הרפתקה דוט קום

מציג פוסטים מחודש אוגוסט, 2013

19 באוגוסט 2013 עודד ויטאליס באפריקה. 13

על אופנוע באוגנדה

D583D.jpg

למעקב אחר מסלולו של עודד נא הכנסו לכאן

וההמשך כאן

בדרכי מקיסורו בדרום מערב אוגנדה לקמפלה הבירה חציתי את קו המשווה מדרום לצפון – אני מתקרב הביתה. הביתה – עוצמת ונפח הגעגוע גדלים, בשולי החוויות והמראות מצטברים עייפות, אבק ופיח דרכים.

אני בג'ינג'ה על שפת אגם ויקטוריה והנילוס – מקורו (בימים כתיקונם דרך נפלאה לשוט/לשוב הביתה), מרחק יומיים רכיבה מניירובי. בניירובי אסדיר את האשרה לאתיופיה – הפנינה האחרונה בחלק זה של המסע.

הקליפים – מהדרכים באוגנדה וכניסה לקמפלה. כמו כן הגשר/סכר בין אגם ויקטוריה לתחילת זרימתו של הנילוס לים התיכון.

עלו על האופנוע עם עודד בדרך מקיסורו לקמפלה ומשם לג'ינג'ה:

[youtube url=http://youtu.be/6BI3bzEvEZw>] [youtube url=http://youtu.be/wVXe_xByov8>] [youtube url=http://youtu.be/YuSIAhN_3mA>] [youtube url=http://youtu.be/Q0zKO1fv2S8>] [youtube url=http://youtu.be/L98TLBMxcBY>] [youtube url=http://youtu.be/Ci328fDMYtE>] [youtube url=http://youtu.be/mvmy9W23R8k>] [youtube url=http://youtu.be/Z7rzrf3tRC8>]

הכניסה לקמפלה בירת אוגנדה

[youtube url=http://youtu.be/625N1BZeuo0>] [youtube url=http://youtu.be/cGf-I_75WFg>] [youtube url=http://youtu.be/_LqZ0O8MJIc>]

מקמפלה לג'ינג'ה לגדותיו של הנילוס היוצא מאגם ויקטוריה צפונה

[youtube url=http://youtu.be/IRL_yagIztU>] [youtube url=http://youtu.be/rPxM_e9k8EU>]

———————————————————————————————————————-

כל הזכויות C לסיפור לצילומים ולוידאו שמורות לעודד ויטאליס

———————————————————————————————————————-

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   יש תגובה אחת, הוסף תגובה    

18 באוגוסט 2013 עודד ויטאליס באפריקה. 12

לרכוב לגורילות של רואנדה

Gorilla Tracking 042-MOTION.gif

למעקב אחר המסלול של עודד על מכשיר הג'י.פי.אס שאיתו,  אנא הקלק כאן.

אחרי קיגאלי הנעימה והמחבקת שמנו פעמינו צפונה לאוגנדה. יד הגורל, כדרכה, הובילה אותנו שלא במסלול שאליו התכוונתי – וטוב שכך. רכבתי באחת הדרכים היותר יפות בכלל ולרכיבה בפרט. ב @ טריפ אפשר לקבל מושג.

[youtube url=http://youtu.be/cBYzniU1NEg>] [youtube url=http://youtu.be/pQ2Uy63Fl_A>]

למחרת הצטרפתי לריינג'רים לטרק ביער למפגש עם הגורילות – אחת החוויות היותר מרגשות שחוויתי מעודי (אולי מפה השם). – יש בינינו – לא יודע לגביכם – התאמה גנטית של 98% ונותרו פחות מ-900 מהן בעולם. המשפחה שפגשתי – 10 נפשות כשהצעיר הוא בן 4 חודשים – אפשר לראות את הראש שלו באחדים מהצילומים בזרועותיה של אמו והמבוגר וראש המשפחה בן 52.

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   לחץ כאן כדי להגיב ראשון!    

