הרפתקה דוט קום

מציג פוסטים מחודש יוני, 2013

30 ביוני 2013 עודד ויטאליס באפריקה 3. נמיביה.

עודד עובר דרך ראש פינה לנמיביה.

(לדברים טובים מתרגלים מהר)

To Ludritz 007.JPG

אנחנו בנמיביה. יושב באכסניית דרכים הזויה ומשעשעת למרגלות קניון גדול (לא שופינג כפי שנשאלתי ע"י טל ) . לטענת המקומיים הוא הגדול מכולם. בשיחה בין מטיילים הבעתי את התרשמותי שהגרנד קניון גם נחשב לגדול מאד – נו טוב, הם הסתכלו עלי במבט עקום תוך נשיפות בוז אנגלו סקסיות. יצאתי מזה בזאת שהבטחתי שאני לא נשאר מספיק זמן בסביבה בכדי למדוד. בכלל, כל פעם שאני מעורב ב-של מי או מה גדול יותר, גנטית אני מרגיש מיד מקופח, מתקפל ומת להתאייד. בשנים האחרונות סיגלתי לעצמי את המנהג להצביע על האופנוע בסיטואציות שכאלה – זה מיד מעביר את נושא השיחה – והגרנד קניון בכלל לא שלי או של אבא שלי.

הרכיבה פה הנאה צרופה. מרחבים פתוחים, שבילים כבושים (שבילי משאיות ליודעי דבר) – טעימות בתמונות ובוידאו. לחברים שהשתתפתי אתם למסע למצרים, מילה אחת – סיני (ללא המחסומים), גם הלא סלול, לא כל שכן הסלול J J

בבוקר ובלילה קר מאד אבל במהלך היום הטמפ' מושלמת לרכיבה. אני מרגיש שאני מחייך כל הזמן, זה לא טוב, זה עושה קמטים לא?

[youtube url=http://youtu.be/pRof_hDeJBU>]

קישור לתוכנת תיעוד המסלול של עודד – כאן

בפינה זו של העולם זה שחור ולבן. הלבנים – קפוצי שפתיים, מכווצי תחת וחשדנים (בנמיביה קצת פחות). לעומתם, השחורים  חייכנים, מסבירי פנים ושמחים. טוב, כנראה לא כולם. הם היו הכי נמוך שאפשר, עכשיו יש להם עתיד, מצבם משתפר – לא מיד, לא של כולם אבל האופק מבטיח, עם כל הבעיות שבדרך.

אגב, השמש שוב זורחת במזרח ושוקעת במערב. את המהלך שלה הם לא הצליחו לתקן – הוא צפוני. (אנחנו דרומית לקו המשווה J )

בינתיים הגעתי ללודריץ – בהגייה גרמנית , עיירת כורי יהלומים של סינדיקט "דה – בירס". באזור מפוזרים מכרות יהלומים צריך רק להתכופף – אני מוותר כי אין לי מקום לקחת.

שבת שלום חברים

——————————————————————————————————————————————————————-

כל הזכויות C לסיפור ולצילומים שמורות לעודד ויטאליס

——————————————————————————————————————————————————————–

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   לחץ כאן כדי להגיב ראשון!    

28 ביוני 2013 עודד ויטאליס באפריקה – 2

קר וגבוה

Ceser to Springbook 004.JPG

אחרי כמה אלפי ק"מ רכיבה בצד שמאל, נראה שהמוח שלי הסתגל אבל לא נותנים לו מנוחה, נראה שכחלק מהשינויים שעוברים על ד. אפריקה החליפו את צדדי הזריחה והשקיעה של השמש – הי זורחת במערב ושוקעת במזרח – מה זה נותן להם?

בדרך צפונה לנמיביה אני רוכב על רמה בגובה של 1000מ', רמה סחופת רוחות וכרגע מאחר וחורף, גם קרה וגשומה. למעשה זה האזור הכי קר בד. אפריקה. אתמול זה תפס אותי, רכיבה כל היום, חשוף לרוח צד, גשם וטמפ' של 6 מעלות. אפריקה, אמור להיות חם לא? כל הטי שרטס – 4 – עלי, 2 זוגות תחתונים – עלי, הג'ינס – עלי ועליהם מכנסי הרכיבה, רוב תודות לב.מ.וו על החימום בידיות – כך שרדתי. איזה כיף היה לסגור את היום ולעמוד תחת מקלחת חמה.

המנחמים מתעקשים על כך שככל שאעלה צפונה – יתחמם וייטב – בואו נראה.

התחברו לתוכנת תיעוד המסלול של עודד -קטע ראשון: כאן

הבוקר שוב יצאתי בגשם שהפסיק לאחר שעברתי פאס לא סלול. לדאבוני האופנוע התלכלך וזאת לאחר  שב.מ.וו קייפטאון שטפו לי אותו – איזו באסה. אמנם לא התחמם אבל לפחות היה יבש וללא רוח.

התחברו לתוכנת תיעוד המסלול – קטע שני: כאן

הגעתי לספרינגבוק, בחבל הבשר האדום – כך הם קוראים לחבל – עיירה במרחק 100 ק"מ מהגבול עם נמיביה. לאחר שאחצה את הגבול תתחיל אפריקה על אמת.

