הרפתקה דוט קום

ארכיוני הבלוג

20 ביוני 2011 בחזרה מנורדקאפ, בדרך מהלסינקי לשטוקהולם. דיווח 20

ים. מים. גשם. שיטפון. מבול ואופנוע…

שלושה אופנוענים ממציאים ספורט חדש: שחייה רכובה.

CIMG7059.JPG


הצג את הוראות הגעה אל Ödeshög, Sverige במפה גדולה יותר

פרק 20

הלסינקי. התעוררנו בשעה 10:00 וזה אכן סימן אמיתי לעייפות המצטברת…נראה כי הגוף זקוק למעט יותר שעות מנוחה.
השמיים באפור לייט, שליוו אותנו אתמול אחה"צ שינו גוון לכהה ושוב נראים מלאי מים. אנחנו בוחרים שלא להאמין למראה עיניים ומקווים לא להישטף גם היום.
ארוחת הבוקר במלון, עשירה ומגוונת במבחר גבינות והיום לראשונה מאז החל המסע, פגשנו את גבינת הקוטג' המקומית – כמה מרגש לאכול שוב קוטג'…
חיטוט מהיר באינטרנט מגלה שהמעבורת לשבדיה יוצאת מנמל Turku בשעה 17:15, הנמל נמצא במרחק 168 ק"מ מהלסינקי.

המשאיות החלו לעלות ראשונות לבטן האנייה (Deck-3) ואנחנו אחריהן לקומה מעל (Deck-4), קשרנו את האופנועים היטב, לבל יזוזו בגלים הסוערים של הים הבלטי ועלינו ל- Cabin-819. ארוחת הגורמה הראשונה הוגשה בשעה 23:00  בחדר אוכל רחב ידיים עם תפריט עשיר, מגוון  וטעים. את הלילה בילינו במספר מועט של שעות שינה וב- 05:00 התעוררנו לקולות מערכת הקריזה להגיע לארוחת הבוקר.
לקראת השעה 06:00, הגענו לנמל Kapellskar בשבדיה ויצאנו מבטן המעבורת יחד עם שאר כלי הרכב והמשכנו ברכיבת בוקר מוקדמת מאד (ובפעם הראשונה במסע בשעה כזו…).

ערפל סמיך כיסה את השמיים ונשק לצמרות העצים, לחות של טל על הבוקר והיינו משוכנעים, שנראה בקרוב שמש מאירה את השמיים ולנו את הדרך (יש לנו ניסיון מהארץ בתחום הזה…). כ- 800  ק"מ של רכיבה מתוכננים להיום ועד לקופנהגן.
100 הק"מ הראשונים עד לשטוקהולם לוו בחששות כבדים לתיאוריה שלנו… ולגשם הממשמש ובא. עצרנו לחניית בוקר בסניף מק'דונאלד ותדלוק האופנועים והחלטנו בכל זאת, להתלבש היטב. ובדיעבד טוב שכך.
הערפל כמעט ונעלם לו ועננים שחורים כמו פיח, החלו לכסות את השמיים. רק המחשבה על מצבור הנוזלים שהם אוגרים בתוכם מפחידה! הרי כל זה הולך לשטוף אותנו. ואכן כך היה, נכנסו לתוך שיטפון של ממש, גשם והרבה שטף את הכביש ואותנו ביחד. אדים החלו להיווצר על המשקף ואנחנו בקליק אחד פתוח בכדי לאפשר שדה ראיה בטוח. המשכנו ברכיבה למרות הגשם לעוד 200 ק"מ לתדלוק נוסף, המתנו בתחנת הדלק , אולי הוא בכול זאת הוא יפסיק, אך הוא בשלו, המשיך בכל העוצמה.
המשכנו את הרכיבה המייגעת לעוד 100 ק"מ נוספים והחלטנו לא לקחת סיכונים מיותרים ולהיכנס לצימר הראשון שנראה בסמוך לכביש E4  .
הגענו עד העיירה Odeshog והתמקמנו בצימר מרווח.

חיבור טוב וזמין לאינטרנט חיבר אותנו אל העולם והעלה אותנו שוב לשידור.
שיחות סקייפ הביתה ועדכונים של "לא לדאוג לנו! הכול בסדר גמור! אנחנו עושים את דרכנו דרומה למינכן לקראת החזרה הביתה מהמסע המאתגר".
אם ירצה השם ובלי נדר (לא יזיק…. נכון…???) אנחנו מתוכננים להיות מחר בגרמניה בעיר Lubeck .
לילה טוב לכולנו לקראת יום חדש המצפה לנו מחר.
איציק

——————————————————————————————————————————————————

ערך-יוני. כל הזכויות C לסיפור ולצילומים שמורות לאיציק, מיכאל ואורי

——————————————————————————————————————————————————

מאת: יוני   ·   קטגוריות: אופנועים and הרפתקאות   ·   יש 2 תגובות, הוסף תגובה    

20 ביוני 2011 בחזרה מנורדקאפ, סן-פטרסבורג. דיווח 19

אם תחבורה היא מדד. אז רוסיה על הג'אנטים!

מכוניות ואופנועים. כבישים דפוקים ותרבות נהיגה כוחנית, שיקפו לשועלים יותר מכל את רוסיה המבולבלת.

אך אנשים טובים, היופי והאוכל עזרו להתחבר. יומיים הספיקו!

CIMG6990.JPG

סן פטרסבורג פרק 19
לילה קצר ולינה ארוכה בתוך שק השינה על הספה הפינתית הגיעו לקיצם בשעה 08:30 בבוקר. אלכס ואשתו יצאו לעבודה (ועשו הרבה רעש…) ומקס נותר במיטתו בקומת האחמי"ם ביחד עם פופקין. יצאנו החוצה לבחון ולראות לאן הגענו אתמול בשעות הקטנות של הבוקר וזאת מה ראו עיננו. בחניון מאולתר על אבני חצץ עומדים 3 הארלים וסירה, ביואל אחד, ג'יפ משותף למועדון, עמדת גריל על גחלים, חצר אחורית גדולה ומשטחי עץ רבים, המשמשים כשביל גישה לבית. למרות החששות הגדולים, האופנועים שלנו נותרו נעולים ובמקומם. הבית נרכש ושופץ (ועדיין בתהליכי שיפוץ…) לפני כשנה מכספי החברים ומשמש כנקודת מפגש ובילוי למועדון הרוכבים. מסביב לבית, השוכן בפרבר כפרי בשולי העיר, נמצאים בתים נוספים. כמה גרוטאות של מכוניות וכלים מוטוריים ישנים ומשונים מוגנים בחורשה ענקית המקיפה את השכונה.