13 באוגוסט 2013 עודד ויטאליס באפריקה. 11

רואנדה, לא מה שחשבנו

NYuhgwe 009.JPG

למסלול הרכיבה של עודד ברואנדה נא הקלידו כאן

רואנדה צרובה בזכרון בשל רצח העם בשנות התשעים. סיר לחץ שמקורו בשיטת הפרד ומשול אכזרית שהתחילו הגרמנים בתקופה הקולוניאלית –מזרח אפריקה הגרמנית – והמשיכו הבלגים. בעצם זה היה טבח של מיליציות שבאו מהמדינות השכנות וטבחו בהוטו ובטוטסי במידה שווה גם משום הנשואים המעורבים הנהוגים פה – הם פשוט לא ידעו מי הוא מי ועפ"י פרופיל פנים וגולגולת (נשמע מוכר?) סימנו את הנרצחים. 100 ימים 800,000 וכשהחלו להיפגע הגורילות התערבו הצרפתים ושמו לטבח קץ.

[youtube url=http://youtu.be/XMiVetvpDFE>]

[youtube url=http://youtu.be/yR0mVeHkVbA>]

[youtube url=http://youtu.be/wMFr0wuIrtQ>]

[youtube url=http://youtu.be/PWZyp9qXdHk>]

עם מעבר הגבול מטנזניה החלה לחלחל בי התחושה שזו לא אפריקה "הרגילה" – נוהגים שפוי, מצייתים לחוקי התנועה (אחרי מספר עקיפות קלטתי שאני היחיד שעוקף בפס לבן), המרחב הציבורי נקי, תשתיות מטופלות, מעט אבק דרכים – גם בכפרים הנדחים. פעם ראשונה שמעתי פה את המושג גולה – DIASPORA – שלא בהקשר היהודי. מאז שנות ה 60 עזבו רבים בשל המלחמה הנמשכת את המקום בעיקר לבלגיה וצרפת. בשנים האחרונות – שקט ויציבות שלטונית – הם החלו לחזור והביאו עמם את הידע והדרישה לסטנדרטים להם הורגלו. הם השתלבו פה בעבודה בחברות הבינלאומיות, עסקים עצמאיים שהם הקימו ובמערכת השרות הציבורי.

[youtube url=http://youtu.be/Rm0BwGDqARM>] [youtube url=http://youtu.be/niICXXP58aM>]

לפני 5 שנים נאסר פה השימוש בשקיות פלסטיק – פשוט אין, רק שקיות נייר חומות. בשדה התעופה – כך מספרים – מתבקשים הנכנסים באדיבות ונחישות להשאיר את השקיות במיכל מתאים ולא להכניס אותם למדינה. הם החליטו לדלג מעבר לחוליים והטעויות שנעשו במדינות אחרות – ונראה שזה עובד. קיגאלי שעד לפני 20 שנה היתה כפר הפכה לבירה של רואנדה לאחר הפרידה מבורונדי והיום היא עיר מטופחת יפה ונעימה על הגבעות פה. בפרלמנט מכהנות יותר נשים מגברים וכמו שכבר למדתי באפריקה – האנשים ! ככל שאוסיף אגרע (על שיקום רואנדה: כאן. העורך)

MILLE COLLINES  נקראת רואנדה בפי המקומיים בחיבה ואכן כולה גבעות. העצים נחטבו ברובם לצורכי בעירה והגבעות נטועות היום בבננות, ובמקומות הגבוהים בתה וקפה. אין כמעט חי במדינה – הכל ניצוד ונאכל במהלך המלחמה. הגורילות – מספר מועט של משפחות – נמצאות היום בשימור ומטופחות והן בעצם האטרקציה התיירותית היחידה פה. האישורים לחזות בהם ניתנים במשורה ועולים 750$ לאדם.

מחר אני עובר לאוגנדה ושם אבקר את הגורילות משום שפה עד ה-26.8  אין אישורים.

ביום ראשון  יצאתי ליום "עבודה", הלינקים מצורפים.

—————————————————————————————————————————————————-

כל הזכויות C לסיפור לצילומים ולוידאו שמורות לעודד ויטאליס

————————————————————————————————————————————————–

מאת: יוני   ·   קטגוריות: החיים הם הרפתקה and הרפתקאות and כללי   ·   לחץ כאן כדי להגיב ראשון!    

