הרפתקה דוט קום

ארכיוני הבלוג

29 ביוני 2011 בחזרה מנורדקאפ, סיום בנקודת ההתחלה. דיווח 25

סגירת המעגל ומימוש החלום

בקטע האחרון מזג האויר והכבישים חייכו, אך ההפתעה היתה ליווי של עשרות אופנועים שללא ידיעתם, באו לברך על הסיום…

CIMG8160.JPG


הצג את הוראות הגעה אל Landshut, גרמניה במפה גדולה יותר

פרק 25
הבוקר התחיל ויומו האחרון של המסע הדהד בראשינו. מעט התרגשנו ולא האמנו, שזה הולך להיגמר לנו. כל כך מהר עברו להם 33 ימים. להקות של אופנועים עברו מתחת לחלוננו ואנחנו, עדיין התכרבלנו במיטות ולא הבנו לפשר העניין (אחלה של שעון מעורר…). רחש "הציפורים" הזה, על הבוקר מאד מסקרן ולא מניח. הצצה חטופה מהחלון חשפה טור ארוך ומתפתל של עשרות אופנועים בין כלי הרכב. בארוחת הבוקר, שוחחנו עם קבוצת בעלי הבאגי המקומיים, שהגיעו יחד אתנו למקום והבנו, שהמסלול צפונה לגרמניה, עובר מתחת לחלון בית המלון והוא מועדף על הרוכבים בגלל הדרך העקלקלה וההררית וגם, לא צריך לשלם אגרה בכביש המהיר, (אתמול שילמנו על קטע של 80 ק"מ – 28 יורו לשלושת האופנועים).
ארוחת בוקר צנועה ביותר… (הנקראת בפי המקום – Big Breakfast) ולא מספקת הסתיימה מהר, תפילת הדרך על הכביש הראשי, כשברקע מתנגן לו קונצרט המפלטים. לא יכולנו לבקש תפאורה ומנגינה מתאימה יותר מזו, ליום הרכיבה האחרון של המסע. על הצג של שולה מופיעים 239 ק"מ לבית המלון ב-Landshut, שממנו יצאנו למסע ובו גם נסיים.

להקות האופנועים ממשיכות לזרום צפונה על הכביש הפנימי מס' 182 ואנחנו מצטרפים ומתמזגים לחגיגה. רעש מרטיט, מחריש אוזניים ומענג, חוצה את העיירה הקטנה למרגלות ההר. האוטוסטרדה צפונה, נמצאת מעלינו ונמתחת כמדף מרשים ומתפתל (עם מעקה כמובן…) הכולל ארבעה נתיבים על צלע ההר הנתמכים על עשרות עמודי "שלמה" מבטון היצוקים בשיפוע, מחזה הנדסי וטכנולוגי מרשים  ויוצא דופן. בהמשך הכביש, פגשנו גשר ענקי מברזל הצבוע בירוק כהה המתמזג נפלא עם הנוף ומחבר בין שני הרים אי שם במרומים. במרכז הגשר ממוקמות שתי עמדות לקפיצת באנג'י. בהמשך הדרך עצרנו לתצפית במשוגעים הקופצים מגשר האמיצים שבגובה, את הצרחות בזינוק הראשוני אל התהום שומעים כנראה עד ישראל… בהחלט תצוגה מרשימה!

CIMG8097.JPG
הדרך המשיכה להתעקל ולהתפתל עד אינסברוק ואנחנו עלייה, עם כל שאר הרוכבים ממדינות שונות באירופה, שברובן היינו וביקרנו לאחרונה.
יום א' והרחובות בתוך העיר  Innsbruck שקטים ותנועת כלי הרכב דלילה ביותר. החנינו את האופנועים על המדרכה, בצמוד לחנות הגלידה המקומית במרכז ויצאנו לטיול רגלי ברחובות המעוטרים והצבעוניים. מספר אוטובוסים חנו בחניון מרכזי "ושפכו" אל תוך העיר עשרות תיירים וכמובן, גם מישראל – סופסוף שמענו קצת עברית, אחרי תקופה כל כך ארוכה. שוחחנו עם חלק מהם ומסתבר, שיש ביניהם אוהבי ורוכבי אופנועים, שקוראים על המסע שלנו באתר. "מה, זה אתם??" נשאלו השאלות… היה נחמד להרגיש סלב"ים באמצע מדרחוב אינסברוק. הפסקת מנוחה והתרעננות בתוספת ארוחת צהריים מקומית, ציידה את קיבתנו באנרגיה להמשך הדרך ל- Landshut .

יצאנו מהעיר ועלינו לאוטוסטרדה המובילה למינכן ולזלצבורג.
בעיקול ימינה, לעבר זלצבורג – ירדנו במחלף לכיוון Rosenheim לכביש 15 המוביל ישירות ל- Landshut. לראשונה מאז עזבנו את העיר לפני חודש ימים, ראינו את השלט המורה על 60 הק"מ האחרונים של המסע. "כנופיות" האופנועים המשיכו לנוע על הכבישים והצטרפנו לאחת מהן לישורת האחרונה של המסע. 15 אופנועים (מרביתם מגרמניה) ושלושה מישראל.
אתמול קיבלנו מנת "נס הרים" והיום, אנחנו מקבלים מנת קינוח של "בית גוברין" לאורך 60 ק"מ. הכביש מצוחצח ומבריק להפליא, ללא מהמורות, מישורי ברובו ודו מסלולי רחב במיוחד, המשולב בתוך כפרים ועיירות קטנות הפזורים לאורך ולרוחב. רכיבה עירונית ובינעירונית, עיקולים, פניות, פיתולים, הטיות וכיכרות, ליוו אותנו בדרכנו חזרה לעיר יחד עם קבוצת האופנוענים (ודרך אגב, שתי בנות, האחת על GS650 והשנייה על Bandit 1200 ) שכרון חושים מוחלט וסיומת מרשימה ומדהימה להגשמת החלום – המסע לנורדקאפ.

