הרפתקה דוט קום

23 באוקטובר 2014 לירן חוזר דרומה מאלסקה לקנדה – דיווח 6

להתראות אלסקה, שלום לך קנדה

ושוב – להתראות קנדה ושלום ארה"ב.

resized_20140802_163909.jpg

עוד פרק במסעו של רוכב יחיד מסוגו

כמה טיזרים מהבלוג המאד מפורט ומחמם הלב של לירן מרכוס

1.8.14

"לאחר נסיעה ארוכה בחזרה מפרודו ביי הגענו בשלום בשעה 23:30 לאוניברסיטה בפיירבנקס.
סבסטיאן רצה להחליף את הצמיג האחורי שלו ביום שלמחרת, לצמיג כביש אותו הוא סחב כל הדרך מטקסס וביקש שאעזור לו בפירוק הגלגל והרכבתו במוסך ימאהה כך הוא ישלם פחות על העבודה, קבענו ליום שלמחרת בשעה 9:30 בלובי, הלכתי להתקלח קצת עדכונים בחדשות מהארץ ונפלתי שדוד על המיטה".

בלילה הזה ישנתי טובבב (רציתי לכתוב כמו תינוק, אבל תינוקות מתעוררים באמצע הלילה אז כתבתי טוב) הלילה עבר מהר, לשם שינוי התעוררתי ב 9:00 התארגנתי מהר וירדתי לשתות קפוצ'ינו מהמכונה שנמצאת בלובי של האוניברסיטה,סבסטיאן הגיע גם, דיברנו על יום האתמול כמה שכיף ואנחנו שמחים שעשינו זאת, יצאנו לכיוון האופנועים וראינו שני אופנועים שחנו לידינו בפרודו ביי האחד קאוואסאקי KLR 650 והשני דוקאטי ישן ומקורר אוויר שאלוהים יודע איך הוא הצליח לעשות את כל הדרך הזו, במבט מקרוב על הדוקאטי נראה שהוא חווה תאונה קטנה ולאופנוע נגרם נזק, מאוחר יותר פגשנו את הבחור הצעיר שהגיע מהולנד והוא אמר שהוא איבד שליטה במהירות 80 קמ"ש ולמזלו הנזק היה מועט, הנזק הגדול ביותר היה למשאבת הבלם הקדמי, כוסית נוזל הבלם התפוצצה לחתיכות והם נאלצו להיות מגייוורים וסידרו איזו קומבינה בעזרת מזרק וכך המשיכו עד פיירבנקס, האמת רעיון מעולה וההוכחה היא שהבלם עובד, כל שאר הנזק הוא שפשופים ועיקומים שאפשר לסדרם או פשוט לחיות אתם.

הקוואסאקי והדוקאטי הפצוע בחניית האוניברסיטה.

לאחר שצילמנו את האופנועים הנ"ל (סבסטיאן ואני) נסענו למוסך ופירקנו את הגלגל האחורי של האופנוע שלו ומסרנו אותו למכונאי שיחליף צמיג ויאזן אותו על המכונה, לאחר שסיימנו להרכיב את הגלגל בחזרה למקומו נסענו לשטיפת מכוניות אוטומטית בכדי לשטוף את הקרנפים, בארה"ב וקנדה יש עמדות אוטומטיות לשטיפה עצמית פשוט בוחרים את האופציה המתאימה בלוח הבקרה (שטיפה בלחץ, עם סבון, ווקס, מטאטא עם סבון, חומר לשטיפת מנועים ועוד) משלשלים כמה מטבעות והופ אפשר להתחיל איזה מגניב, אבל צריך להזדרז ולא להתמזמז כי השעון רץ אחורה במהירות, לאחר שהפעלתי את המכונה כ 5 פעמים כל פעם 2$ הקרנף היה נקי ונוצץ כמו שיצא מהסוכנות, אמרתי לו"אתה רואה הבטחתי לך שטיפה יסודית אם תתנהג יפה עד פרודו ביי וחזרה" הוא חייך אלי בחזרה בפנסיו הבוהקים, סבסטיאן שוב הסתכל עלי בצורה מוזרה ואמר לי "הקרנף אמריקאי אבל מבין עברית" צחקנו מהבדיחה ויצאנו לנשנש משהו בסופר מרקט, לאחר מכן נסענו לסוכנות אחרת של ימאהה וגם של הארלי דווידסון סתם בשביל לשטוף את העיניים ומשם חזרנו למנוחה באוניברסיטה שכן למחרת יש נסיעה ארוכה והמטרה לחצות את הגבול ולנסות להתקרב כמה שיותר לעיירה וויטהורס שבקנדה,קבענו להיפגש ב 8:00 בבוקר ליד האופנועים כאשר הכל מוכן לתזוזה,לקחתי את התיק עם הציוד שהשארתי לשמירה בקבלת האוניברסיטה והלכתי להתקלח ולנוח. בבוקר נפגשנו ולפני יציאה הזכרתי שוב לסבסטיאן שהפעם עוצרים ליד השלט "ברוכים הבאים לאלסקה" ושאני חייב תמונה אז שיזכור זאת, הדרך חזרה לכיוון מעבר הגבול הייתה משעממת וארוכה, קצת לפני העיירה טוק זכרתי שראיתי בכיוון הלוך מן כלי רכב עם גלגלים ענקיים וכל הדרך חיפשתי אותו, פתאום בצד הדרך אני רואה את הדבר האימתני הזה, סימנתי לסבסטיאן שעוצרים ומתברר שזו עגלה, כנראה להעברת בולי עץ ענקיים, ביקשתי מסבסטיאן שיצלם אותי שתראו כמה זה גדול, בזמן שאנחנו מצטלמים הגיחה מאחורינו אישה מבוגרת ואמרה "כדאי לכם לבקר בבית שנמצא מאחורי העגלה, בעלת המקום אישה מבוגרת והיא תשמח לראותכם, לא כל יום עוצרים תיירים פה בדרך כלל כולם פשוט ממשיכים וחולפים על פני המקום", בדרך לבקתה נראה שבעלה אהב לאסוף כל מיני דברים ובעיקר אופנועי שלג, נכנסנו לבקתה וראינו שזו בעצם חנות מזכרות ומשחקי מזל, צילמנו ושוחחנו קצת עם האישה והמשכנו בדרכינו (היא סרבה להצטלם), לאחר עצירה לתדלוק בטוק המשכנו בנסיעה ארוכה לכיוון מעבר הגבול, מיד לאחר המעבר בו לא עצרנו בכלל, נעצרנו לצילום עם השלט "ברוכים הבאים" לאחר מכן המשכנו שוב כמו בדרך הלוך כ 30 ק"מ עד לביקורת הדרכונים הפעם הקנדית, שוב שאלות קצרות "מאיפה באת ולאן אתה הולך?" החתמת הדרכונים וקדימה ממשיכים, ושוב קנדה מראה את עצמתה ואת נופיה המהממים, אגמים ונהרות, הרים ויערות, עליות וירידות, סיבובים וישורות, גשרי מתכת ונוף מדהים ללא סוף פשוט קנדה את מהממת התאהבתי בך קשות, לא הפסקתי לומר וואי ווואו למרות שכבר נסענו בדרך הלוך לאלסקה בדיוק באותו הנתיב,היות ואין אחד אחר, הדרך נראתה כדרך חדשה והחיוך יחד עם המוזיקה המתנגנת בתוך הקסדה הפכו את החוויה למושלמת.

