הרפתקה דוט קום

22 ביוני 2019 שמולה רוכב את הסטאנים

אנשים, זה כל (רוב) הסיפור

בדרך מגיאורגיה לאזרבייג׳אן, הכוונה היתה להגיע לבאקו לתייר אותה קצת ואולי לחפש מקומות מעניינים בסביבה. בדרך החלטתי להכנס לAlat, הנמל שממנו יוצאת המעבורת החוצות את הים הכספי לקזחסטן ולברר פרטים על זמני יציאה של המעבורת. הגעתי לרציף ממש ליד המעבורת ומיד ניגש אליי בחור ושאל ״אתה לאקטאו?״ ״כן גם אני!״ עניתי. ״יוצאת מעבורת היום״ ענה, ובהחלטה של רגע הגשתי לו את כל המסמכים ותוך שעה הייתי מוכן לעלייה למעבורת. אלא מה? לא יודעים עדיין מתי מפליגים אבל זה יקרה היום. השעה 1600, היו שם 6 רוכבים, 2 מהם מחכים יומיים. בדיעבד, אולי החלטה נכונה למרות שרציתי לבקר בבאקו. בסופו של דבר הפלגנו בחצות. הנמל החדש בקזחסטן נימצא במקום שניקרא Kuryk כ-70 ק"מ דרומית מאקטאו. הגענו ב-0100 ועברנו ביקורת גבולות. חיכיתי לעלות השחר ויצאתי לדרך לביינאו. הדרך עד לכביש 33A היה מסלול שטח כך שרוב הזמן הרכיבה הייתה בעמידה. וכשהגעתי לכביש הראשי 33A, לא האמנתי! כביש אספלט מהודק לתפארת תענוג!

פה התחלתי להרגיש את משמעות המסע – המרחקים בין הערים גדולים. בין תחנות הדלק עצירות מנוחה. צריך להתחיל לחשב מרחקים, זמני יציאה/הגעה. מתחיל להיות מעניין גם מהצד הזה של התיכנון.

מביינאו עד לעיירה בשם- Kyrkkyz מרחק של 360 ק"מ עם מעבר גבול מקזחסטן – לאוזבקיסטן וכביש שברובו אומנם סלול, אך מלא בורות. יש צורך בנהיגה הרבה יותר איטית ולהשקיע יותר ריכוז. היה קשה ומאתגר. בכל החלק הזה של קזחסטן וצפון אוזבקיסטן, הכבישים ישרים.

סביב מדבר ויש הרבה זמן למחשבות. כשהרכיבה לא דורשת תשומת לב מיוחדת. זה הזמן להתחיל מחשבות בתכנון של היום הבא ואולי קצת מעבר לזה ובעיקר מתרכזות במשפחה הקרובה. ככל שהדרמתי מצב הכביש השתפר והנוף ניראה ירוק יותר (כמו לנסוע מהנגב צפונה…).

כבר במעבר הגבול, שמתי לב שהאוזבקים אנשים מאוד מאוד נחמדים והדבר בא לביטוי בעיר חיווה. עיר יפייפיה, נקייה, מטופחת ושקטה וכשטיילתי בעיר העתיקה, כולם שם מחייכים, נגשים לדבר איתך, לשאול מאיפה באת ולאן אתה חושב להגיע. בכלל, המפגש הזה עם האנשים שאתה לא מכיר. אם זה במוטלים, תחנות דלק,

קיוסקים בדרכים. מספיק שמחלפים כמה משפטים. לא משנה באיזו שפה, זה ממלא לך את הלב. אפילו אם זה לשעה קצרה. חיווה לא איכזבה אותי. מרגישים את העוצמה ההיסטורית שיש בעיר. היה כיף. נמשיך לראות מה מציעה העיר העתיקה הבאה במסלול: בוכרה.

המחשבה היתה אולי להישאר בבוכרה יומיים, היות והגעתי מאוד מוקדם בשעה 14:00, הספקתי לתייר את העיר לדעתי מספיק ולכן לילה אחד הספיק. בוכרה יותר תיירותית מחיווה, עם הרבה תיירות פנים. יותר ממוסחרת ופחות אוטנטית מחיווה (לדעתי) אך אין ספק מרשימה מאוד.

את הדרך לסמרקנד, רכבתי בדרכים לא ראשיות (מתכונן להיות בסמרקנד יומיים) ויש בדרך אגם שניקרא Tudakul Lake נסעתי לשם במיוחד, מחפש מחפש… ואין אגם! הכל התייבש. שאלתי שם מקומיים, צחקו עליי ויותר צחקו כשהראתי להם בגוגל, חוויה. בסמרקנד מצאתי מוטל שמכניס אופנועים לחצרו הפנימית כיף לאופנוע ,

ובאמת אין מה להגיד על הנחמדות של האנשים האוזבקים כל פעם מפליא אותי מחדש הבחור שקיבל אותי במוטל קודם כל טיפל בי ושהאופנוע נימצא במקום שאני שבע רצון הגיש תה ועוגיות ורק אחרי כמה שעות ביקש דרכון כדי לעשות צ׳קאין. כסף לא ביקש אני הצעתי. סמרקנד עיר נפלאה! תיירתי אותה יום שלם. רחובות נקיים, מטופחים, הגינון בכל מקום מושקע. בהחלט מקום שהשאיר בי משהו. מחר נוסע לטשקנט, היישר לשגרירות קירגיזסטן כדי להנפיק ויזה. בהצלחה.

הליך הוצאת הויזה היה מהיר מאוד. טשקנט היא עיר ענקית. רחובות בתוך העיר 4 נתיבים לכל כיוון. עומס תנועה אדיר, גנים ציבוריים ענקיים, מטופחים לתפארת. מכאן יצאתי לכיוון קירגיזסטן. כשהגעתי למעבר הגבול הבנתי כי תוקף הויזה שקיבלתי חל רק ממחר 7.6. כלומר הקדמתי ביום ה-6 ו-7 קצת בילבלו. לא נורא. חזרתי 35 ק"מ חזרה לאוזבקיזסטן ולמחרת עברתי. הכוונה להגיע לאגם איסיק-קול שימצא במזרח ומשם לעיר בישקק.

עברתי את הגבול (שוב) יחסית די מהר נכנסתי לעיר אוש. אומרים כי יש שם שוק משגע, אך החום והצפיפות הכריעו ונסעתי לג'לאל-אבאד. בערב התיישבתי במסעדה קטנה לאכול ולאחר כמה דקות, נכנסו חבורה של נערים ונערות וביקשו להצמיד אליי שולחן כדי שיהיה מקום לכולם. כמובן שהסכמתי. היו בניהם כמה שדוברים אנגלית ומיד התחלה להתפתח שיחה על נושאים שונים. ריתקו אותי החברה האלה.

מסתבר בדיעבד שכל הדרכים מג'לאל-אבאד מזרחה כולן דרכי עפר. יש באזור הזה רק כפרים, אז כנראה חבל לממשלה להשקיע. מג'לאל-אבאד לקצרמאן. כפר קטן. הדרך כמובן עפר שמתפתלת ועולה ל-2800 מטר. נופים משגעים 150 ק"מ מ ש ג ע י ם, מחר ארכב 214 ק"מ כאלה לנרין בהצלחה.

גם הדרך לנרין לא איכזבה מבחינת נופיה המקסימים של קירגיסטן. יש באזור הזה הרבה תיירות. גם תיירות פנים. פוגשים כאלה תיירים גם בפסגות ההרים, בנקודות תצפית. מחליפים כמה משפטים ומשיכים הלאה. מנרין הכוונה לעלות צפונה לכיוון אגם איסיק-קול ובדרך לעבור דרך אגם סונקול (נסיעה של שעה לכל כיוון), מהכביש הראשי אלא שכל הלילה לפני ירד גשם ובבוקר ירד לסירוגין. כשהגעתי למקום החלטתי שלא להכנס לאגם סונקול. אין טעם כשיורד גשם. די התבעסתי מהגשם. מסתבר כי זו הייתה החלטה נכונה. כי כל הלילה ירד שם שלג ודרכי הגישה היו קשים למעבר. הגעתי למקום שבו אשהה את הלילה, די מבועס. הייתי היחיד, אך עד שעות הערב המוקדמות, הגיעו לשם עוד 2 בחורות מסינגפור. 2 בחורות מצרפת. רוכבת מהולנד שמטיילת שנתיים כבר ועוד זוג מצרפת היה אחלה ערב דיברנו וצחקנו המון שלא להזכיר את ארוחת הערב שהגישה לנו בעלת המקום באהבה רבה. מאוד נהניתי, הוציא ממני את כל הבעסה של היום.