10 באוגוסט 2013 עודד ויטאליס באפריקה 10

אחרי זנזיבר, עודד מגיע לפארקים הגדולים

של טנזניה בעונה הטובה בשנה

אחרי זנזיבר האקזוטית עם פעמיים ביום גאות ושפל – מישהו מנענע את האוקיינוס חזק באזור, שמנו פעמינו לאיזור הקלימנג'רו – התבייש ולא הראה את עצמו, ולארושה בסיס היציאה לסרנגטי, נגורנגורו וטרנגירי – הפארקים באיזור.

למעקב אחרי תוכנת הניווט על הג'י.פי.אס של עודד, נא הקלק כאן.

בשעת בוקר התייצבנו עם השוברים ביד, במדי חקי מנדפים – נורת' פייס/ קולומביה, נעלי הליכה/שטח (אסור לרדת מהרכב) אל מול רכבי השטח 4X4 מזוודים לעילא ולעילא לגלות ולכבוש מרחבים חדשים (אסור לרדת מהשבילים המסומנים).

ולגופו של עניין – התמונות.

מארושה לרואנדה מטפסים הרים וגולשים בגאיות – הדרך יפה אך הופכת לאחר מספר שעות לחד גונית. כשהגב והתחת מתחילים לשלוח אותות של חוסר שביעות רצון זה הזמן לסגור את יום הרכיבה. NZEGA-עיירה על אם הדרך היתה לפנינת היום. מונחת בחן משני צדי הדרך, בקתות קטנות שנותנות פתרון להכל – אוכל, שתיה, לינה, אלקטרוניקה, מכניקה, צמות בשיער – הרבה אומנות אפריקאית מוצעת בכל פינה אבל אין, אין על קליעת הצמות ותסרוקות הצמות באפריקה אף אומנות לא משתווה לה בעיני.

מול האכסניה יושב בחור עם מחשב ושני רמקולים אימתניים ומשמיע מוסיקה מקומית. תוך דקות רמסנו את זכויות היוצרים והטענתי מוסיקה. נהגי משאיות מטפלים ברכבים, נערות עם סלסלות על ראשן מציעות פירות והכל על הכביש הראשי. הערב מתחיל לרדת והרחש בחש גובר – כדרך הציפורים לפני רדת החשכה. עם חשכה הפעילות יורדת כמעט לאפס ונראה רק ריצוד הגחלים במתקני הבישול בחזית הבקתות  – חושך מוחלט ואתו גם עוטף השקט את המקום. 9 בערב – נגמר היום.

[youtube url=http://youtu.be/1PRQxmxAAqY>] [youtube url=http://youtu.be/XBw6I7XHMvI>] [youtube url=http://youtu.be/P_8W7-BOEcQ>] [youtube url=http://youtu.be/fBCvWif-zvg>] [youtube url=http://youtu.be/XjaGGFPWqCk>]

מטנזניה לרואנדה על הג'י.פי.אס. של עודד – כאן

————————————————————————————————————–

כל הזכויות C לסיפור ולצילומים שייכות לעודד ויטאליס

—————————————————————————————————————

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   לחץ כאן כדי להגיב ראשון!    

3 באוגוסט 2013 מני אברמסון בדרך הארוכה לגיאורגיה. 4

דולומיטים, קטנועים והרבה מעברי הרים


הצג מפה גדולה יותר

בדרכי לעיר Trento מורה לג'פיאס לאתר מקום קאמפינג ואכן הוא נותן לי מס אפשרויות, לאחר מעבר בשלושה אתרי קאמפינג אני מוצא את מבוקשי, תמיד יותר נחמד למצוא אתרי קאמפינג קטנים ולעדיף אותם על הגדולים, מכיוון שבאתרים הקטנים האווירה הרבה יותר נחמדה ומשפחתית וגם בדרך כלל המחיר הוא יותר זול. למחרת בבוקר מארגן את כל הציוד ולקראת שעה 8 אני מוכן ליציאה.

16548_10151735751003536_1912490378_n.jpg

הכיוון הוא מערבה ועולה על כביש s42, אשר מתגלה ככביש חלומי עבור הרוכבים, הכביש מפותל ויש בו אין סוף של סללומים שמאפשרים לשמור על מהירות וזרימה טובה. אני חושב שזה אחד הכבישים המהנים שיצא לי לרכוב בצפון איטליה ואכן ממולצת מאוד.

