תעוף מהכביש.
התקבלתי בנחמדות לא צבועה ע"י בחור צעיר שלא מדבר הרבה אנגלית שהצביע איפה הקמפינג והסביר לי שפה זה המסעדה. הקמתי אוהל יחיד בקמפינג והלכתי למסעדה. אכלתי דג ואת הצ'יפס הכי טעים שאכלתי בחיי. קשקשתי עד שעה מאוחרת עם המלצר החמוד השני, הרוב בסימני ידיים, מעט אנגלית ומעט איטלקית, לא ידעתי שאני יודע איטלקית. המילים ששמעתי ממנו הכי הרבה היו איזראל, גוד ומפיוזי.
הבנתי שהגעתי למדינה חביבה.

מפה תרתי את אלבניה לאגמים בדרום מזרח, Gjirokaster, Himare חזרה לאגמים Tirana ועוד.
אלבניה מדינה מקסימה, נופים משגעים, תושבים נחמדים ואוכל טוב. הכבישים לא משהו, משובצים בבורות וקטעי דרך לא סלולים, הבולמים החדשים שהרכבתי באופנוע מוכיחים שהיו השקעה נכונה. באחד הבורות שהיה מכוסה עשב סגרתי בולם קדמי, יכול להיות שעם הבולמים המרוטים הקודמים לא הייתי יוצא מזה. מהר מאוד לומדים שלא כל דרך צהובה במפה היא בהכרח כביש אספלט, ושברומא תהייה רומאי, צריך לנסוע מהר, להיצמד לימין ולהתחמק מבורות. הגיפיאס לא עובד פה, לא רק שלי, פגשתי רוכבים אחרים שלא הצליחו להשתמש בגיפיאס שלהם. בסופו של דבר ניוטתי עם offline Google maps שזה בערך כמו לנווט עם מפה כשאתה יכול לדעת איפה אתה נמצא בכל רגע. אבל בעיקר שואלים את התושבים וכולם שמחים לעזור.
אלבניה היא מדינה שעדיין כולם נאספים מסביבך כשאתה עוצר באיזה מקום ורוצים לדעת כמה עולה הבמוו ולאיזו מהירות הוא מגיע, וכמה עולה הסמסונג שלך. מזכיר לי אוכלוסיה מסויימת אצלנו בדרום.
הילדים תמיד מנופפים לשלום וכשאתה מוציא מצלמה הם מיד נעמדים דום ומתחבקים.

את הדרך ל gjirokaster עשיתי תוך כדי עצירות מרובות ולא הערכתי נכון את הדרך. או שאולי הערכתי נכון אבל לא ידעתי שחמישים הקילומטרים האחרונים, יהיו נסיעת שטח על דרך שעדיין עובדים לסלול אותה. מצאתי את עצמי רוכב בחושך על דרך מלאה בורות ושלוליות. הגעתי בשעת לילה מאוחרת והייתי צריך לטפס לעיר העתיקה ברחובות צרים מרוצפים באבנים חלקות. חוויה לא מהנה עם אופנוע כבד כל כך ועמוס ציוד. Gjirokaster עיר יפיפיה ויכולה להיות מעניינת לחובבי הסטוריה. למרות שהעיר החדשה סואנת ומטרידה.
חלק מהערים מערביות לחלוטין, בעיקר על החוף היכן שמגיעים התיירים. קו החוף של אלבניה משגע, בעיקר הדרך מ himare  to vlore.
ב himare בקמפינג על החוף, פגשתי את יורגן וסיגי, זוג מגרמניה שכל כך שמחו לפגוש ישראלי מטייל על אופנוע, הם רוכבים על KTM גדול בדרכם לגיאורגיה דרך טורקיה. במשך היומיים שבילינו יחד לא עזבה אותי המחשבה שאולי אשנה כיוון ואצטרף אליהם, זו יכולה להיות חוויה אמיתית. אבל ידעתי שאין לי כל כך זמן להגיע לגיאורגיה ולחזור. יורגן וסיגי מתכננים לשלוח את האופנוע חזרה בהובלה ולחזור לגרמניה בטיסה. אשמור את זה לפעם אחרת.
מיד נוצרה חברות על כמה כוסיות ראקי ועישון פייפ וסיגריות. יורגן וסיגי אנשים מקסימים. הברק בעיניים של יורגן כבש אותי מיד.
למחרת החלטנו לרכוב יחד לאגם Ohrid בדרכים אחוריות. זה ללא ספק היה היום המרגש ביותר בנסיעה שלי. מצאנו את עצמנו מנוטים בין כפרים וערים שלא מורגלים בהרבה תיירים. דרכי עפר ונוף משגע. אפילו זכינו להיות אורחים במסיבת תינוק שרק נולד באחד הכפרים. החוגגים אספו אותנו באדיבות בלתי מובנת לחגוג ולשתות איתם.

