הרפתקה דוט קום

5 ביולי 2018 דפנה ואלי חפץ עושים את האלפים 5

המשך מסע מענג בנופים מהאגדות

13.6.18.

בוקר יום חמישי לרכיבה. התעוררנו ב – hotel Am Reschensee לארוחת בוקר קלילה. הגשם יורד, ואנחנו כבר מתורגלים ומריצים את הבוקר בהתארגנות מהירה ויעילה. אבל הפעם יש שינוי קל. דפנה מתחילה להרגיש לא משהו. ברשעותי כי רבה, חלקתי איתה את חיידקיי, והיא נדבקה בשפעת קלה. היום עוד תאריך שיש לציין – יום נישואינו. אנו נחושים להמשיך ליהנות.
היעד להיום הוא אתר Zugspitze. ההר הגבוה ביותר בגרמניה, 2950 מטר מעל פני הים. אלא, שלאתר זה אין אפשרות להגיע ברכיבה. כן ניתן להגיע על למרגלות ההר, ומשם לעלות ברכבל, שמטיס אותך מגובה של 998 מטר ל 2950 בתוך כשתי דקות מהפנטות של הנדסה גרמנית משובחת, מעל נוף אלוהי מדהים. אבל בינתיים רק יצאנו לדרך.
ושוב, תכנונים לחוד, ומציאות לחוד. רכבנו כ 130 ק"מ בנסיעה שארכה כשלוש שעות. עוזבים את איטליה, בואכה אוסטריה. עם המעבר לאוסטריה, אנו עוצרים בבית קפה קטן אך איכותי ביותר. לצערי אני לא יודע לשחזר את המיקום המדויק או את שם המקום. העוגות האוסטריות המשובחות, ביחד עם קפה איכותי, זו הסטייה הפרטית שלי. כולם מכבדים את גחמותיי, ומסכימים לעצירה. דפנה שותה תה חם, הדבר מקל עליה במקצת, ועוטה כמה שכבות מתחת לחליפת הרכיבה כהכנה לגבהים הקרים.
לאחר שאני מספק את תאוותי לעוגה, וכולם נחים מעט, יוצאים שוב לדרך. הנסיעה באוסטריה עוברת דרך מעברי הרים מינוריים יחסית לדרמות של גרימזל וסטאלוויו. אבל, הנוף עדיין מרגש ומדהים. טובל בירוק., נחלים ונהרות מלווים אותנו בזרימה איתנה ומרעננת ופסגות מושלגות מציצות לעברינו לעיתים מקרוב, ולעיתים ממרחק. מדי פעם, אגמון מאיר את פניו אלינו. גשם מלווה אותנו בדרכנו.
עוזבים את אוסטריה וחוזרים לגרמניה, כעבור כשלוש שעות הגענו אל העיירה המקסימה Garmisch-Partenkirchen, , גרמניה. זו העיירה הידועה בה מתקיים הכנס שנתי המסורתי של BMW. את האירוע שיתרחש בעוד כשבועיים אנחנו נפספס. וזה לטובה ולרעה. כלומר, אם היינו מגיעים בזמן האירוע, הסיכוי למצוא מקום לינה בעיירה היפיפייה הזו היה שואף לאפס וחבל. מצד שני היינו נהנים מהאירוע המיוחד הזה. אבל, לא תכננו להשתתף בכנס ממילא, ולכן זה לא באמת פספוס, אלא יותר התחמקות…


