הרפתקה דוט קום

מציג פוסטים מחודש מאי, 2012

31 במאי 2012 מסע יוּטֶרְן- דיווח 4

בולגריה מכשפת ביופיה

ויוסי שדה מגיע בדהירה… שבוע אחרי.


הצג את הוראות נסיעה ל-Veliko Tarnovo, Bulgaria במפה גדולה יותר

אגם קטן על הדרך.jpg

בולגריה 28.6. – 31.6

לא חשבנו שזה אמיתי ולא האמנו שזה יקרה, אבל יוסי שדה החליט שהוא מצטרף למיזם שלנו, לא וויתר ועלה על המעבורת של יום חמישי וביום ראשון בשעות המאוחרות של הבוקר, ירד לחוף והחל את דהירתו בעקבותינו. לא לגמרי ברור לנו פרץ המוטיבציה הקוסמית הזו, אבל הבטחנו לו שיתקבל בברכה ועל הסתר הפנים שעשה לנו ביום היציאה סולחים ומוחלים.

הוא כאמור יצא מנמל לווריו ליד פיראוס וללא עצירות גמא את המרחק של כ-700 ק"מ עד הגבול לבולגריה. בהמלצתנו העביר את הלילה באיזה מלון ולמחרת בבוקר חצה את הגבול ושוב הוכיח את יכולותיו כנווט או יותר נכון כמפעיל מוכשר של ג'י.פי.אס ומצא את המלון המקסים שלנו שממוקם בלב אזור נידח של כפרים ויערות. וכך בסביבות עשר בבוקר, הופיע בעיקול הדרך והחיוך שלו ממש פורע סדקים בקסדה. פלדמן ורוני יצאו לקראתו ומאז שסטנלי פגש את לווינגסטון לא נרשמה התרגשות כזו. לאחר מכן כשישבנו איתו לארוחת הבוקר, נשאל על הנסיעה המטורפת הזו וענה שזה לא הוא – זה האופנוע שלו שעבד ושמבצע כזה קטן עליו – נו, מה נגיד; 1200 אדוונצ'ר כמעט חדש.

לאחר ההתרגשות הראשונית והשלב של הקפה, נשאל על השתלשלות העניינים שמנעה ממנו להפליג איתנו. הסבריו לא הניחו את דעתנו ואת הביקורת קיבל גם קיבל ולאחר זמן, עזבנו את הענין וההתמקדנו במשימה של היום – התקדמות, כנראה גשומה למרות שהבוקר החל עם שמש גיבורה שנלחמה עבורנו בעננים שחורים ולעת עתה ידה על העליונה.

לאחר רכיבה של כמה שעות, הגענו לאיזה כפר עגמומי הצופה לאגם והגשם שהתגבר, שילח אותנו לתפוס מחסה במסעדה שקיבלנו עליה המלצה. העברת הזמן שם עד שהגשם יפסק, מוליכה אותנו לדיון ארוך ומיאש על המשך דרכנו, נדונה גם האפשרות  לוותר, לחזור ליון, לעבור במעבורת לאיטליה ולחקור את סיצליה, כי שם בטח השמש זורחת..

הדרך קוראת לנו ולקראת אחר הצהריים, הגשם פוסק ודרך ההרים שעכשיו יוסי מנווט אליה, היא כל כך מקסימה ונופי היער הבולגרי פשוט משאירים אותנו עם לסת שמוטה, הארץ הזו פשוט מדהימה, איפה שלא ננחת ולאיזה כיוון שלא ניסע ילווה אותנו נהר שוצף וגועש, עצי אשוח ענקיים ועצי אורן זקופים וארוכים להפליא, צומחים במדרונות ומסביב צמחיה ירוקה של עשב סמיך. לקראת ערב מגיעים לעיירה מקסימה, מעין כפר נופש לתירות הסקי של החורף וכנראה תיירות מכל העולם, כי הסטנדרט הארכיטקטוני פשוט מושלם. שילוב של עתיק עם ישן ומתוחזק בצורה מופלאה. המקום מזמין עצירה ועם כוסות האספרסו שמוגשים לנו, מחליטים שממשיכים ולא סוטים מהתוכנית המקורית, נתון נוסף שמובא בחשבון – רמת המחירים של הארץ הזו – נראה שבולגריה מתנהלת על כלכלה חוץ פלנטרית, מה שקורה בעולם לא מעניין אותם, הכל, חוץ מדלק, כל כך זול שזה לפעמים ממש מביך – כוס קפוצ'ינו במסעדה עולה כאן במונחים שלנו כ-90 אג'. קנייה של מזון לארבעה אנשים ליום עלתה כ-60 ש', כולל שני קילו חזה עוף, ירקות, גבינות, עוגיות משלושה סוגים ועוד מיני שטויות שמילאו שתי שקיות. באותה קניה גם התוודענו למאכל היחידי שהכרנו כמאפיין למדינה וזה כמובן הבורקס וכמו שלא הצלחנו במסע אחר, למצוא קפה טורקי בטורקיה, גם כאן היינו צריכים להרחיק לכפר הררי נידח כדי למצוא ארבעה כאלה ארוזים בניילון. המילה לבורקס היא "בניצ'קה" ויכול להיות שמהביקור הקצר שלנו בבולגריה זו המילה שתשאר איתנו.