הגענו לאגם והתמקמנו בקמפינג שכבר הייתי בו שלושה ימים קודם והעברנו עוד ערב מהנה עם בירות על שפת האגם.
בבוקר למחרת נפרדנו בחיבוק חם. יורגן וסיגי חצו למקדוניה בדרכם לטורקיה  ואני המשכתי לצפון אלבניה. אני מודה שהיה לי קשה, הזוג הזה נכנס לי לנשמה בזמן כל כך קצר.
בדרך החלטתי שאני עוצר להחליף נורה קדמית. כבר כמה ימים שאין לי אור דרך ושכחתי או התעצלתי להחליף. עצרתי בצד הדרך והחלפתי נורה. לא עבד. טוב, בטח פיוז חשבתי לי. פרקתי את הציוד כדי להרים מושב והוצאתי את נורית הבדיקה שיש לי, כאילו שאני מבין משהו בחשמל רכב. איך שנגעתי בפיוז הראשון שמעתי קול נפץ. ועכשיו פתאום גם אין לי אור חניה. ניסיתי להחליף את הפיוזים אחד אחד אך ללא הועיל. אין אורות. מה עושים? לאלכסים מתקשרים. לא היה לי מושג שזה ערב ראש השנה והאלכסים לא במוסך. תפסתי את אלכס הגבוה שאמר שאם זה לא פיוז אז בטח מגע רופף בסוויטש והנחה אותי מה לעשות. שום דבר לא עזר. מילא להיתקע, אבל למה באלבניה.. איפה אמצא פה מכונאי שמכיר את האופנועים האלה.. החלטתי לנסוע הכי מהר לקרואטיה, כי שם בטח אמצא מישהו. נתתי גז ואמרתי שאגיע לפחות לגבול לפני החשכה לאיזה קמפינג ליד Shkodra lake . בדרך עצרתי לקפה במסעדת דרכים וכשחזרתי לאופנוע קרה הגרוע מכל. לא מניע. לוחץ סטרטר וכלום לא קורה. וכאילו זה לא מספיק לעצבים שלי הבחור מהמסעדה התחיל להתעניין במעשי, ממש יש לי ראש בשבילו עכשיו. מה אני אעשה תקוע באיזה חור באלבניה.. תוך כדי משחקים לחצתי על הוינקר ושמעתי שרק אז הופעלה משאבת הדלק, לחיצה על הסטרטר והניע. הייתי אמיץ מספיק כדי לכבות ולנסות שוב וזה עובד, הדלקת וינקר והאופנוע מניע. שוב נתתי גז. חציתי את מרכז Tirana כי רק ככה אפשר להגיע צפונה. את קטע הדרך האחרון עשיתי כשפנס ראש קשור מאחורי האופנוע במקום האור שאין לי. הגעתי לקמפינג בשעת לילה אחרי שקצת התברברות ושמחתי לראות שיש עוד אופנועים, אחד Leif שבדי על f650 ואחד הולנדי שלא הפסיק לדבר כל הערב. בבוקר עוד טלפון לאלכס שהנחה אותי לנסות שוב להחליף פיוזים, הוא צדק. שני פיוזים הוחלפו ורוב הבעיה נפתרה.עכשיו חסר לי רק אור דרך ועם זה אוכל לחיות עד שאמצא מוסך. הסאגה הסתיימה ולקחתי לי עוד יומיים בצפון אלבניה.
אז למה אני מקשקש כל כך על אלבניה? כי אלבניה מדינה מרתקת. אני אוהב מדינות שהקידמה עוד לא לגמרי שם ולאנשים יש עדיין את התמימות שאנחנו כבר איבדנו. הרגשתי באלבניה כמו שהרגשתי בהודו. וכמו שחזרתי להודו שוב ושוב אשתדל לחזור לאלבניה שוב לפני שהמערב ישתלט.
לא הרגשתי שום חוסר בטיחות באלבניה וחוץ מבחור אחד בתחנת דלק שהתעצבן שלא כיביתי את האופנוע כששאלתי אותו לכיוון – כולם היו סופר נחמדים. וכשאתה אומר שאתה מישראל נדלקות להם העיניים. בחיוב. אפילו בחור אחד שמח להגיד שהוא יודע מה זה מכבי תל אביב ומכבי חיפה.
עזבתי את אלבניה ברגשות מעורבים, זה לא הספיק, אני רוצה עוד. אבל החלטתי להשאיר משהו אולי לפעם אחרת ושמתי פעמי למונטנגרו.

