הרפתקה דוט קום

ארכיוני הבלוג

17 באוגוסט 2011 יוֹ יצָא מאלסקה לאושואיה – פרק 1

אתם עומדים להכיר איש מקסים. אתמול הוא יצא רכוב מפיירבנקס לכיוון אושואייה.

הכינו את הכורסאות.


מפת כוונות לקטע הראשון בצפון אמריקה. מפיירבנקס לוונקובר

(יו, כלומר YO, כלומר יואב) פרק ראשון ובו יסופר על היציאה:

מפיירבנס אלסקה, לכיוון ונקובר

לאחר מספר ימי התארגנות שכללו בתוכם פרידה משמחת מגט'-לג עצבני שמקורו – עשרים שעות טיסה ועוד 10 שעות של העברות, הגעתי לעיר השלישית בגודלה באלסקה: פיירבנקס FAIRBANKS. העיר נמצאת צפונית מזרחית לאנקורג' ANCHORAGE, שהיא למעשה העיר הגדולה במדינה שגודלה כפול מהמדינה הגדולה ביותר אחריה בארה"ב (טקסס) ובכדי לסבר את האוזן – בערך פי 300 מישראל. המקומיים טוענים שהגעתי בול בזמן, בעונת התיירות וכי זו העונה החמה ביותר בשנה. וזה אומר לאדם כמוני הרגיל לחום המיוזע של תל אביב; 15 מעלות צלזיוס ביום טוב ו- 5 מעלות בלילה. טוב, זו כנראה עוד הוכחה לתורת היחסיות. דרך אגב, בחורף שנמשך פה כ-8 חודשים, הטמפרטורות יורדות עד 25 מעלות מתחת לאפס (אני ממש לא סגור, על זה שהפריזר אצלי בבית מגיע לרמות כאלו). וכן, עד 15 מעלות מתחת לאפס, הילדים פה עדיין הולכים לבית הספר…מקווה שלא קופא להם המח בדרך.

אופנוע2.JPG

חברי למסע

ההתארגנות כאן בפיירבנקס כוללת את רכישת האפנוע דבר שנעשה באופן פשוט יחסית, העברת בעלות ב- DMV; משרד הרישוי האמריקאי. מיד לאחר מכן, יש לרכוש ביטוח חובה כולל צד ג' שעלותו 99$ לשנה ואני מזדכה על הסכום היחסי בהתאם לסך זמן השהיה בארה"ב. כלומר, עד שאגיע לגבול המקסיקני ולעיר טיחואנה.
אגב, באלסקה אין מס קניה כלל! עובדה החוסכת ממון רב (9.7% למשל, הוא מס הקניה בקליפורניה).
אח"כ השלמות ציוד. לא יותר מדי. מכיוון שאלסקה נחשבת מדינה יקרה יחסית, בגלל עלויות ההובלה של מוצרים מארץ האם – ארה"ב.
האוכלוסיה פה נראת לי בחטף, כמאוד מסבירת פנים, מאוד "אמריקאית", אני בטוח כי ישנם בין הקוראים, המבינים על מה אני מדבר. הצרכן פה הוא באמת מלך – יש תחושה, כי "שירות", איננה מילת גנאי, אלא תפקיד וכך, נראה שהם עושים את עבודתם, נראה כעניין של תפיסה.
את האופנוע מצאתי עוד כשהייתי בארץ, דרך האינטרנט (יש אתר מאוד ידוע בארה"ב, שהוא למעשה מעין יד2 של האמריקאים. הוא נקרא קרייגליסט CRAIGLIST. הוא נראה כמו עיצוב של ימי ראשית האינטרנט, אך האמריקאים מאוד אוהבים אותו – דברים מוזרים קורים פה… ) האופנוע עליו ארכוב הוא קוואסקי 650KLR שנת 2009. האופנוע עם 3,400 מייל שזה כ-5000 ק"מ בלבד. הבעלים של האופנוע, רכש אותו בכדי לעשות מסע של שבוע לאזור היותר צפוני ואח"כ רכב עליו מעט מאוד. למעשה, גם אם הוא היה רוצה, הוא לא יוכל היה וזאת מכיוון שאופנועים פה יכולים לנוע רק 4 עד 5 חודשים בשנה, תלוי במזג האוויר. בשאר הזמן האופנוע מאופסן בגרז'. אני מעדיף לא לומר כמה כסף הוא עלה וזאת בכדי לחסוך קצת מעצבי אנשים בארץ הקודש, שנראה כי הללו כבר קצת רופפים. לא רק בהשפעת מזג האוויר… אלא גם מעונת המלפפונים (אוהלים) שנחתה ובצדק סוף סוף. טוב שהתעוררנו עכשיו. נכון, קצת מאוחר. אך זה עדיף על עמוד שדרה חברתי קורס – מעמד הביניים. אז תדעו חברים, שאני אתכם לגמרי לאורך כל המסע. ההצלחה שלכם, זו ההצלחה של ישראל כחברה בריאה ובריאות זה כל העניין. לא ? (כן, ממש קל לכתוב דברים אלו מאלסקה…).

למעלה: ביתו של מוכר האופנוע בעיבורי פיירבנקס

כדי לצאת למסע, יש לבצע הכנות רבות שרובן בכלל קשורות לתחום המנטלי. יש חששות, אך אני סבור שהן חשובות. תפקיד החששות הללו, הוא לשמור שתגיע למחוז חפציך בשלום. כוונתי, שלא צריך לתת לחרדות שלך להוביל אותך, אלא פשוט לתת להם מקום של כבוד להבין ולהפנים אותן. אך חלק משמעותי ביותר אני רוצה להביע בפני יוני בן שלום ועומר כ. שעצותיהם שוות זהב… בתחום הכימיה אני לא ממש חזק, ויחד עם זאת, אומרים שזאת כנראה מתכת שווה. ישנם עוד אנשים רבים וטובים, שללא מסע זה,  ספק אם דרכינו היו נפגשות ועל כך אני רק רוצה לומר תודה מכל הלב. לסיכום, אחד מחברי אמר לפני שנים רבות משפט שאומר: "חכמה הדרך מאלה ההולכים בה ". אז בואו נצא לדרך ונשתדל ליהנות ממנה. כי היא בעצם המטרה עצמה.

ביי בינתיים – יואב

—————————————————————————————————————————-

ערך (קלות) יוני. כל הזכויות C לסיפור ולצילומים שייכות ליואב דולב

—————————————————————————————————————————-

מאת: יוני   ·   קטגוריות: אופנועים and החיים הם הרפתקה and הרפתקאות   ·   יש 3 תגובות, הוסף תגובה    

13 באוגוסט 2011 חזרנו מנורדקאפ. הנה פרק 26. סיום.

המורכבות של מימוש חלום רכיבה משותפת

האם קושי הוא סוג של הנאה? (כן). ומה קשה יותר: לבד או בקבוצה? (בקבוצה). ומה קורה בִּפְנים, כשזה נגמר? (סולחים וכבר חושבים על המסע הבא). ומה נהנים לזכור? (בעיקר את התקלות). הסיפור שמאחורי המסע. כמה טיפים ולקחים שכדאי לשמור בתיק החלומות שלך, משלושה שרכבו עד לקצה וחזרו בשלום.

PIC_0389.JPG

הקדמה לסיכום / איציק

בצער רב ובכאב גדול וכבר מדגדג… געגוע, החזרנו את האופנועים. קיבלנו זוג קטנועים 125 סמ"ק, להשלמת הקניות האחרונות ביום החופשי הראשון ללא האופנועים שלנו..! נפגשנו עם החבר'ה הישראלים הבאים, שהחליפו אותנו אצל מר הרמן (כנראה שהוא מוכָּר למדי בקרבנו… אנחנו אהבנו מאד וממליצים בחום) ומקבלים את האופנועים שלהם לטיול. אנחנו, עומדים מהצד ורוצים עוד ועוד… – ככה זה כשאתה מתמכר לספורט ולכלי המדהים הזה. זר, לבטח לא יבין זאת. בילינו את אחה"צ ביחד עם מר הרמן בחנות האופנועים והאמת, לא ממש רצינו לעזוב אבל, כנראה שאין ברירה. 19:20 והנה מגיע האוטובוס וגולש חרישית לתחנת האוטובוס ואפילו עם אותו נהג וגם אותם 10.5 יורו לתשלום נותרו ללא שינוי. נפרדנו לשלום מהרמן, העמסנו את הציוד הרב לבטן האוטובוס ומתחילים את " הרכיבה" דרומה והביתה – אכן זה מתחיל וקורה (ורק לחשוב איפה היינו אך אתמול… וכמה, שהמעבר חד וקוטבי).

CIMG8261.JPG
נסיעה של 40 דקות לשדה התעופה, שבהן העלינו חוויות, רגעים מרגשים וחווית חיים שנצרבה עמוק בכל אחד מאתנו. עוד פרק נגמר לו ואנחנו יורדים בתחנה ונכנסים לאולם היוצאים בנמל התעופה – מינכן. הליכה של מס' קילומטרים, מביאה אותנו לאולם מבודד בשדה התעופה כיאה ל"מכובדים" לפני טיסתם. יום ארוך ומתיש עם מד טמפרטורה על "חם מאד"… ומחכה לנו תור ארוך ומייגע, מוקף שוטרים ואנשי גבולות חמושים. תשלום קנס של 170 יורו על משקל עודף (וזה עוד אחרי הנחה…) ואנחנו בדרך לאוטובוס נוסף שלקח אותנו למטוס. חצות הלילה ואוטוטו ממריאים. שורה 35 בכיסאות עוקבים, האחד אחר השני ואנחנו מרחפים וטסים בעננים ממש… הן פיזית והן נפשית. התחושה העילאית של: "עשינו את זה ומכל הבחינות!" מקננת בתוכנו עמוק עמוק ותלווה אותנו לכל החיים.

04:00 לפנות בוקר ואנחנו נוחתים בארצנו הקטנטונת, בהחלט התגעגענו וכמה כייייף לחזור. הציוד והמזוודות הגיעו שלמים ואנחנו חוצים עם עגלות עמוסות לכיוון אולם הנכנסים. עינב, הבת של אורי מגיעה לקראתנו – וכמה התרגשות יש באוויר.  במיוחד לכבוד הרב אורי.
אחרי 34 ימים ולילות צמודים ואינטנסיביים נפרדנו לשלום וכל אחד יצא לביתו.
06:00. הבית ודייריו התעורר לקראת "האורח" שהגיע, חיבוקים ונישוקים ומעט סיפורי חוויות, מלווים את שחר הבוקר המפציע. הצצה חטופה ומתגעגעת לאופנוע שנותר מאחור מיותם לחודש ו… ימים ושגרת היום חוזרת; עבודה, לימודים, בחינות וכו'… ואני מרגיש שונה וקצת זר לפעילות מסביבי. אכן, הספקתי קצת לשכוח… השלמה של שעות שינה מחכה לי מיד כשהבית "מתרוקן" וסוף סוף במיטה שלי והכי משונה… בלי אורי ומיכאל…

————————————————————————–

"…כל החיים זה טיול אחד גדול."

הסיכום של מיכאל פופקין

CIMG7014.JPG

CIMG7759.JPG

לאחר הטיול לנורדקפ, פגשתי חבר שאל אותי אם הטיול היה "טיול של החיים?"
עניתי: "לא, כל החיים שלנו על פני כדור הארץ, זה 'טיול של החיים', הטיול לנורדקפ היה חלק ממנו".
כבר עבר שבוע ימים מאז חזרתי לארץ, ועדיין קשה לחזור לשיגרה, למציאות היום יומית. אבל נראה כי המציאות, היא הדבר המנצח.
צריך רק להתחיל לתכנן את הטיול הבא; הרי אמרנו שכל החיים זה טיול אחד גדול, נכון…?

