הרפתקה דוט קום

28 באוקטובר 2018 דייויד עושה את דרך המשי

"על האופנוע מזרחה"- מסע אל דרך המשי 2018

 

 

24 במאי ·

חלום של שנים, על האופנוע אל דרך המשי, יצא לדרכו הבוקר עם העמסת האופנוע על המעבורת ליוון.

הסתיים שלב ההכנות שלי ושל עמיתי למסע

Suzuki dr650 2016

הרבה מחשבה השקעתי בשיפורים והתאמת הכלי למסע. על המלאכה ניצח יחד איתי חברי הטוב, מכונאי עילוי ובעל ידע מדהים

Erez Mualem תודה ענקית ארז על הסבלנות הרבה והנכונות הבלתי מתפשרת גם בדקה ה 90 אמש.

חייב תודה גדולה לרעייתי, על התמיכה בהגשמת החלום עם כל הכרוך בכך.

בתחילת שבוע הבא אחבור לאופנוע ביוון והמסע יצא לדרכו עם שני עמיתי.

חלומות נועדו להגשמה.

 

 

6 ביוני ·

המסע יצא לדרך.

יוון, אתונה, נועלים צמיגים חדשים לאופנוע של רוני ולשלי, משלימים ציוד ב touratech ויוצאים בערב לגמוע 180 ק"מ צפונה לקמפינג נחמד.

יש חברים חדשים באתונה, סייעו רבות.

מאחר והחלטנו לוותר על טורקיה (אני איתם גמרתי 😀) שמנו פעמינו לבורגס בולגריה. מועד יציאת המעבורת הכריח אותנו לגמוע את כל המרחק ביומיים וחצי. אז נותנים 500 ק"מ ביום, מקמפנגים בדרך ועומדים בלו"ז.

המעבורת מבורגס לבטומי, גיאורגיה הינה חוייה אנתרופולוגית. נהגי משאיות טובי לב, מדברים עם כולם בעיניים, באנגלית רק עם מוריץ, שותפנו לתא, רוכב צעיר מאוסטריה שהצטרף אלינו לגסטהאוז בבטומי. על חוויות ההתכלבות בגסטהאוזים אפשר לכתוב המון, בבורגאס מקום הזוי ומטונף, 8 בחדר אבל נרדמים, בבטומי 10 בחדר מעורב, תור ומארבים לשרותים, בקיצור לא מבין מה מחפשים שם טובי בנינו ובנותינו.

בירוקרטיה בירידה מהמעבורת אך עם סבלנות של טיול הכל מתגמד.

יציאה לבטומי לעבר mestia בהרים, הדרך כבר פחות טובה ואת הלילה העברנו בגסטהאוז חמוד, שלושתנו בחדר, זוג מבוגרים מארחים, אף מילה משותפת אבל הכל זורם עם וודקה ביתית 200%.

עוד מעט יוצאים לדרך לבא Mestia וממנה אל Ushguli.

8 ביוני ·

From Mestia to Udhguli

"גיאורגיה עילית"

אני אוהב את גיאורגיה, ארץ רבת ניגודים, שרידי קומוניזם סובייטי אל מול קידמה מערבית, עולם הולך ונעלם של חקלאות ביתית, ייצור עצמי, כמעט אוטארקי, אל מול מוצרי המערב ותרבות השפע. אנשים נעימים, רבים קשיי יום, אוכל טעים ובעיקר, טבע, נופים, ירוק עד, מים בשפע בכל פינה.

אחד משכיות החמדה של גיאורגיה הם mestia ו ushguli.

יצאנו מביתם של מאריחנו הקשישים וטיפסנו כ 100 ק"מ בכביש מפותל, מעלינו הפסגות המושלגות ולצידנו נהר שופע זרימה. דרך מפנקת הן לעין והן למצערת.

במסטיה נפלנו על המסעדה הכי גרועה בעיר, כלום לא היה בה טוב.

טכסנו עצה והחלטנו שנצא לאושגולי למרות שכבר שעת אחה"צ.

דרך מפתיעה וטריקית

. Doron Bornstein היה עם חבריו לפני כשבועיים במקום וספר כי וויתרו על הקטע מחשש להרבה בוץ, שטח לא קל ועוד

החלטנו לא לוותר, החלטה נכונה, ומחירה, שטח קשה, בוץ טובעני ועבודה קשה, ushguli על שלל מגדליה, בגובה מתקרב ל 3000 מטר שווה זאת.

חיפוש בוצי אחר מקום לינה ונפלנו על גסטהאוז סבבה, זוג שוויצרים נחמדים, ועוד שוויצרים שהצלחנו לתקן להם את הפרימוס והפכנו ליקירי האומה.

כל הלילה גשם אמור היה להפוך את הדרך חזרה לגרועה עוד יותר אבל דווקא חזרה הרכיבה זרמה, למעט אילתור של שני ברגים שעפו לקטמ 690 של גיא. המכונה הזאת משחררת ברגים ללא רחמים, לא חיזקת, איבדת.

בחזרה למסטיה, תדלוק, שטיפה לאופנועים ולנו שמכוסים בבוץ, מסעדה אחרת, מעולה והופ יורדים מטה ואיך לא, חוזרים לזקנים הטובים והמוכרים.

עדיין אור ועם לקחי הברגים שאבדו עושים טיפול לאופנועים.

הבוקר יצאנו לטביליסי, דרך ארוכה, חלקה יפה וחלקה פחות, גשם שוטף ברבע האחרון והתמקמות בהוסטל ממש בצנטרום של הפיילה.

התארגנות, כביסה, סיור קצר בעיר ואחכ נשנושים ופגישה מרגשת עם Daniel Fefer ואביטל שנמצאים בעיר, עולם קטן.

אני מת על Suzuki. 😁

 

 

10 ביוני ·

מטיביליסי היפה אל רכס הקווקז בואך רוסיה.

טביליסי הפתיעה אותי לטובה, ציפיתי לעיר עם מראה קומוניסטי ישן, ומצאתי עיר מרתקת, ישן מחודש, הרבה אותנטיות שנשמרה, מבנים יפים ועיר עתיקה עם שלל סמטאות.

ייצוג לכל הדתות כולל זו שלנו, אם כי האוכלוסייה היהודית בעיר הידלדלה מאד. אזור מוסלמי עם מסגד אחד והרבה חמאמים. נהר לאורכה של העיר, גשרים וותיקים וחדשים, כולל גשר השלום שנבנה לאחר סיום הפלישה הרוסית האחרונה לפני כ 10 שנים.

לקחנו סיור מודרך בעיר, כזה שנקרא free tour guide

היה מוצלח וממצה.