אין הרבה קמפינגים באלבניה ואני יכול להמליץ על
Farma sotiri.
Camping peshku. 10 km north to pogradec on the lake.
Camping himare. Not in the city but a few km north.
Camping Albania south to shkodra.
Lake shkodra resort.
Camping paemer near kavaje.

מונטנגרו

השוטרים בגבול הכניסה למונטנגרו סימנו לי לעבור מהצד כשהם עסוקים עם שיירת המכוניות. נעצרתי ליד כל שוטר וכל אחד סימן לי להמשיך. לקח לי כמה דקות להבין שהם בעצם מסמנים לי לעוף להם מהעיניים. וככה נכנסתי למונטנגרו בלי שום בדיקה של שום ניירת.
המעבר מאלבניה למונטנגרו הוא חד. מיד מרגישים שזו מדינה מטופחת. הכבישים טובים והמכוניות יותר חדשות. הנהגים פה נחלקים לשניים, אלה שנוהגים כמו באלבניה ואלה שזוחלים עד כדי מריטת עצבים.
חשבתי שאעביר לילה במונטנגרו ואמשיך לקרואטיה אבל זה בלתי אפשרי. זו מדינה קטנה ויפה שאתה רק רוצה עוד ועוד. העברתי יומיים על החוף ליד Ulcinj , קצת רכיבות להרים, שוב פעם Shkoder lake שראיתי מהצד האלבני ועכשיו מפה.
התושבים נחמדים אבל נתקלתי פה ביותר מקרים של חוסר נחמדות מאשר במקומות אחרים. נראה כאילו יש פה טמפרמנט איטלקי ממש.
בשיחות עם תושבים, כולם מספרים שההורים שלהם מספרים שבזמן יוגוסלביה היה יותר טוב. והיום הכלכלה צונחת, המשטר מושחת, והמאפיה הרוסית משתלטת על הנדלן. הם מאוד מזכירים לי בתלונות שלהם איזו מדינה קטנה במזרח התיכון.
גם פה פגשתי זוג בגיל העמידה מגרמניה שמטיילים על במוו ישן עם סירה. גם להם נדלקו העיניים כששמעו שאני מישראל והאישה סיפרה שיש לה בת דודה בחיפה ובת דודה בתל אביב. וכששמעו שאפשר להגיע לישראל עם האופנוע על אונייה נדלק להם רעיון לטיול הבא שלהם. לאחר שעה שיחה נפרדנו בחיבוקים כאילו שאנחנו מכירים שנים. אחוות האופנוענים הזאת…

מונטנגרו היא מדינה בעלת שם מיוחד ונופים וחופים משגעים ובהחלט יכולה להיות יעד לחופשת בטן גב לאלה שנמאס להם מיון.
הלילה החמישי במונטנגרו. אני בקמפינג מבודד ליד הגבול. מחר ממשיך לקרואטיה.

———————————————————————————————————————

כל הזכויות C לסיפור ולצילומים שמורות לשלום בן-צבי קזז

——————————————————————————————————————–

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   יש 4 תגובות, הוסף תגובה    

3 באפריל 2013 דורון קדמיאל, מארגנטינה לברזיל

לאחר מנוחה קלה בבואנוס-איירס

מחכה בראאאאסיל הענקית, הירוקה והמפתיעה


הצג מפה גדולה יותר

p1080951.jpg

בברזיליה

דורון, רוכב האתגר מהמחוייבים ביותר למקצוע…, מאז נפתח האתר הזה. ממשיך צפונה לאורך החוף האטלנטי, חוצה את אורוגוואי השטוחה ומגיע לברזיל שלא יודעת לומר "מספיק". אם יש לך את הדחף הלהט והסקרנות איש לא ישים לך גבול ודורון לקח את זה בשתי ידיו השלוחות לפנים, על הגמל הנאמן – בסיבוב העולמי הייחודי שלהם.

