הרפתקה דוט קום

30 באוגוסט 2017 פלדמן משלים את אסיה אלסקה וקנדה

סיכום ביניים

פלדמן עושה חישובים

קצת הסטוריה ….
יצאתי ב-12 לאפריל מארץ הקודש חיפה עם אונית מעבורת רורו-  (ROLL ON – ROLL OFF) ׂליוון. הפלגה נהדרת משם לגבול בולגריה,

מהעיר בורגאס, לקחתי מעבורת על הים השחור. לגאורגיה לעיר באטומי, צפונה לחבל מסטיה אושגולי. ירדתי לטיביליסי הבירה.
דרך הדרך הצבאית היפיפיה למעבר קזבגי. בואכה לרוסיה .רכבתי דרך צצניה דגסטאן. לגבול קזחסטן צפון הים הכספי .
ירדתי לגבול אוזבקיסטאן לערים חיווה, בוכרה וסמרקאנד. עליתי צפונה לעיר טשקנט .משם לגבול תג'יקיסטן לעיר דושנבה. דרך מנהרת אנזו הידועה לשמצה. רכבתי את הפמיר במקביל לנהר הפאנ'ג אפגניסטן מימין .לראותה בלבד ….הפמיר ועמק הוואחן הנהדר היפה והקשה כאחד…!! עד לעיר מורגב למעבר קייזל 4,655מ אל עבר גבול קרגי'סטן לעיר שרי-טאש דרך אוש צפונה .
חזרתי דרך ימת איסיק קול לקזחסטן לעיר אלמאטי .


עליתי צפונה לעיר סיימי לגבול רוסיה בשנית.
משם רכבתי דרך העיר ברנאול לעבר רכס האלטאי המהמם בואכה ….לגבול מונגוליה צצרלנד אולגי חובד אלטאי

הלכתי לאיבוד בים השבילים של מונגוליה ארץ הנוודים המדהימה הזו…..כן לאיבוד (יצאתי משם).
דרך אולן באטר – לאולן אודה בואכה רוסיה בפעם השלישית ולימת בייקל .
וכל הדרך הטראנס סיבירית 4.275 ק"מ של יערות ביצות מלונות דרכים של אמא רוסיה. לעיר וולדיווסטוק.


על מעבורת לדרום קוריאה לנמל דונג אה. לסיאול הבירה .
לקחתי טיסה כשהאופנוע (הקרנר) בבטן המטוס לעיר וונקווובר קנדה . משם צפונה דרך בריטיש קולומביה והיוקון האדיר.

לאלסקה כן גולת הכותרת של המסע .(גם הפמיר הזה). עד לפרודו ביי שלחוף הים הארקטי. ירדתי דרך פארק הדנהלי

וחצי האי קיינאי חזרה להיינס שבדרום אלסקה ומשם הפלגה נהדרת דרך המעבר הפנימי שבמערב קנדה לפרינס רופרט, לאי ונקובר

כן .מדהים מעניין ללוס אנג'לס (שבצפון לפארק אולימפיה ויער הגשם המדהים ).
כל הדרך דרומה דרך האגם קרייטר דרומה לדרך 101 לעצי הרד ווד המקסימים

.לסן פרנסיסקו גשר הזהב .מזרחה לפארק היוסמיטי וקינג קניון פארק עצי הסקויה שאין שני להם בכל העולם הכחול והנהדר הזה .עם אנשים טובים ומכניסי אורחים עם גוונים שאינם כתובים בספרים .רק דרך המגע ואחיזת העין מביאים אותך להתרוממות הרוח לגעגוע לעולם ללא מלחמות או סיכסוכים ולגשר בני בני האדם על פי מראה העצים שנותנים לנו תחושת המשך .של אחיזה במציאות טובה ונעימה אחד את השני

.אהבה זה שם המשחק ללא מילים גבוהות .נתינה והידע את האחר , הם אלה שינוי של רגש ועניין .
תודה על המעקב שלכם דרך תמונה ומילים ללא פסיק ונקודה
שלכם אבי

—————————-

כל הזכויות C לצילומים ולסיפור שמורות לאבי פלדמן

—————————–

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   יש 2 תגובות, הוסף תגובה    

12 באפריל 2017 לאה וגדי מקוטב לקוטב -1

חציית האמריקות מאלסקה לדרום ארגנטינה ברכיבה זוגית

את גדי ולאה נחימוב גם אתם מכירים. אם לא סעדתם פעם באל-גאוצ'ו כשהם היו בעלי הרשת, בטח ראיתם את ביתם (או טעמתם את יציר כפיהם) הנח לו ממערב לכביש היורד למצפה רמון כשלושה וחצי ק"מ מדרום לצומת טללים. אין מצב שלא עברתם ליד חוות נאות.

גדי הגיע אלי לפני כשנתיים לשוחח על תכניותיהם לעשות את האמריקות. בגדול רצו לצאת הכי מהר. רק מה, להגיע לנקודת ההתחלה באלסקה בחורף לא ממש מומלץ, אז עד שמזג האויר ישתפר, ירד הזוג המופלא לכמה חודשים לתור את דרום יבשת אפריקה ברכב 4X4 מאובזר כקמפר שטח כמו שצריך. חרשו היטב את דרום אפריקה, נמיביה ובוצואנה,

הזדכו על הרכב וחזרו לארץ רק כדי לוודא שהדור הצעיר אכן מאופס על האחריות שנחתה עליו בעיקר בתחזוקת חוות הבודדים המושקעת. ואז יצאו לממש הרפתקה שרבים וצעירים חושבים כמה פעמים לפני שהם מתחילים בכלל לחשוב בכיוון. ופרומיליונצ'יק מבינהם אכן יוצא לדרך.

אני מתנצל על הדיווח המאוחר הזה. כי בעת כתיבת הדברים לאה וגדי כבר חזרו מהמסע. לא השתלטתי בזמן אמת על העידכונים כאן באתר הרפתקה, בעיקר מעצם היותי בתוך מסע משלי. לאה וגדי כתבו וצילמו בלוג נהדר וייחודי, הכולל המון מידע וחוכמת דרך, מנקודות מבט לא שגרתיות שבחנו את המושג הרפתקה מתוך נסיון חיים וזוגיות רבת שנים, זה לא פשוט להסתכן ולהעמיד במבחן הרבה נכסים כשאתם הציר המקשר והאחראי במשפחה רב דורית. בהקשרים עסקיים ופיזיים אין צורך להכביר מילים בסיכונים הקבועים כשעפים על דו גלגלי בדרכים הזויות, במזג אויר לא סלחני ובמחוזות נטושים בידיעה שלא היו להם אפילו שניה אחת לחפף או הזדמנות אחת לטעות – לאורך עשרות אלפי קילומטרים ולמשך חודשים. הקטעים שיובאו כאן הם תמצית הדיווח שמופיע בבלוג שהם כתבו. ולמי שרוצה צפיית בינג', הנה הקישור. הנאה מובטחת!

