הרפתקה דוט קום

מציג פוסטים מחודש אוקטובר, 2012

15 באוקטובר 2012 קובי ועידו. מסיימים את סיבוב מרכז אסיה

סיכום קצר לפני הסיכום הממשי

שני רוכבים יצאו לדרך לפני חודשיים. עכשיו ממתינים למעבורת חזרה לארץ. זמן לקצת סטטיסטיקה. להלן דברי קובי: (בקרוב, השלמת הסיפור באתר ARTMOTO.CO.IL העשיר בתכנים – של קובי. כאן)

"כרגע נמצא בנמל לבריו 70 ק״מ דרומית לאתונה. ממתין לעידכונים על הגעה של מעבורת.
זהו … המסע הסתיים. תחושה של שמחה מהולה בעצב מתוק. סך הכל 14,000 ק״מ שמתוכם 3,000 ק״מ רכיבת שטח.
תכנון של ששה חודשים לערך. 13 מעברי גבול. 933 ליטר דלק. 40 כניסות לתחנת דלק. ממוצע רכיבה: 240 ק״מ ליום. מרחק הרכיבה הארוך ביותר ביום אחד: 850 ק״מ. הקצר: 200 ק״מ. המלון הזול ביותר: 2 דולר. היקר ביותר: 240 דולר. שיא שעות רכיבה: 14.5 שעות ביום. הקצר:  5 שעות. תצרוכת דלק ממוצעת למסע: 15.8 ק"מ/ליטר. פעמיים נתינת שוחד; הגבוה 50 דולר, הנמוך 2 דולר. החלפת מצבר – חוץ מזה: 0 תקלות !!! מתוך 60 ימים – יומיים גשומים. טמפרטורת שיא: 38. טמפ' הכי נמוכה: 7 מעלות. שיא עצירה לבדיקה של שוטרים: 5 פעמים ביום במדינת אזרבז׳אן. זמן המתנה לחציית גבול: בקזחסטן 12 שעות. תודה ונתראה בארץ".
קובי, עידו ושני אופנועים מאובקים…

בצילום: קובי ועידו בפגישה עם קבוצת רוכבי KTM ביוון

458546_372115559535292_1158132695_o.jpg

————————————————————————————————————————

כל הזכויות C לסיפור ולצילום שמורות לקובי שמואל.

———————————————————————————————————————–

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   לחץ כאן כדי להגיב ראשון!    

13 באוקטובר 2012 המסע העולמי של אדם שני-אוסטרליה חלק 2

התחברות למקום דורשת זמן

אנשים, מעורבות, שמחה ועצב.

Tar at last!.JPG


הצג את הוראות נסיעה ל-Broome, Western Australia, Australia במפה גדולה יותר

כאשר הגעתי לראשונה למלון הדרכים הוורוד באודנאדאטה Oodnadatta לא חשבת לשהות במקום הרבה זמן, אך מצאתי עצמי עובד שם למשך 3 חודשים.
העבודה היתה ברובה תיקון מכוניות ישנות, תיקון תקרים או תדלוק מטוסים ומסוקים קטנים. מדי פעם, אדם פלייט Adam Plate הבוס שלי, היה מצרף אותי לנסיעה במשאית המרצדס שלו, להובלת דלק מטוסים למנחת מרוחק בקצה מדבר סימפסון Simpson Desert, מנחת שמשרת פקחי חיות בר מקומיים. בנוסף היו ימים בהם הייתי יוצא ל"מייל-ראן", באחד מרכבי הארבע על ארבע של אדם. באוסטרליה העברת דואר לאיזורים מרוחקים, נעשית בידי קבלנים פרטיים ולאדם פלייט, הבוס שלי, היתה יד בכל דבר. אדם ואשתו לין תמכו בנוסף, גם בבית הספר האבוריג'ני בעיירה.

Local Kids.JPG

אך למרות כל החוויות הנפלאות האלו, הדרך קראה לי ויצאתי שוב לרכוב מעט. בעלי מלון הדרכים ביקשו ממני לשוב לעבוד עבורם עוד. אז לקחתי חופשה מהחופשה ורכבתי לדארווין וחזרה, רכיבה שארכה 3 שבועות ובה כיסיתי כ-6000 ק"מ.
ברכיבתי צפונה, עברתי את אולורו Uluru, או "איירס רוק" – גוש הסלע האדיר הנעוץ במרכזה של אוסטרליה ולאחר שעברתי את אליס ספרינגס, פניתי צפון מערבה על מסלול הטאנאמי הרבה יותר מ-1000 ק"מ של דרך עפר מטלטלת חרושת תלמים.
לוקח קצת זמן להבין עד כמה עצומים הם מרחבי אוסטרליה ועם מספר מועט של כבישי אספלט, זה גן עדן לדרכי עפר. דרכים חוצות את הארץ מצפון לדרום ומזרח למערב, כולן דרכי עפר בכל מצב שתעלו בדמיונכם. רוב דרכי העפר הללו מתוחזקות ברמה מאד גבוהה והאוסטרלים הם נהגים טובים מאד – הם ישייטו שעות בשמחה ב- 90 מייל לשעה, בהן יכסו מאות קילומטרים ביום. תחנות דלק באאוטבק, כאשר נוסעים בשטח, מעטות ורחוקות מאד זו מזו ושוב – זה שיש לי על הHP2 טנק דלק למרחקים ארוכים – היא ברכה באיזורים שכאלה.