כנסו כאן לאתר של דורון ותמשיכו ליהנות מדיווחים מעשירים, וכל כך אנושיים.

הנה דוגמא קטנה:

"…לפתע ראיתי ציפור ועוד אחת חולפות מטרים ספורים ממני ואחריהן פרפר ענק בגוונים של כחול ואני עוקב במבט אשר הם מתקרבים אלי וגם כאשר הם חולפים פעם מימין ופעם משמאל ובאותו הרגע עוברת בי ההבנה כי רכיבה על אופנוע איננה דומה לכל כלי תחבורה אחר. מבעד לחלונות הרכב לא הייתי מסוגל לראות את המראות כמו שאני רואה מאוכף האופנוע, לא הייתי מסוגל להריח את הריחות, לחוש את החום ואת הקור, את הרוח ואת הגשם, את קרני השמש וכמובן גם את הדבורים ושאר ההמתעופפים שמדי פעם נחבטים בקסדתי או בפני. החוויה של הרכיבה בתוך הטבע ומזג האויר הסובב אותך היא ייחודית ואין דומה לה…"


מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   לחץ כאן כדי להגיב ראשון!    

30 בינואר 2013 דורון קדמיאל עובר מהקארטרה לטורס דל פאיינה

אין כמו דרום דרום אמריקה בעונה הזו

ואין כמו רכיבה בקבוצה נחושה המגשימה חלום ביחד

img_6838.jpg


הצג את הוראות נסיעה ל-אסקל, צ'ובוט, ארגנטינה במפה גדולה יותר

ככל שמדרימים ל"משפך" היבשת הדרום אמריקנית, הקיץ הפטאגוני "נוסע" בעקבות הרוכבים ומאיר שמשו לדורון. וככל שמתנקזים לקצה, פוגשים עוד ועוד רוכבי אתגר נוצצי עיניים, הרוכבים על גל של אדרנלין לקראת הנגיעה המיוחלת בטיפ של הטיפ.

הרבה מגיעים לאושואייה. אך רק מעט עושים זאת בדרך הקשה והמאתגרת של רכיבה על כלי דו גלגלי תובעני ומסוכן. מעטים יותר מותחים קו רצוף ומפותל בין הטיפ הכי צפוני בצפון אלסקה, לזה הדרומי בדרום ארגנטינה. שלא לדבר על דרכו המקורית והייחודית של דורון, שהוא הראשון שיצא מביתו בישראל על האופנוע היומיומי שלו וצלח גם את הדרכים הארוכות, הקשות והמטלטלות של אסיה בדרך לצפון אמריקה!

דורון העלה בבלוג המסע שלו, עוד שלושה פוסטים רעננים ומחכימים על הקטעים בואכה אוסואייה. כנסו ותתחברו. (שימו לב, כמו באתר הזה, בבלוג של דורון הכתבה האחרונה היא הכתבה העליונה בעמוד – לכן תתחילו מלמטה…) הנאה מובטחת! 🙂

קחו טעימה:

…"אני בדרך לפארק "טורס דל פאיינה" בהתרגשות גדולה. לאחר מעט אי תאום בין ארבעתנו החלטתי לצאת לבד דרומה לעבר Esperantza, עיירה על הדרך בין אל קאלאפטה לבין פוארטו נאטאלס, 'עיר הבסיס' של פארק "טורס דל פאיינה". הדבר החשוב וכמעט היחיד שיש בה – תחנת דלק. צמוד לתחנה מלון דרכים, תחנת עזרה ראשונה ומסעדה. כל הפעילות כאן סובבת סביב האוטובוסים ושאר כלי הרכב הנעים בין Rio Gallegos, Puerto Natales ו El Calafate וזו תנועה לא מעטה כי שלוש נקודות אלו הן נקודות היציאה לפארקים הנפלאים של פטגוניה ול"ארץ האש"(Tierra Del Fuego)."…

כאמור: ההמשך ויותר, כאן

—————————————————————————————————————————————————-

כל הזכויות C לצילומים שמורות לדורון קדמיאל

—————————————————————————————————————————————————-

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   לחץ כאן כדי להגיב ראשון!    

