הרפתקה דוט קום

מציג פוסטים מיום מאי 20th, 2012

20 במאי 2012 אבי, רוני וערן – מסע סיבוב פרסה – 1

שלושה שבועות רכיבה אירופאית

עד שיגע הזמן לעשות U

IMG_1038.JPG

עצירה לצ'אפחות עם העורך בצומת גלילות ויאללה למעבורת!

*הערת עורך בונה: במי עסקינן? קבלו כאן תזכורת בטורקית קלה: איפאק יול

17.5עד 20.5 הפלגה

גלגל תנופה מתחיל את סיבובו בעקבות דחיפה קטנה, כוח ראשוני שהולך ונצבר, כך גם כדור שלג, מפתיתים ננסיים עד החרבה של בתים.

אצלנו החלו  דברים לזוז בעקבות רוני שטיינברג מחצרים שהחליט באופן תמוהה שעכשיו כשהוא עוד מעט בן שישים, הגיע הזמן להתחבר למשהו קצת יותר נוח מאופנועי השטח החרגוליים והעצבניים שליוו אותו כל חייו ורכש קי.טי.אם 990, חדש, עם הניילונים והארגזים. לפני שסגר סופית עם עצמו וחבריו בחצרים, הוא קיבל הבטחה מפלדמן ש"יהיה בסדר נעשה לך טיול בחו"ל". הרי אופנוע כזה לא קונים בשביל להסתובב איתו במטעים ובשדות וככה, העניין מתגלגל לנו כבר יותר משנתיים.

החבורה שלנו כללה גם את יוסי שדה ולמעשה חוץ מהגדרה כללית; שיום אחד משהו יקרה, לא עשינו הרבה. המתלהב העיקרי היה יוסי שהחליט שהכי טוב זה להגיע לימת בייקל, שזה איפשהו בסוף סיביר בואך מונגוליה, להקיף אותה ולחזור – סך הכל 25,000 ק"מ ושלושה חודשים בדרכים… הוא הכין ציר מנומק ומסודר. כשישבנו איתו וקיבלנו את הסבריו, נבהלנו ושלחנו אותו להכין חלופה ואז הוא הביא לנו את הים השחור, שכל מה שחסר לו זה ארבעה אופנועים שיקיפו אותו. גם זה קצת הבהיל אותנו וגם את החודשיים שפרוייקט כזה דורש לא יכולנו לתת. בשלב הזה, יוסי כבר רצה להתפטר, אבל איכשהו שכנענו אותו שישאר – כי ליכולת הניווט שלו שנסמכת על חושים אינדיאנים ולג'.פי.אס שרכש – אין תחליף. וכך חלפו חודשים, חורף בא, קיץ עבר ושנה חדשה שגם נגמרת ולפלדמן המצפון מתחיל להציק, הוא הרי הבטיח והבטחות צריך לקיים. בסוף החורף האחרון, החלטנו על תאריך ועל כיוון – משהו שאפשר להתמודד אתו. מעניין ואולי גם קצת מאתגר – משיטים את האופנועים ליוון, עולים להרים ועוברים לבולגריה, בולגריה נחצית ומגיעים לרומניה. שם כבר יש יעד שהוא מעבר הרים בפסגות מושלגות שאותו נעבור או לא, תלוי בשלג, ההגדרה שלי – טיול יו טרן. מגיעים לאנשהו ובתאריך הנכון מתחילים לחזור. אולי לאורך הים השחור וכל ההתנהלות שלנו על כבישים צדדיים, בין כפרים וחוות חקלאיות. מנסים להימנע מכניסה לערים. ישנים בחורשות, מתקלחים בנהרות ואוכלים את מה שצדים… טוב לא בדיוק, אבל כהנחה פרוגרמטית להתנהלות.

עשינו מספר טיולי הכנה בארץ. גיחות של יומיים, בעיקר לרמת הגולן, שם יש חורשה שמצאתי מתחת לתחנות הרוח ונקראית על שמי.. בפעמים הראשונות, רוני היה מבועת לחלוטין מהאופנוע הענק והמזוודות שהפכו אותו למשאית, פעם אחת, הוא השמיד פנסים של מכונית ביציאה מתחנת דלק ופעם אחרת, ריסק עציץ גדול בכניסה לסופר בחניון צמח – צריך לשמור עליו.

יוסי היה הכי חרוץ ולמעשה הקדיש את כל הזמן הפנוי בחודשים האחרונים, ללימוד הציר שבנה וממש תיכנן כל יום; לאן נוסעים, איפה עוצרים, מה יקרה מחר ואיזן את הכל עם מקדמי בטחון של טעויות וקריזות אפשריות. למרות שנקבע תאריך ליציאה לפני יותר מחצי שנה, כשזה מגיע, זה מחריד את כולם וכל מערכת משפחתית, וברוך השם, לכולנו יש אחת כזו – מתחילה להתעורר ולהגיב. אצל רוני, זה עבר בקלות ואפילו בתו נעתרה בסוף ובירכה אותו. פלדמן קיבל את ברכת הדרך מהתוכי של בתיה, שלא סובל אותו וזה הספיק. אצלי גם עבר בקלות, למעט פרוייקט עצבני של מאפיה משולבת עם חנות ובית קפה, שהיה הכרח לסיים ורק יומיים לפני היציאה, הצלחתי להתפנות להכנת האופנוע, הזיוודים ואריזת הציוד. אצל יוסי משהו השתבש ודווקא הוא, שעבד הכי קשה והיה הכי מחויב לטיול הזה – לא איתנו. שָני השאירה אותו בבית ואנחנו מאוד מאוד מקווים שיסתדר להם ושיהיה טוב. כמו בטיול רב ההשראה שעשו לפני כשנתיים ליוון ומונטנגרו.

CIMG2563.JPG

כל מי שניסה לצאת מהארץ דרך הים, חווה את ההתנהלות המייאשת, מול חברות הספנות ותאוות הבצע שלהן. אין ממש תחרות ולמעשה מתוך שלוש חברות, היחידה שנותנת מענה היא "רוזנפלד". פלדמן מקיים שיחות עם הפקידה האחראית על בסיס שבועי ומנסה להוציא ממנה איזו אמירה שתאפשר לנו לתכנן:  "לא. אין לכם עדיין אישור לעלות לאוניה, האופנועים כן, אתם בהמתנה"… וכך עד יומיים לפני מועד ההפלגה. ואם לא היה לנו מקום? אז ביום וחצי, היינו צריכים להשיג כרטיסי טיסה ולהסתדר עם כל הבלגן שכרוך בטיסות? היה לנו מקום, ויותר מכך – קיבלנו שלוש קבינות וספרתי; באניה היו עוד 13 קבינות ריקות לחלוטין. אנחנו היינו למעשה הנוסעים היחידים – אז למה? ככה!

הנחיתה ביוון

זה כבר הולך ומתפוגג, אבל היום הראשון היה יום של כעסים. כעסנו על חברת הספנות. כעסנו על המחיר שגבו מאיתנו – כ-6,000 שקלים לאדם וכעסנו על יוסי. אבל עכשיו, בתוך האוניה, עם החדר הקטן שיש לכל אחד, עם שלוש ארוחות ביום ומזג אוויר חלומי, אנחנו כבר מפוייסים ופלדמן הולך ומשלים את לימוד המפות ותכנון ההתקדמות.

ערן

יותר מדי זמן פנוי.jpg

יותר מדי זמן פנוי

————————————————————————————————————

כל הזכויות C לצילומים ולסיפור, שייכים לערן, אבי ורוני.

———————————————————————————————————–

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   יש 2 תגובות, הוסף תגובה