מקס התעורר ליום חדש ופגש באור יום את שלושת השועלים.
כוס קפה שחור טורקי של בוקר (שהבאנו מהבית…) ביחד עם אלכס והתחלנו בהתארגנות לרכיבה למרכז העיר. תדלוק ראשון בתחנת דלק רוסית, בעלות של 27 רובל כ- 70 סנט לליטר (בהחלט זול ומאד…) וסדרת תמונות התלהבות שלנו ושל עובדי התחנה ביחד עם השוטר השומר. השמש בצבצה מבעד לעננים ונראה, שהולך להיות לנו אחלה של יום. רכיבה מנהלתית ואיטית (כי אי אפשר אחרת על כבישים איומים שכאלה…) כשמקס לקח את ההובלה (זוכרים, שולה לקחה חופש מאולץ…) ואנחנו בטור מאחוריו.
על הכביש נעות המון מכוניות של פעם ובגיל של המדינה כמו – לאדה, ריגה, דאצ'ה, פביה וכול מיני מוטציות מוטוריות רוסיות משונות ועתיקות, ביחד עם מכוניות חדשות ומבהיקות מהדגמים המוכרים גם לנו.
המוביל (מקס אם שכחתם…) רוכב עם ידיים מתוחות ומושטות אל על ומסמן לנו בתנועות ידיים לימין שור ולשמאל שור בהנפת יד אגרסיבית ומאיימת משהו… עם שתי אצבעות שלופות בכול פעם שאנחנו צריכים לבצע פנייה,
לצעירים שביננו… זה, מזכיר את שיעורי הנהיגה של פעם עוד בטרם המצאת הוינקרים. בפניות הוא ביצע סיבוב רחב של סמיטריילר, חסם את התנועה ואפשר לכולנו להשתלב לנתיב  ואפילו, כשהוא התכוון לבצע עצירה מוחלטת, הוא הרים את יד שמאל מתוחה וישרה אל על ובתנועת כף יד הורה לעצור ואנחנו כמו חיילים ממושמעים ביצענו.
השעה 12:00 ואנחנו בכניסה למרכז העיר, מאות אנשים ומכוניות ברחובות וכבישי העיר (מזכיר במעט את ההמולה במנהטן…), צמחייה צבעונית עשירה ומגוונת מעטרת את עמודי הרחוב, המדרכות ואיי התנועה. מבנים נמוכי קומה – עד 5 קומות מקסימום, צמודים האחד לשני במגוון צבעים עכשוויים וסגנונות עיצוב, ארכיטקטורה ואדריכלות המרמזים על ההיסטוריה שחלפה לה.

המלון ממוקם בלב מרכז העניינים ובחזיתו מגרש חנייה פרטי של כ- 20 מטרים. האופנועים הושכבו אחר כבוד למנוחה בת יומיים ונקשרו בתנוחת "כפיות" בחזית הבניין ובסמוך למצלמות האבטחה ועיניה הפקוחות של אולגה. אולגה, פקידת הקבלה קיבלה את פנינו ומסרה לידינו את החדר, למען האמת, סוויטת דופלקס של ממש. נפרדנו מ- 10,000 רובל עבור התענוג ועלינו לחדר. עינכם הרואות כמה מפואר ומפנקת הסוויטה (ותגידו, שלא מגיע לנו להתפנק קצת אחרי 8232  ק"מ…).
הג'קוזי בקומה השנייה הפך במהרה לאמבטיית כביסה ברגליים ומעקה המדרגות הספירלי הפך לחבל כביסה לולייני. מנוחת שנ"צ של  "הלוחם בדרכים" נפלה על כולנו, ולאחר מכן מקלחות והברקה (כי אתמול זה לא יצא…) ירדנו לארוחת צהריערב במסעדה של המלון. המסעדה ממוקמת בקומה השנייה של המלון ומעוצבת בעץ גושני כהה, תפאורה ותאורה מיוחדים. המלצריות לבושות בלבוש מסורתי והאוכל בתפריט על טהרת המטבח הרוסי.
מלצרית מקסימה ושמה אלכסנדרה, דוברת אנגלית מעולה (איזה כייף, סופסוף אפשר לתקשר פה…) מגיעה לשולחננו. ביחד איתה בחרנו מהתפריט את המנות הצמחוניות עבורי, "הכשרות" לאורי ואת כל מה שנותר לפופקין. עינכם הרואות כמה מגוון ויפה נראה המזון ובהחלט גם טעים להפליא. הקינוח הותאם במיוחד עבורנו, עם 3 כדורי גלידה על מצע תותים, קצפת וסירופ שוקולד ובתוספת עוגת אגסים ולימון.
האוכל לסוגיו השונים, הגיע במעלית פנימית לחדר האוכל ישירות מהמטבח בקומת המרתף והוגש לשולחנות.

שלוש שעות של ארוחת  מלכים, מהנה ומשביעה ולאחריה יצאנו לסיבוב היכרות עם העיר הגדולה. המוני אנשים מכול המינים והצבעים, מסתובבים ברחובות. מכוניות נעות במהירות מופרזת…תחרויות מהירות בין כלי רכב ואופנועים אל מול עינם הפקוחה של השוטרים והעוברים ושבים. רעש מחריש אוזניים של מפלטי המכוניות ואגזוזי האופנועים על הכביש המרכזי (רולטה רוסית כבר אמרתי…)  ותוך כדי, שתי תאונות קורות ממש לידינו ואנחנו מתלבטים האם לגשת למשטרה ולמסור עדות… מופעי רחוב של להטוטנים  וקהל גדול של סקרנים ובתוכם אנחנו מריעים ומתלהבים, מכוניות ישנות מדגמים של תחילת המאה (במצב מעולה… ולא מביישות את מועדון החמש…) נעות באצילות על הכבישים. תוך כדי הסיור הלילי ברחובות המוארים והססגוניים של העיר. לפתע, אני מבחין בווספה 50 כחולה ,יפיפייה ומדוגמת, המזכירה לי בעונג את תחילתה של האופנוענות שלי.
הבילוי הלילי מסתיים בפאב השכונתי על הרחוב הראשי ב- 02:00 לפנות בוקר.

בוקר שני בסנקט פטרסבורג מתחיל עם שמש ושמיים כחולים ובתוכנית להיום – לאחר ארוחת הבוקר (והכנת הסנדוויצ'ים…) עוד כמה סיורים במוזיאונים, מבנים עתיקים, שוק פשפשים מקומי וכנסיות הקרובות למלון.
לאחר יומיים וחצי מלאים, מסעירים וגדושים בשפה הרוסית בעיר היפה והמטופחת עם האנשים והנשים היפות (רק חבל שלא דוברים פה אנגלית…) אמרנו ביי ביי לעיר ויצאנו ברכיבה עירונית צפופה, יחד עם אחד ההארליסיטים לכיוון הלסינקי. 168 ק"מ ואנחנו במעבר הגבול הרוסי, מוסרים בחזרה עם תעודות הרישוי שקיבלנו ומקבלים חותמת OUT רוסית על הדרכון בדרך לפינלנד.