CIMG6720.JPG
אני רוצה להודות לחברים איציק ואורי שאיפשרו לי לחוות יחד אתם פרק נורדקפ.
לאיציק על העבודה הנהדרת בכתיבת החויות עם עבודה עד השעות הקטנות של הלילה.
לאורי. בין היתר, שהתגבר על קשיי הרכיבה, וכמובן ליוני בן שלום שאיפשר לנו. באתר הרפתקה ,לחוות יחד איתכם את פרק הנורדקפ.
צאו ותטיילו, אם לא על אופנוע, אולי קיימים (לא יודע) כלים תחבורתיים אחרים.

מיכאל פופקין

CIMG6191.JPG

—————————————————————–

"…איך כמעט הגענו לנורד-קאפ, וגם כמעט ונפרדנו…"

הסיכום של אורי חכימיאן

אחרי שעברו להם כמה חודשים בהם עיכלתי את החוויה אותה עברתי, נשאר לנסות ולסכם אותה מנקודת מבטי.
למען האמת, רציתי לשתף אתכם כבר בזמן המסע, כשהגענו לנורד-קאפ, חשבתי שזהו הרגע המתאים מבחינתי. ההגעה לשם הייתה מעין השגת מטרה והוכחה לעצמי, כי גם אני יכול לצאת למסעות קשים, ארוכים ומאתגרים כמו זה ולעבור הכל, יחד עם חבריי.
מעולם לא חוויתי חוויה כזו. רחוק מהבית למשך זמן ארוך שכזה ולאחד כמוני שרגיל להיות בבית, זה היה קצת קשה ומעבר ליכולת האישית שלי והאמת היא; זו הייתה התנסות ראשונה בחוויה שכזו, לטיול הגדול לאחר שיחרורי מצה"ל, לא יצאתי…
אפשר להגיד שמסע מסוג זה הוא קשה מטבעו, אך לי היה קשה מהרגיל, לאורך המסע התווספו קשיים אחרים שלא חשבתי עליהם מלכתחילה…

CIMG7598.JPG

–   הרכיבה הממושכת

לאורך מאות ק"מ כל יום, במשך כל ימות המסע, הביאה לתסכול לא מעט פעמים. למרות שהיה ידוע מראש, כי נרכוב כ- 12,000 ק"מ לאורך כל המסע, לי זה לא נתפס ולא עבר בשקט בראש. המעמסה הגדולה של הק"מ הארוכים, לא הניחה לי ומצאתי את עצמי מציק לחברים לא פעם- "נו מתי מגיעים?"  "עוד כמה נשאר לנו?" גם כשידעתי מהו היעד לאותו היום ולאן אנחנו אמורים להגיע.
יחד עם זאת, להגיד שהרכיבה הממושכת לא הייתה חוויה ענקית, תהיה הטעייה; כבישים אינסופיים, פיתולים, פניות, עליות וירידות, כאילו שנוצרו במיוחד עבורנו- רוכבי האופנועים. לצערי, אין לנו בארץ דבר שכזה… הנופים היפים שאין אפשרות לתארם במילים. מפלים אדירים מגבהים מרשימים, אגמים- חלקם קפואים, הרים מושלגים ועוד נופים מרהיבים. אין איך להעלות על הכתב את ההתרגשות שאני עדיין חווה בעקבות המראות.
הרכיבה בגבהים של כ-1,500 מ' ויותר. ירידות חדות ופניות של כ-180 מעלות והנוף שמתגלה במורד ההר.
חוויה!! חוויה שאני רק יכול להודות לחברי מיכאל שעמל ארוכות בתכנון המסלולים והביאנו למקומות מופלאים אלו ואני מאחל לכל רוכב את האפשרות לצאת ולרכוב במקומות שכאלו ולהגשים את החלומות שלו!

CIMG6461.JPG

CIMG6072.JPG

CIMG7973.JPG

–  האוכל. מרכיב כל כך חשוב לקיום שלי; איך לא חשבתי עליו מספיק?!

לאן שלא הגענו, פגשתי במאכלים שהמרכיב העיקרי בהם היה לצערי – בשר חזיר ומה לעשות, שאני שומר ונמנע מלאכול מבשר החזיר ובנוסף גם נגעל ממאכלי הים המשונים. פשוט נגעל מזה!
אז יצא שתמיד הייתי רעב. הארוחה העיקרית, הייתה ארוחת הבוקר ועם הזמן, למדתי לקחת איתי כמה סנדוויצים להמשך היום, למקרה ולא אמצא את האוכל המתאים.

CIMG7043.JPG

ואם כבר דיברנו על חווית וקשיים, אני רוצה לשתף אתכם ביום הקשה ביותר שהיה לי במסע הזה. היום שכמעט הגענו לנורד-קאפ, וגם כמעט ונפרדנו.

זה היה יום רגיל, התחלנו לרכוב כבכל יום, בשעות המוקדמות של הבוקר. היינו אמורים לרכוב בערך כ- 500 ק"מ, נושקים לנורד- קאפ, אך לשם נגיע רק מחר לפי התכנון.  זה היה יום קר מאוד מלווה רוחות חזקות. תוך כדי הרכיבה, החברים משכו קדימה ובשלב מסויים, לא ראיתי אותם יותר. זה היה בשבילי יום קשה לרכיבה, הרוחות "העיפו" אותי הצידה ופשוט לא יכולתי למשוך וזה מנע ממני להגביר את המהירות ולהצמד לחברים. רכבתי לבדי במשך כשעתיים לאורך של כ-140 ק"מ, נלחם במחשבות על כך שהם לא מחכים לי, אולי אני לא על הכביש הנכון… ממשיך בנסיעה קשה עד שבסופו של דבר אני פוגש אותם בתחנת הדלק כי פשוט נגמר הדלק. ראשון פגשתי את איציק ופניתי אליו ואמרתי לו שלא כך מתנהגים ושלא היה לי כיף לרכב ככה, בצורה כזו. הייתי מאופק. לאחר התדלוק פניתי למיכאל כשאני קצת כועס ובקשתי ממנו לראות את המפות, בכדי שאוכל לכוון את עצמי, לנקודה אליהּ היינו אמורים להגיע בסופו של היום. נראה, כי באותו הרגע כעסתי נורא ונוצר מתח באוויר. יצאנו לדרך ולאחר כ-10 דקות של רכיבה, עצרנו לאכול.

CIMG6580.JPG

כל אחד ישב בצד אחר. אחרי שאכלנו, ביקשתי לדבר על מה שקרה קודם לכן. נשפכו שם דברים ומילים ממש קשות ולפי הלך הרוח, הכלים נשברו. כל אחד מאיתנו, אמר את אשר על ליבו ולאחר מכן פופקין לקח יוזמה ואמר שאנחנו יוצאים לדרך ובכך שבר את המתח. לא שזה ממש נגמר, אבל יצאנו לדרך. לאחר עצירה נוספת, מיכאל החליט שממשיכים עד לנקודת יעד חדשה לאותו היום: נורד-קאפ. עדיין היינו כל אחד בפינה שלו. אני מתקשר הביתה ותוך כדי שיחה, אני נחנק ויורדות כמה דמעות. שואלים אותי בבית: "איך הולך ומה נשמע", אני משקר ואומר שהכל בסדר ושומע שגם בבית קצת קשה.
בשעה 01:00 לערך בלילה, אנחנו נכנסים לחדר קטן. מתארגנים לשינה, אוכלים מה שיש. רכבנו כל היום, היה קר מאוד ובנוסף, זה לא היה יום נעים במיוחד. מכל הבחינות.
בבוקר יצאנו לנורד-קאפ, אחרי 15 ק"מ, ביקור במקום ותמונות מרגשות, התחבקנו והתנשקנו וגם ירדו להן דמעות של שמחה מהולות בהתרגשות שאין כמוה… ממש כמו ילדים קטנים, שחררנו לחץ עצום וירד משקל רב. באותו הרגע נשבר המתח ונעלם הכעס ולשמחתי זה היה מאחורינו וכיף גדול שזה עבר ושוב אנחנו יחד!

CIMG6613.JPG

לסיכום; אני רוצה לומר לכם שזו הייתה חוויה מדהימה, להיות בחברתם של שני ה"שועלים" מיכאל ואיציק.
הטיול היה ממש מדהים ואין ספק שזה היה הדבר אולי הכי מרגש שעשיתי בחיי, ואם הייתי צריך לבחור שוב אנשים לצאת איתם למסע שכזה, אין ספק ששני ה"שועלים" האלה היו הראשונים ברשימה!!

אני רוצה להודות ל"אריה נגררים" שנתן את חסותו.
תודות גם ליוני שאפשר לנו להעביר לכם את אשר עבר עלינו באתר שלו.
תודה לחברים, אשר חזקו ותמכו בי בטלפון ובהודעות S.M.S לאורך כל המסע.
תודה מיוחדת לאיציק ומיכאל שעבדו קשה בכדי לארגן ולהוציא לפועל מסע שכזה! נשיקות.
ואחרונים חביבים, משפחתי היקרה. על שאפשרה לי להעדר לחודש ימים ותמכה בי ועזרה לי לממש את אחד החלומות שלי! תודה לכם אשתי אליאן וילדיי אורן עינב וספיר.

ה"שועל" אורי חכימיאן.

CIMG6648.JPG

———————————————————————-

תובנות, מחשבות וכמה טיפים

איציק שפר מסכם

כמעט חודש ימים, מאז חזרנו לארץ. שגרת היום והפערים שנוצרו בהיעדרנו, שואבים כל דקת זמן וממלאים כל רגע משעות היום והלילה. הימים ארוכים מאד ובקושי רב ניתן להגיע שפוי למחשב ולכתוב את פרק הסיכום למסע.
והנה היום, סופ"ש, עם בוקר של שבת חמימה, שמבצבצת מהחלון, נפלה עלי המוזה וההשראה והחלטתי שהגיע הזמן לסיים את פרק הסיכום למסע לנורדקאפ. להנאתכם ושימושכם.


הרגע שלפני :

הרעיון למסע וההכנות לקראתו, נמשכו כמעט שנה שלמה ולמען האמת; 212 ימים של למידה וקריאה מניסיונם של אחרים. גלישה באתרים. תכנון המסלול ובחירת אתרים מומלצים לשהייה וביקור. כבישים ונופים לרכיבה. מקומות לינה. חברות השכרת האופנועים וביטוחים. התאמת האופנועים לכל אחד מאיתנו. רכישת ציוד מחו"ל. קניית מפות מתאימות. התארגנות עם ביגוד וציוד רכיבה מתאים (ארחיב בהמשך). תכנון ימי רכיבה וימי חופש למנוחה. הכנת המסמכים המתאימים ויצירת קשר עם נציג מקומי ברוסיה – (מה שהתברר כנכון ביותר לעשות). מניסיון וללא ספק, תכנון מוקדם של כל הפרמטרים הנ"ל ועוד… חוסך הרבה טרחה, עוגמת נפש ואי נעימות כשנמצאים בחו'ל. מומלץ מאד!