אהבתי את גשר מנעולי האהבה ברובע המוסלמי, על 90% מהמנעולים כתובים שמות בערבית, רובם איראנים שמציפים את העיר.

הלינה היתה בגסטהאוז ממש במרכז העיר, חנייה סבירה לאופנועים ובכלל העיר משדרת בטחון אישי ואוירה נעימה. בהחלט מקום לחזור אליו, יש משהי שאני חייב לה 😃

הבוקר גיא החליט להשאר בעיר יום נוסף, רוני ואני הצפנו לכיוון הגבול הרוסי.

גם אפליקציות תחזית מזג האוויר למיניהן לא הזהירונו מפני הקור העז והרוח המטלטלת שציפו לנו עת טפסנו במעלה רכס הקווקז.

ב Gudauri, אתר סקי שנראה דומה מאד לאלפים השוויצרים, ממש קפאנו וכל זאת בגובה המתקרב ל 2500 מטר.

גשם מוטח על המשקף בשל הרוח העזה, כביש חלקלק והנהגים הגיאורגים, מתכון המצריך ריכוז רב ומשנה זהירות.

Stepantsminda

היא העיירה האחרונה לפני מעבר הגבול, עצרנו במרכז הרחוב הראשי לרחרח באשר לאוכל ולינה, רוכב טורקי מאנטליה, פנה אלינו, אחרי דקותיים אכלנו יחד צהריים מאוחרים והצטרפנו אליו לגסטהאוז מקסים על צלע ההר עם נוף מהסרטים.

הטורקי רוכב על Yamaha wr250r עשה את הפמיר, כל הסטאניות ועוד, תרם לנו טיפים למכביר.

מחר נצא אל הביורוקרטיה הרוסית במעבר הגבול ובהמשך נצפין עד לקו של חלקו העליון של הים הכספי.

אז נפנה ב 90 מעלות מזרחה לעבר קזחסטן.

 

 

13 ביוני ·

אמא רוסיה – פוטין חרשו

ממעבר הגבול ב kazbegi

אל גדות הוולגה Astrakhan

מעבר הגבול מ גיאורגיה לרוסיה ברכס הקווקז היה סביר, כשעתיים עד ליציאה. הגיל עושה כנראה את שלו, הסבלנות רבה יותר. הבדל עצום בין הפקידים בני הדור הצעיר, חביבים, מסייעים, תודעת שירות, למבוגרים המדושנים, חובשי כובעי הקסקט הענקיים, רק חושבים כיצד לא לעשות כלום ואולי אף סתם לעכב. יצאנו לעבר Vladikavkaz עיר חשובה בירת מחוז, פרופיל רקיע נמוך.

החלפנו כסף, החלפן שמע עברית ויצא מגדרו, קפה, פירות, ראו תמונה משותפת. צ'צ'ניה על צרותיה אינה מקום לעבור דרכו ואף לבלות לילה. נאלצנו לאגף מערבה מעט ויצאנו נשכרים.

אסם התבואה הרוסי מרהיב ביופיו ואיכותו. החיטה ירוקה כהה, גרעיניה דשנים ותפוחים, גובהה כשל שחקני ה NBA ואני מהמר על מאות רבות של ק"ג לדונם. השדות ענקיים ומעובדים בדייקנות, מרשים ומעורר מחשבות על אמא רוסיה המעצמה החקלאית בעידן של משבר מזון עולמי. לצידי הדרך חקלאים המוכרים פירות למיניהם, דודבנים, משמשים ועוד. שרידי הטכנולוגיה החקלאית הסובייטית מרתקים אותי, כלים ישנים לצד סניף ענק של John Dear. גשם דק מלווה אותנו מעת לעת הראות מערבה גרועה ותוכניתנו לחזות בהר הגבוה אלברוס נגנזת.

Pyatigorsk עיר לא גדולה, מלון פשוט וסערה הגיעה בדיוק כשכיסינו את האופנועים.

ELISTA היא יעדנו, טרם שנפנה מזרחה עמוק.

הנוף התחלף, עדיין שדות ענק, מאות אלפי דונמים מעובדים, כבר נקצרו, מזג האוויר שונה, חם יותר, צחיח, רוח חזקה.

יותר מכל דבר אחר, יש ברוסיה שוטרים. חמדנים, משלימי משכורות, סתם. בכל פינה תמצא אותם אורבים לקורבן הפוטנציאלי.

אליסטה לאחר הרכיבה הארוכה היתה מעניינת במיוחד. מקדש של בודהה שנחנך ב 2005, 90% מאוכלוסיה בעלת מראה קזחי, אני אוהב, חגיגות יומולדת לבודהה המקומי, חוויה מעניינת במרכ

ז העיר.

לילה במוטל אופנועים זול ומאכזב אך מקלחת חמה ומיטה נוחה הם הרי מותרות.

מסע עם הזמן מזרחה, שדות הקרב של מלחמת העולם השנייה, מדבר, מליחות , המון אנדרטאות. הרוסים לעולם לא ישכחו מלחמה זו, אני מסכים איתם , קראתי הרבה על המלחמה ודפי הספר חוזרים אלי ברכיבה המדברית עם רוח צד קשה מאד. מעט מאד ישובים קטנים לאורך הנתיב.

ביצות הוולגה קדמו להגעתנו ל Astrakhan נאות מדבר מוריקים, הפרות במים כג'מוסים.

הקרמלין המקומי בעיר, אנשים נחמדים, ומלון קטן וחדיש במחיר מגוחך שהסכים להכניס את האופנועים כמעט עד ללובי, יש כאן כנראה ים גנבים.

מחר אמורים לעבור את הגבול לקזחסטן ואז מתחיל מסע מדברי ארוך.

הוולגה נשפכת לים הכספי בדלתה מרשימה. אולי מחר בלילה נישן באוהל לחופו, מי היה מאמין, אני לא.

 

 

 

15 ביוני ·

bye bye Russia, welcome Kazakhstan

רצית קשה? קבלת בגדול!! 🙂

חודש אחד בשנה, באזור הביצות של הוולגה, האזור מתמלא ברחשים ויתושים, כמויות מטורפות.

בגבול הרוסי עיכבונו כשעה וחצי, טייסות טייסות תקפו אותנו בעודנו ממתינים. חבשתי את הקסדה, שמתי בנדנה, רוני עמד ועשה התעמלות ידיים.

זו היתה הפרידה מאמא רוסיה, הלו קזחסטן.

כ 45 ק"מ של דרך עפר, כולה מהמורות וחריצים, קבלה את פנינו. לחשוב על המשאיות הרבות שעוברות לנסוע במהירות שיא של 20 קמ"ש, לא יאמן.