שירוקה לוקה.jpg

בתי המלון, או יותר נכון הצימרים שאנחנו פוקדים, משכירים במחיר של 35 עד 50 ש' ללילה. ועוד ועוד דוגמאות. חוץ מהדלק שיותר זול מיוון אבל עדיין מהווה הוצאה עיקרית למי שמכסים כ300- עד 400 ק"מ ביום.

לאחר לילה שקט בצימר עם חדר ענקי בו הסתדרנו – עכשיו ארבעה וזה כבר לא כל כך פשוט – המשכנו כשהכיוון הכללי למעבר הגבול לרומניה. כל הדרך בכבישי הרים מפותלים, חלקם טובים. חלקם מלאים בורות ובכל מקרה עניין אמיתי לרוכבי אופנועים, גם עם האופנוע שלהם עמוס ומגיע למשקל של כ-350 ק"ג.

יום של חסד וללא גשם ומכאן שאולי אפשר להקים את מחנה הלילה על אחד ממשטחי העשב, בין העצים וכאלה הרי יש כאן בשפע. זה מה שחשבתי ולאחר יציאה מכפר סתמי, אני מוליך את השיירה לירידה בוצית לעבר הנהר, שם נראה מהכביש אתר נכון לחניה כזו. הם באים אחרי ולא נראה להם… יש עשב אבל הכל רטוב, העליה בוצית אין מספיק עצים.

יֶרד גשם בלילה, לא יֶרד, יֶרד, לא – בסוף; גשם כל הלילה…

באותו כפר שעברנו, פלדמן ורוני מזהים איזה מקבץ של צימרים סגורים בחומה ולאחר כשלון חלקת היער, חוזרים לשם ומופתעים לגלות את אחד ממתחמי הארוח היפים ביותר שנתקלנו בהם. גם בסטנדרטים של הגליל – בית גדול עם דשא בחזיתו. בפנים חלוקה לחדרים ומטבח מצויד היטב. הכל עשוי מעץ אורן ועל פי סטנדרטים של בקתות ציידים ויזמות חסכונית.

האישה שמנהלת את העסק, גרה ממול ולא רואים ולא שומעים אותה.

האופנועים חונים על הדשא ומאחר ויש לנו את כל מה שצריך להאכלה של 4 אנשים. גוררים פנימה את כל השקיות ויוסי מתנדב להכין אורז. לאחר שהעמיד עת הסיר אני מכין לפלדמן שעועית אדומה וחזה עוף בלימון ושמן זית. עניין השעועית חשוב מעין כמוהו – אם רוצים לגרום לפלדמן לשיר ולרקוד צריך להכין לו שעועית ובדרך מזהים איזה דוכן ירקות כפרי אני קונה שקית אחת של ק"ג ומכניס כרבע מהכמות לבקבוק של מיים מינרליים, ממלא מים וסוגר, את הבקבוק הצמדתי לתיק העליון ובסוף היום הייתה השעועית הזו מוכנה לבישול כשהיא כמעט מפרקת את הבקבוק מרוב לחץ. נוסף עלינו, יש גם אורחים מהולנד שקצת הפרנו להם את השקט, אבל הם אדיבים ונחמדים וסופגים באצילות את המהומה שאנחנו מחוללים.

צימר מהאגדות.jpg

ווילקו טרנובו - המראה ממרפסת ה''מלון'' שלנו.jpg

ווילקו טרנובו

הצימר הזה, המחירים הנמוכים של המדינה הזו והגשם הטורדני משנים לנו את כיוון ההתנהלות ובאמת ללא כל חשש, מגיעים לקראת ערב לעיר שנקראית ווליקו טרנובו ומכוונים ישר לעיר העתיקה, המקום של התיירים ותוך דקות מוצאים את שני החדרים שצופים על כל העיר, בעל המקום משאיר לנו מפתח ונעלם. בערב ארוחה במסעדה מקומית ומחר כבר מתכננים להגיע לדנובה ולחצות לרומניה.

ערן

———————————————————————————————

עריכה-יוני. כל הזכויות C לצילומים ולסיפור, שמורות לערן, אבי, רוני ויוסי.

