הרפתקה דוט קום

ארכיוני הבלוג

12 באוקטובר 2013 שלומי ממשיך לנופי מזרח אירופה – 2

קרואטיה סלובניה רומניה ובולגריה

כשרוכבים לבד, לא בודדים לרגע.

P1000594.jpg

קרואטיה
השוטר בגבול קרואטיה הסביר לי שאני צריך לקנות ביטוח מכיוון שהגרין קארד שלי לא תקף בקרואטיה. האמת שידעתי את זה וחשבתי שאקנה ביטוח לקרואטיה בגבול. טוב, האו מאץ' איז איט? אני שואל אותו. עושה טלפון קצר ועונה לי ניינטי יורו. ניינטין? אני שואל. נו, ניינטי, ניין זירו. פאקין תשעים יורו. והוא עוד מנחם אותי שזה ביטוח כלל אירופאי. אבל יש לי ביטוח כלל אירופאי ואני צריך רק לקרואטיה. לא עזר כלום. המתנתי רבע שעה והגיעה בחורה שעשתה לי ביטוח גרין קארד נוסף. עכשיו יש לי שניים כשרוב המדינות חופפות.
זה היה מעצבן אבל שילמתי.
הנופים המדהימים של קראטיה היו לפחות פיצוי.

קרואטיה משגעת. הרכיבה על קו החוף מלווה בקריאות השתאות מהנופים המדהימים. האיים שנראים כמו ענקים רדומים במרחק קצר מהחוף פשוט קוראים לך לבוא אליהם.
עליתי על מעבורת ל hvar (חבאר) , תוך חצי שעה אתה באי שנראה טרופי עמוס בצמחיה וחופים משגעים. רכבתי לקצה הצפוני ונכנסתי לקמפינג. מיד פגשתי את קרל מאוסטריה שגם הגיע הרגע לקמפינג וביחד מצאנו זולה מתחת לעץ קרובה למים.
קרל ,שרוכב על R1100Gs אדום מודל 97 במצב חדש כזה שלא רואים כבר אצלנו,  הוא שועל קרבות ותיק וכמעט שאין מקום בעולם שלא ביקר בו. הוא גם עובד בעבודה שמאפשרת לו חופש במשך כל החורף, עכשיו בדרכו לכרתים. הלוואי עליי.
למחרת תיירנו קצת באי המדהים הזה ונפרדנו. קרל נשאר לכמה ימים ולי אין כל כך הרבה זמן.
יש מושג בקרואטיה שנקרא island hopping והכוונה קפיצה מאי לאי. אני הסתפקתי ב Pag ו Krk. שניהם מדהימים, על pag אומרים שהוא נראה כמו פני הירח ויש בזה משהו, פשוט נוף משגע ושווה ביקור.
בקרואטיה רואים המון אופנועים. רובם מגיעים ממערב אירופה. עד כדי שאתה אוחז בכידון ביד ימין ובשמאל מנופף לשלום לאופנועים שבאים ממול. האופנוענים האירופאים לא מוותרים על הנפנוף גם אם זה בסיבוב ומי יודע על איזו מהירות הם. ואם הם עוקפים אותך אז הנפנוף הוא ברגל ימין.
רכבתי את רוב קו החוף של קרואטיה. יכולתי להישאר פה עוד זמן רב. אבל המלאכה מרובה והחלטתי לעלות לסלובניה.

קרואטיה מדינה נהדרת לחופשת בטן גב או טיולי אופנועים. הכבישים נוחים, יש קמפינג בכל פינה. כל אחד ימצא פה את הפינה השקטה שלו, בעיקר חובבי החופים.

סלובניה
לאחר מעבר הגבול וביקור קצר בעיירת החוף piran רכבתי בגשם לכיוון לובליאנה והתמקמתי בקמפינג קרוב למרכז העיר. מיד פגשתי שני רוכבי אופניים, האחד אמן שוויצרי שמסתובב עם האופניים באירופה ומצייר גרפיטי ( http://www.artacks.ch/artists_tuefujeger.html).
והשני בלגי משוגע, חמוד אבל משוגע ששכנע את שלטונות בלגיה שאינו כשיר לעבוד והוא מקבל קיצבה ומנצל אותה לרכוב על אופניים ברחבי אירופה. היה גשום וקר ומצאנו את עצמנו יושבים שעות במקלחות של הקמפינג ומדברים על רכיבות, גרפיטי והמצב הבטחוני בישראל.
החלטתי שאני לא מפרק את המאהל ונשאר בקמפינג הזה כמה ימים.
Hotel Camping Ljubljana resort

http://www.slovenia.info/?kamp=698

יום המחרת התחיל עם שמש, קפצתי על האופנוע ורכבתי לאיזור אגם בלד. נראה שכל האופנוענים הסלובנים יצאו לרכוב באותו יום.
סלובניה מדהימה והיא לדעתי סוג של שויץ. נופים הרריים מדהימים, הכבישים נהדרים, כפרונים ציוריים. והכל מטופח ומסודר. כמעט כולם דוברים אנגלית, הקופאית בסופרמרקט ונהג המונית ונהג האוטובוס וכל מי שפניתי אליו.
הספקתי גם לבקר בלובליאנה באותו יום. עיר יפהפיה ומלאת חיים.
כמובן שאת הדרך חזרה לקמפינג עשיתי בגשם שגם לא פסק כל הלילה ויום המחרת.
בבוקר הוצאתי את עצמי מהאוהל והלכתי לשבת על הבר של הקמפינג לשתות קפה וסיגריות ולקוות שהגשם יפסק מתישהו.
לאחר זמן קצר הצטרפו לבר בת ואייריש, Beth & Irish Dave. זוג, אירי ואמריקאית, שהחליטו לעזוב הכל ולרכוב במשך שנתיים מאירלנד לדרום אפריקה דרך מצריים. רכשו לעצמם שני אופנועים, Irish על f800gs , ו Beth על f650 . הם כבר כיסו חלקים גדולים באירופה וכרגע מתעכבים בסלובניה בגלל איזה הסכם שינגן או משהו כזה שלא מאפשר לבת להיכנס לקרואטיה.
לאחר זמן מה הברמן מזג לנו שלוש כוסות של משהו שהוא קורא לו Indian water , אין לי מושג ממה זה עשוי כי אחרי כוסית אחת זה כבר לא מעניין אותך. והשעה בסך הכל עשר בבוקר. אחרי הכוס השנייה אתה כבר מחייך בלי הפסקה ואחרי השלישית אתה כבר מוכן לדבר על משמעות החיים. לא יודע כמה שתינו באותו יום אבל ישבנו שם עד שעות אחה"צ ושוחחנו על אופנועים ודננו בנושאי רומו של עולם. רוכבי האופניים גם הצטרפו לפני שעזבו לשלום כל אחד מהם לדרכו. ומתישהו הצטרף אלינו מנצור מאירן שעובד בקמפינג שקפץ לחבק אותי כששמע שאני מישראל וקרא לי אחי.
נשארתי עוד יום בקמפינג. נפרדתי לשלום מבת ואייריש שנשארו להחליף גלגלי שיניים ושרשראות לאופנועים והפצרתי בהם לעבור דרך ישראל בדרכם למצריים. יש סיכוי שהם יעשו את זה, יכול להיות גם שזו תהייה האפשרות היחידה שלהם.
Beth & Irish
http://corktocape.blogspot.com/?m=0