4 ק"מ לפני העיר, מתחילים הרמזורים ומקדמים את פנינו לקראת הסיום. מבטי סיפוק אדיר מבעד למשקפים ואושר ענקי המרחיב את חדרי הלב.
גלשנו באיטיות למגרש החנייה במלון כלא מאמינים…
המסע בוצע!!! עשינו את זה בגדול!!!  ובענק!!!
המלון כבר הוזמן מראש (לפני כחודש), אנו לא רוצים ולא יכולים להיפרד מהאופנועים, ההתרגשות חוצה גבולות, הנפת אצבעות אל על עם תחושת ניצחון ענקית ובסופה, צעקת "יש!!" במרגש החנייה המוציאה משלוותו את הרחוב המקומי. פרגון הדדי, חיבוקים ונשיקות (גם לאופנועים…), המילים חונקות בגרון והדמעות זולגות ושוב שקית הדמעות עובדת שעות נוספות ועולה על גדותיה.
דקות ארוכות עוברות ואנחנו ישובים בספסל הגינה האחורית ומסכמים את אוסף החוויות הנדיר והמיוחד, הרגעים הקשים ונקודות השבר, המראות, הנופים והתרבות, שצרבנו בליבנו במהלך החודש האחרון ואשר, ילוו אותנו לכל החיים.
המסע תם והושלם ואנחנו בריאים ושלמים ומרגישים מצוין.
המחר יוקדש למנוחה, סיבוב קניות ובילוי אחרון בעיר, החזרת האופנועים למר הרמן ובלילה בחצות הטיסה הביתה.

PIC_1241.JPG

כמעט סיכום

25 פרקים תיעדו את הגשמת החלום הפרטי שלנו ודרכם, שיתפנו אתכם משפחה, חברים וקוראים יקרים בחוויות הריאליטי, כמעט… בזמן אמת (למעט תקלות אינטרנט קלות…).
וזה המקום לומר תודות מכל הלב, לאנשים מאחורי הקלעים שתרמו מזמנם ומרצם להצלחה הכוללת של המסע :
•    אריה נגררים – על התרומה הכספית במימון חלק מהמסע.
•    מר הרמן – על קיום ההבטחה וקבלת אופנועים חדשים מהניילון למסע.
•    יוני– העורך הראשי והאיש היקר, שאירח אותנו באתר הרפתקה דוט קום ואיפשר לאלפי אנשים ברחבי הגלובוס לעקוב, להתרגש, ולחוות ביחד אתנו את המסע המאתגר.
•    לחברים והקוראים הרבים שעקבו, קראו, הגיבו ופרגנו לכול אורך הדרך.
•    לשלוש המשפחות היקרות שלנו (ערד, עומר ולהבים) שתמכו מאחור, איפשרו וגרמו כל אחת בדרכה שלה, בהגשמת החלום והמסע המאתגר בפרט.

ואחרונים חביבים: לשחקנים הראשיים במסע – שלושת השועלים, על הנחישות וההתמדה, התמיכה, העידוד, ההקשבה והסבלנות גם ברגעים הקשים. על היכולת ללמוד, להבין ולקבל האחד את השני ולהשכיל, לשמור על "החבילה" שלמה ובריאה לכל אורך המסע.
לידיעתכם, נותר עוד פרק (26) אחרון ומסכם למסע לנורדקאפ. את הפרק אכתוב, מתחנת השידור המקומית – ארצנו הקטנטונת…
יישר כוח ותודה לכולם. בשם שלושתנו!
איציק

CIMG8248.JPG

——————————————————————————————————————————————————

ערך-יוני. כל הזכויות C לסיפור ולצילומים שמורות לאיציק, אורי ומיכאל.

——————————————————————————————————————————————————

מאת: יוני   ·   קטגוריות: אופנועים and הרפתקאות   ·   יש 2 תגובות, הוסף תגובה    

27 ביוני 2011 בחזרה מנורדקאפ, כונסים מאיטליה לכיוון הסוף. דיווח 24

————————————————————————————————————————————

צילום הכותרת: דרור ועתליה עינב – ארה"ב. דבר העורך: מי שהגיע לכאן כדי לקרוא רק על המסע שלי, נא להקליק פה. בכל דף אליו תגיעו, הסדר הכרונולגי של הכתבות הוא מלמטה למעלה-סרט קצר הנוגע להרצאה שלי על המסע הועלה ליו-טיוב . תודה, יוני).

מאז חזרתי מהאמריקות, אני מארח בבלוג סיפורי מסע של חברים, תהנו:

————————————————————————————————————————————

כמעט כמו טיול שבת… רק בחו"ל

טיול תיירותי לכל דבר. ונוף ששווה הכל

CIMG7976.JPG


הצג מפה גדולה יותר

פרק 24
התעוררנו בצימר משפחתי באור ראשון, בתוך שכונת וילות עם רחובות הולנדיים וחוף פרטי על שפת אגם Garda. לכל וילה צורה, גודל, צבע וצמחיה שונה ומיוחדת. אדני חלונות הבתים מעוטרים בגרניום בצבעי סגול ואדום בוהק, מדשאות בירוק עז מקיפות את הבתים ואת השטחים הציבוריים.
לאחר, תמונה למזכרת עם גברת פטריסיה ותפילת הדרך מתחת לעץ התאנה, רכבנו לחוף הפרטי באגם. שולה עודכנה בפרטי היעד – העיירה Riva בצפון מערב האגם. הכביש הצר והפנימי היה עמוס בתנועת כלי רכב והדרך הפכה לפקוקה והקשתה מאד על הרכיבה ובמיוחד, עם הארגזים הבולטים משני צדי האופנועים.