ההמשך עד לתחנתנו בעיר Atyrau היתה רולטה רוסית, 300 ק"מ של דרך סלולה מלאה בבורות עמוקים, אבל ממש עמוקים, כאלה שבולעים מרכבה סימן 3 😉

הכי מסוכנים אלה הנהגים שבאים מולך, בורחים מבור ואתה על הכוונת.

אט אט הנוף הופך למדברי, מתחילים שדות הנפט הקטנים שילוונו לאורך כל הדרך.

ריח של דלג וגז באוויר, אם היו פולניות כאן היו מזעיקות ללא הפסק את טכנאי הגז לחפש את הדליפה.

התחושה היא שאתה רוכב ומתחתיך ים תת קרקעי של גז ונפט. לילה במלון קטן ופשוט, סיוע מרוכב מקומי בחנייה בטוחה של הכלים וצלילה לחלומות. רצית טיול קשה באמת? קבלת אותו היום ביג טיים.

המדבר הופך להיות קשוח ולא מתפשר, 450 ק"מ בטמפרטורה גבוהה, קטעי כביש נמסים למחצה, שממה אינסופית.

החל משעות הצהריים מתחילה רוח דרומית יוקדת, מייבשת, רכיבה מוטית, אתה נשען על הרוח, הקסדה מתמלאת במחשבות ואתה מייחל לסוף.

לא תהיתי עדיין על טיבה של קזחסטן, מקום לא ברור, הרבה פשטות וחיים בסיסיים, אל מול מכוניות מפוארות ועושר, סממנים של ארץ עתירת משאבים ומשטר מושחת משהו.

מחר נעבור אל אוזבקיסטן, סה"כ 800 ק"מ קזחים קשוחים.

 

20 ביוני ·

Uzbekistan

"בבוכרה היפה

בעירי ברוכת השמש

חרב המשפט שלופה

חרב המשפט"

דמיונות הילדות אל מול היופי והמציאות.

בילדותי שירה של גאולה גיל אודות משפט האמיר, תמיד הסעיר את דמיוני.

בדרך המדברית הארוכה בטירוף, חמה ברמה לא אנושית, שרתי בקסדה את השיר עשרות פעמים, המילים צצו מעצמן והלחן, או הלחן…..

עברנו את הגבול לאוזבקיסטן, היינו צריכים להגיע בעוד 5 שנים, 85 ק"מ לפני הגבול בין קזחסטן לאוזבקיסטן נמצאים בבנייה. דרך עפר קשה ומאובקת, עליה עשרות משאיות וטרקטורים, מהווה אלטרנטיבה לא ראויה כלל.

נפרדנו מקזחסטן בתקווה לקצת אספלט סביר.

האם ישראלי צריך ויזה לאוזבקיסטן שאל אותי הפקיד האוזבקי בגבול, כמובן שלא, עניתי, או קי ענה ונתן אישורו.

קיווינו לרוגע קבלנו מדבר שממה, כביש גרוע שוב, חום מטורף ואין תחנת דלק אחת לאורך 350 ק"מ.

שוב השקעה אדירה בחיפושי נפט, מגדלי קידוח ענקיים הזכירו לי את ימי במרומי הריג עת עבדתי בחברת לפידות.

אצל רוני הדלק הופך לבעיה, עוצרים באמצע הכלום ומנסים לתדלק מהשקיות האוסטרליות, אחת פגומה אבל איכשהו מסתדרים.

בדרך עוברים עיר קטנה, חדשה לגמרי, נבנתה עבור עובדי חברת הגז הלאומית, מדהימה ביופייה ובסדר, אבל אף תחנת דלק, כולם על metan & propan.

בערבו של יום, לאחר שכל פתרונות התדלוק עברו במוחי מצאנו תחנה.

80 אוקטן זה לא סוג דלק, זו מוזיקה, ים צלילים לא מוכרים, אבל הDR650 הגבור שלי שותה הכל ונותן עבודה, פשוט אוהב את הבחור.

Kungirot

כאילו עיר, כאילו הוסטל, חיכינו לבעלת הבית עד 03:00, ישנו חצי לילה בחוץ עם תרנגולות וחתולים, לילה הכי הזוי עד כה.

השכמנו לתחילת האטרקציות, Khiva הראשונה, קטנה, קומפקטית, תיירותית וממוסחרת מאד, יפה. הוסטל מהטובים, אנשים מרתקים מכל העולם, היה כיף.

אבל בוכרה עבורי השיא, מקסימה, יפיפה, זה ממש הגשמת החלום עבורי ואחד משיאי המסע.

גם כאן הוסטל מטיילים נחמד, אוירה מיוחדת.

רובע יהודי, בית כנסת, אתרים מתקופת האמיר, התנהגתי יפה שמא האמיר גם את ראשי יסיר 😉

שוק מקומי ססגוני, מחפשים לרוני פקק לשלפוחית הדלק, קונים ככר לחם ענקית ומשלימים כלי עבודה שנשמטו בדרך.

הטילטולים הרבים עלולים לפרק כל דבר באופנוע, חיזוק ברגים תדיר יאריכו ימינו המשותפים.

מחר נצא ל סמרקנד, מצפים לנו נופים דומים, בהמשך לטשקנט, הצטיידות בויזות ואישורים ומשם ל טג'יקיסטן והרפתקאות הפמיר.

עם

Rony Shtainberg

הגבור ששורד אותי 🤣

22 ביוני ·

בירת היופי והחן – סמרקנד.

מוסף לשבת, או שקוראים או עוטפים דגים 😉

יש במסע מזרחה לאורך דרך המשי הדרגתיות. כך גם באשר למעבר מזרחה מ חיווה, לבוכרה ולסמרקנד. יופיה ועוצמתה של האחרונה פשוט חורגים מכל מה שהכרתי. עיר מודרנית יותר, מפותחת, אתרי התיירות הרבים מטופחים, אזרחיה מציפים את רחובותיה, תיירות מקומית, יופי אין קץ.

אתרי מורשת לסוגיה, משלל תקופות, מנהיגים ורודנים אשר הנציחו שלטונם בקברים מפוארים, פסלים אישיים, מסגדי ענק ובית כנסת מרגש.

יוסף, איתנו בתמונות, הינו הגבאי, הרב, השרת, מספר על קהילה מפוארת בעבר, כיום 250 יהודים, ילדיו בארץ, נכדיו בצהל והוא על אופניו בשכונה עם תעלות ביוב פתוחות. למה זה כ"כ מזכיר לי את מחנה הפליטים בלאטה.

יופיה הלילי של העיר על התאורה הממוקדת, מאפיל אף על זה שבאור.