P1000427.jpg

רכבתי תוך כדי שוטטות לכיוון הונגריה בכוונה לחצות ישירות לרומניה. אין מעבר גבול ומתישהו הבנתי שאני כבר בהונגריה. חציתי את הונגריה ברכיבה על הכביש המהיר עם חניית לילה בעיירת רפאים על אגם בלטון. אמצע ספטמבר והכל כבר סגור פה. בסופו של דבר מצאתי מלון עם סאונה ובריכה מחוממת. התאים לי הפינוק הזה. בבוקר המשכתי לרומניה שתוכננה להיות חלק הארי של הטיול הזה שלי.

רומניה
בכניסה לרומניה שוב יש הרגשה של עולם שלישי. אחרי מעבר הגבול עצרתי לרגע כדי להסתדר ומיד קפצה עלי בחורה צוענייה עם הבעה בפנים כאילו שמצאה אוצר. מלמלה כמה משפטים תוך כדי שהיא מצביעה על האופנוע ועל הציוד. הסתדרתי והמשכתי. לשמחתי או לצערי זה היה המפגש הראשון והאחרון שלי עם צוענים ברומניה.

כבר בדרך לרומניה החלטתי שאתמקם ב Sibiu לכמה ימים ואצא לטיולי יום באיזור טרנסילבניה. כיוונתי את הגפס והתחלתי לנסוע. על פי המרחק חשבתי שאגיע ל Sibiu הרבה לפני החשכה. מהר מאוד הבנתי שטעיתי. הייתה הרגשה של כאוס בכביש. הכביש מחורבן, עמוס תנועה ובעיקר של משאיות. מעולם לא ראיתי כל כך הרבה משאיות. שיירות אינסופיות של משאיות מכל הסוגים והגדלים. והכביש הוא בעל מסלול אחד לכל כיוון. נסעתי שעות משתרך מאחורי משאיות גדולות שעוקפות אחת את השנייה תוך כדי סיכונים לא הגיוניים. אתה עוקף כמה ואז שוב משתרך מאחורי כמה עד שיש שוב הזדמנות לעקוף. חשבתי שכנראה זהו ציר תנועה ראשי של משאיות לכיוון מעברי הגבול. באותו יום הבנתי את הכלל הראשון על נהיגה ברומניה, על הכבישים הראשיים ממוצע הנסיעה הוא חמישים קמ"ש אלה אם אתה עוקף בסיכונים לא הגיוניים, והרומנים עושים את זה. כבר לא הגעתי ל Sibiu באותו יום וחניתי בפנסיון קטן בצד הדרך אצל זוג מבוגר שטענו שבזמן צ'אוצ'סקו היה יותר טוב ופינקו אותי בבקבוק שנאפס שעזר לי לישון היטב באותו לילה.
בבוקר המשכתי ל Sibiu.
הנוף ביום הקודם היה מישורי , תעשייתי ומשעמם. אך תוך כדי נסיעה אט אט מתגלים הקרפטים באופק. וככל שמתקרבים אתה מבין יותר ויותר את העצמה של רכס ההרים העצום הזה. חזר לי החיוך לפנים. הרים מרגשים אותי. יש משהו בגוש אחד כל כך גדול של חומר שמעורר יראת כבוד. ואולי זה הרצון שלנו לכבוש אותם הוא שמעורר את הריגוש. לא יודע להסביר את זה אבל אני אוהב לעצור בצידי הדרך ולהסתכל על ההרים.
הגעתי ל sibiu ובהמלצת אופנוענים שפגשתי בדרך נסעתי ישר לפנסיון דניאל. פנסיון נוח, קרוב למרכז ועם חניה סגורה לאופנוע.
Hotel pension Daniel
Masarilor nor 1

0040269243924

העיר Sibiu הוכרזה כבירת התרבות של מורשת ימי הביניים או משהו כזה. ואכן רוב המבנים מסביב לעיר העתיקה נראים כמו מימי הביניים. מוזנחים ומרופטים. בעיר העתיקה יש הרבה מבנים משופצים אבל חלק מהרחובות שמסביב נראים כמו עיי חורבות. ביליתי את היום בשוטטות בעיר ובחלק מהמבנים ההסטוריים.
העיר sibiu לא ריגשה אותי במיוחד, ובדיעבד הייתי בוחר ב Brasov כעיר בסיס לטיולים באיזור. אבל כל אחד וההעדפות שלו.
תכננתי לרכוב את מעבר ה transfagarasan וה transalpina ולהמשיך לאיזורים אחרים ברומניה.
יום המחרת היה מעונן והחלטתי לא לנסוע רחוק, יצאתי לכיוון sigisoara . כמובן שאחרי שיצאתי המעונן הפך לגשום קבוע אבל המשכתי. הכפרים בדרך נראים כולם אותו דבר, רחוב אחד עם בתים מצידי הדרך, ישנים ומוזנחים. רואים שאין פה הרבה כסף.
העיר sigisoara יפה וצבעונית עם עיר עתיקה יפהפיה ומרשימה. אפשר להעביר פה כמה שעות בהליכה ברחובות הצרים. כשחזרתי לאופנוע ראיתי איש מזוקן עם חליפה וכובע מסתכל בעניין על האופנוע. כשהבין שהאופנוע שלי שאל אם אני מצרפת. כנראה שלוחית הרישוי שלנו דומה לזו של צרפת, זו לא הפעם היחידה שחשבו שזה אופנוע צרפתי. כששמע שאני מישראל לא האמין למשמע אזניו. האיש הוא מה שנקרא גרמני סקסוני. יש הרבה כאלה בטרנסילבניה. עמדנו שעה ארוכה ברחוב וניהלנו שיחה על דת ואמונה. האיש מעריץ את מדינת ישראל על הישגיה הרבים בזמן כל כך קצר. אוהב את היהודים. אבל עדיין חושב שהנצרות מקדימה את היהדות בצעד אחד. נו, שיהיה. אני לא מאמין כל כך ביהדות ובטח שלא בנצרות. היה מעניין וכשחזר הגשם נאלצנו להיפרד.