——————————————————
26 באוגוסט 2016
לפני ההתחלה.
גדי נוסע ללוס אנג'לס לחפש אופנוע. סוף יוני, ויש המון מודעות באינטרנט. משם צריך עוד להעביר את מה שיקנה לאלסקה- אלפי קילומטרים, כשבועיים נסיעה. ההפתעה הגדולה- כשהוא מגיע העונה כבר בעיצומה, ואין אופנועים מתאימים. כמה ימים מייאשים ויקרים בעיר הגדולה, ואז מודעה חדשה על אופנוע אפשרי באנקורג', אלסקה. גדי מתארגן לנסיעה, ובינגו- זה מה שהוא רוצה~ GS1200 BMW שנת 2014, פחות מ 5000 מייל, עם צמיגים 70/30 2 ארגזי מתכת, ידיות עם חימום, החלום בהתגשמותו. הבעיה היחידה- עכשיו צריך לחכות שבועיים שאני אגיע… חישוב מהיר מגלה שהשהייה שם תעלה כמו לחזור לארץ, ועם ההתעוררות של המינהל והדרישה לחתום על חוזה ולשלם מיידית ההחלטה קלה. גדי חוזר. היציאה הרשמית לדרך נקבעת ל 10/7. יש כרטיסים, נפרדים מכולם, והיידה לדרך!

אלסקה. ancorage

המטוס נוחת באחת בלילה. אור יום מלא. בין הנוסעים כאלה עם חכה ביד, מחכים למזוודה ולמיכל שבו יאכסנו את הדגים ואיתו יחזרו הביתה. מזג האוויר נעים – כולם בחולצה קצרה וסנדלים. אנחנו ישנים במלון הכי זול שמצאנו- 90 $ ללילה, ממש לא מזמין.
היום מנוצל לקניית ציוד, וביקור אצל ג'ף כדי לשלם על האופנוע. הוא מזמין אותנו לישון בחדר האורחים שלו – אבל היום כבר יש לנו חדר מוזמן באכסניה. 17000 דולר עוברים ידיים- וזורו שלנו!

נקבל את ההזמנה מחר כדי שנוכל להתארגן על האופנוע ולצאת לדרך. יום חמישי בבוקר אנחנו במשרד הרישוי עם הניירות, ממלאים טפסים ותוך פחות מעשר דקות האופנוע רשום על שמנו.
אנחנו מטיילים קצת בעיר, בודקים את מה שיש ומה שחסר, משלימים ונחים. אם רוצים לעמוד בתקציב של 100 דולר ביום חייבים להתארגן על ציוד קמפינג שלא היה בחשבון בהתחלה, לא ברור אם מזג האוויר יאפשר וזו הוצאה נכבדה, אבל לא נראה לנו נחמד לישון תמיד בחדר, וגם כך יהיה קשה לעמוד בתקציב. אנחנו מחליטים ללכת על זה. מאחר ובדרך יש עוד ארגז אחורי ושני תיקים חסיני מים, נראה שלא תהיה לנו בעיית מקום אכסון. עוד היום- ביקור במוזיאון היהודי- (יש פה בית חב'ד!) מתעד 7 משפחות שהגיעו לפה בתחילת ימי ההתישבות והן מרכזיות בחיי העיר, ויש בו תערוכה מרשימה שמתעדת את העלאת יהודי תימן.. מסתבר שלאלסקה על טייסיה ומטוסיה היה תפקיד מכריע אז. האוצרת של המוזיאון מספרת לנו ומסבירה מה שעושה את הביקור מעניין במיוחד.
המזוודה הנוספת הגיעה ואנחנו אוספים אותה בדרך, נוחתים עם כל הציוד בבית של ג'ף ויושבים איתו על בקבוק יין. ג'ף הגיע לאלסקה בעקבות 2 אחיו, הוא מנהל צוות שעובד ב DEADHORSE ופעם בשבוע טס לשטח. בשאר הזמן עובד במשרד בעיר. הפריזר שלו מלא שקיות ואקום עם חלקי דגים ובשר- הוא יוצא לדוג ולצוד מדי פעם. כשהיה צעיר הציד היה בשביל הכיף, היום הוא לא יורה בחיה שאין לו כוונה לאכול.. ג'ף אומר שתוך כמה ימים נתרגל לאור ואז נצטרך לישון פחות שעות בלילה. אנחנו נגלה בהמשך שזה לא עובד עלינו.בחצות הוא נפרד מאיתנו, מסביר איך לנעול כשנגמור ואיפה להשאיר את המפתח. אנשי אלסקה נותנים אמון באופן די גורף, וזה מוצא חן בעינינו.
שישי בבוקר, אנחנו מצליחים לדחוס את כל חפצינו למזוודות, כולל ספרים וערכת סריגה, ויוצאים ליומיים נסיעת מבחן. להתרגל לזורו, לבדוק שהציוד מתאים ולוודא שה'נהגת השניה' מסתדרת במקומה. דרומה לחצי האי KENAY נוסעים לעיירה SEWARD. שעתיים נסיעה עם הפסקת אוכל בקפה על שפת אגם.
כל אופנוען שחולף מסמן שלום, ויש הרבה כאלה. רובם הגדול בגילנו פלוס. רוכבים בעיקר גברים אבל יש גם הרבה זוגות ופעמיים- אשה נוהגת. סוף שבוע והעיירה מלאה במטיילים ונופשים. במזל מצאנו מקום בקמפינג על שפת הפיורד- יש יחסית מעט מקום לאוהלים כי האמריקאים מטיילים עם הבית. כמות עצומה של קמפרים- מארגז שמותקן על הטנדר ועד רכב בגודל של אוטובוס שגורר אחריו רכב פרטי. כמובן שככל שהרכב גדול יותר הוא מצויד יותר- מטבח, שרותים, סלון עם טלויזיה- כמו בבית. טיול רגלי קטן להתאוורר, ובלי לשים לב כבר כמעט חצות- כולם בפעילות, ילדים מתרוצצים, אנשים עושים BBQ- רעש שתואם את האור. מזל שאין לנו בעיה לישון בכל מצב..
למחרת- ארוחת בוקר בסגנון שנאמץ מעכשו- מנה אחת, שתיה אחת. הכל פה נמכר ומוגש בכמויות ענק- גם כשאנחנו אוכלים חצאי מנות אנחנו לא נשארים רעבים. מאחר ולא נהיה יותר לחופי האוקיינוס באלסקה- אנחנו יוצאים להפלגה של 6 שעות. מפליגים לאורך הפיורד (גם כאן זה נקרא כך) , בתקווה לראות בעלי חיים אופייניים, מגיעים לקרחון שיורד לים וחוזרים. מיד ביציאה הקברניט מפנה את תשומת ליבנו לאריה ים שצף להנאתו לידינו, ואחר כך לא מפסיק להסביר על הציפורים, על כלבי ואריות הים, על הליוויתנים ועל הצמחיה.