בגרמיש, דפנה מבקשת הפסקת תה, שהופכת לאחר מנוחה קצרה והתחממות מעל כוס התה המהביל, להחלטה על עצירה להמשך היום. גם מפאת מזג האוויר הגשום והמעונן, שלא יאפשר תצפית סבירה ב – Zugspitze. אנחנו לוקחים חדר במלון מקומי והיא גולשת למיטה לנוח, ואני יוצא למסע חיפוש אחרי תרופות גנריות שיעצרו את התפתחות השפעת.
בבית המרקחת, באנגלית ובתנועות ידיים מוזרות, אני מסביר לרוקחת מקומית חביבה, אך עם מעט מאוד הבנה בשפה המוזרה הזו (English ?!! nine, nine ), את המצב של דפנה. והיא מצידה מחקה סוגי שיעול שונים, נראה שיש בינינו רגע של הבנה בו היא מציידת אותי בכמה סוגי סוכריות דבש, משהו להורדת חום ועוד תרופת הרגעה לכאבים. אני חוזר לכיוון המלון וביידיי שלל רב,. בדרך אני מאתר מאפייה עם ריח אלוהי, ומביא איתי כעך (פרצל) טרי לזוגתי לפי בקשתה. כוס תה, מעט תרופות, כמה נגיסות מהכעך (והוא מצידו החליט הפעם לא לברוח, למי שלא מכיר, מומלץ בחום לקרוא את ספר המופת הכעך שברח…). בזמן הזה יוסי ואיריס, מתפנקים במלון עם SPA, ומנסים לפתות אותנו להצטרף בעודם משלימים גם הם מעט מנוחה לקראת ההמשך, אבל דפנה חוזרת להתרפק בינות הסדינים ומציעה לי לנצל את הזדמנות הפז לצאת לשוטט ולצלם מסביב בעיירה הציורית. מסתבר שמדובר בעיירת נופש לא קטנה, המוצפת בחנויות, בתי קפה ומסעדות ומה לא. בהמשכה זורם נחל יפההפה.
בערב, אני מחלץ את דפנה מהחדר, לארוחת ערב, במסעדת שף מומלצת (World Asia) שמצאו איריס ויוסי ב trip – advisor. אנחנו מטיילים ברגל אל המסעדה, נהנים ממראות המקום. המסעדה מתגלה כפנינה אמיתי! אוכל משובח המוגש בצורה מאוד אסטטית ומעוררת תיאבון, ובשורה התחתונה, גם לא יקרה מדי.
לאחר בירור אנחנו מבינים גם שנוכל לעשות מחר בבוקר את הדרך ל Zugspitze ברכבת היוצאת מגרמיש, מתחנה המרוחקת מאיתנו מרחק הליכה של כ 10 דקות. ומחליטים, כי זו הדרך לבקר שם. למעוניינים אפשר להגיע לרכבל גם בנסיעה. המחיר הוא אותו מחיר לעלייה להר, עם או בלי רכבת.
למחרת בבוקר, משכימים קום ליום שימשי ויבש ממש בהזמנה, (ב 9 לפנות בוקר!), אוכלים ארוחת בוקר, דפנה מתפקדת מעולה על תרופות, מרגישה מאוששת, ומוכנה להמשך. אנו מטיילים מהמלון אל תחנת הרכבת, עולים על הרכבת הייעודית, הנראית כמו רכבת מהאגדות, כולל צפירות ושקשוקי גלגלים. אנו שמים פעמינו ל Zugspitze. הרכבת עוברת בין שדות ירוקים, בתים בודדים, ישובים קטנים, נחלים והרים, אבל שום דבר מזה לא מכין אותנו לדרמה של Zugspitze. בתוך כחצי שעה הרכבת עוצרת למרגלות הר, המכוסה ענן. מתוך הענן, מתגלים שני זוגות כבלים, אדירים. המתחברים לתחנת עגינה של רכבל. אנו שמים פעמינו מהרכבת, לרכבל. הכרטיס שקנינו מכסה את הנסיעה ברכבת וברכבל, וכולל את הכניסה לאתר עצמו (עלות של 15 אירו לאדם). לפתע מתוך הערפל, מגיח קרון רכבל, שחור וענק (לקרון תכולה של עד 129 אנשים בכל נסיעה).


