הרפתקה דוט קום

מציג פוסטים מהקטגורייה 'הרפתקאות'

13 באוגוסט 2013 עודד ויטאליס באפריקה. 11

רואנדה, לא מה שחשבנו

NYuhgwe 009.JPG

למסלול הרכיבה של עודד ברואנדה נא הקלידו כאן

רואנדה צרובה בזכרון בשל רצח העם בשנות התשעים. סיר לחץ שמקורו בשיטת הפרד ומשול אכזרית שהתחילו הגרמנים בתקופה הקולוניאלית –מזרח אפריקה הגרמנית – והמשיכו הבלגים. בעצם זה היה טבח של מיליציות שבאו מהמדינות השכנות וטבחו בהוטו ובטוטסי במידה שווה גם משום הנשואים המעורבים הנהוגים פה – הם פשוט לא ידעו מי הוא מי ועפ"י פרופיל פנים וגולגולת (נשמע מוכר?) סימנו את הנרצחים. 100 ימים 800,000 וכשהחלו להיפגע הגורילות התערבו הצרפתים ושמו לטבח קץ.

[youtube url=http://youtu.be/XMiVetvpDFE>]

[youtube url=http://youtu.be/yR0mVeHkVbA>]

[youtube url=http://youtu.be/wMFr0wuIrtQ>]

[youtube url=http://youtu.be/PWZyp9qXdHk>]

עם מעבר הגבול מטנזניה החלה לחלחל בי התחושה שזו לא אפריקה "הרגילה" – נוהגים שפוי, מצייתים לחוקי התנועה (אחרי מספר עקיפות קלטתי שאני היחיד שעוקף בפס לבן), המרחב הציבורי נקי, תשתיות מטופלות, מעט אבק דרכים – גם בכפרים הנדחים. פעם ראשונה שמעתי פה את המושג גולה – DIASPORA – שלא בהקשר היהודי. מאז שנות ה 60 עזבו רבים בשל המלחמה הנמשכת את המקום בעיקר לבלגיה וצרפת. בשנים האחרונות – שקט ויציבות שלטונית – הם החלו לחזור והביאו עמם את הידע והדרישה לסטנדרטים להם הורגלו. הם השתלבו פה בעבודה בחברות הבינלאומיות, עסקים עצמאיים שהם הקימו ובמערכת השרות הציבורי.

[youtube url=http://youtu.be/Rm0BwGDqARM>] [youtube url=http://youtu.be/niICXXP58aM>]

לפני 5 שנים נאסר פה השימוש בשקיות פלסטיק – פשוט אין, רק שקיות נייר חומות. בשדה התעופה – כך מספרים – מתבקשים הנכנסים באדיבות ונחישות להשאיר את השקיות במיכל מתאים ולא להכניס אותם למדינה. הם החליטו לדלג מעבר לחוליים והטעויות שנעשו במדינות אחרות – ונראה שזה עובד. קיגאלי שעד לפני 20 שנה היתה כפר הפכה לבירה של רואנדה לאחר הפרידה מבורונדי והיום היא עיר מטופחת יפה ונעימה על הגבעות פה. בפרלמנט מכהנות יותר נשים מגברים וכמו שכבר למדתי באפריקה – האנשים ! ככל שאוסיף אגרע (על שיקום רואנדה: כאן. העורך)

MILLE COLLINES  נקראת רואנדה בפי המקומיים בחיבה ואכן כולה גבעות. העצים נחטבו ברובם לצורכי בעירה והגבעות נטועות היום בבננות, ובמקומות הגבוהים בתה וקפה. אין כמעט חי במדינה – הכל ניצוד ונאכל במהלך המלחמה. הגורילות – מספר מועט של משפחות – נמצאות היום בשימור ומטופחות והן בעצם האטרקציה התיירותית היחידה פה. האישורים לחזות בהם ניתנים במשורה ועולים 750$ לאדם.

מחר אני עובר לאוגנדה ושם אבקר את הגורילות משום שפה עד ה-26.8  אין אישורים.

ביום ראשון  יצאתי ליום "עבודה", הלינקים מצורפים.

—————————————————————————————————————————————————-

כל הזכויות C לסיפור לצילומים ולוידאו שמורות לעודד ויטאליס

————————————————————————————————————————————————–

מאת: יוני   ·   קטגוריות: החיים הם הרפתקה and הרפתקאות and כללי   ·   לחץ כאן כדי להגיב ראשון!    

16 במאי 2013 לאחר הקפת העולם על אופנוע – דורון שוב בבית

דורון ברוך הבא!

עשית זאת כמו גדול

ובעיני: רוכב האתגר מס' 1 בארץ!

9882_10200376891638373_1724259488_n.jpg

יציאה מנמל חיפה – צילום: אשר ווקסלר

943309_10200376892358391_1440637479_n.jpg

קבלת הפנים של אליקו אלג'ם היו"ר החרוץ של מועדון האופנועים הישראלי

מאת: יוני   ·   קטגוריות: החיים הם הרפתקה and הרפתקאות and כללי   ·   לחץ כאן כדי להגיב ראשון!    

24 בדצמבר 2012 אדם יוצא לעוד סיבוב באאוטבק האוסטרלי

מלך האאוטבק


הצג את הוראות נסיעה ל-Oodnadatta במפה גדולה יותר

DPP_002.JPG

היה נפלא לבלות קצת זמן בפרת', עם צ'רלי ואנדי – שני חבר'ה אוזיס נהדרים שפגשתי כשרכבתי בקולומביה בקטע קודם של המסע העולמי הזה.
"תנוח כאן" אמר צ'רלי, "תישאר בביתי כמה שתרצה".
ואכן תפסתי לעצמי הפסקה של כמה שבועות, נחתי ופתרתי כמה ענייני ניירת. בבוקר יום א' אחד הלכנו כולנו לארוחת בוקר בבית קפה קטן בפרמנטל הסמוכה, כשלפתע מישהו קרא בשמי "אדם!!!". כשפניתי לאחור, לא האמנתי למראה עיני, זה היה ג'ורג' גוויל – מטייל בריטי אותו פגשתי (שוב ושוב) בנפאל ובתאילנד. ג'ורג' רכב על האפריקה-טווין שלו ביחד עם אחיו הצעיר מורגן, שרוכב על KTM 640, שניהם באמצע שנות העשרים שלהם, מלאי נעורים והומור וזה היה נהדר לפגוש בהם שוב.
בכל סוף שבוע נהגנו לארוז ציוד על האופנועים, לרכוב כמה שעות מחוץ לעיר הגדולה ופשוט להקים מחנה איפהשהו, להדליק מדורה וליהנות מהטבע. החבר'ה האלה דאגו שנתנסה בכל שביל עפר באיזור, כולל רכיבה בדיונות חול עם כל הציוד! לא היה רגע אחד משעמם בחברתם.