———————————————————————————————

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   יש 2 תגובות, הוסף תגובה    

28 במאי 2012 יוּ טֶרן 3 – יוון בולגריה

ערן רוני ואבי עדיין שוחים בגשם

ובולגריה מזכירה עולם שנעלם


הצג את הוראות נסיעה ל-Katuntsi, Sandanski, Bulgaria במפה גדולה יותר

רוני ממחיש משבר '' יכולתי עכשיו לשחק עם הנכדים במקום להתרוצץ על הכבישים הרטובים האלה''  .jpg

רוני ממחיש משבר " יכולתי עכשיו לשחק עם הנכדים במקום להתרוצץ על הכבישים הרטובים האלה"

24.5– 27.5

הגשם שירד לנו בסוף היום, הפך אותנו לסמרטוטים חסרי דעת והמלון הראשון שהסכים לקבל אותנו, היה של איזה יזם יוני שנראה כלקוח מהמשפחה של זורבה. אולי מצד האימא ולא וויתר, עד שמזג לנו כוסיות של ליקר תותים וכאן כבר נמסנו מול הכנסת האורחים – ולא ראינו שזה לחלוטין לא מתאים לנו – חדרי מלמלה מעוצבים עם כל מיני שטויות עדינות; מיטה זוגית ועוד מיטה רגילה והכל כל כך נקי. בררר….. בערך ב-9 בערב, כולם הלכו. אנחנו האורחים היחידים. איו שומר ואין פקידה בכניסה. זה נתן את האות להכנת ארוחת הערב שבושלה על המרפסת – צלי של צוואר חזיר ואורז עם ירקות. המלון המעונב הזה, מעולם לא חווה כזו התפרעות. אבל השמדנו ראיות וזה עבר בשלום.

בקסטוריה

למחרת, כבר נראתה השמש פה ושם מבעד לעננים הכבדים והמשכנו כשהכיוון הכללי לגבול בולגריה. האזור הזה של יון די נידח, אין פה אטרקציות  לתיירים. חקלאות פשוטה ומעט מאד מכוניות על הכביש. עברנו את קסטוריה וכשהצללים החלו להתארך – החשיכה המוחלטת יורדת בסביבות תשע וחצי – התחלנו לחפש את חניון הלילה לאורכו של אגם פרספה. דרך עפר די מוסתרת וסודית, הוליכה אותנו לנהר קטן שזורם לאגם ושם בין עצים ושיחי פטל, על משטח נקי וישר של עשב, הקמנו את האוהלים. המטבח הנייד שלי נפרס גם כן ולארוחת ערב; פסטה עם שרימפס וסלט ירקות. חלקת היער הקסומה הזו ומזג האוויר הנוח, החזירו לנו את החיוך ומיצי המרה של היום הקודם התפוגגו ונעלמו.

על שפת האגם

על שפת האגם 2.jpg

על שפת האגם

כהתנהלות שבשגרה, מקפלים בבוקר את המחנה ובצער עוזבים את חלקת האלוהים הקטנה שלנו ליום רכיבה שחשבנו שיהיה האחרון ביון. איכשהו המרחקים היו מעט יותר ממה שפלדמן חזה ועל כניסה לכבישים מהירים, אין מה לדבר. פלדמן מבסס את הניווט שלו על מפה ועל מצפן וזה לא מספיק, צריך לאמת את המידע והוא כבר מזמן וויתר על איזה מרכיב חשוב של אגו גברי. עוצר בלי סוף ומטריד אנשים תמימים, בשאלות של כיוון ושמות של כל מיני יעדים. אחת העצירות שלו הובילה אותנו למוסך גדול ושם כשפתח את הקסדה לשאול זה כבר היה מאוחר מדי, בעל המוסך לא וויתר והכריח אותנו לשתות את הפרפה המקומית שזה נס קפה מוקצף. להפתעתנו, גם דיבר אנגלית וישב עם פלדמן על המפות. תוך כדי הכנסת האורחים הזו, שמענו פתאום רעש חריג ורע מאופנוע שלי – צינור הדלק שמוביל מהמשאבה שבתוך המיכל לפילטר שהותקן בצידו התפוצץ. זו תקלה איומה, בנסיעה האופנוע נכבה מיד ועם כל המשקל שלו זה יכול להיגמר – שלא נדע. והינה תקלה כזו, האופנוע מכובה, מימין מוסך מסודר ומכונאי יוני שאוהב אותנו – צירוף מקרים שאחרי שיצאנו משם אמרתי ליוני הזה, שזאוס אוהב אותנו ומלווה אותנו… הוא הסכים, אבל ביקש שלא נסמוך עליו יותר מדי. סמוך לירידת האור, מצאנו את עצמנו שוב סמוך לאגם אחר שחולק את עצמו עם יון ומקדוניה. שם התמקמנו בתוך חורשה עבותה, על כסות של עלים ועשרות עכבישים קטנים. הכל היה בסדר עד שהתחיל בחצות פרק הגשם הבא, שטרף לנו שוב את הקלפים. האוהלים שלנו מעולים, יש גם כיסוי שנפרס מעל המטבח והשולחן אבל גשם כזה שמכה באוהלים, עושה כל כך הרבה רעש שבאמת כמעט בלתי אפשרי לישון וכל התנהלות הנוודים השמחה שלנו מתחרבשת ומתקלקלת.