שוק מרתק, חצי קילו שקדים לא מקולפים, פרצופים ודמויות שגירו את כפתור הצילום, לא התאפקתי.

הרבה תמונות לשבת מכל האתרים, שלל הארוחות וגם זו של קופסת סרדינים ולחם מקומי.

מחר לטשקנט.

עם

Rony Shtainberg

 

25 ביוני ·

פנייה חדה דרומה.

טשקנט שפרחה בתקופת אלכסנדר מוקדון נחרבה ברעידת אדמה קשה ב 1966.

ברית המועצות השקיעה מאמצי שיקום אדירים ובנתה עיר עם רחובות ענק ומוניומנטים בסגנון סובייטי.

שוני אדיר מחוויית ערי "דרך המשי" עד כה.

3 מליון תושבים, עיר אבודה משהו בין תקופות, לא התחברתי.

נתקענו ע"מ לקבל ויזה ל טג'יקיסטן, היום תקתקנו ומחר נפנה דרומה מלא לעבר דושנבה, בירת טג'יקיסטן.

3 ימים כאן, אכלנו, נחנו ותכננו את ההמשך ההררי ברכס הפמיר האגדי.

הצלחנו להחזיר אור קדמי לאופנוע של רוני, חשוב כי מחר לפנינו שתי מנהרות, לא תמיד מוארות.

27 ביוני ·

מאוזבקיסטן לטגיקיסטן

From Tashkent to Dushanbe

יומולדת שמח לרוני.

סדרתי לו מתנת יומולדת, 420 ק"מ כולל מעבר גבול.

יציאה מוקדמת מטשקנט לנוכח היום הארוך. עדיין 80 אוקטן, עד מעבר הגבול.

תסובב את האופנוע עם המספר לפנים, הנחיות השוטר בגבול, יש מצלמה קוראת מספרים אבל רק למספרי חזית, לא קוראת צבע אדום, הביאו טוש שחור לצבוע את המספרים, צד אחד גמרנו.

השני, הטג'יקי, איטי בטירוף, הכל בכתב יד, שאלתי אם יש בנק והחלפתי אצל הקצין במעבר, שער טוב, שוק שחור לא חוקי כאן 😉😃

מקרטעים החוצה, יש 95 אוקטן סוף סוף.

3 מנהרות כשמתחילים לטפס, אחת, "מנהרת השחרור" , נבנתה ע"י האיראנים, נקראת גם מנהרת המוות.

נעשה קריר, ההרים המדהימים מתחילים למלא את הנוף, שווייץ? פסגות מושלגות, רק איכות התשתיות מזכירה לך היכן אתה.

רכס הפמיר הענק, נגיעה ראשונה, דרך מהיפות שחוויתי, ספק אם הצילומים יעבירו את מלוא החווייה.

דושנבה אליה הגענו בדמדומים, עיר נחמדה, מודרנית.

ברמזור נהג שואל, מהיכן?

ישראל, שלום עליכם, שמע ישראל……. משום מה זה מחמם את הלב.

הוסטל עמוס אופנועים, אופניים, מטיילים חביבים, ישר העמיסו עלינו אבטיח קר, בירה ושלל סקרנות.

חוויית ההוסטלים מיוחדת מאד, חיובית בכל ההבטים, חברה, אנשים, טיפים להמשך.

ויזה לקירגיסטן, אישור לטייל בפמיר, טיפול לאופנועים, רשימת מטלות ליומיים הקרובים.

יום הולדת שמח

Rony Shtainberg

 

5 ביולי ·

From : Dushanbe Tajikistan To : Sary- Tash Kyrgyzstan

על גג העולם – The Pamir Highway

עם תחושה של סיפוק ענק ועצב מסויים, אני מבין ששיא המסע מאחורי.

רכס הפמיר, על יופיו האדיר ואתגרי הדרך שהציב בפנינו נצרב כחוויית חיים.

Green House Hostel בדושנבה הינו בית לכל היוצאים לחצות את הפמיר. את בוגרי ההוסטל פגשנו לכל אורך הדרך, אופניים אופנועים ורכבי שטח, סוג של ידידות לרגע עמוסה בהנאה המשותפת מהחווייה.

יצאנו לדרך ואחרי 200 ק"מ גילה רוני שאין ארנק. ניתוח האפשרויות, חזרנו 100 ק"מ לאחור ואכן הוא חיכה לנו בתחנת הדלק, לא נגעו בדבר, אנשים טובים.

הגסטהאוזים שבדרך הנם מקום לישון אך בעיקר ללקט אינפורמציה עדכנית אודות הדרך, האוכל מזין אך מסוכן, הריטואל הוא, אכלת, אכלת אותה, אימודיום וחוזר חלילה.

אחרי הלילה השני הצטרף אלינו יואכים, גרמני שרוכב על GS800 אדוונצר, מאז הוא איתנו, הבין שאת הבטחון הזה לא ימצא במקום אחר.

אפגניסטן מעבר לנהר לכל אורך הנתיב, אותי זה מטריף, מסקרן, מרגש, להיות כ"כ קרוב למקום הזה.

הבדל גדול בין הכפרים האפגנים הלא מפותחים לאלה הטג'יקים.

הרעלות השחורות נראות למרחוק.

הדלק השתפר מעט וצלצולי המנוע פחתו.

עמק הוואחאן, הכפרים שבדרך עד ל Langdan, מראות מדהימים.

ואז מתחיל הטיפוס, שטח אמיתי מאתגר, מייצב אותנו על 3000 מטר ליומיים, טוב לקראת הימים הבאים והמנעות ממחלת הגבהים.

מקומות שהיו יעד ללינה הפכו לנקודה בדרך וכך מצאנו עצמנו לוחצים חזק כמעט כל יום.

המשימה קשה, לא יורדים מ 3500מ' עברנו פיק אחד של 4300 מ' לרוני קצת כואב הראש, שותים ליטרים של מים, הגרמני? הוא רגיל לשפיצים.

היום האחרון הפתיע, עברנו את שיא המסע, 4655 מ'. למזלנו שם מזג האוויר איתנו, מחזה שמימי.

ה DR650 הגבור שלי לא מאכזב לרגע, מטפס כמו אריה, אף גמגום שום חלושס, נהנה כ"כ מהבחירה שלי וכל השיפורים שהכנסתי בו, אידאלי למסע הזה.

על טפשות משלמים, הפעם היא שלי אבל גם רוני שילם.

הגענו לתחנת המעבר הטג'יקית, התחיל שלג, גשם, קור, ברדק נוראי, רוכבת אופניים חצי גוססת מהגובה, קופאים, עומדים שעה בחוץ בהמתנה.