עולים על הקרון, והוא מטפס באלגנטיות, אך בהחלטיות אל תוך הענן ומעבר לו. הנוף, עד הכניסה לענן פשוט מהמם ביופיו. לעינינו מתגלה למטה אגם גדול דמוי צ'לו ענק, בגווני ירוק, כחול ותכלת, מוקף בעצים ירוקי עד, ובצדדיו מתנשאות גבעות הולכות ומתגבהות עד להרים הנמצאים מעבר להן. הכניסה לענן, דומה להמראה של מטוס, ותוך כמה שניות, אנחנו בנוף של טיסה נמוכה. מרבד עננים מכסה את הנוף מקצה לקצה. ומתוך הענן מפציעים סלכי גרניט ענקיים, מכוסים חלקית בקרח. המראה כל כך דרמטי, שאני לא חושב שעוצמת הייחוד של המראה הזה כולה לעבור בתמונות, אבל עשיתי כמיטב יכולתי לצלם מבעד לחלון הרכבל. אני יכול רק להניח שביום בהיר, המראה שנשקף מלמעלה הוא מדהים ועוצמתי בצורה אחרת לגמרי. אגב, יש לקחת בחשבון, שמזג האוויר למעלה שונה בתכלית מזה שלמטה. ראש ההר קר בכחמש עשרה מעלות מלמטה. במקרה שלנו השמש זרחה למעלה במלא עוצמתה, ולמרות שהיה קר למדי, הקרחת שלי נשרפה לגמרי, והפכה בזמן קצר מאוד לאדומה (ובהמשך גם למתקלפת…). כדאי מאוד להצטייד בכובע ובלבוש חם. במרום ההר המתוייר היטב יש חנות מזכרות ומקום לקניית בירה, קפה ושאר מיני מזונות. חשוב יותר שיש מרפסות שונות המאפשרות לצפות למרחקים. ביום בהיר ולא מעונן ניתן לראות את נופיהן של כמה מדינות, אוסטריה, גרמניה, שוויץ ואפילו איטליה.. אנו זוכים לראות פסגות מושלגות ומצוקים מציצים מבעד לעננים והמראה בהחלט מרשים ומהנה.
אחרי שסיירנו בכל המתחם, צילמנו, הצטלמנו ושתינו (תה כמובן…) חזרנו לקרון הרכבל בדרכנו מטה. שניות לפני שיצא הרכבל לדרכו (יוצא כל רבע שעה) , גילינו שאיבדנו כפפה איפשהו במתחם. יציאה מהירה להר חזרה, בדיקה מהירה בחנויות, מעבר על המסלול בו הלכנו (בכל אופן מדובר בזוג כפפות בשווי של כ 180 יורו ומילא 180 יורו, איך לעזאזל רוכבים בקור ללא כפפה?), ודפנה מאתרת את האבדה, מונחת בנונשלאנטיות על ידית דלת כלשהי. כנראה שמישהו נחמד מצא אותה זרוקה, והניח במקום בולט. תודה לשומרוני הטוב, שכנראה לעולם לא נדע מי הוא. ריצה חזרה לקרון (הבא בתור כמובן) ויורדים שוב בפיסת ההנדסה הנדירה הזו, גומעים בשקיקה את מראה האגם המתגלה בשנית מגובה רב ועד לירידה מטה.


