הרפתקה דוט קום

ארכיוני הבלוג

2 בנובמבר 2012 גבי ממשיך ברכיבה מקולומביה, לאקוודור ולפרו – כתבה 29

כבישים ארוכים. רוכבים שנפרדים

ואיחוד משפחתי בחווה של דני, אחיו של גבי בפרו

P1060831.JPG


הצג את הוראות נסיעה ל-Trujillo, La Libertad, Perú במפה גדולה יותר

יום רביעי 24.10.2012
הבוקר כיבד אותנו במזג אויר נעים. יצאנו להוציא את האופנועים מהחניה והבאנו אותם לכניסה, כדי להתארגן לרכיבה. המרחק גדול ולא ברור לנו מצב הכביש. היציאה מ – Popayan לא היתה קשה ובזה נגמרו הדברים הטובים להיום. הכביש לא דומה בכלום למה שהיה אתמול. כביש דו מסלולי באיכות רעה ולא מאפשרת רכיבה נורמאלית ובנוסף לזה הדרך מפותלת מאד. החברה נכנסו לאטרף של רכיבה מהירה ולי זה היה מהר ולא נעים. החלטתי שאני רוכב במהירות שלי גם במחיר התנתקות מהקבוצה. למרות זאת, הייתי חובר אליהם מדי פעם כאשר הם נתקעו אחרי שיירה של משאיות כבדות. עצרנו לכוס קפה כאשר התחיל גשם ואיקי נעלם אי שם מלפנים. כאשר התארגנו לפני הכניסה למסעדה, הגיע בחור גרמני נוסף על אופנוע סופר טנרה והצטרף אלינו לקפה ולהמשך היום. לאחר מספר דקות של רכיבה, ראינו את איקי ועצרנו להיכרות. המשכנו כאשר אני ממשיך לרכוב מאחור בקצב שלי ואז גם הצטרף לחגיגה הגשם שלא מוסיף בריאות לרכיבה. לקראת הצהרים, עצרנו להפסקה נוספת ואז הסתבר שגם אד וגם פיל לא נהנים מהרכיבה המהירה ונוצרו שתי קבוצות של איקי והגרמני השני שגם הוא רוכב מהר וטוב והזקנים שרוכבים בקצב לאט יותר ובנוסף התחלנו לעצור לצלם בגלל שהנוף השתנה ונהיה מדברי יותר וטיפס דרך כביש מדהים, שאי אפשר היה לא לעצור לצלם. לאחר מכן הגשם התחזק והיה די ברור שלא נעמוד במשימה של להגיע ל – Ipiales  שליד הגבול עם אקוודור ועצרנו עייפים ב –  Pasto כ- 80 ק"מ מהגבול שנשלים מחר. המקום שהגענו עליו נחמד, מלא במטיילים מהרבה מדינות ובנוסף יש שני אמריקאים על אופנועים שמטיילים מספר שבועות בקולומביה ויש עוד מה לראות לדעתם. כנראה שאכן קולומביה שווה הרבה יותר ממה שזכינו אנחנו לראות וזה יעד שירשם לטיול עתידי.

יום חמישי 25.10.2012
החלטנו להתארגן מוקדם כדי להגיע לגבול לפני הפסקות הצהרים של העובדים במעברים. לא היה ברור לנו מתי כמה זמן יימשך תהליך של מעבר הגבול. יצאנו כמתוכנן בסביבות 8:30 דרומה לכוון העיירה Ipiales, כמו תמיד, היציאה מהעיר לכוון הכביש, היא אחת הבעיות של הרכיבה בדרום ובמרכז אמריקה. לאחר מכן הכביש השתפר לאיכות הרבה יותר טובה, מאשר זו שחווינו אתמול ואיפשר רכיבה סבירה. הנוף יפ, אך החברה האלה, לא מרבים לצלם וכך אני מפסיד הרבה דברים יפים. לא תמיד אפשר לעצור כדי לצלם משהוא יפה שאתה רואה, בגלל בעיית בטיחות. אין שוליים לכבישים. מה שיוצא מזה הוא שהרבה פעמים אני מצלם מה שאפשר ולא מה שהייתי רוצה לצלם. לאחר קצת יותר משעתיים בנוף יפה, הגענו לפאתי העיר והחלטנו לרכוב לביקור בכנסיה המפורסמת והיפה של העיירה – שאכן הוא מדהימה ביופיה וביחד עם ארוחת בוקר מאוחרת, שרפנו שעתיים ואז רכבנו לגבול קולומביה-אקוודור. היציאה מקולומביה היית מהירה מאוד וגם הכניסה לאקוודור היתה מהנעימות ביותר ולמרות זאת, רק קרוב לשעה 14:00התחלנו לרכוב לכוון העיר Ibarra ממנה פונים לעיירה La Esperanza  שאד, המדריך קבוצות באקוודור לפעמים, המליץ מאד לבקר בה. הכביש טוב והנוף שונה ממה שראינו בימים האחרונים, בעיני הוא משרה אוירה נינוחה. אין לי דרך להסביר את מה שאני אומר – אבל ברגע שנכנסנו לאקוודור, כאילו הכל יותר רגוע. הרכיבה עברה טוב ולאחר כשעתיים, הגענו לאיברה ועצרנו לכוס קפה. המרחק עד העיירה לה-אספרנסה, לא גדול אך החושך ירד מוקדם כך שהיינו צריכים לזוז מהר. הדרך לעיירה לא סלולה ועשויה מאבנים צפופות במצב לא הכי טוב ובנוסף לזאת לא הבנתי על איזה יופי אד מדבר מכוון שהנוף בדרך הקודמת, היה הרבה יותר יפה. כנראה שיש לו זיכרונות יפים מהמקום או הטיולים בסביבה עושים את זה. התארגנו בחדרים פשוטים ומחר אחליט האם אני מטייל איתם בסביבה, או יוצא לדרך דרומה. כנראה שמכאן, כל אחד הולך לדרכו. בכל מקרה, אד מתכוון להשאר בקיטו לחכות לחברה שלו שתגיע לביקור. עד כאן להיום.

יום שבת 27.10.2012

לאחר התלבטות החלטתי אתמול לא לעשות שום דבר מלבד מנוחה, שליחת תמונות וקריאה. הרגשתי חולשה כזאת שלא רציתי להעמיד למבחן את יכולת הסיבולת שלי בגלל העייפות המצטברת שאני מתחיל להרגיש יותר ויותר. המנוחה עזרה ובסוף היום הרגשתי יותר טוב. הבוקר התארגנתי ליציאה עם מתיאס ( הבחור הגרמני שהצטרף שלשום ) מכוון שאיקי החליט לנוח יום נוסף ויחד עם פיל הם ממשיכים לקיטו מחרתיים ואד שמחכה לחברה שלו נשאר עוד מספר ימים בלה אספרנסה. מתיאס בן 30 אבל בוגר מאד ורוכב טוב על האופנוע ואוהב לצלם וזה היה כל כך שונה מימים אחרים. פתאום שוב עוצרים לצלם דברים יפים ויש כאלה בשפע גם באקוודור. לאחר כחצי שעה מהציאה בבוקר עברנו את העיירה Otavalo ולייד השוק עצרנו לצלם את הפעילות הרבה של שוק סוף השבוע ולאחר עו כחצי שעה עברנו את קו המשווה וגם שם עצרנו ללא מעט זמן לצלם ולהתרגש מהארוע . ביקשנו להכניס את האופנועים למתחם שמסמן את קו המשווה ( אקוודור) כך שיש לנו תמונות יפות מהמקום , בשבילי זה היה מאוד מרגש. בכלל' היום הרגשתי שחזר לי החשק לנופים חדשים וחוויות נוספות וזה בגלל הסיגנון שנידבקתי בו בימים האחרונים של לנוע לנוע בלי לטייל ובלי להנות רק לרשום התקדמות והיום הסגנון השונה החזיר לי את ההנאה שבטיול כזה. בכלל בזמן האחרון התלבטתי הרבה בין לטייל בקבוצה דבר שנותן ביטחון לבין לטייל לבד – שאז אתה בונה לעצמך את סדר העדיפות של היום. כמובן שהיום השתכנעתי סופית שאני אתן עדיפות לטיול (כלומר לבד או עם שותף מתאים לסגנון) על הביחד (שנותן ביטחון ) אבל לוקח ממני הרבה מהכיף של המסע בצהרים, מתיאס רצה לרכוב לכוון פארק יפה הנמצא מערבית לכביש שאנחנו רוכבים עליו ( הפאן אמריקן ) ושיכנע אותי לבוא איתו, מה שלא התחרטתי, מכוון שהגענו לאזור נופי מדהים ביופיו רק שאני החלטתי לא להמשיך איתו בגלל איכות הכביש שהיה נוראי והתפצלנו וקבענו להפגש בהוסטל ב – Latacunga . אני חזרתי את המרחק שכבר עשינו ומצטער על הנוף הנהדר שאני מפסיד. עליתי על הכביש ורכבתי לאט ובכיף דרומה עד שהגעתי להוסטל. לאחר כחצי שעה, הגיע גם מתיאס וסיפר שלא הצליח להשלים את המשימה בגלל שהכביש הפך להיות בלתי אפשרי למעבר גם לרוכב טוב כמוהו. הלכנו לאכול ארוחת ערב ועכשיו כל אחד עם עצמו. מחר נמשיך דרומה ביחד. כנראה יום אחד נוסף מכוון שמשם כל אחד ירכב למעבר גבול אחר עם פרו . שבוע טוב לכולם גבי

יום ראשון 28.10.2012
היום היה קר מאד. לא הייתי מאמין שהטמפרטורה באקוודור תהיה פחות מ – 10 מעלות. מתיאס ואני יצאנו לדרך ארוכה, כאשר היעד הוא Cuenca במרחק של 335 ק"מ מ-Latacunga בה היינו הבוקר. היום יום ראשון, כך שהתנועה חלשה יותר אבל הדרך מאד מפותלת מה שעושה כיף לרוב רוכבי האופנועים… אבל לא לי. מתיאס שרוכב נהדר, היה רץ קדימה ומדי פעם מחכה לי. כך עד אשר הגענו ליעד עייפים מהרכיבה ארוכה. לעשות מרחק כזה בדרום אמריקה, זאת לא משימה קלה. הדבר היחיד המעניין שקרה לנו היה פגישה מקרית עם צוות צילום של הטלויזיה הבלגית שמצלמים את עצמם ברכיבה על אופנוע על בסיס טיול שאחד מהם עשה לפני 15 שנה והם משחזרים את המסלול, כולל ניסיון לפגוש את האנשים שהוא פגש אז ולספר את הסיפור של אז והיום.