עיירות רבות וקטנות נמצאות בסמוך לאגם והכביש הראשי עובר ממש דרכן. מאות כלי רכב ותיירים הציפו את אתרי הנופש הרבים על הציר.
בתי מלון, צימרים, מסעדות, ואתרי נופש וקייט כמו גם ספורט ימי, מלווים אותנו לאורך כל נתיב הנסיעה. הכביש מונח כמדף על קצה המצוק ומאפשר רכיבה צפופה מאד של שני כלי רכב בשני הנתיבים. במקומות בהם נגמר הכביש, נכנסו למנהרות. אלא שהפעם, למנהרות אלו יש חלונות  צפייה ישירות אל האגם ואל העיירות המקיפות אותו. מפרצי חנייה לאורך הכביש מאפשרים להציץ אל הנוף הנשקף ושוב, לשבש את הדופק ולהתפעל מהיופי הטבעי והפראי של המקום.
מילים כמו : "יפה, מרשים, מדהים", אינן מספיקות בכדי לתאר את המראות והטבע הנגלים לעינינו במלוא עוצמתם.

שתי דרכים מרכזיות מובילות לאינסברוק, האחת בכביש המהיר E45 והשנייה בכביש SS421 היוצא מהעיר Riva ומטפס אל ההרים. כמובן, שזו גם הבחירה שלנו והתחלנו לטפס לכיוון צפון – לאוסטריה.
הכביש התעקל בזוויות של 180 מעלות מעלה ומטה… הבתים צמודים לכביש הראשי עם דרכי גישה פרטיות. החנייה הפרטית נמצאת על גג הבית במפלס הכביש והבית עצמו נבנה על שיפועי ההר עם חזית לנוף המדהים. בחלק מהמקומות בהן הכביש צר מאד ואינו מאפשר מעבר שני כלי רכב בו זמנית, הותקנו רמזורים לוויסות התנועה. איי מים צלולים ושקטים מפוזרים בחללים בין הבתים ובתוך האגמים. הכביש המשיך לטפס ואנחנו  כבר בגובה של 1137 מטר (עפ"י נתוני שולה).

ארוחת מרקים דשנה לקינוח, מסכמת את היום הארוך .
איציק.

——————————————————————————————————————————————————

ערך-יוני. כל הזכויות C לסיפור ולצילומים שמורות לאיציק, אורי ומיכאל.

——————————————————————————————————————————————————

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   יש תגובה אחת, הוסף תגובה    

26 ביוני 2011 בדרך חזרה מנורדקאפ. דרומה לאיטליה. דיווח 23

אירופה אביבית ושלושה הפורחים מאושר

השועלים חוקרים את נפלאות כבישי צפון איטליה ושוויץ ומתקרבים לקו הגמר

CIMG7814.JPG



הצג את הוראות הגעה אל Sirmione, Italia במפה גדולה יותר

פרק 23

בוקר אור ללוקסמבורג הגשומה אחרי חגיגות ליל אמש. הרקיע, כרגיל בשלו אחרי הפסקה מתוכננת לרגל חגיגיות האתמול (לא פייר…). היעד להיום, צרפת וסיום בבאזל, שוויץ. אנחנו "עולים על הניילונים" ונאטמים היטב, תפילת דרך רטובה…במגרש החנייה ויוצאים לדרך.  15 ק"מ של רכיבה ואנחנו חוצים את הגבול לצרפת. (זה רק קו דמיוני שנמתח על הכביש…) ועל השילוט מופיע Metz, Nancy, Paris והאמת, לרגע חלפה מחשבה בראשי האם "לקחת" ימינה …? כולה 370 ק"מ…??? כמו שהרעיון הגיע, כך הוא חלף – לא משנים את המסלול ולא מתרחקים ממינכן.

השמש שהאירה פניה במלוא עוצמתה, הרחיקה את העננים ותפסה את מקומה ברקיע. התחלנו להתבשל בתוך "הניילונים", אז עצרנו בתחנת דלק צרפתית ראשונה. עלינו על קייצי, תדלוק, בדיקות שמנים ובלאי צמיגים והלאה לשוויץ.
לא לפני, תשלום אגרת כבישים, ומו"מ בצרפתית מרוקאית… בין אורי לדודה היושבת בבוטקה לקבלת הנחה. הניסיון לא צלח ואנחנו משלמים 7.8 יורו לשלושת האופנועים. המשכנו ברכיבה בכביש הראשי והנוף השתנה לגמרי. הדשא הירוק, שליווה אותנו עד עתה, הפך לצהוב בהיר וכיסה שטחים נרחבים וגדולים, כמות העצים פחתה אף היא והמרחב החדש הנגלה לפנינו מקבל גוונים אחרים ויופי מיוחד וכמו מדברי.
הכביש התפתל קלות, מכיל שלושה נתיבים בכול כיוון ורחב ידיים ומגרה.
וזה בדיוק הזמן, לנקות קצת את השסתומים אחרי ימים ארוכים של גשם ונסיעה איטית מאד. בתנועת ראש מוסכמת מראש, נכנסנו למבנה בנתיב המרכזי; שולה ופופקין בחוד, אורי ועבדכם, במאסף. מכונה מיומנת ומשומנת היטב הציגה "מפגן צרפתי" מקצועי ומרשים.
ימבה של אדרנלין וחיוך, שנמתח מאוזן לאוזן ליווה אותנו במשך דקות ארוכות של רכיבה. סטינו מהכביש הראשי לרכיבה מאתגרת נוספת בדרכים כפריות. הנוף סביבנו היה מנוקד מבנים ובתי מגורים צמודי קרקע, חלקם ישנים מאד וצבועים בשלל גוונים. היו בהם רבים המקורים בגגות רעפים אדומים. היו בתים סמוכים מאד לכביש הראשי כאילו, חצה אותם לשניים. סוף האביב ותחילת הקיץ אותת בשלל גווני ירוק וצהוב: צמחיה עשירה וצבעונית, עיטרה את אדני חלונות הבתים ואת הערוגות לאורך המדרכות והכיכרות בנתיב הנסיעה. בשטחים המעובדים, נמתחו שורות של כרמי גפנים (צרפתים… לא ?) ושדות תירס כשטיחים עד האופק צבעו בירוק את החללים בין הבתים והשרו אווירה כפרית ומיוחדת. ניחוח שונה ומשכר עמד באוויר.
החיבור שלנו ביחד עם האופנועים בתוך הגלויה המצוירת הזו והכל-כך אמיתית, חיה ונושמת. חלום חי המרחיב את בית החזה, מעצים ומחסיר פעימות עמוק בתוך הלב. שלחנו תנועות ידיים משתאות זה לזה, בהתרגשותנו לנוכח היופי הפשוט והמדהים, ליבנו עלה על גדותיו לנוכח המראות סביב.