אנחנו על רכבת חזרה לגרמיש, ומחליטים להמשיך בדרך. המחשבה היא לצאת לרכיבה בכיוון הכללי של פרנקפורט, נעצור כשנחליט לסיים את היום, מתוך מגמה להגיע ביום המחרת לפרנקפורט. סוף הטיול והרכיבה כבר נראה באופק. התארגנות קצרה על האופנועים, ויוצאים לדרך.
מכאן אנחנו ברכיבה די מנהלתית, עדיין בנוף משגע, מעבדים את המראות שראינו היום. ותוך כדי נסיעה על כביש 179 צפונית לעיר Heitereang, אנחנו בכביש רחב בין שני הרים גבוהים מזהים טירה יפהפיה על מצוק אחד מהם. בין שתי הפסגות הללו נמתח גשר ארוך בגובה עצום ו…אנשים צועדים עליו, ולא די בכך. התחתית שקופה ורגליהן נראות מבעד לרצפת הגשר. אפשר לעלות לשם! אנו עצמנו רוכבים ועוברים מתחת לגשר ומתרגשים מהתגלית. גם יוסי וגם אני מחליטים ללא תקשורת בינינו, שזה לא יכול לעבור סתם כך. עצירה, פרסה ואנחנו חוזרים לכניסה לאתר. המדובר במקום שנקרא Burgenwelt Ehrenberg. בירור קצר מעלה שעל מנת לעלות על הגשר יש לשלם כ-8 אירו, ולעשות מסע רגלי לא קצר לראש ההר (כחצי שעת טיפוס). למרות ההתלהבות רבתי של זוגתי, מצב הרגל שלי בעיקר מכריע על דחייה לטיול הבא. אנו נוחלים אכזבה, מתגברים בקלות בעודנו מחליטים שעל הגשר הזה נהלך בעתיד. מנציחים את שם המקום במצלמה, על מנת שנדע לחזור אליו וממשיכים בנסיעה. הדרך מתמשכת, השעון לא עוצר, והפור נופל על לינה בממניגן, עיר קטנה, מסעדה וייטנאמית (הפעם הרבה פחות מוצלחת…) מלון Riko (בעלות של 120 אירו לחדר לזוג, כולל ארוחת בוקר נחמדה ואפילו מעלית בחלק האחורי של המלון). ומסיימים יום נוסף רווי חוויות, גם אם החוויות ביומיים האחרונים, הן יותר חוויות תיירותיות בתוך מסע האופנועים.
מחר הוא היום האחרון לרכיבה. אנחנו מתכננים להגיע אל פרנקפורט לפני השעה שבע בערב ולהיפרד מהאופנועים …. אני מתכנן נאום מרגש וסוחט דמעות מהדוקאטי, אבל הוא במבט של חתיך לטיני ומאהב איטלקי, קולט אותי וקורץ לי בפנס הקדמי, כאומר "תרגיע גבר…" מחכה לנו עוד רכיבה לפרנקפורט ומשם גם רכבת לברלין.
את הפוסט הבא והאחרון, אקדיש לסיכומים, חוות דעת על הציוד, האופנוע, ולחוויה כולה.

להתראות בפוסט הבא והאחרון למסע זה.

————————————————————

כל הזכויות C לסיפור ולצילומים שמורות לאלי ודפנה חפץ

—————————————————————–

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   לחץ כאן כדי להגיב ראשון!    

16 באוגוסט 2015 דורון מגיע לקצה של נורבגיה – 11

אופנוע, דרך, נופי מים ואנשים טובים

11831789_1646568275627002_3209499522225985015_n.jpg

דורון ממשיך במסע המיוחד. לדף הפייס של דורון כאן

היום התמונות יתארו הכי חזק את התחושות שבי בארץ המפלים הייתי טרולים בדמיון ראיתי וליבי מתרונן בגיל כאשר רכבתי בדרך האטלנטית

הנה אני יושב בחדרי הצנוע. באמת צנוע חדר קטנטן 4 מיטות בקומותיים מקלחת קטנטנה שרותים ואין סבון ואין מגבת מציאה של נורבגיה 50 יורו ללילה בלי ארוחת בוקר אבל מה…..
הנוף יחטיגידם משגע אפילו שלוגיות שלג בקצה ההרים.
השעה מעט אחרי תשע וחצי בלילה ועדין אור יום. לא – השמש להפתעתי לא שוקעת בשעה 2.5 בבוקר אלה עוד כחצי שעה לערך.
מחשבות לפני שינה….:

נורבגיה כ 323 אלף קמ"ר.

מים עד אין קץ –

שלג גבוה מעל 40 אלף
אוכלסיה מעט מעל 5 מיליון
נוף מטורף
אוויר צלול
ובקיץ נפלא
אז למה למה למה לכול הרוחות
וגם השדים כולם רבים על פיסת הארץ של ארצי.
מה לא ניתן לבקש פיסת ארץ אחרת בנורבגיה כולה 15000 קמ"ר וזהו הבעיות שלנו נפתרות
אוף זה מרגיז כל כך
טוב הלכתי לישון עם המחשבות ובטח לא עם איזה שהיא אופטימיות לגב