19 בינואר 2013 גבי חוצה את הקארטרה אוסטראל ודוהר לדרום ארגנטינה- 34

התקלות במסע, הם הדבר שזוכרים בגעגועים.

גם אם הן תקלות קטנות

P1080043.JPG

גבי והניניג השוויצרי בדרך הקארטרה אוסטראל

יום שבת 12.1.2013

איך אפשר לפתוח בדיווח על יום שבו כל מה שיכול היה להשתבש, אכן שובש (חוק מרפי ?). זה התחיל בבוקר כשנוכחנו לדעת כי בעלת הבית בו לן הנינג, לא הייתה במקום כדי לפתוח את שער היציאה ואת המחסן שבו הוא איחסן את ציוד האופנוע. זה עיכב אותנו בכחצי שעה. אחר כך, כאשר הגענו לחצות נהר בדרך למעבורת, מפלס המים היה נמוך ולכן הספינה הגדולה לא יכלה להתקרב לחוף הרדוד, כך שאלצנו להסתפק בספינה קטנה שהצליחה להעביר את הרכבים. עוד עיכוב של חצי שעה. הדילוג הימי הזה לקטע הרכיבה הקרקעי הבא, הסתיים בשעה 9:30 והיתה לנו שעה לעשות 60 ק"מ בדרך חצצית לא סלולה עד לקטע הימי הבא. תנאים שכמובן לא עמדנו בהם ואיחרנו ברבע שעה למעבורת שיוצאת מ- Homeopiren ל- Caleta gonzalo. כל הדרך התפללנו שגם המעבורת הבאה תתעכב ונספיק לעלות עליה, אך לא… היא יצאה בזמן. לרגע חששנו שהלך עלינו, אבל הם אמרו שנוכל לעלות על ההפלגה הקרובה שיוצאת בשעה 12:00. הגענו קרועים ומלוכלכים מאבק שהיתמר כל הדרך. הדרך היתה מאובקת מאחר ולא ירד גשם בימים האחרונים. כאשר עלינו למעבורת והעמדנו את האופנועים, הסבירו לנו אנשי הצוות ש"אין צורך לקשור אותם בקטע הזה אין גלים, זה מעבר ימי פנימי ושקט…" ברגע של עצלות האמנתי להם והנחתי את האופנוע לא קשור. ההפלגה נמשכת כ- 6 שעות והנוף מדהים. אך לאחר כשעתיים נעימות ושקטות,

הגיע זרם אחד שהרים גל שנידנד את המעבורת והפך את האופנוע שלי על צידו השמאלי. הנזק: נשבר מגן הרוח הקדמי. עכשיו אני בלי מגן רוח עד העיר הגדולה הבאה, בתקווה שיש משהו כזה שם. זו יכולה להיות חווייה של רוח בפנים לעוד 2000 ק"מ או אפילו עד בואנוס-איירס כ- 7000 ק"מ. נציגי חברת המעבורות לקחו אחריות לנזק, רשמו את הפרטים, צילמו והתחייבו לפצות. נחכה ונראה. לבסוף הסתבר שיש רכיבה נוספת של כ-10 ק"מ ועלייה למעבורת שלישית להיום שמביאה אותנו ליעד הסופי, בהפלגה של עוד 40 דקות. רק אז מתחילה הרכיבה של קרוב לשעתיים לכוון Chaiten על דרך עפר מלאה אבנים ואפופה תמרות אבק. מכוון שכל הרכבים שירדו מהמעבורת, יצאו באותה דרך יחידה לאותו כיוון בשיירה. לאחר כשעתיים, הגענו לצ'איטן ודי מהר מצאנו מקום נעים לשהות בו. לאחר מקלחת, יצאנו לקנות קצת מצרכים ולאכול ארוחת ערב. לסיכומו של יום: היה ארוך וקשה ורק הנוף המדהים של האזור הזה, משפר את ההרגשה. מחר צפוי לנו יום רכיבה ארוך נוסף, אך יעמוד לרשותנו יותר זמן ולא נצטרך לעמוד בלוח זמנים הדוק.

