הרפתקה דוט קום

מציג פוסטים מיום אוגוסט 12th, 2015

12 באוגוסט 2015 מיכאל חוזר לצפון אמריקה 1

לרכוב עשרות אלפי ק"מ – והתשוקה מפעמת כמו במטר הראשון

unnamed.jpg

מיכאל בא והולך למסעותיו בעולם. כלמור, החיים השוטפים הם אתנחתא בין מסעות אתגר רכובים. הנה המסע שקורה ממש עכשיו. תיהנו !(יוני)

יומן מסע

זה מצחיק, בשביל לתכנן טיול אופנוע של עשרות אלפי קילומטר בין מדינות ויבשות שונות אני צריך כמה שעות בודדות אבל בשביל לשבת ולכתוב על ההרפתקאות שלי לקח לי שבע שנים.

שמי מיכאל שפייזר, יליד ירושלים, בן 30 ובעל חנויות בגדים ונעליים בעיר, רוכב על אופנועים כל חיי ותמיד מחפש את ההרפתקה הבאה.

unnamed (4).jpg

הודו

אז איפה מתחילים?

המסע הראשון שלי התחיל בצבא , במוצב בבית אל בין השמירות קראתי את הספר "סוף העולם שמאלה" (סיפורה של סיגל גבע במסע להקיף את אוסטרליה) וידעתי מיד איזה סוג טיול אני מחפש לעצמי. לאחר השחרור טסתי לאוסטרליה ללא הכנה או ידע מקדים. תוכנית הניווט היתה פשוטה- לשמור על האוקיינוס תמיד משמאלי. עשרה חודשים, 35,000 ק"מ  ושלושה אופנועים אחרי – סיימתי את המסע שהגדיר את מי שאני עד היום. לא יודע אם זה הנופים החדשים, האתגר, הרצון להוכיח או פשוט פסק-הזמן מהחיים אבל אפשר להגיד שאחרי הטיול הזה הייתי מכור.

unnamed (3).jpg

אוסטרליה.JPG

באוסטרליה

בשנים לאחר מכן טיילתי באירופה, מצרים, הודו, וארה"ב, יצאתי בכל פעם לחודש פחות או יותר, ישנתי כבר בחצרות של אנשים, בכנסיות, מנזרים, על צד הדרך, על דרכי עפר עם אופנוע שבור לידי , על יד תנינים ודובים ועוד מקומות שונים ומשונים  וכל לילה כזה מוסיף זכרונות וחוויות, דווקא את הלילות שישנתי במיטה אני זוכר פחות (למעט מיטה אחת מאוד לא סימפטית בסואץ) ללא מסלול מוגדר וללא תכנון, איכשהו אני תמיד מוצא את דרכי בסוף.

אז כמו שאמרתי, אני תמיד מחפש את ההרפתקה הבאה והנה היא הגיעה! תמיד כשאני אומר לאנשים שאני יוצא לטיול אופנוע, התגובה הראשונה שלהם היא "איזה כיף לך", ואני תמיד אומר ש"כיף" זה לא ההגדרה המדוייקת של טיול כזה, אחת הסיבות שהחלטתי סוף סוף לכתוב יומן מסע הוא כדי לנסות להעביר חלק מהתחושות שעולות בי במסע מסוג כזה. רוב הזמן הרכיבה היא מונוטונית וסיזיפית ואתה תקוע עם עצמך בקסדה עד שמגיעים למקום מדהים או שפוגשים אנשים מעניינים, יכולים לעבור ימים ואפילו שבועות. ההתמודדות היא מה עושים בין השיאים של הטיול, בכל מקרה כמו שאמרתי, אנסה להעביר בכתב את התחושות המסע המנטלי הוא הרבה יותר מעניין לדעתי מהמסע הפיזי.

unnamed (2).jpg

הסהרה המצרית (המדבר המערבי)

האופנוע הנבחר הפעם הוא BMW GS1200 שנת 2006 והמסלול בגדול הוא לרכוב לסיאטל שבקצה הצפון מערבי של ארצות הברית ולחזור לחוף המזרחי דרך קנדה .

את הפוסט הזה אני כותב משיקגו, אילינוי שבארצות הברית לאחר יום הנסיעה הראשון. לאחר שבוע שבו התארחתי אצל חבר (תודה כפיר) בנאשוויל טנסי והזמנתי את כל הציוד. היום הראשון שהיה בשבילי תמיד היום הקשה ביותר ולראות בג'י פי אס שיש לך 850 ק"מ לרכוב באותו יום מעלה הרבה שאלות בראש – בכל שעת הרכיבה הראשונה אני חושב לעצמי למה אני עושה את זה?! חם לי, אני מזיע ובדיוק יצאתי לדרך על הפקקים של הבוקר, הייתי יכול פשוט לעצור, אבל עד העצירה הראשונה לארוחת בוקר ותדלוק אני כבר נכנס לקצב, המחשבות הטורדניות עדיין קופצות לראש אבל בתדירות נמוכה . אני מקשיב למוזיקה, הגוף נזכר בתנוחות הנוחות באמצע הרכיבה אני נזכר בדברים מהטיולים הקודמים-נופים שמזכירים לי את הגרייט-אושן-רוד באוסטרליה, כבישים שמזכירים לי את טקסס אפילו ריחות שזורקים אותי לאיזה יום ספיצפי וחוויה ספציפית בטיול אחר. אלו זכרונות שלא חשבתי עליהם כל השנה, דברים שלא ידעתי שחסרים לי, יצאתי היום לדרך.

לטוס זה הרבה יותר מהיר ונוח ביותר והמוח נכנס לטייס אוטומטי. שנמצאים בזיכרון אפילו, כאילו יש זיכרון נפרד לטיולים וזיכרון נפרד לחיי היום יום, בטיולים אני נתקעתי בפקקים עוד פעמיים היום-בצהריים ובערב, מה שגרם לי לוותר על עצירה לארוחת צהריים, סך הכל לקח לי 11 שעות שכללו שעה אחת של מנוחה ושלושה מיכלי דלק להגיע לשיקגו. יחסית ליום רכיבה ראשון שהיה ארוך הוא עבר חלק, גם עם האופנוע וגם מנטלית.

שיקגו נראית הרבה יותר חיה מנאשוויל והיא מזכירה לי את ניו-יורק במבט ראשון, היום אשן טוב. לא נזכר בבית ובבית אני לא נזכר בטיולים. שני אנשים שונים. מדהים.

ומחר אלך לחקור אותה.

——————————————————————————————–

כל הזכויות C לסיפור ולצילומים שמורות למיכאל שפייזר

———————————————————————————————-

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   לחץ כאן כדי להגיב ראשון!