12062_10151727268833536_1655419946_n.jpg

מכביש s42 ממשיך מערבה על כביש s39  שמכניסה אותי לשוויץ ומשם פונה צפונה לכיוון עיירת הסקי הידוע והמאוד יקרה וגם קסומה בשם St.Morits. בדרך לשם עובר במעבר יפיפה בשם Passo Del Bernina שנמצאת בגובה 2330 מטר, עוצר לצילומים ונהנה מהנוף והאוויר הקריר של ההרים. בזמן שאני עסוק בצילומים, מגיע מכונית בנטלי וחונה ליד המג'סטי ומשם יוצא אדם מבוגר עם קבים ביחד עם הנהג הפרטי שלו. לאחר שאנחנו מברכים אחד את השני לשלום, הוא שואל מהיכן הגעתי מכיוון שהוא הבחין בלוחית זיהוי שלי, ואני משיב לו מישראל, הוא מחייך ואומר לי אז בטח אתה מכיר את "שיר השירים", אני מסתכל עליו ושואל אותו מה לו ולשיר השירים? הוא מחייך ואומר לי שהמקצוע שלו היה מוציא לאור והוא תירגם את הספר למספר שפות באירופה. לאחר שהמשכנו בשיחה ונפרדנו כידידים, עליתי על המג'סטי והמשכתי לכיוון St.Moritz בזמן שאני מתגלגל בירידות של מעבר Bernina אני חושב איזה מגניב זה לפגוש אנשים כאלה על פסגת ההרים ובמקומות הכי לא צפויים.

1016280_10151727268333536_1011837391_n.jpg

מגיע ל St.Moritz ונדהם מהיופי של המקום ומהפסטורליות שלה, הכל ירוק ומסביב ההרים עם שלג על הפסגות, לא פלא שזה אחד מהאתרי הסקי היוקרתיים של שוויץ.

לאחר ביקור בסופרמרקט וקניית מצרכים לקראת ארוחת צהריים אני ממשיך לכיוון עירה Chiavenna ושוב נכנס בחזרה לאיטליה. משם ממשיך ברכיבה לכיוון דרום מערב על כביש 37 וכביש 36, שרוכבים על הכבישים הנל ניתן להבחין במפל ענקי שנופל מגובה רב דבר המחייב התקרבות למפל ולעצירה לצילומים ולהפסקת בירה קרה ליד המפל. לאחר עצירה ומנוחה ליד המפל המרשים ממשיך שוב ברכיבה ומתמקם לקראת הערב ליד עירה Menaggio לטובת קאמפינג הממוקם על שפת האגם Lago.

למחרת בבוקר ממשיך ברכיבה לכיוון צפון מערב לעירה Locarno ושוב נכנס לשטחה של שוויץ. המעבר מאיטליה לשוויץ מורגשת היטב, ברגע שעוברים את הגבול מאיטליה לשוויץ, פתאום ההאספלט נהיה הרבה יותר איכותי וגם מתחילים לראות יותר שלג על ההרים. או כמו שאמר לי אחד הרוכבים שפגשתי "איטליה כבישים פחות טובים ואין שלג, שוויץ כבישים איכותים ויש שלג".

מLocarno ממשיך ברכיבה מערבה על כביש s337 ושוב עובר משווץ לאיטליה, משם ממשיך מערבה על כביש s33 ועובר את הגבול לשוויץ ועוצר לתדלוק, ממש על הגבול בין שוויץ לאיטליה על כביש 33, מבחין במפל די מרשים אז לאחר תדלוק אני חושב לעצמי שזה זמן טוב למנוחת קצרה ולהפסקת גלידה, קונה גלידה בדוכן ויורד ורוכב לעבר המפל לטובת מנוחה ולהתפנק על הגלידה. בדרך אני מזהה כביש מאוד צר אשר מתפס לעבר ההר ממנו זורם המים של המפל ומחליט לאחר עצירה לסטות מהמסלול שתכננתי ולטפס על ההר ולראות לאן הוא מוביל.

הכביש מאוד צר ומפותל וכמעט שאין עליו תנועה של כלי רכב ומתפס גבוה גבוה עד שהוא מביא אותי לפסגה של 1847 מטרים, על הפסגה פוגש זוג אוסטרים שבאו לבקר את החבר השוויצרי שלהם שגר ממש על הפסגה ומגדל לו בקר ועוד כמה דברים, מברך אותם לשלום והם מיד שולפים בירה קרה ומציעים לי ודי מופתעים לראות אותי מכיוון שזה לא מקום מוכר שרוכבים נוהגים לבקר בו.