————————————————————————————————————————————————-

כל הזכויות C לסיפור ולצילומים שמורות לעודד וטאליס

————————————————————————————————————————————————–

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   לחץ כאן כדי להגיב ראשון!    

23 ביוני 2013 עודד ויטאליס כבר באפריקה

צעדים ראשונים באפריקה

baku1 001 (Mobile).JPG

לפני שנה בתחילת המסע שלי, על גבול גיאורגיה אזרבייג'ן פגשתי את לינדה והרי שעשו את כל הדרך מדרום אפריקה. בסמרקנד נפרדו דרכינו. בסופ"ש האחרון סגרנו מעגל – התארחתי אצלם בנייסנה – התרגשות גדולה.

ברכיבה הראשונה שלי מחוץ לקייפטאון – כיף התקווה הטובה, עברתי סוג של מבחן כניסה לאפריקה –

[youtube url=http://youtu.be/G8vMfkKNelU>]

(הציצו כאן במפת המסלול שמחוברת לג'יפיאס ולמצלמה של עודד).

מכאן, הקצה הדרומי של אפריקה, אתחיל לעלות לצפון מערב לנמיביה ובצפון נמיביה מזרחה לחוף המזרחי של אפריקה ואז לעלות צפונה עד לסודן. זו התכנית – בוא נראה…

——————————————————————————————————————-

כל הזכויות C שמורות לעודד ויטאליס

——————————————————————————————————————-

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   לחץ כאן כדי להגיב ראשון!    

22 ביוני 2013 איציק והשועלים באירופה – 2

פרק 2 – 11 גברים, 11 אופנועים,

10ימי רכיבה באירופה


הצג מפה גדולה יותר

קודם כל חוב מהפוסט הקודם: תמונות ההתארגנות אצל מר הרמן והיציאה לדרך

ועוד חוב קטן למיכאל פופקין שבלעדי תכנון המסלול שהשקיע בו רבות, כל המסע הזה היה מגיע אל הלא נודע…

ועד 20.06
והיום השלישי שלנו לטיול עם יום השבת שלהם החל להתעורר לו. 08:00 בבוקר ואנחנו כבר ישובים בארוחת הבוקר אחרי ליל סיני של אמש. לא הייתה כלל בעיה לאף אחד מהנוכחים להשביע את קיבתו בשנית אך מס'  שעות אחרי האגרולים והמטגנים של אתמול.  דיירי הבית שהם גם בעלי הפנסיון Gasthof & Pension Hubmann דור שלישי המפעיל את המקום. אירחו אותנו בצורה יוצאת מהכלל ודאגו לכול פרט ולו הקטן ביותר – מומלץ ביותר לשוהים באזור זה. ארוחת בוקר קלה ביותר כמסורת האוסטרים (ואל תצפו למה שאנחנו מכירים אצלנו בארץ…) ויוצאים לעוד יום רכיבה לא לפני תמונה משפחתית על חזית הפנסיון ולמזכרת עבור בעלי הבית. הכיוון היום הוא סלובניה ודרך ארוכה מחכה לכולנו. "שולה" מכוונת על היעד הבא כנקודת הציון לפני ההגעה למלון. הדרך אל היעדים של היום עוברת מעט בכביש המהיר ולאחר מכן ירידה לרכיבה בתוך הכפרים המצויירים על שיפולי ההרים, בין העצים הגבוהים והרזים והתבואה הירוקה המכסה כול פיסת קרקע חומה, בשילוב ניחוחות מושב של פרות וסוסים הרובצים להם באחו באין מפריע – שלווה אמיתית ורוגע ממרוץ החיים לבעלי החיים ולנו.  עצירה ראשונה בכנסיית Maria Saal על מדרחוב אבנים משתלבות של פעם, ליד ביתה הקפה הסמוך. במקום מתקיימת תפילת השבת (שלהם) ואנחנו מצטרפים ומצלמים, כנראה שהיה אירוע מיוחד באותו היום ומקהלת הילדים המקומית פצחה בשירים שאנחנו לא הכרנו… ולכן גם לא הצטרפנו לשירה… צילומים ומזכרות ויוצאים ברכביה מנהלית, מרחק של 20 ק"מ לסיור בטירה ואחד המבצרים המפורסמים באוסטריה Burg Hochosterwitze. מגרש החנייה מפוצץ במכוניות עקב אירוע מקומי של טיפוס אופניים ורגלי אל פסגת הטירה. אנחנו בחרנו באופציה "הקשה" יותר – טיפוס ברכבל. וגם פה השתתפנו באירוע חגיגי של העיירה וחלוקת פרסים לזוכים – סלסלת בריאות מלאה ויטמינים ואנרגיות לרוב. בהחלט חוויה להרגיש את ניחוחות המקום בו אתה מטייל ואת אופיים ותרבותם של התושבים.