בלילות הקמתי אוהל לצד הדרך ללא נפש חיה מסביב והמדבר כולו היה שלי.
דארווין Darwin היא העיר הגדולה בטריטוריה הצפונית Northern Territory של אוסטרליה ויש לה דופק אנושי קוסמופוליטי – עם הרבה תושבים ממוצא אסייתי שהיגרו לכאן עם השנים. תקופת התיירות הייתה בשיאה כשהגעתי לשם וכל המיטות בעיר היו תפוסות, כך שביליתי את היום במרכז העיר ורכבתי לעיבורי העיר בלילה.
ובחלוף כמה שבועות, נגמר לי הזמן. חזרתי ופני שוב לאודנאדאטה בלב היבשת. זו היתה דרך בת 2400 ק"מ. מאחר ו- 2200 מתוכה היא הסטיוארט הייווי Stuart highway,  טסתי דרכה בתוך יומיים וחצי.
היה טוב לחזור ולפגוש את הפנים המוכרות של אודנאדאטה ובמהרה שבתי לעבודה.

Darwin Market.JPG
אדם, הבוס שלי, מינה אותי כאחראי למוסך ונסע דרומה לאדלייד Adelaide לשבוע, כדי להתחרות במירוץ עם מכוניתו. יומיים אחר כך, קיבלנו את החדשה המאד עצובה: שאדם פלייט, איש האאוטבק האמיתי, נהרג בתאונה בעודו נוהג במכוניתו במירוץ טארגה באדלייד  Adelaide targa race. לין רעייתו, בישרה לי על כך ופשוט עמדנו שם למשך דקה ארוכה, מבלי לקלוט מה בעצם קרה.
השבועות שלאחר מכן היו מאד קשים לכולנו – משפחתו של אדם נסעה כדי לארגן את הלווייתו באדלייד הרחוקה ואני נשארתי מאחור ודאגתי לתפקוד המוסך ותחנת הדלק. כאשר לין ושלושת בנותיה שבו מההלווייה, מאות אנשים מכל קצוות האאוטבק באו לחלוק כבוד לאדם פלייט ובני משפחתו.

Late Adam Plate- the Boss in Oodnadatta.JPG

אדם פלייט ז"ל. ליד האופנוע שלי

IMG_7181.JPG

עבודתי הסתיימה ובוקר אחד בשעה מוקדמת, העמסתי את האופנוע במטלטלי והתכוננתי לצאת. חיבקתי את לין, נפרדתי מכולם והנעתי. תוך כדי החלפת הילוכים, מלון הדרכים הוורוד הפך להיות נקודה קטנה במראות הצד. אך בתוכי עמוק עמוק, הוא יהיה תמיד חלק גדול ממני.
מאחר וכבר ראיתי את המרכז האדום של אוסטרליה, דהרתי צפונה במהרה "מרביץ מרחקים" – כמו שחלק מהאופנוענים מכנים. ולאחר עצירת טיפולים שכללה: צמיגים ושמן חדשים בדארווין, פניתי מערבה לאוסטרליה המערבית West Australia WA. מה שהמקומיים מכנים "הגבול האחרון"!
בין היעדים הכלולים ברשימה האוסטרלית הארוכה של דרכי עפר מיתולוגיות, נמצא "מסלול דרך גיבּ" “Gibb River Road”. עליו עליתי. הדרך חוצה את האיזור הנקרא Kimberly קימברלי . 800 הק"מ של הדרך הזו נסללה כנתיב עדרי הבקר, אחת מהרבה דרכן הועברו מאות ראשי בקר מאיזורי חוות הגידול, לנמל הקרוב. ייצוא בשר בקר ,היווה מרכיב חשוב בהתפתחות הכלכלית של אוסטרליה, מאז שהחל השימוש בקירור באניות משא ב-1876 – מה שהפך את אוסטרליה לספק הבשר העיקרי של האימפריה הבריטית. היום אגב, רוב בשר הבקר מיוצא לאסיה ומדינות ערב.

עצרתי בקונוארה Kununarra להצטיידות ופגשתי שני רוכבים אנגליים על שני KLR 650 ג'ון ואחיו סטיב. קישקשנו מעט והחלטנו לרכוב את הגיב ביחד.

