הרפתקה דוט קום

14 באוגוסט 2014 לירן עולה לוושינגטון דרך אורגון

לירן מרכוס בדרכו היסודית

מושך את כולנו כמו בתוך חלום

resized_P1020636.jpg

תזכורת מפוסט קודם: וכך בנוף עוצר נשימה או בעצם עם כל הצמחיה והירוק בעיניים שרק מעצים את הנשימה המשכתי עד שחציתי את ה"גבול" (יש רק שלט ברוך הבא וזהו) למדינת אורגון (OREGON).
המשכתי בנסיעה בכביש הכניסה לאורגון עד שעצרתי לתדלק באיזו עיירה שנראית כמוכת עוני, ע"פ הבתים,החנויות,המכוניות והאחוזות הנטושות הכל מוצע למכירה מכל עבר,גם האנשים נראים קשיי יום ונראה שהמשבר שפקד את ארה"ב עדיין שולט פה (אולי אני טועה אך כך זה נראה).
החלטתי למשוך כמה שיותר עד שהגעתי לעיירה בשם שאדי קוב (SHADY COVE) בערב קפצתי למסעדונת מעבר לכביש,זו מסעדה סינית נחמדה ואני דווקא הזמנתי אוכל תאילנדי שהיה טעים ומרענן וקצת מגוון את התפריט,במסעדה פגשתי זוג נחמד שישב מאחורי והתעניין מאיפה באתי ולאן אני הולך,דיברנו בין ביס אחד למשנהו ובסיום הארוחה הזמנתי חשבון הבעל קם חטף ממני את החשבון ושילם על הארוחה אמרתי לא שאין צורך אבל הוא התעקש אז ויתרתי לאחר הניסיון הראשון,כמו שאומרים נותנים לך תיקח, מרביצים לך תברח אחח איזה אמריקאים נחמדים כן ירבו, אמרתי לו תודה,איחלנו איחולי בריאות והצלחה אחד לשני, הצטלמנו יחד וחזרתי למוטל מעבר לכביש

.27.6.14

למחרת היום נסעתי למקום שבשבילו חתכתי מזרחה מכביש החוף למקום בשם Crater lake
שהוא הר געש רדום כשבלוע של ההר ישנו אגם קסום שחלמתי לראותו,לפני כמה שנים קראתי בלוג של זוג מאוסטרליה שביקר במקום ופרסם תמונות ושם פעם ראשונה שנתקלתי במחזה המדהים הזה,
אמרתי לעצמי "לירן אתה חייב את זה לעצמך" וכך עשיתי, בלילה ירד גשם וכאשר יצאתי לדרך התפללתי שאזור ההר יהיה נקי ושטוף שמש, אבל מה הערפל והגשם התאהבו בי ועוקבים אחרי לכל מקום, למרות זאת המשכתי וכאשר הגעתי עד לשם לאחר טיפוס ארוך בכביש שופע סיבובים,היה כזה ערפל שלא ראיתי את האף שלי… איזה באסה בכדי לראות את המקום הארכתי את הדרך במאות ק"מ ובסוף לא זכיתי לראות את המחזה ביום שמשי ונטול ערפל/גשם ממש אכזבה אבל אני לא אתן לזה להוריד לי את המצב רוח,

לאחר החלטה זריזה נתתי להר עוד הזדמנות "הר נחמד, אתה לא תביא אותי עד לפה ובסוף תתכסה בערפל שבקושי רואים את הכביש". אז חיפשתי מוטל קרוב בערך כ 20 מייל משם, הגעתי למוטל דרכים שהיה נראה חשוד בהתחלה גם בגלל המחיר וגם כי היה נטוש לגמרי, למרות זאת לקחתי חדר, נסעתי לתדלק ולאכול צהריים בעיירה הקרובה, לאחר מכן חזרתי למוטל, החוות דעת הראשונית שלי הייתה שגויה מה שלא אופייני לי, שוחחתי קצת עם בעלת המקום, אישה נחמדה שעובדת קשה למחייתה ומכינה לאורחים עוגות ועוגיות ללא תמורה, היא נתנה לי עצות וטיפים היכן לבקר וכו', היא גם סיפרה שבשנתיים האחרונות יוקר המחיה והמחסור בתיירים עקב צמצום עונת השלגים פגעו לה בעסק, לשמחתי ולשמחת בעלת המוטל הגיעו עוד אנשים והמוטל היה מלא עד אפס מקום בערב, עד הערב התעסקתי שוב עם כיוון הבולמים, בדיקת נוזלים,לחצי אוויר וכו' בשעה 19:00 החלטתי לקפוץ לננשנש איזה משהו במסעדה מעבר לכביש, כאשר הגעתי ראיתי שני שלטים על החלון והדלת בצד ימין כתוב "פתוח" ובצד שמאל "סגור" ניסיתי והדלת נפתחה, שאלתי "תגידו פתוח או סגור" הם אמרו שבדיוק סגרו ובעודי מפרסס שאלה המלצרית שהיא גם השותפה במקום "האם אני לבד?" עניתי כן אז היא אמרה "בוא שב" ונעלה מיד את הדלת שלא יכנסו עוד עוברי אורח כמוני, למזלי ואני אומר שוב, למזלי הם הכניסו אותי ולא בגלל שהייתי הולך למיטה רעב, אלא האוכל היה פשוט טעיםםםם, במבט ראשוני זה היה נראה לא משהו הסטייק עוף המיוחד שלהם אך מניסיון עבר אמרתי בוא נטעם מה יש להפסיד, הכי הרבה נתחתן עם האסלה בשבוע הקרוב, לא התאכזבתי היה מעולה ושוב החזרתי צלחת שלא צריכה שטיפה, שאלתי אותם מדוע אתם סוגרים כל כך מוקדם הם הסבירו שבשעות האלו האנשים כבר לא מגיעים והעסקים לא משהו בשנתיים האחרונות, עוד בן אדם שאומר לי זאת.
חזרתי למלון שבע ומחייך ובערב פגשתי מלא אנשים וגם זוג אמריקאי נחמד בפנסיה שרוכב על   BMW R1200GS ADV סביב ארה"ב שגם כמוני נתנו עוד הזדמנות להר והתחזית הבטיחה לטוב, הבעל בשם ג'רי סיפר לי שלאופנוע היו כבר כמה בעיות עם גל ההינע והקלאץ ושעלה לו כמה אלפי דולרים לתקנו וחוץ מזה הם די מרוצים, האופנוע גם צורך שמן לעומת שלי שכרגע כבר עם 2,600 מייל ולא הוספתי לו אפילו גרם, טפו טפו טפו, לאחר שסיימנו לדבר השמים התבהרו, ביקשתי מכולם לא לרקוד את ריקוד הגשם וגם אם הם שרים אז רק במקלחת, נקווה שמחר גם יהיה כך כהרגלי נשיקה לאופנוע בברכת לילה טוב וחתכתי לישון.

28.6.14

בבוקר למחרת התעוררתי וראיתי שמים נקיים יששש, קפה זריז ועוגה מעשה ידיה של בעלת המוטל בכדי לפתוח את הבוקר,האישה הנחמדה גם נתנה לי שקית עם סופגניות לדרך איזה אישה טובה,חוזר לחדר התארגנות העמסת ציוד ויאלה אני טס לשם עכשיו לפני שהמז"א ישתנה ויחזור הערפל שרודף אחרי, אני והחבר שלי(האופנוע למי שלא הבין)טיפסנו שוב להר והדרך נראית כמו דרך חדשה למרות שרק אתמול נסענו בה, איך שהטמפ' משתנה והאוויר נעשה קריר ונעים (לי לפחות) הפסגה נמצאת מעל 7,600 רגל שזה קצת יותר מ 2,300 מ' אין ערפל ואין עננים איזה כיף מטפסים עד שפתאום לאחר אחד הסיבובים נגלה האגם המהמם הזה, כחול הכי כחול שאפשר לדמיין, מסביב ההרים בחלקם מושלגים, האוויר הנקי והקריר, יש עוד אנשים אך השקט מסביב כולם מתפלאים ונראה לי שהם בשוק או שזה בגלל שהם אמריקאים יש שקט מופתי, אני משתהה על יד כל תצפית מכל כיוון אפשרי איזה מקום נפלא, עולות המחשבות ואומרות רק שההר לא יתעורר בזמן הקרוב ויהרוס את היופי הזה, צילמתי עשרות תמונות שלא מביישות את הפירמה כל תמונה פשוט גלויה ואז ראיתי זוג בשנות השישים שמנסים לצלם את עצמם,הצעתי לצלם אותם כך שהם לא יסרבו לצלם גם אותי…האיש שאל מי אני ומה מו מי ולאחר שסיפרתי הוא סיפר שהם כנופיה של הארליסטים וביום יום הם לא עושים יותר מדי בלגן אלא רק שצריך…, הוא נתן לי מטבע מעץ עם הלוגו של הכנופיה ואמר שהוא אהב אותי וזה למזל שאשמור אותו אצלי בכיס, הצטלמתי עם כולם ונפרדו דרכינו,

resized_P1020566.jpg

משם נסעתי צפונה וחציתי אזורים חקלאים עם שדות, כרמים, רפתות לולים, פירות ומה לא איזה ריחות משגעים, האף שלי אבד שעות נוספות, השדות אחרי הגשם הדשא שבעל הבית החליט לקצור, הרפת שבדיוק חלפתי על פניה כל רגע ריח אחר חודר לי לאף ושוב זו אחת הסיבות שבאופנוע יותר כיף לטייל, לאחר כמה שעות נסיעה בהם חציתי גשרים מעל נחלים ונהרות יפיפים עם אגמים כחולים ופסגות הרים מושלגות והכי מגניב זה שפתאום לאחר סיבוב או מבין העצים או סתם סיבוב של הראש מתגלים מראות נפלאים של מפל, אגם כחול או איזה הר מושלג, אם היו נותנים לי שקל על כל וואוו שאמרתי הייתי עושה טיול ארוך יותר, כך המשכתי עד שחציתי את הגבול לוושינגטון (המדינה לא העיר) מצאתי מוטל דיברתי עם המשפחה והחברים סיפרתי והשווצתי איזה יום מדהים עבר עלי והלכתי לישון ולחלום על מה שראיתי מחר יום חדש.
29.6.14