יום המחרת התחיל מעונן ומטפטף, אבל החזאים הבטיחו שתצא השמש בצהריים. יצאתי לכיוון ה transfagarasan (שמבטאים את זה טראנספגרשן) והתחלתי לטפס את המעלה הצפוני בערפל סמיך ושלג. לא ראיתי נוף ובקושי את הכביש. בפסגה כבר היו כמה אופנועים ועוד כמה הגיעו אחרי. וביחד ניסינו להבין אם כדאי להמשיך או לרדת חזרה. ואז מישהו שהגיע מהצד השני אמר שאחרי המנהרה יש שמש. חשבתי שעובדים עלי. אבל עלינו על האופנועים ונסענו. מהפסגה נכנסים למנהרה חשוכה של קילומטר ובצד השני חיכה לנו נוף מרהיב ומעורר כבוד. ואכן שטוף שמש. אי אפשר שלא להתרגש מהנוף הזה. פאר הבריאה. ירדתי את המעלה הדרומי בכמה שעות לכיוון curtea de arges וחזרתי ל Sibiu בחשכה.
בקריאה באינטרנט על הטראנספגרשן המעבר מתואר כאתגרי. אבל כל מי שעלה את מעלה עקרבים או שעשה את הדרך מלדאק למנאלי ימצא את הטראנספגרשן משחק ילדים. אמנם יש הרבה פיתולים אבל הם לא קשים. ואם נופלים על מזג אויר בהיר הנסיעה נוחה ומהנה. הנוף מהמם.
ה transalpina לעומת זאת היא דרך יותר אתגרית, ארוכה יותר ומעניינת יותר. והנופים לא פחות מרהיבים. יצאתי למחרת ל transalpina למרות מזג האויר המעונן. התחלתי מ saliste בצפון לכיוון novaci בדרום. הדרך מתחילה בטיפוס בין כפרים הרריים, עוברת לרכיבה בפסגות ירוקות. ואז יורדת לרכיבה של עשרות קילומטרים בקניון ירוק ורטוב. אגם. ושוב טיפוס לפסגות ירוקות וירידה נוספת לעמק ירוק. חלק מהדרך עשיתי אחרי שני זוגות אופנוענים מגרמניה שפגשתי ליד האגם ועצרנו לאכול בצומת של obarsia lotrului. שמאלה מוביל ל malaia וימינה ממשיך ל novaci , יש שם קמפינג ומסעדה. מומלץ לעצור פה לאכול. מפה הגרמנים המשיכו מזרחה ל malaia ואני לכיוון novaci ששם מסתיימת ה transalpina. נשארו ארבעים קילומטר ל novaci וחשבתי שאת המעברים הגבוהים כבר עברתי ושמפה זה יהיה קליל. התבדיתי.

התחלתי שוב לטפס והפך להיות ערפילי והטיפוס לא נגמר והופך יותר ויותר ערפילי. טווח הראיה היה שניים שלושה מטרים, לא ראיתי אפילו את שפת הכביש. המשכתי לטפס על הילוך ראשון בתקווה שזה תיכף נגמר אבל זה רק הלך והחמיר והפיתולים הפכו יותר ויותר חדים וצפופים. הרוחות טלטלו אותי מצד לצד ונאבקתי כל הדרך להשאיר את האופנוע יציב. משקף הקסדה כוסה בקרח והייתי חייב לפתוח אותו. הידיים קפאו לי למרות החימום בידיות. וכל הזמן הזה אני שוקל אם לחזור חזרה או להמשיך בתקווה שזה יגמר. בשלב מסויים הבנתי שכבר אין טעם לחזור ואני צריך לגמור את זה. היה נדמה לי שאני לבד פה ואם הרוח מעיפה אותי לתהום איש לא יראה אותי.  באיזשהו שלב עברו שני אופנועים לכיוון השני, זה גרם לי להרגשת הקלה שאני לא לבד פה. רכבתי ככה במשך שעתיים, עברתי את הפסגה וירדתי עד Ranca ושם כבר התבהר. עצרתי להפשרה וקפה במסעדה ב ranca  ושמחתי שעברתי את זה בשלום. זו הייתה הרכיבה הקשה והמפחידה ביותר שעשיתי בחיי. באותם רגעים התגעגעתי לדשדש של דניאל בנגב.
חזרתי ל Sibiu קפוא אך מרוצה. ושמחתי לראות שיש עוד אופנוע בפנסיון. ואז פגשתי את בוריס מסלובניה שרוכב על 1200 חדש והגיע ל Sibiu בכוונה לרכוב את ה transalpina.

החלטתי שאני עושה את זה שוב עם בוריס ולמרות שהלכנו לשתות בירות עד שעה מאוחרת קמנו בבוקר, ארזנו ויצאנו לטראנסאלפינה. הפעם אני עם ציוד מלא על האופנוע. הייתה רכיבה נהדרת למרות שהיה יותר גשום מיום האתמול. זו הרגשה אחרת לרכוב עם עוד מישהו. בדרך פגשנו חבורת ישראלים על אופנועי םשכורים שהיו בכיוון ההפוך וסיפרו לנו שהמצב בפסגה קשה, אופנוע אחד עף לתעלה מהרוח ואופנוע אחר שעצר לעזור עף גם הוא לתעלה. המשכנו בכל זאת. הראות הייתה טובה יותר אך הרוחות חזקות יותר. עברנו את זה והיה שווה כי הפעם ראיתי קצת נוף מהפסגה.