מדי פעם הוא קולט לוויתן ועוצר את הספינה כדי שכולם יצאו לסיפון וינסו לתפוס במצלמה. מאתגר מאד כי הליוויתנים צצים לשניות ועד שמרימים מצלמה כבר הזנב שלהם נעלם במים… טוב שאפשר להנות מהמראות גם בלי לתעד כל דבר!

לילה שני בקמפינג, ויש דברים לשיפור- האוהל שלקחנו מאביתר נהדר אבל קטן עלינו- אין בו מקום לציוד, ורב הטיול לא נוכל להשאיר דברים בחוץ אם נרצה למצוא אותם בבוקר. דבר נוסף- חייבים סיר קטן שנוכל להכין קפה. נסיעה חזרה לצפון- אנקורג' בדרך, אבל חוץ מארוחת צהריים אין מה לחפש בה, עוברים דרך כמה עיירות קטנות מנומנמות, ונכנסים לישון בקמפינג ממשלתי ליד נהר. רב שכנינו הם דייגים, ובבוקר גדת הנהר מלאה בהם. אנחנו לומדים שיטות שונות לדייג- אין ספק שזה לא בשבילנו… בדרך החוצה לכביש נקבת מוס מסתכלת עלינו בהפתעה- איזו חיה מכוערת! לזכר יש קרניים מפוארות, אבל בלעדיהן הנקבה מגוחכת. סטייה קטנה מהכביש לעיירה TALKEETNA ממנה יוצאים סיורים במטוס אל הפארק. עיירה תיירותית, צבעונית ומאד צפויה. למרות שהתכוונו לצאת לטיסה המאד יקרה- אנחנו מוותרים בגלל מזג האוויר. בהמשך הדרך מתחיל לטפטף וכשאנחנו מתקרבים לכניסה מחליטים לישון במלון. זו גם הזדמנות לפרוס בחדר את כל הציוד, לזרוק, למיין ולארגן מחדש את התיקים שלנו. שלישי בבוקר אנחנו בפארק. DENALY הוא השם המקורי, אך משתמשים גם בשם מק'קינלי. זו הפסגה הגבוהה ביותר בצפון אמריקה, ואפשר להכנס עם רכב רק 15 מייל- התנועה בפארק היא ברכב שלהם או רגלית. מאחר ומטפטף כל הזמן אנחנו עולים לנסיעה של שש שעות באוטובוס. הנהג-מדריך לא סותם את הפה לרגע- זה מעניין אבל טוב שיש הפסקות להסתובב קצת בשקט בחוץ… האזור הקרוב לכניסה סגור לתנועת מטיילים בגלל 'פעילות דובית' אבל יש די מקום לטייל. האוטובוס עוצר בכל פעם שמישהו מהנוסעים רואה חיה כך שמלבד נופים ירוקים ראינו גם מוס, קריבו ודב.
את הסיור אנחנו גומרים בעשר בלילה, אבל מאחר שיש אור מלא ואנחנו לא עייפים,
ממשיכים בנסיעה צפונה. נישן בדרך. למחרת לקראת צהריים אנחנו ב FAIRBANKS , העיר הצפונית ביותר. העיר פרוסה מאד, ונוחה מאד להתמצאות. אנחנו מוצאים קמפינג חביב, חנות ציוד שבה נשלים את החוסרים, כמו קומפרסור קטן ומיכלי דלק נוספים, בגדים לימים קרים במיוחד או לילות כמו האחרון (פיג'מה ראשונה שקנינו בחיינו הבוגרים…) וגם כמה אופנוענים שחולקים איתנו מידע על מזג האויר הצפוי לקראת הנסיעה צפונה. בלילה יורד גשם. האוהל עומד בגבורה במצב, אבל בבוקר אנחנו מתעוררים כשהשכנים מודיעים שהאופנוע נפל בבוץ. גם איפה לחנות צריך ללמוד. אנחנו אורזים ציוד מיותר ומשאירים בקמפינג, ויאללה- לדרך! מפיירבנקס יש 260 מייל עד COLDFOOT, שם תחנת הדלק האחרונה על DALTON HIGHWAY עד PRUDHOE BAY, DEAD HORSE. אחר כך 240 מייל נוספים. היום, יום חמישי צפוי מעט גשם, ואחר כך כל סוף השבוע כמעט יבש- 20% אפשרות לגשם נחשב טוב! הכביש עד דלתון הייווי בסדר גמור, ושם הוא נגמר. דרך עפר טובה, אבל יורד קצת גשם ויש בוץ.