חזרנו לכביש הראשי ולראשונה העיר באזל, על השלטים ואוטוטו פגשנו את שוויץ. חצינו את הגבול לשוויץ והמשכנו עם כביש E25 עד למחלף שהוריד אותנו לתוך באזל. השעה היתה כבר 17:00 והתחלנו בחיפוש אחר בית מלון. זוכרים את חגיגות ליל אמש…? אז, גם פה הכינו חגיגות…פסטיבל קונצרטים בעיר. תיירים גרמנים הציפו את העיר ונשכבו על כל המיטות הפנויות. שעתיים של סיבוב מתיש ב- 12(!) בתי מלון בעיר העלה חרס. בבית המלון האחרון (השייך לאותה רשת של המלון בו שהינו בלוקסמבורג) ביקשנו עזרה (Please Help…) ומצאו עבורנו מקום לינה בלוצרן, המרוחקת 96 ק"מ מבאזל. מנוחת לוחם קצרה, עדכון שולה בפרטי היעד ויאלללללה  לדרך. תדלוק ביציאה מהעיר ופרארי באדום בוהק נעמדת מאחורינו לתדלוק (כמה מרשים וסקסי…) ראינו בכך סוג של סוכריית ניחומים.
13 ק"מ לפני היעד נשבר ענן כועס ומלא בנוזלים מעל ראשינו וליווה אותנו עד לפתח המלון בלוצרן. רטובים ונוטפים כמו רשת דייגים ברגע משיכתה מהים, החנינו את האופנועים במגרש החנייה ונכנסנו למלון. קיבלנו את החדר המיוחל (ושוב, ללא אינטרנט…), מקלחת מהירה ויצאנו לבילוי לילי קצרצר ובעיקר כדי ללעוס משהו במרכז המסחרי הקרוב אלינו.
שבעים, עייפים ומותשים לאחר יום רכיבה מתיש ונשפכנו למיטות.

גם בבוקר הגשם לא הפסיק לרדת. מתחנו את ארוחת הבוקר והתעכבנו מעט, מתוך תקווה לשיפור במזג האויר. אך כלום. הגשם המשיך. האמת… מבאס!
ושוב לביגוד הצוללנים; לבושים ואטומים יצאנו לכבוש את העיר והמדינה. היעד להיום, סירמיונה, איטליה.
למרות הגשם המעצבן, רכבנו לסיבוב היכרות והמשכנו דרומה על כביש E25 לכיוון לוגאנו. תמורת כ- 30 ק"מ נוספים של רכיבה, החלפנו את הנוף המישורי בנוף הררי שנשק לאגם רחב ידיים ומלא עד גדותיו. מזג האוויר השתפר והגשם פסק. ולראשונה מאז נורבגיה, חזרנו לרכוב בתוך מנהרות. לעיתים מסודרות זו אחר זו (נושמים אוויר לשנייה… ונכנסים מיד לבאה בתור). הארוכה שבהן הייתה 17 ק"מ (באר-שבע להבים – מתחת לאדמה…- מדהים). תנועת כלי הרכב הנכנסים לתוך המנהרה והעומס בתוך המנהרה מווסתים ע"י רמזורים בכניסה וניידת משטרה הממתינה בצד. בשונה מחדרי הקירור בנורבגיה, כאן, המצב הפוך; נכנסנו למנהרה עם בגדי הסערה מניילון והחום היה ממוזג ונורמאלי. אך לאט, תוך כדי רכיבה בתוך המנהרה מזג אוויר החל להתחמם וגלים של חום וזיעה הציפו אותנו. המשכנו בתוך התנור המחומם כשאנחנו מתבשלים לארוחת גורמה.17 ק"מ הבוערים ביותר שרכבתי מעודי, ואפילו רכיבה בחום יולי אוגוסט שלנו לא משתווה למה שחווינו. ביציאה מהמנהרה עצרנו בתחנת הדלק הראשונה והתפשטנו לגמרי "מהתנור הבוער". בתחנת הדלק פגשנו כמה יצירות מוטוריות ושתיים מהן מדגם פרארי במצב מושלם ומעורר קנאה, שייכות למועדון החמש השוויצי.