P1000584.jpg
אחרי לינה ב ramnicu valcea נפרדנו. בוריס שיש לו רק כמה ימים נסע לכיוון קרואטיה ולי יש עוד הרבה מה לעשות ברומניה.
היה יום שמש והתחלתי לרכוב לכיוון bran. בדרך הבנתי שאני קרוב ל transfagasan ועליתי שוב, הפעם מדרום לצפון ביום בהיר. היה שווה.
בברן נכנסתי לפנסיון casa mediavle. פגשתי פה זוג ישראלים, סבסטיאן ופרלה, ילידי רומניה שמגיעים לפה כל שנה. על בקבוק יין שמעתי סיפורים על רומניה של פעם וקיבלתי טיפים לאן כדאי לנסוע.
מפה המשכתי כמו שאני אוהב, בשוטטות.

ביקרתי גם ב suceava וב iasi. לדעתי אין מה לעשות בשתי הערים האלו.
מ iasi התחלתי למשוך לכיוון tulcea בכוונה לראות קצת מדלתת הדנובה המפורסמת. רכבתי במזג אויר נורא, גשמים עזים ורוחות עזות. עצרתי ב Galati כי כבר לא יכולתי להמשיך במזג אויר הזה. בערב התברר לי שזו הייתה סופה בכל רחבי רומניה שגרמה להצפות רבות וגבתה חיי אדם. למזלי עברתי את זה בלי להיתקל בהצפות.
אם מישהו נתקע ב Galati יש פנסיון רחוק מהמרכז, הכי פשוט בעולם אבל אנשים טובים וחניה סגורה לאופנוע.
Teodor FAM com motel
Traian  nor 433 Galati
0236426211

למחרת למרות מזג האויר המשכתי ל tulcea שהיא עיר בסיס לטיולי שייט בדלתה. כדאי להתאכסן פה pension Alex. עיר נחמדה אבל במזג אויר כזה אין הרבה מה לעשות פה.
למחרת מזג האויר השתפר משהו, ארזתי ויצאתי לתור ברחבי הדלתה, איפה שאפשר ויש כבישים. לדעתי שייט יכול להיות חוויה טובה יותר פה מאשר אופנוע אבל לא מצאתי שייט בגלל מזג האוויר. הנוף פה מהמם. מישורים וגבעות אינסופיים של ביצה ירוקה.
מפה המשכתי דרומה בקור של חמש מעלות בכוונה לראות כבר את חופי הים השחור. כבר כמה שבועות שאני מחכה לזה.
קו החוף ברומניה די משעמם. ערי תיירות שבתקופה הזו נראות כמו ערי רפאים. נכנסתי ל Constanta וברחתי כל עוד היה אור יום. לא הייתי בא לרומניה לבלות חופשת בטן גב על החוף, פשוט לא נעים פה. אבל ראיתי את הים השחור ואפילו ישבתי על החול. טבילה במים כבר לא תהייה בקור הזה.
עצרתי ללילה במלון דרכים קרוב לגבול בולגריה והחלטתי שמחר אני אומר שלום לרומניה ועובר לבולגריה.
רומניה היא ללא ספק הרפתקאה. יש פה עירוב בולט של ישן וחדש. מרצדס חדשה עוקפת עגלה עם סוס הוא מראה שכיח. יש כפרים שנראים כמו לפני מאתיים שנה וערים מטופחות כמו כל עיר אירופאית אחרת. הנופים משכרים. ולרוכבי אופנועים יש פה אינסוף כבישים להנות מהנוף והרכיבה, רק בזהירות.

כמה מילים על הנהיגה ברומניה: למעט כמה קטעים קצרים, כל הכבישים ברומניה הם מסלול אחד לכל כיוון. עמוסי תנועה ומשאיות. חלק גדול מהנסיעה אתה משתרך מאחורי משאיות איטיות והנהגים הרומנים עוקפים בלי חשבון. לא פעם אתה מוצא את עצמך בתוך סיבוב וממולך מכונית עוקפת בכיוון ההפוך. לדעתי רומניה היא אחד המקומות היותר מסוכנים לנהיגה וצריך להיזהר.

בולגריה
אחרי מעבר הגבול, הכביש בבולגריה היה שומם. נראה לי שבולגריה הרבה פחות עמוסה ומיושבת מרומניה. רכבתי על קו החוף עם לילה בורנה. קו החוף של בולגריה הרבה יותר יפה ונעים מרומניה. ורנה עיר יפה אבל תיירותית מידי בשבילי.
קר מידי ואחרי ורנה התחלתי לנוע מערבה לכיוון מרכז בולגריה. בולגריה הררית ויפה ויחסית למה ששמעתי מאוד מסודרת ונוחה לטיול אופנוע.
תכננתי להגיע ל motosapiense camp שבכפר idilevo . מקום שהומלץ לי ע"י זוג רוכבים שפגשתי במונטנגרו. חשבתי שאהיה שם לילה ואמשיך.
אני כבר ארבעה ימים פה. יש פה רוכבים מכל העולם, זוג מניו זילנד שחזרו מאסיה ומחכים פה למיסבים שיגיעו בדואר, זוג מגרמניה שמסתובבים כבר זמן רב על קטמ עם סירה ומחכים למשאבת קלאץ', אלפי מטורקיה שאני חולק איתו חדר, אלכס מגרמניה שחזר מרוסיה ועוד.
פגשתי פה שוב את Beth & Irish שפגשתי בסלובניה. ידעתי שהם יהיו פה, היינו בקשר באימיילים כל הזמן הזה. היה כייף לפגוש אותם שוב.

יש פה סדנה לטפל באופנועים ובר לשתות בירות ולשחק פול בערב. אוירה נהדרת ואוכל מצוין. גן עדן לאופנוענים. מסתבר שזה ממש מקום עליה לרגל לכל האופנוענים שנוסעים בין מזרח למערב. וממוקם בכפר פסטורלי במרכז בולגריה.
פולי הבעלים של המקום, אופנוענית בעצמה, סיפרה לי שמעולם לא היו פה אופנוענים מישראל. אז אולי זכיתי להיות חלוץ, והיום יש פה גם מדבקה של מועדון GS הישראלי על הקיר. מקום חובה לכל מי שעובר באיזור.
http://motosapiens.org/motocamp/

מכיוון שנשארתי פה הרבה יותר ממה שחשבתי אני כבר מוותר על איזורים אחרים בבולגריה ומחר מתחיל להדרים ליון. יש לי אוניה לתפוס חזרה בעוד כמה ימים.
כולם עוזבים פה מחר. כל אחד לדרכו. Beth & Irish ממשיכים לכיוון טורקיה והסיכויים שהם יעברו דרך ישראל לכיוון אפריקה גוברים.

