הרפתקה דוט קום

מציג פוסטים מחודש ינואר, 2013

10 בינואר 2013 דורון עובר מאקוודור לצפון פרו.

אופנוען בודד בצפון ומרכז פרו:

מדבר. ים. וקניון דל פאטו החד פעמי

p1050510.jpg

קניון דל-פאטו פרו


הצג את הוראות נסיעה ל-לימה, פרו במפה גדולה יותר

עוד דיווח מאחד מהקטעים הכי מיוחדים של צפון פרו, עליו מדלגים רוב המטיילים השגרתיים: כנסו כאן לבלוג של דורון וכרגיל; כתיבה נהדרת של הרפתקן סקרן ומעז. ההנאה מובטחת!


בבקשה קטע לחימום:

"בוקר חדש, מביט לשמיים, מביט בתחזיות של אתרי מזג האויר – יש ביניהם ויכוח. אחד טוען לגשם קל והשני אומר מעונן חלקית, אצא לבדוק בעצמי. מתקדם בחשש מסוים מהבלתי נודע לכיוון מזרח לאורך נהר Santa. עובר חלקות חקלאיות לאורך הנהר והנוף מתחיל להיסגר אט אט, הירוק מתחלף בסלעי גרניט כהים ועליהם פזורים קקטוסים עבי בשר עד שגם הם נעלמים. קירות ההרים משני הצדדים נעשים יותר ויותר זקופים וחסרי צמחיה לחלוטין. לאחר 65 ק"מ נגמר הכביש. אני ממתין מעט כדי לראות אם יש מטיילים מצטרפים ברכב או באופנוע, כלום, נאדה. רק אני והגרניט החשוף ולפני דרך עפר של 80 ק"מ החולפת דרך 39 מנהרות חשוכות ומטפסת מגובה 500 מ' עד ל 2,200 מ'. לרכב או לא? לא עומד בפיתוי ובדחילו ורחימו אני יורד לדרך העפר ותוך כמה ק"מ כל 100 הסיבות שהיו לי במהלך הלילה האחרון של נים לא נים מדוע לא לרכב כאן לבד, נעלמות כלא היו. הרכיבה עוקבת אחרי פיתולי נהר סנטה, בעצם מעליו, פעם מימין ופעם משמאל והאפיק הולך ומעמיק ומסמן את הגבול בין ה"רכס הלבן" הכולל 22 פסגות מעל 6,000 ובכך הוא השני בגובהו בעולם אחרי ההימלאיה, לבין ל"רכס השחור" הנמוך מעט ממנו (Cordillera blanca & Cordillera Negra). ביניהם עובר קניון דל פאטו (Canyon del Pato) אשר בו זורם נהר "סנטה" ולאורכו דרך העפר המהווה מוקד עליה לרגל לרוכבים ותרמילאים בפרו. הדרך חולפת על פני גשרי ברזל מעל לנהר הזורם ולאחר כמה ק"מ בלבד נכנסתי למנהרה הראשונה. הקניון הלך ונעשה צר וכהה סלעים. במקום מסוים המרחק בין קירות הקניון ולמעשה בין הרכס הלבן לשחור מגיע ל 10 מ' כאשר ההתנשאות של ה"לבן" היא ל 6,000…" המשך אצל דורון

