הרפתקה דוט קום

30 באוגוסט 2017 פלדמן משלים את אסיה אלסקה וקנדה

סיכום ביניים

פלדמן עושה חישובים

קצת הסטוריה ….
יצאתי ב-12 לאפריל מארץ הקודש חיפה עם אונית מעבורת רורו-  (ROLL ON – ROLL OFF) ׂליוון. הפלגה נהדרת משם לגבול בולגריה,

מהעיר בורגאס, לקחתי מעבורת על הים השחור. לגאורגיה לעיר באטומי, צפונה לחבל מסטיה אושגולי. ירדתי לטיביליסי הבירה.
דרך הדרך הצבאית היפיפיה למעבר קזבגי. בואכה לרוסיה .רכבתי דרך צצניה דגסטאן. לגבול קזחסטן צפון הים הכספי .
ירדתי לגבול אוזבקיסטאן לערים חיווה, בוכרה וסמרקאנד. עליתי צפונה לעיר טשקנט .משם לגבול תג'יקיסטן לעיר דושנבה. דרך מנהרת אנזו הידועה לשמצה. רכבתי את הפמיר במקביל לנהר הפאנ'ג אפגניסטן מימין .לראותה בלבד ….הפמיר ועמק הוואחן הנהדר היפה והקשה כאחד…!! עד לעיר מורגב למעבר קייזל 4,655מ אל עבר גבול קרגי'סטן לעיר שרי-טאש דרך אוש צפונה .
חזרתי דרך ימת איסיק קול לקזחסטן לעיר אלמאטי .


עליתי צפונה לעיר סיימי לגבול רוסיה בשנית.
משם רכבתי דרך העיר ברנאול לעבר רכס האלטאי המהמם בואכה ….לגבול מונגוליה צצרלנד אולגי חובד אלטאי

הלכתי לאיבוד בים השבילים של מונגוליה ארץ הנוודים המדהימה הזו…..כן לאיבוד (יצאתי משם).
דרך אולן באטר – לאולן אודה בואכה רוסיה בפעם השלישית ולימת בייקל .
וכל הדרך הטראנס סיבירית 4.275 ק"מ של יערות ביצות מלונות דרכים של אמא רוסיה. לעיר וולדיווסטוק.


על מעבורת לדרום קוריאה לנמל דונג אה. לסיאול הבירה .
לקחתי טיסה כשהאופנוע (הקרנר) בבטן המטוס לעיר וונקווובר קנדה . משם צפונה דרך בריטיש קולומביה והיוקון האדיר.

לאלסקה כן גולת הכותרת של המסע .(גם הפמיר הזה). עד לפרודו ביי שלחוף הים הארקטי. ירדתי דרך פארק הדנהלי

וחצי האי קיינאי חזרה להיינס שבדרום אלסקה ומשם הפלגה נהדרת דרך המעבר הפנימי שבמערב קנדה לפרינס רופרט, לאי ונקובר

כן .מדהים מעניין ללוס אנג'לס (שבצפון לפארק אולימפיה ויער הגשם המדהים ).
כל הדרך דרומה דרך האגם קרייטר דרומה לדרך 101 לעצי הרד ווד המקסימים

.לסן פרנסיסקו גשר הזהב .מזרחה לפארק היוסמיטי וקינג קניון פארק עצי הסקויה שאין שני להם בכל העולם הכחול והנהדר הזה .עם אנשים טובים ומכניסי אורחים עם גוונים שאינם כתובים בספרים .רק דרך המגע ואחיזת העין מביאים אותך להתרוממות הרוח לגעגוע לעולם ללא מלחמות או סיכסוכים ולגשר בני בני האדם על פי מראה העצים שנותנים לנו תחושת המשך .של אחיזה במציאות טובה ונעימה אחד את השני

.אהבה זה שם המשחק ללא מילים גבוהות .נתינה והידע את האחר , הם אלה שינוי של רגש ועניין .
תודה על המעקב שלכם דרך תמונה ומילים ללא פסיק ונקודה
שלכם אבי