P1000731.jpg

————————————————————————————————————-

כל הזכויות C לסיפור ןלצילומים שמורות לשלום בן צבי

————————————————————————————————————–

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   יש תגובה אחת, הוסף תגובה    

9 באוקטובר 2013 עודד ויטאליס באפריקה. כתבה 14

עודד חזר לאפריקה לאחר חופשת חגים

ורוכב מקניה לאתיופיה

PA040008.JPG

לשמחת ידידי הבאוורי חזרתי להוציא אותו מהפנסיון

למעקב אחר מסלול הרכיבה של עודד כנסו לקישור בו הוא מתועד
כמה טוב לחזור לאפריקה – בטח בגלל שורשינו האבולוציוניים –  ולרכוב שוב בדרכיה. בדרכי צפונה לאתיופיה לאחר שהקפתי ממזרח את הר קניה השתנה הנוף הגיאוגרפי והאנושי באחת. מהטרופי לערבה צחיחה סחופת רוחות ואבק, חושות ושבטים מסורתיים. חניית לילה לגדות הנהר המוליך מים מהר קניה השופע לתוך הערבה.

לילה שני בערבה לאחר רכיבה של 150 ק"מ על "קרש כביסה" במארסאביט. כשירדתי מהאופנוע המשכתי לרעוד כמו קפיץ מחובר לחשמל. בבדיקה מהירה – הכל מחובר ל/ובאופנוע וגם אצלי.

למחר רשם לי הרופא עוד 250 ק"מ כאלה ואני באתיופיה.

דלות התמונות – ראיתם את אלה, ראיתם הכל – בינתיים.

המשך הדיווח – יום אחרי

להמשך מעקב אחרי הג"י.פי.אס של עודד הקלק כאן

הגעתי בזמן לצפות עם החבר'ה צ'לסי נוריץ. חצינו במוילה לאתיופיה. יומיים של רכיבה המאתגרת ביותר עד כה במסע.

נפש החיה היחידה שפגשתי היה צב, מספר סינים שעובדים בקטע הדרך – בעוד מספר שנים קטע הדרך הזה יהיה סלול – ושני קנייתים בג'יפ שעצרו לידי באחת המנוחות ושאלו אם אני צריך עזרה. כשהגעתי ל"מלון" הם שמחו לקראתי ושתינו בירה ביחד.

גם קפה מסורתי שתיתי – בכל זאת, ערש הקפה.

—————————————————————————————————————————————————–

כל הזכויות C לסיפור ולצילומים שמורות לעודד ויטאליס

—————————————————————————————————————————————————-

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   יש תגובה אחת, הוסף תגובה    

13 בספטמבר 2013 שלומי עושה את דרום מזרח אירופה – 1

יוון אלבניה ומונטנגרו

עם אופנוע החיבור מושלם


View Larger Map

1268606_10202187359152468_1933277195_o.jpg

יציאה

כשהייתי עוד בגיל של חייל משוחרר יצאתי עם הונדה cx500 לטיול באירופה, ארזתי תרמיל עם אוהל סיירים וניילון לכיסוי מהגשם, קסדה , מעיל, כפפות ונעליי טימברלנד ועליתי על אונייה ליון. הסתובבתי קרוב לשנה באירופה והיה נהדר. בהודו קניתי אנפילד 350 בלדאק, נכנסתי למסגר המקומי שיבנה לי סבל, מעיל וכפפות שמצאתי בשוק וחציתי את הודו דרומה במשך חצי שנה.
כמות ההכנות שעשיתי לטיול הנוכחי גובלת בחוסר שפיות. מכשירים אלקטרוניים, גיפיאס, מצלמה ומצלמת קסדה, חלקי חילוף וכלי עבודה כאילו שאני באמת הולך לחצות את אפריקה. הכנות וטיפולים לאופנוע עד כדי שהאלכסים ומשה שמחים שנסעתי כבר ויהיה להם שקט לחודשיים. יכול להיות שזה קשור לשערות הלבנות שצצו לי מאז הנסיעה הראשונה. אני מעדיף להיות on the safe side ואם יתקלקל לי מיסב אז לפחות יש לי את החלקים. כמובן שבסופו של דבר התקלקל לי חלק שלא לקחתי.
מרוב שעסקתי בהכנת האופנוע, לא הספקתי לבנות מסלול. חשבתי שאדע לאן אני נוסע ושתהייה לי רשימה של קמפינגים. בסופו של דבר ציירתי קו דמיוני על המפה שחוצה את הפלפונז, אלבניה, קרואטיה, סלובניה, הונגריה, רומניה ובולגריה וכך יצאתי.  אני מנסה לתכנן בכל יום את יום המחרת, כמעט תמיד זה לא מצליח.

(התנצלות העורך: לצערי סדר הצילומים משובש, מפאת עריכה מוטת לו"ז לקויה שלי)

יון

[youtube url=http://youtu.be/QtBMrz7zlHw>]

אחרי סיוט בנמל חיפה ושלושה ימים על האוניה נחתתי ביון. נסעתי ישירות לפטרס למוסך, השארתי שם את הממיר הקטליטי ויצאתי עם סעפת פתוחה.
אין הרבה מה להרחיב על יון, נראה לי שרובנו היינו שם. האוירה היונית מוכרת לי, אני נוסע כמעט כל שנה לכרתים וביון נסעתי הרבה בטיול הראשוו שלי.
הרכיבה בפלפונז היא תענוג, בעיקר החציה מצפון לדרום בכבישים הרריים ונטושים כמעט. החופים משגעים, האוכל נהדר, מקום מושלם לטיול אופנוע. חשבתי שאסתפק ביומיים ומצאתי את עצמי משוטט חמישה ימים, היה כייף.