CIMG5142.JPG
האופנוע:
הדילמה הראשונה הייתה: האם לצאת למסע עם האופנועים שלנו או לשכור אופנוע בחו"ל ? מכיוון, שמשך השהייה בחו"ל עם אופנוע מושכר יקרה, בדקנו את העלויות עבור האופנועים שלנו החל ממחיר המשלוח בים, שחרור המכס בהלוך וחזור. זמני המתנה. הטיפול התקופתי אחרי המסע (בארץ ובחו'ל). ההוצאות הצפויות במקרה של תקלות. זמינות המוסכים. דרכי השירות ועוד… כל זאת, אל מול שכירת האופנוע בחו'ל.  מהבדיקות עולה, ששכירת האופנוע בחו'ל יקרה יותר מעלות יציאה עם האופנוע שלנו למשך תקופת המסע. העלויות הפוטנציאליות שחזינו על "הנייר" עבור האופנועים שלנו, יכלו לגדול בקלות ואף לסכן את הטיול. המחיר הטוב שקיבלנו מחברת השכרת האופנועים ב- Landshut, היה גבוה בכ- 300 יורו לערך מההערכות לעלות השימוש האופנועים הפרטיים שלנו. בסופו של התהליך, החלטנו לשכור את האופנועים בחו'ל.
בחירת האופנוע הייתה אינדיווידואלית והותאמה אישית לכל אחד מאתנו – למשל: מושב מונמך לאחד האופנועים. התקן GPS לכל האופנועים. 3 ארגזים גדולים לכל אופנוע. תיקי מיכל עם התקן למפות ועוד…. מכנה משותף אחד היה ברור לכולנו: קטגוריית האופנועים תהיה דו שימושית, בכדי שתהיה לנו היכולת – מלבד לטפס על מדרכות בערים… גם, לרכוב על דרכים לא סלולות, במידת הצורך. האופנועים עליהם רכבנו במסע, היו כולם משנת הדגם האחרונה 2011 ועם כמה מאות בודדות של ק"מ – אפשר לומר; חדשים לגמרי.
שני אופנועי הונדה טרנסאלפ 700 ואחד ימאהה סופר-טנרה 1200 .

CIMG5691.JPG
12,000 ק"מ בחודש ימים זו מספר נכבד של קילומטרים ורכיבה העגלות. האופנועים תפקדו מצוין והתנהגו ללא דופי. הגיבו מצוין ובכל תנאי הדרך ומזג האוויר. למעט שימון שרשראות בהונדות בתרסיס, מִדֵי 500 ק"מ (וזה היה כמעט כל יום…)  ובדיקות שמנים, לא נדרשנו לבצע מאומה. תנוחת הרכיבה הייתה טובה והמושבים היו סבירים בהחלט. ההיגוי מעולה. לוח שעונים קריא ומספק את המידע הנדרש ( לי בימאהה, היה חסר ציון מצב ההילוכים וחיווי חום מנוע). הפעלת מנופים ורגליות ביחד עם המצמד והבלימה היו חלקים ורכים וכמו שאומרים : דלק ולרכב.
החיסרון הגדול בשלושת האופנועים – היעדר חימום בידיות. במקומות הקרים בהם רכבנו, האצבעות קפאו ושום כפפה (וגם לא המקומיות שקנינו…) לא נתנו מענה ("חיבוק" ומגע במנוע החם בהפסקות, החזיר את התחושה לכפות הידיים והאצבעות). לפחות בחנות השכרת האופנועים שלנו, ניתן היה לדרוש זאת תמורת סכום סמלי. מומלץ מאד!
ציוד :
מעבר לביגוד וציוד הרכיבה האישי; מסתבר שהבאנו הרבה פריטים מיותרים, אותם סחבנו במשך כל הטיול וממש לא השתמשנו בהם, פריטי לבוש נוספים, כמו: מכנסיים, נעליים, הלבשה תחתונה, ביגוד חורף ועוד… עודף ציוד, רק הכבידו על ההתנהלות היומית ובמיוחד, בסוף יום הרכיבה, כשהיינו צריכים לעשות את ההובלות לפחות פעמיים מהאופנוע לנקודת הלינה וחוזר חלילה בבוקר לפני היציאה. חיטוט בארגזים לחיפוש פריט כזה או אחר, הפך לסיוט כשצריך היה לפרוק כמעט הכל כדי למצוא. מומלץ לכן, כי רשימת הציוד תהיה מינימאלית ואופטימאלית ומותאמת בדיוק למה שצריך. ביגוד חורף מושלם, תקין וטוב, הכרחי וחיוני. מזג האוויר עלול להשתנות בכל רגע וכשלא מוכנים, גשם פתאומי עלול להיות לא נעים – חווינו את זה בלא מעט פעמים. ציוד החורף שהבאנו מהארץ: חליפות סערה, מגפיים וכפפות, מתאים לארצנו ולא נתן את המענה ההולם, בתנאי מזג אוויר קיצוניים ברוב המדינות בהן טיילנו ומהר מאד נאלצנו לקנות ביגוד מקומי אמין יותר. כדאי לקחת נתון זה בחשבון ומראש לקנות את המיגון המתאים בפני הגשם, הקור והשלג. בחו"ל!
ציוד עזר ונלווה נוסף :
1.    ציוד נוסף שהתלווה אלינו למסע, כלל ערכת עזרה-ראשונה שהכילה: גלולות. תחבושות. משחות למיניהן. אלתוש. פלסטרים, ועוד… ערכה שעלות 167 ₪, נחוצה וחיונית לכל מקרה רפואי ראשוני שיידרש. מומלץ ולדעתי חובה!
2.    תיק אחסון גדול במיוחד ואטום של "טוראטק" המותאם לתנאי אקלים רטובים במיוחד. התיק "יושב" אחר כבוד על המושב האחורי ומהודק עם רצועת רשת מתאימה.

CIMG8269.JPG

3.    ערכת קפה ומוצרי מזון "קשים": מרקים, טונה, קרקרים, נישנושים, קפה, תה, שוקו… ומים טריים. עצירות פתאום במקומות פראיים באמצע הדרך, ביחד עם תבשיל Home made מקומי, המוסיף לתחושת החוויה ומזין לא פחות.

CIMG6814.JPG

CIMG7830.JPG

CIMG5718.JPG

4.    במסע שלנו, לקחנו בחשבון מראש, שלא נישן באוהלים ובכל זאת, החלטנו לקחת אתנו שק שינה (עשינו בו שימוש רק בלילה הרוסי הראשון).
5.    מגפי רכיבה גבוהות ואטומות למים, היו בשימוש עיקרי בימי המסע, אם זאת, היו לא מעט ימים חמים שכדאי ונוח היה לרכוב עם נעלי רכיבה ממוגנות ונעימות יותר לרכיבה. מומלץ מאד! שימוש נוסף בנעלי הרכיבה היה בסוף יום רכיבה, כשפשטנו את "המדים" ויצאנו לסיבוב  עירוני רגלי.

CIMG5559.JPG
6.    קסדה: רכבנו עם קסדות נפתחות C2 של שוברט, למעט כבוד הרב שרכב עם קסדה מלאה של שואי. הנוחות מהמעבר לקסדת 3/4 במקומות עירוניים, הוכיח את עצמו. הקסדה נוחה לנסיעות ארוכות, קלה ושקטה יחסית.

7.    כפפות רכיבה נוספות: זוג או יותר, של כפפות עפ"י העונות נותן מענה לימים חמים וקרים כאחד. במיוחד כשיורד גשם וקר והכפפות נרטבות לגמרי אחרי רכיבה של כמה מאות ק"מ. הכפפות שקנינו בנורבגיה, נתנו מענה טוב יותר מהכפפות שהבאנו מהארץ, אם כי, לא לגמרי בתנאי מזג האוויר הקיצוניים. שווה לרכוש כיסוי "ערדליים" לידיים, בדומה לכיסוי לרגליים. לא מעט רוכבים שפגשנו בדרך רכבו עם כיסוי לכפפות הידיים השומר על כפות ידיים ואצבעות יבשות.

CIMG7341.JPG

8.  מיגון גשם ורוח לידיים – רכשנו מראש, מיגוני ידיים בדמות כיסוי בד נגד גשם. ההרכבה פשוטה ומהירה ונתנה מענה למקומות קרים ברכיבה הררית וגשומה. אינו נותן מענה הולם כמו חימום ידיות.

לינה :
את מקומות הלינה של הלילה הראשון והאחרון הזמנו מראש ובמרחק הליכה של 2 דקות מחנות השכרת האופנועים. את יתר מקומות הלינה על פני ציר המסע, בחרנו לקראת ערב ובסיום הרכיבה של אותו יום. בערים המרכזיות – ברלין, מאלמו, אוסלו, לוקסמבורג, באזל ועוד… היה קשה מאד למצוא מקומות לינה זמינים. הרבה שעות השקענו בחיפוש מקום לינה הולם לשלושתנו אחרי יום רכיבה ארוך ומתיש. האם יכולנו לחסוך זמן זה ולהזמין מקומות לינה מהארץ ? לא בטוח. לא תמיד, ברור היה לגמרי לאן נגיע בסוף יום הרכיבה ולעיתים אף קיצרנו את משך הרכיבה בעיקר בגלל עייפות ותנאי מזג האוויר. נראה, שלאותו הזמן, היה זה, הפתרון הטוב ביותר. בדיעבד, היינו יכולים (ובתנאי שיש כוח…וחשק…) לחפש בלילה שלפני, מקום לינה ליום המחרת. ייתכן, שזה היה חוסך המון טרדה ולא מעט תסכולים, חיכוכים וכסף.
בכל מקומות הלינה שבילנו בהם את הלילה החל, מבתי מלון בערים הגדולות וכלה בקמפינגים וצימרים לאורך המסע, "נפלנו" על מקומות נקיים עם תנאים ושירותים נאותים. במרבית המקומות, ניתן היה לקבל ארוחות בוקר כך, שיכולנו להצטייד בסנדוויצ'ים להמשך היום. המחירים היו סבירים ונעו מ- 55 עד 145 יורו לילה לכולנו בחדר אחד.

CIMG7335.JPG
במקביל אלינו, "לינת האופנועים" בכל המקומות הייתה בטוחה ובמקומות בהם מעט חששנו, מצאנו מקומות אחסון בתשלום הכוללים שמירה מסביב לשעון.
ככלל ולמעט רוסיה, יכולנו להשאיר את האופנועים והציוד ללא השגחה ומאומה לא היה קורה.
אוכל:
בתחום זה, היו אי הסכמות… מכיוון, שלכל אחד מאתנו, הייתה תרבות "הזנה" משלו (צמחוני, כשר ולא משנה…), לא תמיד מצאנו מכנה משותף לשעת האוכל, לסוג האוכל, למקום האוכל ועוד…
למרות שדיברנו על נושא זה עוד בארץ, בפועל, היה קשה לתאם בין כולנו. "הצבא צועד על קיבתו…" וכשזה לא קורה, קורים דברים אחרים… ולעיתים, גם לא נעימים… למדנו להתמודד עם הייחודיות והשונות של כל אחד ודאגנו למצבור אישי לרגעים הקשים. ברגעים המשותפים (בבילוי לילי אחרי יום רכיבה או בימי החופש בערים הגדולות) ובעיקר במסעדות ניתן היה להזמין לכל אחד בהתאם לתפריט, את מבוקשו. ראיתם על פני המסע סגנונות שונים של מזון החל ממנות גורמה וכלה בפיתה עם "בורגרפיש" או סתם לחמנייה עם נקניק. לסיכום; למדנו והצלחנו לגשר על הפערים ולמצוא את הדרך הטובה והמקובלת על כולם.
האוכל היה מגוון בכל המדינות בהן ביקרנו ובחלק גדול מהמקומות, טעמנו ואף הזמנו את האוכל האותנטי והמקומי של המדינה. היה יפה לראות את זה מוגש ומצויר ולרוב גם טעים לחיך.

CIMG7303.JPG

CIMG6273.JPG

PIC_1235.JPG

דלק :
הדלק יקר, ובממוצע, קרוב מאד למחיר בארץ. בנורבגיה יקר בטירוף – כמעט 10 ₪ לליטר.. וברוסיה הזול ביותר כ- 3.5 ₪ לליטר. העלויות בממוצע ליום רכיבה ארוך כ- 50 יורו. מהירות הנסיעה הייתה סבירה בהחלט – 120 קמ"ש בממוצע כך, שאני מניח שאם היינו רוכבים מהר יותר גם היינו צורכים יותר.
לעיתים, נתקלנו בדרכים מהירות על פני עשרות ק"מ ללא תחנת דלק. ולכן מומלץ ביציאה מהערים לכיוון הדרכים המהירות, לתדלק מראש ולהיות מוכנים. בכל מקרה, לתדלק את האופנוע כשעל שעון הדלק יש יתרה של רבע מיכל. לכל הדעות, זה עדיף על פני התקעות עם מיכל ריק. הנסיעה הארוכה ביותר הייתה מפינלנד לרוסיה ללא תדלוק. זו בהחלט הייתה "בחינת הישרדות" למיכל הדלק, רכיבה אינסופית שהסתיימה על אדי הדלק האחרונים איי שם בבית מועדון הרוכבים הרוסי.