Morgan, and other RTW travelers that Ive remet in Perth.JPG

Riding with George into the dunes.JPG

זהו, הגיע הזמן בו היה עלי לחזור לאאוטבק וג'ורג' החליט לרכוב איתי ביום הרכיבה הראשון ולחזור למחרת לעבודתו בפרת'.
פנינו מזרחה, מבעד ל"חגורת החיטה" – איזור חקלאי ענק בו מגדלים חיטה. בערב הקמנו את האוהלים שלנו בתוך חורשת אקליפטוס ללילה. ג'ורג' היה שקט וכשהתחלנו לדבר הבנתי מה הבעיה; …"לאחר שרכבתי מבריטניה להודו דרך איראן ופקיסטן, רכבתי כל הדרך דרומה דרך דרום מזרח אסיה וכבר עברו שנתיים מאז שהגעתי לאוסטרליה. המטרה היחידה שלי בחיים היא לרכוב על אופנוע סביב העולם, כמוך אדם. אבל אני מרגיש, שהייתי איטי מדי ולא הצלחתי לחסוך את הכסף שאני צריך כדי לעשות את האמריקות"… אני יודע בדיוק איך מרגיש האיש הצעיר והמבטיח הזה, וסיפרתי לו כמה קשה היה עלי לעבוד ואילו קורבנות הקרבתי, כדי לממש את את המסע העולמי שלי. …"אתה תעשה את זה מייט! תציב מטרה לחסוך סכום כסף מוגדר בכל חודש ותצליח. אני משוכנע בכך"… אמרתי לו. ג'ורג' התעודד ולמחרת עם זריחה, התעוררנו וארזנו את האוהלים שלנו. "נתראה במרץ" קראתי לעברו. לחצנו ידיים, "להתראות בהקדם, שלח קצת תמונות" הוא אמר לי ורכבנו לתוך היום. איזה בחור מדהים.

מזג האוויר הפך להיות חם ויבש והטמפרטורות בצהרי היום הגיעו ל 38 מעלות. כשחלפתי על פני קלגורליי Kalgoorlie, עצרתי כדי לראות את ה"בור הגדול", המכרה הפתוח הגדול בעולם. עושרה הנוכחי של אוסטרליה, מגיע בעיקרו מתעשיית המכרות והייתה זו חווייה לראות את אחד המכרות האלה במו עיני.
לאחר עוד יום רכיבה מקלגורליי, מסתיים כביש האספלט והדרך המרכזית הגדולה “Great Central Road” מתחילה. דרך זו היא אחת מדרכי העפר הראשיות המחברות עיירות באוסטרליה. מאחר והארץ כל כך גדולה (בערך בגודלה של ארה"ב) וחיים בה מעט אנשים (כ- 24 מליון), אין כל הגיון בסלילה של אלפי קילומטרים באספלט יקר. כך שדרכי העפר הראשיות מתוחזקות היטב והאוסטרלים נוסעים עליהן במהירות של 100 קמ"ש לאורך ימים רבים.
חלקן הגדול של הדרכים חוצה קרקעות של אבוריג'ינים ואתה צריך להשיג אישור כדי לעבור דרכן. הגברת במרכז המידע של העיירה לברטון Laverton, הייתה לי לעזר רב והשיגה לי אישור עוד באותו יום. קניתי דלק ומעט אספקה. וכמו שיצאתי את העיירה הגשם החל לרדת.
במהרה הדרך הפכה לערוץ נהר וההתקדמות הייתה איטית.

איפהשהו לאורך המסע הזה, הבנתי כי מסע על אופנוע מאפשר לי לרכוב מבעד למזג אויר גרוע ולחצות אותו. כך שהמשכתי ברכיבה בגשם ולאחר 300 ק"מ, השארתי את הגשם מאחור. הנוף היה שטוח, כמו רובה של אוז ולא היתה נפש חיה בסביבה.
לקמפנג באוז, זה עניין קל למדי. אתה יכול לנטות אוהל ללילה כמעט בכל מקום. למחרת, החלו לנשוב רוחות חזקות. משהו סביב ה- 70 קמ"ש ויום אחר כך, סופת חול. יום לאחר זאת, הגיע הזמן לסופת רעמים וברקים החלו להכות בקרקע סביבי… לפתע קלטתי כי להיות החפץ המתכתי היחידי באיזור, הוא לא הרעיון הכי טוב. ת'אמת, לא היה לי הרבה מה לעשות ממש , אז ניסיתי להרגע והמשכתי לרכוב – כשלפתע היכה ברק בעץ ממש לפני…  “Holy Shit!!!” התחלתי לצחוק לעצמי. אין רגע משעמם!

מזג האויר הפך להיות יותר ויותר חם. עכשיו היא עונת הקיץ כאן, עם 37 מעלות בימים רגילים ויש ימים של 45-7 מעלות המון זבובים ויתושים.
בקלטוקטג'ארה Kaltukatjara עיירה אבוריג'ינית קטנה, עצרתי לתדלק. הרגשתי באווירה קצת מאיימת ונעדרת חוק. אבוריג'ינים שיכורים היו בכל מקום. מהלכים חצי ערומים או סתם שרועים על הקרקע מעולפים מדי מאלכוהול – מכדי ללכת. בעל תחנת הדלק נראה קצת עצבני. איני יכול להאשים אותו. גם משאבות הדלק היו בתוך כלובים עם סורגי ברזל ועליך לשלם עבור הדלק לפני שאתה מקבל אותו. סוג הדלק היחיד שניתן לרכוש בחלקים האלה של אוסטרליה, הם דיזל או "אופאל". אופאל היא תרכובת כימית חליפית לדלק הרגיל שפותחה, כי אבוריג'ינים שאפו אדי דלק רגיל כדי להתמסטל. אתם מתארים לעצמכם איך הדבר הזה מבשל את המוח.