אלבניה

לאחר שתי דקות רכיבה באלבניה שמתי לב שמרוח לי חיוך על הפרצוף. חשבתי שזה בזכות הנוף הקסום ושמזג האויר הצטנן סוף סוף. לאחר עוד שלוש דקות בכפרון הראשון, הבנתי שאני במדינת עולם שלישי. לאחר עוד כמה דקות הבנו, אני והאופנוע, שנגמרה הקייטנה של יון וכאן מתחילה ההרפתקה.
חציתי מיון במעבר גבול קטן שתכננתי כדי שיהיה לי קרוב לקמפינג שרציתי להגיע אליו farma sotira. היציאה מיון ארכה רבע שעה, הכניסה לאלבניה ארכה בדיוק את הזמן שלקח לשוטרת להחתים לי את הדרכון ולאיש הנחמד שאיתה להקריא לה את המספר של האופנוע. שלוש דקות ושוחררתי. זה קשור לחיוך של קודם, השעה הייתה כבר שש בערב וחששתי שאתעכב הרבה בגבול של מדינה ששלט בה פעם משטר אפל ואצטרך לרכוב בחושך, התבדיתי. נכנסתי בשעה מאוחרת, למרות שהבטחתי לעצמי שאכנס לאלבניה רק בשעת בוקר, כדי שיהיה לי זמן למצוא מקום ולהתארגן מוקדם. מי יודע מה יהיה, הרי מדובר במדינה מלאה שודדי דרכים וגנבים ועוד כל מיני אגדות שאולי היו נכונות פעם. אפילו בחור יווני אחד במוסך בפטרס, הזהיר אותי שלא כדאי לי להיכנס לאלבניה כי כולם גנבים. אבל נכנסתי מאוחר, ויהי מה

[youtube url=http://youtu.be/i6mhl4E2yqM>] [youtube url=http://youtu.be/iN8W07yllpQ>] [youtube url=http://youtu.be/kMNSm-XRHZA>] [youtube url=http://youtu.be/BxKPh8GS9jU>] [youtube url=http://youtu.be/-LLiMoH_uIE>] [youtube url=http://youtu.be/fRbxXfWNtVo>] [youtube url=http://youtu.be/Dk5msJtMkO4>]

[youtube url=http://youtu.be/LmCXCFt-hIE>]

[youtube url=http://youtu.be/RQH4N4JkfG8>]
הגעתי ל farma sotira לפני החשכה  ברכיבה איטית בכביש שרובו שבור ושפה ושם עזרו לי עוברי אורח נחמדים. אחרי כמה זמן, אתה מבין שהמכונית הנפוצה פה היא מרצדס ושלנהגים לא איכפת אם תעוף מהכביש.
התקבלתי בנחמדות לא צבועה ע"י בחור צעיר שלא מדבר הרבה אנגלית שהצביע איפה הקמפינג והסביר לי שפה זה המסעדה. הקמתי אוהל יחיד בקמפינג והלכתי למסעדה. אכלתי דג ואת הצ'יפס הכי טעים שאכלתי בחיי. קשקשתי עד שעה מאוחרת עם המלצר החמוד השני, הרוב בסימני ידיים, מעט אנגלית ומעט איטלקית, לא ידעתי שאני יודע איטלקית. המילים ששמעתי ממנו הכי הרבה היו איזראל, גוד ומפיוזי.
הבנתי שהגעתי למדינה חביבה.

מפה תרתי את אלבניה לאגמים בדרום מזרח, Gjirokaster, Himare חזרה לאגמים Tirana ועוד.
אלבניה מדינה מקסימה, נופים משגעים, תושבים נחמדים ואוכל טוב. הכבישים לא משהו, משובצים בבורות וקטעי דרך לא סלולים, הבולמים החדשים שהרכבתי באופנוע מוכיחים שהיו השקעה נכונה. באחד הבורות שהיה מכוסה עשב סגרתי בולם קדמי, יכול להיות שעם הבולמים המרוטים הקודמים לא הייתי יוצא מזה. מהר מאוד לומדים שלא כל דרך צהובה במפה היא בהכרח כביש אספלט, ושברומא תהייה רומאי, צריך לנסוע מהר, להיצמד לימין ולהתחמק מבורות. הגיפיאס לא עובד פה, לא רק שלי, פגשתי רוכבים אחרים שלא הצליחו להשתמש בגיפיאס שלהם. בסופו של דבר ניוטתי עם offline Google maps שזה בערך כמו לנווט עם מפה כשאתה יכול לדעת איפה אתה נמצא בכל רגע. אבל בעיקר שואלים את התושבים וכולם שמחים לעזור.
אלבניה היא מדינה שעדיין כולם נאספים מסביבך כשאתה עוצר באיזה מקום ורוצים לדעת כמה עולה הבמוו ולאיזו מהירות הוא מגיע, וכמה עולה הסמסונג שלך. מזכיר לי אוכלוסיה מסויימת אצלנו בדרום.
הילדים תמיד מנופפים לשלום וכשאתה מוציא מצלמה הם מיד נעמדים דום ומתחבקים.

את הדרך ל gjirokaster עשיתי תוך כדי עצירות מרובות ולא הערכתי נכון את הדרך. או שאולי הערכתי נכון אבל לא ידעתי שחמישים הקילומטרים האחרונים, יהיו נסיעת שטח על דרך שעדיין עובדים לסלול אותה. מצאתי את עצמי רוכב בחושך על דרך מלאה בורות ושלוליות. הגעתי בשעת לילה מאוחרת והייתי צריך לטפס לעיר העתיקה ברחובות צרים מרוצפים באבנים חלקות. חוויה לא מהנה עם אופנוע כבד כל כך ועמוס ציוד. Gjirokaster עיר יפיפיה ויכולה להיות מעניינת לחובבי הסטוריה. למרות שהעיר החדשה סואנת ומטרידה.
חלק מהערים מערביות לחלוטין, בעיקר על החוף היכן שמגיעים התיירים. קו החוף של אלבניה משגע, בעיקר הדרך מ himare  to vlore.
ב himare בקמפינג על החוף, פגשתי את יורגן וסיגי, זוג מגרמניה שכל כך שמחו לפגוש ישראלי מטייל על אופנוע, הם רוכבים על KTM גדול בדרכם לגיאורגיה דרך טורקיה. במשך היומיים שבילינו יחד לא עזבה אותי המחשבה שאולי אשנה כיוון ואצטרף אליהם, זו יכולה להיות חוויה אמיתית. אבל ידעתי שאין לי כל כך זמן להגיע לגיאורגיה ולחזור. יורגן וסיגי מתכננים לשלוח את האופנוע חזרה בהובלה ולחזור לגרמניה בטיסה. אשמור את זה לפעם אחרת.
מיד נוצרה חברות על כמה כוסיות ראקי ועישון פייפ וסיגריות. יורגן וסיגי אנשים מקסימים. הברק בעיניים של יורגן כבש אותי מיד.
למחרת החלטנו לרכוב יחד לאגם Ohrid בדרכים אחוריות. זה ללא ספק היה היום המרגש ביותר בנסיעה שלי. מצאנו את עצמנו מנוטים בין כפרים וערים שלא מורגלים בהרבה תיירים. דרכי עפר ונוף משגע. אפילו זכינו להיות אורחים במסיבת תינוק שרק נולד באחד הכפרים. החוגגים אספו אותנו באדיבות בלתי מובנת לחגוג ולשתות איתם.