14:00 והשמש יוצאת במלוא הדרה למרכז השמיים ושולחת קרניים מחממות בטמפרטורה של 38 ואנחנו מתחילים להתבשל בבגדי החורף שהבאנו איתנו. הרכיבה דרומה לכיוון Vilach מתחילה לתת אותותיה ומתחילים להופיע סימני סאונה רטובה בתוך חליפות החורף וחלקינו מקבלים החלטה להתפשט בחצי גוף עליון ממעיל החורף ולרכוב בזרועות חשופות וחולצות קצרות ועל הדרך. הדרך ארוכה ומתארכת ואנחנו מתבשלים בתוך החליפות (וויאל דאן קוראים לזה לא …) אז ככה באמת הרגשנו! הפסקות ושתיית מים מרובה (וגם מיצים ממותקים עבור חלק מאיתנו) גוזלים זמן רב ואנחנו נכנסים לתוך הלילה. 22:00 ואנו מגיעים למלון Fair price hotel  כשמו כן הוא מלון חמוד הנמצא כחמש דקות רכיבה מהכביש הראשי, תדלוק לילי לאופנועים, שימון שרשראות ואנחנו מוכנים לסיפור לקראת השינה לא לפני שמקפידים על ארוחת ערב דשנה במסעדה המקומית
אוסטריה מתעוררת לחיים עת מפציע הבוקר, רעש המכוניות בכביש הראשי מעיד על אנשים היוצאים לעבודה או כאלה היוצאים לבלות (כמונו). הצצה חטופה מהחלון הצפוני של חדר השינה מגלה מעברו השני של המלון מפעל שיש המתמחה בהכנת מצבות. מגוון גדול של שיש, גוונים וצורות מאפיין את החצר הצפונית של חדרי השינה שלנו. מראה ממש לא מלבב להתעורר אליו בבוקר טיול האופנועים שלנו באירופה.

ארוחת הבוקר הרגילה ותפילת הבוקר מפיו של כבוד הרב אורי, מכשירה אותנו לעוד יום של רכיבה. מתג הסטרטר נלחץ ומעיר לחיים משנת לילה את 11 האופנועים. אופנוע אחד (קרוסטורר אדום) מסרב "לעבוד עגול" ונשמע מקוטע מאד, האופנוע בקושי "מחזיק" טורים וכבה מיד בכול ניסיון לפתוח מצערת. מתברר, שהאופנוע תודלק יום קודם לכן בדלק הנקרא – דיזל ! וכן, זה האופנוע שלי.
כנראה בגלל העייפות וחוסר תשומת לב נשלפה הידית השחורה המניבה אך ורק דיזל והמיכל תודלק  בדיזל כיד המלך עם כמחצית מנפחו. באאאאאאאאסה ענקית שלי ומיד צילומים של החבר'ה שהועלו תוך מספר דקות את תמונת האופנוע לפייסבוק ודיווחים החלו לרוץ ברשת  . כבוד הרב נחלץ לעזרה ומיד מצא צינורית, שקופה, גמישה וארוכה מספיק מנהג המשאית הסמוכה להוצאת הדיזל ומילוי אחר ומתאים במקומו. משימה פשוטה לכאורה שלקחה כשעתיים. אכן, חלק משכר הלימוד למי שלא יודע שידית שחורה = דיזל וידית ירוקה= בנזין. הנחות אין ואת 308 הק"מ של היום יש להדביק בפיגור של שעתיים. הטמ"פ של אתמול נשארו עדיין בתוקף ובחצי היום כבר הופכות לימים החמים הדומים לאוגוסט שלנו.  וקרני השמש מבשלות אותנו כהוגן. מממשיכים ברכיבה מנהלתית ומדורגת דרומה לכיוון קרואטיה, בלתי אפשרי לרכוב כך עם חליפות החורף שלנו ואנו מחליטים להתפשט ממעיל החורף, להישאר עם חולצות הטריקו ולתפוס קצת שיזוף וצבע. החום מתיש ומרתיח את הגוף כולו וגם הקסדה מקבלת חצי סיבוב כלפי מעלה והופכת לקסדת 3/4 תל אביבית. הדרך הכפרית, המבנים, התחבורה,

הלבוש והאנשים מחליפים תצורה ותפאורה ככול שאנו מדרימים לכיוון סלובניה לגוון ישן ועתיק יותר ממה שהורגלנו לראות בשלושת הימים הקודמים. הדרך מפותלת ועקלקלה וברובה אף איטית מאד, כתוצאה מכבישים משובשים , עבודות כביש רבות ופס לבן רציף שנמרח על פני עשרות ק"מ ואינו מאפשר ביצוע עקיפה. משאיות ממלאות את הכביש הדו סיטרי ונוסעות כמו משאית סלובנית – 40 קמ"ש. הדרך ארוכה ומייגעת אך אנו מגיעים ליעד מאוחר מהצפוי, מיוזעים, סחוטים, עייפים וגמורים אך מרוצים מאד. ככה זה כשאוהבים כל כך את המכונה הזאת שנקראת אופנוע – וזר לא יבין זאת !
את הבוקר פתחנו לקול זרימת הנחל הסמוך למלון, ציפורים מצייצות ושקט רגוע של בוקר כ- 10 ק"מ משמורת הטבע Plitvice. התארגנות מהירה ויציאה לטיול וסיור רגלי באטרקציה המרכזית בקרואטיה . השמורה מכילה 14 אגמים, יערות ומפלים מרהיבים ביופיים. הטיול על פני המים על גבי גשרי עץ עגול מהוקצע הופכת את הסיור לחוויה של ממש. הגשרים ברוחב של 1.5 מטר בלבד וללא מעקה מוסיפים נופך מאתגר לסיור כולו. פרפרים בשלל צבעים ובמיוחד בכחול זועק עפים מכול עבר.