כמה טוב לחזור ולרכוב על כביש E18 הפינלנדי, הרחב, הנקי, עם מהירות מותרת של 120 קמ"ש. הכביש והפסקת הרכיבה בת היומיים, מבקשים מאתנו להיכנס לטיסת מבנה, האדרנלין זורם ובעוצמה בכל הגוף והרצון לרכוב עוד ועוד מקנן בתוכנו למרות העומס הפיזי והמנטלי של המסע. 202 ק"מ נוספים עוברים במהרה ובעזרתה האדיבה של שולה (שחזרה לשידור..) אנחנו מוצאים את עצמנו בלובי המלון בהלסינקי. קיבלנו דירת שלושה חדרים מרווחת בקומה השמינית של המלון. עייפים, ומותשים עברנו למצב אופקי ונרדמנו תוך שנייה.
בבוקר נחצה את הים הבלטי במעבורת לכיוון שוודיה.
ניפגש בפרק הבא ובשבדיה שוב.
לילה טוב ושבת שלום מכולנו, (נכון, קצת באיחור).
איציק.

——————————————————————————————————————————————————

ערך-יוני. כל הזכויות C לסיפור ולצילומים שמורות לאיציק, מיכאל ואורי

——————————————————————————————————————————————————

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   יש 4 תגובות, הוסף תגובה    

20 ביוני 2011 בדרך חזרה מנורדקאפ, בין פינלנד לרוסיה. דיווח 18

לאמא רוסיה. האמא של הבלאגן

הגשם לא מפסיק והמעבר לרוסיה הוא כמו מכונת זמן; דור אחד לאחור.

PIC_0999.JPG

פרק 18

אחרי גשם שוטף, שליווה אותנו אתמול אחה"צ ונמשך לכל אורך הלילה וגם דפק במשהו את הרכיבה לרוסיה, התעוררנו לעוד בוקר חורפי של ממש. הצצה חטופה מבעד לחלון, חשפה עוד כמה אופנוענים שנקלעו לאותה צרה מאתמול והצטרפו מאוחר יותר לקמפינג. השמיים מסתתרים מעבר לעננים כבדים ומלאי מים, והדרך המהודקת שהובילה לצימר המשודרג הפכה לשלולית חלקלקה ובוצית.
היום מגיעים לסנט פטרסבורג  ויהי מה !!! החלטה סופית וברוב מוחץ.

הפוגת בוקר קלה בגשם, מאיצה את התארגנות הבוקר ואנו בוחרים לוותר על ארוחת הבוקר ולצאת מיד, חמושים בחליפות ומיגוני מים לדרך המובילה לרוסיה.
הכבישים עדיין ריקים יחסית והתנועה דלילה, הגשם מנקר קלות על הקסדה וביחד עם משב הרוח מנגנים שיר ערש לתוך הקסדה. עצירת תדלוק, שחרור עצמות ומתיחות, הזנה לקיבה עם שוקו חם "וממריאים" שוב לכיוון רוסיה.
הדרך ארוכה ומתארכת והגשם מקפיד ללוות אותנו מבלי להתייאש.
רטובים כהוגן (חיצונית כמובן… לבושים בבגדים נורבגיים…), חוצים את העיר  Lappeenranta ומגיעים למעבר הגבול.
שילוט מנחה מוביל אותנו לביקורת דרכונים פינלנדית שאורכת כמה דקות טובות בזכות האופנועים כמובן – הצטיידנו מראש באישור של משכיר האופנועים, לצורך כניסה איתם לרוסיה והתהליך מתקצר פלאים. הדרכונים מקבלים את החותמות הנדרשות ואנו ממשיכים הלאה.

רכיבה של 2 ק"מ הובילה אותנו לביקורת הדרכונים הרוסית. התור ארוך כאורך הגלות, משאיות בשול הימני, נושקות אחת לשנייה ונדמה, שהבילוי בתור הארוך לוקח כמה ימים…? תמונה, ציור, תרשים או דמות כלשהיא של אופנוע אינה נראית בשלטים ואנחנו מתיישרים לתור המכוניות הארוך, מימין הבחנו בתור קצר של אחמי"ם ובתנועת הנהון קסדה להסכמה גלשנו חרישית עד לראש התור. פרקנו כפפות וקסדות, שלפנו את הדרכונים ויצאו לכיוון שוטרי הגבול הרוסים.

רק כמה צעדים שלנו… ומופיע לפנינו שוטר ובתנועות ידיים מנסה להסביר לנו לפנות את האופנועים מהמקום, אנחנו כמובן, שלא מבינים מאומה…מגיע עוד אחד שיודע כמה מילים ואותיות באנגלית (והאמת…בחרנו שוב לא להבין !) הבחור מתייאש מהר ולוקח אותנו לראשית התור. נבדקנו בקפידה והועברנו (בליווי כמובן…) לתור נוסף להוצאת רישיון לרכב זר, המקנה אישור נסיעה ברוסיה (מעין משרד רישוי, מכון תקנים ורשות עליונה…).
התחלנו למלא באדיקות שני טפסים הכתובים ברוסית (ללא שום מילה באנגלית או בספרדית… ואפילו שולה לא יכלה לתרגם) עם מעט תושייה, עזרה והעתקה מטפסים ממולאים של אנשים נוספים שעמדו בתור, בהחלט חוויה מתסכלת.
החבר'ה, לא ידעים אנגלית וקשה מאד לתקשר.

אחרי שלוש שעות המתנה מתישות בבוטקה של משרד הרישוי, שיחות בשפת סימנים, תנועות ידיים וציורים, אנחנו מקבלים את מסמכי הרישוי הרוסיים ממולאים בחתימות ומדבקות.
מאושרים ושמחים, חזרנו לאופנועים בנקודת האחמי"ם, השוטר הרוסי כבר התמקם ליד השער המתרומם וחיכה שנגיע. השער התרומם וחלפנו על פניו עם האופנועים, לאדמת רוסיה.
עשינו את זה ו"יייייייש" ענקי ושואג נשמע מבעד לקסדות!
השעה 17:00 ועל הכוונת של שולה סנט פטרסבורג.
בחלוף 100 מטרים בלבד ממעבר הגבול, שולה משתוללת ולא מבינה היכן היא נמצאת… בירור כירורגי מעמיק של הבעיה מוביל למסקנה אחת ברורה – אין לה את המפות של רוסיה בזיכרון.
בלית ברירה, משאירים את שולה בגבול וממשיכים ברכיבה עצמאית עם מפות לכיוון סנקט פטרסבורג. אין ולו אות אחת באנגלית…(כול כך מבאס… זו קבלת הפנים לשועלים…) הכול כתוב ברוסית ואי אפשר להבין את הכיוון אלא, עפ"י המספרים בלבד. יצאנו מתחום הגבול, המחסומים, החיילים והשוטרים ועלינו על כביש M10 הרוסי בדרך לעיר. עצרנו ב- Change הראשון והחלפנו יורו לרובל. שלטי חוצות ענקיים בצדי הדרך מלווים אותנו והשלט הראשון שאנו פוגשים (לא הבנו מילה ממה שכתוב וגם לא ממש חשוב….!) לעינכם הרואות… זו הכניסה לרוסיה.