—————————-

כל הזכויות C לצילומים ולסיפור שמורות לאבי פלדמן

—————————–

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   יש 2 תגובות, הוסף תגובה    

23 ביולי 2017 אבי פלדמן סביב העולם ויותר

קם לו איש

ויוצא להקיף את העולם על אופנוע

אבי פלדמן הוא רוכב מזן מיוחד. קילומטראז' החלומות שלו טרם היציאה לדרך – יכול להקיף הרבה עולמות. הלימוד, הידיעות על ההכנות וההערכות למסע של אבי ליוו אותי מעת לעת. התשוקה שבו לא הרפתה לרגע. והנה הוא בדרך. אני מחובר למשואה הלוויינית שהוא נושא בכליו, ועוקב אחר המסלול המרתק. בהצלחה אמיגו!

המסע
חישול עד הסוף .!! משפט שקשה להתכחש למשמעות הכבדה של מה שמסתתר בתוך ומעבר למילים.
המסע הזה הוא חלק גדול של דרך חיים שהייתי צריך למלא בדרך למשאלות לבי, סיפור שמכיל תחושות "עכשיו או לעולם לא".
מקפל בתוכו דרך חיים, משמעות של יצירה שלהרגיש אותה, אתה צריך להיות שם, עם הכתוב דרך המרקע או דרך תחושות.
לא תמיד הצבעים שאנחנו רואים דרך המרקע יכולים לבוא לידי ביטוי, כן, רק שאנחנו שם ויכולים לחוש את האוויר הקר, קצת רטוב.
לחות, מתיקות בושם פרחים, אז באמת אנחנו יכולים לחוש את האמת שלך של הטבע, יצירה אמיתית שנערמת מול העיניים.
לכן הרגשתי את הצורך הזה שנים לפני – לקיים וליצור על פי דרכי, דרך המחשבות – היצירה שאני עוסק בה לאורך חיי ודרך מחשבות
יש למלא את הקומפוזיציה בצורה נכונה ללא קיצורי דרך, שיהיה לחתך הזהב האמתי, לתת לתחושת פעימות הלב, להרגיש באמת מה זהה להיות מאוהב בחלום. כן, פרפרים כמו אהבה ראשונה.
כאשר נגשתי לפרויקט המסע מסביב לעולם, ליוו אותי תחושות כאלה ואחרות: גדול מידי, קצת יומרני… או כן גדול ללא הסבר.!
אבל משהוא לא נתן לי מנוח או אפשרות לחשוב אחרת. כן, דרך חיים, חלום, סקרנות, הרפתקה, זה אני …ויצאתי לדרך עם הרבה שאלות.
קשות ככל שיהיו. פחד מרגע לא נכון לאבד את הכיוון. או ללכת עם רחשי הלב נשמה = נשימה .
תכנון היציאה למסע קורם עור וגידים. יש דרך, יש נתיב. התחושות טובות. כן נכון לקיים חלום או שיפור של משהו שנעשה בדרך לא נכונה.
דורש תיקון וזה הזמן בו הרכבת לא תעצור לרגע בתחנה אחת לא נכונה. לנסות לקפל את המיזם הזה לתוך מגרה.!!!!! .
את דרך המשי 2006 תכננתי וכתבתי כמסלול שנתן דרור לחלק ארץ והיסטוריה שאותה מאוד רציתי לראות פיזית. היכן עברו ואת ההרפתקה שיצרו.

דרך המשי ליוני - 6.jpg

למעלה, בגיאורגיה 2007

הדרך לא באה לסיומה, לכן הרגשתי שעכשיו אחת עשרה שנים אחרי, אני צריך לחזור לראות ולהבין את התחושות האמתיות ויותר מכל להרגיש.!!
שנתיים ישבתי לפני מועד היציאה העכשווית, המסלול ישב טוב וראיתי אותו מבוקר השכם ועד רדת הערב: תמונה וריטואל קבוע .
שני גלגלים עמוסים בניירות עם ציורים של מסביב לעולם מידע עמוק היסטוריה צבעים ויאללה לדרך המסע מתחיל.
מדבקות בחסות האדמו'ר יוני גרפיקה לוהטת על פי האיורים שלי …!!
טוב, יצאנו לדרך אחרי הכנות שלוש מאות שישים מעלות של אופנוע ניירת ויזות ועוד כהנה מסמכים אפילו משונים.
תאריך 12באפריל מגיע.
עולה לחיפה, אוניה ליוון נמל לאווריו, נמל קטן בצד המזרחי של יוון, מוכר מימים עברו.