מנוחה והתרעננות וחזרנו לכביש המונח ומתפתל בעמק, בינות להרים הנישאים אל על והצבע הירוק העז הבוקע מתוכם. שלג עדיין בצבץ לו בפסגות ההרים הגבוהים ומפלים ספורים שטפו זרמי מים. עיירות קטנות מפוזרות בתוך העמק משולבות באיזורי התעשייה המקומית המתפתחת בו. מחלף לוגאנו וירדנו לעיר. על הכוונת, לק מקורר להתרעננות של  Ice Cream מקומי ב- Centre. רכיבה עירונית בעיר יפה וססגונית ועם הרבה אופנועים שנעים בכבישים. החנינו את האופנועים על המדרכה (כי ככה, כולם עושים…אז גם אנחנו) ויצאנו רגלית לתור אחר גלידריה מקומית. התיישבנו באמצע המדרחוב ושלושה גביעי גלידה בחמישה טעמים שונים (ועם קצפת כמובן…) מצאו את דרכם אל קיבתנו. העיר המשיכה בשלה עם שגרת היום ואנחנו בדרכנו להשתלב בתוך ההמון, לחוש ולנשום את אווירת המקום. חופש, שלווה ורוגע אפיינו את המדרחוב. תושבים בעבודה, בקניות, באכילה, טיילו להנאתם חלקם עם כלביהם. המשכנו בטיול בעיר והגענו אל המרינה. ברווזים וברבורים שייטו חופשי במים ובינות לסירות. פופקין החליט, שהם רעבים ותרם את הסנדוויץ' היומי (וזה לא כשר…) לארוחת הצהריים, הברבורים אכלו ממש מכף ידו.

ביי ביי ללוגאנו והלאה לאיטליה. קדחנו עוד שתי מנהרות ובמרחק 20 ק"מ מהעיר, חצינו את הגבול. המשכנו את הרכיבה בדרכים כפריות. הפעם אנחנו באיטליה. שלוש מדינות ביום אחד, כמו שלוש תמונות שונות ומיוחדות. הכפרים האיטלקיים בואכה Menaggio נראים שונה ואחר : בגוונים, בארכיטקטורה, בצפיפות, בתרבות ובפשטות המרהיבה. הרחובות צרים ומחושבים לשני רכבים בדיוק, עם מילימטרים ספורים בין המראות. הקירות החיצוניים של המבנים, נמצאים בסמוך מאד לשוליים והקו הלבן נושק לקיר. דלתות הכניסה לבתים משיקות לכביש הראשי ומבואת כניסה מינימליסטית מפרידה את בעל הבית מהכביש הראשי. צמחייה ירוקה ועשירה צומחת למרגלות הבתים ועד האגם. מכוניות נוסעות מהר כמו באיטליה ורכבי מיני קטנים, נמצאים בכל פינה. עצירת מנוחה בסניף של ב.מ.וו מקומי מעורר התפעלות, שוטפים את העיניים ממבחר הכלים והציוד בחנות וכמעט, שמתבצעת נסיעת מבחן על 1600GTL.

הנסיעה בתוך הכפרים גזלה זמן ממושך בגלל הכבישים הצרים והתנועה ההערה. 41 ק"מ = שעה של רכיבה.
פאב מקומי של גמלאי איטליה מושך את עיננו ואנחנו עוצרים למנוחה. שתייה קרה לפי הזמנה מגיעה בתוספת חטיפים. ספרדית, איטלקית ואנגלית מהולים האחד בשני וחוויות וצחוקים מבית הגמלאים, ממלאות את החלל. ההווי המקומי קסום ואותנטי ואנחנו נושמים עוד רגעים, בשגרת היום המקומי. המשכנו לטפס צפונה במעלה האגם, עד ל- Sorico ומשם דרומה, מזרחית לאגם לכיוון Lecco. רכיבה של 120 ק"מ על הכביש המהיר A4 הביאה אותנו לעיירה Sirmione השוכנת על שפת אגם Garda.
שני סימיונים רכובים על אופנוע מובילים אותנו לצימר מקומיB&B .
21:30, צלצול בפעמון הכניסה ואנחנו לוקחים את החדר המיועד לשלישייה.
מקלחות וכביסה ביד, מסיימות את יום הרכיבה הארוך והמהנה.
אז, לילה טוב לכם, מתחנת השידור בסימיונה
וסליחה על האיחור.
איציק.

——————————————————————————————————————————————————

ערך-יוני. כל הזכויות C לסיפור ולצילומים שמורות לאיציק, מיכאל ואורי

——————————————————————————————————————————————————

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   יש 3 תגובות, הוסף תגובה    

25 ביוני 2011 בחזרה מנורדקאפ, קלן ללוקסמבורג. דיווח 22

מְקלן האפורה ללוקסמבורג הססגונית והחוגגת

הרעמים שכעסו בדרך, תורגמו בסוף יום רכיבה מתיש, לחגיגת זיקוקים מרהיבה.

PIC_1132.JPG


הצג את הוראות הגעה אל Luxembourg במפה גדולה יותר

פרק 22
הנה שבועות שאנחנו משייטים לנו על כבישי אירופה הנפלאים. לעיתים שאלנו את עצמנו למה כאן באירופה הכל נקי, רחוץ, פורח? המכוניות מבריקות. הכבישים שחורים, הבניינים נוצצים…אז אם לא שמתם לב; אנחנו בסרט על מחזור המים בטבע. מהצד הרטוב שלו. וכך. כאשר כל בוקר מישהו רוחץ לך את המדינה על שדותיה גשריה ומכוניותיה. אני מתערב שאין להם במילון את הערך "אבָק". (טוב לא נגזים; אבל להיות כאן סוכן של מסנני אבק, זה עסק מפסיד…)

את התובנות האלה שיננּוּ גם הבוקר, כקולות רקע להמהום התפילה שבע"פ מפי האדמו"ר א. השכמה מתעצלת בשעה 08:30 ויצאנו לשבור את צום הלילה בארוחת בוקר קלילה ונינוחה. התארגנות שגרתית של התחלת מסלול וחיפוש אינטרנטי בדלפק הקבלה כדי לשריין בית מלון בלוקסמבורג. הכי מבאס, זה להגיע בערב, רטוב ועייף למקום זר ולהתחיל לחפש מיטה או חניה. שולה עודכנה בפרטי היעד ועל הצג זרחו 206 ק"מ (קטן עלינו…) . לקראת השעה 10:30 גלשנו מהחניה לכביש מס' 1 ישירות לכיוון לוקסמבורג.
מבט חטוף לשמים, (חשבתם פעם על מקור המילה: שָם-מָים…?) בישר את שהורגלנו אליו כבר בימים האחרונים…H2O והרבה מהם. קלן מתעוררת בקצב הפרטי שלה ושום הרפתקן החולף ברחובותיה לא מסוגל להפריע את שלוותה.
בקצב מהיר ונמרץ, חלפנו על פני הרחוב הראשי וחצינו את העיר; שלום, תחנת הרכבת, ביי, מרכזי הקניות (ביג… כמו שלנו), ת'ראות, מגדלי המשרדים ויאללה ימינה לכביש הראשי.