CIMG6799.JPG
המשכנו ברכיבה במזג אוויר נוח (והכוונה, ללא גשם…) ובכביש משובש, מסוכן ואיום ונורא. 145 הק"מ לעיר רצופים בבורות, מהמורות, קולייסים של משאיות בתוך הנתיב, ונהיגה מטורפת של הרכבים (התאבדות של ממש… לא פלא שפה הומצא הביטוי – "רולטה רוסית") הנהגים נוסעים כאילו אין מחר, עקיפות מימין ובתוך הנתיב שלנו ומסיטים אותנו לשול הימני, מפחיד לאלללללה. מהירות הרכיבה מותאמת לתנאי הדרך והאקלים השורר על הכביש, תנועת אצבע מסתובבת על הקסדה כהסכמה משותפת למשוגעות והלם ממה שקורה סביבנו.

100 ק"מ מייגעים ומסוכנים נגמרים ואנחנו בכניסה לעיר בתחנת הדלק הראשונה ברוסיה. טלפון לפטרוביץ (החבר הטלפוני שאתו יצרתי קשר עוד בארץ) לבירור נקודת המפגש. אופנוען נוסף (מקומי), שהגיח לתדלוק נרתם למשימה מלווה אותנו בהדרכת פטרוביץ לכביש המוביל אל הקלאב של מועדון ההארליסטים המקומי.
רכיבה עירונית של 15 דקות בעיר הרוסית ביחד עם המלווה, עד למחלף שבו המשכנו לרכוב לבד. ושוב, איך אפשר בלי הגשם… והוא הגיע ובגדול ענקי,
טיפות ענקיות בגודל מטבע 5 שקלים נחבטות על ראשינו. רכיבה של 40 דקות נוספות בתוך העיר על הכביש הראשי (4 מסלולים…) בגשם שוטף ללא הפסק. עומס תנועה שלא יתואר. מכוניות שורקות טסות במהירויות עצומות ומשאיות עמוסות סחורה "רצות" על הכבישים.
23:00 והרכיבה מסתיימת בתחנת משטרה על אם הדרך הראשית תחת קורת גג למחסה. חיוג חוזר ונוסף לפטרוביץ בעזרת השוטרים המקומיים, הוביל לגיוס שני חברים מהמועדון המקומי לבוא ולאסוף אותנו מתחנת המשטרה. בינתיים, מתארגנת לה ארוחת גורמה (מרק אטריות בכוס פלסטיק) ברחבה המקורה בתחנת המשטרה.
כעבור כחצי שעה נשמע רעש הארליסטי חזק גולש לתחנת המשטרה ואתו מגיעים שני הארליסטים בשנות השלושים לחייהם, בגשם השוטף, לבושים בג'ינס, קסדת חצי- שחורה, משקפי אבק ממלחמת העולם וחם-צוואר קשור מאחור בדמות מטפחת אדומה משובצת של קאובויי, שרשראות וצמידים ונוטפים מים כהוגן. לחיצות ידיים, חיבוק הארליסטי והכרות קצרה, אלכס הרזה, עם הקוקו הבלונדיני, ומקס המלא, עם הזקנקן הקטן. לשאלתי, מדוע לא הגעתם עם רכב ? נעניתי : אין לנו, ואנחנו רק על אופנוע ! זו תשובה… ותגידו שזו לא אופנוענות  בדם…!!!

PIC_1008.JPG

רכבנו עוד כ- 30 ק"מ עד לבית המועדון (ושלא תחשבו לרגע שזה מועדון גיל הזהב…). דרך לא סלולה, ארוכה ואיטית להחריד (מקסימום 20 קמ"ש…) ומשובשת להפליא מובילה ל- Club House
01:00  ואנחנו יושבים בחדר האוכל לארוחת ספגטי בולונז' ביחד עם איגור, מקס, אלכס, אלכסיי, יבגני וסבטלנה (אשתו של אלכס) שהכינה את ארוחת הערב. מחליפים חוויות ולמדים האחד על השני, איגור דובר אנגלית רהוטה כך שסופסוף אנחנו מצליחים לתקשר ואפילו לצחוק ביחד. החבר'ה, הארליסטים בנשמה מלאים בקעקועים כדת וכדין, רוכבי הארלי בלבד. אף אופנוע אחר לא מורשה להצטרף לחבורה למעט הביואל (שהוא סוג של הארלי) של איגור …וגם לא נשים. חוקים משלהם ותקופת מבחן ארוכה (כמעט שנה…) למצטרפים החדשים.

את הלילה אנחנו מבלים בבית "האח הגדול", אורי ואני בסלון ופופקין בקומת האחמי"ם. מקס ואלכס נשארים כבייביסיטר ללון ביחד אתנו.
לאות הוקרה על אומץ ליבם לביצוע החילוץ בתנאי אקלים קשים ולהכנסת האורחים הלבבית והמרשימה קיבלו אלכס ומקס שי צנוע.
לאלכס – חולצת פולו של מועדון השועלים ולמקס כובע צהוב של המועדון.
והמועדון המקומי קיבל את ברכת הבית בדמות חמסה יפה שנתלתה אחר כבוד על אחד מקירות הבית.
למחרת, אנחנו מתכוונים לעבור דירה למרכז העיר
האחריות על תיאום המלון וחניית האופנועים הבטוחה הוטלה על איגור.
חוויות, וריגושים מהעיר סנקט פטרסבורג בפרק הבא.
איציק.

——————————————————————————————————————————————————

ערך-יוני. כל הזכויות C לסיפור ולצילומים שמורות לאיציק, מיכאל ואורי

——————————————————————————————————————————————————

מאת: יוני   ·   קטגוריות: אופנועים and הרפתקאות   ·   לחץ כאן כדי להגיב ראשון!    

16 ביוני 2011 אחרי נגיעה בנורדקאפ, מעבר לפינלנד. דיווח 17

מעברים. מרחקים. הרהורים.

זהו. הדרך חזרה היא מסע מסוג אחר. הכל קל יותר ואפשר להתחיל לסכם כמה דברים.