פתאום בצד הדרך אני רואה משהו גדול וחום האטתי מיד ודרדרתי לכיוון הגוש החום לאט לאט אני מזהה דב ועוד איזה דב משהו גדול כזה וחום יכול להיות רק גריזלי, ניסיתי להתקרב כמה שיותר בכדי לצלמו וכל הזמן אני אומר לעצמי "רק שלא יברח", בזריזות שלפתי את המצלמה והקלקתי "יששש הצלחתי לצלם אותך דב מדהים שכמותך" ממש שניות מעטות מרגע הזהיו ועד לצילום התמונה ואז הוא ברח,סוף סוף דב בטבע צולם בעדשתי, איזה מגניב, התחלתי להצטער שקניתי ספריי נגד דובים הם כאלו פחדנים שוב אולי כי אני גדול.
המשך באחת מעצירות לתדלוק פגשנו עוד ועוד אופנוענים ואפילו אחד שדומה לזה שיש לי בארץ (XR600R) רק 650 מזווד שגם הגיע מאלסקה רק לא מהחלק שבו אנחנו היינו, המבט על ה XR650 העלה בי געגועים לבהמה שלי אהוב ליבי שממתין לי בארץ, מקווה שלא סיפרו לו שיש לי רומן עם קרנף בארץ זרה.
כך המשכנו בנופים מדהימים המשתנים כל רגע במהלך הרכיבה, לאחר כ 800 ק"מ ולקראת החושך הגענו לעיירה היינס ג'אנקשן, כאן פגשתי את סבסטיאן בדרך הלוך לאלסקה, מאז עברנו המון ביחד ולמרות שמבחינת הזמן התקופה היא דיי קצרה חווינו חוויות מופלאות ביחד, התמקמנו במוטל זול והלכנו להרביץ ארוחה במסעדה סינית הסמוכה למוטל היה ממש טעים והייתי כל כך רעב ששכחתי לצלם, משם פיפי ולישון מחר יום חדש.

בבוקר התארגנו בנוהל הרגיל, קפה, סיגריה ויצאנו לכיוון וויטהורס, אמרתי לסבסטיאן שאני נכנס לעיר ושאתעכב שם כדי להוציא כסף ולחפש מתאם 12V לUSB היות ושלי עושה קצת בעיות, סיכמנו שהוא ימשיך היות והוא לחוץ בזמן לחזור לטקסס, נפרדנו ואמרנו תודה ושהיה כיף לרכב ביחד החלפנו אימיילים ואמרנו שעוד נפגש בהמשך היות ואנחנו נוסעים לאותו הכיוון אז הסיכוי הוא גבוהה, כאשר עצרתי ליד הכספומט הבחנתי שהתוספת שהרכבתי על הרגלית צד עומדת ליפול ושהברגים השתחררו מהרעידות, הוצאתי את הכלים וחיזקתי אותם, לאחר מכן הוצאתי כסף ולא מצאתי מתאם ל USB כמו שרציתי, סה"כ התעכבתי כשעה+ בוויטהורס סבסטיאן כבר רחוק ואין סיכוי שאסגור את הפער בינינו, המשכתי בדרך לכיוון העיירה ווטסון לייק (watson lake) בה יש מקום אותו אני רוצה לראות, יער השלטים המפורסם בו יש שלטים ולוחיות מכל העולם, אנשים פשוט עוצרים תולים או מדביקים את השלט או מה שמתחשק להם וממשיכים בדרכם,בדרך לשם שוב עברתי בשיפוצי הכבישים בהם יש רכב המלווה את הרכבים העוברים בו והפעם אחרי פרודו ביי ועם הצמיגים החדשים היה פשוט תענוג, בהמשך הדרך לאחר כמה שעות אני מבחין באחת מתחנות הדלק(כאשר אני חולף על פניה) במי אם לא אדון סבסטיאן, הוא אוהב לעצור בכל תחנה ואני רק שצריך, עצרתי ועשיתי פרסה,מגניב אדון סבסטיאן נפגשים שוב שמחנו כאילו לא התראינו שנים כולה חצי יום, וכך המשכנו יחד עד לעיירה ווטסון לייק.
התמקמנו במוטל והלכתי שוב לתחנת שטיפה אוטומטית הצמודה למוטל כדי לשטוף שוב את הקרנף, הרי הוא צריך להראות טוב ביער השלטים,לאחר מכן חצינו את הכביש (הקרנף ואני) ועשינו סיור ביער השלטים, חיפשתי את הלוגו של יוני בן שלום מנהל ובעל אתר בשם הרפתקה דוט קום שעשה טיול דומה בשנת 2009 וסיפור מסעו היה כחלק מהשראה שלי לטיול, היות וקראתי עשרות מאמרים ובלוגים על טיולים דומים כולם באנגלית באתר הנ"ל נהניתי מאוד שכן זה בעברית ובהווי ומנקודת מבט ישראלית, חשוב לציין שיוני מפרסם את סיפור המסע שלי ושל עוד רבים אחרים שם ואנחנו בקשר פייסבוקי, הוא נותן עצות וטיפים על חם היות והוא עוקב אחרי התקדמותי דרך המכשיר איתור לוויני שברשותי (ספוט).
בהזדמנות זו אומר ליוני אתה מלך!!! אמנם לא נפגשנו פנים מול פנים אך אני מרגיש שאנו מכירים שנים. (תודה, אך פורסם תחת מחאה. יוני)
כמובן שלא מצאתי את המדבקה שיוני הדביק כאן בשנת 2009 ולאחר כ-40 דקות התייאשתי והפסקתי לחפש, זה מה שנקרא למצוא מחט בערימה של שחת, הדבקתי את המדבקה שלי במקום גבוה שבקושי אני הגעתי אליו, צילמתי כמה תמונות וחזרתי למוטל.

בבוקר התארגנו ויצאנו,המטרה פורט נלסון המרחק קצת יותר מ 500 ק"מ,משם נמשיך ביום שלמחרת לדוסון קריק שזה עוד כ 450 ק"מ ומשם לרד דיר 740 ק"מ, ברד דיר נישן את הלילה האחרון בקנדה וביום שלמחרת נחצה את הגבול לארה"ב משם לגרייט פולס 680 ק"מ ומשם לוייט סולפור ספרינג 160 ק"מ כך שהימים הקרובים כמו בשבועות האחרונים הולכים להיות ימי רכיבה ארוכים.
המרחק המצטבר בשבועיים האחרונים ועד לוויט סולפר ספרינגס עומד על 8,850 ק"מ ע"פ גוגל (מוונקובר לפרודו ביי וחזרה עד מונטנה ארה"ב) נוסיף סיבובים למציאת מקומות לינה+נסיעות קצרות סביב מקומות הלינה עבור צילומים+התברברויות+סידורים אפשר לומר בשקט 9,100 ק"מ ואולי קצת יותר, אין ספק חוויה מאתגרת ובלתי נשכחת בה מגלים מקומות חדשים בגוף.גם למחרת עד לעיירה דוסון קריק שבקנדה עבר בכיף למרות המרחקים העצומים,הנופים הנהדרים, ההרים האגמים, הנהרות, הריחות, הנוף שמשתנה בכל יום מקצה לקצה וכו'.
אי אפשר לתאר זאת, גם החלק הזה של קנדה העובר בהרי הרוקי פשוט יפיפה, בדרך מווטסון לייק לפורט נלסון אני מבחין שוב בגוש שחור, האטתי וסבסטיאן חלף על פני, הוא הבין שאני עוצר לצלם, והפעם הגוש השחור לא ברח וכן סוף סוף הצלחתי לצלם את הדב השחור די מקרוב, לאחר שהוא הבחין בי הוא נמלט אבל כבר צילמתי אז לא היה לי אכפת שהוא ברח,שמח ומאושר שהצלחתי סוף סוף לצלם אחד במצלמתי,

resized_P1030232.jpg

20141008_160024.jpg

מהג'י פי אס: המסלול הלוך וחזור מארה"ב לפרודו ביי (המזלג המערבי) וחזרה דרומה (המזלג המזרחי)

ההמשך באתר של לירן כאן

—————————————————————————————————————–

כל הזכויות C לצילומים ולסיפור שמורות ללירן מרכוס

—————————————————————————————————————–

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   לחץ כאן כדי להגיב ראשון!    