היום לשם שינוי השעון לא זינזן אז התעוררתי מאוחר ב 8:30 שיט, אני תכננתי לראות 2 הרי געש  מפורסמים בוושינגטון את הר סנט הלנס וההר השני הר רנייר שהוא ההר הגבוהה ביותר ברכס הקסקייד שני ההרים כרגע לא פעילים הרינייר התפרץ בפעם האחרונה לפני כ 150 שנה והסנט הלנס התפרץ התפרצות רצינית בשנת 1980 ההתפרצות הזו גרמה לנזק רציני,נהרגו בה 75 אנשים ונגרם נזק סביבתי לתשתיות ולבתים, אומרים שזו הייתה ההתפרצות הקטלנית ביותר בהיסטוריה של ארה"ב, הדופן של ההר(לוע) קרסה וההר איבד מגובהו כ 400 מטרים,שני ההרים מדהימים ובגלל זה רציתי לראות אותם במו עיניי ולצלמם בעדשותיי, נו אז מה אתם מנחשים?אם אמרתם שראיתי וצילמתי אתם טועים!! הערפל והגשם האלו לא מניחים לי אז מה עושים? עושים לו את תרגיל הקרייטר לייק (אגם המכתש) מחפשים מוטל קרוב וסוגרים את היום בארוחה חמימה.

resized_P1020515.jpg

בבוקר התרגיל עבד והשמיים התבהרו אז קדימה להתארגן ולצאת יש היום לצלם את הסנט הלנס שותה קפה מתארגן וזז הדרך אל ההר יפה ומוצפת בנוף בכבישים מדהימים ובדרכי למעלה אני קולט שלט למסלול הדראג ימינה, אני מיד עוצר פרסה ובוא נלך לראות מה קורה שם,אז מסלול הדראג היה סגור, אבל היה שם מסלול סופר קרוס פתוח והתאמנו שם רוכבים מתחילים ורוכבים תותחים אז הוצאתי מצלמות והתחלתי להקליק, איך שהתגעגעתי לצלילים האלו של ה 4 פעימות ולריח של ה 2 פעימות ההר ימתין בזמן שאני שוטף את העיניים, נהנה מהמוזיקה של ה 4 פע' ומסניף את העשן של ה 2 פע', לאחר כשעה חזרתי למוד נסיעה, ההר מתחיל להראות את פסגתו מרחוק וככל שמתקרבים הוא גדל ונעשה יפה יותר, בדרך אני עוצר בכמה תצפיות ומצלם את ההר והנוף.
בסוף הגעתי לתצפית האחרונה ופגשתי שני חברים מהלוניטונס שלא מפחדים ומתקרבים אלי ללא חשש, אז גם אותם צילמתי. בכדי לנסוע להר השני שהוא הרנייר שהוא בעצם מאחורי הסנט הלנס במרחק יריקה יש לנסוע חזרה את

כל הכביש שבאתי ממנו בבוקר ולבצע הקפה של קצת יותר מ 50 מייל היות ואין כביש המחבר בין שני הכבישים שמובילים לכל הר.
אז להר הזה אני לא אספיק להגיע היום אז קדימה למצוא מקום זול ולהתמקם לקראת הלילה,הגעתי לעיירה קטנטונת בשם RANDLE המוטל נמצא על הכביש הראשי שהוא לא מפריע בכלל לשקט הפסטורלי ומאחורי המלון יש הרים יפיפים ,איזה נוף אני אומר לעצמי והשקט הפסטורלי, הבחורה שעובדת בקבלה אמרה שהנסיעה קצרה ותוך מקסימום שעה אני יהיה שם יש עוד 5 שעות, אז חישוב גס שעה וחצי לכל כיוון נשאר לי שעתיים לצלם את ההר אז קדימה החלטתי ונסעתי לבקר בשמורה בה שוכן ההר היפיפה, הכביש המוביל להר נמצא בשיפוצים אך למרות זאת אפשר לנסוע בקצב סביר, בדרך למעלה שוב מפלים יערות ריחות מדהימים אנשים נחמדים ונוף משגע, לאחר שצילמתי את ההר חזרתי למוטל הדרך חזרה מכביש אחר ביציאה השניה של השמורה הוא כביש מעלף פשוט מעולה עם נוף ללא סוף, חזרתי רעב אך מרוצה למוטל הנ"ל יש גם מסעדת דרכים עם אוכל משגע אז יצאתי לבדוק מי נגד מי ומה אלו הריחות המשגעים הבוקעים משם, לא התאכזבתי וגם הם זכו לקבל צלחת נקייה חזרה.

וושינגטון(המשך)הר הרנייר וגן עדן לאדוונצ'ר

אז להר הזה אני לא אספיק להגיע היום אז קדימה למצוא מקום זול ולהתמקם לקראת הלילה, הגעתי לעיירה קטנטונת בשם RANDLE המוטל נמצא על הכביש הראשי,שהוא לא מפריע בכלל לשקט מסביב ומאחורי המלון יש הרים יפיפים, איזה נוף אני אומר לעצמי והשקט הפסטורלי, הבחורה שעובדת בקבלה אמרה שהנסיעה קצרה להר הרנייר ותוך מקסימום שעה אני אהיה שם יש עוד 5 שעות, אז חישוב גס שעה וחצי לכל כיוון נשאר לי שעתיים לצלם את ההר אז קדימה החלטתי ונסעתי לבקר בשמורה בה שוכן ההר היפיפה,הכביש המוביל להר נמצא בשיפוצים אך למרות זאת אפשר לנסוע בקצב סביר, בדרך למעלה שוב מפלים יערות ריחות מדהימים אנשים נחמדים ונוף משגע, לאחר שצילמתי את ההר חזרתי למוטל, הדרך חזרה עשיתי מכביש אחר מהיציאה השנייה של השמורה הכביש הזה מעלף, פשוט מעולה עם נוף ללא סוף.
1.7.14
לאחר שהתעוררתי ושתיתי קפה עם ארוחת בוקר פשוטה אך טעימה,כיוונתי את GPS לכתובת של חנות בסיאטל בה רציתי לבקר ולהתאבזר.
חנות זו מוכרת אביזרים במיוחד לאופנועי אדוונצ'ר, החנות של חברה גרמנית בשם TOURATECH
ואני מאמין שלרוכבים שבינינו השם מוכר החנות מלאה בציוד, אביזרים, ואופנועים משופצרים ומדוגמים,
אין מה להוסיף פשוט גן עדן לאופנועי ורוכבי אדוונצ'ר.

להמשך קריאה ומעקב – זה הבלוג של לירן

דף הפייס של לירן כאן

————————————————————————————–

כל הזכויות C לסיפור ולצילומים שמורות ללירן מרכוס

————————————————————————————-

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   לחץ כאן כדי להגיב ראשון!    

20 ביולי 2014 רום בן אליהו סוגר את דרום אפריקה

לפני העליה לנמיביה

נגיעה בטיפ של הקצה של אפריקה

cape1 (3).jpg

סיכום הפרק הדרום אפריקני. דיווח מלא השראה, כמו שרק רום יודע לזקק.

המשכתי דרומה לנקודה הדרומית והדרמטית ביותר ביבשת אפריקה, הקייפ פוינט, מנקודה זאת כיוון הרכיבה מקבל זוית של 130 מעלות צפונה. מכאן כל מטר שאתקדם יקרב אותי אל היעד הסופי…ישראל.
לאורך כל שהותי בדרום אפריקה, אני שומע על קייפטאון וזה עתה סוף סוף הגעתי לעיר המדוברת.
אני חושב שזהו העיר היפה והעצמתית ביותר שראיתי בחיי.

קשה להשאר אדישים כשבהינף מבט אחד העיינים נשטפות בכל כך הרבה דברים.
מהחופים הלבנים אל הר השולחן הכביר [שנבחר לאחד מ-7 פלאי עולם] לראש האריה, לעיר,  כל כך הרבה לראות.
לקייפ טאון הגעתי ממש דקות ספורות לפני כניסת השבת.
חבר ביוהנסבורג קישר אותי לאחד הרבנים והגעתי ישר אליו לארוחת שישי מסורתית.
יום למחרת הגעתי לרונן, שגר באיזור הכי יפה של העיר. רונן, רוכב אופנועים מושבע לקח אותי לרכיבה דרך כביש פתלפל חצוב בהר מעל הים למראות עוצרות נשימה עד להרמאנוס, לראות להקנות של לוייתנים.
לרונן יש אופנוע גדול, הכי גדול, בעצם הכי גדול בעולם. טריומף עם 2300 סמק על מרכב ששוקל 300 קילו ומייצר 140 כ"ס. המכונה הזאת משתגרת כמו טיל בליסטי ומשאירה אבק לרב אופנועי הכביש התחרותיים.
אולי בגלל זה קראו לאופנוע הזה הרוקט 3…עובדה נוספת על קייפטאון היא שכמות הבחורות עולה על כמות הבחורים פי 2, ומסיבות בא בלי הפסקה. החלטתי להשאר עוד כמה ימים בעיר לבדוק את העניינים.

טיפסתי על כל הר באיזור, עליתי לפרנצ'וק, עיירת יין משגעת לא רחוק מקייפטאון, השארתי את האופנוע לנוח ורכבתי עם אופניים עד לקייפ פויינט, הנקודה הדרומית ביותר בדרום אפריקה.לאחר שבועיים וחצי של טיפוסים, ומסיבות מסביב לשעון עזבתי את העיר המופלאה הזאת וכיוונתי פעמוני צפונה, אל היעד הבא, נמיביה.