CIMG6648.JPG


הצג את הוראות הגעה אל Jyväskylä, Finland במפה גדולה יותר

פרק 17

ובפעם האחרונה, בוקר טוב לנורבגיה מהקמפינג בעיירה Karasjok. התעוררות באיחור קל … לסיום מטלות מִחשוב (סופסוף יש אינטרנט…ואנחנו חוזרים לשידור…5 פרקים ברצף מחכים לכם…) ולייבוש הכביסה הרטובה. כן, עשינו אתמול כביסה במכונות אמיתיות ממש ולא בידיים. ארוחת הבוקר הפרטית, הוגשה בלובי הקמפינג ורק לנו – היה נחמד לחשוב וגם לדעת…, שאנחנו כאלה חשובים! כמחצית ממספר הק"מ המתוכננים כבר מאחורינו וזה הזמן, לומר תודה לאופנועים הדנדשים, שמלווים ו"סובלים" ביחד אתנו את תלאות המסע, יש לציין (טפו…טפו…) ללא הנד עפעף, האופנועים תפקדו בצורה יוצאת מן הכלל ללא כל דופי וניאותו לכל סיבוב מצערת ולחיצת בלם בכל תנאי ובכל מזג אוויר ( ולא אמרו "לא" אפילו פעם אחת… ).

PIC_0955.JPG

PIC_0956.JPG

PIC_0958.JPG

PIC_0959.JPG

PIC_0961.JPG

PIC_0965.JPG

PIC_0966.JPG

PIC_0968.JPG

הרכיבה על היפנים (הגדול ושני הקטנים…) נעימה וחלקה, המושבים סופגים את מהמורות הכביש ומטפלים כיאות בישבנים המונחים עליהם, כמה חשוב היה לקבל אופנועים חדשים ולצאת למסע ארוך שכזה, בהחלט מוסיף רוגע ושקט נפשי בתחום המוטורי.
הבוקר הוקדש למסכת טיפולים ובדיקות כלליות ע"י המכונאי המוכשר – פופקין (זוכרים אותו מהשרשרת של הגרמני…). על הפרק: מתיחה ושימון שרשרות, בדיקת צמיגים ולחץ אויר, בדיקה כללית של תפעול מערכות ובקרת נזקים, ניקיון בסיסי, והכנתם לרכיבת החזור הביתה-למינכן. נותרו עוד כ- 5000 ק"מ.
12:00 ואנחנו על האופנועים ויצאנו לכיוון פינלנד, עם אמירת "ביי ביי" בליבנו, למדינה המהממת – נורבגיה. וכן, לאותו כביש E6 האגדי שליווה אותנו לא מעט ימים בנורבגיה.

כמה עשרות ק"מ בודדים של רכיבה ומצאנו את עצמנו בגבול פינלנד העובר באמצע נהר. כמובן, שעצרנו לצילומים עם רגל פה ורגל שם… ושוב נפרדנו לשלום מנורבגיה תוך כדי השתחוות ואמירת תודה ענקית ובתוספת נכבדה של צילומים נועזים.
את פינלנד אנחנו מתכוונים לחצות כמעט לכל אורכה כ- 1200 ק"מ ובדרך לנסות למצוא שלג לסיבוב מזחלות עם כלבים וגם, כדי  להיכנס לרוסיה ולבקר בסנט-פטרסבורג, שם, אנחנו אמורים להיפגש עם מר פטרוביץ היו"ר של מועדון האופנועים המקומי (תואם אליקו… שלנו).
כביש 92 הפינלנדי, מעביר אותנו לצידו השני של הגבול ומחבר אותנו לכביש E75, שייקח אותנו למעבר הגבול Lappeenranta לכיוון רוסיה. בסך הכל כ- 50 ק"מ של רכיבה בתוך פינלנד ואנו כבר מרגישים בשינוי הדראסטי בתפאורה ובכלל, הכל מקבל גוון, צבע ותרבות אחרים לגמרי. מראות שונים וחדשים נגלים לעינינו; הרקע נשאר אמנם ירוק, אך דהוי למחצה, הכל נמוך הרבה יותר. העצים בגובה העיניים ודקים מאד, השטח מדולל עם הרבה קרחות וצבע חום אדמה. אין מפלים ורעש המים אינו נשמע. ההרים הנישאים אל על נעלמו כליל, שלג בפסגות לא קיים (כלל לא רואים הרים ורכסים…) , מכוניות משנות יצור מוקדמות יחסית, לבוש התושבים שונה. הסגנון הבניה ואדריכלות, תחנות הדלק והמבנים שונים ונראים פשוטים יותר. חניוני הדרכים עזובים ולא מטופחים וכביש אחד, דו מסלולי, ארוך וישר מאד, בקושי מפותל או מתעקל (צריך ממש להתחנן בשביל איזו הטייה…), ומוביל אותנו עשרות ומאות ק"מ קדימה ודרומה. מכוניות וגם אופנועים בקושי נעים על הכבישים ואנחנו מרגישים די לבד במדינה (כאילו, שכולם יצאו לחו'ל… אולי לנורדקאפ ??? או ישנים…). ולמה הדבר דומה: רכיבה על כביש הערבה שלנו באמצע השבוע… ופעם ב… עובר רכב או משאית (רק בלי נוף ירוק בעיניים…).

השמש מאירה את השמיים במלוא הדרה, הטמ"פ בחוץ 11 מעלות וברכיבה קררררררר עוד יותר (ולזה אני קורא : "שמש שקרנית"…), אנחנו עטופים בכל מה שרק אפשר ומנסים להתחמם איכשהו. הרכיבה מאד משעממת ושגרתית, ברוב המכריע של הכביש, השלט מורה על – 100 קמ"ש. אנחנו מחליטים שעבורנו זו אכן מהירות תלת ספרתית אבל 123 קמ"ש זה גם קצת יותר מהר וגם קצת יותר יפה ועוקב. נכנסנו למבנה "העוקץ" אלא, שהפעם מובילים שולה בחוד (בכל זאת, מגיע גם לה קצת כבוד…) ביחד עם פופקין (היא לא עוזבת אותו לרגע, ואפשר להבין למה…), אורי בסנדוויץ' ואני אחרון. אנחנו כבר מתורגלים ומיומנים והרכיבה הופכת לכיייייפית של ממש (חיוכי מתוח מאוזן לאוזן בתוך הקסדות נראים למרחוק…). גם פה על הדרך, פוגשים בבעלי החיים שכל כך הרבה פעמים הזהירו אותנו מפניהם. הפעם פגשנו שלושה איילים. חבר'ה ממש גדולים – ראו בתמונות לפניכם, אחד מהם, ממש העז והתקרב אלי.
9 שעות רכיבה וכבר מלאו לנו מאות ק"מ. השעה מאוחרת. הגענו למוטל נחמד בסמוך לעיר Rovaniemi הנמצא למרגלות הכביש הראשי ללינת הלילה הראשון בפינלנד. מקלחות ולמיטה. רגע! לא לפני ארוחת לילה ובתפריט: מרק ירקות חם ורותח שהוכן ע"י אורי.