יום שני 29.10.2010
אני מתחיל בשני דברים שאני רוצה לספר עליהם יומיים כבר וכאשר אני בא לכתוב אני שוכח אותם הראשון: מחיר הדלק, 2 דולר לגלון כ – 2 ש"ח לליטר. רבע מאשר בארץ!  השני: כמעט לכל הערים יש כבישים עוקפים באקוודור וזה ממש מדהים.
הבוקר יצאנו לדרך בפעם האחרונה יחד, מתיאס ואני וגם זה לחצי שעה מכוון שכאשר הגענו לפיצול שמדרום לעיירה Tarqui  מתיאס המשיך לכוון דרום לעיר Loja בעוד אני פניתי מערבה לכוון  Pasaje כדי לעבור את הגבול באזור החוף בעיירה Huaquillas . וכך מצאתי את עצמי רוכב שוב לבד בקצב שלי ונהנה. בתחילה הנוף כפרי יפה ובהמשך מתחילות הירידות לכוון השפלה והנוף הופך להיות מדברי והכביש רע. באמצע הדרך עצרתי וביקשתי קפה עם חלב ומה שנותנים לך, זה כוס חלב חם ואתה מוסיף את הקפה ובעצם נס על חלב וזה ממש טעים וכיף לשתות ולנוח. לידי ישבו שני מקומיים שבדרך כלל גם מתעניינים באופנוע ובטיול והפעם היתה הגזמה. הוא שאל אותי על הטיול ומה אני עושה בחיים וכאשר עניתי לו שלאחרונה ניהלתי הקמת פרוייקט, הוא נדלק והתחיל לספר לי על הפרוייקט התיירותי שהוא רוצה להקים והוא רוצה שאני אבוא לראות את זה במרחק שעה מהיכן שישבנו. לך תסביר לו שאני כבר רוכב כ – 3 שעות על הכביש ולא ראיתי שום תייר והוא עוד רוצה להקים פרוייקט תיירותי במרחק שעה נסיעה מכביש שאין בו שום תייר. אחר כך רק הבנתי שהוא מתכוון שאני אהיה המשקיע. הוא ממש כמעט גרר אותי אליו והייתי צריך להסביר לו, שאני חייב להגיע לגבול מכוון שמחכים לי שם וכאשר אחזור – במידה ואחזור אני אפגוש אותו. אז במידה ומישהוא שקורא זאת ורוצה להשקיע באקוודור בפרוייקט תיירותי, הטלפון והשם נמצאים איתי. בהמשך הירידה לכוון השפלה, האזור חוזר להיות ירוק ובשפלה עצמה הנוף ממש לא יפה והכביש שוב בתיקון וקטעים גדולים נוסעים על מעקפים מכורכר מהודק. אני מגיע אחר הצהרים ל- Huaquilles ומוצא מלון נעים וזול ומתמקם לקראת מחר. יצאתי לטייל קצת בעיירה ובעיקר בשוק הפעיל וקינחתי בארוחת ערב בעגלה שמוכרת מזון שהוא גם זול וגם טעים מאוד. מה יהיה על הבטן אני אדע מחר, קניתי לי גם מנגו וגם 3 אמפנדות טעימות. בקיצור מישמש של מזון. מחר אני עובר לפרו במטרה להגיע ל – Mancora כ – 150 ק"מ מדרום לגבול. בתקווה שהמעבר יהיה בזמן סביר. עד היום, כל מעבר לקח בין 3 עד 4 שעות. עד כאן להיום     גבי

יום שלישי 30.10.2012

את הבוקר התחלתי כרגיל בשיחות הסקייפ לארץ. בגלל הפרשי השעות, זאת האפשרות היחידה לתפוס שיחה עם אמא שלי או המשפחה. רק בימים שאני לא זז מהמקום, אחרת כאשר מסיימים את היום בשעה 16:00 בערך עד שמתארגנים ומוכנים לצלצל – השעה בארץ כבר מאוחרת לרוב האנשים הנורמאלים. הכוונה שלי היתה להגיע מוקדם, כדי לנסות לדלג על צפיפות יתר של עוברי גבול. כאשר הגעתי למעבר הגבול, אמרו לי שהמכס לא כאן אלא 4 ק"מ לאחור ונסעתי לשם. ושם אמרו: "זה לא כאן, זה שם". אז חזרתי לשם ושם בפעם השניה אמרו לי: "סליחה זה שם אבל תמשיך 10 ק"מ" ונסעתי לשם ושם אכן מצאתי את המקום, אבל אין קצין שיאשר לי יציאה. המעבר פתוח 24 שעות, אבל כנראה, אחראי המשמרת היוצאת הלך מוקדם מדי וזה שמחליף אותו, עדיין לא הגיע ואני בתווך. בסוף הוא הגיע ולקח 5 דקות ויכולתי לצאת, לקבל אישור יציאה גם מההגירה. אבל רגע…להכנס לפרו אי אפשר, מכוון שאין להם תקשורת. אז לאחר עוד חצי שעה, שלחו אותנו למסוף של היוצאים מפרו. שם יתנו לנו אישור להכנס אבל המסוף שם… במרחק 4 ק"מ בחזרה. אז נסענו לשם. אבל שם, אין להם חותמת כניסה, רק יציאה. אז צריך לנסוע להביא חותמת. כמה זמן צריך כדי להביא חותמת במרחק 4 ק"מ בדרום אמריקה? מעל לחצי שעה! אבל בנתיים נוצר תור ענק של יוצאים ונכנסים לפרו שנפרדתי ממנו לאחר עוד רבע שעה. בקיצור, אני כבר שעתיים וחצי בתחנות ועדיין לא הגעתי לקשה מכולם בדרך כלל. וזה האישור לאופנוע במכס של המדינה אליה נכנסים. כאן דווקא הייתה לי הפתעה נעימה ולאחר עוד כחצי שעה, הייתי עם האישור המיוחל, כך שכל התהליך בסופו של דבר לקח כמעט כרגיל כ- שלוש שעות עד ארבע. עכשו אני בפרו, מתחיל את הרכיבה דרומה לכוון Mancora , הכביש בסדר והתנועה לא צפופה אך איטית. אני עובר את העיר הראשונה בפרו Tumbes וממשיך דרומה ואז הכביש מתחבר אל רצועת החוף בה אני נהנה מרכיבה לאורך חוף היבשת. הנוף שטוח ובעיקרו לשימושים חקלאיים (בפרו, חקלאות מתקדמת מאד בחוות הגדולות ופחות אצל החקלאים הקטנים) ומדי פעם באזורים יותר קשים לעיבוד אין חקלאות ושולט הריק. בצהריים אני מגיע ל- Los Organos שם יש לאח שלי בית בקונדומניום מקומי המשמש את החברה לשליטה על פעילותה באזור. אני מתמקם וכותב לתוך המחשב, אבל אין Wi Fi ולכן אין לי מושג מתי החומר ישלח. גם לא ברור לי עד מתי אני אשאר כאן .

יום רביעי 31.10.2012
אתמול בערב, כאשר הגיע לבית בעל הבית שזה אחי הצעיר, כמובן התרגשנו. לאחר שלא התראינו מספר רב של חודשים וישבנו לקשקש. יותר מאוחר יצאנו לעיירה  Mancora לאכול ולהסתובב מעט. העיירה מאד תיירותית ויש מגוון גדול של דברים לעשות, אבל שנינו היינו עייפים וחזרנו לבית. מכוון שאחי מאד עסוק, החלטתי במקום לנוח במנקורה להמשיך ללימה ושם יש יותר מה לעשות וככה הלכנו לישון.
בבוקר כרגיל, אני מתעורר עם אור ראשון ולכן גם התחלתי להתארגן לקראת היציאה. המרחק ללימה הוא כ -1100 ק"מ כך שחילקתי את הרכיבה ל – 3 ימים. כאשר עמדתי להעיר את דני, הוא הופיע והודיעה לי שהיום שלו בוטל לכן הוא פנוי. אז כל התכניות השתנו והחלטנו להעביר את היום ביחד בסיור בשתי החוות שבבעלותו כאן בצפון פרו. מכוון שהוא טס מחר ללימה, החלטנו שאני ארכוב באופנוע עד החווה שליד העיירה  Sullana ולאחר סיור בחווה, נמשיך ברכב לחווה השניה שליד העיירה  Tambo Grande שהיא צפונית, במרחק של עוד כ – 100 ק"מ וכך היה. בחווה היותר צפונית, יש בית יפה ששם נשארנו ללון בלילה לאחר שאכלנו ארוחה קלה בצהרים בדרך לחווה. קינחנו בארוחה מעשה ידינו בחווה לאחר שקנינו מצרכים ב Sullana . המקום שקט ונעים מאד ומשקיף על כל הסביבה כך שמאוד נעים לשבת על כוס קפה ולדבר על הכל. בזמן השקיעה, הצבעים היו מדהימים ואני מקווה שאכן התמונות ישקפו את המראה הנפלא. ישבנו כך עד מאוחר ופנינו למנוחה.