כ 15 ק"מ לתחנה בצד הקירגיזי, בוץ קשה, יואכים שובר מראה, מגיעים.

היום הרביעי ליולי, הוויזה שלכם נכנסת לתוקף רק בעוד 6 שעות, בחצות. מפקדים, מנהלים, כלום, יש לכם אוהל? תבנו מחוץ למתחם ותכנסו בחצות. קצת דבורים, ואנחנו 6 שעות בקרון פיקוד סובייטי שהוסב למועדון שומרים, תנור חימום על זבל בהמות, תה דלוח, תקשורת ללא אף מילה משותפת, סירחון נוראי שנכנס מתחת לעור.

אנשים טובים, הרבה רצון טוב ואנושיות.

יואכים שלא היה זקוק לוויזה יצא ל sary tash, הכין מקום גם עבורנו ושלח לנו הודעה דרך אחות של אחד השומרים שהיא גם בעלת הגסטהאוז.

הגשם והשלג הפסיקו לקראת חצות, יצאנו לדרך לאחר פרידה מרגשת, אין טיפת אור, שביל מלא מהמורות, כמעט אפס מעלות אבל בקצה מיטה סבירה, תה חם וקצת מנוחה, אחד הימים.

יום מנוחה רגוע, תכנונים להמשך, קצת קריאה ושקט.

איזה פמיר זה.

 

11 ביולי ·

M41 – "Pamir Highway" end of story.

אתמול השלמנו עד תום את M41, מ דושנבה טג'יקיסטן ועד לפני בישקק קירגיסטן.

הדרך הזאת טומנת בחובה הפתעות עד לק"מ האחרון. היומיים האחרונים היו הפכפכים ארוכים וחמים עם מזג אויר מתעתע.

אפליקציית הניווט Maps. Me שיגעה אותי, בכוח גררה אותנו לנתיב של 177 ק"מ בשטח, במזל נחלצתי מהנתיב לאחר כמעט 50 ק"מ.

קירגיסטן היא המון מים, אגמים, נהרות, סוסים חומים יפיפים, יורט בכל פינה בטבע ובעיקר אנשים, נחמדים, לעיתים התשוקה להכיר זרים תיחשב כהטרדה.

הרדארים המשטרתיים פרוסים בכמויות, כל עוד יואכים רכב בראש הטור הקפדנו על מהירות חוקית. נפרדנו בצהריים, 3 ק"מ לפני הפנייה ל גסטהאוז, אופס, תעצור.

נסעת 82 מותר 50, דבורים עם ובלי Google translate, אנחנו בדרך לRaha, הלו, מריה? יש לך אורח בשם דויד? כן כן, שני אופנועים, יאללה תסעו, זה ה גסטהאוז של אחותי הגדולה, ישראל חרשו.

אחותו, מריה, אשה מקסימה, פינקה אותנו ככל יכולתה, מקום פשוט, הרבה חום ואוכל מעולה.

אתמול טיפסנו שוב לשני פיקים, קבוצה ישראלית בג'יפים ודוגמנית חובבת שחייבת להצטלם על האופנוע

.

השנייה הכי יפה אחרי Erez Mualem שישבה על האופנוע שלי 😉🤣

אמריקנו ענק ראשון אחרי חודש בחנות נוחות, וואוו איזה תענוג.

מנהרה אחת ובסופה סופת ברד וגשם, ניסיון המתנה מתחת לגגון בכביש, עשינו פקק ועפנו לגשם.

נרטבתי עד תום, ידעתי שאחרי הירידה הארוכה יהיה חם ואתייבש.

הדרך משובשת מאד, מע"צ המקומי לוקח חריץ, מרחיב אותו למרובע או מלבן ישר צלעות ומעמיק, זה לקראת תיקון אי שם בשנה הבאה עומק לפחות 25 ס"מ, אין לך מספיק אויר בקדמי ונכנסת לבור, צביטה מובטחת, אני על 34 קדמי אחורי.

נהגים מקומיים מטורפים, אחד מהם קצת לפנינו מאבד שליטה ומסיים דרכו בתוך הנהר השוצף, שניים נחלצים ממה שנותר מהמכונית.

בישקק כאילו בירה, עיר מרכזית, שני שענים בכל העיר, נקרעה לי הרצועה.

המתנה קצרה ובדרך לעבור לאלמטי קזחסטן וסיביר צפונה.

 

17 ביולי ·

From Kyrgyzstan To Kazakhstan

From Almaty back home.

מחשב ניהול המסע פלט הודעה קצרה אך ברורה, אלמטי הינה נקודת הסיום במסע מזרחה.

יומיים של איסוף נתונים, מזג האוויר, מצב הדרכים, מחירי החזרה ממונגוליה ועוד רבים אחרים.

כל האינפורמציה ובעיקר מחירי הטיסות מאולאן בטור ומזג האוויר הסוער במונגוליה אשר גרם לשיטפונות קשים, הכריעו את הכף.

במהלך מהיר בחרתי באיגוף אנכי כפי שנהוג לומר במחוזותינו, שנינו נטוס ארצה.

מבישקק לאלמטי רכבתי כבר לבדי, נהניתי מאד מהרכיבה, הדרך לא מרהיבה אבל היתה נעימה מאד.

מעבר הגבול בצד הקזאחי היה נורא, בחור צעיר ולא סימפטי הכריח אותי לפרוק ולפרק את כל המטען, מצאתי את קופסת הבוקסות האבודה, חרקתי שיניים ועשיתי כדבר הריבון.

אלמטי קבלה את פני בפקק תנועה אדיר, דרך ראשית בשיפוץ, חום מטורף ואבק חודרני.

החלטתי להתפנק משהו, בחרתי במלון יפה, הסכימו להחנות את האופנוע במקום בטוח בחזיתו, מקלחת הגונה ראשונה ומנוחה לנפש.

מרגע שקבלתי את ההחלטה תקתקתי את הבירוקרטיה המקומית ובאותו יום הגענו למחסני חברת השילוח האווירי.

ריקון מיכל הדלק, ניתוק המצבר, הוצאת כל דבר דליק מהתיקים וידידי הנאמן עובר לידיו החסונות של מיכאיל, מנהל המתקן, נפגש בקרוב בממן בנתבג.

תחושת ריקנות מסוימת, הפרידה הכי קשה בטיול היתה מהאופנוע.

סיפוק עצום ואולי התחלה של עיכול והבנה של קורותי בתקופה האחרונה.

דרך המשי על האופנוע היתה חלום, מעתה היא מציאות, זיכרונות, תמונות, ריחות, חוויה הצרובה עמי לעד.