אחרי הקילומטר ה600 הנוף התחיל להשתנות וכך גם הטמפרטורות שהתחילו לעלות ככל שהעמקתי אל תוך המדבר.

הגעתי לעיירה מדברית כמה עשרות קלמטרים מהגבול.

ראיתי רכב עמוס עם ציוד מלא לטיול והחלטתי לעצור ולדבר איתו.
הוא המליץ לי להאריך דרכי דרך שמורת הרוג'רס בלייד הידועה בתור אחת מתוך שתי מדבריות הסלע היחידות בעולם.

אחרי הכותרת המפוצצת הזאת החלטתי להאריך את החצייה ולהספיק לראות עוד משהו במדינה המופלאה הזאת.

הכנסתי להילוך לראשון והתחלתי לנסוע כששמעתי מן מכה כמו של אבן שפוגעת בגלגל הקדמי, הסתכלתי אחורה וראיתי בורג גדול מתגלגל על הכביש. חשבתי שסתאם עליתי על איזה בורג והמשכתי לנסוע עוד כמה מטרים. משום מה, זה הציק לי והחלטתי לחזור לבדוק. חשכו עייני כשראיתי שזה הבורג המרכזי מהקאליפר של הבלם הקדמי שלי, עצרתי ובדקתי את הברקס, הוצאתי אותו עם היד… משמע, רכבתי 600 ק״מ עם ברגים משוחררים בברקס הקדמי. אם הייתי נותן עוד ברקס אחד הקאליפר היה מתנתק מהמקום שלו ורץ עם הדיסק, סביר להניח שלא היה עוצר ואני הייתי ממשיך עד לדבר הבא השהיה עוצר אותי.

איזה מזל!!!

הוצאתי את ערכת הכלים שלי, תיקון זריז, בדיקה שהכל תקין והמשכתי הלאה.

לאט לאט הדרך הפכה כורכר ומכורכר לדרך עפר משובשת.
מאות קילומטרים של במפים שלא איפשרו לי לרכוב יותר מ40- ק״מ בשעה.

החום הכבד, השמש שהיכתה בפניי והדרך המשובשת עייפו אותי מאוד והתחלתי להרגיש שאני מאבד ריכוז. החלטתי להמשיך עוד 20 קמ ולהתחיל לחפש מקום להעביר את הלילה.רגע ליפני שהשמש שקעה מצאתי חורשת מדבר טבעית על שפת הנהר הכתום (orange river). בישלתי אורז עם מלח ופלפל שחור, הוספתי קצת פפריקה בשביל הבארק׳ה ונכנסתי לתוך האוהל. בלילה התעררתי מצרחות מוזרות, זה הפחיד אותי אבל החלטתי שאין לי מה לעשות בדקתי שהאולר לידי והמשכתי לישון. רעשי דפיקות העירו אותי שוב לפנות בוקר , פתחתי את עייני וראיתי צללית של דמות מוזרה שנוגעת באופנוע, שקלתי עם להשאר בשקט אבל החלטתי לצאת לתקוף את הפולש.
פתחתי בשקט את הסכין ולאט לאט את הרוכסן של האוהל, כדי לקבל זוית טובה יותר לראות מי נוגע לי באופנוע.

לפתע שתי עיינים הציצו אל תוך האוהל, מהבהלה יצאה לי צרחה שגרמה גם ליצור לצרוח ולברוח. הוצאתי את הראש וראיתי שימפנזה ענקית נסה על נפשה. הלב  של פעם בחוזקה ולא הצלחתי להמשיך לישון.
דירבקתי קפה שחור כדי להתעורר ויצאתי לכיוון הפארק.

אחרי הדרך המתישה הזאת סוף סוף הגעתי לכניסה לפארק.
שמח ומחוייך ירדתי לשלם לפקידה בכניסה, והיא בלי להסתכל לי בעיינים אמרה בזלזול שאין כניסה לאופנועים!

הלסת נפלה לי מרב עצבים, עברתי את כל הדרך הזאת ואף פקידה לא תעצור אותי. "או שאת קוראת למנהל, או שאני נכנס גם בלי האישור שלך". נכנסתי למשרדו של המנהל שהיה מלא בתמונות ישנות שלו במדי צבא. ״איש צבא" חשבתי לעצמי, "זה יהיה קל״ כמעט שעה ישבתי עם מנהל השמורה והעברנו חוויות מהצבא. ״משמעת, אני אוהב אנשים עם משמעת״ הוא אמר.

קיבלתי אישור לכנס.

ככל שהעמקתי פנימה אל תוך הפארק הדרכים הפכו חוליות יותר וקשות עבורי לרכוב, אני מנסה לשמור על הקו אחיד אך האופנוע הכבד נזרק מצד לצד. אני אוחז את הכידון, מחבק עם הברכיים ומנסה למנוע מהאופנוע לשקוע וליפול.

10 שנות רכיבת אנדורו עושות את העבודה ואני מצליח לפלס את דרכי עם האופנוע הכבד בין חול טובעני לאבנים חלקות. בערב הגעתי לקאמפ סייט, כנוע מהיום המתיש, התחלתי להכין לי סנדוויץ להרגיע את הבטן.
קופיף קטן וחמוד הגיע והתיישב על ידי, זרקתי לו חתיכת בשר מיובש [טעות חיי] והמשכתי במלאכת החיתוך. כשהרמתי את ראשי לחפש את הקופיף העץ שלמולי התמלא ב-13 קופים נוספים. הנפתי את מבטי לאחור וזיהיתי עוד ארבעה קופים נוספים שמנסים להתקרב עלי ולגנוב לי את הסנדוויץ שזה עתה סיימתי להכין. למרות שהייתי מוקף מכל כיוון לא איבדתי אישתנות וגם ולא התכוונתי לוותר על הסנדוויץ.

התחלתי עם אבנים, עברתי למקלות וכשראיתי שהם לא נרתעים עברתי לנשק יום הדין והוצאתי את הפפר ספריי שאמור ליהיות נגד אריות. ריססתי שניים מהפולשים הקטנים והם ברחו בצרחות ואחריהם שאר הלהלקה. בלילה החלה רוח חזקה לנשוב ואחריה גשם זלעפות. עוד לא יצא לי להיות עם האוהל הזה בגשם ולא ידעתי איך אתעורר בבוקר. למזלי קמתי בבוקר יבש לחלוטין, האוהל עמד במבחן בהצלחה רבה. קרירות הבוקר הקשתה עלי לקום מהשקש אך הקופים, שהתחילו להתקרב שוב לא נתנו לי ברירה ונאלצתי לקום. למרות שבדקתי בלילה שאין שום יתושים באוהל קמתי עקוץ בכל גופי, זה היה ניראה עקיצות שונות משל יתושים וכשראיתי את אחד הקופים שעמד מעלי מתגרד לו הבנתי שהצטרפו אלי כמה פשפשים בלילה..

DSCN3129.JPG

זרקתי כמה אבנים לשחרר את התסכול שלי על הקופים, ארזתי ויצאתי לדרך..

הבוקר אחרי הגשם היה בהיר ונקי כקריסטל וריח האדמה הרטובה רוממה את רוחי. הגעתי למעבר גבול מיוחד במינו שנחצה על ידי נהר צר שוליים.

למוד קרבות ממעברי גבול, הגעתי מוכן עם כלל המסמכים ועם סיפור שאני מצלם אותם לסרט דקומנטארי שיגיע לטלויזיה בקרוב.

ובפעם השנייה בחיי אני עולה עם אופנוע על סירה. הפעם המבט מופנה אל נופה של דרום אפריקה המתרחק לאט לאט.

שניות לאחר מכן כבר היינו בגדה שבצד השני. אני, האופנוע והפשפשים החדשים שלי ירדנו לתוך מדינה חדשה.

border passing.jpg

נמיביה היר איי קם.

(כאן הוכנס רק הסיפור שטרם הופיע באתר זה) למלוא הכתבה, נא הכנסו לסיכום של רום או לבלוג המסע של רום או לדף הפייס של רום

——————————————————————————————————

כל הזכויות C לסיפור ולצילומים שייכות לרום בן אליהו

—————————————————————————————————–

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   לחץ כאן כדי להגיב ראשון!    

2 בינואר 2014 אדם שני מסכם מסע בן ארבע שנים וחצי

לאחר ארבע שנים וחצי

אדם מקפל מסע מדהים

P8240501.JPG

היו היה

לאחר שארזתי את התיקים שלי ועזבתי את אודנאדאטה Oodnadatta, חזרתי לכיוון פרת' דרך המישורים המדבריים של הנולרבור.
היה קשה לומר שלום לכל החברים שלי באודאנדטה – לין, הבוס שלי וחברה, שתי בנותיה, שאר חברי הצוות שאיתם עבדתי במלון הדרכים הוורוד. לצוות המורים של בית הספר הקטן של הבוש האוסטרלי – שהפכו להיות חברי. והרבה האבוריג'ינים שהתמזל מזלי לפגוש שם. דמעות עמדו בעיני שכשהגיע לבסוף הרגע לדלג אל מושב האופנוע ולרכוב לדרך. עמוק בפנים ידעתי שהייתי בר מזל גדול כשפגשתי אנשים מדהימים שכאלה באחד המקומות הנידחים בעולם.
האופנוע הניע מייד ושמתי פני דרומה ישר על פני מישורי המדבר העצומים והריקים דרומית לאודאנדאטה.