22 ביוני 2013 איציק והשועלים באירופה – 2

פרק 2 – 11 גברים, 11 אופנועים,

10ימי רכיבה באירופה


הצג מפה גדולה יותר

קודם כל חוב מהפוסט הקודם: תמונות ההתארגנות אצל מר הרמן והיציאה לדרך

ועוד חוב קטן למיכאל פופקין שבלעדי תכנון המסלול שהשקיע בו רבות, כל המסע הזה היה מגיע אל הלא נודע…

ועד 20.06
והיום השלישי שלנו לטיול עם יום השבת שלהם החל להתעורר לו. 08:00 בבוקר ואנחנו כבר ישובים בארוחת הבוקר אחרי ליל סיני של אמש. לא הייתה כלל בעיה לאף אחד מהנוכחים להשביע את קיבתו בשנית אך מס'  שעות אחרי האגרולים והמטגנים של אתמול.  דיירי הבית שהם גם בעלי הפנסיון Gasthof & Pension Hubmann דור שלישי המפעיל את המקום. אירחו אותנו בצורה יוצאת מהכלל ודאגו לכול פרט ולו הקטן ביותר – מומלץ ביותר לשוהים באזור זה. ארוחת בוקר קלה ביותר כמסורת האוסטרים (ואל תצפו למה שאנחנו מכירים אצלנו בארץ…) ויוצאים לעוד יום רכיבה לא לפני תמונה משפחתית על חזית הפנסיון ולמזכרת עבור בעלי הבית. הכיוון היום הוא סלובניה ודרך ארוכה מחכה לכולנו. "שולה" מכוונת על היעד הבא כנקודת הציון לפני ההגעה למלון. הדרך אל היעדים של היום עוברת מעט בכביש המהיר ולאחר מכן ירידה לרכיבה בתוך הכפרים המצויירים על שיפולי ההרים, בין העצים הגבוהים והרזים והתבואה הירוקה המכסה כול פיסת קרקע חומה, בשילוב ניחוחות מושב של פרות וסוסים הרובצים להם באחו באין מפריע – שלווה אמיתית ורוגע ממרוץ החיים לבעלי החיים ולנו.  עצירה ראשונה בכנסיית Maria Saal על מדרחוב אבנים משתלבות של פעם, ליד ביתה הקפה הסמוך. במקום מתקיימת תפילת השבת (שלהם) ואנחנו מצטרפים ומצלמים, כנראה שהיה אירוע מיוחד באותו היום ומקהלת הילדים המקומית פצחה בשירים שאנחנו לא הכרנו… ולכן גם לא הצטרפנו לשירה… צילומים ומזכרות ויוצאים ברכביה מנהלית, מרחק של 20 ק"מ לסיור בטירה ואחד המבצרים המפורסמים באוסטריה Burg Hochosterwitze. מגרש החנייה מפוצץ במכוניות עקב אירוע מקומי של טיפוס אופניים ורגלי אל פסגת הטירה. אנחנו בחרנו באופציה "הקשה" יותר – טיפוס ברכבל. וגם פה השתתפנו באירוע חגיגי של העיירה וחלוקת פרסים לזוכים – סלסלת בריאות מלאה ויטמינים ואנרגיות לרוב. בהחלט חוויה להרגיש את ניחוחות המקום בו אתה מטייל ואת אופיים ותרבותם של התושבים.

14:00 והשמש יוצאת במלוא הדרה למרכז השמיים ושולחת קרניים מחממות בטמפרטורה של 38 ואנחנו מתחילים להתבשל בבגדי החורף שהבאנו איתנו. הרכיבה דרומה לכיוון Vilach מתחילה לתת אותותיה ומתחילים להופיע סימני סאונה רטובה בתוך חליפות החורף וחלקינו מקבלים החלטה להתפשט בחצי גוף עליון ממעיל החורף ולרכוב בזרועות חשופות וחולצות קצרות ועל הדרך. הדרך ארוכה ומתארכת ואנחנו מתבשלים בתוך החליפות (וויאל דאן קוראים לזה לא …) אז ככה באמת הרגשנו! הפסקות ושתיית מים מרובה (וגם מיצים ממותקים עבור חלק מאיתנו) גוזלים זמן רב ואנחנו נכנסים לתוך הלילה. 22:00 ואנו מגיעים למלון Fair price hotel  כשמו כן הוא מלון חמוד הנמצא כחמש דקות רכיבה מהכביש הראשי, תדלוק לילי לאופנועים, שימון שרשראות ואנחנו מוכנים לסיפור לקראת השינה לא לפני שמקפידים על ארוחת ערב דשנה במסעדה המקומית
אוסטריה מתעוררת לחיים עת מפציע הבוקר, רעש המכוניות בכביש הראשי מעיד על אנשים היוצאים לעבודה או כאלה היוצאים לבלות (כמונו). הצצה חטופה מהחלון הצפוני של חדר השינה מגלה מעברו השני של המלון מפעל שיש המתמחה בהכנת מצבות. מגוון גדול של שיש, גוונים וצורות מאפיין את החצר הצפונית של חדרי השינה שלנו. מראה ממש לא מלבב להתעורר אליו בבוקר טיול האופנועים שלנו באירופה.

ארוחת הבוקר הרגילה ותפילת הבוקר מפיו של כבוד הרב אורי, מכשירה אותנו לעוד יום של רכיבה. מתג הסטרטר נלחץ ומעיר לחיים משנת לילה את 11 האופנועים. אופנוע אחד (קרוסטורר אדום) מסרב "לעבוד עגול" ונשמע מקוטע מאד, האופנוע בקושי "מחזיק" טורים וכבה מיד בכול ניסיון לפתוח מצערת. מתברר, שהאופנוע תודלק יום קודם לכן בדלק הנקרא – דיזל ! וכן, זה האופנוע שלי.
כנראה בגלל העייפות וחוסר תשומת לב נשלפה הידית השחורה המניבה אך ורק דיזל והמיכל תודלק  בדיזל כיד המלך עם כמחצית מנפחו. באאאאאאאאסה ענקית שלי ומיד צילומים של החבר'ה שהועלו תוך מספר דקות את תמונת האופנוע לפייסבוק ודיווחים החלו לרוץ ברשת  . כבוד הרב נחלץ לעזרה ומיד מצא צינורית, שקופה, גמישה וארוכה מספיק מנהג המשאית הסמוכה להוצאת הדיזל ומילוי אחר ומתאים במקומו. משימה פשוטה לכאורה שלקחה כשעתיים. אכן, חלק משכר הלימוד למי שלא יודע שידית שחורה = דיזל וידית ירוקה= בנזין. הנחות אין ואת 308 הק"מ של היום יש להדביק בפיגור של שעתיים. הטמ"פ של אתמול נשארו עדיין בתוקף ובחצי היום כבר הופכות לימים החמים הדומים לאוגוסט שלנו.  וקרני השמש מבשלות אותנו כהוגן. מממשיכים ברכיבה מנהלתית ומדורגת דרומה לכיוון קרואטיה, בלתי אפשרי לרכוב כך עם חליפות החורף שלנו ואנו מחליטים להתפשט ממעיל החורף, להישאר עם חולצות הטריקו ולתפוס קצת שיזוף וצבע. החום מתיש ומרתיח את הגוף כולו וגם הקסדה מקבלת חצי סיבוב כלפי מעלה והופכת לקסדת 3/4 תל אביבית. הדרך הכפרית, המבנים, התחבורה,