בכלל המפגש הזה עם אנשים שאתה לא מכיר והתענינות ההדדית אחד בשני, זה הדובדבן של מסע שכזה.

בוחר לישון במקומות שנקראים Home stay. אלה בתים שבני הבית אירגנו כמה חדרי אירוח שמופרדים מביתם עצמם וההרגשה היא שכאילו אתה ישן בביתם אירוח מכל הלב במלא מובן המילה.

מפה רכבתי סביב אגם איסיק-קול ובדרך עברתי דרך Fairytale canyon נחמד, אבל הנופים סביב האגם היו משגעים. הדרך לבישקק בחלקה הראשון, כיף היה לרכב. אספלט טוב, דרך מפותלת בין ההרים, אך ככל שמתקדמים צפונה, התוואי הופך ליותר מישורי. מבישקק עצמה לא התלהבתי ועברתי את הגבול שוב לקזחסטן, לכיוון אלמטי. שם התכוונתי לבצע טיפול לאופנוע ולהחליף צמיג אחורי בסוכנות BMW בעיר. אכזבה גדולה. הסוכנות אומנם גדולה, עם אולם תצוגה מרשים (מכוניות ואופנועים ) מלא אנשי מכירות בחליפות, אבל אין אחד שדובר אנגלית ובקושי מתיחסים אלייך. עד שבמקרה היה שם לקוח שהבין אנגלית ותרגם לאיש הקבלה מה אני רוצה. מסתבר, שאין להם צמיגים והפנו אותי למוסך אופנועים מקומי שנקרא Free Rider שמחזיק צמיגים וגם יוכל לבצע את כל מה שאני צריך ואם שם לא יסתדר, לחזור אליהם להשאיר את האופנוע ליומיים לטיפול, Free Rider החליף צמיג, בדק שמן, רפידות. הכל בסדר, קיבל 760 ₪ ואיך אומרים… עפתי מהעיר. אומנם אלמטי עיר מאוד יפה, גדולה, מאוד מערבית, אך נמאס לי מהערים האלו.

מזג האויר מתחיל להיות גשום. מקווה שמחר יהיה יפה. מתכננן לרכב ל-Charyn canyon אומרים יפה שם מקווה לטוב.

בנימה אישית משהוסברינה אשתי, אמורה לעבור בימים אלה ניתוח קטן בברך. למרות הידיעה שהילדים שם בשבילה ב-100% וגם המשפחה המורחבת.  – עדיין קצת מסיח את דעתי במחשבות. מקוים שיעבור בהצלחה מלאה.

Charyn canyon מרשים ביופיו, כמו הקניונים הענקים בארה"ב,

רק ביותר קטן. טיילתי לי שם שעה ארוכה. מזג האויר היה נפלא. נהנתי. מפה המשכתי לדז'רקנט. עיר קטנה שנמצאת כ- 40 ק"מ ממעבר Horgos לסין הגדולה. חבל שזה סיפור להיכנס לסין עם אופנוע. דרך שמורת טבע Altyn Emel שהנופים בה משתנים תוך כדי נסיעה. בחלקה הראשון, ישורת מדברית ובחלקה השני, דרך הררית מפותלת והכל ירוק סביב עם ערוצי מים. מפה מתחיל להצפין לכיוון סמיי ולעבור לרוסיה לברנאול. אולי אכנס לראות עוד שמורת טבע בדרך.

משהו על האנשים שפגשתי, שראיתי. למעט מראה הפנים, השפה ואולי מנהגים מסורתיים, אין הבדל ביניהם. בין כל הארצות שעברתי עד כה. כולם בני אדם שרוצים לחיות בשלווה.

הדרך לסמיי היתה מהממת. מרחבים ענקיים, עם עוצמה שקשה להסביר צריך להרגיש. כמעט שרכבתי את כל 340 ק"מ ללא הפסקה. ממש תענוג. המעבר לרוסיה הלך חלק, למעט הזמן הרב שזה לקח 2.5 שעות המתנה.

זהו ניגמר הפרק הזה של הסטנים. קזחסטן, אוזבקיסטן, קירגיזסטן, כולן מההממות. כל אחת והיופי שלה. והאנשים נחמדים, מקבלי פנים בצורה בלתי רגילה. עד כ,ה כל בוקר עדיין קיימת התשוקה להמשיך לרכב למרות העייפות בסוף כל יום. שימשיך כך.

עם הפנים לאמא רוסיה ולאתגר הרכיבה במונגוליה ב ה צ ל ח ה .


——————————————-

כל הזכויות c לסיפור ולצילומים שמורות לשמולה שוקר

—————————————————————

תגים: , , , ,

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   לחץ כאן כדי להגיב ראשון!     הדפס פוסט

25 במאי 2019 שמולה יצא להקיף את הכדור

מישראל לאזרבייג׳אן

שמולה (Shmoola) הוא שמואל שוקר, בנה חלום לאורך שנים והנה התנאים הבשילו. כמו ציפור נדוד המרגישה כי הגיע הזמן לצאת למסע שלה. שמולה יצא.

המסע בעצם התחיל כשנפרדתי מהאופנוע בנמל חיפה, הוא עלה לאוניה ואני יצאתי בעקבותיו בטיסה. התהליך בחיפה היה מהיר ויעיל. אפילו לא חיכיתי להעמסת האופנוע על האוניה, כך היה גם הליך קבלתו בנמל לאווריו ביוון. ממנה רכבתי לאורך – 5 הימים הראשונים עם שחף בני כמורכב מאחור לזה קראתי טיול. רכבנו צפונה לאורך מזרח יוון לאזור חצי האי פיליון. חבל ארץ יפה מאוד הררי ומיוער וכבישים מפותלים, הכבישים המהירים ביוון נוחים ומאפשרים להגיע ממקום למקום במהירות ,משם עלינו צפונה לסלוניקי וללא עיכוב מיותר, יצאנו בדרכנו לבולגריה לפארק הלאומי רילה דרך שהעלתה אותנו לגובה 2600 מטר ושם בילינו לילה קר עם 6 מעלות בביקתות עץ בתוך יער. הבירה סופיה הייתה היעד הבא. לאחר חמישה ימים מופלאים שלא אשכח. נפרדנו בשדה התעופה של סופיה ושחף טס הביתה.

ומפה התחיל המסע שלי.

עוד באותו יום רכבתי ל- MOTOCAMP המלצה של אבי פלדמן, נקודת חובה לכל מי שמסתובב על אופנוע באזור. התארגנות ויציאה לכיוון קישנייב במולדובה לבקר חבר מהארץ שוהה שם. מעברי הגבול מתחילים להיות יותר איטיים, הרבה שאלות והסברים ולעיתים, גם בדיקת מטען (צריך להתרגל). לאחר חציית הגבול בין רומניה למולדובה

ה- GPS בחר עבורי כביש ראשי אומנם אך מצאתי שמצב התחזוקה שלו ירוד עד מאוד. היה קר וגשם טיפטף וזו הפכה לרכיבת שטח ממש שהיתה מאתגרת כמה מרוכבי מועדון ה-GS. לא היו לי כוחות לעצור ולצלם. מה גם שהרכבים סביבי נסעו בזיגזגים משני הכיוונים. הגעתי לשלמה החבר, אצלו ביליתי יומיים שלמים. טיילתי, נחתי, והתארגנתי מחדש והכיוון: אוקראינה.