יום חמישי 1.11.2012
הבוקר הסיפור חזר על עצמו. כאשר התעוררתי מוקדם, הכנתי לי כוס קפה ויצאתי למרפסת הנעימה לשתות. אך הצלחתי באחד השיעולים שלי, להעיר את דני שהצטרף אלי לראות את הזריחה היפה (זאת פעם ראשונה לאחר 3 שנים, שהוא רואה זריחה… הוא ישן בדרך כלל עד יותר מאוחר). לאחר כשעה, התחלנו להתארגן לקראת החזרה לחווה הקרובה לכביש לכוון  Piura שמשם אני מתחיל את הירידה לכוון לימה. וכך בשעה 10:00 לערך, התחלתי לרכוב דרומה ,במטרה לנסות להגיע לעיר Trujillo במרחק של כ – 400 ק"מ. רכבתי כמעט בלי לעצור (רק לתידלוק) ואכן, לקראת אחר הצהרים המאוחרים, מצאתי מקום להעביר את הלילה לקראת המשך הרכיבה מחר. הנוף לכל אורך הדרך די משעמם. כאשר רק בעמקים מסויימים ולא גדולים, יש חקלאות וכל היתר שטחי בור. הרוח היום היתה חזקה ודי הכבידה על הרכיבה שעייפה אותי מאד.

עד כאן להיום  סוף שבוע נעים לכולם

גבי

——————————————————————————————————————————————————-

ערך יוני. כל הזכויות C לסיפור ולצילומים שמורות לגבי פלקסר

——————————————————————————————————————————————————-

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   לחץ כאן כדי להגיב ראשון!    

20 באוגוסט 2012 רוכבי קליה – בצפון אמריקה – פרק 18

חופים. ים. סלעים. ערפל. סן-פרנסיסקו ופרידה.

לאחר שלושה חודשים וחצי של רכיבה משותפת, נייג'ל חייב לחזור מוקדם יותר.

IMG_0062.JPG


הצג את הוראות נסיעה ל-San Francisco, CA, United States במפה גדולה יותר

יום רביעי 15.8.2012
בצער רב וב….. ( כמו שפותחים הודעות …. ) ניג'ל הודיע לנו שהוא חותך לאנגליה בשבוע השלישי של ספטמבר, כך שהוא נפרד מאיתנו כבר בתחילת שבוע הבא לאחר הביקור בסן פרנסיסקו כדי שיספיק להגיע לפלורידה ולהשאיר לעצמו כשבוע עד 10 ימים למכור את האופנוע וכל זאת מסיבות אישיות. זוהי הודעה שלא הוקלטה מראש והיא נפלה עלינו בהפתעה גמורה למרות שהוא רמז על זה לפני מספר ימים. מה שנישאר זה ללמוד כמה "דברים קטנים" שניג'ל טיפל בהם כמו: שליחת תמונות. הזמנת מקומות ללינה וכד'. הכנת אוכל מצויין. תרגום של כל מה שלא הבנו מהשפה שמדברים כאן ( מי המציא אותה, אי אפשר היה לדבר רק את שפת התנ"ך? ) ניווט עם ה – ג'י פי אס ועוד. את כל זה נצטרך להשלים בימים הבודדים שנשארו לנו ביחד ואם לא, נצטרך ללמוד להסתדר לבד. על כל הדברים האלה נייג'ל, אנחנו מודים לך מאד מאד וכמובן מאחלים לך הנאה בהמשך הדרך הביתה ושיסתדרו לך הדברים האחרים על הצד הטוב ביותר. בזה תם פרק הפתיחה של היום ובזה גם ננעל הנושא.

לגבי מה שעשינו היום אז ככה; הבוקר היה קר מאד וגרם להתארגנות איטית מהרגיל. המשכנו את הרכיבה דרומה על ה – 101 עד לעיירה הקצת פנקיסטית Garberville שנמצאת מספר ק"מ מהחוף וזה מביא למצב שהטמפרטורה שם הגיעה ל – 33 מעלות ( – 12 מעלות כשקמנו ו – 15 מעלות כאשר יצאנו לדרך). לאחר מספר ק"מ בודדים, הכביש הופך מ – 4 מסלולים לצר מאד כאשר בקושי יש 2 מסלולים, הוא חוצה את ה – Richardson Grov ST Pk  שהוא קטן אבל מדהים ביופיו. רגע לפני הכניסה לפארק, עצרנו במקום שנקרא  Bigfootוזאת היתה הפתעה בשבילי, שההגדה על איש השלג ( Bigfoot ) קיימת וחייה רק בהרי ההימלאיה והנה מסתבר שהיא קיימת גם פה בארה"ב. בהמשך, לפני העיירה Leggett  פנינו מערבה לכביש 1 הנופי. הקטע שמחבר את ה – 101 עם החוף הוא צר מאד עם מאות סיבובים ובעצם עבדנו קשה פיזית – לפחות אני, הגעתי די רצוץ למפגש עם הים. כאשר פנינו לכביש 1 הטמפרטורה היתה כבר 36 מעלות וכאשר הגענו לחוף הטמפרטורה היתה 15 מעלות ירידה של 21 מעלות בקטע כביש של 20 מייל וירידה בגובה של 300 מטר בלבד. בדרך כלל, יש ירידה של מעלה אחת על עליה של 100 מטר. כאן המצב הפוך לחלוטין. זה כמו להגיד שבנסיעה מירושלים לשפלה הטמפרטורות ירדו. בשפלת החוף הטמפרטורות נמוכות מאד ובתוך היבשת במרחק של ק"מ בודדים הטמפרטורות גבוהות מאד. כרגע הטמפרטורה בקמפינג שאנחנו נמצאים היא של 16 מעלות. כביש 101 היה משעמם, נוף חד גוני של צמחיה אבל עם הפניה לכביש 1, הנוף הופך להיות יער גשם, עד שמגיעים לרצועת החוף בה שוב השטח פתוח בלי צמחיה, מלבד קטעים קטנים בהם היער מגיע עד לקו המים. כביש 1 נוסע לאורך קו החוף המאופיין במפרצים וסלעים שבולטים בים ויוצרים נוף יפה . אבל הקור והערפל מקשים מאד להנות מהיופי הזה של הטבע ואנחנו ממעטים לעצור ולצלם. בסוף היום הגענו לקמפינג שלפני העיירה  Manchester ומתמקמים ללילה אחרון בקמפינג ביחד .

יום שישי 17.8.2012
החלטנו לחלק את השהייה בסן רפאל ליום טיול יום התארגנות ועוד יום טיול ואז כל אחד ממשיך לדרכו, יוסי ואני דרומה וניג'ל מזרחה לכוון לאס ווגאס. היום סיור בסן פרנסיסקו. לקחנו מעבורת מהטרמינל שהתברר שהיא יותר סירת מרוץ מאשר מעבורת. בדרך רואים את כלא  San Quentin ורואים את כל האסירים בשטח הפתוח בדיוק כמו שרואים בסרטים. לאחר מכן חולפים ליד גשר  Riichmond ועוקפים את חצי האי ואת האי Angel  ואז נגלה גשר הזהב במלוא עוצמתו. למרות שהוא לא גדול הגשרים באזור, הוא המרשים והיוקרתי ביותר. לאחר מכן מגיעים לרציף בסן פרנסיסקו וממנו יוצאים לעיר המקסימה. מי שמקבל אותנו זהו ה-  Ferry Building שהוא בעצמו מבנה יפה ומשם חצינו את   Justin Herman Plaza המלאה בדוכנים. באחד מהם ראיתי בחור עם חולצה של קבוצת הכדורגל בוקה הארגנטינאית וציינתי את זה ואז הוא שאל אותי מאיפוא אנחנו וכאשר עניתי ישראל הוא אמר: "שלון אחי, מה שלומך" . "מאיפוא לך המשפט?" שאלתי והוא ענה: מהטיולים שלו בעולם ומהפגישות עם הישראלים. המשכנו ללכת ועלינו על רחוב Markrt  והמשכנו איתו עד שפנינו ל –  Union Square אחת הכיכרות המומלצות שכדאי לשבת בהi לצפות במקומיים ובנוסף יש הרבה אפשרויות לקניית תמונות. לאחר מכן המשכנו לרובע הסיני המפורסם של סן פרנסיסקו… אבל לא מצאנו אותו כזה. אין בו רעש.