היה מעניין לראות, איך האוסטרלים הלבנים מגיבים לתרבות הזו ואני חושב שהם סובלניים ובוגרים למדי בקשר לכך – הם תמיד מנסים לעזור ולהמנע מאלימות והתנגשות. זו גישה נכונה בעיני.
האבוריג'ינים מהווים אחוז אחד מאזרחי אוסטרליה ומאחר והאוסטרלים נוהגים "פוליטיקל קורקט", כולם מפחדים להודות כי יש להם בעייה. 99% מהאבוריג'ינים חיים על קצבת סעד ויש רבים שהם דור שלישי שלא עבדו יום אחד בימי חייהם. מאחר והמדינה הזו עשירה – נכון לעכשיו – נראה כי הרשויות מעדיפות לתת כסף, במקום להתמודד עם הבעיה.
עם מיכל מלא בדלק אופאל, חציתי את הגבול בין מערב אוסטרליה לאוסטרליה הדרומית. כיוונתי את שעוני שעתיים וחצי קדימה ונתתי בגז. הדרך הפכה מאד חולית, אז עצרתי לשחרר קצת אוויר מהצמיגים: 27 PSI לפנים ו- 30 PSI מאחור – הבדל גדול.
בלילה האחרון, הגעתי לאולורו – הסלע האייקוני האדום במרכזה של אוז ונשפכתי לתוך האוהל. למחרת בבוקר רכבתי 700 ק"מ לאודנאדאטה Oodnadatta ובאותו ערב פגשתי את כל החברים שלי שהשארתי מאחור לפני מספר חודשים. נפלא לראות את כולם בגן-העדן השליו והקטן הזה. אני מתכוון להשאר כאן מספר חודשים ואז לצאת דרומה לכיוון מישורי נורלבור Nullarbor plains ולרכוב לאורך דרך האוקיינוס הדרומי South Ocean Road.

Pink Roadhouse eXmas card (2).jpg

שיהיה לכולכם ראש שנת 2013 שמח ומקווה שתרכבו כמה רחוק שרק תוכלו.

אדם

—————————————————————————————————————————————

תרגם וערך יוני, כל הזכויות C לסיפור ולצילומים שמורות לאדם שני.

—————————————————————————————————————————————


מאת: יוני   ·   קטגוריות: היסטוריה של הרפתקנות and הרפתקאות and כללי   ·   יש 5 תגובות, הוסף תגובה    

1 באוגוסט 2012 רוכבי קליה בדרך לווגאס – כתבה 20

רכיבה בנוף שמזכיר את הבית

מדבריות אדומים ובליבם ווגאס


הצג את הוראות נסיעה ל-Green River, UT, United States במפה גדולה יותר

IMG_0256.JPG

יום ראשון 26.8.2012
ללאס ווגאס.

העברנו את הזמן עד שעת היציאה מהמלון שהיא השעה 11:00 וזאת כדי לא להסתובב סתם עם החום הכבד עד השעה 15:00 שהיא שעת הכניסה למלון לוקסור, שם יש לנו הזמנה להיום. החלטנו לנסות את מזלינו כבר בשעה 13:00 וזה עבד וקיבלנו חדר בקומה 10. עלינו לחדר ולמרות שזה מלון " אלק " טוב, אנחנו לא מסופקים. ראשית – אין מקרר בחדר, שנית – אין קפה  ושלישית – זה לא כולל ארוחת בוקר ורביעית – אין אינטרנט בחדר ( צריך בשביל זה לרדת למקום מסויים במלון ) אחרי כל זה אני שואל: זה מלון זה ? אז זהו, כל המלונות על הסטריפ הם כאלה והמלונות הפשוטים יותר שנמצאים לא על הרחוב הראשי, לנו נותנים שרות טוב יותר. התמקמנו ויצאנו לסיבוב צילומים ביום. בערב עשינו סיבוב השלמה למלונות שלא הספקנו בערב הקודם. כל מלון מלבד הקזינו שכנראה מזה הוא מתפרנס, מכוון שהמחיר שאנחנו משלמים בוודאי לא מכסה את ההוצאות האסטרונומיות של הקמת והחזקת מלון של מעל 4000 חדר, כמו רבים מהמלונות כאן. מחומר שקראתי בנושא: מתוך 20 המלונות הגדולים בעולם, 15 מהם נמצאים בווגאס ומתוך ה -10 הגדולים בעולם 8 נמצאים כאן. אני מניח שאני לא מחדש כלום לאף אחד, על המחזות שאפשר לראות בחזיתות של המלונות. אם זה ביחודיות שכל אחד יוצר לעצמו ואם זה בהופעה שכל אחד פיתח לעצמו. מלון  Circus-Circus עם מופעי הקרקס שלו, מלון  Treasur Island עם מופע הפירטים שלו, מלון  Mirage במופע אש ומים, ה Bellagio המפורסם, עם מופע מים ומוזיקה וכך הלאה, בעוד כמה מלונות. חוץ מזה, זאת חוויה מדהימה להסתובב בתוך המלונות עצמם, בהם אפשר לראות דברים מדהימים כאשר לדעתי המרשים מקולם הוא ה – ונציאן עם הגונדולות שלו ותעלות המים בתוך המלון, באוירה של אור יום גם בלילה והניו-יורק, עם הרחובות המסעדות והמופעים וכמובן מלון פריז המדהים. בקיצור, המקום מדהים גם ללא הימורים.

יום שני 27.8.2012
הבוקר לקחנו את האופנועים לסוכנות של סוזוקי לעשות טיפול 24,000 ק"מ – שהוא גדול יחסית וכאשר הגענו למוסך, קיבל אותנו בחור שברור שהוא מבין באופנועים אבל – הקצב דיבור שלו ועד שהוא מזיז משהוא, הוא כזה איטי, עד כדי שהוא לא יספיק לגמור היום את הטיפול. חזרנו למלון והמשכנו בסיבובים, כאשר באחד מהם, הוספתי לעצמי נכס חדש בדמות עדשה חדשה של 18 עד 200 MM עם אביזרים מתאימים.