להפתעתנו הכביש חוזר. זה לא כביש משובח, יש הרבה בורות וקטעים מכוסים עפר, אבל יחסית למה שציפינו- טוב. הנוף ירוק, עצי אשוח, צפצפה וערבה, הרבה מים זורמים וכמובן- צינור הנפט. כל הכביש הזה נועד לטובת צינור הנפט- בדדהורס עובדים למעלה מעשרת אלפים איש בכל זמן נתון והכביש משמש לאספקה שוטפת של מזון וציוד. לפני שנתיים הנהר הציף את הכביש והרס חלקים ממנו ועכשיו יש גם 3 חברות שעוסקות בהגבהתו והרחבתו וגם כאן מדובר על מאות רבות של עובדים שצריכים אספקה. זה פרוייקט שצפוי להמשך שנתיים ו 36 המייל האחרונים הם אתגר גדול לאופנועים. עוד נגיע לזה.. בינתיים נהנים מהנוף, הגשם פוסק, ואנחנו עוצרים על הגשר שעל נהר היוקון לצלם.
על הגשר מותקנים רמקולים שמסתבר אחר כך שהם נועדו להזהיר נהגים וגם להרחיק חיות. חניה קצרה לאכול בתחנת הדלק, ממשיכים צפונה. גדי רואה פתאום בין השיחים דב ועוצר בצד הדרך, אבל לא שם לב שהשוליים משופעים ואנחנו מתגלגלים עם האופנוע במקום. מזל שזה במקום- אנחנו מתגלגלים מצחוק ובעזרת צופים אחרים מרימים את הכלי הכבד הזה. הדב? הסתלק כמובן ואנחנו כבר לא נקיים כל כך..מגיעים לקולדפוט בשעת ערב מוקדמת. ה'מלון', אכסניה בנוסח צבאי, עולה 290$ ללילה, אבל אפשר להקים אוהל על הדשא ללא תשלום. אם רוצים מקלחת- משלמים. יש שמש, דובים לא נצפו לאחרונה, מקימים אוהל. בחדר האוכל אנחנו פוגשים זוג הודים שנסעו איתנו באוטובוס בדנלי. הם כל כך שמחים לראות אותנו, ואנחנו עומדים לפטפט קצת. ג'ף ופינגה באו לעבוד 5 שנים בהיי טק בקליפורניה, והם מנצלים את הזמן לטייל. המשך הדיווח בבלוג "ברגוע" של לאה וגדי כאן.

—————————————————

כל הזכויות C לסיפור ולצילומים שמורות ללאה וגדי נחימוב

————————————————————

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   לחץ כאן כדי להגיב ראשון!    

23 באוקטובר 2014 לירן חוזר דרומה מאלסקה לקנדה – דיווח 6

להתראות אלסקה, שלום לך קנדה

ושוב – להתראות קנדה ושלום ארה"ב.

resized_20140802_163909.jpg

עוד פרק במסעו של רוכב יחיד מסוגו

כמה טיזרים מהבלוג המאד מפורט ומחמם הלב של לירן מרכוס

1.8.14

"לאחר נסיעה ארוכה בחזרה מפרודו ביי הגענו בשלום בשעה 23:30 לאוניברסיטה בפיירבנקס.
סבסטיאן רצה להחליף את הצמיג האחורי שלו ביום שלמחרת, לצמיג כביש אותו הוא סחב כל הדרך מטקסס וביקש שאעזור לו בפירוק הגלגל והרכבתו במוסך ימאהה כך הוא ישלם פחות על העבודה, קבענו ליום שלמחרת בשעה 9:30 בלובי, הלכתי להתקלח קצת עדכונים בחדשות מהארץ ונפלתי שדוד על המיטה".

בלילה הזה ישנתי טובבב (רציתי לכתוב כמו תינוק, אבל תינוקות מתעוררים באמצע הלילה אז כתבתי טוב) הלילה עבר מהר, לשם שינוי התעוררתי ב 9:00 התארגנתי מהר וירדתי לשתות קפוצ'ינו מהמכונה שנמצאת בלובי של האוניברסיטה,סבסטיאן הגיע גם, דיברנו על יום האתמול כמה שכיף ואנחנו שמחים שעשינו זאת, יצאנו לכיוון האופנועים וראינו שני אופנועים שחנו לידינו בפרודו ביי האחד קאוואסאקי KLR 650 והשני דוקאטי ישן ומקורר אוויר שאלוהים יודע איך הוא הצליח לעשות את כל הדרך הזו, במבט מקרוב על הדוקאטי נראה שהוא חווה תאונה קטנה ולאופנוע נגרם נזק, מאוחר יותר פגשנו את הבחור הצעיר שהגיע מהולנד והוא אמר שהוא איבד שליטה במהירות 80 קמ"ש ולמזלו הנזק היה מועט, הנזק הגדול ביותר היה למשאבת הבלם הקדמי, כוסית נוזל הבלם התפוצצה לחתיכות והם נאלצו להיות מגייוורים וסידרו איזו קומבינה בעזרת מזרק וכך המשיכו עד פיירבנקס, האמת רעיון מעולה וההוכחה היא שהבלם עובד, כל שאר הנזק הוא שפשופים ועיקומים שאפשר לסדרם או פשוט לחיות אתם.

הקוואסאקי והדוקאטי הפצוע בחניית האוניברסיטה.