כאמור בחרתי לישון בגסט-האוז נורבגי
זה אומר חדר הכי פשוט
בלי מגבות הפעם גם בלי מצעים והמחיר ממש מציעה 50 יורו ללילה
מצד שני הנוף הוא פנינת טבע מדהימה.
בחדר הזה קבלתי דבר מה נוסף, הצריף לא מבודד כלל והקור חודר עצמות ואני התעקשתי לישון בלי פיגמה.
הנה בבוקר קמתי קררררר …. פתחתי את הוילון (שבעצם לא מנע כלל מהאור לחדור ולא לחמם) וראיתי את מה שנשקף לי וכול הקורררר של הלילה נשכח בשניה….
גם שאני מקליד עכשיו עם מכנסים וחולצה קררררר קררר לי מאד
טוב הולך ללבוש מעיל למרות הקור שווה בטרוף

תכנון טיול…:
לפני הטיול, קראתי לא מעט על ארצות מקומות אבל בטיול עצמו אני כמו סירת מפרש באוקינוס. יש לי כיוון אבל הרוח היא זו שבעצם מכתיבה לי את הדרך.
הנה הנס ופריץ.. נפגשתי איתם שלשום בגסט-האוס שהסתבר שהוא בעצם מקרר…
מחוץ לצריף חנו שני אופנועים וכמו כלבים שמרחרחים אחד את השני…
אני רואה מהחלון שהם ניגשים לאופנוע שלי מרימים את הכיסוי ו… אז אני יוצא בחוץ… מתחילה שיחה שמלווה בכוסות בירה … פריץ מגרמניה וגם הנס כמובן…פעם בשנה יוצאים יחד כבר 7 או 8 שנים לטיול של כשבועים שלושה.
אני קורא מעט על יום המחר, אבל הנס ופריץ הכינו שיעורי בית מאלף ועד קוצו של היוד.
מפות אזוריות הורדות מפות מהאינטרנט עם תכנון מפורט…
טוב, יושבים שותים כוס בירה שלישית (אני בעצם רק אחת) או אז הנס אמממ..אולי פריץ אומר לי באנגלית עם מבטא גרמני כבד "אתה מוכרח להגיע  לגייזר! "
מוכרח והוסיף מכה חזקה על הכתף שלי.
"לגייזר?" אני שואל בפליאה..
התייעצות בגרמנית ואז הוא חוזר שוב "גליישר"
אהה אהה "קרחון" אני בעברית…"יא יא"
תופס אותי הנס או פריץ מהכתף (והנס ופריץ בגובה של כ 190) ואומר לי באנגלית
עם מבטא גרמני כבד
"אתה מוכרח להגיע לגלייזר"
עניתי "גלישר"
הוא עונה "יא יא גליישר"

אז עניתי "באם מוכרחים. אז מוכרחים" מסקרנות אבל גם מפחד לסרב
למחרת נסעתי לקרחון… במילה אחת: וואו בשני מילים וואו וואו
קרחון שיורד במורד והקצה התחתון בגובה 131 מ על פני הים. מסביב מפלים שוצפים ורועשים מוזיקה אלוהית של הטבע..
הדרך לשם, צרה וצמודה לפיורד ומהצד השני חומה של סלע כהה ונישא. בקייצר חוויה מדהימה ולא מתוכננת כלל
הכול הודות להנס ופריץ
תודה תודה תודה

שמעתי שמועה שלאסקמוסים 17 תאורים של שלג…
אז הנה אני כאן בארץ המפלים ומסתבר שלנורבגים גם יש הרבה שמות ותאורים למפלים
מפל לוחש
מפל נחבא
מפל גרויסה כלומר גדול
מפל מעורר
מפל בומבה
מפעל מצתנע
מפל יהיר
מפל זוהר
אולי שכחתי אילו אי אלו שמות למפל.
אחד מאותם נורבגים שאל אותי…
"נו ולכם יש איזה שפה לתאר אותו דבר בהרבה תאורים….?"
אממ
..תהייתי בליבי ולא עלתה בי כול מחשבה
או אז שהתחלתי לרכוב פתאום עלה בי חיוך גדול
השיגעון שבי ישר התחצף בצהלה
דורון אתה כזה אבלה איך לא נזכרת בזה….:
משלט
מעוז
תעוז
מיצדית
מצד
בונקר
מחסה זמני
מחסה קבוע
פילבוקס….
חייכתי ונרגעתי
יש יש צעקתי בשמחה
הנה גם לנו יש כינויים ותאורים רבים לכמו אותן הדבר…
גילוי נאות….
כול השיחה שלי והנורבגים בעניין המפלים והשמות – כולם פרי מוחי הקודח
לילה טוב לכולנו.