כמעט חודשיים

כ 10,000 ק"מ

מדבריות, נהרות, הרים עטופי שלג, כבישים מחוררים, דרכי עפר הרריות ומאתגרות, ערים, היסטוריה, רומנטיקה והמון נוף אנושי .

יש בי שמחה וסיפוק רב על שזכיתי לחלום ולממש, זכות גדולה.

אצא לדרכי הביתה, אל חיק משפחתי, אל אשתי האהובה, חברה טובה שתמכה בי בחלום, בהכנות ואף בדרך ככל שנזקקתי.

מצדיע ל DR650 2016 שלי, אלוף אמיתי, לא פישל ולו במעט, בכל עת ודרך, אפילו בגובה 4655 מטר.

תודה ל Erez Mualem אשר סייע, ייעץ בכל שלבי הכנת האופנוע, מקצוען אמיתי.

שמחתי לכתוב ולתעד ונהניתי מהתגובות הרבות, זה הוסיף להנאה.

בקרוב בארץ אבל לפחות בעת הקרובה לבי ומחשבותי במזרח.

נתראה בשבילים.

——————————————————————-

כל הזכויות C לסיפור ולצילומים שמורות לדייוד זילברשטיין

——————————————————————

 

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   לחץ כאן כדי להגיב ראשון!    

30 באוגוסט 2017 פלדמן משלים את אסיה אלסקה וקנדה

סיכום ביניים

פלדמן עושה חישובים

קצת הסטוריה ….
יצאתי ב-12 לאפריל מארץ הקודש חיפה עם אונית מעבורת רורו-  (ROLL ON – ROLL OFF) ׂליוון. הפלגה נהדרת משם לגבול בולגריה,

מהעיר בורגאס, לקחתי מעבורת על הים השחור. לגאורגיה לעיר באטומי, צפונה לחבל מסטיה אושגולי. ירדתי לטיביליסי הבירה.
דרך הדרך הצבאית היפיפיה למעבר קזבגי. בואכה לרוסיה .רכבתי דרך צצניה דגסטאן. לגבול קזחסטן צפון הים הכספי .
ירדתי לגבול אוזבקיסטאן לערים חיווה, בוכרה וסמרקאנד. עליתי צפונה לעיר טשקנט .משם לגבול תג'יקיסטן לעיר דושנבה. דרך מנהרת אנזו הידועה לשמצה. רכבתי את הפמיר במקביל לנהר הפאנ'ג אפגניסטן מימין .לראותה בלבד ….הפמיר ועמק הוואחן הנהדר היפה והקשה כאחד…!! עד לעיר מורגב למעבר קייזל 4,655מ אל עבר גבול קרגי'סטן לעיר שרי-טאש דרך אוש צפונה .
חזרתי דרך ימת איסיק קול לקזחסטן לעיר אלמאטי .


עליתי צפונה לעיר סיימי לגבול רוסיה בשנית.
משם רכבתי דרך העיר ברנאול לעבר רכס האלטאי המהמם בואכה ….לגבול מונגוליה צצרלנד אולגי חובד אלטאי

הלכתי לאיבוד בים השבילים של מונגוליה ארץ הנוודים המדהימה הזו…..כן לאיבוד (יצאתי משם).
דרך אולן באטר – לאולן אודה בואכה רוסיה בפעם השלישית ולימת בייקל .
וכל הדרך הטראנס סיבירית 4.275 ק"מ של יערות ביצות מלונות דרכים של אמא רוסיה. לעיר וולדיווסטוק.


על מעבורת לדרום קוריאה לנמל דונג אה. לסיאול הבירה .
לקחתי טיסה כשהאופנוע (הקרנר) בבטן המטוס לעיר וונקווובר קנדה . משם צפונה דרך בריטיש קולומביה והיוקון האדיר.

לאלסקה כן גולת הכותרת של המסע .(גם הפמיר הזה). עד לפרודו ביי שלחוף הים הארקטי. ירדתי דרך פארק הדנהלי

וחצי האי קיינאי חזרה להיינס שבדרום אלסקה ומשם הפלגה נהדרת דרך המעבר הפנימי שבמערב קנדה לפרינס רופרט, לאי ונקובר

כן .מדהים מעניין ללוס אנג'לס (שבצפון לפארק אולימפיה ויער הגשם המדהים ).
כל הדרך דרומה דרך האגם קרייטר דרומה לדרך 101 לעצי הרד ווד המקסימים

.לסן פרנסיסקו גשר הזהב .מזרחה לפארק היוסמיטי וקינג קניון פארק עצי הסקויה שאין שני להם בכל העולם הכחול והנהדר הזה .עם אנשים טובים ומכניסי אורחים עם גוונים שאינם כתובים בספרים .רק דרך המגע ואחיזת העין מביאים אותך להתרוממות הרוח לגעגוע לעולם ללא מלחמות או סיכסוכים ולגשר בני בני האדם על פי מראה העצים שנותנים לנו תחושת המשך .של אחיזה במציאות טובה ונעימה אחד את השני

.אהבה זה שם המשחק ללא מילים גבוהות .נתינה והידע את האחר , הם אלה שינוי של רגש ועניין .
תודה על המעקב שלכם דרך תמונה ומילים ללא פסיק ונקודה
שלכם אבי

—————————-

כל הזכויות C לצילומים ולסיפור שמורות לאבי פלדמן

—————————–

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   יש 3 תגובות, הוסף תגובה    

23 ביולי 2017 אבי פלדמן סביב העולם ויותר

קם לו איש

ויוצא להקיף את העולם על אופנוע

אבי פלדמן הוא רוכב מזן מיוחד. קילומטראז' החלומות שלו טרם היציאה לדרך – יכול להקיף הרבה עולמות. הלימוד, הידיעות על ההכנות וההערכות למסע של אבי ליוו אותי מעת לעת. התשוקה שבו לא הרפתה לרגע. והנה הוא בדרך. אני מחובר למשואה הלוויינית שהוא נושא בכליו, ועוקב אחר המסלול המרתק. בהצלחה אמיגו!