והנה פצח הבוקר והשעה 07:15. בוקר ראשון בפינלנד הקרה ואנחנו מתעוררים לקולו של פופקין – "ילדים קומו…"  ארוחת בוקר מהירה (עם הכנת סנדוויצ'ים…כנהוג ומקובל), והיום מתחיל בתפילת הדרך הראשונה על אדמת פינלנד.
09:00 ישובים על האופנועים (חרוצים… לא ?) ויצאנו לדרך. בסה"כ רכיבה של עוד 600 קמ"ש להיום. מזג האוויר טוב ונעים יותר מאתמול ונראה כי לשמש יש יותר חשק לחמם אותנו (הגיע הזמן…). רכיבת הבוקר מתחילה בטיסה בגובה נמוך לתחנת הדלק הקרובה. 50 ק"מ חלפו ואנו מגיעים לתחנת הדלק מלאים במוסקיטוסים מרוחים על מגן הרוח הקדמי ומשקף הקסדה, אי אפשר לתאר את הכמויות (טיפה שמתחמם והם יוצאים בהמוניהם לרחובות…).
וכך הם נראים, מבעד למשקף בשלל צבעי הקשת – חלקם נמרחים בצהוב חרדל, חלקם שחורים ואדומים ואפילו, יש ביניהם שקופים. הפתרון המומלץ למשקף, לנגב מיד עם אחת האצבעות, כי אחרת זה מתייבש ונדבק. מריחת הברחשים על המשקף הופכת את שדה הראיה לתצפית מעניינת כמו מבעד לתחתית בקבוק אורנג'דה.

המשכנו ברכיבה מנהלתית תלת ספרתית ועוקבת… במזג אוויר אידיאלי לרכיבה. בכניסות לנקודות ישוב על ציר התנועה הראשי, המהירות יורדת ל- 60 קמ"ש ובכל כניסה לעיר, יש לפחות שתי מצלמות מהירות. (לפופקין ושולה כבר יש אלבום תמונות משותפות…זוכרים, הוא חוד החנית של המבנה) אורי בתפקיד גשש בלש אחרי המצלמות, מסמן לי לאחור בהטיית יד שמאל מבעוד מועד מתי להאט כך, שלי בטח לא יהיו הרבה תמונות באלבום.
אני רוצה להרגיע אתכם, זוכרים את טובי השבדי …? שאלנו אותו עוד בנורבגיה, לפשר המצלמות ומתי זה קונס או מכניס לכלא… ? אז ככה, מכיוון, שהמצלמות מצלמות רק מקדימה, לגבינו האופנוענים זה לא רלוונטי, גם לא מזהים אותנו בגלל הקסדה וגם, אין מספר. הבעיה מתחילה, אם עומד שוטר ליד ועוצר. בכל מקרה, לא צריך להיבהל, אנחנו בהחלט מאטים לפני הכניסה לערים ורוכבים בזהירות מרבית – הסירו דאגה מליבכם.
המשכנו ברכיבה רגילה ושגרתית ולפתע השתנה מזג האוויר במיידי וכמו מסך שחצינו, השמיים הפכו מתכלת רענן, לאפור כהה המבשר רעות. כניסה מהירה לתחנת הדלק הקרובה לתדלוק ולבישת חליפות סערה. בדיעבד, התברר שטוב עשינו… הגשם החל לרדת במלוא עוצמתו (הרי לא ישאירו אותנו יבשים גם בפינלנד…???) ותוך כדי, אף מתחזק ושוטף אותנו (מוכנים כמובן…) כהוגן. ככל שאנחנו מתקדמים ברכיבה כך, גם הגשם הולך וגובר. הנסיעה הופכת למסורבלת ולעיתים אף מסוכנת בגשם שוטף שכזה. רכבים ובמיוחד משאיות החולפות על פנינו, ממלאים אותנו בתרסיסי מים מהולים בבוץ, שמן, חול וכל דבר אפשרי ואנחנו (וגם האופנועים…) מתלכלכים כהוגן. תנועות ידיים וסימוני "קאט" ואנחנו מחליטים תוך כדי רכיבה שזהו להיום! לקמפינג הראשון ומסיימים את הרכיבה להיום.

הספקנו להגיע עד לעיר Jyvaskyla (הרבה פחות מהתכנון המקורי…) לצימר עם סָאונָה צמודה, מקלחת מסג'ים עם בועות, מטבחון חמוד ושלוש מיטות. השעה 17:30 ואת מכסת הק"מ של היום, נצטרך להשלים כנראה מחר ובתוספת (היינו אמורים ללון הלילה כבר ברוסיה). התארגנות  ופירוק מהיר של התיקים מהאופנועים והשף להיום, אורי – נכנס להכנת ארוחת הערב ובתפריט להיום – שקשוקה. מצרכים כבר קנינו בבוקר (מזל…) ואחרי שעה של עבודה מאומצת ליקקנו את האצבעות וניגבנו עם לחם כפרי את הצלחות, היה אחלה וסבבי ביותר.
שאפו לאורי (אליאן, אורי חוזר אליך ולמטבח בגדול…).
החבר'ה הלכו לישון (על קיבה מלאה… ) ואני לעבודת התיעוד הרגילה, עם "מוזיקת הרקע…" של שניהם.
אז לילה טוב גם לכם,
ודש חם ומתגעגע מכולנו
ניפגש בפרק הבא – רוסיה.

איציק

——————————————————————————————————————————————————

ערך-יוני. כל הזכויות C לסיפור ולצילומים שמורות לאיציק, מיכאל ואורי

——————————————————————————————————————————————————

מאת: יוני   ·   קטגוריות: אופנועים and הרפתקאות   ·   יש 3 תגובות, הוסף תגובה    

15 ביוני 2011 ההגעה לנורדקאפ. דיווח 16

האושר אין לו סוף

"החיים אינם נמדדים לפי כמות הנשימות שנשמת, אלא, לפי מספר הרגעים בהם עצרת את נשימתך"

CIMG6602.JPG


הצג את הוראות הגעה אל Skoganvarre, Norge במפה גדולה יותר

פרק 16

"בוקר אור לשועלים", זועק המפל היושב על חלוננו. המים זורמים ללא הפסקה ולא נראה שאיי פעם זה ייפסק. נראה, שהוא יעצור רק בחורף כי אז, הוא קופא. קרני השמש החזקות חודרות מבעד לדלת ומסנוורות ממש. יצאנו לראות בכדי להאמין והתחלנו בצילומי סטרפטיז על הדשא, בנוף הקסום העוטף אותנו בתוכו. השעה 08:00 בבוקר ודרך עוד ארוכה לפנינו עם 679 ק"מ.
השמש יוקדת ממש (הגיע הזמן… לא ?) ואנו מחליטים לעלות על בגדי קיץ, רשת וללא בטנה, וחליפות הסערה מאוחסנות בארגזים.
תפילת הדרך גם היא באווירה קייצית של ממש.