הגעתי לנקודה הכי צפונית במסע שלי קו רוחב 63 הדרך האטלנטית המפורסמת….
נורבגיה, מכול המקומות הייתה בשבילי הכי מרגשת מבחינת עוצמת הטבע.
השילוב הבלתי אפשרי הזה של צוקי גרניט ולבה שחורה ופיורדים ושמעל חומת גרניט שחורה חומה ומעל כול זה שלג…
מפלים וקרחונים זה השילוב הכי עוצמתי שחוויתי בחיים מבחינת הטבע .
פעם היה לי חבר שטיילנו מרוצים עד הגג טיול יחטיגידמי כזה ואז אותו חבר אמר "דורון בוא נגיע לשם ושהגענו לשם אמר דורון
בוא נגיע גם לשם"…
לבסוף קראתי לו גשר אחד רחוק מדי….
למה נזכרתי בסיפור הזה?
שהייתי צעיר בסדיר וזה היה ממש מזמן, הייתה בגדוד עלמת-חן עם עיניים כחולות עמוקות שפתיים ישקו, לא רזה ולא שמנה. חלום של כולנו.
כולנו חיזרנו במרץ אחריה והיא בחדוות נעורים שחקה עם כולנו התגרתה וגירתה אותנו עם חיוך נפלא…
אהה למה אני מספר את זה עכשיו…?
ברכיבה נזכרתי גם בה… היא אהבה מאד מאד מאד קרמבו… פעם, אחד המחזרים שאל אותה…
"אוהבת קרמבו" והיא בחיוך מתגרה ענתה "ברור".
אז אותו חייל אמר לה "בואי נתערב שאת לא מסוגלת לאכול 22 קרמבו בלי הפסקה"…
היא צחקקה ואמרה "אז בוא נתערב ובאם אנצח, כל יום תקנה לי 8 קרמבו."
רץ החייל לשקם הביא 22 קרמבו והוסיף לכל אחד מאתנו גם קרמבו אחד….חבר טוב.
הבחורה התחילה לאכול את הראשון מחייכת מעונג ביס קטנטן לבסקוויט ועוד אחד, חתיכת קרמבו לבן נדבקת לה לשפתים והיא עם הלשון מלקקת את הקרמבו בעונג.
כך אכלה את הראשון השני ושוב חתיכת קרמבו נדבקת לה לשפתים היא מלקקת ואנו הולכים שבי אחריה…
השלישי הרביעי וגם החמישי נעלמים והיא מאושרת.
מגיעים לקרמבו ב 10 והיא מפסיקה לתת ביסים קטנים…אוכלת מהר שהקרמבו יגמר ה 11 וה 12
ו 13 נהלעים כך מהר אבל היא כבר לא מחייכת.
אומרים לה "תפסיקי, והיא בעקשנות אומרת "התערבתי אני חייבת לנצח"
הקרמבו ה 15 היה לא קל וה 16 אפילו יותר,
היא שותה מים ואוכלת את הבא בתור. לא קל אבל הנה היא כבר אחר ה 18 19 ו…20 הולך ממש קשה.
"תפסיקי, אנחנו מתחננים והיא במבט מזוגג מניעה את הראש לאאאא…
בקרמבו ה 21 הכול נגמר את כול מה שאכלה החזירה חזרה…
פגשתי אותה אחרי עשר שנים לערך…לפני שהתחלנו לדבר היא ישר הזכירה את ההתערבות ואמרה שמאז היא לא מסוגלת לאכול קרמבו.. .
אני עוד כשעתים עולה על מעבורת מברגן שבנורבגיה לדנמרק …
מתחיל כול הדרך חזרה ליוון. נורבגיה תישאר לי במחשבה ובזיכרון כמקום מאד מאד רגש…הכי מרגש שניתן לתאר.