מעבר מים אחד מני רבים

Bush camping.JPG

קמפינג לילי בלב הבוש האוסטרלי

ארבעת הימים אחר כך היו נהדרים – היינו מתעוררים בשעה חמש בכל בוקר, מקפלים את המאהל ורוכבים את השעות המוקדמות של היום, כדי להמנע מהחום הכבד של אחר הצהריים. ישנן המון בריכות טבעיות, נחלים וקניונים לאורך הדרך וכמעט בכל יום עצרנו למרגלות קניון נחמד וקינחנו בשחיה ארוכה ומהנה. חלק מאותן בריכות "נחמדות" מכילות תניני מים מתוקים…! "אל דאגה" נאמר לנו, "הם אינם אגרסיביים כמו הקרוקודילים של מים מלוחים".

זמן לשחיה "אין מה לדאוג מייט…"

מסלול העפר מגיע עד דרבי Derby ולאחר הימים הארוכים האלה של דרכים חרוצות תלמים ומטלטלות. הרבה חציות של מעברי מים, שמחנו לעלות שוב על כביש אספלט.
נפרדנו בדרבי ואני פניתי למחרת אל העיירה ברום  Broome.

חוף ברום

מזג האוויר כאן בברום, טוב בהרבה מזה שבצפון אוסטרליה וכבר אני מחבב את העיירה הקטנה הזו. לברום יש חוף ים נחמד והיסטוריה מעניינת מאד של שליית פנינים מתוך הים הצלול.
כאן אנוח קצת ואז אמשיך דרומה לאורך החוף המערבי.
אלו החדשות מכאן. תשמרו על עצמכם ושנה טובה!
אדם.

————————————————————————————————————–

תרגם וערך יוני. כל הזכויות C לסיפור ולצילומים שמורות לאדם שני

————————————————————————————————————-

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   לחץ כאן כדי להגיב ראשון!    

7 באוקטובר 2012 גבי ממשיך במרכז אמריקה דרומה- כתבה 25

גבי חותר דרומה לכיוון פנמה

פוגש  רוכבים, פוגש מקומות ופוגש הרבה גשם

P1060244.JPG


הצג את הוראות נסיעה ל-Neily, Puntarenas, Costa Rica במפה גדולה יותר

יום שישי 28.9.2012
היציאה היום היתה קלה ויעילה, עליתי מייד בפעם האחרונה להפעם על ה – 200 דרום מערבה שהופך להיות מ – Arriaga  דרומה כביש 4 מסלולים. אמנם הכביש החדש עולה צפונה אך עדיין אפשר לרכוב טוב יותר מכל דרך אחרת שהייתי עד היום במקסיקו. הנוף ממשיך להיות יפה כרגיל והגשם שירד אתמול בערב מנקה את האבק והירוק הופך להיות יפה יותר. אתמול בערב לפני השינה, שמתי לב למפה של מחוז צ'יאפס ( שבו אני נמצא ) ובאתי לבדוק היכן מעברי הגבול שיכולים להחזיר לי את הפיקדון ואז הסתבר לי שזה בכלל כ – 40 ק"מ לפני הגבול על הכביש הראשי לפני העיר Tapachula . למזלי, בעלת המלון שראתה שאני מחפש, העירה את תשומת ליבי לנושא, אחרת מה שקורה שהרבה אנשים מגיעים לגבול ומבינים שזה לא המקום המתאים והבנתי שיש כאלה שאפילו מוותרים על הפיקדון. אני רוכב לא מהר אך מכוון שהכביש פנוי והוא בעיקר מישורי אני מתקדם מהר ולא מרגיש צורך לעצור בדרך למנוחה ומנצל את התידלוק למנוחה קצרה. מכוון שאני יודע בערך היכן צריך להיות ה –  Aduana ( מכס ) אני מחפש את השלט המתאים  פתאום קופצים עלי 2 בחורים צעירים כאשר אני עוד בנסיעה ואומרים שהם מהמכס ועלי לעצור בצד. זה ניראה לי מוזר אבל מה עם במיקרה הם אכן אנשי מכס, הם מבקשים את המסמכים ואומרים לי לגשת לחלון המתאים וזה מה שאני עושה ואז אני שואל האם הצעירים שעצרו אותי הם מוכסים והתשובה שלילית. אני מציג את המסמכים המוכס יוצא איתי לאופנוע כדי לצלם את מספר השילדה ואז אני רואה את הצעירים בלי השלטים שהיו להם לפני זה כאשר הם עצרו אותי. כאשר חזרתי ואמרתי להם שהם לא מהמכס הם אמרו שהם מהמכס בגואטמלה והם דואגים לתיירים שיקבלו את ההחזר לפיקדון ואני חייב לעבור היום את הגבול. אני חוזר למוכס ושואל האם נכון שאני צריך לעבור היום והתשובה שוב שלילית. אני חושב שבעצם הם רצו ללוות אותי לגבול לעזור לי בסידור הניירת תמורת סכום מסויים. את זה הבנתי מאוחר יותר. החלטתי שאני לא עובר היום את הגבול ומכוון שעדיין מוקדם אמשיך לעיירה CD.Hidalgo  שהיא ממש על הגבול. בכניסה לעיירה התלבש עלי מאכר עם אופנוע שכמעט שיכנע אותי לעבור את הגבול מכוון שהמלונות שם טובים יותר ויש להם מזגן מה שאין במלונות כאן. ברגע האחרון החלטתי שאני נישאר ואז הוא ניזכר שיש כאן מלון עם מזגן בחדר ובו התמקמתי. עשיתי צילומים של המסמכים ( תזכורת מהניסיון הקודם ) ולמדתי את מעבר הגבול שנימצא כמה מאות מטרים מהמלון. בסה"כ העיירה די לא נעימה אך זה לא מפריע לי, עכשו גם התחיל גשם אבל הספקתי לבקש להכניס את האופנוע מתחת לסככה שיש כאן, כדי לשמור על המסיע שלי מרטיבות. בסה"כ מאד נהנתי במקסיקו. הנוף יפה מאד. האוכל נהדר ובכל המקומות קיבלו אותי יפה. והכי חשוב לא הרגשתי מאויים בשום מקום. שבת שלום      גבי