חצי שעה של רכיבה והגענו למקום השמור לכרטיסי מנוי, במופע מרגש של עננים, גשם ורעמים רועמים וזועמים. רעשים מחרישי אוזניים. תזמורת תופי מרום (ללא ברקים…) מלָווָה את הרכיבה דקות ארוכות, אנחנו עטופים כמובן בחליפות הסערה ומתפללים לרחמי שמים ולגשם עדין…
אך ההוא שם למעלה, מכורבל כל כך עמוק בפוך העננים שיצר, שאינו שומע ובטח לא מקשיב לנו ופתח בתנועה החלטית את השיבֶּר לרווחה; אוקיאנוס של גשם שטף אותנו ללא הפסק. טיפות ענק הגיעו במהירות בזו אחר זו וגם בקבוצות וחדרו מבעד לבגדים. מסך אדים הצטבר על המשקף ושדה הראיה הלך והיטשטש. בשלב כלשהוא, עצרנו מתחת לגשר רחב מעל הכביש הראשי, רטובים כמו בובות סמרטוט שנפלו למכונת כביסה – בניגוד להוראות יצרן –  היינו חייבים לעשות הערכת מצב. החלטנו להמשיך ברכיבה עד לתחנת הדלק הקרובה.

PIC_1122.JPG

CIMG7332.JPG

4 שעות של רכיבה במהירות ממוצעת של 60 קמ"ש, רוויית גשם ומלווה בכדורי ברד,(חתיכת קאסח בפני עצמו…), הביאו אותנו אל העיר/דוכסות לוקסמבורג. הכלואה במפגש הגבולות בין גרמנה, בלגיה וצרפת. (אתם יודעים מה הסיסמה או המוטו הלאומי כאן? "אנחנו שואפים להשאר מה שאנחנו!" כאופנוענים, זה מאד מתאים לנו.)  ומסתבר שהחליטו שם לחכות לנו (איך הם ידעו לעזאזל?) והיום מתקיימות חגיגות החג הלאומי של לוקסמבורג, העיר עמוסה בתיירים שבאו לחגוג לכבודנו ביחד איתנו. כבוד כבוד, אבל בית המלון שבנינו עליו, היה מלא, כך שנאלצנו לחפש מקום לינה אחר. שני פקחי תנועה רכובים על קטנועים, נחלצו לעזרתנו (VIP או לא?) וליוו אותנו לשני בתי מלון בסמוך למרכז. רק במלון השני נמצא מקום נאות עבורנו וסגרנו מיד;
השעה 16:00  כשנכנסנו למיטות לשנא"צ מפנקת.

לקראת ערב, יצאנו באוטובוס מקומי למרכז לחגוג את החג הלאומי ביחד עם תושבי הדוכסות. הנסיעה באוטובוס, איפשרה לנו סוף סוף להפנות מבטים ארוכים לצידי הדרך וליהנות מיופיים של מבני העיר, שכונות המגורים, האתרים ההיסטוריים ולזהות סוג של שלווה הנחה על פני התושבים עצמם. כל תנועת המכוניות במרכז העיר הופסקה ונחסמה ע"י גדרות שהוקמו ברחובות הראשיים. ירדנו בתחנת המרכז וצעדנו ברחובותיה הססגוניים של העיר. מבנים מרשימים וארכיטקטורה קלאסית ומעוטרת, גנים מטופחים בהם הפרחים מסודרים כמו חיילים. המדרחוב כולו מרוצף לבנים עתיקות, המשרות אווירה של פעם כשמונית הייתה סוס וכרכרה. רוכלים בדוכני נקניקיות ובירה בכל פינת רחוב ומוזיקה רועשת וטובה מתנגנת לה באוויר החופשי. הופעות של זמרים מקומיים בכל כיכר ובבמה מרכזית אחת, שבה התקיים הטכס המרכזי. הצטרפנו לתושבים ורקדנו לצלילי המוזיקה ויש כאלה, שעלו על שולחנות והתחילו לרקוד לעיני העוברים ושבים. ליצנים, להטוטנים, פֶיות ומלאכים הציפו את העיר. שימו לב לתמונות העיר החוגגת, ואולי, תוכלו להבחין ולשמוע את המוזיקה הרועשת, המתנגנת והבוקעת מתוכן, בקיצור – יום עצמאות שמח.

הערב ירד לאיטו והצללים התארכו מאד. זה היום הארוך בשנה ולא יחשיך כאן לפני עשר. לפתע הוצפו הרחובות באנשי משטרה, פקחים, אנשי אבטחה וכוחות הצלה וכיבוי.
פמליית הוד הדוכסות מגיעה לקראת 22:00 מלווה באנשי אבטחה אישיים עד לשולחן הכבוד ואז, לאור לפידים, הגיעו בזו אחר זו קבוצות צועדים, מכל תחום ונושא הקשור לקיומה הרגוע של נסיכות הצעצוע המתוקה הזו : משמר הכבוד, תנועות נוער, אנשי המקביל למד"א שלנו, משטרה, תזמורות, איכרים, להקות ריקוד, צוענים, שחייה, ג'ודו ועוד… נראה, שכל שכונה שלחה נציגות. כולם נשאו לפידים בוערים בידיהם וביצעו מעין מצעד הצדעה בעוברם לפני משפחת המלוכה. בהחלט חוויה מרשימה להיות שם בזמן אמת כשזה קורה.