הגענו לאגם והתמקמנו בקמפינג שכבר הייתי בו שלושה ימים קודם והעברנו עוד ערב מהנה עם בירות על שפת האגם.
בבוקר למחרת נפרדנו בחיבוק חם. יורגן וסיגי חצו למקדוניה בדרכם לטורקיה  ואני המשכתי לצפון אלבניה. אני מודה שהיה לי קשה, הזוג הזה נכנס לי לנשמה בזמן כל כך קצר.
בדרך החלטתי שאני עוצר להחליף נורה קדמית. כבר כמה ימים שאין לי אור דרך ושכחתי או התעצלתי להחליף. עצרתי בצד הדרך והחלפתי נורה. לא עבד. טוב, בטח פיוז חשבתי לי. פרקתי את הציוד כדי להרים מושב והוצאתי את נורית הבדיקה שיש לי, כאילו שאני מבין משהו בחשמל רכב. איך שנגעתי בפיוז הראשון שמעתי קול נפץ. ועכשיו פתאום גם אין לי אור חניה. ניסיתי להחליף את הפיוזים אחד אחד אך ללא הועיל. אין אורות. מה עושים? לאלכסים מתקשרים. לא היה לי מושג שזה ערב ראש השנה והאלכסים לא במוסך. תפסתי את אלכס הגבוה שאמר שאם זה לא פיוז אז בטח מגע רופף בסוויטש והנחה אותי מה לעשות. שום דבר לא עזר. מילא להיתקע, אבל למה באלבניה.. איפה אמצא פה מכונאי שמכיר את האופנועים האלה.. החלטתי לנסוע הכי מהר לקרואטיה, כי שם בטח אמצא מישהו. נתתי גז ואמרתי שאגיע לפחות לגבול לפני החשכה לאיזה קמפינג ליד Shkodra lake . בדרך עצרתי לקפה במסעדת דרכים וכשחזרתי לאופנוע קרה הגרוע מכל. לא מניע. לוחץ סטרטר וכלום לא קורה. וכאילו זה לא מספיק לעצבים שלי הבחור מהמסעדה התחיל להתעניין במעשי, ממש יש לי ראש בשבילו עכשיו. מה אני אעשה תקוע באיזה חור באלבניה.. תוך כדי משחקים לחצתי על הוינקר ושמעתי שרק אז הופעלה משאבת הדלק, לחיצה על הסטרטר והניע. הייתי אמיץ מספיק כדי לכבות ולנסות שוב וזה עובד, הדלקת וינקר והאופנוע מניע. שוב נתתי גז. חציתי את מרכז Tirana כי רק ככה אפשר להגיע צפונה. את קטע הדרך האחרון עשיתי כשפנס ראש קשור מאחורי האופנוע במקום האור שאין לי. הגעתי לקמפינג בשעת לילה אחרי שקצת התברברות ושמחתי לראות שיש עוד אופנועים, אחד Leif שבדי על f650 ואחד הולנדי שלא הפסיק לדבר כל הערב. בבוקר עוד טלפון לאלכס שהנחה אותי לנסות שוב להחליף פיוזים, הוא צדק. שני פיוזים הוחלפו ורוב הבעיה נפתרה.עכשיו חסר לי רק אור דרך ועם זה אוכל לחיות עד שאמצא מוסך. הסאגה הסתיימה ולקחתי לי עוד יומיים בצפון אלבניה.
אז למה אני מקשקש כל כך על אלבניה? כי אלבניה מדינה מרתקת. אני אוהב מדינות שהקידמה עוד לא לגמרי שם ולאנשים יש עדיין את התמימות שאנחנו כבר איבדנו. הרגשתי באלבניה כמו שהרגשתי בהודו. וכמו שחזרתי להודו שוב ושוב אשתדל לחזור לאלבניה שוב לפני שהמערב ישתלט.
לא הרגשתי שום חוסר בטיחות באלבניה וחוץ מבחור אחד בתחנת דלק שהתעצבן שלא כיביתי את האופנוע כששאלתי אותו לכיוון – כולם היו סופר נחמדים. וכשאתה אומר שאתה מישראל נדלקות להם העיניים. בחיוב. אפילו בחור אחד שמח להגיד שהוא יודע מה זה מכבי תל אביב ומכבי חיפה.
עזבתי את אלבניה ברגשות מעורבים, זה לא הספיק, אני רוצה עוד. אבל החלטתי להשאיר משהו אולי לפעם אחרת ושמתי פעמי למונטנגרו.

אין הרבה קמפינגים באלבניה ואני יכול להמליץ על
Farma sotiri.
Camping peshku. 10 km north to pogradec on the lake.
Camping himare. Not in the city but a few km north.
Camping Albania south to shkodra.
Lake shkodra resort.
Camping paemer near kavaje.