המסע
חישול עד הסוף .!! משפט שקשה להתכחש למשמעות הכבדה של מה שמסתתר בתוך ומעבר למילים.
המסע הזה הוא חלק גדול של דרך חיים שהייתי צריך למלא בדרך למשאלות לבי, סיפור שמכיל תחושות "עכשיו או לעולם לא".
מקפל בתוכו דרך חיים, משמעות של יצירה שלהרגיש אותה, אתה צריך להיות שם, עם הכתוב דרך המרקע או דרך תחושות.
לא תמיד הצבעים שאנחנו רואים דרך המרקע יכולים לבוא לידי ביטוי, כן, רק שאנחנו שם ויכולים לחוש את האוויר הקר, קצת רטוב.
לחות, מתיקות בושם פרחים, אז באמת אנחנו יכולים לחוש את האמת שלך של הטבע, יצירה אמיתית שנערמת מול העיניים.
לכן הרגשתי את הצורך הזה שנים לפני – לקיים וליצור על פי דרכי, דרך המחשבות – היצירה שאני עוסק בה לאורך חיי ודרך מחשבות
יש למלא את הקומפוזיציה בצורה נכונה ללא קיצורי דרך, שיהיה לחתך הזהב האמתי, לתת לתחושת פעימות הלב, להרגיש באמת מה זהה להיות מאוהב בחלום. כן, פרפרים כמו אהבה ראשונה.
כאשר נגשתי לפרויקט המסע מסביב לעולם, ליוו אותי תחושות כאלה ואחרות: גדול מידי, קצת יומרני… או כן גדול ללא הסבר.!
אבל משהוא לא נתן לי מנוח או אפשרות לחשוב אחרת. כן, דרך חיים, חלום, סקרנות, הרפתקה, זה אני …ויצאתי לדרך עם הרבה שאלות.
קשות ככל שיהיו. פחד מרגע לא נכון לאבד את הכיוון. או ללכת עם רחשי הלב נשמה = נשימה .
תכנון היציאה למסע קורם עור וגידים. יש דרך, יש נתיב. התחושות טובות. כן נכון לקיים חלום או שיפור של משהו שנעשה בדרך לא נכונה.
דורש תיקון וזה הזמן בו הרכבת לא תעצור לרגע בתחנה אחת לא נכונה. לנסות לקפל את המיזם הזה לתוך מגרה.!!!!! .
את דרך המשי 2006 תכננתי וכתבתי כמסלול שנתן דרור לחלק ארץ והיסטוריה שאותה מאוד רציתי לראות פיזית. היכן עברו ואת ההרפתקה שיצרו.

דרך המשי ליוני - 6.jpg

למעלה, בגיאורגיה 2007

הדרך לא באה לסיומה, לכן הרגשתי שעכשיו אחת עשרה שנים אחרי, אני צריך לחזור לראות ולהבין את התחושות האמתיות ויותר מכל להרגיש.!!
שנתיים ישבתי לפני מועד היציאה העכשווית, המסלול ישב טוב וראיתי אותו מבוקר השכם ועד רדת הערב: תמונה וריטואל קבוע .
שני גלגלים עמוסים בניירות עם ציורים של מסביב לעולם מידע עמוק היסטוריה צבעים ויאללה לדרך המסע מתחיל.
מדבקות בחסות האדמו'ר יוני גרפיקה לוהטת על פי האיורים שלי …!!
טוב, יצאנו לדרך אחרי הכנות שלוש מאות שישים מעלות של אופנוע ניירת ויזות ועוד כהנה מסמכים אפילו משונים.
תאריך 12באפריל מגיע.
עולה לחיפה, אוניה ליוון נמל לאווריו, נמל קטן בצד המזרחי של יוון, מוכר מימים עברו.

נחיתה ביוון

קבלת פנים של אחד ויחיד אדון טאקי ….אה שוב את המסמכים. חותמת ויוצאים כן. המסע מתחיל הכיוון בולגריה לתפוס מעבורת. הדרך מיוון לכיוון עיירת הגבול פרמאכונס בולגריה .
בבולגריה מזג אוויר סוער בדרך ל motocamp קר בחוץ – אבל מדהים. בהוסטל הידוע של פולי ואיבו – אנשים נהדרים שמחפשים לי אינפורמציה על האוניה לגאורגיה על הים השחור. מקווה שמזג האוויר יטיב איתי

מבורגס אל עבר הים השחור בואכה נמל באטומי גאורגיה, החלטתי לא לעבור בטורקיה לנסות קצת את מראות הים השחור.
כמעט שלושה ימים באוניה חצי קומוניסטית….קבינה, אוכל טוב ותייר וחצי שחוצים את הים לכיוון ארץ חלקת אלוהים קטנה ויפה ,חבל מסטיה.
הרים, מנזרים, אנשים טובים מסבירי פנים, שלא לדבר על אוכל טוב מאפים עם גבינה חצאפורי ועוד מטוב המקום.
הכיוון המנזרים של אושגולי. גשם חזק משנה את הכיוון. בוץ ואין אפשרות לעלות לכיוון צפון עם אופנוע כבד .
הדרך  לטביליסי נראית הדרך הנכונה .


גאורגיה היא נוף רצוף שושנים. אין מילים.

נהדר, מרומם רוח וחושים. הדרך אצא לי ואני מחייך בקסדה לצלילי אריק איינשטיין מאושר.
גאורגיה היא בהחלט חלקת אלוהים. עיקר הנוף לטעמי הוא החלק של הקווקז. זאת הדרך הצבאית לכיוון קזבגי המעבר לגבול רוסיה.
מנזרים עוטים שלג צח. אנדרטאות של חבר העמים – אירוניה לשמה מעל עמק יפיפה.


כן הדרך הצבאית היא מורשת של חיבור בין טוב נעים והיסטוריה קצת קשה , עיין ערך הקווקז ויקיפדיה .

דף הפייס של אבי

הבא המשך: רוסיה מעללי חדר המעצר גבול קזבגי לאסטארחן דרך צצניה ודגסטאן.

——————————————————————–

כל הזכויות לסיפור ולצילומים C שייכות לאבי פלדמן

—————————————————————

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   לחץ כאן כדי להגיב ראשון!    

4 במאי 2016 אלדד מטמון רוכב מוינה לאולאן-בטור

נראה שלא צריך אופנוע על כדי לרכוב רחוק

13064569_1712955102307011_891574851039636009_o.jpg

טיול אופנוע מוינה אוסטריה לאולן-בטור מונגוליה על סניאנג 125 סמ"ק
המסלול ייקח אותנו בין ההרים המרהיבים באירופה ועד למדבריות שבמונגוליה בין התרבות המערבית המסודרת והנקייה עד לשבטים הנוודים שבמזרח.
והאופנוע?
125 סמ"ק קטנטן.
האם צריך BMW או כל אופנוע אדוונצ'ר גדול בשביל לטייל בעולם? חלק יחשבו שכן, אבל אני חושב דווקא אחרת.
כל אחד יכול לקחת BMW 1200GS או KTM 990R ולהגיע מאירופה למונגוליה.

רובנו מתישהו בחיים יצא לנסוע על 125 סמ"ק, לא רק שלמכונה הקטנה הזו יש פוטנציאל עצום, גם כל אחד יכול להרשות לעצמו לצאת למסע חוצה יבשות על דו-גלגלי.