לאחר שצילמנו את האופנועים הנ"ל (סבסטיאן ואני) נסענו למוסך ופירקנו את הגלגל האחורי של האופנוע שלו ומסרנו אותו למכונאי שיחליף צמיג ויאזן אותו על המכונה, לאחר שסיימנו להרכיב את הגלגל בחזרה למקומו נסענו לשטיפת מכוניות אוטומטית בכדי לשטוף את הקרנפים, בארה"ב וקנדה יש עמדות אוטומטיות לשטיפה עצמית פשוט בוחרים את האופציה המתאימה בלוח הבקרה (שטיפה בלחץ, עם סבון, ווקס, מטאטא עם סבון, חומר לשטיפת מנועים ועוד) משלשלים כמה מטבעות והופ אפשר להתחיל איזה מגניב, אבל צריך להזדרז ולא להתמזמז כי השעון רץ אחורה במהירות, לאחר שהפעלתי את המכונה כ 5 פעמים כל פעם 2$ הקרנף היה נקי ונוצץ כמו שיצא מהסוכנות, אמרתי לו"אתה רואה הבטחתי לך שטיפה יסודית אם תתנהג יפה עד פרודו ביי וחזרה" הוא חייך אלי בחזרה בפנסיו הבוהקים, סבסטיאן שוב הסתכל עלי בצורה מוזרה ואמר לי "הקרנף אמריקאי אבל מבין עברית" צחקנו מהבדיחה ויצאנו לנשנש משהו בסופר מרקט, לאחר מכן נסענו לסוכנות אחרת של ימאהה וגם של הארלי דווידסון סתם בשביל לשטוף את העיניים ומשם חזרנו למנוחה באוניברסיטה שכן למחרת יש נסיעה ארוכה והמטרה לחצות את הגבול ולנסות להתקרב כמה שיותר לעיירה וויטהורס שבקנדה,קבענו להיפגש ב 8:00 בבוקר ליד האופנועים כאשר הכל מוכן לתזוזה,לקחתי את התיק עם הציוד שהשארתי לשמירה בקבלת האוניברסיטה והלכתי להתקלח ולנוח. בבוקר נפגשנו ולפני יציאה הזכרתי שוב לסבסטיאן שהפעם עוצרים ליד השלט "ברוכים הבאים לאלסקה" ושאני חייב תמונה אז שיזכור זאת, הדרך חזרה לכיוון מעבר הגבול הייתה משעממת וארוכה, קצת לפני העיירה טוק זכרתי שראיתי בכיוון הלוך מן כלי רכב עם גלגלים ענקיים וכל הדרך חיפשתי אותו, פתאום בצד הדרך אני רואה את הדבר האימתני הזה, סימנתי לסבסטיאן שעוצרים ומתברר שזו עגלה, כנראה להעברת בולי עץ ענקיים, ביקשתי מסבסטיאן שיצלם אותי שתראו כמה זה גדול, בזמן שאנחנו מצטלמים הגיחה מאחורינו אישה מבוגרת ואמרה "כדאי לכם לבקר בבית שנמצא מאחורי העגלה, בעלת המקום אישה מבוגרת והיא תשמח לראותכם, לא כל יום עוצרים תיירים פה בדרך כלל כולם פשוט ממשיכים וחולפים על פני המקום", בדרך לבקתה נראה שבעלה אהב לאסוף כל מיני דברים ובעיקר אופנועי שלג, נכנסנו לבקתה וראינו שזו בעצם חנות מזכרות ומשחקי מזל, צילמנו ושוחחנו קצת עם האישה והמשכנו בדרכינו (היא סרבה להצטלם), לאחר עצירה לתדלוק בטוק המשכנו בנסיעה ארוכה לכיוון מעבר הגבול, מיד לאחר המעבר בו לא עצרנו בכלל, נעצרנו לצילום עם השלט "ברוכים הבאים" לאחר מכן המשכנו שוב כמו בדרך הלוך כ 30 ק"מ עד לביקורת הדרכונים הפעם הקנדית, שוב שאלות קצרות "מאיפה באת ולאן אתה הולך?" החתמת הדרכונים וקדימה ממשיכים, ושוב קנדה מראה את עצמתה ואת נופיה המהממים, אגמים ונהרות, הרים ויערות, עליות וירידות, סיבובים וישורות, גשרי מתכת ונוף מדהים ללא סוף פשוט קנדה את מהממת התאהבתי בך קשות, לא הפסקתי לומר וואי ווואו למרות שכבר נסענו בדרך הלוך לאלסקה בדיוק באותו הנתיב,היות ואין אחד אחר, הדרך נראתה כדרך חדשה והחיוך יחד עם המוזיקה המתנגנת בתוך הקסדה הפכו את החוויה למושלמת.

פתאום בצד הדרך אני רואה משהו גדול וחום האטתי מיד ודרדרתי לכיוון הגוש החום לאט לאט אני מזהה דב ועוד איזה דב משהו גדול כזה וחום יכול להיות רק גריזלי, ניסיתי להתקרב כמה שיותר בכדי לצלמו וכל הזמן אני אומר לעצמי "רק שלא יברח", בזריזות שלפתי את המצלמה והקלקתי "יששש הצלחתי לצלם אותך דב מדהים שכמותך" ממש שניות מעטות מרגע הזהיו ועד לצילום התמונה ואז הוא ברח,סוף סוף דב בטבע צולם בעדשתי, איזה מגניב, התחלתי להצטער שקניתי ספריי נגד דובים הם כאלו פחדנים שוב אולי כי אני גדול.
המשך באחת מעצירות לתדלוק פגשנו עוד ועוד אופנוענים ואפילו אחד שדומה לזה שיש לי בארץ (XR600R) רק 650 מזווד שגם הגיע מאלסקה רק לא מהחלק שבו אנחנו היינו, המבט על ה XR650 העלה בי געגועים לבהמה שלי אהוב ליבי שממתין לי בארץ, מקווה שלא סיפרו לו שיש לי רומן עם קרנף בארץ זרה.
כך המשכנו בנופים מדהימים המשתנים כל רגע במהלך הרכיבה, לאחר כ 800 ק"מ ולקראת החושך הגענו לעיירה היינס ג'אנקשן, כאן פגשתי את סבסטיאן בדרך הלוך לאלסקה, מאז עברנו המון ביחד ולמרות שמבחינת הזמן התקופה היא דיי קצרה חווינו חוויות מופלאות ביחד, התמקמנו במוטל זול והלכנו להרביץ ארוחה במסעדה סינית הסמוכה למוטל היה ממש טעים והייתי כל כך רעב ששכחתי לצלם, משם פיפי ולישון מחר יום חדש.