אוקראינה כלל לא היתה בתוכנית המקורית, אלה ששלמה ששהה באותה זמן בקישנייב אז החלטתי לבקרו ולעקוף את הים השחור מצפון: אוקרינה-רוסיה-גאורגיה. הניסיון הראשון היה לעבור דרך חצי האי קרים שלא צלח. הקצין בגבול האוקראיני הסביר

שאני צריך אישור מעבר מיוחד ממשטרת ההגירה. הגעתי למשטרת ההגירה ושם אמרו שאין מעבר לזרים מאוקראינה לרוסיה. שאלתי אותם אם יש אפשרות לעבור מצפון, אמרו שכן, אין בעיה! שמתי פעמי לכיוון וממש כמה ק"מ לפני מעבר הגבול, השוטרים במקום שמעו שאני רוצה להגיע לרוסיה ולא הבינו מאיפה באתי להם. היו במקום קצינים בינ"ל לא לובשי מדים שהגיעו מיד. כולם דוברי אנגלית והסבירו שוב שאין מעבר לרוסיה. גם ניסיון לאתר מקום אחר למעבר עם השגרירות הישראלית בקייב לא צלחו. א כ ז ב ה  ר ב ה. חזרתי כל הדרך לאודסה ושם עליתי עם האופנוע למעבורת לבאטומי גאורגיה.  

אגב' על אף כל החששות משוטרים וקציני משטרה מקומיים, לא עצר אותי שום שוטר בכל השבוע שהסתובבתי כאן, בדיעבד, למעט הכבישים המשובשים עד מאוד… לפעמים די נהנתי.

הסידורים להפלגה מאודסה לבוטומי לא קשים כלל וההפלגה היתה די נעימה. היה איתי רוכב אחד נוסף, גרמני מבוגר שרוכב על רויאל אנפילד שהוסב למנוע דיזל שעושה לטענתו של הגרמני 40 ק״מ לליטר דלק .

כעבור יומים של הפלגה הגענו לבוטומי גאורגיה. השחרור מהאנייה הלך מהר קניתי ביטוח מקומי וכבר לקראת ערב. המשכתי מבוטומי לאחלציחה בכביש לא ראשי שרובו לא סלול – אך הנוף היה משגע . גיליתי כי הגאורגים אנשים מאוד חמים ומקבלי פנים. במיוחד לישראלים. מהנסיון המועט שלי פה,

זו מדינה שהטבע והנופים בה לא נותנים לי להפסיק לרכוב. באופן כללי אי מקפיד לא לעבור את ה- 90 קמ"ש גם עם אפשר. אחרי יום נוסף,

הגעתי לטיביליסי עיר תיירותית מאד הומה אדם. לא ממש לטעמי. למרות זאת, הגעתי מוקדם ויצאתי לשוטט בעיר שאכן יפה, אפילו ביקרתי בבית הכנסת המקומי. מפה הצפנתי לקזבק ליד הגבול עם רוסיה. דרך מפותלת מאוד,

נופים מרהיבים מעל 2000 מטר. שלג מונח בצידי הדרכים. כיף גדול! אין ספק, חווית רכיבה מאתגרת ומהנה. התוכנית היתה להגיע לולדיקווקז ומשם אקיימת האפשרות לרדת לבאקו באזרבייג׳אן לאורך הים הכספי אך תחזית מזג האויר לא בישרה טובות אז החלטתי להדרים לאזרבייג'אן לא לאורך הים הכספי ומשם ארד דרומה מבאקו ל- Alat, שם יוצאות המעבורות לאקטאו – קזחסטאן ,

בחרתי דרכים כאלו שלא עברתי בהן קודם שהצטיינו בנוף מרהיב. אפשר להמשיך לטייל בגאורגיה עוד הרבה… אך אני חייב להמשיך. מקווה שאתפוס מעבורת לאקטאו ללא עיכובים רבים. 


כל הזכויות C לתמונות ולסיפור שמורות לשמואל שוקר

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   לחץ כאן כדי להגיב ראשון!     הדפס פוסט

13 במאי 2019 כל מסע טוב מתחיל בהליכה

אירה ויואב שכבר הספיקו לעבור את האמריקות ברכב וגם באופנוע לוקחים אותנו למסע רגלי במסלול נחשק

קמינו דה סנטיאגו – אפריל – מאי – 2019

לפי האגדה עצמותיו של יעקב (סנטיאגו) בן זבדי אחד משליחיו של ישו הגיעו לצפון ספרד על גבי צדפה ומקום קבורתו התגלה לבישוף מקומי על ידי הכוכבים ושם הוקמה הכנסייה. מאז המאה העשירית עולים הולכי רגל לכנסיה לקבל חנינה על החטאים (אגב החנינה היא גם על חטאים שיעשה האדם בעתיד – כך שזאת עסקה כדאית).

יש מספר מסלולים שמסתיימים כולם בסנטיאגו, הארוך והמטויל ביותר הוא מצרפת באורך מעל ל- 1000 ק"מ שחוצה את הפירינאים, מסלולים אחרים מתחילים בספרד וחוצים אותה, אך אנחנו בחרנו במסלול "הפורטוגלי" שמתחיל מליסבון ועולה ישירות צפונה לסנטיאגו. את המסלול התחלנו בערך באמצעו בפורטו (מקור יין הפורט) ומשם הלכנו כ- 250 ק"מ ברגל עד לסנטיאגו (12 יום).

"כל אחד והקמינו שלו", יש כאלו שעושים את הדרך מסיבות רוחניות ואחרים מסיבות הרפתקניות אך כל אחד חווה את המסלול בדרך שונה. בניגוד לשביל ישראל, כאן יש פונדק דרכים כל מספר ק"מ שם ניתן לשתות יין, לאכול או לישון. ניתן למצוא הכל מלינה חינם (בתחנות כיבוי אש) דרך אכסניות (5 יורו ללילה) ועד מלונות פאר. אפשר לצעוד לבד או בקבוצות מאורגנות עם מדריך, אפשר לסחוב על הגב את כל הבית או לדאוג שיקפיצו לך את המטען לתחנה הבאה. הדרך מסומנת בחץ צהוב ברמה שקשה לטעות ואם אתה סוטה מהשביל יהיה שם תמיד מקומי שיחזיר אותך אליו.

דרך מוזרה להעביר את החופשה שלך ובכל אופן עשרות אלפים של אנשים מכל רחבי העולם בוחרים להעביר את חופשתם בהליכה סזיפית לאורך מאות קילומטרים (בשנה עמוסה עולים רבע מיליון אנשים לרגל לסנטייגו).

מתחילים בפורטו

המעניין עבורנו בדרך לא היה הנוף, שהוא ברובו יפה מאד, שבילים שעוברים בעיירות רדומות מימיי הביניים, לאורך פלגי נחל מפכפכים בשלווה (המון מים), גם לא האתגר בהליכה, שהיא אתגרית משהו (כ- 20 ק"מ כל יום, כאשר ביום השיא הלכנו 35 ק"מ ביום אחד), אף לא ההרפתקנות של הדרך, רובה מישורית אך עם עליות אתגריות לעיתים, ואפילו לא הרוחניות שבדרך (בכל אופן אנחנו יהודים ומתפללים בדרך כלל בבניינים אחרים). מבחינתנו המעניין היה האנשים שפגשנו, פסיפס מגוון של אנשים מרחבי העולם שאתה פוגש פעם אחרי פעם לאורך המסע (כולם מתקדמים באותו כיוון וכמעט באותו קצב), אז את מי פגשנו:

ב. ומ., מארה"ב – פגשנו אותם לראשונה במסעדה, שם הציע מ. לב. נישואין לעיני הסועדים (כולם צליינים), ראינו את זה בסרטים כל כך הרבה פעמים אבל פעם ראשונה שראינו במציאות, מ. גרפיקאי שמתמחה בגרפיטי בעברית (למד לשם כך את האלף בית העברי) כמו צדק-צדק-תרדוף או אני-לדודי-ודודי-לי, אותם הוא מאייר ומוכר ליהודים אמריקאים. ב. יועצת בבית ספר בינלאומי בגרמניה והם מקווים להתאחד בקרוב,

שניהם צועדים עם אביו של מ. בן ה- 89, ברנש קשוח שמסרב לעצור להפסקות קפה (כאמור כל 2-3 ק"מ יש בית קפה ושם ניתן לשתות כוס יין או כוס קפה תמורת יורו אחד) ובנחישות ראויה לציון מתמיד בדרך, תמיד מספר ק"מ לפני הזוג שאמור ללוות אותו.