נחיתה ביוון

קבלת פנים של אחד ויחיד אדון טאקי ….אה שוב את המסמכים. חותמת ויוצאים כן. המסע מתחיל הכיוון בולגריה לתפוס מעבורת. הדרך מיוון לכיוון עיירת הגבול פרמאכונס בולגריה .
בבולגריה מזג אוויר סוער בדרך ל motocamp קר בחוץ – אבל מדהים. בהוסטל הידוע של פולי ואיבו – אנשים נהדרים שמחפשים לי אינפורמציה על האוניה לגאורגיה על הים השחור. מקווה שמזג האוויר יטיב איתי

מבורגס אל עבר הים השחור בואכה נמל באטומי גאורגיה, החלטתי לא לעבור בטורקיה לנסות קצת את מראות הים השחור.
כמעט שלושה ימים באוניה חצי קומוניסטית….קבינה, אוכל טוב ותייר וחצי שחוצים את הים לכיוון ארץ חלקת אלוהים קטנה ויפה ,חבל מסטיה.
הרים, מנזרים, אנשים טובים מסבירי פנים, שלא לדבר על אוכל טוב מאפים עם גבינה חצאפורי ועוד מטוב המקום.
הכיוון המנזרים של אושגולי. גשם חזק משנה את הכיוון. בוץ ואין אפשרות לעלות לכיוון צפון עם אופנוע כבד .
הדרך  לטביליסי נראית הדרך הנכונה .


גאורגיה היא נוף רצוף שושנים. אין מילים.

נהדר, מרומם רוח וחושים. הדרך אצא לי ואני מחייך בקסדה לצלילי אריק איינשטיין מאושר.
גאורגיה היא בהחלט חלקת אלוהים. עיקר הנוף לטעמי הוא החלק של הקווקז. זאת הדרך הצבאית לכיוון קזבגי המעבר לגבול רוסיה.
מנזרים עוטים שלג צח. אנדרטאות של חבר העמים – אירוניה לשמה מעל עמק יפיפה.


כן הדרך הצבאית היא מורשת של חיבור בין טוב נעים והיסטוריה קצת קשה , עיין ערך הקווקז ויקיפדיה .

דף הפייס של אבי

הבא המשך: רוסיה מעללי חדר המעצר גבול קזבגי לאסטארחן דרך צצניה ודגסטאן.

——————————————————————–

כל הזכויות לסיפור ולצילומים C שייכות לאבי פלדמן

—————————————————————

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   לחץ כאן כדי להגיב ראשון!    

4 במאי 2016 אלדד מטמון רוכב מוינה לאולאן-בטור

נראה שלא צריך אופנוע על כדי לרכוב רחוק

13064569_1712955102307011_891574851039636009_o.jpg

טיול אופנוע מוינה אוסטריה לאולן-בטור מונגוליה על סניאנג 125 סמ"ק
המסלול ייקח אותנו בין ההרים המרהיבים באירופה ועד למדבריות שבמונגוליה בין התרבות המערבית המסודרת והנקייה עד לשבטים הנוודים שבמזרח.
והאופנוע?
125 סמ"ק קטנטן.
האם צריך BMW או כל אופנוע אדוונצ'ר גדול בשביל לטייל בעולם? חלק יחשבו שכן, אבל אני חושב דווקא אחרת.
כל אחד יכול לקחת BMW 1200GS או KTM 990R ולהגיע מאירופה למונגוליה.

רובנו מתישהו בחיים יצא לנסוע על 125 סמ"ק, לא רק שלמכונה הקטנה הזו יש פוטנציאל עצום, גם כל אחד יכול להרשות לעצמו לצאת למסע חוצה יבשות על דו-גלגלי.