בבוקר התארגנו בנוהל הרגיל, קפה, סיגריה ויצאנו לכיוון וויטהורס, אמרתי לסבסטיאן שאני נכנס לעיר ושאתעכב שם כדי להוציא כסף ולחפש מתאם 12V לUSB היות ושלי עושה קצת בעיות, סיכמנו שהוא ימשיך היות והוא לחוץ בזמן לחזור לטקסס, נפרדנו ואמרנו תודה ושהיה כיף לרכב ביחד החלפנו אימיילים ואמרנו שעוד נפגש בהמשך היות ואנחנו נוסעים לאותו הכיוון אז הסיכוי הוא גבוהה, כאשר עצרתי ליד הכספומט הבחנתי שהתוספת שהרכבתי על הרגלית צד עומדת ליפול ושהברגים השתחררו מהרעידות, הוצאתי את הכלים וחיזקתי אותם, לאחר מכן הוצאתי כסף ולא מצאתי מתאם ל USB כמו שרציתי, סה"כ התעכבתי כשעה+ בוויטהורס סבסטיאן כבר רחוק ואין סיכוי שאסגור את הפער בינינו, המשכתי בדרך לכיוון העיירה ווטסון לייק (watson lake) בה יש מקום אותו אני רוצה לראות, יער השלטים המפורסם בו יש שלטים ולוחיות מכל העולם, אנשים פשוט עוצרים תולים או מדביקים את השלט או מה שמתחשק להם וממשיכים בדרכם,בדרך לשם שוב עברתי בשיפוצי הכבישים בהם יש רכב המלווה את הרכבים העוברים בו והפעם אחרי פרודו ביי ועם הצמיגים החדשים היה פשוט תענוג, בהמשך הדרך לאחר כמה שעות אני מבחין באחת מתחנות הדלק(כאשר אני חולף על פניה) במי אם לא אדון סבסטיאן, הוא אוהב לעצור בכל תחנה ואני רק שצריך, עצרתי ועשיתי פרסה,מגניב אדון סבסטיאן נפגשים שוב שמחנו כאילו לא התראינו שנים כולה חצי יום, וכך המשכנו יחד עד לעיירה ווטסון לייק.
התמקמנו במוטל והלכתי שוב לתחנת שטיפה אוטומטית הצמודה למוטל כדי לשטוף שוב את הקרנף, הרי הוא צריך להראות טוב ביער השלטים,לאחר מכן חצינו את הכביש (הקרנף ואני) ועשינו סיור ביער השלטים, חיפשתי את הלוגו של יוני בן שלום מנהל ובעל אתר בשם הרפתקה דוט קום שעשה טיול דומה בשנת 2009 וסיפור מסעו היה כחלק מהשראה שלי לטיול, היות וקראתי עשרות מאמרים ובלוגים על טיולים דומים כולם באנגלית באתר הנ"ל נהניתי מאוד שכן זה בעברית ובהווי ומנקודת מבט ישראלית, חשוב לציין שיוני מפרסם את סיפור המסע שלי ושל עוד רבים אחרים שם ואנחנו בקשר פייסבוקי, הוא נותן עצות וטיפים על חם היות והוא עוקב אחרי התקדמותי דרך המכשיר איתור לוויני שברשותי (ספוט).
בהזדמנות זו אומר ליוני אתה מלך!!! אמנם לא נפגשנו פנים מול פנים אך אני מרגיש שאנו מכירים שנים. (תודה, אך פורסם תחת מחאה. יוני)
כמובן שלא מצאתי את המדבקה שיוני הדביק כאן בשנת 2009 ולאחר כ-40 דקות התייאשתי והפסקתי לחפש, זה מה שנקרא למצוא מחט בערימה של שחת, הדבקתי את המדבקה שלי במקום גבוה שבקושי אני הגעתי אליו, צילמתי כמה תמונות וחזרתי למוטל.

בבוקר התארגנו ויצאנו,המטרה פורט נלסון המרחק קצת יותר מ 500 ק"מ,משם נמשיך ביום שלמחרת לדוסון קריק שזה עוד כ 450 ק"מ ומשם לרד דיר 740 ק"מ, ברד דיר נישן את הלילה האחרון בקנדה וביום שלמחרת נחצה את הגבול לארה"ב משם לגרייט פולס 680 ק"מ ומשם לוייט סולפור ספרינג 160 ק"מ כך שהימים הקרובים כמו בשבועות האחרונים הולכים להיות ימי רכיבה ארוכים.
המרחק המצטבר בשבועיים האחרונים ועד לוויט סולפר ספרינגס עומד על 8,850 ק"מ ע"פ גוגל (מוונקובר לפרודו ביי וחזרה עד מונטנה ארה"ב) נוסיף סיבובים למציאת מקומות לינה+נסיעות קצרות סביב מקומות הלינה עבור צילומים+התברברויות+סידורים אפשר לומר בשקט 9,100 ק"מ ואולי קצת יותר, אין ספק חוויה מאתגרת ובלתי נשכחת בה מגלים מקומות חדשים בגוף.גם למחרת עד לעיירה דוסון קריק שבקנדה עבר בכיף למרות המרחקים העצומים,הנופים הנהדרים, ההרים האגמים, הנהרות, הריחות, הנוף שמשתנה בכל יום מקצה לקצה וכו'.
אי אפשר לתאר זאת, גם החלק הזה של קנדה העובר בהרי הרוקי פשוט יפיפה, בדרך מווטסון לייק לפורט נלסון אני מבחין שוב בגוש שחור, האטתי וסבסטיאן חלף על פני, הוא הבין שאני עוצר לצלם, והפעם הגוש השחור לא ברח וכן סוף סוף הצלחתי לצלם את הדב השחור די מקרוב, לאחר שהוא הבחין בי הוא נמלט אבל כבר צילמתי אז לא היה לי אכפת שהוא ברח,שמח ומאושר שהצלחתי סוף סוף לצלם אחד במצלמתי,

resized_P1030232.jpg

20141008_160024.jpg

מהג'י פי אס: המסלול הלוך וחזור מארה"ב לפרודו ביי (המזלג המערבי) וחזרה דרומה (המזלג המזרחי)

ההמשך באתר של לירן כאן

—————————————————————————————————————–

כל הזכויות C לצילומים ולסיפור שמורות ללירן מרכוס

—————————————————————————————————————–

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   לחץ כאן כדי להגיב ראשון!    

12 בספטמבר 2012 דורון קדמיאל – ממשיך סביב העולם- מאלסקה לקנדה

דורון השלים סיבוב באלסקה וכבר בדרום מערב קנדה

ממשיך לארה"ב ולמקסיקו

p1020953.jpg

DALTON HWY


הצג את הוראות נסיעה ל-Vancouver, BC, Canada במפה גדולה יותר

דורון ניצח את מסלול הדאלטון בנחישות (ובתנאים קשים בהרבה מאלה שאני חוויתי על המסלול). לאחר שנגע בקצה הצפוני בעולם שניתן להגיע אליו בדרך קרקעית רצופה, המשיך במזג אוויר רטוב מעט מערבה ואז מזרחה ודרומה, כשהסתיו המתקדם נושך על עקבותיו. כנסו לבלוג האיכותי של דורון ואולי תוכלו להבין, כמה תשוקה יש במימוש חלומות.