CIMG6841.JPG

CIMG7144.JPG

המסלול :
מסלול הטיול תוכנן כך, שמטרתו העיקרית הייתה "לכבוש" את נורדקאפ והמטרה הנוספת – לרכוב והרבה. המסלול חצה 10 מדינות באירופה, סקנדינביה וכלל גם את רוסיה. לחמש מהמדינות, חזרנו שוב ממקומות וכיוונים אחרים. כך, שחצינו אותן לאורכן ולרוחבן. הכבישים ודרכי הגישה היו מהודקים, רחבים, ישרים, מסומנים והתאפיינו בראות טובה (למעט רוסיה…). הרכיבה הייתה מהנה ומאתגרת. הנופים שנגלו לפנינו בצדי הכביש, בחזית הנסיעה מעל ומתחת, היו עוצרי נשימה ולא הפסקנו להתפעל ולחייך לאורך אלפי קילומטרים. בכל עיקול ובכל פנייה, חיכתה לנו הפתעה חדשה, שעוררה בנו את מלוא החושים. המסלול חצה יבשות וימים וכלל הפלגות ב- 14 מעבורות שונות, הקצרה שבהן הייתה 20 דקות והארוכה שבהן, הייתה 7 שעות וכללה קבינת שינה ושתי ארוחות. במדינות שחצינו, פגשנו אנשים, תרבות, לבוש, שפה, נופים, אתרים, היסטוריה, סגנון, ארכיטקטורה, חנויות, תחבורה, מנהגים, מאכלים ייחודיים. "קשרנו" קשרים וחברויות עם רוכבים ממדינות אחרות ובעיקר, היינו בחופש טוטאלי מחיי השגרה שלנו ובהתמכרות מוחלטת למסע של החיים – מוטורי ואישי ביחד. אתה והאופנוע בתוך כל העושר החווייתי הזה. שואף לריאותיך עוד "טונות" של סיפוק ואיכות חיים.
ללא ספק, חוויות אינסוף, ריגושים והתרגשויות רבות, צרובות בליבנו לכל החיים.


הצג את הוראות הגעה אל מינכן, גרמניה במפה גדולה יותר

(למעלה: סליחה על כמה באגים במפה, כדוגמת צפון סקנדינביה ובקטע הכניסה והיציאה מרוסיה, שאינה משולבת בתכנון צירים על מפות גוגל. מי שמחפש את המסלול המדוייק – לכל פוסט שהתפרסם, צמודה מפת ציר.)

הערה: המסלול כפי שתוכנן במקור, היה צריך לחצות דרך מדינות במזרח אירופה ולחזור שוב לגרמניה, מכיוון מזרח דרך פולין, צ'כיה ואוסטריה. ההחלטה לשינוי המסלול, התקבלה ברוסיה. בסנקט-פטרסבורג. זאת, בעקבות מידע שקיבלנו מהחברים המקומיים ולאור העובדה שחווינו את קשיי הדרכים והשפה, כמו גם, רשויות החוק והצורך בקבלת אישורים מיוחדים לאופנועים.
גם עובדת השינויים מהתוכניות המקוריות, נבחנה לעיתים תוך כדי המסע. נכון היה לבצע הערכת מצב ולאשר את יום הרכיבה הבא. לעיתים, בגלל מזג האוויר הגשום והדאגה לביטחון האישי שלנו, נאלצנו לשנות בו במקום את הנתיבים, כמו גם את משך הרכיבה לאותו יום.

התמצאות:
כפי שאתם זוכרים ודאי, מסלול המסע כולו (יבשה וים…)  "נשען" ברובו על שולה גארמין, בתמיכת מפות הכוללות גם כבישים פנימיים. העובדה שהשתמשנו ב- GPS, תרמה רבות לשקט הנפשי ברכיבה. למעט טעות אחת (שלנו), בהקשת היעד והיעדר מיפוי ברוסיה – שולה הובילה אותנו בבטחה לכול אורך המסע. נוכחות המפות במסע, הן חובה ושימשו עזרה נוספת ונוחה להתמצאות ויכולת ביצוע שינויים במסלול כשנדרשנו. יכולת הקריאה בשילוט הדרכים סבירה ובחלק מהמדינות טובה מאד.
שפה – ברוב המדינות בהן ביקרנו, מבינים אנגלית. כך, שיכולת הדיבור וההבנה היו בסדר גמור, ושוב, כל האמור לעיל נכון למעט רוסיה. שם, היה קשה בדרכים ובשילוט ובקושי רב מצאנו מישהו שדיבר אנגלית, בהחלט מתסכל… לדבר בשפת סימנים וציורים.

CIMG5753.JPG

החברים לדרך:
הטיול במקור תוכנן לעד חמישה אופנוענים. שלושה מקומות "נתפסו" מיד ע"י אורי, מיכאל ואנוכי ולשניים האחרים לא היו "קופצים", למרות שהצענו לעוד מספר חברים. כך נותרנו שלושתנו. האופנועים הוזמנו כ- 7 חודשים מראש ובכך למעשה נסגרה הרשימה.
אחת השאלות המרכזיות שנשאלנו ושאלנו גם את עצמנו לא אחת: "איך זה יהיה? האם נסתדר?" שלושה חברים, הפרשי גיל, צרכים שונים, תרבות וסגנון שונה ואף שהיינו כבר ביחד בחו"ל בהזדמנויות אחרות. לא היינו יחד לתקופה כזו ארוכה ואינטנסיבית. "האם תתפרק החבילה?" "האם נחזור ונישאר חברים?"
בפועל, הקשיים ליוו אותנו בכל יום והשפיעו על "מזג האוויר" האישי של כל אחד מאתנו. עימותים, ויכוחים וקצת "ברוגז" היו בחלל האוויר מידי יום.
לעיתים, היה נדמה, שאוטוטו זה הולך להתפרץ ולהתקלקל לנו. הקושי הפיסי, המנטאלי והאישי של כל אחד מאתנו לכל אורך המסע, יחד עם השקפת עולם שונה לגמרי, בהחלט הוסיפה ותרמה לאווירה הכללית.
ובנימה אישית שלי; היום, כחודש ימים אחרי המסע, כשאנחנו כבר בארץ אחרי הכול, אני יכול לומר בוודאות מוחלטת ומבלי להתייעץ עם חברי למסע, חזרנו ונשארנו  חברים. ככה לפחות אני מרגיש.
לדעתי, נדרשת בגרות אישית, ניסיון חיים ומנטליות מיוחדת, לדעת ללמוד על עצמך. להקשיב. להבין את האחר. לסלוח ולתקן ולעיתים, מבלי להסכים לפעול ולהסתגל למצב החדש הטומן בחובו אי וודאות רבה ובלבד, לשמור על שלמות "המשפחה" באותו פרק זמן לחוץ ומתוח – לא תמיד זה מצליח. אצלנו זה אכן הצליח. קל מאד היה, לנפץ, להרים ידיים ולברוח מהמצבים הקשים. החוכמה טמונה בהתמודדות וביכולת האישית ללמידה ומסע פנימי מתמיד. כל אחד מאתנו ידע, למד והתכוון בדרכו שלו לגשר על הפערים והכעסים שנוצרו במהלך המסע ולהטות את הכף למגמה חיובית, סולחת וחברית. זה המפתח והדבק ששמר עלינו לכל אורך המסע.
במבט לאחור וברמה האישית, זו בהחלט הייתה חוויה והתנסות מאתגרת.

CIMG6602.JPG

אני יושב כבר כמה שעות וכותב פה בארץ את פרק הסיום. הזיכרונות חוזרים ומלווים אותי לכל אורך הכתיבה: הרגעים הקסומים, המראות והאתגרים המרתקים, מציפים את כולי והתחושה הפנימית, מחזירה אותי לאותם לילות של כתיבה מרגשת, בתחנות השידור הרבות שהיו לי באירופה.

CIMG5551.JPG
חלום ענקי ומציאותי, שאינו מרפה וגם, איני רוצה להתעורר ממנו וללא ספק ילווה אותי כל חיי.
26 פרקים תיעדו את הגשמת החלום הפרטי שלנו ודרכם שיתפנו אתכם, משפחה, חברים וקוראים יקרים בחוויות הריאליטי היומיומיות שחווינו, כמעט בזמן אמת (למעט תקלות אינטרנט קלות…).
מהמקום הזה ובמיוחד פה בארץ, כשאנחנו הכי קרובים לכולכם, רוצה לומר בשמי ובשם חברי למסע; אורי ומיכאל:

תודה רבה עם כל הכוח שבלב, לאנשים מאחורי הקלעים שתרמו מזמנם, מרצם וכיסם להצלחה הכוללת של המסע :
•    אריה נגררים – על התרומה הכספית במימון המסע.
•    מר הרמן – על קיום ההבטחה וקבלת אופנועים חדשים ישירות "מהניילון" למסע.
•    יוני – העורך הראשי של אתר הרפתקה דוט קום ואיש יקר ומיוחד במינו. יוני,  בדרכו המיוחדת אירח אותנו באתר לאורך כל המסע ודאג לכם, אלפי האנשים ברחבי הגלובוס לעקוב, להתרגש, ולחוות ביחד אתנו את המסע המאתגר.
•    לחברים והקוראים הרבים שעקבו, קראו, הגיבו ופרגנו לכל אורך הדרך.
•    לשלוש המשפחות היקרות שלנו (עומר, ערד ולהבים) שתמכו מאחור, איפשרו, פרגנו  ועזרו כל אחת בדרכה שלה להגשמת החלום והמסע המאתגר.

ואחרונים חביבים, לשחקנים הראשיים במסע – שלושת השועלים, על הנחישות וההתמדה, התמיכה, העידוד, ההקשבה והסבלנות גם ברגעים הקשים. על היכולת ללמוד, להבין ולקבל האחד את השני, מבלי החובה להסכים. להשכיל ולשמור על "החבילה החברית" שלמה ובריאה לכל אורך המסע וגם פה בארץ.

ואצלי, החלומות הבאים כבר "מתבשלים". על אופנועים כמובן…
וזוכרים, את המשפט מפרק 16:

"החיים אינם נמדדים לפי מספר הנשימות שנשמת, כי אם לפי מספר הרגעים בהם עצרת את נשימתך"

חברים,
"להגשים את החלום ולחזור הביתה בשלום" – וזה המשפט שלי !

ניפגש שוב. בהגשמת החלום הבא.
שלכם, איציק.

———————————————————————————————————————————————

ערך-יוני. כל הזכויות  C לסיפור ולצילומים שמורות לאיציק, מיכאל ואורי

———————————————————————————————————————————————

מאת: יוני   ·   קטגוריות: אופנועים and החיים הם הרפתקה and היסטוריה של הרפתקנות and הרפתקאות   ·   יש 2 תגובות, הוסף תגובה    

2 באוגוסט 2011 דני והילי על הרלי באירופה

אבא. בת. אופנוע. חווייה הנצרבת לכל החיים.

טיול בת-מצווה על 2 גלגלים, באלפים ובדולומיטים.