—————————————————————————————————————————–

כל הזכויות C לסיפור ולצילומים שייכות לדורון קדמיאל

—————————————————————————————————————————–

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   יש תגובה אחת, הוסף תגובה    

5 בינואר 2013 גבי פלקסר מגיע לצ'ילה – כתבה 32

המדבר של דרום אמריקה

בעיני הרוכב הכי חקלאי והחקלאי הכי רוכב

P1070792.JPG

עצירה ליד מישורי הנאסקה – פרו


הצג את הוראות נסיעה ל-Antofagasta, Chile במפה גדולה יותר

יום שני 31.12.2012
אתמול, כאשר שלחתי את התמונות נזכרתי בנושא אחד שלא כתבתי עליו וזה נטיעות התמרים שראיתי באזור שמדרום לאיקה לכוון נסקה. אני מציין את העובדה שמישהוא החליט לנטוע תמרים באזור עם לחות גבוהה כל כך, דבר שמקשה על ההבשלה של הפרי ואחד הגורמים המובילים כנראה לשילפוח הפרי. אבל כראה זה זן שאנחנו לא מכירים או שמישהו יודע משהו שאנחנו לא יודעים. בכל מצב שיהיה מטע תמרים של הזן מג'הול בחצי הכדור הדרומי והגידול יצליח – יהיה לו יתרון תחרותי משמעותי. הבוקר התארגנתי מוקדם כדי לצאת ולהספיק את המרחק המוגדל שקבעתי לעצמי .
הכביש דרומה טוב ולאחר מספר ק"מ מאזור נאסקה, השטח חוזר להיות מדברי לאורך עשרות ק"מ ורק הנחלים שיורדים מההרים, יוצרים אזור פורח לאורך הנחל שהביא איתו התישבות חקלאית שכאן היא בסיסית ופשוטה ביותר. לאחר כ-100 ק"מ הכביש חוזר לרצועת החוף והטמפרטורה שוב יורדת עד ל – 24 מעלות ורוח מכוון הים יוצר שינוי קיצוני לעומת פנים היבשת. הנופים משתנים מספר פעמים לאורך הדרך דרומה וגם כאן עמקי הנחלים יוצרים נאות מדבר יפים, כאשר הם חוצים את המדבר לכוון הים. היום ראיתי לראשונה מספר אופנוענים, 4 במספר, אך הם היו בכוון צפון. לקראת השעה 15:00 אחר הצהרים הגעתי ל – Camana היעד שלי. שם נתקלתי בנושא שלא חשבתי עליו מספיק: היום הוא היום האחרון של השנה האזרחית והרבה אנשים יוצאים לחופשה שנמשכת לחופשת הקיץ שמתחילה כאן בינואר. לאורך עשרות דקות לא מצאתי מקום מתאים במחיר "סביר" שהוא פי 3 מהמחיר ששילמתי אתמול. יצאתי כרגיל לסיבוב היכרות אך לא יותר מזה, למרות החגיגות שמתקיימות החוף הים לכבוד השנה החדשה והפיתוי להשתולל, סגרתי את היום מוקדם. מחר יום חדש והדרך קוראת לי לרכוב.

שוב שנה אזרחית טובה לכולם

יום שלישי 1.1.2013
היציאה מ – camana כמו כל הדרך דרומה, היתה יחסית פנויה בזכות חופשת השנה החדשה. מיד לאחר שעוזבים את העיר, הכביש נכנס שוב לתוך היבשת וחוזר להיות מדברי מלבד ערוצי הנחלים שיוצרים אזורי מחייה וחקלאות. הכביש טוב והנוף יפה וכך עובר הזמן והדרך לכוון העיר tacna היעד של היום. הרוחות התחזקו מאד בשעות הצהרים והחום גם הוא התגבר וחוץ מזה, שום דבר מעניין מלבד העובדה שהאופנועים שראיתי היום גם עלו צפונה, לפעמים נדמה לי שרק אני רוכב דרומה. אחה"צ הגעתי לעיר שגם בה היה קל להסתדר מכוון שגם כאן התנועה היתה דלה. בעצירה האחרונה רשמתי לי מספר אפשרויות להעביר את הלילה וברגע שזיהיתי את הראשון שהיה לו גם חניון התמקמתי ועדיין הספקתי לצלצל בשעה סבירה למשפחה בארץ. מחר אני חוצה את הגבול לצ'ילה ומתכוון לעצור ב- Arica כדי לבחון את המחירים של כל הדברים שכל כך מדברים עליהם .