יש גשם… יש תחנה

ח. – אמריקאי ממוצא מקסיקני (40 שנים בארה"ב), מהנדס מכונות שיצא לגמלאות מוקדמות וצועד קטעים שונים של המסע כבר 40 יום. הוא לועס שום כדבר שבשגרה (נגד כאב גרון) ומוסיף פלפל חריף לכל מאכל, אחרת זה ללא טעם. ח. אמנם מהנדס אבל מצטט פילוסופים כמו פוקו ואחרים, דקלם רצוף כחמש דקות את המבוא לספר של פוקו. לא הבנו את רוב הציטוט (למרות שהאנגלית שלו מעולה) אבל הבנו שהוא קצת תימהוני וממש שמח בחלקו.

בדרך

ס. ומ. מבריסבן באוסטרליה, הוא עובד בחברת ביטוח והיא אחות בבית חולים, זוג מבוגר ללא ילדים (תמיד כשמישהו אומר שהוא בלי ילדים משתררת שתיקה – לאן ממשיכים בשיחה). פגשנו בהם לראשונה ביום השלישי בעליה פסיכית תוהים האם המסלול ימשיך להתדרדר ומאז בעקביות כמעט כל יום לאורך הטיול, צעדנו יחד ושוחחנו על הכל, הם כל שנה מגיעים לאירופה לטיול של כחודש וחצי. בניגוד אלינו המפונקים שישנים במלונות הם התעקשו לישון באלברקות (אכסניות לצליינים) למרות חוויות קשות של נחירות ושיכורים, ככה לדעתם צריך לחוות את המסלול.

ג. יפני מברזיל שהולך בין 30 ל- 40 ק"מ ביום ואין לו זמן לעצור ולדבר "אני חייב להמשיך" אמר אחרי 3 דקות, למרות שבחוץ גשם ותחנת האוטובוס בה חנינו היא המחסה היחיד בטווח הנראה לעיין.

כביסה באווירה כפרית

א. מרוסיה שזה לה הקמינו החמישי, היא כבר צעדה את הצרפתי מכל כיוון אפשרי וכעת בודקת את הנתיב הפורטוגלי.

ד. הקנדי, שחי בבריטניה וגר כעת בסנטיאגו (נשוי לספרדיה) מורה דרך לקמינו שמוביל קבוצה של קנדים בני 75 ומעלה וממש חיפש בני שיחה לאורך הדרך שלא ישאלו אותו "עוד כמה ק"מ על לבית הקפה הקרוב". מכיר את הקמינו על כל גווניו וממש התעניין בביבי.

זוג יפנים – הוא גבוה וקצת צולע היא נמוכה והולכת לאט, עקפנו אותם לפחות חמש פעמים ולא שמענו אותם מחליפים מלה (כולל לא מענה לברכת הבון קמינו המסורתית)

ס. הנורווגי וכ. אשתו הדנית (מאיי פארו – האיים הכי יפים בעולם לדבריה), שאין להם אף שפה משותפת למרות שהשפות דומות והם מבינים אחד את השנייה הם מערבבים דנית נורווגית ופארואזית. ס. מטפל בנוער בפנימייה לנוער במצוקה, וכ. עובדת סוציאלית, שמעידים שגם בסקנדינביה מטפלים נמצאים בתחתית סולם השכר. הם היו בישראל, התנדבו בקיבוץ ארבעה חודשים ולא זוכרים כמעט כלום, כמו התדמית של הסקנדינבים לקח מספר מפגשים להפוך אותם מקפואים וקפוצים לאנשים נחמדים שאפילו מחייכים לפעמים.


קדימה או לאחור

שכחנו את שמו האירי – פנסיונר מטייל לבדו, אשתו מעדיפה קרוז על אנייה ולא מצטרפת אליו למסעות, מת על סנטיאגו והיה שם כבר מספר פעמים, בפעם הראשונה עשה את כל אלף הק"מ מצרפת לסנטיאגו ב- 38 יום (מיהר כל הדרך), מאז למד שאפשר לעשות מקטעים קטנים יותר עם מנוחת בדרך, מוכן לחלוק את פילוסופיית החיים שלו (הרפתקה, הרפתקה, הרפתקה כל הזמן) אם רק תזמין אותו לכוסית משקה.

עוד 10 ק״מ לסיום

ד. מניו יורק שעובד חצי שנה כמדריך תיירים בלאס וגאס וחצי שנה מטייל בעולם יחד עם אשתו (שאותה לא פגשנו כי תמיד היא או קדימה או אחורה). גרם לנו לחשוב האם יש עוד דרך לחיות פרט לחצי שנה חצי שנה.

ולא דיברנו על זוג ההונגריות שאיבדו טלפון, זוג ההולנדיות שהחליפו בגדים על השביל כאילו אין שם איש מלבדן, הגרמנים שהולכים בקבוצות, רוכבי האופניים שצועקים אחד לשני ושומעים אותם מגיעים מרחוק. ועשרות דוברי הספרדית שלא רק שאינם יודעים אנגלית גם לא עשו מאמץ לתקשר איתנו המוזרים שמדברים בשפה מוזרה.

המעבר לספרד

ומה לא פגשנו … ישראלים. לאורך כל הטיול לא פגשנו ולו גם ישראלי אחד. אמנם הדרך מזוהה עם נצרות אבל רוב האנשים שפגשנו העידו שהם לא עושים זאת מסיבות דתיות. ואנחנו חושבים שזה מסלול נפלא, מתאים לכל גיל ולכל כיס.

יום שוק בדרך

שנה הבאה המסלול הפרימיטיבו (ממרכז ספרד לסנטיאגו) שטוענים שהוא היפה מכולם


כל הזכויות לצילומים ולטקסט שמורות לאירה ויואב ארמוני

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   לחץ כאן כדי להגיב ראשון!     הדפס פוסט

28 באוקטובר 2018 דייויד עושה את דרך המשי

"על האופנוע מזרחה"- מסע אל דרך המשי 2018

 

 

24 במאי ·

חלום של שנים, על האופנוע אל דרך המשי, יצא לדרכו הבוקר עם העמסת האופנוע על המעבורת ליוון.

הסתיים שלב ההכנות שלי ושל עמיתי למסע

Suzuki dr650 2016

הרבה מחשבה השקעתי בשיפורים והתאמת הכלי למסע. על המלאכה ניצח יחד איתי חברי הטוב, מכונאי עילוי ובעל ידע מדהים

Erez Mualem תודה ענקית ארז על הסבלנות הרבה והנכונות הבלתי מתפשרת גם בדקה ה 90 אמש.

חייב תודה גדולה לרעייתי, על התמיכה בהגשמת החלום עם כל הכרוך בכך.

בתחילת שבוע הבא אחבור לאופנוע ביוון והמסע יצא לדרכו עם שני עמיתי.

חלומות נועדו להגשמה.

 

 

6 ביוני ·

המסע יצא לדרך.

יוון, אתונה, נועלים צמיגים חדשים לאופנוע של רוני ולשלי, משלימים ציוד ב touratech ויוצאים בערב לגמוע 180 ק"מ צפונה לקמפינג נחמד.

יש חברים חדשים באתונה, סייעו רבות.

מאחר והחלטנו לוותר על טורקיה (אני איתם גמרתי 😀) שמנו פעמינו לבורגס בולגריה. מועד יציאת המעבורת הכריח אותנו לגמוע את כל המרחק ביומיים וחצי. אז נותנים 500 ק"מ ביום, מקמפנגים בדרך ועומדים בלו"ז.

המעבורת מבורגס לבטומי, גיאורגיה הינה חוייה אנתרופולוגית. נהגי משאיות טובי לב, מדברים עם כולם בעיניים, באנגלית רק עם מוריץ, שותפנו לתא, רוכב צעיר מאוסטריה שהצטרף אלינו לגסטהאוז בבטומי. על חוויות ההתכלבות בגסטהאוזים אפשר לכתוב המון, בבורגאס מקום הזוי ומטונף, 8 בחדר אבל נרדמים, בבטומי 10 בחדר מעורב, תור ומארבים לשרותים, בקיצור לא מבין מה מחפשים שם טובי בנינו ובנותינו.