באותו לילה הגעתי לחבר שלי בקובר-פידי Coober Pedy. פיטר הוא בחור על הכיפק שמתעסק בצילום ובקדרות מאד ברצינות וגר מתחת לאדמה במערה שחפר בעצמו (צורת מגורים מקובלת באאוטבק – מערות נשארות קרירות במשך הקיץ וחמימות במשך החורף – אין צורך בחשמל)
משם, עוד יומיים של רכיבה בכיוון דרום בדרך עפר נחמדה והגעתי לחוות התבואה של נד לחופו של החוף הדרומי של אוסטרליה. נד, מנהל בית הספר באודנאדאטה, הזמין אותי לבקר אותו ואת משפחתו בחוות גידול התבואות שלהם על החוף ליד ווירולה Wirrulla . הם נתנו לי הוראות לנסוע בדרך עפר צרה ש"תיקח אותי ישירות לביתו". לבסוף, יומיים לאחר מכן ואלף ק"מ מאודנאדאטה, חציתי את כביש הנולרבור Nullarbor highway (הנחשב לכביש הישר הארוך בעולם) מצאתי את החווה של נד. נד ורעייתו השקיעו את כל המשכורות שקיבלו מניהול בית הספר לאבוריג'ינים באודנאדאטה ועם הכסף הזה הם קנו את החוות גידול התבואות בת ה-50,000 (חמישים אלף) דונם (קטנה במונחים אוסטרלים) על החוף הדרומי.

היה אכן נפלא לפגוש שוב את נד ואת משפחתו ולבלות ימים של שוטטות ונהיגה במרחבי חוותם. לבחון את היבולים ולרדוף אחרי קנגורו…
"תשמור על עצמך חבר, ואל תשכח אותנו" אמר לי נד בעודי עסוק באריזת האופנוע. פעם נוספת התרגשתי מטבעם הידידותי והטוב של האוסטרלים, מליבם החם ואופיים הצנוע. אנשים מדהימים.
כביש הנולרבור הוא דרך פתוחה ושטוחה ובמשך כמה ימים רכבתי מערבה, חולף על פני שדות בור ושיחי פרא, מרחבי ענק, שמיים פתוחים ואוויר צח. הרגשתי שם ממש בבית ואהבתי את הדרך הפתוחה ואת העובדה שיכולתי בכל רגע או מקום שיתחשק לי, לנטות את אוהלי להפסקת לילה. ביום השלישי ענני גשם התקבצו על קו האופק ונרטבתי מעט, אבל לא משהו מיוחד, כך שהמשכתי הלאה.

הייתי אדם עם זמן קצוב – האנייה בה הזמנתי הובלה לאופנוע, עמדה להפליג מפרת' לדרום אפריקה בעוד כשבוע והוויזה האוסטרלית שלי עומדת לפוג גם היא.

בערך יום לפני שהגעתי לפרת', חציתי את "חגורת החיטה" איזור בגודל פי שלוש ממדינת ישראל מדרום לפרת' וכפלאח המורגל בחקלאות וגידול תבואות. היו שם שדות שטוחים ויפים עם טרקטורים ענקיים עסוקים בזריעה והכל היה מאורגן טוב, משהו שהאוסטרלים מצטיינים בו.

האופנוע החל לאותת לי שהוא זקוק לתיקונים רציניים ומהר. אבל איכשהו הצלחתי להגיע לפרת' בעזרתי החברים שלי צ'ארלי, אנדי, אלכס והמשפחות שלהם.

בילינו יומיים באכילה ודיבורים כמעט על כל נושא ואז כולם נתנו יד לארוז את האופנוע להובלה בתוך מיכל מתכת, שאורגן על ידי צ'ארלי מהסוכן של אופנועי טריומף בעיר. האופנוע נארז בתוך הארגז וכל הזיווד אופסן ונארז גם הוא. ולאחר שהכל היה מאורגן, שלחתי מבט אחרון לאופנוע ואמרתי לו בשקט: "ניפגש בדרום אפריקה". הארגז כוסה בלוחות עץ ואפילו ציירנו עליו בול דואר גדול עם פורטרט של המלכה (צוייר ע"י ג'ורג' הבריטי) אנדי הכניס את הטנדר שלו ברוורס למוסך. כולנו העמסנו את הארגז על המשטח מאחור ונסענו למחסני חברת ההובלה.

לאחר שהאופנוע הורד בעזרת מלגזה וכל המסמכים הוחתמו – ידעתי: מסע ההרפתקה שלי סביב העולם בכל תפארתו, הגיע לסופו.

1000$ stamp.jpeg

IMG_8421.jpg

למחרת היום טסתי מאוסטרליה לתאילנד ובהביטי מבעד לחלון המטוס, הסתכלתי למטה ונתתי מבט ארוך בארץ שלמדתי לאהוב כל כך.
כמה שבועות לאחר מכן האופנוע הגיע לדרום אפריקה ובינתיים הוא מאוחסן בבית של חבר שם. ישן בשקט מתחת לכיסוי שלו. הסרתי את שלט הרישוי שלו ונתתי אותו במתנה לחברי הוותיק מרטין ברונינג ואשתו. הם יודעים היטב מה משמעות שלט הפלסטיק הקטן הזה עבורי ושמחתי שהם קיבלו אותו.

אחרית דבר

עברו כבר 5 חודשים והנה אני בחזרה בישראל איפה שהחל הכל. כמה עובדות הקשורות למסע:
לקח לי 4 שנים וחצי לרכוב סביב העולם. ביקרתי ב 70 מדינות בערך בכל היבשות (פרט לאנטארקטיקה) וגמאתי כ-200 אלף ק"מ על אותו אופנוע במסע רצוף אחד (תוך שימוש רק בדרכון ישראלי).  ה- HP2 עשה עבודה נפלאה ואקח אותו שוב בלב שמח לעוד סיבוב.
רכיבה סביב העולם היא מחוייבות גדולה. אך ברגע שאתם שם בדרכים, כבר לא תרצו יותר דבר בחיים והכל מסתדר ככל שהקילומטרים מצטברים.
לאחר מסע שכזה, לא תחזרו הביתה אותם אנשים שהייתם. זה בטוח. יצאתי לדרך כדי לראות את העולם ולפגוש את האנשים שבו וקיבלתי יותר ממה שהתכוונתי.
וכמו שמישהו אמר פעם: "תן לעולם לשנות אותך ותוכל לשנות את העולם"

מסעות טובים…
עד שניפגש שוב

אדם

IMG_8273.jpg

————————————————————————————————————————————————-

כל הזכויות C לסיפור ולצילומים שייכות לאדם שני

———————————————————————————————————————————————–

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   יש 7 תגובות, הוסף תגובה    

12 באוקטובר 2013 שלומי ממשיך לנופי מזרח אירופה – 2

קרואטיה סלובניה רומניה ובולגריה

כשרוכבים לבד, לא בודדים לרגע.

P1000594.jpg

קרואטיה
השוטר בגבול קרואטיה הסביר לי שאני צריך לקנות ביטוח מכיוון שהגרין קארד שלי לא תקף בקרואטיה. האמת שידעתי את זה וחשבתי שאקנה ביטוח לקרואטיה בגבול. טוב, האו מאץ' איז איט? אני שואל אותו. עושה טלפון קצר ועונה לי ניינטי יורו. ניינטין? אני שואל. נו, ניינטי, ניין זירו. פאקין תשעים יורו. והוא עוד מנחם אותי שזה ביטוח כלל אירופאי. אבל יש לי ביטוח כלל אירופאי ואני צריך רק לקרואטיה. לא עזר כלום. המתנתי רבע שעה והגיעה בחורה שעשתה לי ביטוח גרין קארד נוסף. עכשיו יש לי שניים כשרוב המדינות חופפות.
זה היה מעצבן אבל שילמתי.
הנופים המדהימים של קראטיה היו לפחות פיצוי.

קרואטיה משגעת. הרכיבה על קו החוף מלווה בקריאות השתאות מהנופים המדהימים. האיים שנראים כמו ענקים רדומים במרחק קצר מהחוף פשוט קוראים לך לבוא אליהם.
עליתי על מעבורת ל hvar (חבאר) , תוך חצי שעה אתה באי שנראה טרופי עמוס בצמחיה וחופים משגעים. רכבתי לקצה הצפוני ונכנסתי לקמפינג. מיד פגשתי את קרל מאוסטריה שגם הגיע הרגע לקמפינג וביחד מצאנו זולה מתחת לעץ קרובה למים.
קרל ,שרוכב על R1100Gs אדום מודל 97 במצב חדש כזה שלא רואים כבר אצלנו,  הוא שועל קרבות ותיק וכמעט שאין מקום בעולם שלא ביקר בו. הוא גם עובד בעבודה שמאפשרת לו חופש במשך כל החורף, עכשיו בדרכו לכרתים. הלוואי עליי.
למחרת תיירנו קצת באי המדהים הזה ונפרדנו. קרל נשאר לכמה ימים ולי אין כל כך הרבה זמן.
יש מושג בקרואטיה שנקרא island hopping והכוונה קפיצה מאי לאי. אני הסתפקתי ב Pag ו Krk. שניהם מדהימים, על pag אומרים שהוא נראה כמו פני הירח ויש בזה משהו, פשוט נוף משגע ושווה ביקור.
בקרואטיה רואים המון אופנועים. רובם מגיעים ממערב אירופה. עד כדי שאתה אוחז בכידון ביד ימין ובשמאל מנופף לשלום לאופנועים שבאים ממול. האופנוענים האירופאים לא מוותרים על הנפנוף גם אם זה בסיבוב ומי יודע על איזו מהירות הם. ואם הם עוקפים אותך אז הנפנוף הוא ברגל ימין.
רכבתי את רוב קו החוף של קרואטיה. יכולתי להישאר פה עוד זמן רב. אבל המלאכה מרובה והחלטתי לעלות לסלובניה.

קרואטיה מדינה נהדרת לחופשת בטן גב או טיולי אופנועים. הכבישים נוחים, יש קמפינג בכל פינה. כל אחד ימצא פה את הפינה השקטה שלו, בעיקר חובבי החופים.