בשבילי 2 דברים חשובים לטיול: אופנוע זול ופשוט, וכמה שיותר לנסוע בדרכים צדדיות.
כדי לעקוב אחרי הטיול, לצפות בתמונות ובסרטונים: הקליקו כאן

מצורפת סדרת תמונות שצילם אלדד עד כה, (לא בסדר כרונולוגי) מהמעבר באוסטריה, הונגריה ורומניה, תיהנו!

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   יש 2 תגובות, הוסף תגובה    

22 באוגוסט 2015 אלעד לדרך המשי 11

רכיבה בארצות האיסלם לייט

img_1918.jpg

 

בוכרה וסמרקנד – ערי הזהב , כניסה שניה לקזחסטן
לבלוג המסע של אלעד כאן
(אזהרה – פוסט חסר אירועים מרגשים )

אז אחרי עוד לילה בחיוה אנחנו עולים על האופנועים ומתחילים להתגלגל לכיוון  בוכרה בדרך הארוכה יותר דרך חורזם וארץ מצודות הבוץ .

המצודות שנמצאות היום באיזור צחיח לחלוטין שימשו בעבר כנק' התיישבות ומבצרים לתושבים אשר התגוררו ועבדו את האדמה באזור . למרבה הפלא מסתבר שהאיזור היה אזור חקלאי ופורה עד שנהר האמו דריה החליט לשנות את מסלולו באופן טבעי ולשנות את מארג החיים במקום .המזג חמים אבל לא נורא , ריקארדו נותן לי שקית שתייה ספייר שיש לו ואני נהנה ממים תו"כ רכיבה , בפעם האחרונה שהשתמשתי בכזו , אחרי רכיבה של כמה שעות מצאתי את המצלמה צפה בתוך המים בגלל חור שנוצר בשקית .. אז אני נזהר להפריד.

בתנאי מזג האוויר פה הגוף הופך למשאבת מים מרשימה , שואב מים ואחרי כמה דקות מעיף אותם החוצה בהזעה כאילו שאתה איזו שקית מחוררת . מנגנון קירור יעיל .

ברכיבה הרוח החמה דואגת לשמור אותך יבש כל הזמן , אז אני מוצא שיטה נעימה – עוצר , שותה , ממתין כמה דקות , נון לגוף להזיע , ואז מתחיל לרכוב ונותן לרוח לעבוד על הזיעה – קריר ונעים ..

אנחנו עוברים בדרך כמה מצודות בוץ מרשימות שרובן הרוסות ולא משוקמות , עדות אילמת לחיים שהיו כאן בזמנים עברו . שיירות , סחורות , שודדים וגנבים , התקפות בחצות הליל בלילות חשוכים ומציאות קשוחה . אין אפשרות לשרוד בכזה מקום את אתה לא קשוח . העבירו לכם פרסונה ממוצעת מבני האדם של המאה העשרים ואחת לכמה ימים באותה תקופה , ותקבלו אחרי פחות מיומיים שלושה גופה עם שלושה נשרים ושני עורבים שמנקרים אותה. נראה שאנחנו מאבדים את יכולת ההישרדות החייתית שלנו בעולם המודרני , יש גבול לכמה קשוח אתה יכול להיות , הידיעה כי בסוף תגיע למקום עם אנשים , יהיה שם משהו קר לשתות ומשהו לאכול עושה את כל ההבדל ומאפשרת את ההישרדות.

הקשוחים האמיתיים הם אלו שהולכים עם הידיעה שאין ידיעה ברורה .

בכל מקרה , אנחנו ממשיכים לרכוב בדרכים צדדיות , נכנסים לשביל עם חול עמוק . ריקארדו עם כל שעות הסהרה שלו , נותן בגז ומרחף על החול , ואני , עם החסימה המנטלית שלי , בכל פעם שהאופנוע מתחיל לרוץ באלכסון , סוגר גז במקום לעשות את הפעולה הנכונה אך ההפוכה מבחינה ריאלית , לפתוח את הגז .

ריקארדו נותן לי כמה דגשים , ואני מצליח לעבור כמה קטעי חול , אבל עם הארגזים על האופנוע והמשקל אני לא מצליח להתמודד עם זה כמו שצריך , מזל שעלינו די מהר על שבילים כבושים . פער ביכולת השטח שלי לקראת מונגוליה.

אחרי כמה שעות רכיבה אנחנו שמים לב שלצד הדרך בכמה מקומות ישנן בריכות מים שבוקעים מצינורות גדולים , אנחנו עוצרים להתרעננות מבורכת באחת מהבריכות , וחוזרים לרכוב רעננים ונקיים .אנחנו ממשיכים לרכוב ולקראת חשיכה יורדים מהכביש ומוצאים מקום להקים בו את האוהלים.

gopr0189.jpg

לילה מלא כוכבים עוטף את המדבר , רוח קרירה נושבת , אחרי ארוחת ערב חמה אני נכנס לאוהל ומביט דרך הרשת אל הכוכבים , שלווה עמוקה עוטפת אותי ואני נרדם מתחת לכיפת השמים .בבוקר אנחנו ממשיכים לרכוב לבוכרה , לא נשאר עוד הרבה ובאחת העצירות נותנים לשני האופנועים שטיפה רצינית  לקראת שבת..

img_1696.jpg

מגיעים לבוכרה ומתארגנים על מלון ופאנטה קרה . אין על פאנטה .במכולת אני רואה בחור מקומי עם כיפה על הראש , "יהודי" אני שואל , הוא עונה לי בעברית ומזמין אותנו לקבלת שבת בבית הכנסת בשעה 1930 .

ריקארדו אומר שישמח להשתתף , וככה מוצא את עצמו בתפילת שישי , עומד יושב לפי סדר התפילות עם כיפה על הראש , אני מרביץ תמונה של הכניסה בלי שהרבי יראה..הקהילה בבוכרה הצטמצמה עד מאוד וכיום יש כעשר משפחות ושני בתי כנסת בעיר , בתפילה יש יותר ממניין , והחבר'ה מתפללים בעברית קצת קשה להבנה , בתור מי שגדל בבית כנסת תימני , אני מתפלא לשמוע שחלק מהנעימות קרובות ואפילו כמעט זהות לנעימות התימניות .

בסיום התפילה אחד מהיהודים הטובים מזמין אותנו אל ביתו לארוחת ערב , אך אני מסרב בנימוס בעיקר בגלל ריקארדו – נראה לי שהעמסתי עליו מספיק לערב אחד .

———————————————————————————

כל הזכויות C לסיפור ולצילומים שמורות לאלעד לוי

——————————————————————————–

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   לחץ כאן כדי להגיב ראשון!    

פוסטים קודמים »