יום שבת 29.9.2012
למרות כל ההכנות הבוקר התחיל עקום, הגעתי למעבר הגבול ישר למכס כדי לקבל חותמת יציאה ואז ביקש ממני המוכס את הקבלה על תשלום הכניסה בסך 294 פזו שהם בסך 25 דולר בערך. למרות שידעתי שהוא קיים אצלי לא הצלחתי למצוא ואז התחיל המרוץ לתשלום נוסף:  1. ללכת למסוף הנכנסים רגלית ולשלם שוב . 2. עומד בתור ואז מסתבר שהם לא מקבלים כרטיס אשראי ולי אין את הסכום הנ"ל.  3. לרוץ בחזרה לעיירה להמיר כסף. 4. לעמוד שוב בתור לשלם. 5. לחזור למוכס עם השובר. כל זה לוקח כשעה מיותרת ותשלום מיותר כמסתבר בהמשך . אני עובר את הגשר / גבול ומגיע להתחלת התהליך בצד הגואטמלי: 1. חיטוי האופנוע ( מי שמע על דבר כזה ) 2.5 דולר. 2. חותמת כניסה לגואטמלה ( תשלום נוסף , שאני לא זוכר מהו ). 3. תהליך קבלת אישור לאופנוע ( לקח יותר משעה) מתחיל בצילומים של רוב הדברים הכנתי מראש. אבל חותמת כניסה לגואטמלה קיבלתי רק עכשו אז לך תצלם ( יש לצאת לעיירה, מכוון שלהם אין שרות כזה ). לחזור ולעמוד שוב בתור בינתיים נדבק אלי מאכר (שהפעם הוא באמת עזר ) הקיצר, שיגעו אותי ואני כבר מזיע כולי, אבל רגוע . הגעתי למעבר ב – 8:00 בבוקר ויצאתי אחרי 10:00 ואז ללכת להוציא קאצלים ( הכסף המקומי ) ואז לצאת לדרך. אני עולה על כביש 8 שמביא אותי לכביש Ca2  שיקח אותי עד הגבול עם אל סלוואדור. הכביש רחב יותר, אך מאד משובש והרבה יותר מלא ברכבים כך שהרכיבה איטית. הנוף שונה מעט, בעיקר מכוון שהשטח יותר מישורי ויש הרבה חקלאות בסיסית בצידי הכביש, מעורבת בצימחיה טרופית אך לא צפופה שיוצרת נוף נעים מאד. אני מצליח לשמור על התכנית ולהגיע לעיר  Escuintla ואז אני מחליט להמשיך, משתי סיבות: א. המאכר אמר לי שלא כדאי לישון שם. ב. בדרך היום אחרי כשעתיים של רכיבה, פתאום רוכב לידי טייל נוסף על אופנוע  B M W עצרנו בצד וקישקשנו, הוא גרמני בן 44 שמטייל מזה חדשיים וחצי עם האופנוע שלו מאלסקה עד ארגנטינה, עם צמיגים של  Off Road אך בפועל רק בדרום אמריקה בתכנית שלו לרכב בכבישי עפר. הוא רוכב במסלול שונה מעט משלי ובמהירות שונה (יש לו עוד שבועיים הפלגה מפנמה לקולומביה ) וראיתי את זאת מייד כאשר התחלנו לרכוב. הוא פשוט רוכב כמו מטורף והוא אכן אישר לי את זה בשיחה ובנוסף גם הוא הזכיר את העובדה שאמרו לו לא לעצור ב – Escuintla . החלטתי להמשיך ל –  Taxico ובסוף המשכתי עד  Chiquimulilla שבה אני ממוקם ללא אינטרנט למרות שהם אמרו שיש. מחר יש לי כ – 70 ק"מ עד הגבול ואני מקווה להצליח יותר הפעם .