סלובניה
לאחר מעבר הגבול וביקור קצר בעיירת החוף piran רכבתי בגשם לכיוון לובליאנה והתמקמתי בקמפינג קרוב למרכז העיר. מיד פגשתי שני רוכבי אופניים, האחד אמן שוויצרי שמסתובב עם האופניים באירופה ומצייר גרפיטי ( http://www.artacks.ch/artists_tuefujeger.html).
והשני בלגי משוגע, חמוד אבל משוגע ששכנע את שלטונות בלגיה שאינו כשיר לעבוד והוא מקבל קיצבה ומנצל אותה לרכוב על אופניים ברחבי אירופה. היה גשום וקר ומצאנו את עצמנו יושבים שעות במקלחות של הקמפינג ומדברים על רכיבות, גרפיטי והמצב הבטחוני בישראל.
החלטתי שאני לא מפרק את המאהל ונשאר בקמפינג הזה כמה ימים.
Hotel Camping Ljubljana resort

http://www.slovenia.info/?kamp=698

יום המחרת התחיל עם שמש, קפצתי על האופנוע ורכבתי לאיזור אגם בלד. נראה שכל האופנוענים הסלובנים יצאו לרכוב באותו יום.
סלובניה מדהימה והיא לדעתי סוג של שויץ. נופים הרריים מדהימים, הכבישים נהדרים, כפרונים ציוריים. והכל מטופח ומסודר. כמעט כולם דוברים אנגלית, הקופאית בסופרמרקט ונהג המונית ונהג האוטובוס וכל מי שפניתי אליו.
הספקתי גם לבקר בלובליאנה באותו יום. עיר יפהפיה ומלאת חיים.
כמובן שאת הדרך חזרה לקמפינג עשיתי בגשם שגם לא פסק כל הלילה ויום המחרת.
בבוקר הוצאתי את עצמי מהאוהל והלכתי לשבת על הבר של הקמפינג לשתות קפה וסיגריות ולקוות שהגשם יפסק מתישהו.
לאחר זמן קצר הצטרפו לבר בת ואייריש, Beth & Irish Dave. זוג, אירי ואמריקאית, שהחליטו לעזוב הכל ולרכוב במשך שנתיים מאירלנד לדרום אפריקה דרך מצריים. רכשו לעצמם שני אופנועים, Irish על f800gs , ו Beth על f650 . הם כבר כיסו חלקים גדולים באירופה וכרגע מתעכבים בסלובניה בגלל איזה הסכם שינגן או משהו כזה שלא מאפשר לבת להיכנס לקרואטיה.
לאחר זמן מה הברמן מזג לנו שלוש כוסות של משהו שהוא קורא לו Indian water , אין לי מושג ממה זה עשוי כי אחרי כוסית אחת זה כבר לא מעניין אותך. והשעה בסך הכל עשר בבוקר. אחרי הכוס השנייה אתה כבר מחייך בלי הפסקה ואחרי השלישית אתה כבר מוכן לדבר על משמעות החיים. לא יודע כמה שתינו באותו יום אבל ישבנו שם עד שעות אחה"צ ושוחחנו על אופנועים ודננו בנושאי רומו של עולם. רוכבי האופניים גם הצטרפו לפני שעזבו לשלום כל אחד מהם לדרכו. ומתישהו הצטרף אלינו מנצור מאירן שעובד בקמפינג שקפץ לחבק אותי כששמע שאני מישראל וקרא לי אחי.
נשארתי עוד יום בקמפינג. נפרדתי לשלום מבת ואייריש שנשארו להחליף גלגלי שיניים ושרשראות לאופנועים והפצרתי בהם לעבור דרך ישראל בדרכם למצריים. יש סיכוי שהם יעשו את זה, יכול להיות גם שזו תהייה האפשרות היחידה שלהם.
Beth & Irish
http://corktocape.blogspot.com/?m=0

P1000427.jpg

רכבתי תוך כדי שוטטות לכיוון הונגריה בכוונה לחצות ישירות לרומניה. אין מעבר גבול ומתישהו הבנתי שאני כבר בהונגריה. חציתי את הונגריה ברכיבה על הכביש המהיר עם חניית לילה בעיירת רפאים על אגם בלטון. אמצע ספטמבר והכל כבר סגור פה. בסופו של דבר מצאתי מלון עם סאונה ובריכה מחוממת. התאים לי הפינוק הזה. בבוקר המשכתי לרומניה שתוכננה להיות חלק הארי של הטיול הזה שלי.

רומניה
בכניסה לרומניה שוב יש הרגשה של עולם שלישי. אחרי מעבר הגבול עצרתי לרגע כדי להסתדר ומיד קפצה עלי בחורה צוענייה עם הבעה בפנים כאילו שמצאה אוצר. מלמלה כמה משפטים תוך כדי שהיא מצביעה על האופנוע ועל הציוד. הסתדרתי והמשכתי. לשמחתי או לצערי זה היה המפגש הראשון והאחרון שלי עם צוענים ברומניה.

כבר בדרך לרומניה החלטתי שאתמקם ב Sibiu לכמה ימים ואצא לטיולי יום באיזור טרנסילבניה. כיוונתי את הגפס והתחלתי לנסוע. על פי המרחק חשבתי שאגיע ל Sibiu הרבה לפני החשכה. מהר מאוד הבנתי שטעיתי. הייתה הרגשה של כאוס בכביש. הכביש מחורבן, עמוס תנועה ובעיקר של משאיות. מעולם לא ראיתי כל כך הרבה משאיות. שיירות אינסופיות של משאיות מכל הסוגים והגדלים. והכביש הוא בעל מסלול אחד לכל כיוון. נסעתי שעות משתרך מאחורי משאיות גדולות שעוקפות אחת את השנייה תוך כדי סיכונים לא הגיוניים. אתה עוקף כמה ואז שוב משתרך מאחורי כמה עד שיש שוב הזדמנות לעקוף. חשבתי שכנראה זהו ציר תנועה ראשי של משאיות לכיוון מעברי הגבול. באותו יום הבנתי את הכלל הראשון על נהיגה ברומניה, על הכבישים הראשיים ממוצע הנסיעה הוא חמישים קמ"ש אלה אם אתה עוקף בסיכונים לא הגיוניים, והרומנים עושים את זה. כבר לא הגעתי ל Sibiu באותו יום וחניתי בפנסיון קטן בצד הדרך אצל זוג מבוגר שטענו שבזמן צ'אוצ'סקו היה יותר טוב ופינקו אותי בבקבוק שנאפס שעזר לי לישון היטב באותו לילה.
בבוקר המשכתי ל Sibiu.
הנוף ביום הקודם היה מישורי , תעשייתי ומשעמם. אך תוך כדי נסיעה אט אט מתגלים הקרפטים באופק. וככל שמתקרבים אתה מבין יותר ויותר את העצמה של רכס ההרים העצום הזה. חזר לי החיוך לפנים. הרים מרגשים אותי. יש משהו בגוש אחד כל כך גדול של חומר שמעורר יראת כבוד. ואולי זה הרצון שלנו לכבוש אותם הוא שמעורר את הריגוש. לא יודע להסביר את זה אבל אני אוהב לעצור בצידי הדרך ולהסתכל על ההרים.
הגעתי ל sibiu ובהמלצת אופנוענים שפגשתי בדרך נסעתי ישר לפנסיון דניאל. פנסיון נוח, קרוב למרכז ועם חניה סגורה לאופנוע.
Hotel pension Daniel
Masarilor nor 1

0040269243924

העיר Sibiu הוכרזה כבירת התרבות של מורשת ימי הביניים או משהו כזה. ואכן רוב המבנים מסביב לעיר העתיקה נראים כמו מימי הביניים. מוזנחים ומרופטים. בעיר העתיקה יש הרבה מבנים משופצים אבל חלק מהרחובות שמסביב נראים כמו עיי חורבות. ביליתי את היום בשוטטות בעיר ובחלק מהמבנים ההסטוריים.
העיר sibiu לא ריגשה אותי במיוחד, ובדיעבד הייתי בוחר ב Brasov כעיר בסיס לטיולים באיזור. אבל כל אחד וההעדפות שלו.
תכננתי לרכוב את מעבר ה transfagarasan וה transalpina ולהמשיך לאיזורים אחרים ברומניה.
יום המחרת היה מעונן והחלטתי לא לנסוע רחוק, יצאתי לכיוון sigisoara . כמובן שאחרי שיצאתי המעונן הפך לגשום קבוע אבל המשכתי. הכפרים בדרך נראים כולם אותו דבר, רחוב אחד עם בתים מצידי הדרך, ישנים ומוזנחים. רואים שאין פה הרבה כסף.
העיר sigisoara יפה וצבעונית עם עיר עתיקה יפהפיה ומרשימה. אפשר להעביר פה כמה שעות בהליכה ברחובות הצרים. כשחזרתי לאופנוע ראיתי איש מזוקן עם חליפה וכובע מסתכל בעניין על האופנוע. כשהבין שהאופנוע שלי שאל אם אני מצרפת. כנראה שלוחית הרישוי שלנו דומה לזו של צרפת, זו לא הפעם היחידה שחשבו שזה אופנוע צרפתי. כששמע שאני מישראל לא האמין למשמע אזניו. האיש הוא מה שנקרא גרמני סקסוני. יש הרבה כאלה בטרנסילבניה. עמדנו שעה ארוכה ברחוב וניהלנו שיחה על דת ואמונה. האיש מעריץ את מדינת ישראל על הישגיה הרבים בזמן כל כך קצר. אוהב את היהודים. אבל עדיין חושב שהנצרות מקדימה את היהדות בצעד אחד. נו, שיהיה. אני לא מאמין כל כך ביהדות ובטח שלא בנצרות. היה מעניין וכשחזר הגשם נאלצנו להיפרד.