11863260_1647260245557805_2496210085680809738_n.jpg

הנה אנחנו יושבים במעבורת כ 17 שעות מברגן לדנמרק.
רואים אופנוען אומרים היי. אחר כך באים לבר מתקבצים רוכבים ורוכבות מנורבגיה אנגליה סקוטלנד. מדברים. כן כמובן בירות. אחת שתים הפסקתי לספור כמה הם שתו.
אני הזמנתי אחת ואז הוסיפו לי יגרמסטר. אחר כך מישהו הזמין אותי כי לא נעים לשתות לבד. התחלתי ללכת והלכתי כמו נחש כזה כמו שיכור
אבל הזכירו לי שזה לא בגלל הבירה או היגרמסאר אלה כי הים רוקד. נרגעתי.
כבר 3 או 4 שעות יושבים החברותה. מין סוד משותף בלי מילים. זה חלק מהכיף של המסע. זה גם החיבור המיוחד שמייחד רוכבי אופנוע ובת זוגם מין סוג משותף שגורם לנו להרגיש קירבה.

את לי והנדי פגשתי במעבורת כשקשרנו את האופנועים. מיד נוצרה כימיה…קבענו להיפגש בבר אחרי ארוחת הצהריים.
הם שתו בירה כמו מים ואני הסתפקתי בכוס אחת.
המעבורת שטה בתעלה טבעית במרחק של כ 100 מ מהחוף ואנחנו כמו בסרט נע רואים בתים ציוריים וצוקים מדהימים.
כל הזמן מצטרפים עוד רוכבים וככה בלינו איזה 4 או 5 שעות בחברותה. מספרים על החוויות מהטיול לנורבגיה וכמובן שותים ושותים בירה ויגרמסטר.
בשלב מסוים זה הרגיז אותם שאני שותה ספריט והזמינו לי כוס בירה ויגרמסטר ואמרו באם אני לא שותה הם הולכים.
מחוסר ברירה שתיתי..

קבענו שנרכוב יחד להמבורג. הנדי עם הונדה 1100 ו 4 צלינדרים מוביל ואני כל הזמן מנסה להישאר צמוד אליו.
הוא טס 150 מגיע ל 167 ואני אחריו. חוצים ביעף את דנמרק השטוחה להגיע להמבורג. בדרך עוקפת משאית ואני נתקע מעל 5 דקות אחריה במהירות 88 קמש.
היא חוזרת לנתיב הימיני אני רואה את הנדי.. מסתבר שהוא רכב לאט להמתין לי..
ממשיכים לרכוב, הוא יוצא מהאוטוסטרדה אני אחריו ואז אבוי… זה לא הנדי איבדתי אותם מבלי אפילו להגיד שלום.. אכזבה גדולה גדולה…
בדרך לבד להמבורג אני מדמיין שאני תופס אותם בתחנת דלק ובצחוק אומר להם ..
,חשבתם להתחמק ממני??? אהה לא תצליחו…!"
הגעתי להמבורג אחרי כשעתים לחנות של לואיס חנות אופנועיסטים ידועה… צריך לקנות רשת וסתם להסתכל.
אני בקופה ו…. את מי אני רואה…

לי נכנסת עם חיוך רחב לחנות ואומרת לי "אהה חשבת להתחמק מאתנו מבלי להגיד בי" וחיבוק… וואו כל כך שמחתי לפגוש אותם שוב.
ברורי שאני חייב לישון באותו מלון שהם הזמינו מראש לא זול. .
הנדי שובב אז המלון שהזמין היה ליד בירת החטאים של המבורג שם הביטלס התחילו את המסע המופלא שלהם.
בתי קפה וברים תוססים ובערב אכלנו סושי… אחלה ערב זה היה ואין לי גם מושג כמה זה עלה הנדי ולי הזמינו אותי.
עוד כשעה ניפרד אבל הפגישה איתם זה בדיוק אותם חוויות שנצרבות לי בזיכרון מהמסע הזה.

——————————————————————————–

כל הזכויות C לסיפור ולצילומים שמורות לדורון בן שמעון

——————————————————————————-

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   לחץ כאן כדי להגיב ראשון!