אווירת החג הציפה את העיר ואותנו כשותפים בcקרנבל החד יומי הזה; אכלנו, רקדנו ופיזזנו לצלילי המוזיקה ונשמנו לליבנו את ניחוחות העיר שהבריקה מנקיון ויופי. באמת מרשימה. וממש כשהחשיכה העמיקה. עלו השמיימה זיקוקים מרהיבים. כן. הבנתם. הכל היה מתוכנן: הוא שלח לנו רעמים אנחנו שלחנו בחזרה זיקוקים – הכל מתואם. הכל! העיר הוארה בשלל פטריות אור, שנשפכו כמו חוטי זהב מהשמים החשוכים ונתנו למסע שלנו מימד מדהים של חגיגת סיום משימה. המצלמה שאיתי לא ממש יודעת לקלוט תמונות מתוחכמות ואולי בזכות זאת יצאו לנו תמונות עם מראות נהדרים. טובים יותר מכל העדשות המקצועיות. איזו התרגשות. תודה כבוד הדוכס! לא ציפינו לכזו השקעה בחגיגות ההגעה לנורדקאפ…

לילה. החבר'ה במיטות ואני משדר אליכם, משפחה, חברים וקוראים יקרים בערוץ הלילי והמיוחד שלי.
מחר נחצה את הגבול לשוויץ ואת החוויות נחלוק עמכם בפרק 23.
לילה טוב וחלומות מתוקים,
דשדש לכולם מכולנו.
איציק.

——————————————————————————————————————————————————

ערך-יוני. כל הזכויות C לסיפור ולצילומים שמורות לאיציק, מיכאל ואורי

——————————————————————————————————————————————————

מאת: יוני   ·   קטגוריות: אופנועים and הרפתקאות   ·   לחץ כאן כדי להגיב ראשון!    

22 ביוני 2011 בדרך חזרה מנורדקאפ. משבדיה לגרמניה. דיווח 21

הי דרומה לגרמניה ושלום למעבורות.

תחושת סוף מסלול והכרה בשכרון ההצלחה, מבעבעים מבפנים.

CIMG7144.JPG


הצג את הוראות הגעה אל Köln, Deutschland במפה גדולה יותר

פרק 21
בוקר אור לשולה… אחרי יום ארוך, מייגע ורטוב כהוגן. ללא חליפות סערה וחשופה לגמרי עברה שולה בשלום את זעם העננים. ללא ספק ראויה לשבח. הבוקר היא יבשה אף יותר, אחרי שחוממה עם פן לשיער ומוכנה לעוד יום ארוך במיוחד. צריך להשלים את הפערים – כמו תמיד.
הבוקר מתחיל להתעורר עם כמות עננים דלילה וראות טובה יחסית ואנחנו כרגיל מפתחים ציפיות ליום יבש… הנוף הנשקף למרחוק מצויר באופק מרהיב ומרשים בגווני עננות, שמש, מים ואויר נקי וצלול – חופש ושלווה אמיתית לגוף ולנפש. התארגנות מהירה ביחד עם תפילת הדרך, מתודלקים עוד מאמש ובשמונה וחצי מתחילים את הרכיבה לגרמניה, ואני מזכיר לכם – אנחנו בשבדיה.
מזג האויר מחייך והתנאים לרכיבה מזמינים. יבש יחסית על הכבישים ואנחנו נותנים בגז לעוד יום רכיבה גדוש, כ- 650 ק"מ.

רכיבה מבנה מהירה מיומנת ושגרתית בכבישי E4  (ואפילו יש כאלה שמעזים לעקוף אותנו בנתיב השמאלי…) . בתדלוק ראשון, פגשנו שני נהגי קורבט וקבוצת רוכבים (סוזוקי ויסטרום 1000 הראשון שראינו לאורך המסע…),  שהגיעה מאיטליה ובדרך לנורדקאפ (ואיזה כייף , שהיינו שם לפניהם…). קצת חוויות, רשמים ותמונות וממשיכים הלאה.
ורק 20 דקות של רכיבה ומי מגיע ? מר גשם כמובן. עצירה מהירה מתחת לגשר הראשון בנתיב הנסיעה "ועולים על ניילונים"… עוד כשעתיים מהנות ורטובות של רכיבה ואנחנו מגיעים למעבורת בנמל Helsingborg שתפליג איתנו לדנמרק. זו אמורה להיות המעבורת שלפני האחרונה להיום ובכלל. על המעבורת פגשנו זוג נוסף עם זוג אופנועים, כן, לכל אחד/ת אופנוע משלו/ה.
שניהם רכובים ומדוגמים על BMW1200GS (כמה לקנא…).

מעבורת קצרה של 20 דקות מעבירה אותנו משבדיה לדנמרק. עלינו על כביש E47 ומתחילים לחצות את האי לכיוון גרמניה. הנוף משתנה כליל, העצים בצידי הדרך נעלמו ונדחקו הרחק לאופק (איי שם…) מישורים רחבי ידיים וירוקים פרושים מצידי הכביש הראשי, כמעט ואין עליות וירידות והכביש נמתח במישור אינסופי ואנחנו אתו ועליו. הגשם מגיח ונוגח לפרקים ואנו מספיקים להתייבש עם הרוח עד לפעם הבאה שהוא פוגש בנו. רוחות עזות מנשבות ללא הרף ומטלטלות אותנו מצד לצד. בעקיפת המשאיות אנו נשאבים פנימה ובסיום העקיפה כאילו ונפלטים מקנה של תותח. הגוף כולו נאבק ברוחות ומנסה לתקן את הפעולה עפ"י החוק השני של ניטון…כמאסף, אני מביט מאחור בשני חברי הרוכבים "עקומים" עם הידיים והישבן בחוץ. השיחים ו"הדשא הגבוה" מוטה לצד באופן תמידי.