בירוקרטיה בירידה מהמעבורת אך עם סבלנות של טיול הכל מתגמד.

יציאה לבטומי לעבר mestia בהרים, הדרך כבר פחות טובה ואת הלילה העברנו בגסטהאוז חמוד, שלושתנו בחדר, זוג מבוגרים מארחים, אף מילה משותפת אבל הכל זורם עם וודקה ביתית 200%.

עוד מעט יוצאים לדרך לבא Mestia וממנה אל Ushguli.

8 ביוני ·

From Mestia to Udhguli

"גיאורגיה עילית"

אני אוהב את גיאורגיה, ארץ רבת ניגודים, שרידי קומוניזם סובייטי אל מול קידמה מערבית, עולם הולך ונעלם של חקלאות ביתית, ייצור עצמי, כמעט אוטארקי, אל מול מוצרי המערב ותרבות השפע. אנשים נעימים, רבים קשיי יום, אוכל טעים ובעיקר, טבע, נופים, ירוק עד, מים בשפע בכל פינה.

אחד משכיות החמדה של גיאורגיה הם mestia ו ushguli.

יצאנו מביתם של מאריחנו הקשישים וטיפסנו כ 100 ק"מ בכביש מפותל, מעלינו הפסגות המושלגות ולצידנו נהר שופע זרימה. דרך מפנקת הן לעין והן למצערת.

במסטיה נפלנו על המסעדה הכי גרועה בעיר, כלום לא היה בה טוב.

טכסנו עצה והחלטנו שנצא לאושגולי למרות שכבר שעת אחה"צ.

דרך מפתיעה וטריקית

. Doron Bornstein היה עם חבריו לפני כשבועיים במקום וספר כי וויתרו על הקטע מחשש להרבה בוץ, שטח לא קל ועוד

החלטנו לא לוותר, החלטה נכונה, ומחירה, שטח קשה, בוץ טובעני ועבודה קשה, ushguli על שלל מגדליה, בגובה מתקרב ל 3000 מטר שווה זאת.

חיפוש בוצי אחר מקום לינה ונפלנו על גסטהאוז סבבה, זוג שוויצרים נחמדים, ועוד שוויצרים שהצלחנו לתקן להם את הפרימוס והפכנו ליקירי האומה.

כל הלילה גשם אמור היה להפוך את הדרך חזרה לגרועה עוד יותר אבל דווקא חזרה הרכיבה זרמה, למעט אילתור של שני ברגים שעפו לקטמ 690 של גיא. המכונה הזאת משחררת ברגים ללא רחמים, לא חיזקת, איבדת.

בחזרה למסטיה, תדלוק, שטיפה לאופנועים ולנו שמכוסים בבוץ, מסעדה אחרת, מעולה והופ יורדים מטה ואיך לא, חוזרים לזקנים הטובים והמוכרים.

עדיין אור ועם לקחי הברגים שאבדו עושים טיפול לאופנועים.

הבוקר יצאנו לטביליסי, דרך ארוכה, חלקה יפה וחלקה פחות, גשם שוטף ברבע האחרון והתמקמות בהוסטל ממש בצנטרום של הפיילה.

התארגנות, כביסה, סיור קצר בעיר ואחכ נשנושים ופגישה מרגשת עם Daniel Fefer ואביטל שנמצאים בעיר, עולם קטן.

אני מת על Suzuki. 😁

 

 

10 ביוני ·

מטיביליסי היפה אל רכס הקווקז בואך רוסיה.

טביליסי הפתיעה אותי לטובה, ציפיתי לעיר עם מראה קומוניסטי ישן, ומצאתי עיר מרתקת, ישן מחודש, הרבה אותנטיות שנשמרה, מבנים יפים ועיר עתיקה עם שלל סמטאות.

ייצוג לכל הדתות כולל זו שלנו, אם כי האוכלוסייה היהודית בעיר הידלדלה מאד. אזור מוסלמי עם מסגד אחד והרבה חמאמים. נהר לאורכה של העיר, גשרים וותיקים וחדשים, כולל גשר השלום שנבנה לאחר סיום הפלישה הרוסית האחרונה לפני כ 10 שנים.

לקחנו סיור מודרך בעיר, כזה שנקרא free tour guide

היה מוצלח וממצה.

אהבתי את גשר מנעולי האהבה ברובע המוסלמי, על 90% מהמנעולים כתובים שמות בערבית, רובם איראנים שמציפים את העיר.

הלינה היתה בגסטהאוז ממש במרכז העיר, חנייה סבירה לאופנועים ובכלל העיר משדרת בטחון אישי ואוירה נעימה. בהחלט מקום לחזור אליו, יש משהי שאני חייב לה 😃

הבוקר גיא החליט להשאר בעיר יום נוסף, רוני ואני הצפנו לכיוון הגבול הרוסי.

גם אפליקציות תחזית מזג האוויר למיניהן לא הזהירונו מפני הקור העז והרוח המטלטלת שציפו לנו עת טפסנו במעלה רכס הקווקז.

ב Gudauri, אתר סקי שנראה דומה מאד לאלפים השוויצרים, ממש קפאנו וכל זאת בגובה המתקרב ל 2500 מטר.

גשם מוטח על המשקף בשל הרוח העזה, כביש חלקלק והנהגים הגיאורגים, מתכון המצריך ריכוז רב ומשנה זהירות.

Stepantsminda

היא העיירה האחרונה לפני מעבר הגבול, עצרנו במרכז הרחוב הראשי לרחרח באשר לאוכל ולינה, רוכב טורקי מאנטליה, פנה אלינו, אחרי דקותיים אכלנו יחד צהריים מאוחרים והצטרפנו אליו לגסטהאוז מקסים על צלע ההר עם נוף מהסרטים.

הטורקי רוכב על Yamaha wr250r עשה את הפמיר, כל הסטאניות ועוד, תרם לנו טיפים למכביר.

מחר נצא אל הביורוקרטיה הרוסית במעבר הגבול ובהמשך נצפין עד לקו של חלקו העליון של הים הכספי.

אז נפנה ב 90 מעלות מזרחה לעבר קזחסטן.

 

 

13 ביוני ·

אמא רוסיה – פוטין חרשו

ממעבר הגבול ב kazbegi

אל גדות הוולגה Astrakhan

מעבר הגבול מ גיאורגיה לרוסיה ברכס הקווקז היה סביר, כשעתיים עד ליציאה. הגיל עושה כנראה את שלו, הסבלנות רבה יותר. הבדל עצום בין הפקידים בני הדור הצעיר, חביבים, מסייעים, תודעת שירות, למבוגרים המדושנים, חובשי כובעי הקסקט הענקיים, רק חושבים כיצד לא לעשות כלום ואולי אף סתם לעכב. יצאנו לעבר Vladikavkaz עיר חשובה בירת מחוז, פרופיל רקיע נמוך.

החלפנו כסף, החלפן שמע עברית ויצא מגדרו, קפה, פירות, ראו תמונה משותפת. צ'צ'ניה על צרותיה אינה מקום לעבור דרכו ואף לבלות לילה. נאלצנו לאגף מערבה מעט ויצאנו נשכרים.

אסם התבואה הרוסי מרהיב ביופיו ואיכותו. החיטה ירוקה כהה, גרעיניה דשנים ותפוחים, גובהה כשל שחקני ה NBA ואני מהמר על מאות רבות של ק"ג לדונם. השדות ענקיים ומעובדים בדייקנות, מרשים ומעורר מחשבות על אמא רוסיה המעצמה החקלאית בעידן של משבר מזון עולמי. לצידי הדרך חקלאים המוכרים פירות למיניהם, דודבנים, משמשים ועוד. שרידי הטכנולוגיה החקלאית הסובייטית מרתקים אותי, כלים ישנים לצד סניף ענק של John Dear. גשם דק מלווה אותנו מעת לעת הראות מערבה גרועה ותוכניתנו לחזות בהר הגבוה אלברוס נגנזת.