מונטנגרו

השוטרים בגבול הכניסה למונטנגרו סימנו לי לעבור מהצד כשהם עסוקים עם שיירת המכוניות. נעצרתי ליד כל שוטר וכל אחד סימן לי להמשיך. לקח לי כמה דקות להבין שהם בעצם מסמנים לי לעוף להם מהעיניים. וככה נכנסתי למונטנגרו בלי שום בדיקה של שום ניירת.
המעבר מאלבניה למונטנגרו הוא חד. מיד מרגישים שזו מדינה מטופחת. הכבישים טובים והמכוניות יותר חדשות. הנהגים פה נחלקים לשניים, אלה שנוהגים כמו באלבניה ואלה שזוחלים עד כדי מריטת עצבים.
חשבתי שאעביר לילה במונטנגרו ואמשיך לקרואטיה אבל זה בלתי אפשרי. זו מדינה קטנה ויפה שאתה רק רוצה עוד ועוד. העברתי יומיים על החוף ליד Ulcinj , קצת רכיבות להרים, שוב פעם Shkoder lake שראיתי מהצד האלבני ועכשיו מפה.
התושבים נחמדים אבל נתקלתי פה ביותר מקרים של חוסר נחמדות מאשר במקומות אחרים. נראה כאילו יש פה טמפרמנט איטלקי ממש.
בשיחות עם תושבים, כולם מספרים שההורים שלהם מספרים שבזמן יוגוסלביה היה יותר טוב. והיום הכלכלה צונחת, המשטר מושחת, והמאפיה הרוסית משתלטת על הנדלן. הם מאוד מזכירים לי בתלונות שלהם איזו מדינה קטנה במזרח התיכון.
גם פה פגשתי זוג בגיל העמידה מגרמניה שמטיילים על במוו ישן עם סירה. גם להם נדלקו העיניים כששמעו שאני מישראל והאישה סיפרה שיש לה בת דודה בחיפה ובת דודה בתל אביב. וכששמעו שאפשר להגיע לישראל עם האופנוע על אונייה נדלק להם רעיון לטיול הבא שלהם. לאחר שעה שיחה נפרדנו בחיבוקים כאילו שאנחנו מכירים שנים. אחוות האופנוענים הזאת…

מונטנגרו היא מדינה בעלת שם מיוחד ונופים וחופים משגעים ובהחלט יכולה להיות יעד לחופשת בטן גב לאלה שנמאס להם מיון.
הלילה החמישי במונטנגרו. אני בקמפינג מבודד ליד הגבול. מחר ממשיך לקרואטיה.

———————————————————————————————————————

כל הזכויות C לסיפור ולצילומים שמורות לשלום בן-צבי קזז

——————————————————————————————————————–

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   יש 4 תגובות, הוסף תגובה    

19 באוגוסט 2013 עודד ויטאליס באפריקה. 13

על אופנוע באוגנדה

D583D.jpg

למעקב אחר מסלולו של עודד נא הכנסו לכאן

וההמשך כאן

בדרכי מקיסורו בדרום מערב אוגנדה לקמפלה הבירה חציתי את קו המשווה מדרום לצפון – אני מתקרב הביתה. הביתה – עוצמת ונפח הגעגוע גדלים, בשולי החוויות והמראות מצטברים עייפות, אבק ופיח דרכים.

אני בג'ינג'ה על שפת אגם ויקטוריה והנילוס – מקורו (בימים כתיקונם דרך נפלאה לשוט/לשוב הביתה), מרחק יומיים רכיבה מניירובי. בניירובי אסדיר את האשרה לאתיופיה – הפנינה האחרונה בחלק זה של המסע.

הקליפים – מהדרכים באוגנדה וכניסה לקמפלה. כמו כן הגשר/סכר בין אגם ויקטוריה לתחילת זרימתו של הנילוס לים התיכון.

עלו על האופנוע עם עודד בדרך מקיסורו לקמפלה ומשם לג'ינג'ה:

[youtube url=http://youtu.be/6BI3bzEvEZw>] [youtube url=http://youtu.be/wVXe_xByov8>] [youtube url=http://youtu.be/YuSIAhN_3mA>] [youtube url=http://youtu.be/Q0zKO1fv2S8>] [youtube url=http://youtu.be/L98TLBMxcBY>] [youtube url=http://youtu.be/Ci328fDMYtE>] [youtube url=http://youtu.be/mvmy9W23R8k>] [youtube url=http://youtu.be/Z7rzrf3tRC8>]

הכניסה לקמפלה בירת אוגנדה

[youtube url=http://youtu.be/625N1BZeuo0>] [youtube url=http://youtu.be/cGf-I_75WFg>] [youtube url=http://youtu.be/_LqZ0O8MJIc>]

מקמפלה לג'ינג'ה לגדותיו של הנילוס היוצא מאגם ויקטוריה צפונה

[youtube url=http://youtu.be/IRL_yagIztU>] [youtube url=http://youtu.be/rPxM_e9k8EU>]

———————————————————————————————————————-

כל הזכויות C לסיפור לצילומים ולוידאו שמורות לעודד ויטאליס

———————————————————————————————————————-

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   יש תגובה אחת, הוסף תגובה    

18 באוגוסט 2013 עודד ויטאליס באפריקה. 12

לרכוב לגורילות של רואנדה

Gorilla Tracking 042-MOTION.gif

למעקב אחר המסלול של עודד על מכשיר הג'י.פי.אס שאיתו,  אנא הקלק כאן.

אחרי קיגאלי הנעימה והמחבקת שמנו פעמינו צפונה לאוגנדה. יד הגורל, כדרכה, הובילה אותנו שלא במסלול שאליו התכוונתי – וטוב שכך. רכבתי באחת הדרכים היותר יפות בכלל ולרכיבה בפרט. ב @ טריפ אפשר לקבל מושג.

[youtube url=http://youtu.be/cBYzniU1NEg>] [youtube url=http://youtu.be/pQ2Uy63Fl_A>]

למחרת הצטרפתי לריינג'רים לטרק ביער למפגש עם הגורילות – אחת החוויות היותר מרגשות שחוויתי מעודי (אולי מפה השם). – יש בינינו – לא יודע לגביכם – התאמה גנטית של 98% ונותרו פחות מ-900 מהן בעולם. המשפחה שפגשתי – 10 נפשות כשהצעיר הוא בן 4 חודשים – אפשר לראות את הראש שלו באחדים מהצילומים בזרועותיה של אמו והמבוגר וראש המשפחה בן 52.

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   לחץ כאן כדי להגיב ראשון!    

« פוסטים נוספים - פוסטים קודמים »