P7090229.JPG


הצג את הוראות הגעה אל Solden, אוסטריה במפה גדולה יותר

מתחילת חודש יוני, אני מבשל רעיון של רגע אחרון. רציתי להפתיע את בתי הילי ולקחת אותה לטיול מיוחד על אופנוע באירופה. עד היום, רכבנו יחד רק פעם אחת; 80 ק"מ באזור מגורינו ומהנסיון, היה לי ברור, כי הפתעה כזאת, יכולה להיות חוויה של ממש עבור שנינו.
כמובן, קודם צריך את אישור האישה/אמא… רעיון ובקשה שעברו בשלום, עם הרבה פרגונים מעורבים בפחדים.
לאחר בירורים, הזמנות, לימוד מסלולים במפות דרכים ובגוגל earth. רשימות, הכנות ואריזות, יצאנו למסע הקצר שלנו.

5.7.2011 היום הראשון
בשעה שתיים בלילה, המראנו מנמל התעופה בן-גוריון, בטיסה ישירה למינכן.
כל אחד עם תרמיל-גב ושני תיקים גדולים – מלאים ברובם עם: ציוד לאופנוע, מינימום ביגוד, אוהל קטן ושני שקי שינה (הכוונה הייתה לשלב קמפינג ומוטלים, בהתאם למזג האוויר). בשעה 09:30 בבקר, נחתנו במינכן ומשם, מונית ב-60 יורו לכיוון חברת השכרת האופנועים, הממוקמת כחצי שעת נסיעה משדה התעופה.
בשעה טובה, הגענו לחנות האופנועים של הארלי דוידסון במינכן. מקום גדול ומרשים ובו מוצגים סוגים רבים של אופנועים. התרגשות מילאה את ליבנו, הילי הסתובבה ביניהם בהתלהבות והתפעלות כמו בחנות ממתקים…רק גדולים.

P7050002.JPG
שם פגשנו את לוקאס, איתו היינו בקשר טלפוני ואימיילים בחודש האחרון, בכל הקשור להזמנת האופנוע.
ברגע שראיתי את האופנוע שבחרתי; Harly Davidson Electra Glide, מנוע 1520 סמ"ק בצבע שחור. התאהבתי. כן, זו היתה אהבה ממבט ראשון…

P7060086.JPG
האופנוע היה חדש יפהפה ומבריק, הוא נסע בסך הכל 1,000 ק"מ.
לוקאס, בחור צעיר ונחמד שאוהב לדבר, לקח את כל הזמן לטפל בנו בצורה יקית, כלומר; הרבה נתונים טכניים. הוא גם הדגיש שמשקל גדול יושב על הכידון עצמו, דבר שמקשה בפניות חדות במהירויות נמוכות.
לקח לנו כשעה לארגן את כל הציוד – לוודא שישב במקומו ויהיה מחובר כמו שצריך. התלבשנו בביגוד שהבאנו מהארץ ויצאנו לדרך במזג אוויר נוח ויפה לרכיבה.
נסענו לכיוון Kirchdorf ב- Tirol שבאוסטריה, למוטל במרחק של 140 ק"מ ממינכן אותו הזמנו מראש עוד מהארץ. בדרך בהרים, החל לרדת קצת גשם, אבל לא משהו שהפריע לנסיעה.
האופנוע הגיב כמו קטר, כל המומנט נמצא בטורים הנמוכים, תענוג של אופנוע, כולי נרגש…
הילי הרגישה בנוח מהרגע הראשון "בכורסא" שמאחורָי. כאילו נולדה לתוך הכורסה המפנקת. קורנת כולה.
הגענו למוטל Mountain High שממוקם באמצע הכפר.

איש לא היה והמקום סגור. דפקנו בדלת, חיפשנו מסביב ולא היתה נפש חיה.
התקשרתי למספר הטלפון שהיה רשום על שלט המוטל. מהעבר השני של הקו, ענתה אישה – שלמזלי, דיברה אנגלית, אמרה שהיא תחזור מאוחר יותר והסבירה איך לפתוח את הדלת והיכן נמצא המפתח לחדר שלנו. היא הוסיפה ואמרה שאם אנחנו רוצים לשתות, פשוט, לקחת ולרשום על נייר את מה שלקחנו. איזה תענוג, האמון באדם, עשה לי את היום. מושלם!

6.7.2011 היום השני
בשעה 09:30 לאחר ארוחת הבוקר שהכינה בעלת המוטל, יצאנו לדרך לכיוון Zell am See. התחלנו להתרגל לאופנוע ולדברים טובים מתרגלים מהר.
בדרך עצרנו לטיול רגלי, במקום שנקרא Wedhaah, כל הציוד נשאר על האופנוע, דבר שמאוד מקובל באזורים האלו ואין חשש שיגנבו ציוד.
עברנו על גשרי-עץ מעל מים זורמים ומפלים, חוויה מיוחדת ומהנה. נפעמנו מכמויות ושפע זרימת המים ומהיופי של האתר כולו.

7.7.201 היום השלישי

הילי הואילה בטובה להתעורר בשעה 08:30. ובזמן שקיפלתי את הציוד, הילי התארגנה.
יצאנו לחפש ארוחת בוקר ומצאנו מקום קטן ונחמד, עם דמויות רבות של מכשפות ומפל מים מרשים ליד.

הזמנו חביתות ובצלחות שלנו נחתו שתי חביתות ענקיות ושמנות, עם חתיכות בייקון בהפתעה. טעם טוב להתחיל את היום. שבעים, על בטן מלאה, נסענו לכיוון Cortina דרך מעבר הרים צר ומדהים. ב- Lienz, פנינו ימינה לכביש מספר 108. אחרי בערך 20 ק"מ, פניה שמאלה לדרך צרה ויפהפייה.

בקטע מסוים, הדרך כל כך צרה ומפותלת ורק רכב מכיוון אחד יכול לעבור בה. רמזור מתחלף לירוק כל 45 דקות ואז יש מעבר נסיעה לכיוון אחד.
הילי לא הפסיקה להתפעל מאחוות האופנוענים שנופפו לנו לשלום לאורך כל הדרך.
לאחר כמה שעות, שמנו לב כי עננים שחורים התעבו מעלינו במהירות גדולה. עצרנו להתכסות בבגדים אטומים לגשם ולאחר מספר דקות, השמים אכן עמדו בהבטחתם והחלו להמטיר גשם שנמשך כ-4 שעות. ממטרים שהורידו קצת מהנאת הרכיבה וטישטשו את הנוף שנשקף מהכביש היפה – ומנעו מאיתנו לעצור לצילומים. המשכנו לכיוון העיירה Cortina, מקום נחמד. שם חשבנו לטייל וקיוונו למצוא מקום ללילה. קמפינג ירד מהפרק, בגלל הגשם והאוהל החדיר למים. מחירי הלינה בצימרים ובמוטלים, נמצאו יקרים בהרבה מהתחזית  וככל שחיפשנו יותר, המחירים רק עלו וטיפסו. לבסוף, הגענו למעבר הרים ב –Passo Valparola, שם מצאנו מוטל מבודד ויפה בשם Rifugio Valparola, יושב על הר בגובה של 2,200 מטר. המחיר ללינה – יקר יחסית, אבל לא נותרה ברירה, היינו חייבים לעצור. הילי התחילה לחוש עייפות ולנקר, על האופנוע, אסור להירדם!
למקום הגיעו הרבה רוכבי אופניים, כמוהם ראינו לאורך כל הטיול. הם רוכבים בקבוצות באמצע הכביש, דבר שהיווה מטרד מדי פעם. יחד עם זאת, אי אפשר שלא להתפעל מיכולתם לעלות לגבהים כאלה עם אופנים.

8.7.2011 היום הרביעי
לאחר ארוחת בוקר טובה, התארגנו והתלבשנו בכמה שכבות – בגלל הקור. למטה הבחנו בערפל שכיסה את כל העיירות.

P7080161.JPG

יצאנו לדרך והתחלנו להנמיך. בדרך, שוב המון רוכבי אופניים על הכביש המתפתל. לאחר שהגענו למטה, עלינו ברכבל ב- La Villa Stern לאחד ההרים הגבוהים, שם יצאנו לסיבוב רגלי קצר. מול נפרשו נופים מהממים ואוויר אביבי, נעים וצח.

אחרי טיול רגלי מהנה, שתינו שוקו חם וירדנו חזרה ברכבל. המשכנו לרכוב לכיוון Ortisel St. Ulrich עד שהגענו לכביש S12 ועלינו לכיוון אוסטריה. הכביש מקביל לאוטוסטראדה אבל הרבה יותר יפה, מפותל  וחינם. המזג אוויר מעולה, והילי צילמה כל הדרך תוך כדי נסיעה, תמונות וסרטונים, בביטחון, כאילו נולדה על האופנוע.

ברקע שמענו מוזיקה מדיסק שהכנו מראש בארץ, להנאתנו קיימת באופנוע מערכת סטריאו. עוצמת הקול מתאימה את עצמה למהירות. ברגע שמגבירים מהירות – הווליום עולה וכשמאטים – הווליום יורד. המוזיקה ברקע מוסיפה המון, יחד עם זאת, בכבישים שדרשו ריכוז גדול יותר – כיבינו אותה ורכבנו בשקט.

עצירה לאכול, אחרינו הגיעה עוד קבוצה של אופנוענים, כולם מאוסטריה. התלהבו מהאופנוע ומהעובדה שאני נוסע עם הילי, אך מיהרו לסיים את השיחה, כשהבינו שאני מדבר אנגלית (אפילו עוד לא הספקתי לציין שאני מישראל). בתום הארוחה, המשכנו ופנינו לכיוון ההרים ל-S44. רצינו לישון בקמפינג, אבל החל לרדת גשם. שינינו תוכניות וחיפשנו צימר. סטינו בטעות מכביש S44 ולאחר בירור קצר, כיוונו אותנו לצימר ב- Ridanna על גבול אוסטריה איטליה. צימר מדהים, אצל משפחת Rainer. מצאנו צימר מאובזר לגמרי: סלון, מטבח, חדר-שינה ומקלחת גדולה. חנייה צמודה לאופנוע והפעם ב-55 יורו לזוג, כולל ארוחת בוקר. פרקנו את הציוד ויצאנו רגלית לטייל בהרים, בין עצים ומפלי מים, אח.. כמה מים, איזה תענוג. חבל שאי אפשר לייבא קצת לארץ.
היה חם. וגשם שירד, שלא הרתיע אותנו. אז הסתובבנו לנו בכיף, בחולצות קצרות בגשם.
בתקופה זו של השנה, היום מתארך בזכות שקיעת השמש המאוחרת, (היום הארוך בשנה, הוא ב- 21 ביוני) אז אפשר לטייל עד מאוחר, כיף.
כשחזרנו מהטיול, גילינו שבעלי הצימר מגדלים מיני סוסי פוני, היה שם סייח חמוד בגובה  50 ס"מ  לערך, כמו כלבלב. פתאום הוא פתח בדהרה לכיוון אימו.

9.7.2011 היום החמישי
בבוקר, שבנו ברכיבה לכביש S44 לכיוון Passo Giovo, הרבה פיתולים בהרים, היינו בגובה 2,400 מטר. האופנוע מאוד כבד בסיבובים החדים של 180 מעלות, דבר שהקשה מאוד את השליטה ב"הארלי אלקטרה".המשקל הכבד על הכידון, מקשה על "השכבת" האופנוע בסיבוב. הגענו לפסגה, סביבנו חנו עשרות אופנועים ולידם אופנוענים, שבאו גם הם לצפות בנוף המדהים המשקיף על כל העמק: פסגות הרים מכוסי שלג ומפלי מים זורמים בגיאיות. מנוחה קצרה, צילומים והמשכנו בירידה לכיוון St. Leonardo

עצרנו לאכול ולתדלק (מחיר הדלק הוא 1.5 יורו ממוצע לליטר, והאופנוע מכסה 16.5 ק"מ, לליטר).
המשכנו לכיוון אוסטריה למעבר הרים צר Passo Del Rombo, בגובה 2,500 מטר. בנקודה מסוימת שער וקופה, צריך לשלם מעבר, 12 יורו לאופנוע. גם בכביש הזה, שוב המון פניות של 180 מעלות. למעלה, בנקודת התצפית עומד דוכן מעץ, בו ניתן לקנות לחם חום טרי ומגוון סוגי גבינות ובשרים. כמובן שאי אפשר היה להמשיך בלי לאכול קודם סנדוויץ' טרי וטעים.