להלן קטע מהכתבה:

…"למחרת הגעתי לטוק ומשם רכבתי לכיוון העיירה צ'יקן, עיירה של מחפשי זהב, עד היום. מעברה הסוער לא נותר היום הרבה חוץ מזכרונות ומזכרות אבל ה'תרנגולת' שולטת בנוף של עיירת ספר זו על הגבול בין אלסקה לקנדה. בירה אחת וסיבוב ברחוב הראשי של העיירה הכולל 3 חנויות בבעלות של אדם אחד הספיקו לי למצות את המקום. קיבלתי החלטה מהירה להמשיך למעבר הגבול לפני שיסגרו אותו בשעה 8 בערב, למרות שהמדובר בדרך עפר, טובה אומנם אך מאוד מפותלת, לעבר Top Of the World Hwy. יש להם בצפון אמריקה דרך מעניינת למשוך מבקרים לאותן דרכים מיוחדות. קוראים להם בשמות מאוד "שיווקיים". האמת יש לומר, הדרך הזו אכן נראית כמו הדרך בסוף העולם. דרך המתנשאת לגבהים החשופים מכל צמחיה למעט אותו עשביה אדומה וצהובה המכסה את כל הנוף. היה מעניין לראות את המספר הגדול של ציידים לאורך החלק האמריקאי של הדרך, חמושים ברובי צייד גדולים למדי עם כוונות טלסקופיות ונראה כי אכן הצייד היה מוצלח. במקום אחד היה כתם דם ענק על הדרך מאחת היריות המוצלחות כנראה, במקום אחר חלף על פני טנדר עם ראש ענק ומדמם של קריבו גדול קרניים, עוד צייד מוצלח עבור היורה. המעניין הוא כי גם באזור הדלטון מותר הצייד אך שם רק בקשת וחיצים, רק באזור הגבול עם קנדה מותר השימוש בנשק חם. מייד עם מעבר הגבול נעלמו הציידים, בקנדה הצייד אסור"….

קצה הדרך מאלסקה לדרום מערב קנדה

———————————————————————————————————–

כל הזכויות C לסיפור ולצילומים, שמורות לדורון קדמיאל

———————————————————————————————————-

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   לחץ כאן כדי להגיב ראשון!    

5 באוגוסט 2012 בני קליה במעבר הפנימי מאלסקה – כתבה 16

שלושה אופנוענים על מעבורת בנוף חלומי

ושקיעות זהב. בין איים ואנשים מרתקים

DSC_1289.JPG


הצג מפה גדולה יותר

יום שני 30.7.2012
בתכנית היה שביום האחרון שלנו בג'ונו, נשלב בין טיול באזור ולאחר מכן התארגנות לקראת ההפלגה שלנו ,. בפועל, ירד גשם כל היום. מה שגרם לנו לא לרצות לטייל ובעצם שרצנו כל היום במוטל , עם בהתארגנות , או בקריאה, צפיה באולימפידה ואכילה. דבר שמשתלט עלינו במהירות בימים של עצלנות. צלצלנו הרבה לארץ . כתבנו מיילים ושרפנו את הזמן עד 12:00 בלילה, השעה שהחלטנו לצאת לכוון המעבורת. הגענו, נרשמנו ועדיין לא היינו ראשונים. אלא היו שני אופנוענים לפנינו. לאחר מכן, הסתבר שאין שום חשיבות להגעה, מכוון שהרכבים עולים למעבורת לפני האופנועים והתרמילאים והנוסעים הרגילים – ראשונים. כך שבעצם אנחנו לא רק עולים אחרונים, כי אם לוקח לנו עוד 15 דקות לפחות לקשור את האופנועים ולהתארגן לעליה לאפשרויות העומדות לפנינו שהן:1) הסולריום. זהו הדק העליון בו משטח מכוסה בשלושה צדדים, בזכוכית ועל התקרה תלויים תנורי חימום – זהו המקום הפופולרי ביותר. 2) משטח להקמת אוהלים. שהוא קטן ובעצם מצאנו אותו רק ביום שלישי באור יום וגילינו שהיה מלא. 3) אולמות הישיבה, שבהם האנשים פורשים מזרנים או שקי שינה והולכים לישון בין הכסאות הקבועים. כמו שציינתי, עלינו למעלה כ – 15 דקות לפני שהמעבורת החילה להפליג – בשעה 3:00 לפנות בוקר של ה – 31.7 יום שלישי. עלינו לסולריום והצלחנו למצוא 3 מיטות פלסטיק של בריכות, כמעט אחרונות. אבל יש !!! לכל אחד מקום, מבלי לחכות שאחרים יירדו בתחנות הבאות על מנת לתפוס כסא. כל אחד התארגן לעצמו והלכנו לישון .

P1020549.JPG

P1020550.JPG

יום שלישי 31.7.2012
כמובן שכל אחד מתעורר בקצב שלו ולומד את מה שקרה בלילה. אצלי היה רצון להכנס שורה אחת פנימה, כי הרוח הרטיבה מעט ויצרה קרירות מסויימת. למזלי, בבוקר היתה עצירה ב – Sitka וירד בחור שתפס מקום משופר ותואם לרצונות שלי וזה מה שעשיתי! העברתי מיד את הציוד למיטה הפנויה והרי לי בית חדש מתחת לתנור שיצר אוירה חמה ונעימה. העיירה Sitka נמצאת כ – 7 מייל מהנמל ועד שהחלטנו לרדת, האוטובוס היחיד שיוצא לעיירה כבר יצא. אז נשארנו במעבורת. המעבורת עוברת דרך מה שנקרא המעבר הפנימי. Inside Passage זו הפלגה בין איים ולא בים הפתוח. היא נחשבת לשיא הטיול באלסקה, ברוב המקרים. ואכן, הנוף פשוט נפלא! ההפלגה – אף שזו מעבורת גדולה, מתנהלת כאילו היינו בסירת מרוץ שמתרוצצת בין מכשולים. המעבורת עוברת לפעמים מטרים בודדים מאיים או מכשולים אחרים במעברים הצרים. לצערנו, התחיל לרדת גשם שהפריע לאיכות הראות. אך מצד שני – כאשר נשכבתי בכסא והסתכלתי למעלה לגג הזכוכית וראיתי את הגשם מכה… כשאני נמצא בתוך מיטה חמה. במקרה הזה, עם תנור תחת שק שינה, ההרגשה היתה כמו בסרט שתמיד אני חולם עליו: חדר מזכוכית עם אח בוער וגשם זלעפות בחוץ ( כמה סרטים רומנטים מצליחים בזה ) וזה פיצה על הראות הלקוייה. למרות זאת, יוסי בילה בחלק הקידמי של המעבורת וזכה לראות לויתן יוצא במלואו מהמיים מספר פעמיים. חוויה נהדרת. בערב, הסתבר לנו שלמעבורת בסיטקה עלה בחור ישראלי ושמע אותנו מדברים עברית, אז הוא פנה ליוסי שדיבר איתו ולאחר מכן הצטרפתי אני. שמו בישראל עופר גלדמונד בן 37 שעשה את התואר השני שלו בביולוגיה באוניברסיטת אלסקה. לכן חי מספר שנים כאן ובאנקרי'ג וכיום הוא מארגן טיולים לאלסקה, למשפחות וקבוצות לפי תכנית אישית. מהשיחה הבנו כי יש לו הרבה ניסיון. בעצם פגשנו בו כשהיה בהפלגה בין sitka בה הוא עלה לבין Wrangell כדי לראות מקומות אפשריים ללינה ולבחון מסלולים אפשריים לכל דרגות קושי. מי שמעוניין להעזר בו וקורא את הדברים הכתובת שלו היא: www.ofergelmand.com נפרדנו. עופר ירד בעיירה רנגל ואנחנו הולכים לישון… בהצלחה חבר.