לאחר הכרות ובירה אוסטרית טובה וכמה תמונות של שרשרת ההרים עם שלג על הפסגות, הם אומרים לי שאין משהו מענין בהמשך ומציעים לי לחזור מתחנת הדלק שהגעתי ולהמשיך לעירה Brig. בדרכי חזרה מטה רואה רכב שחונה בצד הכביש וזוג איטלקים שקוטפים דברים מתוך היער, אני מחליט לעצור ולחקור את העניין, חונה ליד ויורד מהמג'סטי ומתקרב אליהם בעודי מסמן להם לשלום ושואל אותם מה הם קוטפים? הזוג מסתובב לעברי ומראים לי פרי יער הדומה לתות או פטל ומציעים לי לטעום, הפרי מאוד טעים ומתוק ומסבירים לי שהם הולכים להכין גלידה איתה. אני מחליט לקטוף לי גם כמה כאלה שיהיה לי לקינוח לארוחת הערב.

השמש מתחילה לשקוע ואני חושב שהגיע זמן לחזור לכביש שבאתי ממנו ולמצוא לי מקום קאמפינג לערב. ממשיך לעוד רכיבה של שעה ומתמקם לקאמפינג ליד עירה Brig בשוויץ. בערב מכיר רוכב מפורטוגל ועוד רוכב מבוגר שרוכב על במוו r75 ומספר להם מהיכן הגעתי ולאן אני ממשיך למחרת. לאחר כמה דקות הם מציעים לסטות מהמסלול ולהמשיך ברכיבה עוד קצת מערבה על מנת לראות את Passo Grand S Bernardo מכיוון שהם טיילו שם היום ואמרו שהיה פשוט מדהים. הצצה בכמה תמונות שלהם ואני משתכנע ששווה לבקר שם, תוך מספר דקות הם שולפים מפות ואנחנו משתלטים על חדר הכביסות של הקאמפינג לבניית מסלול עבורי למחר.

בבוקר מתעורר מכין קפה וארוחת בוקר ויוצא למסלול שתכננו ערב קודם ומגיע למעבר Grand Bernardo, המעבר פשוט יפיפה עם שילוב של אספלט איכותי ומלא עיקולים , אני שמח שפגשתי את הרוכבים ובזכותם יצא לי לראות את המעבר היפיפה הזה, לקראת הצהריים אני עושה חזרה לכיוון מזרח לעירה Brig שיצאתי משם בבוקר ומשם ממשיך על כביש 19 לכיוון עירה Nufenen לטובת קאמפינג והתארגנות לקראת יום רכיבה גדוש במעברים מדהימים וללב של האלפים השווצרים. פותח את האוהל במקום מקסים ודי גבוה בהרים שנקרא Nufenen Camping , הקאמפינג מעוצב ממש יפה וממוקם ליד נחל. בערב מכיר עוד זוג אוסטרים שמציעים לי להצטרף אליהם לארוחת הערב ולבירה טובה ויותר מאוחר פוגש רוכבת מגרמניה שרוכבת על במוו 650 טווין שמזווד בכל טוב מאביזרי טוראטק ושאר החברות, אנחנו מחליפים כמה מילים ואז מתחיל לרדת גשם אז אנחנו נפרדים לשלום וכל אחד חוזר לאוהל לטובת שינה טובה לקראת יום רכיבה של מחר.

בבוקר מארגן את הציוד, קפה וארוחת בוקר זריזה ויוצא בהתרגשות לקראת יום מרוכז במעברים גבוהים יפים ומושלגים ביותר שיש לשוויץ להציע.