התחלנו להנמיך, השמים כחולים, הנופים עוצרי נשימה; זמן טוב לחפש קמפינג.

נכנסנו לקמפינג הראשון שראינו (עלות: 16 יורו בממוצע לזוג עם אוהל), במבט ראשון, המקום לא מצא-חן בעינינו, אבל בכל זאת – החלטנו להיכנס והקמנו את האוהל. יצאנו לטיול רגלי, המקום משעמם ולא נעים. החלטנו שמשאירים את הציוד באוהל ויוצאים לחפש מקום אחר עם האופנוע.
15 ק"מ משם נכנסנו לכפר קטן וחמוד בשם Otzi-dorf, מקום עם קמפינג במרכז הכפר. חזרנו למחנה הקמפינג הראשון, קיפלנו את האוהל, העמסנו את הציוד ועברנו לקמפינג השני. מהלך שהוכיח את עצמו כנכון: היה ממש כיף. לסיום, טיול נחמד בתוך הכפר.

10.7.2011 היום השישי
בבוקר קיפלנו שוב את הציוד תוך זמן קצר… אנחנו כבר מתורגלים.
עם ההתעוררות, הרגשתי רע, אבל בכל זאת, יצאנו לדרך. עצרנו לאכול ארוחת בוקר והמשכנו.
כעבור 20 ק"מ, אני מרגיש שאסור לי להמשיך, אני לא במיטבי היום. החלטנו למצוא מקום לנוח, חזרנו כמה קילומטר והגענו ל- Ebene, שכרנו את הצימר הראשון שראינו ופשוט נרדמתי לכמה שעות. כמובן שגם הילי נרדמה. לאחר מנוחה ושינה של כמה שעות, חזרו הכוחות והרגשתי יותר טוב. החלטנו להנות מעוד טיול רגלי ממנו חזרנו אחר הצהרים, לארוחת ערב מוקדמת והתיישבנו בצימר, למשחק קלפים. הילי למדה לשחק רֶמי.
עקב השינוי בתכנית – יום רכיבה שבוטל – נאלצתי להכניס שינוי בהמשך המסלול.

11.7.2011 היום השביעי
התעוררנו בבוקר, השמים יפים חייכו אלינו בכחול בהיר ואופטימי. ארזנו את הציוד. הטענו קלוריות ויאללה, לכיוון גרמניה בכבישים קטנים ודרך מקומות אותם זכרתי מטיולי אופנועים קודמים בשנות השמונים.
הרכיבה היתה קלילה לעומת זו בהרי האלפים. רכבנו בנחת ומדי פעם עצרנו לצלם תמונות. הכול נראה יפה רחוץ וירוק. כמובן לא ויתרנו על עצירה לארוחה במסעדה.

לאחר יום רכיבה מהנה, הגענו לקמפינג ב-Schliersee, מקום בו כבר הייתי בעבר.
מיקמנו את האוהל 4 מטרים מהאגם ונכנסנו למים, אף שהם היו קררררים בררררר…
הילי מצאה עיסוק מקורי ברדיפה אחרי האגמיות והברווזים שהיו במים ונראה שנהנתה מכל רגע.

12.7.2011 היום השמיני
היום האחרון לרכיבה. שוב, התארגנות כמעט אוטומטית ושגרתית ליציאה. השמש בִּרכה אותנו בחיוך מצד לצד ויצאנו לדרך בחיפוש אחר מקום נחמד לארוחת בוקר. לאחר הארוחה, עוד רכיבה של כשעה ובאנו חזרה למינכן. פרקנו את הציוד אצל חברים ויצאנו להחזיר את האופנוע לחברת ההשכרה. כן, אחרי שבוע של התחברות לכלי המהנה. די עצוב להחזיר אותו. אך בלב כבד אני נפרד מהחבר השלישי לחווייה – מ"הארלי", "אבל אל דאגה באדי, אנחנו עוד ניפגש…". אנחנו כבר מפנטזים על הטיול הבא ביחד.
הילי הייתה פרטנרית מדהימה, לא רק שלא פחדה מהרכיבה- היא ידעה ליהנות מכל רגע. לא התלוננה, גם לא פעם אחת. הפגינה מצב רוח מצוין וכל הדרך צילמה והסריטה תוך כדי רכיבה.

[youtube url=http://www.youtube.com/watch?v=hWfRGp6hv0c>]
נשארנו עוד 2 לילות במינכן לשופינג להילי וכבר בדרך הביתה לארץ. ליטבתה.

חווייה של פעם בחיים. מחכים בקוצר-רוח לטיול הבא.

תודה, דני והילי ברמן

——————————————————————————————————————-

עוד קצת פרטים:

דני בן 49 והילי חגגה זה עתה 13.

רשימת ציוד:
הילי – מגפיי סקי, מעיל סקי, מכנס סקי, כפפות, טייץ (מתחת לג'ינס), מעיל ג'ינס, צעיף,חולצות קצרות וארוכות.
קסדה של הילי' במשקל קל, מיוחדת לילדים. נקנתה ברחוב העלייה 64 תל אביב. אצל "רני" חנות לאביזרי אופנוע, יד שניה וחדשים, (החנות עוסקת במכירת ציוד רכיבה חדש מעודפי מלאי ו,OUTLET והשכרת ציוד) יש להם אתר באינטרנט www.rani-yad2.co .
דני –  כל הציוד הרכיבה נקנה בארה"ב בחנות אופנועים, מעיל, מגפיים, מכנסיים, כפפות. בנוסף, ג'ינס, חולצות קצרות וארוכות.

כתובת השכרת האופנוע במינכן:

House of Flames Munich GmbH
Harley-Davidson Vertragshndler
Zamdorfer Str. 4
81677 M
Tel.: ++49 (0) 89 – 92 92 8020
Fax: ++49 (0) 89 – 92 92 8015

מצלמות:

המצלמה של הילי: SAMSUNG ES30 הילי צילמה את רוב התמונות בשתי המצלמות ועשתה גם את הסירטון.
המצלמה של דני: OLYMPUS 560 UZ, לקחנו גם סטנד גמיש למצלמה.

—————————————————————————————————————————————————–

רגע, כמה מילים על דני ברמן:

פגשתי את דני (והילי ובריג'יט-רעיה/אמא) ברמן, כשהגעתי להרצות על מסעי בקיבוץ יטבתה. דני ובריג'יט הזמינו אותי (ואת גלי) לבקר בדירתם ואז דני שלף מהמחסן הסודי שלו את היצירה הבאה:

11.JPG

סיפור של מימוש חלום.

"כנראה נולדתי עם אופנוע בראש, כי מאז שאני זוכר את עצמי אני אוהב אופנועים רק הסגנון של האופנוע משתנה עם השנים. עוד בשנות השבעים מהג'ילרה 50, ההונדה והזק"ש ל-BSA  ועד טיול של חצי שנה אחרי הצבא על אופנוע באירופה, עם תקציב מוגבל ובלי הגבלה של זמן.
חלק מאהבתי לאופנועים היה הרצון לשקם גרוטאה לסגנון אישי. קניתי גרוטאה TRIUMPH 500, עם מנוע שלא היה בר שיפוץ.

ייבאתי מנוע דרך האינטרנט באישור משרד התחבורה. את המנוע שהגיע פירקתי, ובדקתי אילו חלקים אני רוצה להחליף, צילנדרים בוכנות וכ"ו. טסתי להולנד לחנות של חלקים לאופנועים בריטים ישנים, לבחוּר שהיתי איתו בקשר עוד מהארץ.
חוץ מהחלקים למנוע, קניתי גם מזלג קדמי, פנס וספידומטר ועם כל הרכיבים חזרתי ארצה.
גלגלים, אגזוזים, קרבורטור ועוד כל מיני חלקים קטנים דרך האינטרנט. את הכידון והכיסא רכשתי אצל בני בייקר .
בגוף עצמו שיניתי את מיכל השמן אותו בניתי לבד, כדי להנמיך את הישיבה. את ההילוכים ובלם הרגל העברתי קדימה; מערכת שגם אותה בניתי לבד.

את מערכת החשמל הרכבתי מהיסוד עם הצתה אלקטרונית, דינמו מוגדל וכבל שנותן את האפשרות להניע גם בלי מצבר. את כל החלקים המיועדים לצביעה, העברתי ליניב גולן בת"א, אני ובתי הגדולה עדי, בחרנו צבע ונתנו ליניב ציור דרקון שעדי ציירה, כדי לציירו על המיכל.



וזאת היצירה שלי…"

דני ברמן.

תודה לך, אבא מדהים ואופנוען אמיתי!

————————————————————————————————————————————————-

עריכה-יוני. כל הזכויות C לסיפור ולצילומים שמורות לדני והילי ברמן.

————————————————————————————————————————————————-

מאת: יוני   ·   קטגוריות: אופנועים and הרפתקאות   ·   יש 8 תגובות, הוסף תגובה    

24 ביולי 2011 צחי מסכם את הקפת אוסטרליה

ביקורת: האופנוע, הקסדה ואפילו הכסא המתקפל

כשאין ספונסרים, מחוייבות ביקורת הציוד היא רק לבטיחות, לחשבון הבנק שלי ולכם.

207244_184579501588128_153738271338918_427686_499160_n.jpg

כמה מילים על ההכנות לנסיעה כבר פורסמו כאן כשרק יצא לי להכיר את יוני.
http://tinyurl.com/4sthm4s
מאז, הספקתי כבר לחזור מהטיול, להכיר את יוני קצת יותר ולאחר התייעצות עימו החלטתי לכתוב פוסט אחרון שיהיה סקירה של הציוד בו השתמשתי.

בעיניי, ציוד טוב נבחן בדיעבד: האם עבד כצפוי? ויותר חשוב, בשאלה; האם היית משנה את הטיול (או שהטיול היה משתנה בעצמו) לולא היה לך את הציוד הזה?

ניסיתי לדרג את הציוד ולתת כותרת אדומה לציוד שלא הייתי מוותר עליו בשום אופן.
למזלי, כל הציוד שבו השתמשתי עבד כמתוכנן (חוץ מהמזרן שנפח אווירו אחרי יומיים אבל היה ישן ומיד הוחלף בחדש).

את הציוד אחלק ל 3 קבוצות:
•    ציוד רכיבה (אופנוע וציוד היקפי, ביגוד רכיבה וציוד ניווט)
•    ציוד קמפינג (כל מה שכרוך בעצירה ללילה באמצע שומקום)
•    כל השאר (פיציפקעס שחלקו בהצלחת הטיול היה גדול מהמשוער)

אוסיף ואומר שלא קיבלתי שום ספינסור מאף חברה ולכן כל הציוד המדובר נרכש בכסף מלא והביקורת עליו (לטוב ולרע) הם מנסיוני הפרטי בלבד.

ציוד רכיבה:

1 – אופנוע –BMW F800GS

248616_196701897042555_153738271338918_500689_5439223_n.jpg
האופנוע נקנה לפני כשנתיים ולא היו לי איתו שום בעיות (בכל ה- 42,000 קמ שעשיתי איתו מאז. 18,500 מהם בחודשיים של הטיול),
האופנוע בעל יכולות מצוינות ברכיבת כביש ועוד יותר ברכיבת שטח. היכולת שלי לרכוב בנוחות ימים שלמים מבוקר עד ערב, גם על כבישי סרגל וגם בדרכי עפר, הוכיחה לי שזהו האופנוע הטוב ביותר (בשבילי) לטיול שכזה. (והודיתי בליבי שאני לא רוכב על האח הגדול – 1200GS, כל פעם שהייתי צריך להרים אותו בשטח)

ציוד  Aftermarket – על האופנוע הורכבו כמה פריטים לאחר הקניה. כל הציוד שהותקן עליו היה להגברת ההגנה על אזורים שמשום מה BMW החליטו להשאיר נתח לחברות אחרות להנות ממנו (למרות שיש גם לחברה פתרונות (מאוד יקרים) לרכישה)

1.1Xenon lights
מערכת פנסי קסנון שהתקנתי מעט אחרי רכישת האופנוע. מגדילה את תאורת האופנוע במאות אחוזים (ומעמיסה פחות על הסוללה) חשוב בעיקר כדי להיראות למרחקים – גם במשך היום ובעיקר בלילה.