בשבילי 2 דברים חשובים לטיול: אופנוע זול ופשוט, וכמה שיותר לנסוע בדרכים צדדיות.
כדי לעקוב אחרי הטיול, לצפות בתמונות ובסרטונים: הקליקו כאן

מצורפת סדרת תמונות שצילם אלדד עד כה, (לא בסדר כרונולוגי) מהמעבר באוסטריה, הונגריה ורומניה, תיהנו!

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   יש תגובה אחת, הוסף תגובה    

22 באוגוסט 2015 אלעד לדרך המשי 11

רכיבה בארצות האיסלם לייט

img_1918.jpg

 

בוכרה וסמרקנד – ערי הזהב , כניסה שניה לקזחסטן
לבלוג המסע של אלעד כאן
(אזהרה – פוסט חסר אירועים מרגשים )

אז אחרי עוד לילה בחיוה אנחנו עולים על האופנועים ומתחילים להתגלגל לכיוון  בוכרה בדרך הארוכה יותר דרך חורזם וארץ מצודות הבוץ .

המצודות שנמצאות היום באיזור צחיח לחלוטין שימשו בעבר כנק' התיישבות ומבצרים לתושבים אשר התגוררו ועבדו את האדמה באזור . למרבה הפלא מסתבר שהאיזור היה אזור חקלאי ופורה עד שנהר האמו דריה החליט לשנות את מסלולו באופן טבעי ולשנות את מארג החיים במקום .המזג חמים אבל לא נורא , ריקארדו נותן לי שקית שתייה ספייר שיש לו ואני נהנה ממים תו"כ רכיבה , בפעם האחרונה שהשתמשתי בכזו , אחרי רכיבה של כמה שעות מצאתי את המצלמה צפה בתוך המים בגלל חור שנוצר בשקית .. אז אני נזהר להפריד.

בתנאי מזג האוויר פה הגוף הופך למשאבת מים מרשימה , שואב מים ואחרי כמה דקות מעיף אותם החוצה בהזעה כאילו שאתה איזו שקית מחוררת . מנגנון קירור יעיל .

ברכיבה הרוח החמה דואגת לשמור אותך יבש כל הזמן , אז אני מוצא שיטה נעימה – עוצר , שותה , ממתין כמה דקות , נון לגוף להזיע , ואז מתחיל לרכוב ונותן לרוח לעבוד על הזיעה – קריר ונעים ..

אנחנו עוברים בדרך כמה מצודות בוץ מרשימות שרובן הרוסות ולא משוקמות , עדות אילמת לחיים שהיו כאן בזמנים עברו . שיירות , סחורות , שודדים וגנבים , התקפות בחצות הליל בלילות חשוכים ומציאות קשוחה . אין אפשרות לשרוד בכזה מקום את אתה לא קשוח . העבירו לכם פרסונה ממוצעת מבני האדם של המאה העשרים ואחת לכמה ימים באותה תקופה , ותקבלו אחרי פחות מיומיים שלושה גופה עם שלושה נשרים ושני עורבים שמנקרים אותה. נראה שאנחנו מאבדים את יכולת ההישרדות החייתית שלנו בעולם המודרני , יש גבול לכמה קשוח אתה יכול להיות , הידיעה כי בסוף תגיע למקום עם אנשים , יהיה שם משהו קר לשתות ומשהו לאכול עושה את כל ההבדל ומאפשרת את ההישרדות.

הקשוחים האמיתיים הם אלו שהולכים עם הידיעה שאין ידיעה ברורה .

בכל מקרה , אנחנו ממשיכים לרכוב בדרכים צדדיות , נכנסים לשביל עם חול עמוק . ריקארדו עם כל שעות הסהרה שלו , נותן בגז ומרחף על החול , ואני , עם החסימה המנטלית שלי , בכל פעם שהאופנוע מתחיל לרוץ באלכסון , סוגר גז במקום לעשות את הפעולה הנכונה אך ההפוכה מבחינה ריאלית , לפתוח את הגז .