מתחיל עם המעבר הראשון Nunfenenpass לאחר מכן פונה צפונה ל passo Gottardo ובזמן שאני מטפס לעבר המעבר אני מבחין שיש עוד כביש שמטפס לעבר המעבר הנ"ל ואז החלטתי שאני רוצה לעשות גם אותו, לכן שהגעתי לפסגה של המעבר ירדתי בחזרה על כביש שראיתי קודם לכן לאותו מקום שבאתי ממנו. לפאסו Gottardo ישנם שני כבישים שעולים אליו, אחד כביש חדש והשני הוא הכביש העתיק של מאות שנים שבנוים מאבני השפה וזה הכביש המקורי שדרכו היו עוברים, הכביש הישן מחייב בולמים רכים ואני שמח שעשיתי אותו בירידה. לאחר שירדתי בכביש הישן, שוב עליתי בפעם השני בכביש החדש והאיכותי ובפסגה של Passo Gottardo פגשתי את הגרמניה על הבמוו שהכרתי יום קודם.

משם המשכתי ל Furkapass ולאחריו ל Grimselpass ואז מזרחה ל Sustenpass ולאחרון להיום ל Oberalpass. אני חייב להגיד שזה היה היום הכי יפה וגדוש בנופים עוצרי נשימה, שלג כמעט על כל מעבר ואגמים מלאים בקרחונים, לפעמים עברה בראשי המחשבה, מעניין איך נראה המקום בחורף אם באמצע יולי יש פה שלג וקרחונים על הפסגה? אני חושב שזאת חוויה עוצמתית לעבור בכל המעברים האלו עם האופנוע ושכל רוכב חייב לעבור בהם. אני בהחלט עוד אחזור לפה עוד כמה פעמים.

1006265_10151734929658536_839514698_n.jpg

אחרי עוד לילה של קאמפינג כיפי, המשכתי לרכיבה לכיוון מזרח לpasso del Lucomagno ולמעבר passo Bernardino, כאשר הגעתי לפסגה של המעבר היה די קר אז שלפתי את ערכת הקפה והכנתי תה מרווה חם בשביל להתחמם ובזמן שאני עסוק בהכנת התה

1069912_10151731310388536_417220905_n.jpg

אני שומע מהכביש את הרעש המוכר של ווספות, אני מסתכל ימינה ואני רואה רוכבת אוסטרית על ווספה שטיפסה את Bernardino על ווספה כחולה ומזוודת בתיקים. אני מחייך אליה ומביט בה בתדהמה ומציע לי כוס תה חם בזמן שאני מספר לה שחברים שלי חושבים שאני משוגע שיצאתי עם הקטנוע ופתאום אני רואה אותה על ווספה, היא חייכה ואמרה "הכל אפשרי עם יש רצון". נפרדנו לשלום ואני המשכתי לעבר המעבר הבא ל Splugenpass. לאחר שכבשתי גם את המעבר הנ"ל המשכתי לכיוון דרום מזרח שוב לעבר עיירה St.Moritz על מנת להגיע למעבר הגבוה ביותר באיטליה, פאסו סאטלביו .

76541_10151735749703536_1513068075_n.jpg

1004467_10151726950793536_1656585138_n.jpg

כאשר עברתי מכביש s 36 לכביש s37 לכיוון צפון מזרח, פתאום שמעתי רעש מנועים אדיר, ישר התחלתי לחפש את מקור הרעש ומהר מאוד גילתי כ 50 מכוניות אסטון מרטין בדרכם לעיירה St.Moritz . מסתבר שאסטון מרטין חוגגת 100 שנים של פעילות והיא החליטה להוציא טיול מועדון מלונדון לשוויץ. אני והמג'סטי דוהרים אחרי המכוניות ומקווים שתהיה תנועה שתעכב אותם על מנת להשיג אותם ולנסות לצלם אותם, ואכן כך היה, איזה אוטובוס עיכב את המכוניות בעליות והיה להם קשה לעקוף, אני ניצלתי את המצב והצלחתי להשיג את כל המכוניות אסטון מרטין וגם לעקוף את האוטובוס והצלחתי לתפוס צילומים טובים של כל המועדון. זאת היתה חוייה מרתקת לרכב מאחורי מפלצות הסמ"ק ולשמוע את המנועים שלהם רועמים.

988617_10151735750213536_300721679_n.jpg

למחרת בבוקר מתעורר ושוב התרגשות ממלא את גופי, היום הולך לעבור במעבר הגבוה ביותר באיטליה Passo del Stelvio המעבר השני הגבוה באירופה המתנשא ל 2757 מטרים ועם 52 עיקולים עד שמגעים לפסגה. מתפנק בארוחת בוקר טובה ויוצא לדרך, מתחיל לטפטף ואני בתקווה שהגשם יפסיק עד שאני יגיע לעליות של הסטאלביו, המזל משחק לטובתי וכעבור חצי שעה פוסק הגשם והעננים מתחילים להתפזר.