יום שלישי 28.8.2012
את היום העברנו בתכנון המשך מסלול הטיול ותאום קמפינגים שעל הדרך. לאחר מכן הוצאנו את האופנועים מהמוסך שהשארנו אותם אתמול והתחלנו להרגיש שהבחור (המבוגר) מבין בנושא טוב, הוא התחיל להסביר מה הוא עשה, אילו דברים הוא מצא ומה מצב האופנוע ( לדעתו המצב שלהם מצויין ). היה רגע שחשבנו שהוא מסביר הרבה כדי להצדיק את המחיר שהוא הולך לתקוע לנו, אבל לא היה כך. מחיר הטיפול היה סביר ויותר מכך, האופנוע נסע פשוט נהדר, כך שלפחות הפעם החששות הישראליים שלנו ( שאולי עובדים עלינו ) נחלו כשלון צורב. בערב עוד עשינו סיבוב השלמות והתארגנו ליציאה של מחר לדרך .
יום רביעי 29.8.2012
העברנו את הציוד לאופנוע בשתי נגלות – שלא כמו שהגענו שסחבנו הכל מהחניה עד החדר בפעם אחת והגענו סחוטים ( המרחק מהחניה למלון די גדול  והם לא נותנים עגלות ללא תשלום ). הטמפרטורה היתה כבר די גבוהה בשעה מוקדמת, אבל אין ברירה וחייבים להמשיך. יצאנו על כביש מספר 15 צפונה כ- 70 מייל בשטח נוואדה לאחר מכן 30 מייל באריזונה ו -16 מייל ביוטה, ואז יצאנו לכביש 9 שמוביל לפארק הלאומי ציון. עד הפניה, הכביש זורם בנוף מדברי עם צמחיה נמוכה של שיחים ומדי פעם קקטוסים, אך לאחר מספר ק"מ בודדים, הכביש מתחיל להכנס לאזור הררי מדהים בצבעים שלו ובצורות המדהימות שהטבע יצר. ככל שמתקדמים לפארק, הנוף הופך ליפה יותר וכאשר מגיעים לפארק זה פשוט חוויה ויזואלית יפיפיה. הייתי כאן לפני 30 שנה ולא זכרתי את היופי של המקום ולכן לא היו לי ציפיות גדולות וההפתעה היתה גדולה. נכנסנו עם ההסעות של הפארק לשמורה ומאחר והיה מאד חם ואנחנו לא לבושים להליכה, ויתרנו על הטיולים הרגליים שיש בשטח הפארק ועשינו רק את הטיול הרכוב שהוא יפה גם ככה. לא שמנו לב, אבל התחלנו לחזור לאחור בשעון והתברר לנו שהשעה מאוחרת בשעה ממה שהערכנו. לכן התחלנו להזדרז להגיע ליעד. המשכנו על כביש 9 מזרחה ואז התבררו לנו שני דברים: הראשון, כל מי שעובר בכביש משלם כניסה לפארק ושנית כאשר נכנסנו לפארק, שעל אותנו הריינג'ר האם אנחנו הולכים לטייל במספר פארקים נוספים כי אז כדאי לקנות מנוי לכל הפארקים ב – 80 דולר. אנחנו כבר היינו מעל 10 פארקים ואף אחד לא אמר לנו זאת ויצאנו די דבילים, כאשר התברר שלא עשינו שיעורי בית בנושא. המשך הדרך מערבה, זאת חגיגה נופית מהיפות שראינו בארה"ב, הדרך מרהיבה ומה שאני אומר, שזהוא קטע חובה למטייל באמריקה, הצבעים והתצורות מדהימים ואפשר לצלם כל מטר משהוא אחר יפה יותר. לבסוף הגענו לכביש 89 ופנינו צפונה לכוון הקמפינג שבו הזמנו מקום להלילה .

יום חמישי 30.8.2012
הבוקר קמנו לטמפרטורות נמוכות ביותר, השעון זז לאחור בשעה ולכן השמש עלתה יותר מאוחר ממה שהתרגלנו בשבועות האחרונים. יחד עם זאת, היא חיממה אותנו מהר ויבשה את הציוד לקראת היציאה להמשך הדרך. המשכנו צפונה על כביש 89 עד הצומת עם כביש 12 שבו פנינו מזרחה לכוון Bryce Canyon National Park עם הכניסה לכביש, הנוף משתנה שוב והצבע האדום מתחיל לשלוט ברקע ומייד מגיעים ל -Red Canyon  אזור מדהים ביופיו שכל סיבוב עצרנו לצלם עד שהבנו שאם לא נפסיק לא נגיע היום לברייס קניון. לאחר שחוצים את הקניון האדום, יש נסיעה רגילה בנוף הרגיל של האזור שהוא הררי עם צמחיה נמוכה, בכניסה לברייס קניון הכל משתנה עם העצירה הראשונה ב – Sunset Point  אדם נורמלי פשוט מפסיק לדבר. מהסיבה שאין מילים שיכולות לספר את היופי המדהים שמגיעים אליו בכל תחנה של הפארק. אני מקווה שהתמונות יספרו את הדבר יותר טוב ממני. צריך כישרון פיוטי לדעתי כדי לנסות לתאר את היופי של הפארק הזה. ב –  Bryce Point קרו לנו שני דברים מדהימים. הראשון היה קשור אלינו וכך זה קרה: ראינו שמתקרבים עננים שחורים לאחר שהסתובבנו בנקודה הזאת ןצילמנו בלי סוף כמובן ואז חזרנו לאופנועים על מנת להמשיך במסלול ולפתע התחיל לטפטף קצת ואני מעצלנות אמרתי ליוסי בוא נחכה בתחנה המקורה של הנוסעים, עד שיעבור הגשם כי אין לי חשק להתלבש לגשם. מה שקרה לאחר מכן, זה פשוט מדהים. ירדה כמות של גשם אדירה והתחזק עד שירד ברד במשך מספר דקות בכמות שלא ראו למטרים ספורים וכמובן שלא ראו שום דבר בפארק. הפעם המזל עבד לטובתינו ונשארנו יבשים לעומת אופנוענים אחרים, שחשבו שהם מוגנים מגשם והגיעו רטובים לגמרי. מי שעוד הגיע רטוב, היו אלה שבדיוק בילו בהליכה באחד מעשרות המסלולים שיש בפארק, בתוך הזקיפים המדהימים של הפארק. הסיפור השני קרה בזמן הגשם וכאן אני מסתכן שוב בסיפור: לידינו ישבה משפחה שדיברה גרמנית. זוג הורים ובן בגיל 16 לערך ואכלו פירות עד כאן הכל בסדר. ברגע מסויים, האבא קם לזרוק פסולת לאשפה וכאשר הוא קם נפל לו הכובע שהיה על הבירכיים שלו. הבן ראה את זה וכאשר האבא חזר, הראה לו הבן שהכובע שלו נפל  ובטבעיות הוא הרים אותו. אני מודיע בזאת שאני נדהמתי. בעיקר מהתנהגות הבן במיקרה הזה. מקווה שלא פגעתי באף אחד, כאשר סיפרתי זאת, רק רציתי לשתף בחוויה קטנה שעברה במצב מסויים. לאחר שהגשם פסק, המשכנו לרכוב לתוך הפארק עד הנקודה הסופית  Rainbow Point עוד נקודה מרשימה בפארק המדהים הזה. לאחר מכן רכבנו לכיוון הקמפינג שהזמנו לנו מקום בו ומחשש לגשם, לקחנו צריף במקום חלקה לאוהל, בלי תוספת מחיר אלא על חשבון הנקודות שצברנו עד היום ברשת KOA. אנחנו כבר V I P ברשת ויש לנו פריוולגיות.