יום המחרת התחיל מעונן ומטפטף, אבל החזאים הבטיחו שתצא השמש בצהריים. יצאתי לכיוון ה transfagarasan (שמבטאים את זה טראנספגרשן) והתחלתי לטפס את המעלה הצפוני בערפל סמיך ושלג. לא ראיתי נוף ובקושי את הכביש. בפסגה כבר היו כמה אופנועים ועוד כמה הגיעו אחרי. וביחד ניסינו להבין אם כדאי להמשיך או לרדת חזרה. ואז מישהו שהגיע מהצד השני אמר שאחרי המנהרה יש שמש. חשבתי שעובדים עלי. אבל עלינו על האופנועים ונסענו. מהפסגה נכנסים למנהרה חשוכה של קילומטר ובצד השני חיכה לנו נוף מרהיב ומעורר כבוד. ואכן שטוף שמש. אי אפשר שלא להתרגש מהנוף הזה. פאר הבריאה. ירדתי את המעלה הדרומי בכמה שעות לכיוון curtea de arges וחזרתי ל Sibiu בחשכה.
בקריאה באינטרנט על הטראנספגרשן המעבר מתואר כאתגרי. אבל כל מי שעלה את מעלה עקרבים או שעשה את הדרך מלדאק למנאלי ימצא את הטראנספגרשן משחק ילדים. אמנם יש הרבה פיתולים אבל הם לא קשים. ואם נופלים על מזג אויר בהיר הנסיעה נוחה ומהנה. הנוף מהמם.
ה transalpina לעומת זאת היא דרך יותר אתגרית, ארוכה יותר ומעניינת יותר. והנופים לא פחות מרהיבים. יצאתי למחרת ל transalpina למרות מזג האויר המעונן. התחלתי מ saliste בצפון לכיוון novaci בדרום. הדרך מתחילה בטיפוס בין כפרים הרריים, עוברת לרכיבה בפסגות ירוקות. ואז יורדת לרכיבה של עשרות קילומטרים בקניון ירוק ורטוב. אגם. ושוב טיפוס לפסגות ירוקות וירידה נוספת לעמק ירוק. חלק מהדרך עשיתי אחרי שני זוגות אופנוענים מגרמניה שפגשתי ליד האגם ועצרנו לאכול בצומת של obarsia lotrului. שמאלה מוביל ל malaia וימינה ממשיך ל novaci , יש שם קמפינג ומסעדה. מומלץ לעצור פה לאכול. מפה הגרמנים המשיכו מזרחה ל malaia ואני לכיוון novaci ששם מסתיימת ה transalpina. נשארו ארבעים קילומטר ל novaci וחשבתי שאת המעברים הגבוהים כבר עברתי ושמפה זה יהיה קליל. התבדיתי.

התחלתי שוב לטפס והפך להיות ערפילי והטיפוס לא נגמר והופך יותר ויותר ערפילי. טווח הראיה היה שניים שלושה מטרים, לא ראיתי אפילו את שפת הכביש. המשכתי לטפס על הילוך ראשון בתקווה שזה תיכף נגמר אבל זה רק הלך והחמיר והפיתולים הפכו יותר ויותר חדים וצפופים. הרוחות טלטלו אותי מצד לצד ונאבקתי כל הדרך להשאיר את האופנוע יציב. משקף הקסדה כוסה בקרח והייתי חייב לפתוח אותו. הידיים קפאו לי למרות החימום בידיות. וכל הזמן הזה אני שוקל אם לחזור חזרה או להמשיך בתקווה שזה יגמר. בשלב מסויים הבנתי שכבר אין טעם לחזור ואני צריך לגמור את זה. היה נדמה לי שאני לבד פה ואם הרוח מעיפה אותי לתהום איש לא יראה אותי.  באיזשהו שלב עברו שני אופנועים לכיוון השני, זה גרם לי להרגשת הקלה שאני לא לבד פה. רכבתי ככה במשך שעתיים, עברתי את הפסגה וירדתי עד Ranca ושם כבר התבהר. עצרתי להפשרה וקפה במסעדה ב ranca  ושמחתי שעברתי את זה בשלום. זו הייתה הרכיבה הקשה והמפחידה ביותר שעשיתי בחיי. באותם רגעים התגעגעתי לדשדש של דניאל בנגב.
חזרתי ל Sibiu קפוא אך מרוצה. ושמחתי לראות שיש עוד אופנוע בפנסיון. ואז פגשתי את בוריס מסלובניה שרוכב על 1200 חדש והגיע ל Sibiu בכוונה לרכוב את ה transalpina.

החלטתי שאני עושה את זה שוב עם בוריס ולמרות שהלכנו לשתות בירות עד שעה מאוחרת קמנו בבוקר, ארזנו ויצאנו לטראנסאלפינה. הפעם אני עם ציוד מלא על האופנוע. הייתה רכיבה נהדרת למרות שהיה יותר גשום מיום האתמול. זו הרגשה אחרת לרכוב עם עוד מישהו. בדרך פגשנו חבורת ישראלים על אופנועי םשכורים שהיו בכיוון ההפוך וסיפרו לנו שהמצב בפסגה קשה, אופנוע אחד עף לתעלה מהרוח ואופנוע אחר שעצר לעזור עף גם הוא לתעלה. המשכנו בכל זאת. הראות הייתה טובה יותר אך הרוחות חזקות יותר. עברנו את זה והיה שווה כי הפעם ראיתי קצת נוף מהפסגה.

P1000584.jpg
אחרי לינה ב ramnicu valcea נפרדנו. בוריס שיש לו רק כמה ימים נסע לכיוון קרואטיה ולי יש עוד הרבה מה לעשות ברומניה.
היה יום שמש והתחלתי לרכוב לכיוון bran. בדרך הבנתי שאני קרוב ל transfagasan ועליתי שוב, הפעם מדרום לצפון ביום בהיר. היה שווה.
בברן נכנסתי לפנסיון casa mediavle. פגשתי פה זוג ישראלים, סבסטיאן ופרלה, ילידי רומניה שמגיעים לפה כל שנה. על בקבוק יין שמעתי סיפורים על רומניה של פעם וקיבלתי טיפים לאן כדאי לנסוע.
מפה המשכתי כמו שאני אוהב, בשוטטות.

ביקרתי גם ב suceava וב iasi. לדעתי אין מה לעשות בשתי הערים האלו.
מ iasi התחלתי למשוך לכיוון tulcea בכוונה לראות קצת מדלתת הדנובה המפורסמת. רכבתי במזג אויר נורא, גשמים עזים ורוחות עזות. עצרתי ב Galati כי כבר לא יכולתי להמשיך במזג אויר הזה. בערב התברר לי שזו הייתה סופה בכל רחבי רומניה שגרמה להצפות רבות וגבתה חיי אדם. למזלי עברתי את זה בלי להיתקל בהצפות.
אם מישהו נתקע ב Galati יש פנסיון רחוק מהמרכז, הכי פשוט בעולם אבל אנשים טובים וחניה סגורה לאופנוע.
Teodor FAM com motel
Traian  nor 433 Galati
0236426211

למחרת למרות מזג האויר המשכתי ל tulcea שהיא עיר בסיס לטיולי שייט בדלתה. כדאי להתאכסן פה pension Alex. עיר נחמדה אבל במזג אויר כזה אין הרבה מה לעשות פה.
למחרת מזג האויר השתפר משהו, ארזתי ויצאתי לתור ברחבי הדלתה, איפה שאפשר ויש כבישים. לדעתי שייט יכול להיות חוויה טובה יותר פה מאשר אופנוע אבל לא מצאתי שייט בגלל מזג האוויר. הנוף פה מהמם. מישורים וגבעות אינסופיים של ביצה ירוקה.
מפה המשכתי דרומה בקור של חמש מעלות בכוונה לראות כבר את חופי הים השחור. כבר כמה שבועות שאני מחכה לזה.
קו החוף ברומניה די משעמם. ערי תיירות שבתקופה הזו נראות כמו ערי רפאים. נכנסתי ל Constanta וברחתי כל עוד היה אור יום. לא הייתי בא לרומניה לבלות חופשת בטן גב על החוף, פשוט לא נעים פה. אבל ראיתי את הים השחור ואפילו ישבתי על החול. טבילה במים כבר לא תהייה בקור הזה.
עצרתי ללילה במלון דרכים קרוב לגבול בולגריה והחלטתי שמחר אני אומר שלום לרומניה ועובר לבולגריה.
רומניה היא ללא ספק הרפתקאה. יש פה עירוב בולט של ישן וחדש. מרצדס חדשה עוקפת עגלה עם סוס הוא מראה שכיח. יש כפרים שנראים כמו לפני מאתיים שנה וערים מטופחות כמו כל עיר אירופאית אחרת. הנופים משכרים. ולרוכבי אופנועים יש פה אינסוף כבישים להנות מהנוף והרכיבה, רק בזהירות.

כמה מילים על הנהיגה ברומניה: למעט כמה קטעים קצרים, כל הכבישים ברומניה הם מסלול אחד לכל כיוון. עמוסי תנועה ומשאיות. חלק גדול מהנסיעה אתה משתרך מאחורי משאיות איטיות והנהגים הרומנים עוקפים בלי חשבון. לא פעם אתה מוצא את עצמך בתוך סיבוב וממולך מכונית עוקפת בכיוון ההפוך. לדעתי רומניה היא אחד המקומות היותר מסוכנים לנהיגה וצריך להיזהר.

בולגריה
אחרי מעבר הגבול, הכביש בבולגריה היה שומם. נראה לי שבולגריה הרבה פחות עמוסה ומיושבת מרומניה. רכבתי על קו החוף עם לילה בורנה. קו החוף של בולגריה הרבה יותר יפה ונעים מרומניה. ורנה עיר יפה אבל תיירותית מידי בשבילי.
קר מידי ואחרי ורנה התחלתי לנוע מערבה לכיוון מרכז בולגריה. בולגריה הררית ויפה ויחסית למה ששמעתי מאוד מסודרת ונוחה לטיול אופנוע.
תכננתי להגיע ל motosapiense camp שבכפר idilevo . מקום שהומלץ לי ע"י זוג רוכבים שפגשתי במונטנגרו. חשבתי שאהיה שם לילה ואמשיך.
אני כבר ארבעה ימים פה. יש פה רוכבים מכל העולם, זוג מניו זילנד שחזרו מאסיה ומחכים פה למיסבים שיגיעו בדואר, זוג מגרמניה שמסתובבים כבר זמן רב על קטמ עם סירה ומחכים למשאבת קלאץ', אלפי מטורקיה שאני חולק איתו חדר, אלכס מגרמניה שחזר מרוסיה ועוד.
פגשתי פה שוב את Beth & Irish שפגשתי בסלובניה. ידעתי שהם יהיו פה, היינו בקשר באימיילים כל הזמן הזה. היה כייף לפגוש אותם שוב.