בחרנו במסלול E שנחשב לבינוני מבין המסלולים ועלינו למעלה השמורה באוטובוס מיוחד . את הדרך חזרה לאופנועים וכפיצוי על ההליכה המרובה עשינו על גבי ספינה שהעבירה אותנו לעברו השני של האגם בדרך לאופנועים במגרש החנייה. ללא ספק חוויה מרשימה ומומלצת מאד לכול המתכננים להיות באזור זה של קרואטיה. 13:00 ולפיננו מכסת הק"מ של היום. הרכיבה היומית לכיוון סלובניה עוברת על "כביש 1" של קרואטיה ודרך מרשימה לא פחות על גבי מצוק הים האדריאטי, נוף מדהים ועוצר נשימה עם כפרים צבעוניים מימין ומשמאל לדרך, בקתות עץ, קמפינגים לרוב והתחושה היא בדיוק כמו לרכוב בתוך גלויה ענקית של הרים ומצוקים משוננים בגווני אפור בהיר, טבולים בים הכחול והצמחייה הירוקה העוטפת מסביב ולא לשכוח… את השמש היוקדת מאתמול, כן היא נמצאת שם גם היום ומעיזה יותר מתמיד להרתיח אותנו בשנית. הדרך מתארכת מאד והשעות חולפות להן מהר, מתחיל להחשיך והשעה כבר 21:00 ואנו פונים לכביש המהיר בכדי לקצר את זמן ההגעה למלון. 22:30 ונכנסים לחניית הלילה המקורה בבית המלון Guesthouse Jersin  פקיד הקבלה הצעיר קיבל את פנינו והפנה אותנו לחדרים בקומה 3 במבנה.

כהרגלנו לפני השינה… וגם הפעם, נפתח מטבח המלון (כבר אמרתי פקיד הקבלה החמוד… אז מתברר שהוא גם הטבח…) וארוחת צהרים לילית על כול המשתמע מכך ביחד עם בירות הונחה על השולחן כעבור מס' דקות וחוסלה כעבור מס' דקות לאחר מכן. כנראה שרק ככה ניתן ללכת לישון אחרי יום רכיבה ארוך ומייגע בתוך סאונה.
רחש המכוניות, החנויות הנפתחות מתחת לחלונות חדרי השינה והתושבים היוצאים לעבודה מעיר אותנו משנת הלילה לעוד יום של רכביה ובילוי. 08:00 ואנחנו כבר ישובים על האופנועים בדרך לסיור היומי ביקור במערת פוסטוניה.