יום רביעי 1.8.2012
אנחנו בחודש הרביעי לטיול שלנו, והלילה עבר נהדר על כולנו. בערב אתמול, עוד שיפרתי את מצבי על ידי השכרת שמיכה נעימה. בשעה 11:00 המעבורת עגנה ב – Ketchikan וירדנו לטיול רגלי בעיירה הנעימה. מאזור נמל המעבורות, עד לאזור עגינת אניות הקרוז שבה נמצא גם האזור היפה והיקר של העיירה. מזג האויר היה נעים, כך שכל הסיור הרגלי שלנו היה נחמד ביותר. בשעה 17:00 אחר הצהרים, המעבורת המשיכה הפעם ישירות עד העגינה האחרונה שלה בבילינגהם.

יום חמישי 2.8.2012

היום עד מחר בבוקר, אנחנו משייטים ללא שום עצירה. יש אנשים שזה משגע אותם ויש כמוני שזאת חופשה בתוך החופש שלנו. אצלי יש עייפות מצטברת קטנה וההפלגה מתאימה לי מאד. ראשית, הנוף מדהים. שנית, היום יום בהיר ויפה וזה מוסיף המון ליופי של ההפלגה ושלישית, התפנתי לקרוא ספר מדהים שאני מנסה לגמור אותו מזמן אך לא מצליח להתרכז. היום ישבתי וקראתי שעות. עד כדי כך, שכאשר פתאום הרמתי את הראש לא הבנתי היכן אני, מה אני רואה?- ים? – הרי מהמרפסת שלי בבית לא רואים ים. ממש כך, התעוררתי מקריאה אחרי למעלה מ – 13 שבועות של טיול בהרגשה שאני בבית. הייתי בשוק כשהבנתי את זה. חוץ מזה, אחרי מספר ימים עם שכנים למיטות בריכה, אפשר לספר הרבה דברים מענינים על אנשים. ראשית השכן שלי למטה, בחור בן כ – 65 שיצא לכמה ימים עם חבר נוסף לטייל באופנועים קצת באלסקה ועכשו חוזרים הביתה ומה יש להם בראש? רק בחורות ולהתחיל איתן… זה מתחיל בתופעה שהיא די אונברסלית אצל רוכבי ההרלי, הם חייבים שידעו שהם אופנוענים על הרלי. כמעט תמיד בחולצה של הרלי או מכנסיים או ז'קט. הם חייבים להיות מזוהים באיזו דרך. ועכשו אני שומע שיחות שלהם כאשר יש את ההתלהבות של מישהי לנושא, מיד יגיע המשפט – אז בואי תצטרפי אלינו. רבק – אתה בן 65 די "מכוער " ורוצה שבחורה בת 22 + תצטרף אליך…? והם לא נשברים' אחת אחרי השניה אותו פזמון. הסיפור השני הוא על בחורה בת 25 בערך. מחוטבת ועושה יוגה. כנראה ברמה גבוהה ביותר, עד כאן הכל יפה, אבל מה – את הכל היא תעשה בצורה שתימשוך תשומת לב רבה, מיסיונרית לתשומת לב וכמה היא מאושרת כאשר הרבה אנשים מקרקרים אחריה. לבסוף, אני קולט מבט שלה של אולי קינאה אולי רצון.  בזוג צעיר אחר שנתנו נשיקה אחד לשני – כן. כנראה שחסר לה אהבה אוי וכמה היא רוצה לאהוב ואיך רואים זאת. לגביה אני אוסיף משהוא בהמשך. היתה איתנו בסולריום בחורה בת 65 לפחות, אם לא יותר. אבל נשארה בהתנהגות ובצורה בשנות ה – 60 וכמה היא שומרת על זה – כאילו היא עדיין ילדה, משתלבת בכל הפעילויות של הצעירים. היתה את האמא המדהימה עם 3 בנות חמודות, שהקימה אוהל על הדק אצלנו וטיפלה בבנות שלה בעיני בצורה מדהימה ובאיזה נעימות הכל קורה, כף לראות. היתה את היפה שהיתה או מתבלטת או נעלמת והיה את האבא והבן והאמא והבת ומספר זוגות צעירים וחברים מסוגים שונים והשלישיה שלנו. כל זה על משטח אחד של כ – 400 מ"ר במשך 3 ימים וכמעט 4 לילות. אין ספק, בשבילי זאת היתה חוויה לא צפוייה ונעימה ביותר בתוספת נוף מדהים. בקיצור – מושלם לסיום הביקור באלסקה.

יום שישי 3.8.2012
הבוקר הגענו ליעד – הנמל ב – Bellingham במדינת וושינגטון. הזמן שנותנים לך להתארגן לירידה לחוף לאיטי כמוני לא מספיק ולכן כנראה שאיבדתי את אחד משני משקפי הראיה הטובים שלי במהירות שניסיתי להתארגן ובנוסף כאשר ניסיתי למהר ולעלות על האופנוע, החלקתי על הצינור שעמדתי עליו וכמעט ומשכתי את האופנוע איתי. למזלי יוסי קלט זאת והחזיק את האופנוע כך שלא ימחץ אותי. היציאה מהעיר היתה פשוטה ועלינו על כביש המהיר מספר 5 דרומה מספר מיילים עד הקמפינג של KOA ב – Burlington. עכשו חוזרים לאוהלים ולאוכל שאנחנו מכינים, הפוזה שאנחנו אוהבים יותר. נייג'ל מנסה לסדר את הטיפולים שהאופנועים צריכים ולפי זה נסדר את הימים הבאים בהמשך הדרך.
עד כאן להפעם.  שבוע נעים לכולם.
דש משלושתנו

גבי

————————————————————————————————

ערך יוני. כל הזכויות C לצילומים ולסיפור שמורות לגבי נייג'ל ויוסי

————————————————————————————————

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   יש 2 תגובות, הוסף תגובה    

פוסטים קודמים »