יום ראשון 13.1.2013
העייפות של היום הארוך והקשה אתמול, נתנה את אותותיה היום בבוקר, כאשר התעוררנו בשעה 8:30 לאחר שינה טובה במיטה נוחה ביותר. אכלנו ארוחת בוקר ובסביבות 10:00 יצאנו לדרך. הכביש סלול ב- 40 ק"מ הראשונים והנוף פשוט מדהים. העצירות לצילום והתפעלות היו רבות. הצבע הירוק זוהר ונקי בזכות העובדה שהאבק הרגיל לא קיים כאן, לחות הגשמים הצמידה אותו לקרקע. בהמשך, הדרך לא סלולה אבל במצב הרבה יותר טוב מאשר אתמול. אצלי באופנוע, התעוררה בעיה קטנה בבלם האחורי ואני מתכוון לטפל בה בעיר הגדולה הקרובה בעוד יומיים. הנוף הייחודי לקארטרה אוסטראל, יערות ודשאים מוקפים אגמים ורכסי הרים מושלגים בקצותיהם, ממשיך להנעים את הרכיבה והעצירות בהתאם. כל זאת עד La junta נקודת ישוב זערורית על הקארטרה אוסטראל, שיושבה על ידי מעריצי זכרו של גנרל פינושה – העריץ שחיסל וכיסח את עמו שלו וגם יזם וסלל את הדרך הזו והרחיב את יכולתה של צ'ילה לשלוט בארצה שלה. כשהגענו לשם, גילינו כי השמן באופנוע(BMW F800GS) של הנינג פרץ החוצה ומנורת האזהרה נדלקה. מייד פנינו לאחור, נכנסנו לתוך הישוב לה-חונטה ומצאנו מקום נחמד להתאכסן. הנינג ניסה כמיטב יכולתו המקצועית לבדוק את סיבת דליפת השמן. נראה מחר מה קורה .

יום שני 14.1.2013
אתמול כאשר כתבתי, שכחתי לספר על הפגישה עם קבוצת ישראלים צעירים שחיכו לטרמפ בתחנת הדלק של La junta  מלבד העובדה שזאת פעם ראשונה, שאני פוגש ישראלים, אני זוכר את המקום מטיול התרמילאים שלי של אחרי צבא ( בגיל 50 ) גם אני עמדתי שם חצי יום עד אשר תפסנו טרמפ לפויואפי.
הבוקר התחלנו את היום בשיחות לגרמניה כדי לקבל עצה לבעיית האופנוע של הנינג. כמו תמיד, מסתבר שאין תשובה ביום שני מאף אחד, כי המוסכים סגורים מלבד התשובה הרוטינית: "תביא את האופנוע למוסך ונבדוק". לך תסביר להם שאתה באמצע שום מקום בקרטרה בדרום הפראי של צ'ילה. החלטנו לאמץ את האופציה של להעלות את האופנועים על רכב לכוון העיר הגדולה באזור-Coihaique והתחלנו לחפש רכב מתאים, מכוון שעל פיק-אפ רגיל, האופנועים גדולים מדי. בסופו של דבר, מצאנו משאית קלה ואז התחילה עבודת העמסת האופנועים, קשירתם והעמסת הציוד האישי ויצאנו לדרך הארוכה. הבחור נסע לאט, אפילו מאד, ויחד עם זאת, לא היו לנו תלונות בנושא. הנסיעה בתא הנהג, איפשרה לנו צפיה חופשית בנוף המדהים בלי להיות מרוכזים ברכיבה וסכנותיה. קטע הדרך הזה, הרבה יותר טוב מאשר הדרכים אתמול והרבה יותר טוב מקטע דרכי העפר הראשון בין המעבורות, שהסתבר לנו שהוא נחשב הקשה ביותר בקארטרה אוסטראל והוא גם כנראה, זה שגרם לנזק של הברקס האחורי שלי.