ריקארדו נותן לי כמה דגשים , ואני מצליח לעבור כמה קטעי חול , אבל עם הארגזים על האופנוע והמשקל אני לא מצליח להתמודד עם זה כמו שצריך , מזל שעלינו די מהר על שבילים כבושים . פער ביכולת השטח שלי לקראת מונגוליה.

אחרי כמה שעות רכיבה אנחנו שמים לב שלצד הדרך בכמה מקומות ישנן בריכות מים שבוקעים מצינורות גדולים , אנחנו עוצרים להתרעננות מבורכת באחת מהבריכות , וחוזרים לרכוב רעננים ונקיים .אנחנו ממשיכים לרכוב ולקראת חשיכה יורדים מהכביש ומוצאים מקום להקים בו את האוהלים.

gopr0189.jpg

לילה מלא כוכבים עוטף את המדבר , רוח קרירה נושבת , אחרי ארוחת ערב חמה אני נכנס לאוהל ומביט דרך הרשת אל הכוכבים , שלווה עמוקה עוטפת אותי ואני נרדם מתחת לכיפת השמים .בבוקר אנחנו ממשיכים לרכוב לבוכרה , לא נשאר עוד הרבה ובאחת העצירות נותנים לשני האופנועים שטיפה רצינית  לקראת שבת..

img_1696.jpg

מגיעים לבוכרה ומתארגנים על מלון ופאנטה קרה . אין על פאנטה .במכולת אני רואה בחור מקומי עם כיפה על הראש , "יהודי" אני שואל , הוא עונה לי בעברית ומזמין אותנו לקבלת שבת בבית הכנסת בשעה 1930 .

ריקארדו אומר שישמח להשתתף , וככה מוצא את עצמו בתפילת שישי , עומד יושב לפי סדר התפילות עם כיפה על הראש , אני מרביץ תמונה של הכניסה בלי שהרבי יראה..הקהילה בבוכרה הצטמצמה עד מאוד וכיום יש כעשר משפחות ושני בתי כנסת בעיר , בתפילה יש יותר ממניין , והחבר'ה מתפללים בעברית קצת קשה להבנה , בתור מי שגדל בבית כנסת תימני , אני מתפלא לשמוע שחלק מהנעימות קרובות ואפילו כמעט זהות לנעימות התימניות .

בסיום התפילה אחד מהיהודים הטובים מזמין אותנו אל ביתו לארוחת ערב , אך אני מסרב בנימוס בעיקר בגלל ריקארדו – נראה לי שהעמסתי עליו מספיק לערב אחד .

———————————————————————————

כל הזכויות C לסיפור ולצילומים שמורות לאלעד לוי

——————————————————————————–

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   לחץ כאן כדי להגיב ראשון!    

20 באוגוסט 2014 בת' ושלומי מסיימים המסע במונגוליה

הרבה רוכבים חולמים על מונגוליה

מעטים מגשימים זאת

10532900_10204834500449346_6983104587480579098_o.jpg

מונגוליה
בדרך לגבול מונגוליה פגשנו את ג'יימי, כתב במגזין אופנועים בריטי בשם bike שקיבל אופנוע מבחן מסוזוקי והוא רוכב איתו מלונדון ועד למפעל ביפן דרך כל הדרכים הקשות של אסיה. ג'יימי התכוון לחצות את מונגוליה לבדו אבל שמח מאוד כשהזמננו אותו להצטרף.
יצאנו מרוסיה, השוטר הרוסי איחל לנו בהצלחה עם חצי חיוך. חיכינו לשוטרים המונגולים שיחזרו מארוחת צהריים. זה כנראה הגבול היחיד בעולם שנסגר לארוחת צהריים של השוטרים. המעבר היה מהיר ומצחיק. השוטרים שולחים אותך מאחד לשני ובחזרה, אבל עם חיוך.
רכבנו ל olgii שבעים קילומטר בשביל ונפגשנו שוב עם רון ודין במלון הזאב הכחול