הלבוש והאנשים מחליפים תצורה ותפאורה ככול שאנו מדרימים לכיוון סלובניה לגוון ישן ועתיק יותר ממה שהורגלנו לראות בשלושת הימים הקודמים. הדרך מפותלת ועקלקלה וברובה אף איטית מאד, כתוצאה מכבישים משובשים , עבודות כביש רבות ופס לבן רציף שנמרח על פני עשרות ק"מ ואינו מאפשר ביצוע עקיפה. משאיות ממלאות את הכביש הדו סיטרי ונוסעות כמו משאית סלובנית – 40 קמ"ש. הדרך ארוכה ומייגעת אך אנו מגיעים ליעד מאוחר מהצפוי, מיוזעים, סחוטים, עייפים וגמורים אך מרוצים מאד. ככה זה כשאוהבים כל כך את המכונה הזאת שנקראת אופנוע – וזר לא יבין זאת !
את הבוקר פתחנו לקול זרימת הנחל הסמוך למלון, ציפורים מצייצות ושקט רגוע של בוקר כ- 10 ק"מ משמורת הטבע Plitvice. התארגנות מהירה ויציאה לטיול וסיור רגלי באטרקציה המרכזית בקרואטיה . השמורה מכילה 14 אגמים, יערות ומפלים מרהיבים ביופיים. הטיול על פני המים על גבי גשרי עץ עגול מהוקצע הופכת את הסיור לחוויה של ממש. הגשרים ברוחב של 1.5 מטר בלבד וללא מעקה מוסיפים נופך מאתגר לסיור כולו. פרפרים בשלל צבעים ובמיוחד בכחול זועק עפים מכול עבר.

בחרנו במסלול E שנחשב לבינוני מבין המסלולים ועלינו למעלה השמורה באוטובוס מיוחד . את הדרך חזרה לאופנועים וכפיצוי על ההליכה המרובה עשינו על גבי ספינה שהעבירה אותנו לעברו השני של האגם בדרך לאופנועים במגרש החנייה. ללא ספק חוויה מרשימה ומומלצת מאד לכול המתכננים להיות באזור זה של קרואטיה. 13:00 ולפיננו מכסת הק"מ של היום. הרכיבה היומית לכיוון סלובניה עוברת על "כביש 1" של קרואטיה ודרך מרשימה לא פחות על גבי מצוק הים האדריאטי, נוף מדהים ועוצר נשימה עם כפרים צבעוניים מימין ומשמאל לדרך, בקתות עץ, קמפינגים לרוב והתחושה היא בדיוק כמו לרכוב בתוך גלויה ענקית של הרים ומצוקים משוננים בגווני אפור בהיר, טבולים בים הכחול והצמחייה הירוקה העוטפת מסביב ולא לשכוח… את השמש היוקדת מאתמול, כן היא נמצאת שם גם היום ומעיזה יותר מתמיד להרתיח אותנו בשנית. הדרך מתארכת מאד והשעות חולפות להן מהר, מתחיל להחשיך והשעה כבר 21:00 ואנו פונים לכביש המהיר בכדי לקצר את זמן ההגעה למלון. 22:30 ונכנסים לחניית הלילה המקורה בבית המלון Guesthouse Jersin  פקיד הקבלה הצעיר קיבל את פנינו והפנה אותנו לחדרים בקומה 3 במבנה.

כהרגלנו לפני השינה… וגם הפעם, נפתח מטבח המלון (כבר אמרתי פקיד הקבלה החמוד… אז מתברר שהוא גם הטבח…) וארוחת צהרים לילית על כול המשתמע מכך ביחד עם בירות הונחה על השולחן כעבור מס' דקות וחוסלה כעבור מס' דקות לאחר מכן. כנראה שרק ככה ניתן ללכת לישון אחרי יום רכיבה ארוך ומייגע בתוך סאונה.
רחש המכוניות, החנויות הנפתחות מתחת לחלונות חדרי השינה והתושבים היוצאים לעבודה מעיר אותנו משנת הלילה לעוד יום של רכביה ובילוי. 08:00 ואנחנו כבר ישובים על האופנועים בדרך לסיור היומי ביקור במערת פוסטוניה.