הסיור במערה יוצא כול שעה עגולה ויש להיות שם כ- עשרים דקות לפני. את הדרך לשם אנו בוחרים לעשות בנתיב המהיר מרחק של כ- 20 דקות רכיבה. אלא, שמיד איך שאנו יורדים מהכביש המהיר מונפות לעברו שתי ידיים נשיות של שוטרות תנועה ואנו נעצרים ליד ניידת המשטרה המקומית. בדיקת דרכונים ואי נסיעה שימוש במדבקה המקומית המזכה להיכנס לכבישים מהירים קונסת אותנו ב- 300 יורו (לא הספיק הדיזל של אתמול והנה יש את 300 היורו של היום). שעה של עיכוב וניסיונות לבטל את רוע הגזירה לא עזרו, כול התחנונים והתסריטים הידועים של התיירים לא התקבלו ע"י נציגות המשטרה במקום. למען גילוי נאות, יצאנו בזול, העלות האמיתית הינה 150 יורו לכול רוכב והן הסכימו לחייב בקנס רק את שני הרוכבים הראשונים. ושוב באיחור קל (לא נורא גם זה חו'ל…) הגענו לחניון המערה לחניית האופנועים. קפה של בוקר והתארגנות כניסה למקום, ביחד עם עוד עשרות ומאות התיירים שהגיעו לבקר באתר כמונו. רכבת פנימית במפלס 0 הורידה אותנו לבטן האדמה לעומק של 120 מטר ובטמ"פ של 8 מעלות – פיצוי הולם לשלשות הימים האחרונים. מסלול הסיור משתרע על פני כ- 6 ק"מ בתוך ממלכת מערת הנטיפים הגדולה והיפה בעולם. העולם שנגלה לעינינו מרהיב ומרשים ביופיו. אי אפשר להישאר אדישים למראה כמות ועוצמת הנטיפים המתנשאים לגובה של עשרות מטרים. צורות שונות הממחישות מבנים, בעלי חיים ועוד… מעטרות את המערה. כמחצית ממסלול הסיור מבוצע הרכבת התחתית והחלק האחר בהליכה בשבילים מסומנים ותדרוך אודיו לפי תחנות. ממלכה שלמה של נטיפים בצורת ספגטי יורדים מתקרת, לצידם, מתנשאים מטה וילונות מפותלים של נטיפים המעטרים את כול המערה בצבעי אדמדם ולבן שלג. מראה מרשים ומעורר השתאות אל מול הבנייה הייחודית ומעניינת זו של הטבע במשך אלפי ומיליוני שנים.
אחרי הקור המקפיא המערה, היציאה ממערת פוסטוניה מחזירה אותנו אל השמש החמה.321 ק"מ רשומים לביצוע גם ביום רכיבה ואנו מתחילים ברכיבה לכיוון איטליה למלון הנמצא ב- Cakazo del Cadore . הרכיבה בהרים ובתוך הכפרים בסולבניה בואכה איטליה מחזיר אותנו לכבישים הצרים והמפולים הטבולים בכול הירוק שמסביב . תנועת הרכבים באזורים אלו מדוללת מאד (בעיקר טרקטורים מקומיים) ובכך משאיר אותנו לבד בתוך הנוף הפראי והבראשיתי הזה. כביש צר מאד ישן ובלוי מעביר אותנו ממזרח את הגבול לארץ המגף. הרכיבה ארוכה והשעות חולפות להן ואנחנו עוצרים להפסקת קפה ומאפה להתעוררות בשעה 20:30 (ועדיין אור יום) בעיר Montezo. שעה שלמה של רביצה בבית קפה מקומי במרכז העיר השוקק, איטלקית מטובלת באנגלית, נמנום על כורסת בית הקפא ואנו מוכנים ליציאה. רכיבה נוספת של כ- 100 ק"מ נוספים מחכה לנו מזרח הרי הדולומיטים ועד למלון. השמש מתחילה לשקוע ואנו נכנסים לתוך חיי הלילה בהרי הדולמיטים. חושך מוחלט יורד על האזור כולו ומשרה אווירה לילת שונה ואחרת מכפי שקורה במשך היום. ההרים מתעוררים לחיי הלילה, ערפל ערפילי עדין עוטף את צמרות העצים וכאילו מכסה אותם בשמיכה של הטבע לשנת הלילה. זרקורי האור של האופנועים מאירים את כבישי האספלט המפותלים והתחושה המתקבלת  מזכירה לי מסיבת ריקודים. ואכן, דיג'י במרומים מחולל עשן מלמעלה ואורגן האורות של פנסי האופנועים המבצבצים בינות לעצים  הופך את חווית הרכיבה לריקוד אוהבים מאתגר ומהנה, אני והאופנוע המחובר אלי צמודים אחד לשני ברכיבת סלואו מפותלת ומתעקלת במעלה ההר ובמורד ההר בסיבובים רחבים ובפיתולים של 180 מעלות. חיבור מיוחד ואחר לאהבה הדוג"ית ברכיבת הלילה עם תחושה של אני ואתה (האופנוע) וכול העולם שמסביב, חופש מוחלט, שקט מופתי של העולם סביב ורק נהמות האופנוע  בכול פתיחה וסגירה של המצערת מתנגנת לה ברקע ומשרה אווירה של צליל מיוחד לכול האירוע החגיגי. ליער כללים משלו ובלילה הם שונים לגמרי מהיום. לחגיגת הריקודים מצטרפים גם כול בעלי החיים ביער לרכיבת הריקוד בכביש: ארנבות, קיפודים, איילים צעירים, ברחשים, פרפרים ובעלי כנף למיניהם. חצות הלילה ואנחנו עדיין משייטים בכבישי הדולומיטים. 11 האופנועים על רוכביהם מגיעים לבית המלון Ferrovia בריאים ושלמים ומלאי התרגשות מחוויית הרכיבה הלילית.
דולומיטים מצלצל כמו דולפינים וכמו שהם אוהבים את המים אנחנו אוהבים ואפילו מכורים לרכיבת האופנועים, כל סיבוב , פנייה, עיקול, עלייה, ירידה מגלה נוף חדש, צבע אחר, תפאורה מגוונת וצלילים אחרים ההופכים את החוויה כולה למשהו אחר – זר לא יבין זאת כבר אמרתי. מס' הפעמים שהנשימה מחסירה פעימה, הלב מתמלא והנפש שמחה ומאושרת עולה על כול דמיון. בית גוברין קוראים לזה בארצנו או אולי צומת האלה בואכה צור-הדסה או אשתאול ועוד… כלום מכול אלה אינו משתווה לחוויית הרכיבה באלפים. כבישים מפותלים במעלה ההרים ולמרגלות ההרים שלא נגמרים, הטיות מימין לשמאל כול רגע ולאורך מאות ק"מ החוצים מדינות שלמות הופכים את חווית הרכיבה למאתגרת ומרתקת כאחד.