Pyatigorsk עיר לא גדולה, מלון פשוט וסערה הגיעה בדיוק כשכיסינו את האופנועים.

ELISTA היא יעדנו, טרם שנפנה מזרחה עמוק.

הנוף התחלף, עדיין שדות ענק, מאות אלפי דונמים מעובדים, כבר נקצרו, מזג האוויר שונה, חם יותר, צחיח, רוח חזקה.

יותר מכל דבר אחר, יש ברוסיה שוטרים. חמדנים, משלימי משכורות, סתם. בכל פינה תמצא אותם אורבים לקורבן הפוטנציאלי.

אליסטה לאחר הרכיבה הארוכה היתה מעניינת במיוחד. מקדש של בודהה שנחנך ב 2005, 90% מאוכלוסיה בעלת מראה קזחי, אני אוהב, חגיגות יומולדת לבודהה המקומי, חוויה מעניינת במרכ

ז העיר.

לילה במוטל אופנועים זול ומאכזב אך מקלחת חמה ומיטה נוחה הם הרי מותרות.

מסע עם הזמן מזרחה, שדות הקרב של מלחמת העולם השנייה, מדבר, מליחות , המון אנדרטאות. הרוסים לעולם לא ישכחו מלחמה זו, אני מסכים איתם , קראתי הרבה על המלחמה ודפי הספר חוזרים אלי ברכיבה המדברית עם רוח צד קשה מאד. מעט מאד ישובים קטנים לאורך הנתיב.

ביצות הוולגה קדמו להגעתנו ל Astrakhan נאות מדבר מוריקים, הפרות במים כג'מוסים.

הקרמלין המקומי בעיר, אנשים נחמדים, ומלון קטן וחדיש במחיר מגוחך שהסכים להכניס את האופנועים כמעט עד ללובי, יש כאן כנראה ים גנבים.

מחר אמורים לעבור את הגבול לקזחסטן ואז מתחיל מסע מדברי ארוך.

הוולגה נשפכת לים הכספי בדלתה מרשימה. אולי מחר בלילה נישן באוהל לחופו, מי היה מאמין, אני לא.

 

 

 

15 ביוני ·

bye bye Russia, welcome Kazakhstan

רצית קשה? קבלת בגדול!! 🙂

חודש אחד בשנה, באזור הביצות של הוולגה, האזור מתמלא ברחשים ויתושים, כמויות מטורפות.

בגבול הרוסי עיכבונו כשעה וחצי, טייסות טייסות תקפו אותנו בעודנו ממתינים. חבשתי את הקסדה, שמתי בנדנה, רוני עמד ועשה התעמלות ידיים.

זו היתה הפרידה מאמא רוסיה, הלו קזחסטן.

כ 45 ק"מ של דרך עפר, כולה מהמורות וחריצים, קבלה את פנינו. לחשוב על המשאיות הרבות שעוברות לנסוע במהירות שיא של 20 קמ"ש, לא יאמן.

ההמשך עד לתחנתנו בעיר Atyrau היתה רולטה רוסית, 300 ק"מ של דרך סלולה מלאה בבורות עמוקים, אבל ממש עמוקים, כאלה שבולעים מרכבה סימן 3 😉

הכי מסוכנים אלה הנהגים שבאים מולך, בורחים מבור ואתה על הכוונת.

אט אט הנוף הופך למדברי, מתחילים שדות הנפט הקטנים שילוונו לאורך כל הדרך.

ריח של דלג וגז באוויר, אם היו פולניות כאן היו מזעיקות ללא הפסק את טכנאי הגז לחפש את הדליפה.

התחושה היא שאתה רוכב ומתחתיך ים תת קרקעי של גז ונפט. לילה במלון קטן ופשוט, סיוע מרוכב מקומי בחנייה בטוחה של הכלים וצלילה לחלומות. רצית טיול קשה באמת? קבלת אותו היום ביג טיים.

המדבר הופך להיות קשוח ולא מתפשר, 450 ק"מ בטמפרטורה גבוהה, קטעי כביש נמסים למחצה, שממה אינסופית.

החל משעות הצהריים מתחילה רוח דרומית יוקדת, מייבשת, רכיבה מוטית, אתה נשען על הרוח, הקסדה מתמלאת במחשבות ואתה מייחל לסוף.

לא תהיתי עדיין על טיבה של קזחסטן, מקום לא ברור, הרבה פשטות וחיים בסיסיים, אל מול מכוניות מפוארות ועושר, סממנים של ארץ עתירת משאבים ומשטר מושחת משהו.

מחר נעבור אל אוזבקיסטן, סה"כ 800 ק"מ קזחים קשוחים.

 

20 ביוני ·

Uzbekistan

"בבוכרה היפה

בעירי ברוכת השמש

חרב המשפט שלופה

חרב המשפט"

דמיונות הילדות אל מול היופי והמציאות.

בילדותי שירה של גאולה גיל אודות משפט האמיר, תמיד הסעיר את דמיוני.

בדרך המדברית הארוכה בטירוף, חמה ברמה לא אנושית, שרתי בקסדה את השיר עשרות פעמים, המילים צצו מעצמן והלחן, או הלחן…..

עברנו את הגבול לאוזבקיסטן, היינו צריכים להגיע בעוד 5 שנים, 85 ק"מ לפני הגבול בין קזחסטן לאוזבקיסטן נמצאים בבנייה. דרך עפר קשה ומאובקת, עליה עשרות משאיות וטרקטורים, מהווה אלטרנטיבה לא ראויה כלל.

נפרדנו מקזחסטן בתקווה לקצת אספלט סביר.

האם ישראלי צריך ויזה לאוזבקיסטן שאל אותי הפקיד האוזבקי בגבול, כמובן שלא, עניתי, או קי ענה ונתן אישורו.

קיווינו לרוגע קבלנו מדבר שממה, כביש גרוע שוב, חום מטורף ואין תחנת דלק אחת לאורך 350 ק"מ.

שוב השקעה אדירה בחיפושי נפט, מגדלי קידוח ענקיים הזכירו לי את ימי במרומי הריג עת עבדתי בחברת לפידות.

אצל רוני הדלק הופך לבעיה, עוצרים באמצע הכלום ומנסים לתדלק מהשקיות האוסטרליות, אחת פגומה אבל איכשהו מסתדרים.

בדרך עוברים עיר קטנה, חדשה לגמרי, נבנתה עבור עובדי חברת הגז הלאומית, מדהימה ביופייה ובסדר, אבל אף תחנת דלק, כולם על metan & propan.

בערבו של יום, לאחר שכל פתרונות התדלוק עברו במוחי מצאנו תחנה.

80 אוקטן זה לא סוג דלק, זו מוזיקה, ים צלילים לא מוכרים, אבל הDR650 הגבור שלי שותה הכל ונותן עבודה, פשוט אוהב את הבחור.

Kungirot

כאילו עיר, כאילו הוסטל, חיכינו לבעלת הבית עד 03:00, ישנו חצי לילה בחוץ עם תרנגולות וחתולים, לילה הכי הזוי עד כה.

השכמנו לתחילת האטרקציות, Khiva הראשונה, קטנה, קומפקטית, תיירותית וממוסחרת מאד, יפה. הוסטל מהטובים, אנשים מרתקים מכל העולם, היה כיף.

אבל בוכרה עבורי השיא, מקסימה, יפיפה, זה ממש הגשמת החלום עבורי ואחד משיאי המסע.

גם כאן הוסטל מטיילים נחמד, אוירה מיוחדת.

רובע יהודי, בית כנסת, אתרים מתקופת האמיר, התנהגתי יפה שמא האמיר גם את ראשי יסיר 😉

שוק מקומי ססגוני, מחפשים לרוני פקק לשלפוחית הדלק, קונים ככר לחם ענקית ומשלימים כלי עבודה שנשמטו בדרך.

הטילטולים הרבים עלולים לפרק כל דבר באופנוע, חיזוק ברגים תדיר יאריכו ימינו המשותפים.