שימו לב לשרוול הרוח, כמה הוא אופקי. על הדרך בצענו מספר הפסקות מנוחה –  המאמץ והעייפות ניכרו אצל כולנו. הפסקת קפה ושוקו חם עם הפרחים ליד ותדלוק בתחנת דלק, הפגישה אותנו עם שני הארליסטים האחד מהם, עם צ'ופר לפנים באורך קילומטר (איך אפשר לרכוב כך…).
המשכנו ברכיבה לאורך המישורים הענקיים ובכביש הרחב והמהיר המונח בתוכם. בדרך רכבנו על גשרים הנראים כאילו חוצים אוקיינוסים והמטפסים אל על ויורדים שוב בצד השני, חלקם גשרים קשתיים ובאופק מימין ראינו את אחד הגשרים עם הקשתות שהוא הארוך ביותר בדנמרק. הגשם הלך ופחת ככל שהדרמנו בטיסה ישירה אל המעבורת האחרונה.
הגענו על ה"קשקש" לנמל Rodbyhavn לנתיב מס'1 הסגור והמיועד לאופנועים בלבד. המעבורת במרחק 20 מטרים מאתנו ומתחילה להרים עוגן ואז, מסמן לנו העובד בנמל, בתנועת יד מהירה; "בואו בואו"… פתיחת מצערת מהירה והופ אנחנו על האנייה. נקשרים היטב לרצפת החניון ויוצאים לחגיגה על הסיפון האחורי.

14 מעבורות עד עתה וזו המעבורת האחרונה שלנו במסע הזה וגם עבור שולה, זו הפעם האחרונה שהיא מנווטת על הים. נגמרו ההפלגות והקילומטרז' הימי. שמחה ואושר ניכרים מכול עבר, אנחנו על האדמה. מביטים לאחור כל אחד בדרכו שלו, על מה שהספקנו ב- 9,000 הקילומטרים האחרונים. סיפור הגשמת החלום הולך ומסתיים ודברים נשארים אי-שם מאחור, להמשיך בעיסוקם… ואתנו, כל אותן החוויות והריגושים, שאספנו לתוכנו ב- 22 הימים שחלפו, נצרבו עמוק. ההרגשה הפנימית מלאה כרימון, הסיפוק אדיר ממדים והאושר מנצח ובגדול. קפצנו, שרנו וצהלנו עם ההרגשה העילאית והקסומה, שעשינו את זה.
40 הדקות האחרונות של ההפלגה הורידו אותנו על אדמת גרמניה. כמה נחמד לחזור שוב ליורו ולהפסיק לשלם עמלות המרה בכל מדינות סקנדינביה ורוסיה.
עולים שוב לכביש E47 לכיוון העיר Lubeck השלט האחרון מבשר לנו 30 ק"מ לעיר. התחלנו לחפש מקום לינה בעזרתה האדיבה של שולה. מרבדי פרחים אדומים פרושים על משטחים רחבי ידיים קיבלו את פנינו. הגענו לפנסיון מרשים על שפת המים באיזור קייט ונופש. קיבלנו שני חדרים האחד לפופקין והשני לזוג אורי ואיציק, (אליאן, תתחילי לדאוג…יש לך מתחרה…). ארוחת ערב/לילה, סיבוב קצר בחוף, ולמיטות לא לפני מקלחת חמה ומפנקת.
הבוקר הפציע מוקדם ואנחנו בשש וחצי, כבר על הרגליים ומתארגנים ליציאה.

CIMG7266.JPG

המנה היומית להיום עומדת על כ-500ק"מ. לאחר ארוחת הבוקר ותפילת הדרך, יצאנו לסיבוב אופנועים בחוף. 430 ק"מ של רכיבה בכביש המהיר לכיוון דרום מערב, לגרמניה, מביאים אותנו אל העיר Koln. על מד המרחק נרשמו  10,123 ק"מ (בהחלט מרשים, לא?) ושוב, בעזרתה האדיבה של שולה, הגענו ל- Hotel Regina הממוקם באחת השכונות בעיר ליד מרכז מסחרי גדול. מגרש חנייה פרטי ושמור לאופנועים ואינטרנט מקולקל. התארגנות של שני השפים המקומיים לקניות מצרכים בסופר הוביל לארוחת ערב מגוונת – ספגטי, סלט ירקות, טונה ומרק ירקות.

מחר אנו ממשיכים לרכוב דרומה ובדרך חזרה הביתה.
נותרו עוד כ- 2000 ק"מ לספוג חוויית מסע. בשבוע האחרון למסע, ננוח מעט, נרכוב קצת פחות ("רק" 350 ק"מ ליום…) ונטעם את אווירת אירופה בארבע המדינות הבאות שנבקר.
בפרק 22 נספר לכם על החוויות, המראות והחגיגות מלוקסמבורג.

לילה טוב וחלומות פז,
איציק.

נ.ב.
לשאלותיכם הרבות בדבר התגובות?
בכל ערב ללא יוצא מהכלל, כשאנו מגיעים למקום הלינה הדבר הראשון שאנו עושים:  קריאת התגובות והתמיכה שלכם באתר (בהנחה, שיש לנו אינטרנט).
תודה לכולם מכולנו, על המילים המחבקות, התמיכה והפרגון לכל אורך המסע!

——————————————————————————————————————————————————

ערך-יוני. כל הזכויות C לסיפור ולצילומים שמורות לאיציק, מיכאל ואורי

——————————————————————————————————————————————————

מאת: יוני   ·   קטגוריות: אופנועים and הרפתקאות   ·   יש 4 תגובות, הוסף תגובה    

« פוסטים נוספים - פוסטים קודמים »