1.2 SW-Motech  – Crash Bars
1.3 התקן פלדה החובק את האופנוע משני צדדיו ושומר על פלסטיקים והרדיאטור, בעת נפילה של האופנוע על צידו. רק מכמות השריטות שהיו על הברזלים האלו משני מידי האופנוע כשחזרתי אפשר להבין כמה חשוב ההתקן הזה.

1.4מגן פילטר שמן ומנוע של חברת Touratech
שני המגינים האלו חטפו אבנים שיחים ומקלות תוך כדי נסיעה בדרכים לא דרכים. רק הרעש של האבנים נתקלות במגן בזמן רכיבת שטח שווה את הכסף.
פילטר השמן באופנוע נמצא מאוד נמוך ומאוד פגיע בנסיעת שטח – ציוד חובה לאופנוע.

1.4פלטה להגדלת יכולת נשיאת ציוד מאחור – Touratech
פלטה זו חשובה במיוחד לאור החלטתי לא להצטייד במזוודות אלא לצאת למסע עם תיקים "רכים" ( Soft Panniers) – הפלטה מגדילה משמעותית את גודל התיק שניתן להעמיס על החלק האחורי של האופנוע.

1.5מגיני ידיים (ומנופים) – Barkbusters
שווים את משקלם בזהב – מגנים גם על הידיים ברכיבה בה הצמחיה (ענפים בעיקר) מגיעים לאזור הכידון. שומרים על מנופי השליטה משבירה במקרה והאופנוע נופל ועוצרים רוח\ברחשים מלהיתקע באצבעות בנסיעה מהירה.

1.6 כרית אוויר לרכיבה – AirHawk
כרית אוויר מתנפחת – יקרה אבל שווה כל דולר. רק בעזרתה יכולתי להמשיך וללכת אחרי ימי רכיבה של 500 ק"מ ויותר. נוחה ביותר ופשוט נותנת הרגשה של ישיבה על אוויר.

great-basin-t-shirt-combo_large.jpg great-basin-yellow_large.jpg

תיק אוכף 50 ליטר – Giant Loop
בעבר השתמשתי במזוודות קשיחות (על האופנוע הקודם – GS650) ולמרות מספר יתרונות שיש לאיחסון קשיח, העדפה אישית שלי היא ציוד גמיש. תיק אוכף של 50 ליטר (שהיה בנוסף לתיק ביגוד) מספיק ביותר.
בתוכו נכנסו (בנוחות):
•    ציוד עזרה ראשונה
•    אוכל ל 3-4 ימים
•    2 פנימיות צמיג רזרוויות
•    כלים לטיפול חירום באופנוע
•    ציוד בישול
•    קומפרסור חשמלי (לניפוח הצמיגים במקרה של תקר או אחרי רכיבת שטח)
•    סוללות וכבלי טעינה למחשב\מצלמות\GPS

12908-500x600.jpg 1.7תיק מיכל – Bags Connection Enduro
תיק מצוין, גימור איכותי ומוגן מפני מים (מגיע עם שק חפצים פנימי עם תפירות מולחמות)
התיק ניתן להרחבה מ 17 ל 22 ליטר ע"י רוכסן.
בתא המרכזי היתה מצלמה, סכין הישרדות, קרם הגנה משמש, משקפי שמש וכו"
בתאים הצדדיים – אולר לדרמן, אטמי אוזניים, אזיקונים וחטיפי אנרגיה.
התיק מתנתק מהאופנוע בשחרור מהיר.

חיסרון יחיד שמצאתי הוא תיק המפות בחזית התיק שאינו גדול מספיק למרחקים שכיסיתי. חיברתי לתיק בעזרת כמה סקוצ'ים דו כיווניים) תיק מפות גדול יותר – פיתרון שעבד מצוין. (ניתן לראות בתמונה הראשית למעלה)
יציאת חשמל נוספת שהתקנתי בעצמי על האופנוע כדי להטעין 2 מכשירים במקביל.

2.    – ביגוד: ביגוד הרכיבה היה צריך להתמודד עם כל סוגי מזג האויר. בטיול סביב היבשת תהיה היתקלות עם כל סוג של מז"א, בכל זמן בו תבחרו לרכוב. בטיול רכבתי בטמפ' שנעו בין c5 – c38 בגשם ברוח ואפילו דרך נחיל ארבה (מרגיש כאילו מטר של חצץ נזרק אליך).

חליפת הרכיבה של BMW;  היא כנראה אחת האופציות הטובות ביותר כיום לרכיבה כזו – היא אמנם כבדה ויקרה אבל אני מעדיף להיות מוקף במיגון איכותי, גם בכביש ובעיקר בשטח.
בכיסים הרבים היו חטיפי אנרגיה\ארנק\רשיונות…
לימי הקור – החליפה מגיעה עם שכבה פנימית עשויה פליס ומוגנת מים Goretex.
לחום – השכבה הפנימית מתנתקת בזריזות ופתחי האוורור הרבים גם בחלק העליון וגם בתחתון עושות את הרכיבה בטמפ' גבוהות סבילה (כל עוד נמצאים בתנועה).

מגפי רכיבה – מגפיים "רכות" עמידות בפני מים.
images.jpg3.    מכשיר ניווט TOMTOM XLG
מכשיר ניווט פשוט עם מסך גדול.
היה מצוין לניוט בתוך הערים הגדולות – סידני\פרת' אבל לא יעיל בשטחי האוטבאק.

בכל מקרה – נחמד שיש, בעיקר לקבלת הנתונים הסטאטיסטיים – מרחק\זמן ליעד וכו..

71__TN180x250.jpg 4. מפות – Australia Motorcycle Atlas

עקב גודל השטח ומגבלה של כמות מפות שאפשר לסחוב בטיול שכזה, השתמשתי בספר מפות כללי שהתברר כפיתרון מושלם. הדבר הבסיסי שחשוב בכל מפה לטיול כזה הוא מיקום (עדכני) של תחנות דלק ומרחקי נסיעה. הספר הנ"ל מכיל את כל אלה ועוד מידע חשוב על חניוני לילה ודרכי עפר ומכסה את כל היבשת. בנוסף, השתמשתי בכמה מפות ייעודיות של אזורי האאוטבאק.

transparent_spot2.png5.    מָשֹוּאָה לוויינית SPOT
זהו לא עוד מכשיר שאפשר בלעדיו – זהו ה-מכשיר, שכל מטייל ובעיקר רוכב אופנוע, חייב שיהיה עליו. רק השקט הנפשי שהמכשיר נותן שווה כל מחיר, בעיקר במקומות נידחים בהם לא עובר אדם במשך ימים.

המכשיר הוא GPS השולח את מיקומו החוצָה – מה שאומר שניתן לשלוח איתו הודעות ולהזעיק עזרה במקרה חירום. בעד סכום קטן, ניתן לקבל דף אישי שבו מפת גוגל עם מיקומך – המתעדכן כל 20 דקות, מה שנותן לבני משפחה\חברים אפשרות מעקב יומיומית על מיקומך והתקדמותך. היו דרכים בטיול בהם לא הייתי רוכב ללא ידיעה שהמכשיר עליי.

2008_Shoei_Hornet_DS_Helmet.jpg6.    קסדה – Shoei DS Hornet
קסדה מצוינת ונוחה בעיקר בגלל היותה עם מרחב ראיה גדול ומותאם למשקפי שטח כמו גם, עם משקף הניתן לסגירה ברכיבת כביש.

קלה יחסית ומחברה ידועה ומוכרת.

smh10_1.jpg7 מערכת שמע לקסדה – SENA SMH10

פיתרון מצוין ואיכותי, לנסיעות במשך ימים שלמים  – המערכת כוללת 2 רמקולים שטוחים (איכותיים) ומתחברת Bluetooth לפלאפון ולאייפוד במקביל. סוללה נטענת מספיקה ליום רכיבה שלם.

40001.jpg 8 דוחס אוויר חשמלי (קומפרסור) – Slime – Power Sport Compressor
לשמחתי, לא הייתי צריך להשתמש במכשיר אבל מכמה מקומות שבהם קראתי עליו הוא בהחלט נותן תשובה טובה לתקר בשטח (לצמיגים עם פנימית). המכשיר אינו יקר, ומעט גדול יותר מכף יד.

מתחבר ליציאות החשמל של האופנוע (שקע סיגריות) ומגיע עם מיכל ג'ל להזרקה לתוך הצמיג כדי לאטום את הפנימית במקרה תקר. (מסוגל לדחוס 300PSI  מחיבור של V12 למשך כ 8 דקות ברציפות)

ציוד קמפינג

1.    אוהל – אוהל פשוט עם הגנה טובה נגד גשם. האוהל נקנה מזמן, והוא לא של איזו שהיא חברה מובחרת. האוהל מלווה אותי כבר כמה שנים והוחלט לא להחליפו לפני הטיול.
2.    שק-שינה – Vango Ultralite 400 שק נוח מאוד גם בחום וגם בקור.

2000002850_500.jpg 3 מזרן + משאבה – Coleman Air Bed
המזרן הזה הוא אמנם אופציה כבדה (גם בגלל שצריך לסחוב משאבה קטנה איתו) אבל אחרי יום רכיבה, אני צריך לישון בנוח והמזרן הזה הוא הדבר הכי קרוב לשינה במיטה, בזמן שנמצאים בשטח.
הוא מתנפח לכ- 15 ס"מ מעל הקרקע ובהחלט עוזר למילוי מצברים עם שינה טובה.

Solo_Stove.jpg 4.    בישול – ראש גז KOVEA Solo Stove – מצוין לבישול בשטח – קטן, קל, זול ועמיד למכות.
בלוני גז ניתן למצוא כמעט בכל חנות לציוד קמפינג\דייג וכאלה יש הרבה באוסטרליה.

אל זה הצטרפו סיר קטן וצלחת להכלת "ארוחות השחיתות" שהכנתי בשטח.

•    כסא – פריט חובה.
כל מי שראה את הכיסא במהלך הטיול, גילה השתאות על סחיבת כסא על האופנוע.
לטעמי – אחד הדברים החשובים ביותר. אחרי יום רכיבה (ובשאיפה מקלחת) – בדר"כ אין היכן לשבת.
לא ממש מתחשק לשבת כל ערב – כל הערב, על הקרקע שיכולה להיות רטובה\מאובקת\חולית\קרה או מלאה בנמלים ושאר בישין. הכסא קל מאוד ולא הייתי מוותר עליו.
הכיסא הספציפי מגיע עם מקום לבקבוק בירה – חשוב ביותר.