עד מהרה הפכנו לחבורה של חמישה אופנועים שבחשש מה רוצים לחצות את מונגוליה.
ניסיתי שוב לתקן את הבורג של הבולם האחורי שהתחיל להרעיש בנסיעה לפה ובנסיון לסגור את הבורג קרעתי את ההברגה. כל מי שניסה לתקן אופנועים בחייו יודע על מה מדובר. ובזכות התכנון הגאוני של מהנדסי במוו אין אפשרות לתקן את זה בלי סדנה של מקצוען. עישנתי כמה סיגריות ברצף מנסה להחליט מה עושים והחלטתי שאני ממשיך ככה, עם בורג שאי אפשר לחזק אותו. מקווה שזה יחזיק לפחות עד רוסיה שם אולי אצליח למצוא מישהו לתקן.
יצאנו בבוקר והתכווננו לרכוב לפחות מאתיים קילומטר. התחלנו במאה קילומטר של קפלי קרקע, שוב מבחן לעצבים שלי ולחוזק הבורג של הבולם האחורי שלי. זה המשיך במאה קילומטר של חול עד שהתעייפנו ועצרנו לחניית לילה.

וכך העברנו שמנה ימים של רכיבת שטח בתנאי דרך משתנים. אין כבישים, יש דרך שנוצרה מנסיעה רבת שנים של כלי רכב. דילגנו כל יום לעיר אחרת, חלק מהלילות חנינו בצידי הדרך, חלק בבתי הארחה חמש כוכבים מונגולים, אם יש מים בברזים אומרים תודה ושותקים. פגשנו את המקומיים שנעים בדרכים וזללנו ארוחות מונגוליות.
אחרי יומיים רכיבה מזג האויר השתנה לגשום מה שהופך את הדרכים לבוציות ובלתי אפשריות לאופנוע. וכך זוכים לימי מנוחה כשמחכים שהדרך תתיבש. רוכבים עוד יום, בלילה יורד גשם ומחכים עוד יום שיתייבש. בכל זאת רוכבים הרבה בבוץ וזה קשה.
לאחר שמנה ימים הגענו לאספלט, אומרים שברדיוס של חמש מאות קילומטר מהבירה אולנבטר יש כבישים. אז יש, רק שהם שבורים ברובם. בכל זאת זה עדיף מבוץ.

שמחנו להגיע לאספלט, הרכיבה במונגוליה קשה, בעיקר כשגשום ובעיקר עם אופנועים גדולים וכבדים. כולנו הבטחנו שיום אחד נחזור למונגוליה עם אופנוע קטן. המונגולים נוסעים בדרכים האלו עם כל סוגי הרכב האפשריים, אבל כלי הרכב הנפוצים ביותר פה הם אופנועים סינים בגודל של אופניים, לכל ילד פה יש אופנוע כזה.
הגענו לאולנבטר בירת מונגוליה אחרי עשרה ימי רכיבה, עייפים אך מרוצים. מונגוליה היא בהחלט חוויה יוצאת דופן.

התמקמנו במלון oasis, מקום המפגש של אנשים שחוצים את אסיה. גיליתי ששוב נשבר הבורג של הבולם האחורי, אני כבר לא מתרגש, התרגלתי. ולמזלי קניתי כמה ברגים כאלה ברוסיה.
מפה דרכינו נפרדות. רון ודין רוכבים לוולדיווסטוק ברוסיה ומשם טסים חזרה לאוסטרליה. ג'יימי ממשיך עם הסוזוקי למפעל ביפן.

עבורינו המסע הסתיים. אולנבטר היא סוף המסע. מפה ניסע לבלות כמה ימים באגם בייקל ברוסיה. משם דרכינו נפרדות לזמן מה. בת' נוסעת לוולדיווסטוק לשלוח את האופנוע ולטוס חזרה לקליפורניה. ואני חוזר ברכיבה דרך רוסיה עד ליוון וכנראה הבייתה.
מאחל לכולנו שקט ושלום.
שלום

הבלוג של דין

——————————————————————————————————————–

כל הזכויות C לסיפור לקטעי הוידאו ולצילומים שמורות לבת' אנדרסון ושלום בן-צבי קזז

——————————————————————————————————————-

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   יש 2 תגובות, הוסף תגובה