הסיור במערה יוצא כול שעה עגולה ויש להיות שם כ- עשרים דקות לפני. את הדרך לשם אנו בוחרים לעשות בנתיב המהיר מרחק של כ- 20 דקות רכיבה. אלא, שמיד איך שאנו יורדים מהכביש המהיר מונפות לעברו שתי ידיים נשיות של שוטרות תנועה ואנו נעצרים ליד ניידת המשטרה המקומית. בדיקת דרכונים ואי נסיעה שימוש במדבקה המקומית המזכה להיכנס לכבישים מהירים קונסת אותנו ב- 300 יורו (לא הספיק הדיזל של אתמול והנה יש את 300 היורו של היום). שעה של עיכוב וניסיונות לבטל את רוע הגזירה לא עזרו, כול התחנונים והתסריטים הידועים של התיירים לא התקבלו ע"י נציגות המשטרה במקום. למען גילוי נאות, יצאנו בזול, העלות האמיתית הינה 150 יורו לכול רוכב והן הסכימו לחייב בקנס רק את שני הרוכבים הראשונים. ושוב באיחור קל (לא נורא גם זה חו'ל…) הגענו לחניון המערה לחניית האופנועים. קפה של בוקר והתארגנות כניסה למקום, ביחד עם עוד עשרות ומאות התיירים שהגיעו לבקר באתר כמונו. רכבת פנימית במפלס 0 הורידה אותנו לבטן האדמה לעומק של 120 מטר ובטמ"פ של 8 מעלות – פיצוי הולם לשלשות הימים האחרונים. מסלול הסיור משתרע על פני כ- 6 ק"מ בתוך ממלכת מערת הנטיפים הגדולה והיפה בעולם. העולם שנגלה לעינינו מרהיב ומרשים ביופיו. אי אפשר להישאר אדישים למראה כמות ועוצמת הנטיפים המתנשאים לגובה של עשרות מטרים. צורות שונות הממחישות מבנים, בעלי חיים ועוד… מעטרות את המערה. כמחצית ממסלול הסיור מבוצע הרכבת התחתית והחלק האחר בהליכה בשבילים מסומנים ותדרוך אודיו לפי תחנות. ממלכה שלמה של נטיפים בצורת ספגטי יורדים מתקרת, לצידם, מתנשאים מטה וילונות מפותלים של נטיפים המעטרים את כול המערה בצבעי אדמדם ולבן שלג. מראה מרשים ומעורר השתאות אל מול הבנייה הייחודית ומעניינת זו של הטבע במשך אלפי ומיליוני שנים.
אחרי הקור המקפיא המערה, היציאה ממערת פוסטוניה מחזירה אותנו אל השמש החמה.321 ק"מ רשומים לביצוע גם ביום רכיבה ואנו מתחילים ברכיבה לכיוון איטליה למלון הנמצא ב- Cakazo del Cadore . הרכיבה בהרים ובתוך הכפרים בסולבניה בואכה איטליה מחזיר אותנו לכבישים הצרים והמפולים הטבולים בכול הירוק שמסביב . תנועת הרכבים באזורים אלו מדוללת מאד (בעיקר טרקטורים מקומיים) ובכך משאיר אותנו לבד בתוך הנוף הפראי והבראשיתי הזה. כביש צר מאד ישן ובלוי מעביר אותנו ממזרח את הגבול לארץ המגף. הרכיבה ארוכה והשעות חולפות להן ואנחנו עוצרים להפסקת קפה ומאפה להתעוררות בשעה 20:30 (ועדיין אור יום) בעיר Montezo. שעה שלמה של רביצה בבית קפה מקומי במרכז העיר השוקק, איטלקית מטובלת באנגלית, נמנום על כורסת בית הקפא ואנו מוכנים ליציאה. רכיבה נוספת של כ- 100 ק"מ נוספים מחכה לנו מזרח הרי הדולומיטים ועד למלון. השמש מתחילה לשקוע ואנו נכנסים לתוך חיי הלילה בהרי הדולמיטים. חושך מוחלט יורד על האזור כולו ומשרה אווירה לילת שונה ואחרת מכפי שקורה במשך היום. ההרים מתעוררים לחיי הלילה, ערפל ערפילי עדין עוטף את צמרות העצים וכאילו מכסה אותם בשמיכה של הטבע לשנת הלילה. זרקורי האור של האופנועים מאירים את כבישי האספלט המפותלים והתחושה המתקבלת  מזכירה לי מסיבת ריקודים. ואכן, דיג'י במרומים מחולל עשן מלמעלה ואורגן האורות של פנסי האופנועים המבצבצים בינות לעצים  הופך את חווית הרכיבה לריקוד אוהבים מאתגר ומהנה, אני והאופנוע המחובר אלי צמודים אחד לשני ברכיבת סלואו מפותלת ומתעקלת במעלה ההר ובמורד ההר בסיבובים רחבים ובפיתולים של 180 מעלות. חיבור מיוחד ואחר לאהבה הדוג"ית ברכיבת הלילה עם תחושה של אני ואתה (האופנוע) וכול העולם שמסביב, חופש מוחלט, שקט מופתי של העולם סביב ורק נהמות האופנוע  בכול פתיחה וסגירה של המצערת מתנגנת לה ברקע ומשרה אווירה של צליל מיוחד לכול האירוע החגיגי. ליער כללים משלו ובלילה הם שונים לגמרי מהיום. לחגיגת הריקודים מצטרפים גם כול בעלי החיים ביער לרכיבת הריקוד בכביש: ארנבות, קיפודים, איילים צעירים, ברחשים, פרפרים ובעלי כנף למיניהם. חצות הלילה ואנחנו עדיין משייטים בכבישי הדולומיטים. 11 האופנועים על רוכביהם מגיעים לבית המלון Ferrovia בריאים ושלמים ומלאי התרגשות מחוויית הרכיבה הלילית.
דולומיטים מצלצל כמו דולפינים וכמו שהם אוהבים את המים אנחנו אוהבים ואפילו מכורים לרכיבת האופנועים, כל סיבוב , פנייה, עיקול, עלייה, ירידה מגלה נוף חדש, צבע אחר, תפאורה מגוונת וצלילים אחרים ההופכים את החוויה כולה למשהו אחר – זר לא יבין זאת כבר אמרתי. מס' הפעמים שהנשימה מחסירה פעימה, הלב מתמלא והנפש שמחה ומאושרת עולה על כול דמיון. בית גוברין קוראים לזה בארצנו או אולי צומת האלה בואכה צור-הדסה או אשתאול ועוד… כלום מכול אלה אינו משתווה לחוויית הרכיבה באלפים. כבישים מפותלים במעלה ההרים ולמרגלות ההרים שלא נגמרים, הטיות מימין לשמאל כול רגע ולאורך מאות ק"מ החוצים מדינות שלמות הופכים את חווית הרכיבה למאתגרת ומרתקת כאחד.

גולת הכותרת של יום המחרת הינו הטיפוס למעבר הרים סטלביו בגבוה – 2760 מטר. יציאת בוקר מוקדמת ל- 278 הק"מ של היום מובילה אותנו דרך מעברי הרים נמוכים פחות ובשלג המתגלה תוך אט אט  תוך כדי הטיפוס. הכבישים צרים מאד (בקושי מכונית אחת שעוברת…) ומאות רוכבי אופנים עושים דרכם למעלה ההר ביחד עם כול האופנועים החולפים על פניהם. הטיפוס ארוך ואיטי ומתנהל בזהירות ובמהירות זוחלת של 30 קמ"ש. כיבוש הפסגה הקרה לקראת השעה 18:00 מסמל את אחד המשימות המרכזיות במסע אופנועים זה. תחושת עשינו גם את זה מרחפת אצל כולם וחיוך רחב נמתח מאוזן לאוזן.
הגעה בשעה נורמאלית ( 17:00 )ביותר למלון Garni Interski מותיר בידינו זמן לשנ"צ מאוחר וצבירת כוחות לארוחת ערב שישי.
טיול האופנועים עומד לקראת סיום ונותרו עדיין עוד שני ימי רכיבה עם כ- 500 ק"מ עד למינכן. עפ"י התחזיות של היום השמש תעלם לה בין העננים הקרבים וגשם יתחיל לרדת החל משעות הבוקר וילווה אותנו ביומיים הקרובים, שינוי מרענן לימי החמסין שהתחלנו בהם את הטיול.
את פרק הסיום שבו אצרף גם את תגובות הרוכבים אכתוב כבר מהארץ.
שבת שלום לכם חברים וסופ"ש מהנה.

שלכם איציק.

————————————————————————————————————–

כל הזכויות C לסיפור ולצילומים שמורות לאיציק שפר

————————————————————————————————————–

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   יש תגובה אחת, הוסף תגובה    

18 במאי 2013 עודד ויטאליס חוזר לדרום מזרח אסיה

לאחר חופשת מולדת

עודד עולה שוב על האופנוע ויורד מתאילנד למלזיה


הצג מפה גדולה יותר

לאחר שחצה את מרכז אסיה, הטיס את האופנוע לדרום מזרח אסיה, רכב את תאילנד ולאוס, עודד חוזר מחופשת מולדת ארוכה ויוצא מתאילנד שם איחסן את האופנוע ומדרים לכיוון מאלזיה.

כמיטב סגנונו של עודד: דיווח טלגראפי וקצרצר, הרבה תמונות וקישור לתוכנת תיעוד המסלול שלו. הקליקו ותהנו ממסלול לא שגרתי של רוכב מחוייב למלאכת ההרפתקה.


שלום לך תאילנד היפה והנעימה כל כך וברוכה הבאה מלזיה. ברכיבה זריזה הגעתי לאי פננג – מחובר בגשר ליבשת והתמקמתי בג'ורג' טאון – עיר מסחר מהתקופה הקולוניאלית שהוכרה ע"י אונסקו כעיר לשימור. העיר, ערב רב של לאומים – סינים, מלאווים, הודים ואירופאים שהידיעה שהאימפריה קרסה טרם הגיעה אליהם.

האפשרות היחידה היא לשלוח את האופנוע בסירת מטען, לטוס לצד השני ולקוות להפגש שם עם האופנוע. הסירה יוצאת פעם בשבוע – שבת בלילה וביום שני בבוקר מקבלים את הסחורה. את האופנוע יש להפקיד כבר ביום רביעי .