223188_189233297789415_153738271338918_456459_5083146_n.jpg

•    ברזנט דק לשים מתחת לאוהל – פריט זול, קל וקטן עם יתרונות רבים. שומר על תחתית האוהל (ועל כל הנמצא בתוכו) מרטיבות חול קוצים ועוד…

כל השאר

olimpus fe.jpg S6500FD_3q-001.jpg

•    מצלמות – היו איתי 2 מצלמות לגיבוי – אחת קטנה ושטוחה (Olympus FE)  שנדחפה לכיס ואחת גדולה יותר (Fuji FinePix 6500S )שנחה לה בתיק המיכל.

ultimate1.jpg•    סכין – חוץ מאולר הלדרמן שמלווה אותי בכל טיול, היה לי צורך בסכין גדולה יותר. הסכין שנבחרה היתה צריכה להיות קלה, איכותית לא גדולה מדי, וגדולה מספיק גם לצורך הגנה עצמית וגם לחפירה, ואפילו שימשה אותי באיסוף עצים למדורות. לסכין בסיס חזק המשמש כפטיש במקרים שבהם יתדות האוהל מתעקשות לא להיכנס לאדמה.

http://bear.gerbergear.com/knives/ultimate-knife/

•    ג'ריקן דלק
4 ליטר (גמיש) – Liquid Containment –  היה מלא בדלק כמעט כל החצי השני של הטיול.
כל מי שפגשתי באזורי האאוטבאק תמיד יסחוב דלק לחירום (חוץ מהתיירים) – רכבי 4X4 בדר"כ יהיו עם מספר ג'ריקנים של 25 ליטר על הגג או בצידי הרכב.

AT010565839-P-2.jpg•    סרט בד דביק – Gaffa Tape
אחד הדברים החשובים ביותר בטיול. השתמשתי בגפה טייפ כדי לתקן חור בכילת האוהל, חיזוק לוחית הרישוי אחרי נסיעה בשטח, חיזוק מערכת התאורה של האופנוע (פנס קידמי) אחרי איבוד בורג בנסיעה קשה (האופנוע, לא אני) – חיזוק מגן השמש בקסדה לאחר נפילה, ועוד שימושים שונים.

•    מחשב נטבוק – קטן קל ויעיל – שימש בעיקר לכתיבה ולגיבוי כרטיסי זיכרון של מצלמות.
במקומות בהם יש אינטרנט שימש לתקשורת (סקייפ)
בדיעבד, לא הייתי צריך לקחת אותו, למרות שהשתמשתי בו די הרבה.

כמה מחשבות לסיכום:

הפריט החשוב ביותר שיכולתי לקחת איתי ואינו מופיע ברשימה, הוא לא כזה שקונים בכסף אבל עדיין שווה המון. חיוך.
לא עולה הרבה להעלות אותו על הפנים ובעת הימצאות בסביבה שאיננו רגילים בה והתושבים אינם רגילים בך הוא יכול לשבור קירות ולהוציא מאנשים את הטוב שבהם. (גם מהמחייך וגם מהמחויך)

במקומות המתויירים בהם נותני השירות והמקומיים רגילים בכמויות רבות של אנשים – חיוך יעזור לרכך קצת את היותך עוד תייר עובר אורח.
במקומות בהם לא רגילים לראות אנשים עוברים לשם הנאה, שם יקבלו אותך גם כך בחיוך מאוזן לאוזן.

פגשתי הרבה אנשים שהותירו את חותמם עליי, בין בגלל סיפור חיים מדהים, אורח חיים שונה מכל המוכר לנו או סתם מעצם התמודדותם עם חיים בבדידות הכל כך לא רגילה בארץ מערבית כיום.

נחשפתי לגודלו של שטח האי הזה המכונה אוסטרליה, ולמרות שאני חי כאן כבר כמעט 10 שנים הצלחתי להיות מופתע ומלא הערצה.
חזרתי מאוהב.

תודה ליוני שאירח אותי באתר שלו אבל גם על העידוד בשעות קשות (כן, היו גם כאלה) ונתן עצות לפני ובמהלך הטיול.
תודה לאסף ולדוויד שהיו בשני מרכזי בקרה (בישראל ובאוסטרליה) ועקבו יומיום על ההתקדמות ועל מצב הרוח.
ותודה לכם, לכל מי שהצלחתי להחזיק עד כאן עם סיפורי הרכיבה והטבע.

Z5n.jpg

עד החלום הבא…

ZAC

———————————————————————————————————————

כתב וערך – צחי. כל הזכויות C לסיפור ולצילומים שמורות לצחי

——————————————————————————————————————–

מאת: יוני   ·   קטגוריות: אופנועים and הרפתקאות   ·   יש 5 תגובות, הוסף תגובה    

9 במאי 2011 יניב ואריקה עושים את דרום אמריקה. ועוד איך! פרק 1

P1030295.JPGאקוודור

הנה סיפור על שני אנשים מיוחדים ונועזים. שיצאו לממש חלום רגע לפני שהם מסתערים על החיים. יניב זינגר ואריקה רוֹ נפגשו בארץ כשיניב הדריך קבוצת צעירים מפרוייקט "תגלית" איתה הגיעה אריקה. אחרי שאריקה עשתה עליה. התגלגלו השניים לתל-אביב. אריקה מילצרה, עבדה במרכז שירות טלפוני ואפילו מכרה בוריטוס על שפת הים. יניב מלמד מתמטיקה בGMAT ומצלם חתונות מדי פעם. הם החליטו לעשות משהו אחר לגמרי; לרכוש שני אופנועי BMW f650gs בארה"ב ולרדת עד לאושואייה בצופצ'יק התחתון של העולם ואז לעלות חזרה צפונה. בעת כתיבת שורות אלה, הם יושבים בבוליביה. שמעם הגיע לאזני במקרה. ואז איתר אותם ערן שביט ידידי ממקסיקו וכך הגעתי לבלוג שלהם. כן, יש להם בלוג כתוב אנגלית, טעון בסיפורים נהדרים ובעיקר צילומים שהעתיקו את נשימתי. מדהימים. יצרתי קשר עם יניב והצעתי לו לחשוף את סיפור המסע כאן בעברית. לקח קצת זמן עקב בעיות תקשורת והנה הפוסט הראשון. ישבתי לתרגם מתוך הבלוג של אריקה ויניב. קטע המספר על "סאגת הצמיגים" בדרך חזרה צפונה. קצת ארוך ולכן יחולק לשני קטעים. אך הצילומים…. וואיי וואיי איזה יופי.!  . תיהנו!

ראשית, מאחר ואין מצב לתרגם את כל הבלוג הנפלא של אריקה ויניב, אני מצרף אוסף צילומים מהדרך שלהם. (כתבה קצרה בהמשך).

לידיעה כללית: אריקה קיבלה רשיון לאופנוע שבועיים לפני היציאה לדרך ויניב רכב רק 3 חודשים לפני היציאה…

Americas-Small1.jpg


IMG_1633.jpg


P1010040.JPG

למעלה: באחה קליפורניה- בפינה של קוקו (כן דיווח זכור מהסיבוב של עמיר פורת)

למעלה: חניית לילה במדבר האטקאמה צ'ילה


סוף העולם: פארק לפטאייה אושואייה דרום ארגנטינה

צמיגים בקצה העולם. חלק 1

"בפעם הראשונה שהתחלנו לשים לב להתבלותם של הצמיגים האחוריים, היה בסביבות סנטיאגו צ'ילה. אחרי משהו כמו 12 אלף מייל של רכיבה, אף שראינו את סוג הצמיגים שהיינו צריכים יותר מאשר במקום אחד על פניו עברנו. מבלי לחפש אותם כלל. לא עלה על דעתנו לקנות אותם. ראשית, צ'ילה היתה הארץ היקרה ביותר בה ביקרנו מאז יצאנו לדרך וההגיון שלנו כיוון אותנו לחשוב, שאין מצב שנמצא איזו שהיא סיבה לקנות בה משהו יקר. שנית, מה שהבנו זה שהצמיגים שחוקים רק קלות ולא ממש נראה לנו עניין רציני, שיש להלחץ ממנו.
ולא כך. מעבר לסנטיאגו רכבנו עוד שלושת או ארבעת אלפי מיילים בלי שום בעיה, כל הדרך עד לאושואייה. בכל מקרה, כשהגענו לשם, השחיקה בצמיג האחורי שלי הייתה כבר במצב מדאיג דיו, כדי לבשר לאריקה שעלינו לקנות צמיגים אם ניתקל במשהו כזה.

אך כמה אופייני לי; לא מספיק מודאג ורציני כדי ללכת ותכל'ס לחפש צמיגים חדשים. מה שכן חיפשתי, היה תרסיס סיכה לשרשרת. מסתבר שמה שגורם לי לפעול ברצינות, הוא זכרון של נסיון רע שהיה לי. או במקרה הזה, השיניים בגלגל האחורי הפכו כל כך משוייפים מכך שהשרשרת הייתה רפויה יותר ויותר, שהם החלו להשבר וסירבו משום מה למלא את חלקם במסע. כלומר לדחוף את האופנוע קדימה. וההמתנה בת שלושת השבועות בקארטחנה לחלקים חדשים שיגיעו בדואר השאירה משקע. כל זה מתקשר לסאגה, כי הדאגה לחומר סיכה הביא אותי לחנות האופנועים היחידה באושואייה. אף שזו עיר מפתיעה בגודלה, אופנועים לא ממש נפוצים כאן, מעצם העובדה שיש רק 3 חודשים בהם מזג האויר מאפשר לרכוב בה. בחנות ראיתי צימיגי מצלר דגם 'סהרה'. שאלתי אם הם מחזיקים צמיגים מתת דגם 'טורנס', שזה הדגם עליו רכבנו עד לכאן. תשובה שלילית…"טוב, מילא, נקנה אותם מאוחר יותר"…

מה שלא לקחנו בחשבון, זו העובדה כי מאושואייה לבארילוצ'ה Bariloche התכוונו לרכוב עם האימהות שלנו ועם דודתי. שלוש הגברות ברכב שכור ואנחנו כמובן על האופנועים. בכדי לדייק, לקחנו את זה בחשבון, אך לא הבנו באיזה קצב נצטרך לעמוד, בכדי לשמור על המהירות שלהן. עזבנו את אושואייה ב- 22 בפברואר (2011) מתוך כוונה להגיע לבארילוצ'ה ב 4 במרץ (באנגלית אגב, "מארץ' פור" זה התאריך היחיד שהוא גם פקודה…) מה שאומר שעומדים לרשותנו 10 ימים, לכסות דרך של כ- 2000 מייל. כאשר שליש ממנה דרך עפר ועדיין להספיק לבקר ולבלות; בפוארטו נאטאלס Puerto Natales. טורס דל פיינה, הקרחון המדהים של פריטו מורנו, פיצרוי, אל-צ'אלטן והקראטרה אוסטראל, בתוך תא הזמן הזה. פתאום היינו צרכים להתעורר בשעה 6:30 בבוקר ולרכוב לעיתים מעבר לנקודת תשישות. עם אפס בלמים. סגנון רכיבה זה היה זר לנו. עד לרגע זה היינו מורגלים להשלף משקי השינה שלנו, רק כשהם הפכו חמים מדי, סביב השעה 10:00 בבוקר. (או בימים גשומים בהם לא טרחנו כלל לצאת מהם, פרט לעשיית צרכים. אף שבאותם ימים לא ממש יצאנו לפשתן בחוץ), רכבנו רכיבה איטית, תוך שימוש מוגבר בבלמים בקטעים עם אחיזה בעייתית. הפסקות רבות לצלם. ועצירה סופית ממש לפני שקיעה. בצורה כזו, כיסינו לעיתים לא יותר ממאה קילומטרים ביום. ומכאן יש לפנינו כמה ימים של 500 ק"מ ויותר ביום. עצירה לחיפוש צמיגים ועוד יום כדי להתקין אותם, לא באו בחשבון. החלטנו לדחות הכל עד לבארילוצ'ה.

המשך בוא יבוא. מי שקצר סבלנות, יכול לדלג ישירות לבלוג שלנו. להתראות בפרק הבא. אריקה ויניב

————————————————————————————————————————————————————————–

תרגם יוני. כל הזכויות C לסיפור ולצילומים שמורות ליניב ולאריקה.

————————————————————————————————————————————————————————

מאת: יוני   ·   קטגוריות: אופנועים and החיים הם הרפתקה and הרפתקאות and יוני בן שלום   ·   יש תגובה אחת, הוסף תגובה    

« פוסטים נוספים - פוסטים קודמים »