גולת הכותרת של יום המחרת הינו הטיפוס למעבר הרים סטלביו בגבוה – 2760 מטר. יציאת בוקר מוקדמת ל- 278 הק"מ של היום מובילה אותנו דרך מעברי הרים נמוכים פחות ובשלג המתגלה תוך אט אט  תוך כדי הטיפוס. הכבישים צרים מאד (בקושי מכונית אחת שעוברת…) ומאות רוכבי אופנים עושים דרכם למעלה ההר ביחד עם כול האופנועים החולפים על פניהם. הטיפוס ארוך ואיטי ומתנהל בזהירות ובמהירות זוחלת של 30 קמ"ש. כיבוש הפסגה הקרה לקראת השעה 18:00 מסמל את אחד המשימות המרכזיות במסע אופנועים זה. תחושת עשינו גם את זה מרחפת אצל כולם וחיוך רחב נמתח מאוזן לאוזן.
הגעה בשעה נורמאלית ( 17:00 )ביותר למלון Garni Interski מותיר בידינו זמן לשנ"צ מאוחר וצבירת כוחות לארוחת ערב שישי.
טיול האופנועים עומד לקראת סיום ונותרו עדיין עוד שני ימי רכיבה עם כ- 500 ק"מ עד למינכן. עפ"י התחזיות של היום השמש תעלם לה בין העננים הקרבים וגשם יתחיל לרדת החל משעות הבוקר וילווה אותנו ביומיים הקרובים, שינוי מרענן לימי החמסין שהתחלנו בהם את הטיול.
את פרק הסיום שבו אצרף גם את תגובות הרוכבים אכתוב כבר מהארץ.
שבת שלום לכם חברים וסופ"ש מהנה.

שלכם איציק.

————————————————————————————————————–

כל הזכויות C לסיפור ולצילומים שמורות לאיציק שפר

————————————————————————————————————–

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   יש תגובה אחת, הוסף תגובה    

18 ביוני 2013 איציק מוביל שוב הרפתקה דו גלגלית -1

11 גברים, 11 אופנועים, 10 ימי רכיבה באירופה

מי שטרם הכיר את איציק שפר. כנראה שאינו מחובר מספיק לנשמה של מלאכת ההרפתקה הרכובה בחו"ל. רוצים לפגוש אדם שהפך את נושא תכנון והפקת מסע אופנועים קבוצתי למדע ננומטרי מדוייק? תתחילו לקרוא, ההנאה מובטחת!

CIMG3262.JPG


הצג מפה גדולה יותר

מסלול היומיים הראשונים

14.06.2013
02:03  יום ו' לפנות בוקר ורעש הדיזל הבוקע מרכבת ישראל המפלסת דרכה אל תחנת הרכבת בנתב"ג, כשעליה ארבעה זוגות ושלישייה אחת של גברים ביחד עם אחד נהג קטר וקומץ שותפים של נוסעי חו"ל וכאלה שחוזרים לסגור את השבת בבסיס כלשהו. השדה מלא עד אפס מקום. החל ממגרש החנייה ועד לאולם הנוסעים מקצה לקצה, מי אמר שלא נוסעים לחו'ל בארץ הזו, כמעט כל מי שאתם מכירים היה בשדה התעופה, חצי מדינה לא הלכה לישון וממריאה. עוד בטרם המראנו ונפרדנו מהשרוול שגלגל אותנו לבטן המטוס האל עלי, נשפכנו כולנו לכורסאות המרווחות במטוס שהמריא אותנו למינכן ודפקנו אחלה של שינה מתוקה. ( האמת חלקנו, השאר פחדו מעט ולכן גם לא נרדמו ) .
בטיסה פגשנו עוד 5 ישראלים העושים דרכם למר הרמן להשכיר אופנועים ולכבוש כמונו את כבישי אירופה והאלפים.
טיסה קצרה של שלוש וחצי שעות והמטוס נוחת ברכות על המסלול במינכן בשעה 09:30 בשדה התעופה. גשם של בוקר עם שלוליות קלות כיסה את המסלול והזכיר לכולנו שעדיין גשום במינכן למרות כניסתו של חודש יוני. האמת – מזג האוויר נראה מצוין לרכיבה קרירה ואוורירית. ארבע מוניות שהוזמנו מראש (זול יותר מאוטובוס ורכבת – 45 יורו למונית של עד 6 איש תלוי בציוד העודף שמועמס…) שהמתינו להגעתנו המלכותית – אנחנו 16 איש = 11 שלי + 5 של האיציק השני. נהגת שודים בת כ- 60 פלוס עם רגל כבדה על הגז מובילה אותנו במהירות של 145 קמ"ש ו- 40 דקות של רכיבה, אופס… נסיעה (זה מהתרגשות…) בין עירונית ישירות לחנות האופנועים של מר הרמן. אחד עשרה האופנועים עומדים אחר כבוד וגאון למסדר יציאה, מוכנים ובוהקים וההתרגשות בעיצומה. דפיקות הלב ופרפורי הבטן. כמו ילדים במגרש משחקים: מתלהבים, מלטפים, מקיפים בסיבוב את האופנועים וחיוך רחב וענק נמרח על פנינו. וזה הזמן להכיר את האופנועים והאנשים:
המוביל: וזה אני עם קרוסטורר אדום בוהק
הגזבר וכבוד הרב: אורי עם קרוסראנר בצבעי הסוואה צבאיים
הוגה ומתכנן: מיכאל עם 600  CBF
המאסף: קובי עם 1200  VFR
אודי עם קרוסטורר שחור וכיסא קורבין מרווח
יהושע עם 700 NC
אמיר שהגיע אלינו מקיבוץ גרופית שבערבה עם קרוסראנר
עמרם עם 900 TDM שחור מבריק
בבה עם קרוסראנר שחור מבריק
ד'ר איזנברג הרופא של כולנו עם 800 FZR
ושאול עם 1000 CBF