אפשר להגיד שהוא די שקט. מיד בכניסה יש מסעדה ישראלית בשם Sabra  שיוסי וניג'ל קנו בה פאלפל והמשכנו להכנס פנימה לרובע, אבל בלי שינוי משמעותי. נכנסנו ל – AAA לקבל מפות להמשך הדרך. קיבלנו גם מספר עצות טובות ובנינו את המשך המסלול שלנו לשבועות הקרובים. המשכנו את הליכה שלנו לאורך רחוב  Columbus היפה עד שהגענו לחוף הצפוני של העיר באזור של ה – Fisherman's Wharf . העיר בעיני מרשימה ובכל צומת לאן שאתה פונה רואים רק נוף יפה, בתים ובנינים מדהימים ובקיצור – מרשים.  באזור שוק הדגים יש חיים אחרים. עם זה דוכני וחנויות הדגים מציגים את מרכולתם המרשימה: בדמות סרטנים ענקיים בעיקר. הריח המיוחד והמוסיקה הרועשת. בנוסף לזאת, ישנם גם המוזיקאים המופיעים בפינות הרחוב והחניות המוכרות מוצרים שונים ולא יקר. באחד הרציפים, יש גם את מוזיאון סן פרנסיסקו שבו יש מוצגים בקטן ( מיניאטורות ) של המון דברים של היסטוריים כמו : מכונות משחק לילדים שאנחנו זוכרים – והילדים של היום כבר לא רואים כאלה: קרוסלות, הופעות וכד' והכל מופעל במידה ואתה מכניס לחריץ מטבע מתאים. היה מאד נחמד, אך הגיע הזמן לזוז לכוון הרציף. בכל זאת נעצרנו לשמוע מוזיקה של בחור ששר וניגן מדהים שירים של המאה הקודמת. כאשר הגענו הסתבר שיש לנו עדיין חצי שעה ועברנו לראות את ההפגנה שראינו בדרך נגד המעצר של להקת הבנות הרוסית  Pusi riote והעונש שהם קיבלו. במידה והמעבורת הייתה יוצאת 10 דקות מוקדם יותר היינו נהנים מתמונות של גשר הזהב בשקיעה, אבל לא זכינו לזה…

יום שבת 18.8.2012
היום כולו מוקדש להתארגנות לקראת הפרידה. ניג'ל עמל קשות להוריד את תכנת הפיקסה למחשב שלי ועוד יותר קשה היה להוריד את הגוגל + לשיפור שליחת התמונות כתוספת לכתיבה ואחרי הכל ללמוד להפעיל את הכל. מקווה שהבנתי את הנושא ואצליח לבצע את המשימה. לאחר מכן תירגלנו את הזמנת המקומות ללינת לילה בקמפינג ונשאר להשלים לעשות שיעורים בתפעול ה – GPS שלחנו חבילה עם ציוד מיותר שהיה עלינו ומכוון שאין אפשרות לשלוח באניה בדואר האמריקאי אז זה נשלח בטיסה, כאשר לדעתיו המחיר ששילמנו אולי יקר מערך הסחורה ששלחנו, אבל הסינטמנטים לא איפשרו לנו לזרוק את הדברים.
יום ראשון 19.8.2012
עוד קצת התארגנויות בבוקר ויצאנו לכוון סן פרנסיסקו הפעם באוטובוס. בחירה נכונה, הפעם ראינו את העיר מזוית אחרת. הבוקר כאשר עזבנו את סן רפאל, היתה שמש נעימה ומזג אויר חמים וכאשר עברנו את גשר הזהב ואפילו מעט לפניו השמש נעלמה תחת הערפל הצונן וכאשר ירדנו במרכז העיר היה ממש קר. לבשנו חם ויצאנו לטייל. בתחילה פינקנו את עצמינו בפירות יפים וטעימים בשוק קטן שליד השדירה השמינית פינת רחוב מרקט. לאחר מכן המשכנו על ה – Market עד רחוב Kearny  כדי להגיע איתו לאזור המזחים. בדרך הגענו Ports Mouth Square בשולי  Chinatownושם היתה חגיגה שלמה של סוף שבוע בסינית; החל בתזמורת שניגנה ושרה בסינית ועד עשרות של קבוצות שחקני קלפים או משחקי קוביות כלשהם, בקיצור, ככר מלאת חיים של יום ראשון. המשכנו והגענו ל –  Telegraph Hill שצופה יפה על כל חלקי העיר כולל גשר הזהב – שלצערנו היה מכוסה עננה של ערפל במשך כל היום.

משם ירדנו ל – Fisherman's Wharf  שהיה מלא באנשים אבל ללא מוזיקה ופעילות שחשבנו לראות ולשמוע. ישבנו לנוח מעט והמשכנו לעלות לכוון Crookedest street הרחוב המפותל המפורסם של סן-פרנסיסקו שהרבה באים לנסוע בו ועוד יותר אנשים באים לצלם אותו ואנחנו גם. משם אחרי הרבה טיפוסים וירידות, הלכנו לחפש את האוטובוס שיחזיר אותנו למוטל בסן-רפאל. גם זאת הפכה להיות צעדה מתישה, עד שמצאנו את התחנה לקו המתאים של האוטובוס שהחזיר אותנו לסן-רפאל. לסיכום, העיר פשוט מדהימה, כל כך לא שגרתית וכל כך מעניינת שכיף להסתובב בה עוד ועוד. לצערנו, לא זכינו היום לצילום יפה של גשר הזהב. יש עוד סיכוי מחר, כאשר נתחיל לרדת דרומה אז נחצה את הגשר שוב.
מאיתנו כאן גבי ויוסי

——————————————————————————————————————–

ערך יוני. כל הזכויות C לסיפור ולצילומים שמורות ליוסי נייג'ל וגבי

——————————————————————————————————————

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   לחץ כאן כדי להגיב ראשון!    

5 באוגוסט 2012 בני קליה במעבר הפנימי מאלסקה – כתבה 16

שלושה אופנוענים על מעבורת בנוף חלומי

ושקיעות זהב. בין איים ואנשים מרתקים

DSC_1289.JPG


הצג מפה גדולה יותר

יום שני 30.7.2012
בתכנית היה שביום האחרון שלנו בג'ונו, נשלב בין טיול באזור ולאחר מכן התארגנות לקראת ההפלגה שלנו ,. בפועל, ירד גשם כל היום. מה שגרם לנו לא לרצות לטייל ובעצם שרצנו כל היום במוטל , עם בהתארגנות , או בקריאה, צפיה באולימפידה ואכילה. דבר שמשתלט עלינו במהירות בימים של עצלנות. צלצלנו הרבה לארץ . כתבנו מיילים ושרפנו את הזמן עד 12:00 בלילה, השעה שהחלטנו לצאת לכוון המעבורת. הגענו, נרשמנו ועדיין לא היינו ראשונים. אלא היו שני אופנוענים לפנינו. לאחר מכן, הסתבר שאין שום חשיבות להגעה, מכוון שהרכבים עולים למעבורת לפני האופנועים והתרמילאים והנוסעים הרגילים – ראשונים. כך שבעצם אנחנו לא רק עולים אחרונים, כי אם לוקח לנו עוד 15 דקות לפחות לקשור את האופנועים ולהתארגן לעליה לאפשרויות העומדות לפנינו שהן:1) הסולריום. זהו הדק העליון בו משטח מכוסה בשלושה צדדים, בזכוכית ועל התקרה תלויים תנורי חימום – זהו המקום הפופולרי ביותר. 2) משטח להקמת אוהלים. שהוא קטן ובעצם מצאנו אותו רק ביום שלישי באור יום וגילינו שהיה מלא. 3) אולמות הישיבה, שבהם האנשים פורשים מזרנים או שקי שינה והולכים לישון בין הכסאות הקבועים. כמו שציינתי, עלינו למעלה כ – 15 דקות לפני שהמעבורת החילה להפליג – בשעה 3:00 לפנות בוקר של ה – 31.7 יום שלישי. עלינו לסולריום והצלחנו למצוא 3 מיטות פלסטיק של בריכות, כמעט אחרונות. אבל יש !!! לכל אחד מקום, מבלי לחכות שאחרים יירדו בתחנות הבאות על מנת לתפוס כסא. כל אחד התארגן לעצמו והלכנו לישון .

P1020549.JPG

P1020550.JPG

יום שלישי 31.7.2012
כמובן שכל אחד מתעורר בקצב שלו ולומד את מה שקרה בלילה. אצלי היה רצון להכנס שורה אחת פנימה, כי הרוח הרטיבה מעט ויצרה קרירות מסויימת. למזלי, בבוקר היתה עצירה ב – Sitka וירד בחור שתפס מקום משופר ותואם לרצונות שלי וזה מה שעשיתי! העברתי מיד את הציוד למיטה הפנויה והרי לי בית חדש מתחת לתנור שיצר אוירה חמה ונעימה. העיירה Sitka נמצאת כ – 7 מייל מהנמל ועד שהחלטנו לרדת, האוטובוס היחיד שיוצא לעיירה כבר יצא. אז נשארנו במעבורת. המעבורת עוברת דרך מה שנקרא המעבר הפנימי. Inside Passage זו הפלגה בין איים ולא בים הפתוח. היא נחשבת לשיא הטיול באלסקה, ברוב המקרים. ואכן, הנוף פשוט נפלא! ההפלגה – אף שזו מעבורת גדולה, מתנהלת כאילו היינו בסירת מרוץ שמתרוצצת בין מכשולים. המעבורת עוברת לפעמים מטרים בודדים מאיים או מכשולים אחרים במעברים הצרים. לצערנו, התחיל לרדת גשם שהפריע לאיכות הראות. אך מצד שני – כאשר נשכבתי בכסא והסתכלתי למעלה לגג הזכוכית וראיתי את הגשם מכה… כשאני נמצא בתוך מיטה חמה. במקרה הזה, עם תנור תחת שק שינה, ההרגשה היתה כמו בסרט שתמיד אני חולם עליו: חדר מזכוכית עם אח בוער וגשם זלעפות בחוץ ( כמה סרטים רומנטים מצליחים בזה ) וזה פיצה על הראות הלקוייה. למרות זאת, יוסי בילה בחלק הקידמי של המעבורת וזכה לראות לויתן יוצא במלואו מהמיים מספר פעמיים. חוויה נהדרת. בערב, הסתבר לנו שלמעבורת בסיטקה עלה בחור ישראלי ושמע אותנו מדברים עברית, אז הוא פנה ליוסי שדיבר איתו ולאחר מכן הצטרפתי אני. שמו בישראל עופר גלדמונד בן 37 שעשה את התואר השני שלו בביולוגיה באוניברסיטת אלסקה. לכן חי מספר שנים כאן ובאנקרי'ג וכיום הוא מארגן טיולים לאלסקה, למשפחות וקבוצות לפי תכנית אישית. מהשיחה הבנו כי יש לו הרבה ניסיון. בעצם פגשנו בו כשהיה בהפלגה בין sitka בה הוא עלה לבין Wrangell כדי לראות מקומות אפשריים ללינה ולבחון מסלולים אפשריים לכל דרגות קושי. מי שמעוניין להעזר בו וקורא את הדברים הכתובת שלו היא: www.ofergelmand.com נפרדנו. עופר ירד בעיירה רנגל ואנחנו הולכים לישון… בהצלחה חבר.