יש פה סדנה לטפל באופנועים ובר לשתות בירות ולשחק פול בערב. אוירה נהדרת ואוכל מצוין. גן עדן לאופנוענים. מסתבר שזה ממש מקום עליה לרגל לכל האופנוענים שנוסעים בין מזרח למערב. וממוקם בכפר פסטורלי במרכז בולגריה.
פולי הבעלים של המקום, אופנוענית בעצמה, סיפרה לי שמעולם לא היו פה אופנוענים מישראל. אז אולי זכיתי להיות חלוץ, והיום יש פה גם מדבקה של מועדון GS הישראלי על הקיר. מקום חובה לכל מי שעובר באיזור.
http://motosapiens.org/motocamp/

מכיוון שנשארתי פה הרבה יותר ממה שחשבתי אני כבר מוותר על איזורים אחרים בבולגריה ומחר מתחיל להדרים ליון. יש לי אוניה לתפוס חזרה בעוד כמה ימים.
כולם עוזבים פה מחר. כל אחד לדרכו. Beth & Irish ממשיכים לכיוון טורקיה והסיכויים שהם יעברו דרך ישראל לכיוון אפריקה גוברים.

P1000731.jpg

————————————————————————————————————-

כל הזכויות C לסיפור ןלצילומים שמורות לשלום בן צבי

————————————————————————————————————–

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   יש תגובה אחת, הוסף תגובה    

13 בספטמבר 2013 שלומי עושה את דרום מזרח אירופה – 1

יוון אלבניה ומונטנגרו

עם אופנוע החיבור מושלם


View Larger Map

1268606_10202187359152468_1933277195_o.jpg

יציאה

כשהייתי עוד בגיל של חייל משוחרר יצאתי עם הונדה cx500 לטיול באירופה, ארזתי תרמיל עם אוהל סיירים וניילון לכיסוי מהגשם, קסדה , מעיל, כפפות ונעליי טימברלנד ועליתי על אונייה ליון. הסתובבתי קרוב לשנה באירופה והיה נהדר. בהודו קניתי אנפילד 350 בלדאק, נכנסתי למסגר המקומי שיבנה לי סבל, מעיל וכפפות שמצאתי בשוק וחציתי את הודו דרומה במשך חצי שנה.
כמות ההכנות שעשיתי לטיול הנוכחי גובלת בחוסר שפיות. מכשירים אלקטרוניים, גיפיאס, מצלמה ומצלמת קסדה, חלקי חילוף וכלי עבודה כאילו שאני באמת הולך לחצות את אפריקה. הכנות וטיפולים לאופנוע עד כדי שהאלכסים ומשה שמחים שנסעתי כבר ויהיה להם שקט לחודשיים. יכול להיות שזה קשור לשערות הלבנות שצצו לי מאז הנסיעה הראשונה. אני מעדיף להיות on the safe side ואם יתקלקל לי מיסב אז לפחות יש לי את החלקים. כמובן שבסופו של דבר התקלקל לי חלק שלא לקחתי.
מרוב שעסקתי בהכנת האופנוע, לא הספקתי לבנות מסלול. חשבתי שאדע לאן אני נוסע ושתהייה לי רשימה של קמפינגים. בסופו של דבר ציירתי קו דמיוני על המפה שחוצה את הפלפונז, אלבניה, קרואטיה, סלובניה, הונגריה, רומניה ובולגריה וכך יצאתי.  אני מנסה לתכנן בכל יום את יום המחרת, כמעט תמיד זה לא מצליח.

(התנצלות העורך: לצערי סדר הצילומים משובש, מפאת עריכה מוטת לו"ז לקויה שלי)

יון

[youtube url=http://youtu.be/QtBMrz7zlHw>]

אחרי סיוט בנמל חיפה ושלושה ימים על האוניה נחתתי ביון. נסעתי ישירות לפטרס למוסך, השארתי שם את הממיר הקטליטי ויצאתי עם סעפת פתוחה.
אין הרבה מה להרחיב על יון, נראה לי שרובנו היינו שם. האוירה היונית מוכרת לי, אני נוסע כמעט כל שנה לכרתים וביון נסעתי הרבה בטיול הראשוו שלי.
הרכיבה בפלפונז היא תענוג, בעיקר החציה מצפון לדרום בכבישים הרריים ונטושים כמעט. החופים משגעים, האוכל נהדר, מקום מושלם לטיול אופנוע. חשבתי שאסתפק ביומיים ומצאתי את עצמי משוטט חמישה ימים, היה כייף.

אלבניה

לאחר שתי דקות רכיבה באלבניה שמתי לב שמרוח לי חיוך על הפרצוף. חשבתי שזה בזכות הנוף הקסום ושמזג האויר הצטנן סוף סוף. לאחר עוד שלוש דקות בכפרון הראשון, הבנתי שאני במדינת עולם שלישי. לאחר עוד כמה דקות הבנו, אני והאופנוע, שנגמרה הקייטנה של יון וכאן מתחילה ההרפתקה.
חציתי מיון במעבר גבול קטן שתכננתי כדי שיהיה לי קרוב לקמפינג שרציתי להגיע אליו farma sotira. היציאה מיון ארכה רבע שעה, הכניסה לאלבניה ארכה בדיוק את הזמן שלקח לשוטרת להחתים לי את הדרכון ולאיש הנחמד שאיתה להקריא לה את המספר של האופנוע. שלוש דקות ושוחררתי. זה קשור לחיוך של קודם, השעה הייתה כבר שש בערב וחששתי שאתעכב הרבה בגבול של מדינה ששלט בה פעם משטר אפל ואצטרך לרכוב בחושך, התבדיתי. נכנסתי בשעה מאוחרת, למרות שהבטחתי לעצמי שאכנס לאלבניה רק בשעת בוקר, כדי שיהיה לי זמן למצוא מקום ולהתארגן מוקדם. מי יודע מה יהיה, הרי מדובר במדינה מלאה שודדי דרכים וגנבים ועוד כל מיני אגדות שאולי היו נכונות פעם. אפילו בחור יווני אחד במוסך בפטרס, הזהיר אותי שלא כדאי לי להיכנס לאלבניה כי כולם גנבים. אבל נכנסתי מאוחר, ויהי מה

[youtube url=http://youtu.be/i6mhl4E2yqM>] [youtube url=http://youtu.be/iN8W07yllpQ>] [youtube url=http://youtu.be/kMNSm-XRHZA>] [youtube url=http://youtu.be/BxKPh8GS9jU>] [youtube url=http://youtu.be/-LLiMoH_uIE>] [youtube url=http://youtu.be/fRbxXfWNtVo>] [youtube url=http://youtu.be/Dk5msJtMkO4>]

[youtube url=http://youtu.be/LmCXCFt-hIE>]

[youtube url=http://youtu.be/RQH4N4JkfG8>]
הגעתי ל farma sotira לפני החשכה  ברכיבה איטית בכביש שרובו שבור ושפה ושם עזרו לי עוברי אורח נחמדים. אחרי כמה זמן, אתה מבין שהמכונית הנפוצה פה היא מרצדס ושלנהגים לא איכפת אם תעוף מהכביש.
התקבלתי בנחמדות לא צבועה ע"י בחור צעיר שלא מדבר הרבה אנגלית שהצביע איפה הקמפינג והסביר לי שפה זה המסעדה. הקמתי אוהל יחיד בקמפינג והלכתי למסעדה. אכלתי דג ואת הצ'יפס הכי טעים שאכלתי בחיי. קשקשתי עד שעה מאוחרת עם המלצר החמוד השני, הרוב בסימני ידיים, מעט אנגלית ומעט איטלקית, לא ידעתי שאני יודע איטלקית. המילים ששמעתי ממנו הכי הרבה היו איזראל, גוד ומפיוזי.
הבנתי שהגעתי למדינה חביבה.

מפה תרתי את אלבניה לאגמים בדרום מזרח, Gjirokaster, Himare חזרה לאגמים Tirana ועוד.
אלבניה מדינה מקסימה, נופים משגעים, תושבים נחמדים ואוכל טוב. הכבישים לא משהו, משובצים בבורות וקטעי דרך לא סלולים, הבולמים החדשים שהרכבתי באופנוע מוכיחים שהיו השקעה נכונה. באחד הבורות שהיה מכוסה עשב סגרתי בולם קדמי, יכול להיות שעם הבולמים המרוטים הקודמים לא הייתי יוצא מזה. מהר מאוד לומדים שלא כל דרך צהובה במפה היא בהכרח כביש אספלט, ושברומא תהייה רומאי, צריך לנסוע מהר, להיצמד לימין ולהתחמק מבורות. הגיפיאס לא עובד פה, לא רק שלי, פגשתי רוכבים אחרים שלא הצליחו להשתמש בגיפיאס שלהם. בסופו של דבר ניוטתי עם offline Google maps שזה בערך כמו לנווט עם מפה כשאתה יכול לדעת איפה אתה נמצא בכל רגע. אבל בעיקר שואלים את התושבים וכולם שמחים לעזור.
אלבניה היא מדינה שעדיין כולם נאספים מסביבך כשאתה עוצר באיזה מקום ורוצים לדעת כמה עולה הבמוו ולאיזו מהירות הוא מגיע, וכמה עולה הסמסונג שלך. מזכיר לי אוכלוסיה מסויימת אצלנו בדרום.
הילדים תמיד מנופפים לשלום וכשאתה מוציא מצלמה הם מיד נעמדים דום ומתחבקים.