כל האופנועים משנת הדגם האחרונה ועם אלפים בודדים של קליומטרז', מזוודים להפליא עם שלושה ארגזים, לחלק מהם מותקנים מחממי ידיים על פי דרישה, מיגוני מנוע ושלדה, שלושה גארמינים והתקנים על כולם, מנעולים, שרשראות קשירה, ספרי שימון שרשרת (למי שיש), וספרי תיקון פנצרים.
התחלנו בעבודה –  סיום הניירת והביטוחים, התשלום כמובן (650 יורו לאופנוע לעשרה ימי רכיבה). וכמובן, שחלק ניכר מפריטי הלבוש ובעיקר החורפי, נשאר מאחור אחר כבוד ובסך הכול הרוויח טיסה הלוך חזור לאירופה. סיבוב קניות ארוווווך מאד של חלק מהחבר'ה להשלמת הציוד והמלאי ולמזלנו, ניתן היה גם להשכיר ציוד רכיבה קומפלט בעלות של כמה עשרות בודדות של יורו. והרמן בשקדנותו המופלאה עם טונות הסבלנות הקשיב, טיפל, הלביש ודאג לכולם.
9 חודשים של תכנון קפדני, לוגיסטיקה ומנהלות והנה אנחנו נמצאים שוב בטיול אופנועים באירופה (קובץ מפורט של ההכנות ושל מסלול הטיול, יצורף בסוף דיווחי המסע בעוד כשבוע – העורך) והפעם מעט מזרחה… האמת אפשר לקרוא לזה מזרח אירופה לייט. רכיבה והרבה זה הכלל שהנחה ועם כמות של 300 ק"מ ביום ברכיבת הרים ודרכים העוברות בתוך הכפרים אין במה להתבייש ! והשנה שינוי מרענן בשורות המשתתפים…11 משתתפים רכובים שכול אהבתם היא דו"ג ממונע וכמובן עם עדיפות לגדול מאחד ליטר ועם ציון של 100 כ"ס בגלגל האחורי. הגיל הממוצע הוא יובל שנים עם עשרות שנים של וותק רכיבה על האספלט ומחוצה לו… בארץ ובחו'ל.
למען גילוי נאות, מעולם לא הובלתי קבוצה כזו גדולה של גברים מגוונים בחו'ל וזה כשלעצמו הרפתקה ואתגר לא פשוט.
כשהכלל המנחה והחשוב ביותר שלי  – "להגשים את החלום ולחזור הביתה בשלום" .
אחרי ההתארגנות, ניירת וכל השאר ומבלי לפספס את תמונת המזכרת עם הרמן התחלנו את יום הרכיבה הראשון אחרי לילה ללא שינה (במיטה האישית) לכיוון אוסטריה מרחק כ- 160 ק"מ עד למלון הלינה הראשון. רכיבה מנהלית ועירונית בעיקרה כשאנחנו חולים על פני הכפרים המקיפים את העיר Landshut לכיוון דרום גרמניה.
ללילה הראשון קפצנו כולנו מחוסרי שינה ומלאי עייפות מצטברת של יומיים לתוך חלומות רכובים ליום המחרת ולשבוע הקרוב.
15.06.2013
גשם  מלטף ושקט ירד בלילה על גגות הבתים בישוב הציורי וברחובות העיר, הרחובות נקיים ורטובים ותחושת קרירות קלה מרחפת מבעד לחלון יפה שם בחוץ – הכול פורח ומריח, פסגות ההרים מלאים בשלג חודש יוני והתחושה באוויר עילאית משהו… מרגישים ומרוגשים מתכוננים ליום הרכיבה הראשון. 08:00 ואנחנו כבר בארוחת בוקר חסכונית וקמצנית ביותר (יפה הרויאל ביץ כשצריך אותו…) ומלאה בפחמימות ושומנים בתוספת נקניקים ממגוון צורות, צבעים וחיות…
09:00 ואנחנו כבר ליד האופנועים מקבלים תדרוך טכני ובטיחותי, תפילת הדרך מפי כבוד הרב אורי המשמש גם כגזבר הטיול ויוצאים לדרך 11 גברים ו- 11 אופנועים נוהמים המפריעים את שלוות הכפר והפרות הרועות באחו
היציאה מהכפר הייתה חלקה וללא בעיות תנועה למרות שהשעה כבר כמעט 10:00 בבוקר, אנו רוכבים בנחת ובשלווה לכיוון מעבר ההרים גרוסגלוקנר. הכבישים מעוקלים ועולים במעלה ההר כשהכול מסביב מושלג ולבן ורק האספלט נראה שחור ובולט במיוחד כשהתפאורה כול צחורה ולבנה כשלג. עולים לתצפית הגבוהה ביותר בטרם נוסעים לקרחון ופוגשים עוד כמה עשרות של משוגעי דו"ג בסוגים וגוונים שונים בתוספת כמה מכוניות ענתקיה וספורטיביות שלא מביישות את הפירמה. זוכרים את שולה גארמין מהשנה שעברה ? גם הפעם היא רהוטה, משופשפת ומדברת באנגלית כשפת אם, ומכוונת אותנו ברחובותיה של אירופה כאילו שהיא בת המקום בכול מקום. מעוררת גאווה והשתאות השולה הזאתי… כמה שהיא בקיאה בפרטים הקטנים וברחובות והסמטאות שבתוך הכפרים – סאחתיין אעלק אומרים אצלנו. העיר מתעוררת לחיים ולעוד חצי יום מסחר, הכול נקי ומבריק בטירוף ועוד אחרי שטיפת ליל אמש גם הריח העולה מהכביש מלבב ביותר והאווירה הכללית נקייה מאד.