יום שישי 31.8.2012
המשכנו הבוקר מזרחה על כביש 12 ה מלווה בתצורות יפות של הרים בגוון אדמדם העוטפים אותו אך עדיים הצבע השולט הוא חום בהיר, כך שכאילו זה כבר הפך לנוף רגיל ולא למשהו מיוחד, למרות שאם מישהו היה מגיע ביום הראשון לביקור שלו בארה"ב ישר לכביש הזה – הוא היה אומר שזה מרשים. כל זה השתנה כאשר הגענו לאזור העיירה  Escalante- אז הצבע ה אדום חזק, משתלט על הנוף. יחד עם הצורות המיוחדות של הגבעות וההרים, המראה סביב מעניק תחושה של משחק עם צבים ענקים שהפכו לאבן ובמיוחד כאשר חוצים אתEscalante Canyons  זה כבר נראה כמו עוגות שוקו עם פירוי אבקת קפה ונגיעות של סוכריות  יומלדת אפורות מפוזרות בשוליהן. כדי לתאר את המקום נדרש פיוט יפה יותר מהיכולת שלי לתאר. הדרך המשיכה להפתיע כל הזמן כאשר באחד הקטעים הדרך עברה על קצה רכס המפריד בין שני קניונים לכביש אין את השוליים המתבקשים בספר ההנחיות לסלית כבישים: אין אפילו מטר אחד בין קצה הכביש לשיפולי הקניון, לא לקחת את הסיבוב, עפת לתוך התהום. לפחות עפים כאן מהכביש לתוך נוף משגע. כביש 12 מסתיים כאשר הוא פוגש את כביש 24 שאיתו המשכנו צפון מזרח לכוון העיירה Green River אליה אנחנו מכוונים את סוף היום. הקטע האחרון של הכביש עובר בשטח פתוח וחם מאד ולכן אין לנו מה לעשות בו אלא לחצות ולהתקדם הלאה לכוון המטרה. כאשר הגענו לקמפינג שידרגנו את חלקת האוהל לקבין כדי לנצל את הנקודות שצברנו במשך החודשים האחרונים.

שבת שלום

גבי ויוסי

————————————————————————————————————————-

ערך יוני. כל הזכויות C שמורות לגבי פלקסר

————————————————————————————————————————-

מאת: יוני   ·   קטגוריות: הרפתקאות and כללי   ·   לחץ כאן כדי להגיב ראשון!    

31 ביולי 2012 שלושת בני קליה נפרדים מאלסקה. כתבה- 15

עונת התיירות בשיאה וקשה להשיג מעבורת

אוספים אנרגיות ומחכים בג'ונו אלסקה.

P1050077.JPG


הצג את הוראות נסיעה ל-Juneau, AK, United States במפה גדולה יותר

יום שבת 21.7.2012
אתמול אמרה לנו בעלת הבית בהוסטל שהיינו בו בסווארד שהיום צפוי להיות יותר גשום , אבל כל התקוות היו שלא כך יהיה אבל זה מה שהיה . הבוקר קיבל אותנו בקרירות ובטיפטופים שגברו ככל שהתארגנו לרכיבה . מכוון שהראות לא טובה ולא רואים כמעט נוף היה ברור שאנחנו חוזרים ישר ל – Anchorage ולא מטיילים בחצי האי לכוון Soldotna או אפילו Ninilchik שעל הים ובטוח שביום יפה חוויה להיות בה , אך לא הפעם . השעה הראשונה של הרכיבה היתה חוויה די רטובה מכוון שהגשם לא פסק לרדת לאורך כל הדרך . ההפסקה שעשינו התארכה מכוון שגם היה נעים בתחנת המידע שעצרנו , גם פגשנו רוכבים אחרים שקישקשנו איתם הרבה ,  וגם הקפה היה חינם . מוצר מושלם שנוצל עד תום . המשך הרכיבה היה קל יותר מכוון שפסק הגשם ולמרות שהזהירו אותנו שהרוח בדרך נוראית הדבר לא היה כך , ורכבנו בכף עד ההוסטל שלנו בשם Arctic Advrnture שהוא מקבל פנים ומאד נעים להיות בו , הרגשנו שחזרנו הביתה . מחר צפויה לנו רכיבה ארוכה בדרך להיינס שמשם ניקח את המעבורת לג'ונו .