יום רביעי 1.8.2012
אנחנו בחודש הרביעי לטיול שלנו, והלילה עבר נהדר על כולנו. בערב אתמול, עוד שיפרתי את מצבי על ידי השכרת שמיכה נעימה. בשעה 11:00 המעבורת עגנה ב – Ketchikan וירדנו לטיול רגלי בעיירה הנעימה. מאזור נמל המעבורות, עד לאזור עגינת אניות הקרוז שבה נמצא גם האזור היפה והיקר של העיירה. מזג האויר היה נעים, כך שכל הסיור הרגלי שלנו היה נחמד ביותר. בשעה 17:00 אחר הצהרים, המעבורת המשיכה הפעם ישירות עד העגינה האחרונה שלה בבילינגהם.

יום חמישי 2.8.2012

היום עד מחר בבוקר, אנחנו משייטים ללא שום עצירה. יש אנשים שזה משגע אותם ויש כמוני שזאת חופשה בתוך החופש שלנו. אצלי יש עייפות מצטברת קטנה וההפלגה מתאימה לי מאד. ראשית, הנוף מדהים. שנית, היום יום בהיר ויפה וזה מוסיף המון ליופי של ההפלגה ושלישית, התפנתי לקרוא ספר מדהים שאני מנסה לגמור אותו מזמן אך לא מצליח להתרכז. היום ישבתי וקראתי שעות. עד כדי כך, שכאשר פתאום הרמתי את הראש לא הבנתי היכן אני, מה אני רואה?- ים? – הרי מהמרפסת שלי בבית לא רואים ים. ממש כך, התעוררתי מקריאה אחרי למעלה מ – 13 שבועות של טיול בהרגשה שאני בבית. הייתי בשוק כשהבנתי את זה. חוץ מזה, אחרי מספר ימים עם שכנים למיטות בריכה, אפשר לספר הרבה דברים מענינים על אנשים. ראשית השכן שלי למטה, בחור בן כ – 65 שיצא לכמה ימים עם חבר נוסף לטייל באופנועים קצת באלסקה ועכשו חוזרים הביתה ומה יש להם בראש? רק בחורות ולהתחיל איתן… זה מתחיל בתופעה שהיא די אונברסלית אצל רוכבי ההרלי, הם חייבים שידעו שהם אופנוענים על הרלי. כמעט תמיד בחולצה של הרלי או מכנסיים או ז'קט. הם חייבים להיות מזוהים באיזו דרך. ועכשו אני שומע שיחות שלהם כאשר יש את ההתלהבות של מישהי לנושא, מיד יגיע המשפט – אז בואי תצטרפי אלינו. רבק – אתה בן 65 די "מכוער " ורוצה שבחורה בת 22 + תצטרף אליך…? והם לא נשברים' אחת אחרי השניה אותו פזמון. הסיפור השני הוא על בחורה בת 25 בערך. מחוטבת ועושה יוגה. כנראה ברמה גבוהה ביותר, עד כאן הכל יפה, אבל מה – את הכל היא תעשה בצורה שתימשוך תשומת לב רבה, מיסיונרית לתשומת לב וכמה היא מאושרת כאשר הרבה אנשים מקרקרים אחריה. לבסוף, אני קולט מבט שלה של אולי קינאה אולי רצון.  בזוג צעיר אחר שנתנו נשיקה אחד לשני – כן. כנראה שחסר לה אהבה אוי וכמה היא רוצה לאהוב ואיך רואים זאת. לגביה אני אוסיף משהוא בהמשך. היתה איתנו בסולריום בחורה בת 65 לפחות, אם לא יותר. אבל נשארה בהתנהגות ובצורה בשנות ה – 60 וכמה היא שומרת על זה – כאילו היא עדיין ילדה, משתלבת בכל הפעילויות של הצעירים. היתה את האמא המדהימה עם 3 בנות חמודות, שהקימה אוהל על הדק אצלנו וטיפלה בבנות שלה בעיני בצורה מדהימה ובאיזה נעימות הכל קורה, כף לראות. היתה את היפה שהיתה או מתבלטת או נעלמת והיה את האבא והבן והאמא והבת ומספר זוגות צעירים וחברים מסוגים שונים והשלישיה שלנו. כל זה על משטח אחד של כ – 400 מ"ר במשך 3 ימים וכמעט 4 לילות. אין ספק, בשבילי זאת היתה חוויה לא צפוייה ונעימה ביותר בתוספת נוף מדהים. בקיצור – מושלם לסיום הביקור באלסקה.

יום שישי 3.8.2012
הבוקר הגענו ליעד – הנמל ב – Bellingham במדינת וושינגטון. הזמן שנותנים לך להתארגן לירידה לחוף לאיטי כמוני לא מספיק ולכן כנראה שאיבדתי את אחד משני משקפי הראיה הטובים שלי במהירות שניסיתי להתארגן ובנוסף כאשר ניסיתי למהר ולעלות על האופנוע, החלקתי על הצינור שעמדתי עליו וכמעט ומשכתי את האופנוע איתי. למזלי יוסי קלט זאת והחזיק את האופנוע כך שלא ימחץ אותי. היציאה מהעיר היתה פשוטה ועלינו על כביש המהיר מספר 5 דרומה מספר מיילים עד הקמפינג של KOA ב – Burlington. עכשו חוזרים לאוהלים ולאוכל שאנחנו מכינים, הפוזה שאנחנו אוהבים יותר. נייג'ל מנסה לסדר את הטיפולים שהאופנועים צריכים ולפי זה נסדר את הימים הבאים בהמשך הדרך.
עד כאן להפעם.  שבוע נעים לכולם.
דש משלושתנו

גבי

————————————————————————————————

ערך יוני. כל הזכויות C לצילומים ולסיפור שמורות לגבי נייג'ל ויוסי

————————————————————————————————

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   יש 2 תגובות, הוסף תגובה    

31 ביולי 2012 שלושת בני קליה נפרדים מאלסקה. כתבה- 15

עונת התיירות בשיאה וקשה להשיג מעבורת

אוספים אנרגיות ומחכים בג'ונו אלסקה.

P1050077.JPG


הצג את הוראות נסיעה ל-Juneau, AK, United States במפה גדולה יותר

יום שבת 21.7.2012
אתמול אמרה לנו בעלת הבית בהוסטל שהיינו בו בסווארד שהיום צפוי להיות יותר גשום , אבל כל התקוות היו שלא כך יהיה אבל זה מה שהיה . הבוקר קיבל אותנו בקרירות ובטיפטופים שגברו ככל שהתארגנו לרכיבה . מכוון שהראות לא טובה ולא רואים כמעט נוף היה ברור שאנחנו חוזרים ישר ל – Anchorage ולא מטיילים בחצי האי לכוון Soldotna או אפילו Ninilchik שעל הים ובטוח שביום יפה חוויה להיות בה , אך לא הפעם . השעה הראשונה של הרכיבה היתה חוויה די רטובה מכוון שהגשם לא פסק לרדת לאורך כל הדרך . ההפסקה שעשינו התארכה מכוון שגם היה נעים בתחנת המידע שעצרנו , גם פגשנו רוכבים אחרים שקישקשנו איתם הרבה ,  וגם הקפה היה חינם . מוצר מושלם שנוצל עד תום . המשך הרכיבה היה קל יותר מכוון שפסק הגשם ולמרות שהזהירו אותנו שהרוח בדרך נוראית הדבר לא היה כך , ורכבנו בכף עד ההוסטל שלנו בשם Arctic Advrnture שהוא מקבל פנים ומאד נעים להיות בו , הרגשנו שחזרנו הביתה . מחר צפויה לנו רכיבה ארוכה בדרך להיינס שמשם ניקח את המעבורת לג'ונו .