הנוף כאן מדהים בצורה שאין לתאר במילים

הקטע עד Puyuguapi יפה ומרשים והדרך טובה, לאחר מכן בעיני, הנוף רק השתפר והשתפר ככל שהתקדמנו דרומה. הגענו לשיא בקטע המעבר ההררי של Parque nacional queulet (שם הגענו לקטע דרך מאד בעייתית. זה היה יכול להיות רע לרכוב שם בלי ברקס אחורי) אבל הנוף פשוט מהפנט ומצמיד אותך לקו האופק ההררי שנראה כאילו יצא מספר אגדות. לאחר המעבר של שיא הגובה, יורדים בנוף ירוק שוצף נחלים קטנים וגיאיות בהם רועים סוסים ובקר. עם בקתות בודדות המזכירות נופים באוסטריה או שוויץ. מדהים! הגענו לקטע סלול מאזור Piedra del gato. הנוף הופך להיות שטוח יותר ומתחילים לראות חוות חקלאיות יפות בתוך הנוף פסטורלי. המשאית נסעה לאט גם על הכביש הסלול, בעיקר בגלל המשקל האופנועים הרב. לקראת השעה 18:30 הגענו ל –  Coihaique  והורדנו את האופנועים ליד המוסך. מאחר והשעה הייתה לקראת סגירה, הם ביקשו שנלך ונגיע מחר בשעה 9:00 כדי להסביר את הבעיה של כל אופנוע. יצאנו לחפש מקום ללילה והתארגנו לשהייה של שני לילות לפחות.

יום שלישי 15.1.2013
כמו שאמרו לנו, בשעה 9:00 היינו במוסך, אבל…. אף אחד לא הגיע עדיין… לאט לאט התחילו להגיע העובדים ולבסוף הגיע המפתח. אבל אז התברר שהמכונאי הראשי יגיע בעוד חצי שעה עד שעה. הם רשמו את הבעיות של כל אופנוע ושלחו אותנו לטייל, על מנת לחזור כעבור שעה וזה מה שעשינו. כאשר חזרנו, הם אמרו שהם זיהו הבעיה באופנוע של הנינג, אבל צריך לשטוף אותו כדי לוודא את מקור נזילת השמן ויש לחזור עוד שעתיים וכמובן שזה מה שעשינו… כאשר חזרנו, להפתעתי האופנוע שלי היה כבר מתוקן ושל הנינג מפורק לבדיקה, עם אבחנה כי אטם ראש מנוע הלך. בעיה קשה, לא ברור אם יש את החלק הזה בסנטיאגו ואת זה צריך לברר, אבל רק אחר הצהרים… כי עכשו כולם יוצאים להפסקה משעה 13:00 עד השעה 15:00. הגענו לאחר הפסקת הצהרים והבשורות לגבי ה – BMW F800GS של הנינג, היו שליליות: לא ניתן להשיג אטם בסנטיאגו ויש להזמין ולהביאו מגרמניה. זה יקח כ- 12 יום לפחות. הבשורות הנוגעות אלי היו הפעם טובות: האופנוע היה רחוץ והמכונאי נתן לי להבין שהאופנוע במצב מצויין, מלבד הבעיה שנוצרה באחיזת רפידות הבלם האחורי, מכוון שלדעתו לא חיזקו מספיק את הבורג שמחזיק את החבק בו הם יושבים, בסיום טיפול שעשיתי בלימה. רכבתי סיבוב ברחוב והכל נראה תקין. קניתי למחר כרטיס להפלגה מ – Puerto ibanez ל –Chile Chico ומשם אכנס לארגנטינה לרכיבה לכוון Ushuaia , עוד לא החלטתי באיזה מסלול. לצערי, אני נאלץ לעזוב את הנינג שהיה שותף נפלא והתאים לי בצורה מדהימה: מהירות הרכיבה, עניין בעצירות לצילום, טווחי רכיבה יומיים ושעות היציאה בבקרים. חבל, אבל אני צריך להגיע דרומה ולחזור לכוון בואנוס-איירס עד אמצע החודש הבא .