מחר נצא ל סמרקנד, מצפים לנו נופים דומים, בהמשך לטשקנט, הצטיידות בויזות ואישורים ומשם ל טג'יקיסטן והרפתקאות הפמיר.

עם

Rony Shtainberg

הגבור ששורד אותי 🤣

22 ביוני ·

בירת היופי והחן – סמרקנד.

מוסף לשבת, או שקוראים או עוטפים דגים 😉

יש במסע מזרחה לאורך דרך המשי הדרגתיות. כך גם באשר למעבר מזרחה מ חיווה, לבוכרה ולסמרקנד. יופיה ועוצמתה של האחרונה פשוט חורגים מכל מה שהכרתי. עיר מודרנית יותר, מפותחת, אתרי התיירות הרבים מטופחים, אזרחיה מציפים את רחובותיה, תיירות מקומית, יופי אין קץ.

אתרי מורשת לסוגיה, משלל תקופות, מנהיגים ורודנים אשר הנציחו שלטונם בקברים מפוארים, פסלים אישיים, מסגדי ענק ובית כנסת מרגש.

יוסף, איתנו בתמונות, הינו הגבאי, הרב, השרת, מספר על קהילה מפוארת בעבר, כיום 250 יהודים, ילדיו בארץ, נכדיו בצהל והוא על אופניו בשכונה עם תעלות ביוב פתוחות. למה זה כ"כ מזכיר לי את מחנה הפליטים בלאטה.

יופיה הלילי של העיר על התאורה הממוקדת, מאפיל אף על זה שבאור.

שוק מרתק, חצי קילו שקדים לא מקולפים, פרצופים ודמויות שגירו את כפתור הצילום, לא התאפקתי.

הרבה תמונות לשבת מכל האתרים, שלל הארוחות וגם זו של קופסת סרדינים ולחם מקומי.

מחר לטשקנט.

עם

Rony Shtainberg

 

25 ביוני ·

פנייה חדה דרומה.

טשקנט שפרחה בתקופת אלכסנדר מוקדון נחרבה ברעידת אדמה קשה ב 1966.

ברית המועצות השקיעה מאמצי שיקום אדירים ובנתה עיר עם רחובות ענק ומוניומנטים בסגנון סובייטי.

שוני אדיר מחוויית ערי "דרך המשי" עד כה.

3 מליון תושבים, עיר אבודה משהו בין תקופות, לא התחברתי.

נתקענו ע"מ לקבל ויזה ל טג'יקיסטן, היום תקתקנו ומחר נפנה דרומה מלא לעבר דושנבה, בירת טג'יקיסטן.

3 ימים כאן, אכלנו, נחנו ותכננו את ההמשך ההררי ברכס הפמיר האגדי.

הצלחנו להחזיר אור קדמי לאופנוע של רוני, חשוב כי מחר לפנינו שתי מנהרות, לא תמיד מוארות.

27 ביוני ·

מאוזבקיסטן לטגיקיסטן

From Tashkent to Dushanbe

יומולדת שמח לרוני.

סדרתי לו מתנת יומולדת, 420 ק"מ כולל מעבר גבול.

יציאה מוקדמת מטשקנט לנוכח היום הארוך. עדיין 80 אוקטן, עד מעבר הגבול.

תסובב את האופנוע עם המספר לפנים, הנחיות השוטר בגבול, יש מצלמה קוראת מספרים אבל רק למספרי חזית, לא קוראת צבע אדום, הביאו טוש שחור לצבוע את המספרים, צד אחד גמרנו.

השני, הטג'יקי, איטי בטירוף, הכל בכתב יד, שאלתי אם יש בנק והחלפתי אצל הקצין במעבר, שער טוב, שוק שחור לא חוקי כאן 😉😃

מקרטעים החוצה, יש 95 אוקטן סוף סוף.

3 מנהרות כשמתחילים לטפס, אחת, "מנהרת השחרור" , נבנתה ע"י האיראנים, נקראת גם מנהרת המוות.

נעשה קריר, ההרים המדהימים מתחילים למלא את הנוף, שווייץ? פסגות מושלגות, רק איכות התשתיות מזכירה לך היכן אתה.

רכס הפמיר הענק, נגיעה ראשונה, דרך מהיפות שחוויתי, ספק אם הצילומים יעבירו את מלוא החווייה.

דושנבה אליה הגענו בדמדומים, עיר נחמדה, מודרנית.

ברמזור נהג שואל, מהיכן?

ישראל, שלום עליכם, שמע ישראל……. משום מה זה מחמם את הלב.

הוסטל עמוס אופנועים, אופניים, מטיילים חביבים, ישר העמיסו עלינו אבטיח קר, בירה ושלל סקרנות.

חוויית ההוסטלים מיוחדת מאד, חיובית בכל ההבטים, חברה, אנשים, טיפים להמשך.

ויזה לקירגיסטן, אישור לטייל בפמיר, טיפול לאופנועים, רשימת מטלות ליומיים הקרובים.

יום הולדת שמח

Rony Shtainberg

 

5 ביולי ·

From : Dushanbe Tajikistan To : Sary- Tash Kyrgyzstan

על גג העולם – The Pamir Highway

עם תחושה של סיפוק ענק ועצב מסויים, אני מבין ששיא המסע מאחורי.

רכס הפמיר, על יופיו האדיר ואתגרי הדרך שהציב בפנינו נצרב כחוויית חיים.

Green House Hostel בדושנבה הינו בית לכל היוצאים לחצות את הפמיר. את בוגרי ההוסטל פגשנו לכל אורך הדרך, אופניים אופנועים ורכבי שטח, סוג של ידידות לרגע עמוסה בהנאה המשותפת מהחווייה.

יצאנו לדרך ואחרי 200 ק"מ גילה רוני שאין ארנק. ניתוח האפשרויות, חזרנו 100 ק"מ לאחור ואכן הוא חיכה לנו בתחנת הדלק, לא נגעו בדבר, אנשים טובים.

הגסטהאוזים שבדרך הנם מקום לישון אך בעיקר ללקט אינפורמציה עדכנית אודות הדרך, האוכל מזין אך מסוכן, הריטואל הוא, אכלת, אכלת אותה, אימודיום וחוזר חלילה.

אחרי הלילה השני הצטרף אלינו יואכים, גרמני שרוכב על GS800 אדוונצר, מאז הוא איתנו, הבין שאת הבטחון הזה לא ימצא במקום אחר.

אפגניסטן מעבר לנהר לכל אורך הנתיב, אותי זה מטריף, מסקרן, מרגש, להיות כ"כ קרוב למקום הזה.

הבדל גדול בין הכפרים האפגנים הלא מפותחים לאלה הטג'יקים.

הרעלות השחורות נראות למרחוק.

הדלק השתפר מעט וצלצולי המנוע פחתו.

עמק הוואחאן, הכפרים שבדרך עד ל Langdan, מראות מדהימים.

ואז מתחיל הטיפוס, שטח אמיתי מאתגר, מייצב אותנו על 3000 מטר ליומיים, טוב לקראת הימים הבאים והמנעות ממחלת הגבהים.

מקומות שהיו יעד ללינה הפכו לנקודה בדרך וכך מצאנו עצמנו לוחצים חזק כמעט כל יום.

המשימה קשה, לא יורדים מ 3500מ' עברנו פיק אחד של 4300 מ' לרוני קצת כואב הראש, שותים ליטרים של מים, הגרמני? הוא רגיל לשפיצים.

היום האחרון הפתיע, עברנו את שיא המסע, 4655 מ'. למזלנו שם מזג האוויר איתנו, מחזה שמימי.

ה DR650 הגבור שלי לא מאכזב לרגע, מטפס כמו אריה, אף גמגום שום חלושס, נהנה כ"כ מהבחירה שלי וכל השיפורים שהכנסתי בו, אידאלי למסע הזה.

על טפשות משלמים, הפעם היא שלי אבל גם רוני שילם.

הגענו לתחנת המעבר הטג'יקית, התחיל שלג, גשם, קור, ברדק נוראי, רוכבת אופניים חצי גוססת מהגובה, קופאים, עומדים שעה בחוץ בהמתנה.