יום שני 23.7.2012
הבוקר אחרי שהיינו מוכנים ליציאה להמשך הדרך נסענו לתדלק וכאשר נעמדתי לפני המשאבה באתי לקחת את הארנק מהמקום הקבוע בתיק מיכל ופתאןם אין ארנק , המשכתי לחפש אולי העברתי אותו למכנסי הרכיבה ועדיין אין ואז עלה בדעתי שהוא נשאר במכנסיים שלבשתי בערב אתמול כאשר הלכתי לקניות בסופר קרוב שהיה , אבל זה הצריך לפתוח את התיק הגדול שאני לוקח איתי בספסל האחורי שלי ועדיין אין . מתחיל חיפוש בכל מקום אפשרי ואין בקיצור איבדתי את הארנק שלי עם המזומן וכרטיס האשראי . התחלנו בחיפוש בחדר שכבר עבדו על הניקיון שלו הלכנו לסופר אולי נשכח שם ועשינו סיבוב מסביב למוטל מכוון שלפעמים במידה והארנק נמצא על ידי מישהוא לוקחים את המזומן וזורקים את הארנק בצורה כזאת שתימצא אותו מכוון שהם יודעים שאי אפשר לעשות שימוש בכרטיס האשראי כאן מכוון שכל גיהוץ מבקשים ממך תעודה מזהה ( או בדרך כלל ) . לאחר יותר משעה של חיפושים התקבלה החלטה שאין יותר מה לעשות ויוצאים לדרך לאחר שצילצלנו לויזה לבצע פעולה של עיכוב הכרטיס וכאשר שאלתי האם בוצעה פעולה נוספת בכרטיס התשובה היתה שלילית . כמובן שהרכיבה היום לא עברה בכיף , כל הזמן עברה לי בראש המחשבה לגבי היכן יכול להיות שהשארתי את הארנק . היום אנחנו רוכבים על כביש 2 לכוון דרום במטרה להגיע מחר ל – Haines. למרות שלפני 10 ימים עברנו פה הנוף היה כאילו ראינו משהוא חדש , אולי בגלל הכוון השונה או הראות האחרת אבל בכל אופן היה יפה . עצרנו בגבול לצלם את השלט של ברוכים הבאים לאלסקה שפיספסנו כאשר נכנסנו והמשכנו לעבר מעבר הגבול הקנדי . עברנו די בקלות את הגבול למרות שאחת השאלות היתה האם יש לך ויזה לקנדה ? כנראה שהבחור בתחנה חדש ולא ידע שאנחנו לא נידרשים לויזה , אך למרות הכל הוא הלך לבדוק ברשימות שלו לפני שהוא חתם לי על הדרכון . המשך הדרך בקנדה הוא על כביש מספר 1 והוא הרבה יותר משובש מהכביש באלסקה . ישנו קטע של כ 15 ק"מ שלא סלול והפחד של האופנוענים הוא להגיע אליו כאשר יורד גשם וכך קרה שהגענו כאשר ירד גשם חלש אבל עדיין אנחנו לא ברמה של רכיבה חופשית במצב כזה כך שלפחות אני רוכב מטוח ביותר מחשש להחלקה , וזה מה שחסר לי היום גם לאבד ארנק וגם להחליק על כביש בוצי . עברנו בשלום אבל אז בדיוק נפתחו ערובות השמים וכמויות אדירות של גשם ומיד עם זה ברד התווסף לחגיגה . לדעתי לא היה לנו מושג מה עושים במצב כזה , התלבטנו : לעצור , להאיט או להמשיך . המשכנו כאשר אנחנו בקושי רואים לאן , למזלינו זה עבר לאחר כ – 5 דקות ועוד 5 דקות היה יום שכאילו לא ירד מבול לפני זמן מה , דבר שייבש אותנו די מהר מלבד אזור החלציים שכאשר נירטב לא מתייבש מהר. המשכנו לרכב ואז חזרה בקטנה ידידתינו הרוח אבל לא הרעה , זאת שזורקת אותך אלה הניסבלת שרק רבים איתה על מקום בכביש . הגענו די מאוחר ליעד בעיקר מהסיבה שיצאנו מאוחר והרכיבה היתה איטית בגלל מצב הכביש הלא טוב , אבל מצאנו מקום נעים להעביר בו את הלילה האחרון באמת בקנדה .

יום שלישי 24.7.2012
בבוקר התמודדנו עם הזמנת מקום לינה ב – Haines מכיוון שלא היה לנו חשק לרכוב את המרחק הנותר ולהגיע ולהתחיל לחפש מקום לינה. בתקופה שכזו, יש חשש שלא יהיה מקום במסגרת האפשרויות שאנחנו רוצים ( שיא העונה בתיירות לאלסקה). לבסוף הצלחנו לעלות על מקום ראוי ויצאנו לדרך. את הקטע של 66 מייל עד Haines junction  לאורך האגם-Destruction bay בחלק הראשון ולאחר מכן לאורך Kluane national park היפה. זכרנו כי בדרך בה רכבנו צפונה לאלסקה, היה קטע ארוך של דרך לא סלולה, מלאה אבנים קטנות שיוצרות הרגשה של חוסר יציבות, הפעם עברנו את הקטע הזה בקלות. לדעתי ניקו אותו מהאבנים… כאשר הגענו לצומת, חיפשנו מקום נחמד לשבת לשתות כוס קפה והגענו ל"מאפיית הכפר" – כמו שהיא נקראת וזאת היתה הפתעה יותר מנעימה. המקום נעים מאד ומציע מגוון גדול של מאפים מריחים וטעימים. כמובן שהתענגנו על ההיצע והתחממנו קצת בשמש שהפציעה. ההמשך היה לכוון דרום, על כביש 3 להיינס שאורכו 150 מייל ועבר בנופים רגילים לאלסקה, כלומר, צמחיה לא גבוהה, משולבת ביערות לא צפופים של עצי מחט למינהם. הדרך עברה בטמפרטורות של כ – 11 מעלות וזה בתוספת מהירות של 90 קמ"ש – זה קר… הקטע הקנדי הזה נמשך עד ששוב הגענו לגבול עם ארה"ב כ – 40 מייל צפונית לעיירה היינס. ראשית, המעבר נוהל בחביבות על ידי בחור נחמד שזיהה את הדרכון הישראלי, שאל את השאלות הפשוטות והרגילות; האם יש לנו אלכוהול או סכום גבוהה של מזומנים ומייד אישר לנו את המעבר. למרות שלקנדה לא צריך ויזה ולארה"ב כן, שנית, אצלנו מעברי הגבול לקנדה היו פחות נעימים מאשר הכניסות לארה"ב. ההמשך היא לאורך נהר שאני לא מוצא את שמו והצמחיה סבוכה כמו של יער טרופי עם הרבה שרכים ורחבי עלים למינהם. כמו שאני מבין, זה נובע מהלחות הגבוהה והמשקעים הרבים, יחד עם אזור נמוך וחם יחסית. הנוף מדהים ביופיו וככה אנחנו מתקדמים ומגיעים להיינס שהיא הרבה יותר קטנה ממה שחשבתי. חיים כאן כ -2400  תושבים ולכן כמובן אין אף סניף של רשת המבורגרים, דבר שחשבתי שאני הולך לעשות היום;  לאכול המבורגר! התמקמנו ב – B&B מול המעגן ויצאנו להכיר את העיירה. בערב אכלנו אוכל שהתגעגנו אליו והוא האורז והשעועית והסלט המפורסם של יוסי.