יום שני 23.7.2012
הבוקר אחרי שהיינו מוכנים ליציאה להמשך הדרך נסענו לתדלק וכאשר נעמדתי לפני המשאבה באתי לקחת את הארנק מהמקום הקבוע בתיק מיכל ופתאןם אין ארנק , המשכתי לחפש אולי העברתי אותו למכנסי הרכיבה ועדיין אין ואז עלה בדעתי שהוא נשאר במכנסיים שלבשתי בערב אתמול כאשר הלכתי לקניות בסופר קרוב שהיה , אבל זה הצריך לפתוח את התיק הגדול שאני לוקח איתי בספסל האחורי שלי ועדיין אין . מתחיל חיפוש בכל מקום אפשרי ואין בקיצור איבדתי את הארנק שלי עם המזומן וכרטיס האשראי . התחלנו בחיפוש בחדר שכבר עבדו על הניקיון שלו הלכנו לסופר אולי נשכח שם ועשינו סיבוב מסביב למוטל מכוון שלפעמים במידה והארנק נמצא על ידי מישהוא לוקחים את המזומן וזורקים את הארנק בצורה כזאת שתימצא אותו מכוון שהם יודעים שאי אפשר לעשות שימוש בכרטיס האשראי כאן מכוון שכל גיהוץ מבקשים ממך תעודה מזהה ( או בדרך כלל ) . לאחר יותר משעה של חיפושים התקבלה החלטה שאין יותר מה לעשות ויוצאים לדרך לאחר שצילצלנו לויזה לבצע פעולה של עיכוב הכרטיס וכאשר שאלתי האם בוצעה פעולה נוספת בכרטיס התשובה היתה שלילית . כמובן שהרכיבה היום לא עברה בכיף , כל הזמן עברה לי בראש המחשבה לגבי היכן יכול להיות שהשארתי את הארנק . היום אנחנו רוכבים על כביש 2 לכוון דרום במטרה להגיע מחר ל – Haines. למרות שלפני 10 ימים עברנו פה הנוף היה כאילו ראינו משהוא חדש , אולי בגלל הכוון השונה או הראות האחרת אבל בכל אופן היה יפה . עצרנו בגבול לצלם את השלט של ברוכים הבאים לאלסקה שפיספסנו כאשר נכנסנו והמשכנו לעבר מעבר הגבול הקנדי . עברנו די בקלות את הגבול למרות שאחת השאלות היתה האם יש לך ויזה לקנדה ? כנראה שהבחור בתחנה חדש ולא ידע שאנחנו לא נידרשים לויזה , אך למרות הכל הוא הלך לבדוק ברשימות שלו לפני שהוא חתם לי על הדרכון . המשך הדרך בקנדה הוא על כביש מספר 1 והוא הרבה יותר משובש מהכביש באלסקה . ישנו קטע של כ 15 ק"מ שלא סלול והפחד של האופנוענים הוא להגיע אליו כאשר יורד גשם וכך קרה שהגענו כאשר ירד גשם חלש אבל עדיין אנחנו לא ברמה של רכיבה חופשית במצב כזה כך שלפחות אני רוכב מטוח ביותר מחשש להחלקה , וזה מה שחסר לי היום גם לאבד ארנק וגם להחליק על כביש בוצי . עברנו בשלום אבל אז בדיוק נפתחו ערובות השמים וכמויות אדירות של גשם ומיד עם זה ברד התווסף לחגיגה . לדעתי לא היה לנו מושג מה עושים במצב כזה , התלבטנו : לעצור , להאיט או להמשיך . המשכנו כאשר אנחנו בקושי רואים לאן , למזלינו זה עבר לאחר כ – 5 דקות ועוד 5 דקות היה יום שכאילו לא ירד מבול לפני זמן מה , דבר שייבש אותנו די מהר מלבד אזור החלציים שכאשר נירטב לא מתייבש מהר. המשכנו לרכב ואז חזרה בקטנה ידידתינו הרוח אבל לא הרעה , זאת שזורקת אותך אלה הניסבלת שרק רבים איתה על מקום בכביש . הגענו די מאוחר ליעד בעיקר מהסיבה שיצאנו מאוחר והרכיבה היתה איטית בגלל מצב הכביש הלא טוב , אבל מצאנו מקום נעים להעביר בו את הלילה האחרון באמת בקנדה .

יום שלישי 24.7.2012
בבוקר התמודדנו עם הזמנת מקום לינה ב – Haines מכיוון שלא היה לנו חשק לרכוב את המרחק הנותר ולהגיע ולהתחיל לחפש מקום לינה. בתקופה שכזו, יש חשש שלא יהיה מקום במסגרת האפשרויות שאנחנו רוצים ( שיא העונה בתיירות לאלסקה). לבסוף הצלחנו לעלות על מקום ראוי ויצאנו לדרך. את הקטע של 66 מייל עד Haines junction  לאורך האגם-Destruction bay בחלק הראשון ולאחר מכן לאורך Kluane national park היפה. זכרנו כי בדרך בה רכבנו צפונה לאלסקה, היה קטע ארוך של דרך לא סלולה, מלאה אבנים קטנות שיוצרות הרגשה של חוסר יציבות, הפעם עברנו את הקטע הזה בקלות. לדעתי ניקו אותו מהאבנים… כאשר הגענו לצומת, חיפשנו מקום נחמד לשבת לשתות כוס קפה והגענו ל"מאפיית הכפר" – כמו שהיא נקראת וזאת היתה הפתעה יותר מנעימה. המקום נעים מאד ומציע מגוון גדול של מאפים מריחים וטעימים. כמובן שהתענגנו על ההיצע והתחממנו קצת בשמש שהפציעה. ההמשך היה לכוון דרום, על כביש 3 להיינס שאורכו 150 מייל ועבר בנופים רגילים לאלסקה, כלומר, צמחיה לא גבוהה, משולבת ביערות לא צפופים של עצי מחט למינהם. הדרך עברה בטמפרטורות של כ – 11 מעלות וזה בתוספת מהירות של 90 קמ"ש – זה קר… הקטע הקנדי הזה נמשך עד ששוב הגענו לגבול עם ארה"ב כ – 40 מייל צפונית לעיירה היינס. ראשית, המעבר נוהל בחביבות על ידי בחור נחמד שזיהה את הדרכון הישראלי, שאל את השאלות הפשוטות והרגילות; האם יש לנו אלכוהול או סכום גבוהה של מזומנים ומייד אישר לנו את המעבר. למרות שלקנדה לא צריך ויזה ולארה"ב כן, שנית, אצלנו מעברי הגבול לקנדה היו פחות נעימים מאשר הכניסות לארה"ב. ההמשך היא לאורך נהר שאני לא מוצא את שמו והצמחיה סבוכה כמו של יער טרופי עם הרבה שרכים ורחבי עלים למינהם. כמו שאני מבין, זה נובע מהלחות הגבוהה והמשקעים הרבים, יחד עם אזור נמוך וחם יחסית. הנוף מדהים ביופיו וככה אנחנו מתקדמים ומגיעים להיינס שהיא הרבה יותר קטנה ממה שחשבתי. חיים כאן כ -2400  תושבים ולכן כמובן אין אף סניף של רשת המבורגרים, דבר שחשבתי שאני הולך לעשות היום;  לאכול המבורגר! התמקמנו ב – B&B מול המעגן ויצאנו להכיר את העיירה. בערב אכלנו אוכל שהתגעגנו אליו והוא האורז והשעועית והסלט המפורסם של יוסי.

יום רביעי 25.7.2012
את היום החדש פתחנו בארוחת הבוקר שהכינו לנו כאן שכללה מגוון גדול של אפשרויות, דבר שלא זכינו לו עד היום. כמובן שאחרי ארוחה כזאת, אי אפשר לזוז. לכן פשוט נחנו לנו במרפסת הפונה למעגן. לקראת בוקר עגנה בו אניית קרוז גדולה שהורידה עוד ועוד נוסעים. יצאנו לטייל ברגל באתרי העיר ולקראת הצהרים יוסי ואני עלינו על האופנועים לכוון צפון לעברChilkoot lake שהסתבר שהאגם יפה ויותר מזה, הדרך לשם מלאה בצמחיה עם נוף ההרים המושלגים שמסביב והמראה עם ההגעה לאגם מדהים. כמובן שמזג האויר היפה והבהיר הוסיף ליופי. פגשנו שם זוג ישראלים צעירים בטיול אחרי צבא מנסים לדוג, קיקשנו קצת ובאנו לחזור לכוון העיירה ואז ראינו דוב צעיר שמנסה לצוד את שארית הדג שזרק אחד הדייגים למים אחרי הניקיון של הדג שהוא הצליח לדוג. ברכיבה לאחר מכן, ראינו עוד דוב רץ לאורך הגדה השניה לכוון דרום וידענו שיש גשר בעוד כמה מאות מטרים רכבנו לשם בתקווה שהוא אכן יגיע לשם מה שבאמת קרה. אני עמדתי בקצה הגשר והדוב עבר מתחתי במרחק נגיע ממש , אך כאשר הוא חצה מתחת לגשר לצד השני, הוא החליט לעלות עליו גם ונוצר מצב שהוא הסתכל עלי ממרחק של מספר מטרים בלבד. יוסי שלף את המצלמה והצליח להנציח את המצב שהוא כזה שלא זכינו לו עד היום; תמונה עם דוב ממרחק קצר. מה שלא עשיתי זה לצלם בוידיאו ( שיש לי במצלמה ) את המעבר שלו מתחת לגשר במרחק כל כך קרוב, חוויה נחמדה ליום יפה. בהמשך המשכנו לכוון דרום העיירה אבל זה לא היה כבר יפה בימיוחד.
יום חמישי 26.7.2012
בארוחת הבוקר שאלנו את בעל הבית האם אפשר להשאר עוד שעה שעתיים אחרי שעת היציאה בגלל שיש לנו הפלגה בשעה 18:00, התשובה היתה שמכוון שנכנסים לחדר שלנו היום ב – 13:00 אין באפשרותנו להשאר לאחר 11:00. לרגע הרגשתי שלא כך הדבר זה קצת תסר את ההרגשה שנוצר קשר כלשהוא עם המשפחה, המסר הוא : "עד כאן לדבר ולצחוק"… יתכן מאד שאני טועה בגדול.
לאחר הארוחה, התחלנו להתארגן לקראת ההפלגה, שהיא קצרה הפעם כ – 4.5 שעות. כדי להעביר את הזמן, רכבנו קצת לאגם שהיינו בו אתמול ואחר כך חזרנו להיינס, כדי לקנות כמה דברים; לאכול ולהעביר את הזמן. הגענו 3 שעות לפני ההפלגה למעגן והתחלנו בתהליך שריפת הזמן כל אחד בדרכו. אין לנו מושג מה קורה בנושא ייצוב האופנוע בהפלגה או האם יש להם אמצעים לנושא. גם שני אופנוענים אחרים שנמצאים כאן לא יודעים איך הדברים בארה"ב – הם מקנדה. המעבורת הגיעה ולבסוף. עלינו ואז התבררו הדברים: ראשית, אנחנו אחראים לקשירת האופנוע והם מספקים מספר רצועות לקשירה שהפעם הספיקו – אך לא ברור לגמרי שתמיד יהיה כך. קשרנו את האופנועים בצורה שהצחקנו את אחד הימאים שראו את כמות הרצועות ששמנו על האופנועים והוא המשיך לאחר מכן, כאשר פגש אותנו בהפלגה ואמר שהאופנועים נפלו וצחק. גם כאשר קשרנו אותם, הוא שאל האם אנחנו יודעים על סערה צפויה, כי הוא לא יודע – הים כרגע רגוע ביותר. ההפלגה עברה חלק. הנוף מדהים ומאחר ועד 22:00 בלילה השמש מאירה, היה אפשר לראות. זאת פשוט חוויה נופית. הבנו גם את הפרינציפ של הסולריום ( הסיפון העליון שנמצא תחת כיסוי זכוכית ) שם אפשר רק לישון על מיטות הפלסטיק והדק הפתוח – שם אפשר להקים אוהלים. לא היה צורך בזה; ההפלגה לא ארוכה מדי. בסופו של דבר, רוב הזמן היינו בתוך אולמות הישיבה שלא היו מלאים כלל. בשעה 23:00 כמתוכנן, ירדנו מהמעבורת ופנינו לכוון המוטל שהזמנו מקום בו מראש – במחיר מופרז ביותר. רכבנו כ-10 דקות והתמקמנו בו. כמובן שהתקשנו לדלג על ארוחה במקדונלד שנמצא צמוד למוטל.