יום ראשון 30.9.2012
הייתי קרוב לגבול ממה שחשבתי, רק שקטע ממנו היה משובש מאד. בשעה מוקדמת מאד התעוררתי ומכוון שאין אינטרנט, היציאה שלי היתה כבר בשעה 7:00 בבוקר. ביציאה מגואטמאלה עיכבו אותי כשעה, עד שנתנו את האישור של יציאת האופנוע את המדינה וזה עוד כלום לעומת השעתיים שהייתי במכס של אל סלוואדור לקבלת האישור לכניסה עם האופנוע. הזמן פחות חשוב, מה שלא נעים הם התנאים של המקום הטמפרטורה היא כ – 35 מעלות והלחות 90% בלי איוורור. פשוט סאונה בלי תנועה ובלי מים או אדים. לקראת השעה 11:00 סיימתי את התהליך ואני רשאי לרכוב כיום וחצי באל סלוואדור (זה בערך הזמן עד הגבול עם הונדורס) שכנראה אותו תהליך יהיה שם וזאת בשביל מספר שעות בודדות שאהיה שם. הבחור הגרמני שפגשתי אתמול ושרכב לאנטיגואה הגיע כשעה אחרי וזאת כאשר רכב יותר מ – 130 ק"מ עד הגבול. נתתי לו מספר טיפים והמשכתי לאל סלוואדור, הכביש רחב יותר אבל עדיין משובש כל זאת עד העיר  Acajutla שמשם הכביש באיכות טובה וכולל שוליים ומעט מאד    Topes  וזאת הפתעה נעימה, המאפשרת רכיבה נעימה לאורך זמן. הנוף יפה לאורך כל הדרך ואני יכול אפילו לעצור ולצלם, אחר הצהרים המוקדמים, אני עוצר במקום עם נוף מדהים לבקבוק קולה ונהנה מהאוירה (התמונה תסביר הכל) לפתע עובר הבחור הגרמני עושה לי שלום וממשיך. נראה לי שלפי התכניות שלו אין לו אפשרות אחרת  פתאום הוא חוזר ואנחנו יושבים ומקשקשים והיה ברור שלפחות היום אנחנו ממשיכים יחד. מה שכך היה. לוקח זמן להתרגל לרצון של כל אחד כמו להיכן להגיע היום, בחרנו את La Costa Del Sol  שבהמשך של העיר La  Libertad  מה שמסתבר, שהמקום מאד תיירותי ואנחנו מתקשים למצוא מקום טוב במחיר סביר. בסוף לקחנו חדר בלי מזגן, אבל הוא התעצבן עד שהחלטנו. מחר הכוונה לעבור את הגבול להונדורס ולישון שם כדי לא לסבול פעמיים באותו יום פעם בכניסה ופעם ביציאה .

יום שני 1.10.2012
הבחירה של מקום הלינה אתמול בלילה היתה נוראית. החדר היה חם ולא התקרר גם עם המאוורר המגמגם, לא היה שום מקום לשבת לאכול והאנשים במקום לא היו נעימים, המיטה לא נוחה ובעצם במילה אחת: – נפילה! שכולל את העובדה שאין אינטרנט. בבוקר היום יצאנו מוקדם מאד, מה שגרם לכך שהתקדמנו די מהר לגבול, רכבנו על כביש מספר 2 שהולך לאורך החוף ולקראת השעה 11:00 היינו כבר בגבול. היציאה מאל סלוואדור היתה מהירה להפתעתינו ( בגלל הכניסה המתישה ) ואז עברנו להונדורס לאחר שהדפנו את כל המאכרים שניטפלים על כל עובר בגבול. אפילו ההתחלה של הכניסה היתה מהירה ( בהגירה ) ואז הגענו למכס ולמרות היחס הנעים שקיבלנו התהליך לקח כ – 3 שעות שבהם אתה עומד בתורים השונים: לצילומים, לתשלום, לחתימות, למילוי טפסים ואז שוב לצלם. היום הייתי לא רגוע ודווקא הגרמני היה רגוע ושליו. בסביבות השעה 14:00 יצאנו לדרך שוב כאשר ברור שאנחנו מתקרבים לגבול ככל האפשר ובחרנו בעיירה  San Marcos de colon הנעימה וכאן אנחנו ממוקמים. מחר אנחנו נעבור את הגבול וכנראה שניפרד בגלל המהירות והמרחק שהוא רוצה לעשות. היום בבוקר, אני הובלתי ולכן רכבנו בתנאים שאני אוהב. לאחר שעברנו את הגבול הוא הוביל וזה לא מתאים לי מאד, אין ספק שהוא רוכב טוב אבל המהירות והתקיפות שלו – לא מתאימים לי. הכביש לא רע, אבל כל כמה  ק"מ ישנם בורות בכביש שבמידה ואופנוע נכנס אל אחד כזה, לא בטוח שעובר אותו ואני זקוק ליותר שיקול ממנו. לא ברור שזה המצב בניקראגואה, אבל הוא רוצה להגיע עד הגבול עם קוסטה-ריקה ואני רוצה גם לטייל מעט לפני המעבר לקוסטה-ריקה. סיפור קטן שאני רוצה לספר נוגע לשאלות שאני נשאל. ראשית, המבטים על האופנוע מדהימים מידי פעם יש סימונים של וי ולפעמים כאשר אני עומד או בחניה, תמיד תבוא השאלה העיקרית כאן: "לאיזה מהירות הוא מגיע?" לך תסביר להם שהחננה שרוכב עליו לא עובר את ה – 100. רק מדי פעם תשמע את השאלה: "איזה נפח מנוע זה?" אבל אין ספק שהם מעריצים תיירים על אופנוע. עד כאן להפעם , שבוע טוב    גבי