הכביש מתפתל ומתעקלל לו בנינוחות, מהירות נסיעה מנהלתית של כ- 80 קמ"ש בתוך הערים ותלת ספרתי נעימה וחווייתית היכן שאפשר מגהצת את הכבישים המפותלים המשתלבים במורדות ובמרגלות ההרים המוריקים. מסתלבטים ברכיבה, נהנים ומתמזגים עם הנוף הרגוע והשלו מביטים סביב ורואים ירוק ועוד ירוק בעיניים, צמרות העצים מתרוממים למרומים ובחלק מהכבישים אף מכסים אותנו לגמרי ונדמה כאילו שאנחנו רוכבים בתוך מנהרת עצים ארוכה שלא נגמרת. הבתים מפוזרים באחו ונראה שלכול אחד יש נחלה ענקית ומטופחת. הכביש הראשי (כן זה עם המעוין הצהוב בתוך הלבן) עובר בתוך העיירות והכפרים והבתים נושקים לשפת הכביש ולעיתים נדמה שהפס הלבן משמש גם כפנל לקיר החיצוני של הבית. נוסעים לאט יחסית (לגודל ועוצמת האופנועים…) ובמהירות מותרת, לומדים ומתרגלים לאופנועים כול אחד עם הידיות, הדוושות, המושבים ותנוחת הישיבה משלו. ללא ספק אופנועים כבדים מאד 280 ק"ג הקרוסטורר שלי עם עוצמות מנוע שלא מביישות אופנוע ספורט ונהימת מנוע שמזכירה איזו פררי או לוטוס…
תגובת מצערת מהירה מעוררת לחיים 4 צילינדרים חושניים ובריאים והמנוע מושך ומושך כאילו אין לו מחר – עוצמה אדירה ושונה לגמרי מהאדוונצ'ר שהשארתי בבית. הכביש מדלדל לאט לאט מקופסאות הפח, פה ושם עולה איזה טרקטור חקלאי על כביש, וכמובן – העולם שייך לאופנועינים… עשרות אופנועים  חולפים על פנינו ומאחורינו ואנו בתוך תמונה מצוירת בבתי עץ מלאי גרניום במרפסות, וינקות, ופיטוניות בשלל צבעים. אדום בוהק, סגול ולבן הם הצבעים הבולטים הנשפכים כלפי מטה מתוך אדניות החלונות ומשתלבים נפלא בנוף הירוק העוטף את הכול לתמונה מרהיבה של טבע מצויר מרגיע, שלו ונינוח. ריח האוויר הצלול, ואפילו ריח הפרות המתובל בו ,הרוח על הפנים, החופש, ומזג האוויר מרגישים עלינו מצוין ואנחנו עם חיוך רחב מאוזן לאוזן – עדות להרגשה הנפלאה של כול אחד ואחד מאתנו. הפסקות קפה וסנדוויצ'ים בלחמניות עגולות מארוחת הבוקר ממלאים את קיבתנו באמצע הדרך ויוצקים אנרגיה מחודשת להמשך הרכיבה.
רכיבה ארוכה ומוריקה מובילה אותנו לבית המלון השני באוסטריה.
השעה כבר 21:00 בלילה עדיין דמדומים של אחה"צ ולקראת הלילה ואנחנו יוצאים לארוחת ערב במסעדה סינית מקומית עם תפריט של אכול כפי יכולתך ב- 13.90 יורו.
מיותר לציין שבאותו ערב המסעדה הפסידה ובגדול, כול תכולת מקררי הבשר, האגרולים והמוקפצים נשאבו אחר כבוד לעיקול ממושך בתוספת נוזלים ובירות לרוב…
יום רכיבה נוסף וארוך לא פחות מחכה לנו למחרת.

לילה טוב,
שלכם איציק
ותזכרו חברים יקרים:
"החיים אינם נמדדים לפי כמות הנשימות שנשמת אלא, לפי מספר הפעמים בהם עצרת את נשימתך"

———————————————————————————————————————————

עריכה קלה יוני. כל הזכויות C לצילמים ולכתיבה שייכות לאיציק שפר

———————————————————————————————————————————

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   יש 4 תגובות, הוסף תגובה    

פוסטים קודמים »