יום שישי 27.7.2012
כשהלכנו לישון מאוחר, חשבנו שנקום מאוחר. אך לא כך היה . בערב אתמול כאשר קיבלו אותנו דיבר הבחור בשבחה של ארוחת הבוקר. אבל מי חשב שבאמת כך יהיה… ובאמת כך היה, המגוון גדול ואפשר לאכול טוב ובכמויות שלא מביישות ארוחות שחיתות. לאחר הארוחה הרגשנו שאנו עדיין עייפים אז חזרנו לחדר וצפינו בסרט של ג'יימס בונד שרץ כל היום בטלוויזיה. רכבנו ל-  Ferry Terminal כדי לנסות להשיג חדר למעבורת לבילנגטון אליה אנחנו מפליגים מכאן (Juneau) ג'ונו. ההפלגה אורכת כ – 4 ימים מלאים, כולל העצירות בדרך בתחנות השונות ואנחנו נצטרך; או לתפוס מקום לבנות אוהל. או לישון על כיסא באולמות הפנימיים. בשלב זה, כל החדרים תפוסים. התחיל לרדת גשם ונייג'ל חזר למוטל. בבוקר, כאשר אכלנו את ארוחת הבוקר, התנצלה המנהלת על זה שאין חמאה למריחה ואמרה שמחר זה לא יקרה. עניתי לה שמחר לא נהיה מכוון שכאן יקר מידי. היא מיד אמרה שבמידה ונישאר היא תוריד את המחיר מ – 150 דולר ל – 85 ללילה ואכן היא סידרה את הדבר ולכן גם החלטנו להשאר כאן. יוסי ואני רצינו להמשיך לטייל אבל הגשם התגבר ולכן נכנסנו ל – Wall Mart  לסיבוב קניות. חזרנו גם אנחנו למוטל וצפינו בעוד ג'יימס בונד ובפתיחה של האולימפידה עד לשינה.

יום שבת 28.7.2012

בבוקר, כאשר התעוררנו ופתחנו את הטלויזיה כמעט ונתקענו בעוד סרט של 007 אבל הלכנו לאכול ובחזרה התמקמנו עד סוף הסרט. התארגנו ליציאה לכוון Mendenhall Glacier היפה, ואכן זה כך. עשינו 2 סיבובים קצרים של הליכה במשך כשעה וחצי והמשכנו לטייל באזור למשך כשעה נוספת. לאחר מכן עשינו סיבוב קצר לקניות ורכבנו לג'ונו להסתובב קצת בעיר הבירה של מדינת אלסקה. מדהים לגלות כמה היא קטנה ובאותה מידה יפה. צילמנו רחובות יפים את ה – Capitol  שלהם שהוא די פשוט בהשוואה למדינות אחרות והמשכנו לטייל ברחובות השונים ותוך כדי זאת, למדנו קצת להיכן אפשר לטייל עוד באזור ביומיים הקרובים שנישארו לנו כאן עד ההפלגה .

יום ראשון 29.7.2012
תנאי המקום הופכים אותנו למפונקים כל יום קצת יותר. למזלנו, הכל עומד להגמר בעוד יומיים, כאשר נעלה למעבורת. שם כזכור לא הצלחנו להזמין תאים, כך שנחזור או לאוהל בסיפון או לשינה בכסא באחד האולמות הפתוחים באוניה. מה שיכשיר אותנו בחזרה ללינות אוהלים בקמפינג עם הנחיתה ב -Bellingham  במדינת וושינגטון. בנתיים, יצאנו לטייל רכובים לכוון צפון של הכביש Glacier Highway  – מרחק של 40 מייל, זה בערך 60%  מסך הכבישים הסלולים באזור. הדרך יפה וכמובן עוצרים לצלם ( לא ממהרים לשום מקום )

בכף ב – Amalga Harbor שזהו מקום להורדת סירות דייג לים. מאחר והיום גם יום ראשון וגם יום יפה, כמות הסירות גדולה והיפה בסיפור הוא לראות איך כל אחד מוריד את הסירה במהירות ומפנה מקום לבא אחריו. אנחנו משוחחים מעט עם המקומיים שפשוט מתרגשים מהיום הנהדר שבא להם (שנבין על מה הם מדברים – 18 מעלות). כאשר מרחיבים מעט את הדיבור, מסתבר שהאזור כאן לא קופא כל השנה אבל פשוט "לא נעים לצאת לדוג בחורף " הטמפרטורות נעות על גבול ה -0 ונמוך יותר. ישבנו מעט, נהנינו מהחוייה והמשכנו על הכביש לכוון צפון עד ל – Eagel beach  שם זכינו למנה גדושה של עיטים. ממה שראינו, האזור חמים וכנראה שהוא מושך דגים שמושכים עיטים הניזונים מהם. לבסוף הגענו ל – Echo Cove  המערב הפרוע של האזור. לכאן מגיעים אנשים להתמקם לסופי שבוע עם אופנועי שטח וטרקטורונים והחגיגה בעיצומה. השתוללות פראית של הכלים שלדעתי גובל בחוסר אחריות כלפי עצמך וכלפי האנשים האחרים במקום. אני רק מתאר מצב ומשתדל לא לשפוט. כאן אני רוצה לענות ליוסי (המורה ליפנית) שהגיב על אחת הכתבות: הכוונה להתנהגות של מה שהגדרתי " יפני " מבלי שכאילו היו לי הכלים לכך. ראשית אני מגיב כאן מכוון שאין אפשרות להגיב ישירות אליך לא ברור לי למה. (גבי. אתה יכול. תקבל את המייל שלו. העורך). שנית, ברצוני שוב לציין, שאני כותב על הרבה דברים שאכן לא בטוח נכונים במבחן ההוכחה. אני כותב על מה ואיך שאני מרגיש ולהתייחסות הספציפית. לא התכוונתי לשפוט, כי אם רק לציין את השונה. לגבי העובדות, אכן אני לא מדבר יפנית אבל הדבר היה ברור בצורה כל כך ודאית, שגם יוסי שהיה עד לאירוע, הבין את אותו הדבר. יחד עם זאת, אכן יתכן ששנינו טועים. ואחרון חביב, אני לא מומחה למזרח הרחוק ולא תמיד אדע להבדיל בין יפני, קוראני, אינדונזי או סיני. אבל עדיין אני חושב שהם היו יפנים ואני לא מפרט, כדי לא להגרר לעוד פרשנויות או הכללות ושוב אני מציין, שלא היה בכוונתי לפגוע או להכליל.
שבוע טוב לכולם.          גבי

P1050136.JPG

———————————————————————————————————–

ערך יוני. כל הזכויות C לסיפור ולצילומים שמורות לגבי. יוסי ונייג'ל.

———————————————————————————————————-

מאת: יוני   ·   קטגוריות: הרפתקאות and כללי   ·   יש תגובה אחת, הוסף תגובה    

16 ביולי 2012 דרור ותלי עינב – פגישה עם גנרלים

השלוחה הדו גלגלית במערב ארה"ב

יצאה לסיבוב מקסים ומפגש עם גנרלים.

028.JPG


הצג את הוראות נסיעה ל-לוס אנג'לס, קליפורניה, ארצות הברית במפה גדולה יותר

מה מתאים יותר לכבוד יום העצמאות של אמריקה מאשר פגישה עם גנרלים?
אז שזהו בדיוק : ביום שישי אחר הצהרים, התקבצנו כ-10 אופנועים. הכיוון העיר סולוונג  SOLVANG .
בשעות הערב כבר הגענו אל פאתי העיר. במסעדת הבוקרים  " A.J.SPURS " התכנסנו לארוחת ערב. מאוד רצינו להתחשב בשאר הסועדים ואולי גם שיתחשבו בנו … עפ"י בקשתנו, הוקצה לנו חדר כמעט פרטי. נערכנו לקבל את פני השבת. הכוסיות עם היין חולקו לחברה. עוד לא הספקנו להגיד "ג'ק רובינסון" וכבר קדרות המרק הוגשו לשולחן ואנחנו – ממשיכים בשלנו. כולנו קמנו ממושבנו. באוירה המיוחדת הזאת, קידשנו על היין ולאחר מכן על החלה. המלצרית המעולה הצטרפה לחגיגה באמירה "שלום" בעברית.
מקומה של פרשת השבוע "חקת" גם הוא לא נפקד.