יום רביעי 2.1.2013
היציאה מ – Tacna – העיר הפרואנית הדרומית והאחרונה שלי – היתה פשוטה וכנראה שהפרואנים עוד לא התעוררו לשנה החדשה. התנועה על הכבישים היתה דלילה, מה שלא מקובל כאן. המרחק עד הגבול הוא כ- 30 ק"מ והכביש טוב. היציאה מפרו הפתיעה מאד לטובה, היתה קלה ונמשכה כחצי שעה, ממש מהיר ובתנאים נעימים ואז רכיבה קצרה לכוון תחנת הגבול של צ'ילה. גם כאן הפתיעו ולראשונה ביקשו שאעביר את כל הציוד כולל הארגזים בשיקוף, מה שאילץ אותי לעבודה פיזית קלה. מעבר לזה, היחס היה אדיב. המעבר חדש ונעים והיחס הוגן ולאחר כשעה, הייתי מוכן עם האישורים לכניסה למדינה. הבעיה היתה השעה. ההפרש מול פרו הוא תוספת של שעתיים… הסתבר שבצ'ילה כבר צהריים ולכן החלטתי להתמקם בעיר הנמל-  Arica ולהתארגן להמשך שכולל; החלפת כסף, לימוד המסלול המועדף, בחירת מקום בעיר הבאה וכד'. אריקה היתה ההפתעה השלישית היום. העיר נעימה ויש בא הכל. היא נקיה ובכלל לא אפורה כמו שמצוין בספרי מסע. מכוון שהיה לי גם זמן, הלכתי לטייל ברגל אל הצוק המשקיף על העיר ונהנתי מההליכה סתם ברחובות.

יום חמישי 3.1.2013
מדהים עד כמה פשוט לפעמים להכיר עיר שהגעת אליה רק אתמול. הבוקר בלי לשאול – פשוט היה לי ברור איך להגיע לכביש הפאן-אמריקן דרומה. מזג האויר היה נעים, אבל כאשר הכביש נכנס לרמה הפנימית של היבשה, הקור היה פשוט ממקום אחר. מה שאילץ אותי לעצור ולהתחיל להוסיף שכבות ביגוד שכבר שכחתי מהן. הכביש יורד מדי פעם לעמקים ואז הנוף מקבל צורות שונות ויפות. אך רובו עובר ברמה הפנימית של היבשת שכבר מאז הכינה לפרו מצפון הוא נוף מדברי חולי יבש. כמובן, שוב ראיתי אופנועים שעולים צפונה. היום ספרתי 5. להפתעתי, גם עקפו אותי 3 אופנועי BMW לכיוון דרום. הם המשיכו דרומה ואני פניתי מערבה לכוון Iquique ואחרי מספר ק"מ נעצר לידי Vstom 1000 עם בחור קנדי ששייך לשלושת הרוכבים שעקפו אותי, הוא התנתק מהם ולא ידע לאן לרכוב ורק ידע שהם רוכבים לעיר המכרות – Calama. הסברתי לו לאן לפנות והוא סיפר לי ששלושת הרוכבים האחרים הם מונצואלה והם רוכבים יחד כבר כ – 3 שבועות גם הם בדרך מאושוואיה. ניפרדנו והוא פנה לאחור בניסיון להשיג את הקבוצה. כנראה שכמו שיש גל רוכבים דרומה (מה שאני לא עליו) יש גם גל שעולה צפונה (הערת עורך: לפי סקר שעשה אתר הורייזון-אנ'לימיטד, בכל רגע נתון בשנה, מתרוצצים בדרום אמריקה כ- 1200 רוכבי אתגר מכל העולם!) ובמידה והם היו באושוויה וזה במרחק של כ- 3 שבועות זה אומר שהם היו שם בשבוע השני של דצמבר שיכול להיות עדיין קר שם. אחה"צ, הגעתי והתמקמתי במלון נחמד במרכז העיר. המחירים כאן גבוהים ב – 50% מאשר בפרו. במיוחד עלויות לינה ובנוסף, המקומיים יצאו לחופש הגדול שלהם מה שגם מייקר את הכל… עשיתי את הסיבוב הרגלי הקבוע שלי בהגיעי למקום חדש וחוץ מהאזור "הויקטוריאני" של העיר, איקויו היא עוד עיר שינה בין המדבר לרצועת החוף המשרתת אוכלוסיה של עובדי מכרות חקלאות ומסחר. מעין קופי של עיירות חוף דומות בצפון צ'ילה ולאורכו של כביש מס' 1.

עד כאן לפעם זו. ממני   גבי

————————————————————————————————————————————————-

עריכה קלה, יוני. כל הזכויות C לצילומים ולסיפור שמורות לגבי פלקסר

————————————————————————————————————————————————

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   יש תגובה אחת, הוסף תגובה    

« פוסטים נוספים