10:00 תדלוק של בוקר ביחד עם קניית מצרכים לארוחת הבוקר בדרך ואנחנו על האופנועים בחזרה לכביש E6  ויאלללללה צפונה.
הכביש רחב ומהיר (90 קמ"ש מורה השלט…) עבורנו זה אומר 105 קמ"ש (על גבול הקנסות…וויתור השוטרים הנורבגים…) כך, שהדרך מתחילה לרוץ והקילומטרז'ים מתחילים להיאסף על מד האוץ. חזרנו לנוף הציורי והמרשים של העצים הגבוהים, הכביש המתפתל המונח בתוכם, צריפים צבעוניים על אם הדרך למכירת מזכרות ותכשיטים, מנהרות וגשרים וציור ענקי שעוטף ומחבק אותנו מכל עבר. מזג האוויר מתחיל לשנות כיוון לקרררררר. אנחנו נאלצים להיפרד מביגוד הקיץ ולהתחיל להתעטף בביגוד חם.
עוצרים לתדלוק, מנוחה קלה וממשיכים הלאה על הדרך הראשית. השעות מתחילות להיאסף, המרחק לנקודת השיא במסע מתקצרת וההתרגשות הולכת וגואה. כל אחד עם עצמו והמסע הפנימי שלו. מחשבות שרצות בראש (כל הזמן…), רגשות מעורבים, מלאי ציפייה לקראת המפגש עם נורדקאפ. כולנו מרוכזים ברכיבה ובהגעה ליעד שכל כך חלמנו עליו.
16 ימים בדרכים מתוכם, 12 ימי רכיבה (בניקוי ימי החופש והבילויים…) עם ממוצע של 10 שעות רכיבה ביום ומעל 5000 ק"מ על מד המרחק. בהחלט מסע כומתה ממונע, עם חוויות אינספור והנאה צרופה בכל רגע ורגע נתון.
התחלנו לטפס לגובה אל ההרים ושוב נגלה לעיננו המדבר הנורבגי במלוא הדרו, הרי הדלמטי פזורים מאתנו ועד לאופק. מתנשאים לגבהים של אלפי מטרים, כשמסביב שממה ושיממון. רק כביש אחד בודד E6 שמו, מונח שם ומוביל אותנו אל היעד, בתים בודדים מפוזרים על פני השטח (מי זה המשוגע שבנה פה בית…כנראה שיש גם כאלה ?).
400 ו… ק"מ כבר מאחורינו ואנו נכנסים לתדלוק נוסף ומנוחת "הלוחם" בתוספת כוס שוקו חם לכווווווווולם (ולא רק אני….).

CIMG6506.JPG

CIMG6503.JPG

CIMG6508.JPG

CIMG6507.JPG

CIMG6513.JPG

CIMG6515.JPG
יצאנו מתחנת הדלק, רק מאה מטרים חלפו ושלט מאיר עיניים מורה לראשונה על היעד, Nordkapp 240. בלימת חרום ועצירת פתאום על נתיב הנסיעה ליד השלט ומתחילים הצילומים, כמובן. מיותר לציין את ההתרגשות בלראות לראשונה את היעד כתוב כך על הדרך, שקית הדמעות שחררה כמה טיפות (אצל חלק מאיתנו אפילו יותר מקצת טיפות…), שזלגו בשמחה ובאושר על הלחי – אוטוטו זה קורה ואנחנו שם וממש נוגעים על באמת בחלום, שהולך ומתגשם.
כביש E6 האגדי שליווה אותנו 4 ימים נגמר לו, וכביש E69 מתחיל, זהו הכביש האחרון בנורבגיה, שיוביל אותנו אל היעד.

נדמה, שהדרך מתארכת, הציפייה והדקות שעוברות נמדדות במשורה ונראות כמו נצח… רק שיעבור כבר נשמעות הזעקות מתוך הקסדה…
הטמ"פ הולכת ויורדת ככל שאנו מטפסים במעלה ההרים. הרוחות מנשבות במהירות ובחוזקה ומאיימות לשלוח אותנו אל השוליים ומעקה הבטיחות. הישבן יוצא לעיתים מהמושב בכדי לאזן את האופנוע אל מול כוחות הטבע.
2 מעלות נמדדו באחת מתחנות הדלק ועם הרוח הנושבת, אנו מרגישים מתחת למינוס ובריבוע (כבר עדיף לרכוב בתוך המנהרות…).

98 ק"מ ליעד ובחוץ שורר "קור כלבים" רק אנחנו על הכביש (שלושת השועלים בדרך להגשמת חלומם…) ובתוך השממה ההררית בגווני הדלמטי. נוף עוצר נשימה, מרחבים ואופק שלא נגמר, תפאורה וגוונים מיוחדים המשתלבים עם אופק הרקיע ורעש מיוחד וייחודי של הטבע טעון בשלווה ורוגע אינסופיים. התחושה היא, שהעננים נושקים לקסדה ואנחנו מרחפים על שטיח פרסי והוא רק שלנו, הקור חודר לעצמות ומקפיא כול חלקה טובה… קצות האצבעות בידיים וברגליים כבר ללא תחושה (ובטח כבר כחולים…) והכפפות לא ממש מגינות, מבצעים תרגילי חימום לידיים והרגלים תוך כדי רכיבה בכדי לשמור על שפיות ויכולת לתפעל יעיל ובתזמון נכון את האופנוע.
בדרך אנו פוגשים בלהקות ובבודדים של כל אותם בעלי חיים שהשלטים הזהירו אותנו מפניהם, חלקם ממש בסמוך לכביש וחלקם בסבכי השיחים במרחק נגיעה מאתנו.
שלטי הדרך ליעד, מלווים אותנו בכפולות של 10 ק"מ פחות בכול פעם. 88, 78  68 וכך הלאה… והנה אנחנו מגיעים…
23:53 , 14 שעות רכיבה, 6,104 ק"מ עד כה, 293 מטר מעל פני המים, 0 מעלות בחוץ, 13 ק"מ מהיעד ואנחנו מותשים, עייפים וסחוטים בטירוף. החלטנו למצוא מקום לינה, לדומם מנועים, להוריד רגלית צד וללכת לישון. את נורדקאפ נראה בבוקר על קיבה מלאה ורעננה.
הגענו לקמפינג ובקבלה מחכה לנו בחור בן 82 שאינו דובר שום שפה מלבד נורבגית. נכון, שככה צריך לסיים עוד יום רכיבה? צחוקים ובלבלות בלי סוף (פתאום חזר הכוח וחוש ההומור…) הבחור לא מבין וגם לא אנחנו… תנועות ידיים, שפת סימנים, ציורים, תמונות ולבסוף קיבלנו את חדר I .