ובכן, זכיתי לכמה ימי מטיול במלזיה – זוכרים תוכניות ואלוהים? והופ על האופנוע לקואלה לומפור.

הכבישים המהירים הם כבישי אגרה שדו גלגליים פטורים ממנה. בכדי לעקוף את המחסומים יש שביל סלול קטן – בתמונות.

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   לחץ כאן כדי להגיב ראשון!    

26 בינואר 2013 גבי מגיע לאוסואייה – כתבה 35

עוד חלום מתממש. גבי מגיע לסוף העולם. אוסואייה!

והכל קורה לטובה: האנשים, האופנוע, הנוף והאוכל…

P1080451.JPG

סוף העולם במובן החיובי

יום שישי 18.1.2013
הבוקר קמתי לארוחת בוקר מוכרת ומהנה, טוסטים טובים, קרואסון טוב וריבת חלב שמרחתי על הכל. אני מתחיל להרגיש בבית/ לאחר מכן בדרך דרומה אין שום דבר מיוחד מלבד בעלי חיים בצידי הדרכים הדומים ללאמה אבל הם לא ( אני אשאל לשם בעל החי ) ומשהוא שדומה לטווס קטן אבל גם הוא לא (גם עליו אני אבדוק) מעבר לזה פגשתי בתידלוק הראשון בחורה אוסטרלית שרוכבת על KTM 690 מזה 3 שנים סביב כדור הארץ. מאוסטרליה ליפן ולדרום קוריאה. חצתה את אסיה ואירופה ויורדת מאלסקה דרומה עד אושוויה וחוזרת צפונה דרך החוף המערבי של היבשת. עוד דבר שקרה לי היום זה שעברתי את ה – 45,000 ק"מ והדבר האחרון זה משך שעות הפתיחה של בתי מסחר. בתחנות הדלק יש בד"כ צמוד מסעדות שבכל אחת מהן אני קונה אמפנדה מבית המאפה הארגנטינאי ונהנה מאוירה של ילדותי וזה כנראה הופך להיות המהפך בדרך להתחלת עליה במשקל… אני לא מוותר על החוויה הקולינרית הנהדרת הזאת משום סיבה. אז אנא לא לשאול יותר שאלות על משקל… התשובה תהיה לא נעימה לא לי ולא לאף אחד 🙂 . אחר הצהרים המוקדמים הגעתי ל – Puerto San Julian והתמקמתי ב – Hosteria מול הים ועכשו אני יוצא לטייל קצת.

בפוארטו סאן יוליאן

יום שבת 19.1.2013

הבוקר יצאתי מוקדם, כדי לנסות להספיק ולהגיע למוסך גדול של אופנועים יפניים הממוקם ב Rio gallegos. מכוון שהיתה לי הכתובת, יכולתי לרכוב ישר למוסך, כאשר כולי אושר לקראת פיתרון לכל החוסרים שיש לי באופנוע. מה רבה הייתה האכזבה כאשר התברר שאין להם דבר מהרשימה שהכנתי. חיפשתי מקום לישון בנחמה שלפחות אראה כמה משחקי כדורגל טובים מהליגות באירופה. גם כאן נחלתי כישלון… כאשר המשחק הראשון שצפיתי בו היה ההפסד של ברצלונה לריאל סוסיאדד. פיציתי את עצמי ב- Milanesa con pure טוב. כאן בארגנטינה, ארץ הבשר האמיתית, השניצל הוא כמובן מבשר (ולא מעוף…) וזה מה שהזמנתי לי כפיצוי על יום נאחס. ניסיתי עוד לפתור את בעיית המשענת לרגל באופנוע שנשברה לפני מספר ימים וגם כאן לא מצאתי פתרון. לכן הורדתי את כל המתקן המאולתר שבניתי עוד בארה"ב. שכבתי לישון מוקדם לקראת יום ארוך מחר.

בדרך לריו גאייגוס


יום ראשון 20.1.2013

התחלתי את יום הרכיבה ב – 6:30 כדי להגיע מוקדם למעברי הגבול דרומה. לאחר כשעה של רכיבה, הגעתי למעבר הגבול המשותף לארגנטינה וצ'ילה שיש צורך לעבור בו 5 דלפקים, על מנת להמשיך דרומה. בתור לדרכונים, פגשתי שוב את שרי (האוסטרלית מתחנת הדלק) ועוד שני רוכבים ברזילאים והמשכנו יחד למעבורת שחוצה את תעלת מאגאלאן בה עבר הספן פרדיננד מאגאלאן מהאוקיינוס האטלנטי לזה השקט עוד בשנת 1518 – ארבעה וחצי ק"מ רוחבו בקטע הזה ופנינו כמובן דרומה לארץ-האש. כאן שיחק המזל ואיך שעלינו למעבורת, היא סגרה דלתות ויצאה לדרך בת כחצי שעה. בצד השני, הכביש סלול באספלט לאורך כמה ק"מ ואז הופכים 120 ק"מ לדרך עפר לא סלולה. הברזילאים על זוג הקוואסקי 650 עצרו ושרי ואני המשכנו לרכוב ביחד. הבחורה שדה על האופנוע (להזכירכם KTM) את רוב הדרך הלא סלולה היא עושה בעמידה במהירות גבוהה (כמובן שהיא צריכה לחכות לי מדי פעם)

לאחר כ- 70 ק"מ, פתאום אני שומע "בום" והמנוע דומם. אני מתחיל לחפש את הנזק ולא מוצא. בינתיים פנתה שרי לאחור הגיעה אלי והציעה לבדוק את הסנסור של הרגלית. אכן הוא היה שבור. חשבתי שאם אני אחזק אותו והרגלית תלחץ הבעיה תיפתר. לא זה מה שקרה וכנראה שהסנסור נשבר סופית. חשבנו לנטרל אותו ולא מצאנו איך. הצעתי שהיא תמשיך בדרך ותנסה למצוא פתרון, אבל היא התעקשה להשאר (אני מדבר על בחורה שאני מכיר 10 דקות נטו). פתאום עצרו לידינו שני ארגנטינאים על אופנועי  Jawa 350 ruta 40 אופנוע שהוא המצאה מקומית ששמעתי עליו – וניסו לעזור ואכן הצליחו. ברגע שהבחור שניגש לעזור הבין את הבעיה, הוא ניסה למצוא פיתרון פנימי וכאשר לא מצא הוא הציע לחתוך את החוטים לסנסור וחיבר אותם ובכך פתר את הבעיה. לאחר יותר משעה של התמודדות, יכולתי להמשיך לרכוב הפעם לאט יותר מכוון שאין לאופנוע מגן תחתון – שיתכן והיה מונע את הבעיה. עוד כשעה רכיבה ואנחנו במעבר הגבול מצ'ילה חזרה לארגנטינה שוב – (ארץ האש מחולקת בין שתי המדינות שעל מנת לעבור לאוסואייה ולקטע הדרומי שבבעלות ארגנטינה, היינו צריכים לעבור בטריטוריה צ'יליאנית וכרגע אנחנו חוזרים שוב לשטח ארגנטיני), כאשר הגענו פגשנו בחור שחום (חשבתי שהוא הודי) על BMW 1200GS וכיתוב ערבי על דפנות המיכל. בירור קצר העלה שהוא מכווית וכאשר שאל אותי "מהיכן אתה?" שאלתי אותו בחזרה: "האם תמשיך להיות חבר עם אני אגיד לך?" והוא ישר אמר: "אתה מישראל" והוסיף: "אני מאמין באנשים ולא בפוליטיקאים!" התחבקנו והצטלמנו ביחד.