יום רביעי 3.10.2012
את הבוקר העברנו כל אחד עם הטלפונים שלו. הפרשי השעות מאפשרים לנו לדבר רק בבוקר מאחר שכאשר מתחילים לרכוב קשה להתארגן לטלפונים. כבר אתמול איקי ) הבחור הגרמני ) שיש לו זמן ומתאים לו לרכוב מעט היום עד העיירה  San juan del sur ומשם נעבור את הגבול לקוסטה ריקה, והמרחק הוא של 100 ק"מ בלבד, כך שיכולנו למרוח מאד את הבוקר. לקראת 11:00 יצאנו לדרך הלא קשה ולא מסובכת מלבד הרגע שהתחלנו לראות את המכשפות ( כמו שקורא להם יוסי ), אותם עמודים שמיצרים חשמל מרוח ואז אתה יודע שמגיעים לאזור עם רוחות חזקות מה שכך היה. הגענו לעיירה ודי התקשנו למצוא מקום מתאים אך לבסוף גם זה נמצא. לאחר ההתארגנות, יצאתי לסיבוב ולהפתעתי ראיתי בית חב"ד וכאשר נכנסתי, היו רק העובדות המקומיות שלא ידעו להגיד מה קורה היום או בהמשך של חג סוכות. אחר הצהרים, הלכנו לאכול ולאחר מכן הלכנו לטייל על החוף ואז ראינו 4 אופנועים גדולים שהיו מוכרים לאיקי ואכן כאשר הגענו אליהם, הסתבר שהם מפליגים על אותה ספינה מפנמה לקולומביה. קבענו ללכת לאכול ביחד ארוחת ערב וניצלתי את המצב כדי לצלם מנות אוכל שמגישים במסעדות טובות בארצות השונות שעברנו. במהלך הארוחה דיברו על הנסיעה של כל אחד, בעיקר כאשר אצל כולם הבסיס הוא אלסקה – אושוואיה כל אחד בצורה אחרת, אבל נקודות הקצה דומות. נפרדנו בידיעה שלפחות הם נפגשים בעוד 8 ימים. אני שלחתי מייל בתקווה שיש מקום בהפלגה שלהם. זאת עונה חלשה ויש סיכוי אני אדע בימים הקרובים .     חג שמח    גבי