אחרי המעברים והאספלט המשובח, הבטחון ברכיבה עולה והרשתי לעצמי להכנס לפניות עם יותר מהירות ולהטות את המג'סטי עוד מעלה ועוד מעלה כל הדרך עד לג'ק וכך עם חיוך מאוזן לאוזן ,עיקול אחרי עיקול, מטר אחר מטר, אני והמג'סטי הגענו לפסגה של הסטאלביו בראש מורם ומלא סיפוק גם מהכביש המפותל וגם מהנוף המדהים שמסביב. בפסגה של הסטאלביו פגשתי במקרה את שוקי גיבור, חבר מהארץ שרוכב על במוו 1200 שהגיע לביקור עם הילדים ברכב שכור, זאת היתה הפתעה נעימה לפגוש אותו ועוד במקום הכי גבוה באיטליה לצד נופים משגעים.

במעבר הסטאלביו החנתי את המג'סטי לצד עשרות אופנועים, תפסתי את המצלמה וטפסתי ברגל עד לגובה של 2845מטר בשביל לצלם  וגם לשתות קפה בבית קפה הקטן שצופה על כל סטאלביו מלמעלה. בדרך למטה מהסטאלביו ראיתי זוג מבוגר שרוכבים על קטנוע 125 של סאניאנג , וגם הם טפסו והגיעו לפסגה כמו שאר האופנועים הגדולים.

998535_10151740458053536_855230237_n.jpg

משם המשכתי לעוד מעבר מדהים בשם Passo di Gavia שנמצא בגובה 2621 מטרים והוא פשוט מעבר שחובה לבקר בו. משם המשכתי ברכיבה על כביש s42 לכיוון מזרח, כן זאת אותו הכביש המדהים שהזכרתי והמלצתי קודם לכן. התמקמתי לקאמפינג באזור של העיר Merano וגם לקחתי יום מנוחה לקראת הדילוג הבא לעבר הדולומיטים.

אזור של דולומיטים ממש מדהימה והנוף משתנה מעט מהנוף שהתרגלתי לראות בשוויץ ובאזור של צפון מערב איטליה. הנופים בדולומיטים הם הרים ענקים של צוקי סלע מדהימים ופחות הרים ירוקים שראיתי בשוויץ. הרכיבה באזור הדולומיטים דורשת מפה יותר ממוקדת ותיכנון מראש מכיוון שיש המון כבישים באזור ואפשר ללכת לאיבוד בקלות, למרות שלא משנה לאיפה תלכו לאיבוד, אני מבטיח שאתם תהנו מהעיקולים שיש לכביש להציע וזה מניסיון. אחרי שפגשתי עוד כמה רוכבים שלא היו סגורים על המסלול, מצאנו את הדרך ל Passo Giovo הנמצא בגובה כ 2000 מטר ומסביב הנופים פשוט מטריפים וניתן לראות את צוקי הסלע הענקים מקרוב ולראות את הדולומיטים מזווית של 360 מעלות, כמו כן חובה לבקר באזור של עיירה Cortina והאזור, הנוף פשוט מדהים.

דבר שצריך להיזהר בכבישי הדולומיטים הם האבנים שלפעמים נופלות על הכביש ויכולות להפתיע רוכבים שמגיחים מהעיקולים. באזור של שוויץ, מקפידים לשים רשתות על מורדות הרים מהם יש סכנה למפולת סלעים, אבל באזור של הדולומיטים פחות מקפידים על כך.

רכבתי באזור של הדולומיטים רק יום אחד, אבל למי שמתכנן להגיע לאזור, ממולץ לקחת עוד יום, מכיוון שיש כאן מקומות וכבישים ששווה לבקר.

מהדולומיטים המשכתי ברכיבה מזרחה ועברתי מאיטליה לאוסטריה.

יש כאן צילומים מפוסטים קודמים… אז מה 🙂

להתראות. מני

—————————————————————————————————

כל הזכויות C לסיפור ולצילומים שמורות למני אברמסון

————————————————————————————————-

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   לחץ כאן כדי להגיב ראשון!