יום רביעי 25.7.2012
את היום החדש פתחנו בארוחת הבוקר שהכינו לנו כאן שכללה מגוון גדול של אפשרויות, דבר שלא זכינו לו עד היום. כמובן שאחרי ארוחה כזאת, אי אפשר לזוז. לכן פשוט נחנו לנו במרפסת הפונה למעגן. לקראת בוקר עגנה בו אניית קרוז גדולה שהורידה עוד ועוד נוסעים. יצאנו לטייל ברגל באתרי העיר ולקראת הצהרים יוסי ואני עלינו על האופנועים לכוון צפון לעברChilkoot lake שהסתבר שהאגם יפה ויותר מזה, הדרך לשם מלאה בצמחיה עם נוף ההרים המושלגים שמסביב והמראה עם ההגעה לאגם מדהים. כמובן שמזג האויר היפה והבהיר הוסיף ליופי. פגשנו שם זוג ישראלים צעירים בטיול אחרי צבא מנסים לדוג, קיקשנו קצת ובאנו לחזור לכוון העיירה ואז ראינו דוב צעיר שמנסה לצוד את שארית הדג שזרק אחד הדייגים למים אחרי הניקיון של הדג שהוא הצליח לדוג. ברכיבה לאחר מכן, ראינו עוד דוב רץ לאורך הגדה השניה לכוון דרום וידענו שיש גשר בעוד כמה מאות מטרים רכבנו לשם בתקווה שהוא אכן יגיע לשם מה שבאמת קרה. אני עמדתי בקצה הגשר והדוב עבר מתחתי במרחק נגיע ממש , אך כאשר הוא חצה מתחת לגשר לצד השני, הוא החליט לעלות עליו גם ונוצר מצב שהוא הסתכל עלי ממרחק של מספר מטרים בלבד. יוסי שלף את המצלמה והצליח להנציח את המצב שהוא כזה שלא זכינו לו עד היום; תמונה עם דוב ממרחק קצר. מה שלא עשיתי זה לצלם בוידיאו ( שיש לי במצלמה ) את המעבר שלו מתחת לגשר במרחק כל כך קרוב, חוויה נחמדה ליום יפה. בהמשך המשכנו לכוון דרום העיירה אבל זה לא היה כבר יפה בימיוחד.
יום חמישי 26.7.2012
בארוחת הבוקר שאלנו את בעל הבית האם אפשר להשאר עוד שעה שעתיים אחרי שעת היציאה בגלל שיש לנו הפלגה בשעה 18:00, התשובה היתה שמכוון שנכנסים לחדר שלנו היום ב – 13:00 אין באפשרותנו להשאר לאחר 11:00. לרגע הרגשתי שלא כך הדבר זה קצת תסר את ההרגשה שנוצר קשר כלשהוא עם המשפחה, המסר הוא : "עד כאן לדבר ולצחוק"… יתכן מאד שאני טועה בגדול.
לאחר הארוחה, התחלנו להתארגן לקראת ההפלגה, שהיא קצרה הפעם כ – 4.5 שעות. כדי להעביר את הזמן, רכבנו קצת לאגם שהיינו בו אתמול ואחר כך חזרנו להיינס, כדי לקנות כמה דברים; לאכול ולהעביר את הזמן. הגענו 3 שעות לפני ההפלגה למעגן והתחלנו בתהליך שריפת הזמן כל אחד בדרכו. אין לנו מושג מה קורה בנושא ייצוב האופנוע בהפלגה או האם יש להם אמצעים לנושא. גם שני אופנוענים אחרים שנמצאים כאן לא יודעים איך הדברים בארה"ב – הם מקנדה. המעבורת הגיעה ולבסוף. עלינו ואז התבררו הדברים: ראשית, אנחנו אחראים לקשירת האופנוע והם מספקים מספר רצועות לקשירה שהפעם הספיקו – אך לא ברור לגמרי שתמיד יהיה כך. קשרנו את האופנועים בצורה שהצחקנו את אחד הימאים שראו את כמות הרצועות ששמנו על האופנועים והוא המשיך לאחר מכן, כאשר פגש אותנו בהפלגה ואמר שהאופנועים נפלו וצחק. גם כאשר קשרנו אותם, הוא שאל האם אנחנו יודעים על סערה צפויה, כי הוא לא יודע – הים כרגע רגוע ביותר. ההפלגה עברה חלק. הנוף מדהים ומאחר ועד 22:00 בלילה השמש מאירה, היה אפשר לראות. זאת פשוט חוויה נופית. הבנו גם את הפרינציפ של הסולריום ( הסיפון העליון שנמצא תחת כיסוי זכוכית ) שם אפשר רק לישון על מיטות הפלסטיק והדק הפתוח – שם אפשר להקים אוהלים. לא היה צורך בזה; ההפלגה לא ארוכה מדי. בסופו של דבר, רוב הזמן היינו בתוך אולמות הישיבה שלא היו מלאים כלל. בשעה 23:00 כמתוכנן, ירדנו מהמעבורת ופנינו לכוון המוטל שהזמנו מקום בו מראש – במחיר מופרז ביותר. רכבנו כ-10 דקות והתמקמנו בו. כמובן שהתקשנו לדלג על ארוחה במקדונלד שנמצא צמוד למוטל.