מפגש מזרח תיכוני בסוף העולם

המעבר היה לא קשה אך זה כלל רק את היציאה מצ'ילה ועוד רכיבה של 12 ק"מ עד למבני רשויות הכניסה לארגנטינה שוב. כאן זה היה איטי יותר אך בלי שום השוואה לבירוקרטיה הזוחלת שחוויתי במרכז אמריקה… המשכנו לכוון  Rio Grande ועצרנו לאכול ולתדלק. השעה היתה כבר 16:30 והחלטנו להמשיך עד אוסוויה שזה עוד כ – 200 ק"מ, הדרך הופכת להיות יפה מדקה לדקה ואנחנו עוצרים קצת לצלם ולאחר מעבר גאריבלדי כעשרים ק"מ לפני אוסואייה,  מגיעים בשעה 19:00 לעיר הדרומית בעולם. אנחנו מחליטים לרכוב ישר לקמפינג לאחר ניסיון כושל להשיג חדר (הם מבקשים 400 פזוס ללילה…) כך שלאחר כ – 4 חודשים שהציוד שלי היה ארוז, הוא יצא לאויר העולם שוב. כאשר הרכבתי את האוהל, הרגשתי שוב את החוויה של עשייה והרגשתי טוב עם זה. התארגנתי כבימים ימימה ואת חווית הלילה אני משאיר למחר. עוד משהוא סמלי הוא התאריך, הגעתי לאוסוויה 9 חודשים בדיוק מהיום שבו יוסי, נייג'ל ואני נחתנו במיאמי: 20 באפריל. בכל מקרה אני מרשה לעצמי לסכם את היום והתקופה במילים:

חלמתי על זה, ועשיתי את זה!

היום אני ב – Ushuaia ואני שמח על כך למרות שמהיום כל ק"מ שאני עושה מקרב אותי לסיום המסע.
עד כאן לסיכום של יום שמערב חוויות אנושיות נהדרות וסיפוק אדיר של עשייה .

יום שני 21.1.2013

הלילה ישנתי חרה למרות שחשבתי שזה יהיה כיף לחזור לבדידות הנעימה של האוהל. לא מצאתי את עצמי כל הלילה ויותר מזה, חששתי שעוד ירד גשם ויקח לי זמן לברוח מכאן. בבוקר בשעה 6:30 התעוררתי מהמעט שישנתי והתחלתי להתארגן ראיתי מעלי שמים מעוננים וכאן אף אחד לא יודע מתי צפוי גשם. לאחר שהייתי מוכן, רציתי להפרד בצורה מכובדת משרי אבל היא ישנה כנראה נהדר כך שניכנסתי להמתנה באולם שבמקום שבו יש אינטרנט והשלמתי את היומיים האחרונים שלא כתבתי בהם. קרוב לשעה 9:00 התעוררה שרי ונפרדנו כל אחד לדרכו; אני לחפש מקום טוב ליומיים הבאים והיא מחכה לחלקים של האופנוע שלה שיגיעו כנראה רק בעוד 5 ימים ועד אז תנוח ב "עאלק" קמפינג. מצאתי די מהר מקום יפה להתאכסן בו. זה היה בחדר שיצאו ממנו זה עתה ולכן חיכיתי עד שהיה מוכן. אחר הצהרים רכבתי לפארק הלאומי הנהדר Tierra del fuego ודרומה משם פארק לה-פאטייה. שם בקצהו הדרומי מסתיימת הדרך הכי דרומית בעולם. הצטלמתי ליד השלט המפורסם שממנו ועד ליבשת אנטארקטיקה יש 1500 ק"מ בלבד. אין עוד נקודה דרומית יותר בעולם, אליה אפשר להגיע על אופנוע. הייתי פתאום האופנוען הכי דרומי על כשור הארץ… וזה היה פיצוי הולם ויותר, למה שעבר עלי ביומיים האחרונים. הפארק מדהים בעיני וכל רגע אני עומד ומצלם. חוויה נהדרת. הגשם שירד בכניסה לפארק, הפסיק והשמש חזרה לחמם את האויר הצח של השמורה והדבר הנעים את הזמן של הביקור. חזרתי להוסטל למקלחת חמה.

יום שלישי 22.1.2013
התכנית שלי להיום היתה לישון ולנוח כמה שיותר. בפועל זה לא קרה. די מוקדם התעוררתי ויצאתי לאכול את ארוחת הבוקר שמקבלים במקום הנחמד שאני נמצא בו, השם שלו Rio ona והוא נוח ונעים. לאחר מכן החלטתי לנסות למצוא משהוא מהחסר לי למרות שהעיר לא גדולה ואין בה הרבה אפשרויות. לקראת הצהרים, גיליתי שיש כאן סוכנות אופנועים יפניים אבל עד שהגעתי הם כבר יצאו להפסקה עד השעה  15:00. לכן שוב נהנתי מההליכה ברחובות וחזרתי מאוחר יותר, לבדוק האם יש משהוא בסוכנות האופנועים אבל כלום. הבעלים שלח אותי למקום אחר, שם בעל הבית הסכים לקדוח חורים מתאימים לאחד ממגני הרוח שהתאימו לאופנוע וכך לקראת סוף היום, פתרתי את אחת הבעיות שלי – הסטת הרוח שהתרגלתי אליה מאז יצאתי לדרך ועד למעבורת בקארטרה אוסטראל – שם נשבר המגן. לאחר מכן החלטתי לנסות למצוא אילתור למגן תחתון, להגנה מפני האבנים שקופצות וחובטות בחלקים העדינים הממוקמים בחזית גחון האופנוע (בעיה ידועה של דגמי V STROM – העורך) בדרכי העפר ואכן לקראת שעת סגירה, תפסתי נפח שהסכים לאלתר לי מגן כזה ומיקמנו אותו (ראיתי את האילתור הזה, אצל הבחור עם אופנוע הג'אווה שעזר לי לפני כמה ימים) ועכשיו נשאר לי לראות האם זה אכן עוזר למנוע נזקים מאבנים. חזרתי מאוחר ותשוש לחדר בהוסטל לקראת היציאה לדרך של מחר.