הזמנו ארוחת בוקר ועלינו לחדר עם האופנועים כמובן.
כמובן, שקיבלנו משהו אחר משהתכוונו (וגם בלי מקלחת ושירותים צמודים…) אבל, למי יש כוח לחזור ולשנות.
הדלקנו מיד את תנור החימום, הורדנו את הבגדים נדבקנו כולם לתנור לחימום ראשוני וישר למיטות (כן, בלי להתקלח…זה מסע … לא ???)
ואיך אמר אורי – "אפילו עם אקדח לראש אני לא יוצא בקור הזה להתקלח…"
שמונה שעות של שינה מתוקה וחזקה, ולומר את האמת, אפילו שקטה יחסית.
התעוררנו (וכבר היינו כמעט ולבושים…) לארוחת הבוקר הפרטית עם הבחור. העמסנו את האופנועים ויצאנו לכבוש את הפסגה. 13 ק"מ של רכיבה מרגשת מאין כמוה, לא יכול לתאר במילים את הרגשת ההתעלות ותחושת האושר הפנימי, עמוק בתוך הלב שקיננה בכל אחד מאתנו, במעלה הדרך אנו פוגשים עוד כמה אופנועים וגם כמה רוכבי אופניים שעשו את כל הדרך להגשמת אותו חלום משותף, איש איש בדרכו הוא ועם המטען האישי שלו .

תשלום ראשוני מוביל אותנו למנהרה באורך 7 ק"מ היורדת 210 מטרים מתחת לפני המים (נתון בדוק משולה… גם היא שותפה להגשמת החלום) בשיפוע של 9% לאורך של 1 ק"מ, המנהרה נחפרה מתחת לים לפני כעשר שנים ומובילה לעיר הצפונית ביותר Honningsvag הקיימת כבר 10,000 שנה.
והתשלום השני בכניסה לנקודה עצמה.
10:30 , 6217 ק"מ עד כה, 71.10.21 והשם Nordkapp מתנוסס מבחוץ,

PIC_0912.JPG
ואנחנו מרחק צעדים ספורים מלגעת בחלום.
נכנסים בשערי המבנה ורק אז, נחשפת בפנינו הנקודה הצפונית ביותר עם הפסל הסביבתי המדובר והנוף הנשקף למרחקים. הראות טובה ומזג האוויר מצוין אך קר, העיקר שלא יהיה גשום ומושלג.
ממהרים לגעת, לראות מקרוב, להסניף את האוויר והרקיע המגוון בצבעי עננים ואופק שאיל לו סוף ואז…
התרגשות עצומה שלא תתואר, מלווה בפרץ של רגשות אדיר (שקית הדמעות נשפכה כמים…), הנשימה נעתקת והלב מחסיר פעימה אל מול המקום, ההישג והגשמת החלום. תעצומות נפש עם בכי דמעות של שלושתנו, מחבקים האחד את השני, ואת כולם ביחד, בוכים האחד על כתפו של השני במעין מעגל הורה (ואפילו, המקלדת שלי סופגת כעת דמעות תוך כדי הכתיבה…) ובתוך כך, מסכמים בבכי הנשפך מתוך לב שמח ומאושר את 16 הימים האחרונים במסע ואת הדרך הארוכה שעברנו החל בארץ ועד להגשמת החלום. המסע הארוך והמפרך והמייגע בפרק הזמן הקצר נותן את אותותיו בגוף, ובנפש.

הלב נפתח לרווחה, והחברות מפרגנת, תומכת ומתהדקת. אכן תקופה ארוכה של לחיות ביחד 24 שעות ביממה, ולשמור על "החבילה" לבל תתפרק.
לקח לנו כמה דקות ארוכות להירגע ולהחזיר נשימה ודופק למצב תפעול סביר ותקין. כל אחד השלים את משאלות ליבו בהגשמת החלום, אורי הצטלם עם חולצת קבוצת הכדורסל, פופקין הדביק את מדבקת השועלים על הפסל הסביבתי וצרח יייייש ואני הנפתי את דגל ישראל  מעל כולנו.
החלום התגשם, אחד מיני רבים שעוד בדרך להתגשם, בעזרת השם.
החלום המתגשם הבא כבר בקנה – לפחות אצלי… ומה אתכם …?

וזה המקום, לומר תודה ענקית לאיש היקר – פופקין, שהגה את הרעיון, תמך, טרח ודאג לכול הפרטים הקטנים והגשים לכולנו את החלום.
ולאורי – על חוש ההומור, על היותו שר האוצר, על החברות האמיתית והכנה והצבע המיוחד כל-כך שהוא מוסיף למסע.
ותודה מיוחדת למשפחה, חברים והקוראים שמלווים אותנו במסע מיוחד זה ל"אריה נגררים" הספונסר שלנו וגם ליוני ולאתר הרפתקה דוט קום.
כעת, יש להתחיל את המסע בחזור, אל הדרך הביתה.
אחרי שהתמלאו המצברים ותחושת ההישג, התחלנו לנוע לכיוון דרום למציאת מקום ללינת הלילה (שאף פעם אין פה…) עם אינטרנט מקומי, חובה!
הגענו לעיירה Skoganvarre לקמפינג מאובזר להפליא כולל מכונת כביסה ומייבש, הזדמנות פז להבריק את הבגדים במכונה ולא ביד…
מחר אנו מתכוונים לסיים את פרק נורבגיה ולחצות את הגבול לפינלנד ואח"כ לרוסיה.
חוויות חדשות, אתגרים וסיפורים יופיעו בפרקים הבאים.
ולמשפט, שמסכם את שעברנו עד כה :
"החיים אינם נמדדים לפי כמות הנשימות שנשמת, אלא, לפי מספר הרגעים בהם עצרת את נשימתך"
ותחשבו על זה…

איציק.

——————————————————————————————————

ערך בקטנה- יוני. כל הזכויות C לסיפור לצילומים ולהתרגשות, שמורות לאיציק, אורי ומיכאל

—————————————————————————————————–

מאת: יוני   ·   קטגוריות: אופנועים and הרפתקאות   ·   יש 8 תגובות, הוסף תגובה    

« פוסטים נוספים - פוסטים קודמים »