יום רביעי 16.1.2013
אתמול בלילה, התברר לי כי דורון קדמיאל וקבוצת הרוכבים שאיתו, נמצא במלון ממול. נפגשנו והדבר הכי חשוב, היה מייל שנשלח למנכ"ל BMW בארגנטינה בבקשה לנסות ולעזור להנינג בנושא האטם ראש מנוע שהלך באופנוע שלו. הם ממשיכים בדרך דרומה מוקדם בבוקר ואני התחייבתי להנינג להיות איתו בבוקר, כדי לבדוק אפשרויות שיעזרו לו. הבוקר עדיין לא הייתה תשובה מהמייל של אתמול ושיחות הטלפון לא שיפרו את המצב, לכן מה שנישאר, זה שהנינג יחכה ואני אמשיך דרומה. נפרדנו, הרגשתי צביטה בלב כי הנינג בחור נפלא. יצאתי דרומה בכיף, ברכיבה איטית ונהנתי בכל רגע מהנוף הנפלא שבדרך. רכבתי עד Cerro castillo עיירה מוקפת בנוף הררי סלעי ויערות במורדות, כאשר ברקע שמורת טבע יפה באותו שם. בכניסה לעיירה, עומדים שני אוטובוסים שהפכו אותם לקיוסק מתקדם. התרווחתי על כוס קפה ושמש נעימה. לאחר מכן, רכבתי לכוון Puerto ibanez משם יוצאת המעבורת החוצה את אגם חנראל קאררה (הנקרא בארגנטינה"אגם בואנוס איירס" שהוא אגם המים המתוקים הגדול בדרום אמריקה). ל – Chile chico היעד הבא בדרך דרומה. כאשר הגעתי למשרד של החברה ונודע לפקיד שאני מישראל, הוא ישר שיתף אותי בחוויות שהיו לו עם ישראלים ואני חייב לציין שזה לא נעים לשמוע. גם אם יש קצת הקצנה בדבריו, הסיפורים לא מחמיאים לנו. ההפלגה עברה בסדר ופגשתי את אותה קבוצת ישראלים אתם נפגשתי בתחנת הדלק של לה-חונטה בקארטרה אוסטראל. כאשר הגענו לצ'ילה צ'יקו, חיפשתי לי אכסניה ומצאתי מקום נחמד. כאשר פרקתי ציוד, הגיעו למלון שתי בנות ישראליות שהצטרפו לחיפוש מקום לינה ל – 6 החברה הישראלים שהיו במעבורת וכאשר הם פנו למנהל המלון והוא שאל "מהיכן אתם?" וקיבל את התשובה "ישראלים", הוא ענה בפשטות: "אני לא מכניס ישראלים למלון!" וזאת הפעם השניה שהן מקבלות את התשובה הזאת כאן. אין ספק שזה מביך ביותר וכאשר ישבתי איתו כמה דקות מאוחר יותר, הוא סיפר על הסיבות לכך הכוללות: גנבות ציוד. הברחת חברים נוספים, מלבד אלה ש"כאילו " לקחו את החדר. רעש ועוד ועוד סיפורים. אין ספק שזה היה לי די לא נעים, למרות שהוא ידע להפריד בין צעירים ומבוגרים ובין יחידים וזוגות לגביהם הוא ציין שהם נהדרים, לבין הישראלים הצעירים שבאים בקבוצות לטייל.


יום חמישי 17.1.2013
ארוחת הבוקר היתה טעימה ואז יציאה לכוון הגבול של ארץ הולדתי – ארגנטינה. היציאה מצ'ילה היתה קלה וגם הכניסה לארגנטינה היתה פשוטה, מלבד העובדה ששוב לא יכולתי להשתמש בדרכון הארגנטינאי שלי, מכוון שאסור לאזרח ארגנטינאי להכניס רכב או אופנוע שלא נקנה בארגנטינה. אז שלפתי את הדרכון הישראלי והנה אני בארגנטינה. העיירה הראשונה שעוברים היא Los antiguos שהיא עיירה תיירותית יפה ואז הנוף משתנה לערבה צחיחה ומגיעים לעיירה Perito moreno הלא יפה לטעמי. אבל לפחות שתיתי קפה טוב, החלפתי את הכסף שנשאר לי והמשכתי מזרחה עד לעיירה  Las heras שם בתחנת הדלק, הסבירו שני מקומיים נחמדים, היכן אפשר לישון בימים הקרובים בנקודות שבדרך. לא צריך להסביר לכם, שאני פשוט מוקסם מלדבר סוף סוף עם ארגנטינאים שהספרדית שלהם מתנגנת בצורה אחרת מכל מה ששמעתי עד היום וזה פשוט כיף! המשכתי עד Pico truncado ואני כבר קובע ( ויחלוק עלי מי שרוצה ) שהארגנטינאים הרבה יותר נחמדים, מכל מי שפגשתי עד היום במדינות מרכז ודרום אמריקה!! לא אתבייש לתקן את עצמי, במידה ובהמשך ארגיש אחרת. התמקמתי ולאחר יומיים בלי אינטרנט אני משלים את החסר .

זהו להפעם להתראות. גבי

——————————————————————————————————————————————————

ערך יוני. כל הזכויות C שמורות לגבי פלקסר.

—————————————————————————————————————————————————–

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   יש תגובה אחת, הוסף תגובה    

פוסטים קודמים »