את הדרך ל gjirokaster עשיתי תוך כדי עצירות מרובות ולא הערכתי נכון את הדרך. או שאולי הערכתי נכון אבל לא ידעתי שחמישים הקילומטרים האחרונים, יהיו נסיעת שטח על דרך שעדיין עובדים לסלול אותה. מצאתי את עצמי רוכב בחושך על דרך מלאה בורות ושלוליות. הגעתי בשעת לילה מאוחרת והייתי צריך לטפס לעיר העתיקה ברחובות צרים מרוצפים באבנים חלקות. חוויה לא מהנה עם אופנוע כבד כל כך ועמוס ציוד. Gjirokaster עיר יפיפיה ויכולה להיות מעניינת לחובבי הסטוריה. למרות שהעיר החדשה סואנת ומטרידה.
חלק מהערים מערביות לחלוטין, בעיקר על החוף היכן שמגיעים התיירים. קו החוף של אלבניה משגע, בעיקר הדרך מ himare  to vlore.
ב himare בקמפינג על החוף, פגשתי את יורגן וסיגי, זוג מגרמניה שכל כך שמחו לפגוש ישראלי מטייל על אופנוע, הם רוכבים על KTM גדול בדרכם לגיאורגיה דרך טורקיה. במשך היומיים שבילינו יחד לא עזבה אותי המחשבה שאולי אשנה כיוון ואצטרף אליהם, זו יכולה להיות חוויה אמיתית. אבל ידעתי שאין לי כל כך זמן להגיע לגיאורגיה ולחזור. יורגן וסיגי מתכננים לשלוח את האופנוע חזרה בהובלה ולחזור לגרמניה בטיסה. אשמור את זה לפעם אחרת.
מיד נוצרה חברות על כמה כוסיות ראקי ועישון פייפ וסיגריות. יורגן וסיגי אנשים מקסימים. הברק בעיניים של יורגן כבש אותי מיד.
למחרת החלטנו לרכוב יחד לאגם Ohrid בדרכים אחוריות. זה ללא ספק היה היום המרגש ביותר בנסיעה שלי. מצאנו את עצמנו מנוטים בין כפרים וערים שלא מורגלים בהרבה תיירים. דרכי עפר ונוף משגע. אפילו זכינו להיות אורחים במסיבת תינוק שרק נולד באחד הכפרים. החוגגים אספו אותנו באדיבות בלתי מובנת לחגוג ולשתות איתם.

הגענו לאגם והתמקמנו בקמפינג שכבר הייתי בו שלושה ימים קודם והעברנו עוד ערב מהנה עם בירות על שפת האגם.
בבוקר למחרת נפרדנו בחיבוק חם. יורגן וסיגי חצו למקדוניה בדרכם לטורקיה  ואני המשכתי לצפון אלבניה. אני מודה שהיה לי קשה, הזוג הזה נכנס לי לנשמה בזמן כל כך קצר.
בדרך החלטתי שאני עוצר להחליף נורה קדמית. כבר כמה ימים שאין לי אור דרך ושכחתי או התעצלתי להחליף. עצרתי בצד הדרך והחלפתי נורה. לא עבד. טוב, בטח פיוז חשבתי לי. פרקתי את הציוד כדי להרים מושב והוצאתי את נורית הבדיקה שיש לי, כאילו שאני מבין משהו בחשמל רכב. איך שנגעתי בפיוז הראשון שמעתי קול נפץ. ועכשיו פתאום גם אין לי אור חניה. ניסיתי להחליף את הפיוזים אחד אחד אך ללא הועיל. אין אורות. מה עושים? לאלכסים מתקשרים. לא היה לי מושג שזה ערב ראש השנה והאלכסים לא במוסך. תפסתי את אלכס הגבוה שאמר שאם זה לא פיוז אז בטח מגע רופף בסוויטש והנחה אותי מה לעשות. שום דבר לא עזר. מילא להיתקע, אבל למה באלבניה.. איפה אמצא פה מכונאי שמכיר את האופנועים האלה.. החלטתי לנסוע הכי מהר לקרואטיה, כי שם בטח אמצא מישהו. נתתי גז ואמרתי שאגיע לפחות לגבול לפני החשכה לאיזה קמפינג ליד Shkodra lake . בדרך עצרתי לקפה במסעדת דרכים וכשחזרתי לאופנוע קרה הגרוע מכל. לא מניע. לוחץ סטרטר וכלום לא קורה. וכאילו זה לא מספיק לעצבים שלי הבחור מהמסעדה התחיל להתעניין במעשי, ממש יש לי ראש בשבילו עכשיו. מה אני אעשה תקוע באיזה חור באלבניה.. תוך כדי משחקים לחצתי על הוינקר ושמעתי שרק אז הופעלה משאבת הדלק, לחיצה על הסטרטר והניע. הייתי אמיץ מספיק כדי לכבות ולנסות שוב וזה עובד, הדלקת וינקר והאופנוע מניע. שוב נתתי גז. חציתי את מרכז Tirana כי רק ככה אפשר להגיע צפונה. את קטע הדרך האחרון עשיתי כשפנס ראש קשור מאחורי האופנוע במקום האור שאין לי. הגעתי לקמפינג בשעת לילה אחרי שקצת התברברות ושמחתי לראות שיש עוד אופנועים, אחד Leif שבדי על f650 ואחד הולנדי שלא הפסיק לדבר כל הערב. בבוקר עוד טלפון לאלכס שהנחה אותי לנסות שוב להחליף פיוזים, הוא צדק. שני פיוזים הוחלפו ורוב הבעיה נפתרה.עכשיו חסר לי רק אור דרך ועם זה אוכל לחיות עד שאמצא מוסך. הסאגה הסתיימה ולקחתי לי עוד יומיים בצפון אלבניה.
אז למה אני מקשקש כל כך על אלבניה? כי אלבניה מדינה מרתקת. אני אוהב מדינות שהקידמה עוד לא לגמרי שם ולאנשים יש עדיין את התמימות שאנחנו כבר איבדנו. הרגשתי באלבניה כמו שהרגשתי בהודו. וכמו שחזרתי להודו שוב ושוב אשתדל לחזור לאלבניה שוב לפני שהמערב ישתלט.
לא הרגשתי שום חוסר בטיחות באלבניה וחוץ מבחור אחד בתחנת דלק שהתעצבן שלא כיביתי את האופנוע כששאלתי אותו לכיוון – כולם היו סופר נחמדים. וכשאתה אומר שאתה מישראל נדלקות להם העיניים. בחיוב. אפילו בחור אחד שמח להגיד שהוא יודע מה זה מכבי תל אביב ומכבי חיפה.
עזבתי את אלבניה ברגשות מעורבים, זה לא הספיק, אני רוצה עוד. אבל החלטתי להשאיר משהו אולי לפעם אחרת ושמתי פעמי למונטנגרו.

אין הרבה קמפינגים באלבניה ואני יכול להמליץ על
Farma sotiri.
Camping peshku. 10 km north to pogradec on the lake.
Camping himare. Not in the city but a few km north.
Camping Albania south to shkodra.
Lake shkodra resort.
Camping paemer near kavaje.

מונטנגרו

השוטרים בגבול הכניסה למונטנגרו סימנו לי לעבור מהצד כשהם עסוקים עם שיירת המכוניות. נעצרתי ליד כל שוטר וכל אחד סימן לי להמשיך. לקח לי כמה דקות להבין שהם בעצם מסמנים לי לעוף להם מהעיניים. וככה נכנסתי למונטנגרו בלי שום בדיקה של שום ניירת.
המעבר מאלבניה למונטנגרו הוא חד. מיד מרגישים שזו מדינה מטופחת. הכבישים טובים והמכוניות יותר חדשות. הנהגים פה נחלקים לשניים, אלה שנוהגים כמו באלבניה ואלה שזוחלים עד כדי מריטת עצבים.
חשבתי שאעביר לילה במונטנגרו ואמשיך לקרואטיה אבל זה בלתי אפשרי. זו מדינה קטנה ויפה שאתה רק רוצה עוד ועוד. העברתי יומיים על החוף ליד Ulcinj , קצת רכיבות להרים, שוב פעם Shkoder lake שראיתי מהצד האלבני ועכשיו מפה.
התושבים נחמדים אבל נתקלתי פה ביותר מקרים של חוסר נחמדות מאשר במקומות אחרים. נראה כאילו יש פה טמפרמנט איטלקי ממש.
בשיחות עם תושבים, כולם מספרים שההורים שלהם מספרים שבזמן יוגוסלביה היה יותר טוב. והיום הכלכלה צונחת, המשטר מושחת, והמאפיה הרוסית משתלטת על הנדלן. הם מאוד מזכירים לי בתלונות שלהם איזו מדינה קטנה במזרח התיכון.
גם פה פגשתי זוג בגיל העמידה מגרמניה שמטיילים על במוו ישן עם סירה. גם להם נדלקו העיניים כששמעו שאני מישראל והאישה סיפרה שיש לה בת דודה בחיפה ובת דודה בתל אביב. וכששמעו שאפשר להגיע לישראל עם האופנוע על אונייה נדלק להם רעיון לטיול הבא שלהם. לאחר שעה שיחה נפרדנו בחיבוקים כאילו שאנחנו מכירים שנים. אחוות האופנוענים הזאת…

מונטנגרו היא מדינה בעלת שם מיוחד ונופים וחופים משגעים ובהחלט יכולה להיות יעד לחופשת בטן גב לאלה שנמאס להם מיון.
הלילה החמישי במונטנגרו. אני בקמפינג מבודד ליד הגבול. מחר ממשיך לקרואטיה.

———————————————————————————————————————

כל הזכויות C לסיפור ולצילומים שמורות לשלום בן-צבי קזז

——————————————————————————————————————–

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   יש 4 תגובות, הוסף תגובה    

פוסטים קודמים »