יום שישי 27.7.2012
כשהלכנו לישון מאוחר, חשבנו שנקום מאוחר. אך לא כך היה . בערב אתמול כאשר קיבלו אותנו דיבר הבחור בשבחה של ארוחת הבוקר. אבל מי חשב שבאמת כך יהיה… ובאמת כך היה, המגוון גדול ואפשר לאכול טוב ובכמויות שלא מביישות ארוחות שחיתות. לאחר הארוחה הרגשנו שאנו עדיין עייפים אז חזרנו לחדר וצפינו בסרט של ג'יימס בונד שרץ כל היום בטלוויזיה. רכבנו ל-  Ferry Terminal כדי לנסות להשיג חדר למעבורת לבילנגטון אליה אנחנו מפליגים מכאן (Juneau) ג'ונו. ההפלגה אורכת כ – 4 ימים מלאים, כולל העצירות בדרך בתחנות השונות ואנחנו נצטרך; או לתפוס מקום לבנות אוהל. או לישון על כיסא באולמות הפנימיים. בשלב זה, כל החדרים תפוסים. התחיל לרדת גשם ונייג'ל חזר למוטל. בבוקר, כאשר אכלנו את ארוחת הבוקר, התנצלה המנהלת על זה שאין חמאה למריחה ואמרה שמחר זה לא יקרה. עניתי לה שמחר לא נהיה מכוון שכאן יקר מידי. היא מיד אמרה שבמידה ונישאר היא תוריד את המחיר מ – 150 דולר ל – 85 ללילה ואכן היא סידרה את הדבר ולכן גם החלטנו להשאר כאן. יוסי ואני רצינו להמשיך לטייל אבל הגשם התגבר ולכן נכנסנו ל – Wall Mart  לסיבוב קניות. חזרנו גם אנחנו למוטל וצפינו בעוד ג'יימס בונד ובפתיחה של האולימפידה עד לשינה.

יום שבת 28.7.2012

בבוקר, כאשר התעוררנו ופתחנו את הטלויזיה כמעט ונתקענו בעוד סרט של 007 אבל הלכנו לאכול ובחזרה התמקמנו עד סוף הסרט. התארגנו ליציאה לכוון Mendenhall Glacier היפה, ואכן זה כך. עשינו 2 סיבובים קצרים של הליכה במשך כשעה וחצי והמשכנו לטייל באזור למשך כשעה נוספת. לאחר מכן עשינו סיבוב קצר לקניות ורכבנו לג'ונו להסתובב קצת בעיר הבירה של מדינת אלסקה. מדהים לגלות כמה היא קטנה ובאותה מידה יפה. צילמנו רחובות יפים את ה – Capitol  שלהם שהוא די פשוט בהשוואה למדינות אחרות והמשכנו לטייל ברחובות השונים ותוך כדי זאת, למדנו קצת להיכן אפשר לטייל עוד באזור ביומיים הקרובים שנישארו לנו כאן עד ההפלגה .

יום ראשון 29.7.2012
תנאי המקום הופכים אותנו למפונקים כל יום קצת יותר. למזלנו, הכל עומד להגמר בעוד יומיים, כאשר נעלה למעבורת. שם כזכור לא הצלחנו להזמין תאים, כך שנחזור או לאוהל בסיפון או לשינה בכסא באחד האולמות הפתוחים באוניה. מה שיכשיר אותנו בחזרה ללינות אוהלים בקמפינג עם הנחיתה ב -Bellingham  במדינת וושינגטון. בנתיים, יצאנו לטייל רכובים לכוון צפון של הכביש Glacier Highway  – מרחק של 40 מייל, זה בערך 60%  מסך הכבישים הסלולים באזור. הדרך יפה וכמובן עוצרים לצלם ( לא ממהרים לשום מקום )

בכף ב – Amalga Harbor שזהו מקום להורדת סירות דייג לים. מאחר והיום גם יום ראשון וגם יום יפה, כמות הסירות גדולה והיפה בסיפור הוא לראות איך כל אחד מוריד את הסירה במהירות ומפנה מקום לבא אחריו. אנחנו משוחחים מעט עם המקומיים שפשוט מתרגשים מהיום הנהדר שבא להם (שנבין על מה הם מדברים – 18 מעלות). כאשר מרחיבים מעט את הדיבור, מסתבר שהאזור כאן לא קופא כל השנה אבל פשוט "לא נעים לצאת לדוג בחורף " הטמפרטורות נעות על גבול ה -0 ונמוך יותר. ישבנו מעט, נהנינו מהחוייה והמשכנו על הכביש לכוון צפון עד ל – Eagel beach  שם זכינו למנה גדושה של עיטים. ממה שראינו, האזור חמים וכנראה שהוא מושך דגים שמושכים עיטים הניזונים מהם. לבסוף הגענו ל – Echo Cove  המערב הפרוע של האזור. לכאן מגיעים אנשים להתמקם לסופי שבוע עם אופנועי שטח וטרקטורונים והחגיגה בעיצומה. השתוללות פראית של הכלים שלדעתי גובל בחוסר אחריות כלפי עצמך וכלפי האנשים האחרים במקום. אני רק מתאר מצב ומשתדל לא לשפוט. כאן אני רוצה לענות ליוסי (המורה ליפנית) שהגיב על אחת הכתבות: הכוונה להתנהגות של מה שהגדרתי " יפני " מבלי שכאילו היו לי הכלים לכך. ראשית אני מגיב כאן מכוון שאין אפשרות להגיב ישירות אליך לא ברור לי למה. (גבי. אתה יכול. תקבל את המייל שלו. העורך). שנית, ברצוני שוב לציין, שאני כותב על הרבה דברים שאכן לא בטוח נכונים במבחן ההוכחה. אני כותב על מה ואיך שאני מרגיש ולהתייחסות הספציפית. לא התכוונתי לשפוט, כי אם רק לציין את השונה. לגבי העובדות, אכן אני לא מדבר יפנית אבל הדבר היה ברור בצורה כל כך ודאית, שגם יוסי שהיה עד לאירוע, הבין את אותו הדבר. יחד עם זאת, אכן יתכן ששנינו טועים. ואחרון חביב, אני לא מומחה למזרח הרחוק ולא תמיד אדע להבדיל בין יפני, קוראני, אינדונזי או סיני. אבל עדיין אני חושב שהם היו יפנים ואני לא מפרט, כדי לא להגרר לעוד פרשנויות או הכללות ושוב אני מציין, שלא היה בכוונתי לפגוע או להכליל.
שבוע טוב לכולם.          גבי

P1050136.JPG

———————————————————————————————————–

ערך יוני. כל הזכויות C לסיפור ולצילומים שמורות לגבי. יוסי ונייג'ל.

———————————————————————————————————-

מאת: יוני   ·   קטגוריות: הרפתקאות and כללי   ·   יש תגובה אחת, הוסף תגובה    

פוסטים קודמים »