יום רביעי 23.1.2013
במקור התכנית שלי היתה לרכוב היום ל – Rio Grande ולנסות למצוא פיתרון לבעיות שהיו לי, אך מכוון שפתרתי אותם אתמול, החלטתי ולהעז ולחזור ישר ל –  Rio Gallegos למרות שאני לבד. השכמתי מוקדם והתארגנתי למרות הטיפטוף שירד והטמפרטורה הקרה של 10 מעלות שעמדה באויר. בשעה 7:30 יצאתי על כביש רטוב בנסיעה איטית ואחר כחצי שנה של נסיעה דרומה… יצאתי לכוון צפון – לראשונה מאז הרכיבה לאלסקה וזו בעצם תחילת הרכיבה חזרה הביתה. הגשם המשיך לרדת והקור הלך וגבר ככל שהתרחקתי מאוסוויה המוגנת במיקרו אקלים נוח יחסית ועם היציאה מהעיר ותחילת הטיפוס לרכס ההרים שמקיף אותה מצפון מזרח הטמפרטורה כבר צנחה ל 7 מעלות. בהחלט קר. לאחר קצת יותר מ- 100 ק"מ הגעתי לאזור החוף המזרחי ואז החלה להכות מימין רוח נוראית שנמשכה כל היום שבמהרה הפך להיות היום הכי קשה שהיה לי בכל תשעת החודשים בהם אני רוכב במסע הזה. לאחר כ-280 ק"מ, הגעתי למעבר הגבול לצ'ילה –אותו חציתי בכיוון ההפוך אך לפני ארבעה ימים – ושם שוב פגשתי את הדרך הלא סלולה לאורך 120 ק"מ צפונה לכיוון מעבר תעלת מאגאלאן וחזרה לשטח ארגנטיני – והקושי הפך להיות כמעט לא אנושי בשבילי. המאמץ היה ענק! לא רק שחלקים של הדרך מלאה באבנים, הרוח פשוט היקשתה מאד על השליטה באופנוע. רכבתי לאט יותר מהרכיבה עם שרי בהלוך. דבר שהאריך את משך המעבר של הדרך הלא סלולה לשעתיים וחצי. מדי פעם, הייתי שומע את האבנים מכות ברעש על המגן המאולתר וכך עד לסיום המתיש של הדרך. לקראת 18:00 הגעתי ל-  Rio    Gallegos ולמזלי המקום שבו שהייתי לפני ארבעה ימים כשרכבתי בכיוון ההפוך, היה פנוי והתמקמתי בו לא לפני שהלכתי להחליף דולרים לכסף מקומי. השער הרשמי הוא 4.8 פזו לדולר, אבל בפועל, אפשר לקבל עד 7 פזו לדולר בהתמקחות ב – Casa de cambio. אני קיבלתי 6.5 פזו. זה מוזיל את ההוצאות בארגנטינה עד 30%. פינקתי את עצמי בארוחה טובה, לפני שחזרתי למלון לכתוב.

יום חמישי 24.1.2013

הבוקר החלטתי סופית "לקפוץ" ל- El Calafate. שזו סטיה מערבה מהמסלול הישיר לאורך האוקיינוס האטלנטי – על כביש מס' 3 צפונה לכיוון בואנוס איירס. מזג האויר ממשיך להיות קר, לכן שלפתי את כל השכבות שיש ברשותי לטובת הרכיבה היום. זה לא עזר הרבה ויחד עם הרוח שנחלשה מעט לעומת אתמול היה פשוט קר. רכבתי כ- 160 ק"מ עד המקום הראשון שבו היה אפשר לעצור ופשוט התיישבתי ליד התנור שהיה שם ישבתי כחצי שעה עד שהפשרתי. ההמשך היה כבר יותר קל ובצהריים המוקדמים הגעתי לאל קלפטה, מצאתי ממש בכניסה לרחוב הראשי הוסטל יפה והשארתי את הדברים ויצאתי לכוון Parque Nacional Los Glaciares שקרחון Perito Moreno הוא הדבר המרשים והבולט ביותר בפארק. בתצפית לפני הפארק, כאשר סיימתי לצלם – הגיע אוטובוס וראיתי על החולצה של ראש הקבוצה כיתוב בעברית ואכן הסתבר שזהו אוטובוס של ישראלים דתיים שמטיילים כחודש בדרום אמריקה בטיול מאורגן. לאחר מכן, כמו שאני אוהב, התמקמתי מול הקרחון וחיכיתי לנפילות פלחים מהקרחון ששוליו מפוצלים ומתמוססים באיטיות לתוך האגם – נפילות אכן היו ובמספר די יפה וזה מדהים, למרות שלא הצלחתי לתפוס לצילום אף נפילה. בשעה 18:00 יצאתי חזרה לכיוון אל קלפטה הנמצאת במרחק של 80 ק:מ, הרכיבה היתה נעימה מכוון שהרוח נרגעה – למרות שהטמפרטורה עדיין נמוכה. הכבישים באיזור זה חלקים וחדשים והנוף לפארק וממנו יפה כך שסיימתי יום נהדר בפארק מרשים.

נתראה בהמשך הדרך. ד"ש! גבי

————————————————————————————————————————————————–

עריכה יוני. כל הזכויות C לצילומים ולסיפור שמורות לגבי פלקסר

————————————————————————————————————————————————–


מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   לחץ כאן כדי להגיב ראשון!    

21 בדצמבר 2012 עודד מסיים פרק רכוב בקמבודיה

לאחר סיבוב מרשים במזרח

כמה תובנות והמון תמונות

בדרך לקיפ 014.JPG

פרק ראשון :

משהו לאכול

פלפל, תבלין שכיח על שולחנותינו ואף פעם לא תהיתי איפה ואיך הוא גדל. רצה הגורל ומפעלי ב.מ.וו והגעתי למחוז קמפוט בקמבודיה שהפלפל הגדל בגבעותיו, יצא שמו למרחקים ונחשב במטבח הצרפתי ל-ה-פלפל. לדעתה טענה צרפתית זו שווה בדיקה – עליתי על האופנוע ויצאתי לגבעות קמפוט להשכיל.

ובכן, פלפל קמפוט צומח על מטפס שכל שנה נכרת כמעט בבסיסו. צבעי הפלפל – לבן, אדום ושחור תוצאה של תהליך העיבוד לאחר הקטיף – בזמן הקטיף הפלפל הוא ירוק – ולא משונות בוטנית.

מאחר ופינה זו של העולם עשירה בסרטנים השילוב בין שני המעדנים מתבקש והערב אלך לסבול בשקט ולאכול סרטן ברוטב פלפל (ירוק) קמפוט.

יש כמובן תמונות משני המעדנים לפני המפגש הגורלי ביניהם. כמו כן מספר תמונות של אכסנייתי הצנועה והנוף הנשקף ממנה (10$ ) – קשה, קשה, אבל אין ברירה.

ובכן, גמרתי, לא מהר אבל רצתי מהר לספר לחבר'ה. יש תיעוד. אם תדמנו למקום – ממומלץ.

מהדרך בקמבודיה 013.JPG

פרק שני:

הפיאנלה של קמבודיה – המקדשים באנגקור ואט וסיאם ריפ

הדבר החזק שלקחתי משם ועדיין מלווה אותי הוא מסר ויכולת הסובלנות שיש במקום הזה ובכלל בקמבודיה. לדעתי, מעט אומות אם בכלל עברו את שעברו הקמבודים בתקופת רודנותו של פול פוט ולמרות זאת החמרים ממשיכים את חייהם בפיוס ביניהם. באנגקור ואט, החל מהמאה ה 6 ועד המאה ה 15 נבנו המקדשים. הראשונים שביניהם נבנו כמקדשי הינדו להאדרת האלה שיבא. בהמשך גדלה השפעתו של בודהה ונבנו מקדשים להאדרתו. כך הלוך חזור אולם, אף פעם אחרי "המרת הדת" לא נחרבו, נהרסו או נותצו המקדשים – המקדש הגדול והמוכר מכולם באגקור ואט נבנה כמקדש הינדי ובמהלך ההיסטוריה הוסב למקדש בודהיסטי. פסל האלה שיבא הועתק מהמקום המרכזי לפינה צדדית ובמקומה הועמד פסל בודהה שעומד עד היום. אחד המלכים בשושלת הגדיל לעשות ובנה מקדש לשיבא ולבודהה.

געגועים עזים שתקפו אותי לבנות בבית (בכל זאת, ערב חג המולד) – שינוי בתכנית. ביום ראשון הקרוב אני בזרועותיהן – מקווה. ידידי הבווארי יחכה לי בבנגקוק (חלקכם מוכן להחליף אתו, אני יודע).

עודד

—————————————————————————————————————————————————-

ערך יוני. כל הזכויות C לכתיבה ולצילומים שמורות לעודד ויטאליס

—————————————————————————————————————————————————

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   לחץ כאן כדי להגיב ראשון!    

פוסטים קודמים »