לאחר הארוחה, מי שעוד יכול היה, קינח בפאב המקומי בטורניר סביב שולחן הפול ובשתיית בירה.
את יום השבת בבקר, פתחנו במצוד אחר קפה של STARBUCKS. אברי בחר דווקא לפתוח את הבוקר בג'ארה של כנפים ופולקעס…של עוף.

425408_251518888297643_1654605904_n.jpg
מרוצים, יצאנו להמשך הדרך. תוך כדי רכיבה, כמעט שנפרדנו מהאייפון של רון ומהכפפות של תלי. אלא שחזרנו על עקבותינו ו"המשתמטים" נמצאו למרות שהיו במצב צבירה אחר…
עוד חובת עצירה, היא במלון "מדונה אין" – מלון ציורי בגווני הורוד. מלון אשר בו 110 חדרים שכל אחד מעוצב לפי נושא ייחודי. עוד אטרקציה היא חדרי השרותים המפתיעים את המשתמשים בהם….
בסאן לואיס אוביספו SAN LUIS OBISPO ביקרנו באחד משרשרת המסיונים – MISSION SAN LUIS OBISPO DE TOLOSA שהוקם ב -1 ספטמבר 1772. זהו המסיון החמישי מתוך עשרים ואחד מסיונים שהוקמו לשם הפצת הנצרות בקרב האינדיאנים וכן שימש מקום לינה לעוברי אורח.

059.JPG

משם המשכנו אל העירה מורו-ביי MORRO BAY. ערפל כבד קיבל את פנינו.
למראה הים והסלע המזדקר מתוכו, הבטן החלה להשמיע אותות מצוקה. "לפנים משורת הדין", הרגענו בארוחת צהריים, שכמעט הפכה גם לארוחת ערב עקב השירות האיטי כל-כך…
לאחר סיבוב קצר בעיירה, עלינו על דרכי היין – כבישים 41 ו-46 , אל עבר העיר פרזנו FRESNO. את החיך קצת הפקרנו – לא יכולנו להתענג על טעימת יין, מאחר וכמו שכבר נאמר ואנחנו יודעים – שנוהגים לא שותים ו/או משתטים.
עוד עצירת חובה בדרכנו הוא כמובן באנדרטה שהוקמה לזכרו של ג'יימס דיין . לאחר רכיבה של כ-240 מייל  באותו היום הגענו למלון שלנו בפרזנו.
לאחר הצבעה ברוב קולות, גם אלו של הבטן, צעדנו ברגל לעבר המסעדה הנבחרת והדגש הוא על "צעדנו". שעת הליכה תמימה הפרידה בין מיקומו של המלון ובין המסעדה. מתוך בחירה כמובן.
יכולנו לסמן V  גם על שעת כושר באותו יום. שעה איכותית גם בזכות ההזדמנות שהיתה לנו לשוחח ביננו החברים, שהרי ברוב שעות היום, הרכיבה היא כמעט ללא תקשורת מילולית חוץ מפה ושם סימני ידיים.
יום ראשון בבוקר. זהו היום שנקבע מראש למפגש עם הגנרלים.

על הבוקר, כמו צבא הצועד על קיבתו, ערכנו קניות לארוחת הצהרים שמתוכננת להתקיים בחיק הטבע. מאותו הרגע נשאלה השאלה "מתי אוכלים" בתדירות של אחת ל- 10 דקות בערך…
גם כדי להסיח קצת את הדעת מהמחשבה על האוכל (לשם שינוי), ביקרנו בחוות הנמרים הממוקמת בפתחו של פארק ה"קינגס קניון". בחווה מגדלים ומטפלים בסוגים שונים של משפחת החתולים הגדולים. חוויה נדירה ביותר ומרתקת, למרות שביקרנו דווקא בשעה שהאכילו את הנמרים…אופס , מה עם האוכל שלנו?! מתי אנחנו נאכל סופסוף?
לאחר עמידה בגבורה במראות הנ"ל, הגענו לפגישה עם "הגנרל גרנט" – עץ סקויה השלישי בגודלו בעולם. הוא הוכרז כ"עץ חג המולד" הלאומי של ארה"ב. גנרל גרנט (1822-1885) היה המפקד הכללי של צבא האיחוד בשנותיה של מלחמת האזרחים האמריקנית. וכמו כן נשיאה ה-18 של ארה"ב.

שם בצל גזעו וענפיו, סוף סוף אכלנו את ארוחת הצהרים הנכספת.
החבר'ה נרגעו! המשכנו בנסיעה, כאשר לצד הדרך זורם לו ה-KINGS RIVER בשצף קצף. הגענו לפתחה של מערת נטיפים ה- Boyden Cave. מי שבחר לסייר במערה, נאלץ לטפס עלייה תלולה למדי שבוודאי, רחמנא ליצלן, אילצה אותו להשיל כמה גרמים ממשקלו!
אלו שבחרו לא להכנס אל המערה, טבלו את רגליהם במימי הנהר הצוננים.
טוב, הבנו את הרעיון. האמת, ראינו מערות נטיפים מרשימות יותר! ראה ערך "מערת אבשלום" בארצנו הקטנטונת. לאחר הביקור במערה וסביבותיה, חזרנו על עקבותינו כשהמטרה לפגוש גנרל נוסף.
על מנת שלא לאחר לפגישה איתו, אתם יודעים מה זה צבא, השתדלנו לצמצם רווחים. הגענו לפגישה עם "הגנרל שרמן". עץ סקויה נוסף, העץ הגבוה בעולם כ-84 מטר גובהו והיקף בסיסו כ-30 מטר.
גנרל שרמן (1820-1891) היה גיבור לאומי ממלחמת האזרחים האמריקנית. דרך אגב, על שמו טנק M4 המפורסם ממלחמת העולם השניה.

משם מהרנו להגיע (הערב מתקרב ) ולעבור בקרביו של עץ סקויה אחר השכוב על הכביש. העץ נפל על משמרתו בדצמבר 1937 ובגזעו נחפרה מן מנהרה קצרצרה שגובהה כ- 8 feet ורוחבה  feet 17 כך שמכוניות קטנות יוכלו לעבור בתוכו (על אחת וכמה אופנועים). קוטרו של העץ  לפני שנפל היה כ – feet21   וגבההו היה כ- feet275 .
את הלילה השלישי והאחרון עשינו ב-PORTERVILLE. בבוקר יום שני, יצאנו לכיוון יער הסקויה. להבדיל מפארק הסקויה.

167.JPG

הדרך מרהיבה ביופיה ומפותלת – חלומו של כל אופנוען. המהירות לא עלתה על 20 מייל לשעה, כך שיכולנו ליהנות מכל רגע ולהשתמש כמעט בכל חמשת החושים. את הדרך מלווה נהר ה-Kern River על מפליו, עד שהוא נשפך אל אגם איזבלה Lake Isabella.
כבר צהרים. עברנו את האגם לכיוון Silver City Ghost Town. זהו אתר הסטורי המשמר יותר מעשרים מבנים ופועל כיום כמוזיאון להיסטוריה ארוכה וצבעונית של Kern Valley. האתר ידוע גם בכינוי "עיר הרפאים" כיוון שרבים המאמינים כי Silver City רדוף רוחות מן העבר.
המקום  משמש לעיתים גם לצורך צילומי קולנוע וכדומה. משם שמנו פעמינו חזרה לכיוון ביתנו מבצרינו – לוס אנג'לס.
החום היה כבד מנשוא. המזגן לא עבד….אלא מה, כשעצרנו לתידלוק בעיר ביקרספיילד Bakersfield, הצמיג האחורי באופנוע של דורון שידר אותות מצוקה. החוטים כבר אפילו ביצבצו מהפרופיל שלו! והמבין יבין… המסקנה היתה ברורה – דורון ונאוה לא יכלו להמשיך כך לרכוב.
אנחנו יודעים שטובים השנים מן האחד אך מה עושים שנשאר רק אחד?! חברי הקבוצה המתינו עם דורון ונאוה לבואו של הגרר. בנתיים חילצנו את רגלינו מן הנעלים הסגורות. ערכת הקפה של שמוליק נכנסה לפעולה גם הפעם. האיזור נראה לפחות כמו חמ"ל (חדר מלחמה) – טלפונים, הצעות רעיונות והרבה קליפות של גרעינים…. לאחר עיכוב של כמה שעות, יצאנו בדרכנו אל היעד הסופי – הביתה.
אורות הוואלי נצנצו לפנינו כאילו קרצו לנו. זהו – 850 מייל רווי חוויות מאחורינו.

בנימה אופטימית זאת אני מבקש להודות ל-
דורון ונאוה, אשר ורחלי, אלקן, אדם ורונית, פזית ואברי, רון, משה, סימון, שמוליק (איש הקפה הבלתי מעורער), עופר ומיקל.
תודה מיוחדת לאורחים מהארץ – טובה ומשה רזניק.
לעוזרים בצילום.
ואיך לא , לאשתי עתליה (תלי) שאיתי הן בהכנות הן בצילומים והן בעריכת הכתבות.

רכיבה זהירה
שלכם
דרור עינב

[email protected]

————————————————————————————————————-

ערך יוני. כל הזכויות C לסיפור ולצילומים שמורות לתלי ודרור עינב.

————————————————————————————————————-

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   לחץ כאן כדי להגיב ראשון!    

« פוסטים נוספים - פוסטים קודמים »