כ 15 ק"מ לתחנה בצד הקירגיזי, בוץ קשה, יואכים שובר מראה, מגיעים.

היום הרביעי ליולי, הוויזה שלכם נכנסת לתוקף רק בעוד 6 שעות, בחצות. מפקדים, מנהלים, כלום, יש לכם אוהל? תבנו מחוץ למתחם ותכנסו בחצות. קצת דבורים, ואנחנו 6 שעות בקרון פיקוד סובייטי שהוסב למועדון שומרים, תנור חימום על זבל בהמות, תה דלוח, תקשורת ללא אף מילה משותפת, סירחון נוראי שנכנס מתחת לעור.

אנשים טובים, הרבה רצון טוב ואנושיות.

יואכים שלא היה זקוק לוויזה יצא ל sary tash, הכין מקום גם עבורנו ושלח לנו הודעה דרך אחות של אחד השומרים שהיא גם בעלת הגסטהאוז.

הגשם והשלג הפסיקו לקראת חצות, יצאנו לדרך לאחר פרידה מרגשת, אין טיפת אור, שביל מלא מהמורות, כמעט אפס מעלות אבל בקצה מיטה סבירה, תה חם וקצת מנוחה, אחד הימים.

יום מנוחה רגוע, תכנונים להמשך, קצת קריאה ושקט.

איזה פמיר זה.

 

11 ביולי ·

M41 – "Pamir Highway" end of story.

אתמול השלמנו עד תום את M41, מ דושנבה טג'יקיסטן ועד לפני בישקק קירגיסטן.

הדרך הזאת טומנת בחובה הפתעות עד לק"מ האחרון. היומיים האחרונים היו הפכפכים ארוכים וחמים עם מזג אויר מתעתע.

אפליקציית הניווט Maps. Me שיגעה אותי, בכוח גררה אותנו לנתיב של 177 ק"מ בשטח, במזל נחלצתי מהנתיב לאחר כמעט 50 ק"מ.

קירגיסטן היא המון מים, אגמים, נהרות, סוסים חומים יפיפים, יורט בכל פינה בטבע ובעיקר אנשים, נחמדים, לעיתים התשוקה להכיר זרים תיחשב כהטרדה.

הרדארים המשטרתיים פרוסים בכמויות, כל עוד יואכים רכב בראש הטור הקפדנו על מהירות חוקית. נפרדנו בצהריים, 3 ק"מ לפני הפנייה ל גסטהאוז, אופס, תעצור.

נסעת 82 מותר 50, דבורים עם ובלי Google translate, אנחנו בדרך לRaha, הלו, מריה? יש לך אורח בשם דויד? כן כן, שני אופנועים, יאללה תסעו, זה ה גסטהאוז של אחותי הגדולה, ישראל חרשו.

אחותו, מריה, אשה מקסימה, פינקה אותנו ככל יכולתה, מקום פשוט, הרבה חום ואוכל מעולה.

אתמול טיפסנו שוב לשני פיקים, קבוצה ישראלית בג'יפים ודוגמנית חובבת שחייבת להצטלם על האופנוע

.

השנייה הכי יפה אחרי Erez Mualem שישבה על האופנוע שלי 😉🤣

אמריקנו ענק ראשון אחרי חודש בחנות נוחות, וואוו איזה תענוג.

מנהרה אחת ובסופה סופת ברד וגשם, ניסיון המתנה מתחת לגגון בכביש, עשינו פקק ועפנו לגשם.

נרטבתי עד תום, ידעתי שאחרי הירידה הארוכה יהיה חם ואתייבש.

הדרך משובשת מאד, מע"צ המקומי לוקח חריץ, מרחיב אותו למרובע או מלבן ישר צלעות ומעמיק, זה לקראת תיקון אי שם בשנה הבאה עומק לפחות 25 ס"מ, אין לך מספיק אויר בקדמי ונכנסת לבור, צביטה מובטחת, אני על 34 קדמי אחורי.

נהגים מקומיים מטורפים, אחד מהם קצת לפנינו מאבד שליטה ומסיים דרכו בתוך הנהר השוצף, שניים נחלצים ממה שנותר מהמכונית.

בישקק כאילו בירה, עיר מרכזית, שני שענים בכל העיר, נקרעה לי הרצועה.

המתנה קצרה ובדרך לעבור לאלמטי קזחסטן וסיביר צפונה.

 

17 ביולי ·

From Kyrgyzstan To Kazakhstan

From Almaty back home.

מחשב ניהול המסע פלט הודעה קצרה אך ברורה, אלמטי הינה נקודת הסיום במסע מזרחה.

יומיים של איסוף נתונים, מזג האוויר, מצב הדרכים, מחירי החזרה ממונגוליה ועוד רבים אחרים.

כל האינפורמציה ובעיקר מחירי הטיסות מאולאן בטור ומזג האוויר הסוער במונגוליה אשר גרם לשיטפונות קשים, הכריעו את הכף.

במהלך מהיר בחרתי באיגוף אנכי כפי שנהוג לומר במחוזותינו, שנינו נטוס ארצה.

מבישקק לאלמטי רכבתי כבר לבדי, נהניתי מאד מהרכיבה, הדרך לא מרהיבה אבל היתה נעימה מאד.

מעבר הגבול בצד הקזאחי היה נורא, בחור צעיר ולא סימפטי הכריח אותי לפרוק ולפרק את כל המטען, מצאתי את קופסת הבוקסות האבודה, חרקתי שיניים ועשיתי כדבר הריבון.

אלמטי קבלה את פני בפקק תנועה אדיר, דרך ראשית בשיפוץ, חום מטורף ואבק חודרני.

החלטתי להתפנק משהו, בחרתי במלון יפה, הסכימו להחנות את האופנוע במקום בטוח בחזיתו, מקלחת הגונה ראשונה ומנוחה לנפש.

מרגע שקבלתי את ההחלטה תקתקתי את הבירוקרטיה המקומית ובאותו יום הגענו למחסני חברת השילוח האווירי.

ריקון מיכל הדלק, ניתוק המצבר, הוצאת כל דבר דליק מהתיקים וידידי הנאמן עובר לידיו החסונות של מיכאיל, מנהל המתקן, נפגש בקרוב בממן בנתבג.

תחושת ריקנות מסוימת, הפרידה הכי קשה בטיול היתה מהאופנוע.

סיפוק עצום ואולי התחלה של עיכול והבנה של קורותי בתקופה האחרונה.

דרך המשי על האופנוע היתה חלום, מעתה היא מציאות, זיכרונות, תמונות, ריחות, חוויה הצרובה עמי לעד.

כמעט חודשיים

כ 10,000 ק"מ

מדבריות, נהרות, הרים עטופי שלג, כבישים מחוררים, דרכי עפר הרריות ומאתגרות, ערים, היסטוריה, רומנטיקה והמון נוף אנושי .

יש בי שמחה וסיפוק רב על שזכיתי לחלום ולממש, זכות גדולה.

אצא לדרכי הביתה, אל חיק משפחתי, אל אשתי האהובה, חברה טובה שתמכה בי בחלום, בהכנות ואף בדרך ככל שנזקקתי.

מצדיע ל DR650 2016 שלי, אלוף אמיתי, לא פישל ולו במעט, בכל עת ודרך, אפילו בגובה 4655 מטר.

תודה ל Erez Mualem אשר סייע, ייעץ בכל שלבי הכנת האופנוע, מקצוען אמיתי.

שמחתי לכתוב ולתעד ונהניתי מהתגובות הרבות, זה הוסיף להנאה.

בקרוב בארץ אבל לפחות בעת הקרובה לבי ומחשבותי במזרח.

נתראה בשבילים.

——————————————————————-

כל הזכויות C לסיפור ולצילומים שמורות לדייוד זילברשטיין

——————————————————————

 

תגים: , , , , , , , , , ,

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   לחץ כאן כדי להגיב ראשון!     הדפס פוסט

5 באוגוסט 2018 דפנה ואלי חפץ עושים את האלפים-הסרט

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   לחץ כאן כדי להגיב ראשון!     הדפס פוסט

« פוסטים נוספים - פוסטים קודמים »