יום חמישי 4.10.2012
קבענו יציאה בשעה 7:30 אבל בשעה 6:30 היינו מוכנים שנינו ויצאנו לדרך. עלינו חזרה על הפאן אמריקאנה דרומה לכוון הגבול עם קוסטה ריקה. היציאה מניקארגואה לא היתה קשה, חוץ מטרטור קטן מאישור אחד לאחר ואז רכיבה לצד השני ששם כבר זה לקח יותר זמן למרות היחס האדיב שקיבלנו בכל עמדה, אבל בכל זאת את הרכיבה לתוך המדינה, התחלנו בשעה 11:00 כך שבעצם המעבר לקח כ – 3 שעות שחלקם היו מלווים בגשם כך שזה לא היה נורא. בקוסטה-ריקה המשכנו לרכוב על כביש 1 שגם כאן ה – פאן אמריקאן וזאת עד העיר Liberia  שם קבענו שנחליט איך ממשיכים. ישבנו לכוס קפה. מכוון שאני רוצה לבקר בחצי האי  Nicoya שלא הייתי בו בעבר והוא רוצה יותר לראות את הפארקים היפים שאני כבר ראיתי, החלטנו להפרד ל – 4 ימים ולהפגש ב – 8 לחודש ביציאה של מעבר הגבול של קוסטה-ריקה להמשך משותף. אני פניתי מערבה על כביש 21 לכוון העיירה Santa cruz בתקווה למצוא מרכז מבקרים כדי להשיג מפה טובה של קוסטה ריקה, לאחר שעברו כמה ק"מ ולמרות השלטים שיש מרכז מבקרים. לא ראיתי אחד כזה ועצרתי במשרד של חברת ההשכרה וביקשתי מפה שהייתי מוכן לשלם אבל הבחור נתן לי אותה והסביר לי איך להגיע ליעד שלי שהוא ה – פאצ'ה ממה. כמו ההסבר לפני סנטה קרוז פניתי לכביש 160 לכוון אזור החוף, לאחר כ – 40 ק"מ, הסתבר שהכביש הופך להיות כביש מהודק אך מחורר והמרחק שנישאר הוא של מעל 30 ק"מ והחלטתי שזה לא מתאים לי ואני עושה את הדרך חזרה לכוון סנטה קרוז ומשם חוזר ל 21 לכוון מערב. הגעתי לעיר Nicoya  ופניתי על כביש 150 לכוון החוף. הנוף מדהים שזה מה שאני זוכר מקוסטה-ריקה שבעיני היא מהיפות בארצות תבל. בשעה 16:00 הגעתי ל -Samara. כאשר שאלתי על המרחק ומצב הכביש לכוון  Samara שלידה נמצאת  הפאצ'ה ממה, הבנתי שזה לא מתאים מכוון שהחושך יורד כבר בשעה 17:30, החלטתי למצוא מקום ללילה ומחר אני אחליט על ההמשך שלי בחצי האי. מצאתי מקום יפה אני אחרי ארוחה טובה של אורז ושעועית שזהו אוכל מאד מקובל כאן. רק שהשעועית שונה מאד משלנו. אך אני אוהב אותה מאד. עד כאן להיום   סוף שבוע נעים     גבי
יום שישי 5.10.2012
אתמול כאשר בררתי לגבי האפשרות לרכב לכוון Sonora  הבנתי שהכביש ממש לא טוב והבוקר החלטתי שאני יורד מסיפור פאצ'ה ממה, גם לאחר שקראתי בהוראות הנסיעה שלהם שאומרות כי עד נובמבר, צריך רכב של 4×4 כדי להגיע אליה. הבוקר גם קיבלתי אישור לזה שיש מקום בהפלגה הקרובה מפנמה לקולומביה ביציאה של ה-12 לחודש. אין ספק שהמזל שיחק פה תפקיד מרכזי, מכוון שלא הייתי מוכן ומודע לבעייתיות שבמעבר בין פנמה לקולומביה. משום מה, תמיד חשבתי שיש קו מסודר של מעבורות ומאחר וזאת עונת תיירות חלשה, לא תהיינה בעיות במציאת מקום. רק שמסתבר, שאין קו כזה עדיין למרות הפירסומים כאילו יש. התכנית המקורית שלי היתה להקיף את חצי האי ניקויה אך ירדתי מזה בגלל מצב הכבישים בכל האזור, בחרתי לרכוב ל –  Uvita ולהנות מהמקום. רכבתי חזרה לכוון העיר Nucoya  משם לקחתי את כביש 21 מזרחה מספר ק"מ ופניתי בכביש 18 לכוון היבשת במטרה להגיע לכביש 1 ( הפאן אמריקאן ) הכביש בסדר, הנוף נהדר כמעט כרגיל וכאשר הגעתי לכביש 1 פניתי דרומה לכוון העיר Esperanza . כאשר הגעתי לכניסה, פגשתי את הקבוצה משלשום בערב, שבנתיים נוספו לה שני רוכבים אחד ממקסיקו ואמריקאי נוסף, קישקשנו קצת והם רכבו לכוון סן-חוזה ואני פניתי לכוון Quepos . באותו רגע התחיל גשם חזק שכל הסימנים המוקדמים רמזו שאכן הוא בדרך. פניתי לכוון סופר גדול ונכנסתי אליו לאחר שהחנתי את האופנוע מתחת לעץ ענק. החום והלחות כל כך גבוהים, שלי אין חשק להוסיף עלי את ציוד הגשם ואני מעדיף להמתין כ – 20 דקות מתחת לסככה או מתחת למטריה, לסיומו של המבול ואז לצאת לדרך וזה מה שהיה. הכביש חדש והרכיבה נעימה במזג אויר חם אך מעונן שהופך את הכל לקל יותר. כאשר אני עוקף את Jaco  אני עוצר לצלם כדי להזכיר לעצמינו שלפני שנתיים היינו פה בחניה לפני הביקור ב -מנואל אנטוניו ( שמורת טבע מדהימה ). אני מגיע לקפוס קצת מאוחר וזה מקשה עלי בחירה טובה של מקום בגלל חוסר הסבלנות לאחר יום ארוך של רכיבה. לאחר ההתארגנות אני יוצא קצת לטייל ומוצא שוק ערב שנפתח ברגעים אלה ואין כמו להרגיש את המקום כמו במקומות כאלה. שבת שלום לכולם.


יום שבת 6.10.2012

התכנית שלי להיום הייתה ליהנות מיום יפה במקום יפה ונסיעה קצרה. הרכיבה היתה אכן קלה. עליתי חזרה לכביש 34 שיורד דרומה עד לעיירה הקטנה Uvita . נכנסתי למלון קטן של בחור ישראלי שחי כאן מזה 3 שנים בשם אלירן שבנה במו ידיו מקום שמתאים לצעירים ובנוסף אין לו אינטרנט ואין לו חדר לאדם לבד. ישבנו וקשקשנו ושתינו כוס נס קפה אמיתי מהארץ ( שהיה נהדר ) ונפרדנו מכוון שרציתי גם לראות כדורגל של סוף שבוע. סיכמתי איתו שבמידה ואני אשאר במקום אני אחזור אליו. החיפושים שלי לא צלחו. כנראה שהמקום מבוקש והם רוצים מחירים גבוהים מאד על חדרים פשוטים, מה שלא מתאים לי. במלון האחרון שניסיתי לבדוק התחיל פתאום גשם זלעפות ואני התיישבתי לחכות עד שהגשם יגמר, אין לי מושג כמה זמן הייתי מכוון שנירדמתי וכאשר התעוררתי השעה היתה כבר 13:00 וזאת כי שפנה אלי מוכר של אמפנדות ושאל עם אני רוצה. מייד לפי הדיבור הבנתי שהוא ארגנטינאי וקניתי 2 אמפנדות שהיו טעימות ביותר. הגשם בנתיים נחלש ואני החלטתי לרכוב לכוון העיר Neily שהיא קרובה לגבול ופשוט לא להתעסק מחר בנושא לינה, כדי לצפות במשחק של ברצלונה נגד ריאל. המרחק הוא של כ – 100 ק"מ והתנועה לא היתה רבה, כך שהדרך עברה בסדר עם גשם קל ברוב הזמן ויותר חזק בחלק מהזמן. מצאתי מקום נחמד לשני הלילות הקרובים ויצאתי לעיירה שאין בה שום דבר מיוחד. חזרתי לחדר לכתיבה וקריאה.

שבוע טוב

גבי

מגבול קוסטה-ריקה פנמה.

—————————————————————————————————–

ערך יוני. כל הזכויות C לסיפור ולצילומים שמורות לגבי פלקסר

—————————————————————————————————

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   לחץ כאן כדי להגיב ראשון!    

3 באוקטובר 2012 קובי ועידו עברו מה"סטאנים" לרוסיה

רוכבים מדרך המשי לדרך הקושי

מימוש חלום עובר בדרך לא דרך


הצג את הוראות נסיעה ל-SARATOV במפה גדולה יותר

185059_426188427437302_1299919633_n.jpg

קובי ועידו עברו מאוזבקיסטן לקזאחסטאן. ארץ ריקה. שטוחה ודרכי פומפייה הגורסות כל מי ומה שנוסע עליהן. להלן קטע קצר ששלח קובי לאחר שהגיעו שוב לטריטוריה למודת אינטרנט. רוסיה.

"כמה ימי רכיבה בשטחים עצומים של קזחסטן ללא אינטרנט, ביקור בבסיס חלל הוותיק בעולם ורכיבה של ארבע עשרה שעות שמהם שלוש מאות ק"מ רצועות שלו שלא נגמרות של שבילי חול וחצץ. קילקול קיבה חום וצמרמורות באמצע שום מקום , אזור זה של העולם אכן קשה ומוגבל ביכולתו לתת מענה גם לצרכים הבסיסים של העוברים בדרך זו , המשכנו לגמות מאות ק"מ לכיוון גבול רוסיה צפון מערב השטחים הבלתי נגמרים והגשם שקידם את פנינו אם העליה לכיוון צפון , עברנו את מעבר הגבול לרוסיה ממשיכים לכיוון דרום לקרני השמש המעטות שנשארו משנה זו באזור זה . אז .. מכול הדרכים הקשות והיפות להתראות חברים בארץ הקודש…"

בקרו באתר של קובי כאן -ותוסיפו הנאה ודעת.

———————————————————————————————————————————————-

כל הזכויות C לצילומים ולסיפור המסע שמורות לקובי שמואל

———————————————————————————————————————————————

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   לחץ כאן כדי להגיב ראשון!    

« פוסטים נוספים