רוני מזהה איזה מבנה לא רחוק מאיתנו וזה נראה טוב – רצפת בטון בגודל של כ 20 ממ"ר מתחת לגג רעפים, מאפשרת להעביר את יום השבת הזה עד שהגשם יפסק והוא אכן פסק ביום ראשון וכעבור כ-30 ק"מ של רכיבה, הגענו למעבר הגבול יון בולגריה.
המעבר למדינה השכנה, להפתעתנו, קל עד כדי קליל, כאילו אנחנו חלק מגוש היורו, החתמה בדרכון וזהו, לא בדיקות, לא כסף כלום – 15 דקות ואנחנו בבולגריה.

על רצפת הבטון.jpg

על רצפת הבטון

רוני - פלדמן על שפת אגם פרספה.jpg

פלדמן על שפת אגם פרספה

תמונת הנוף שנפרסת לפנינו, תואמת למה שכל כך התרגלנו ואהבנו אצל היוונים, יערות אימתניים, נחלים שוצפים וירוק באלפי גוונים, אבל משהו נראה שונה, עגלות עם סוסים, מעט מאוד מכוניות ומה שכבר נוסע נראה ישן וחבוט, בתים חרבים שנראה כאילו כל רגע יתמוטטו
ויתכנסו לתוך עצמם מרוב צער ויגון. הכבישים גם כן במצב די ירוד; ללא שוליים ומשובצים בבורות מפחידים שעכשיו מלאים במים וקשה להבחין בהם.

רוני - שולחן האוכל בפעולה.jpg

שולחן האוכל בפעולה

תיקון על הדרך.jpg

תיקון על הדרך

בדרך לדוצ'ה דלקוב - הרי בולגריה.jpg

בדרך לדוצ'ה דלקוב – הרי בולגריה

חניה מאובטחת במלון בבולגריה.jpg

חניה מאובטחת במלון בבולגריה

עצירה הכרחית בכפר בדרך לבולגריה.jpg

עצירה הכרחית בכפר בדרך לבולגריה

רוני - הנוף מחלון המלון בבולגריה.jpg

הנוף מחלון המלון בבולגריה

זהו רושם ראשוני, אבל נראה שהמדינה לא הצליחה עדיין להתרומם כמו שצריך לאחר שהרוסים וויתרו עליה – עברו כבר 22 שנים, מה קורה כאן? לא לנו המשימה לפתור את חידת בולגריה ובעצם מה שמעניין אותנו זה מתי הגשם המזוויע הזה יגמר..
את הלילה – שוב מחוסר ברירה מעבירים במלון שאיזה אופנוען בחר לנו והמחיר על פי המטבע המקומי כל כך נמוך שאנחנו משלימים עם מר גורלנו ויכול להיות שזה יהיה דפוס ההתנהלות שלנו – ביום ממשיכים את המסע שלנו לכיוון רומניה, נרטבים עד העצם ובערב מוצאים את המלון הבא שיסכים לארח אותנו ולתת לאופנועים חניה מוגנת, מייבשים את הבגדים וחוזרים למחרת למערכה הגשומה.

זהו להיום. להתראות

ערן

—————————————————————————————————–

ערך-יוני. כל הזכויות C לצילומים ולסיפור שמורות לערן שפיצר. רוני שטיינברג ואבי פלדמן.

—————————————————————————————————-

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   יש 2 תגובות, הוסף תגובה    

27 במאי 2012 דורון – בבאקו אזרבייג'אן

תהליך הוצאת ויזות לסטאנים המסע שבתוך המסע

שבועיים של ישיבה במקום אחד. זו גם הרפתקה!

p1000408.jpg

דורון בחזית אחד מבתי הכנסת בעיירה קובה – בגיחה למסלול הררי בזמן ההמתנה בבאקו לויזות להמשך ה"סטאנים".


הצג את הוראות נסיעה ל-Hopa, Türkiye במפה גדולה יותר

למעלה: מפת המסלול עד לגיאורגיה. (המשך המסלול באתר של דורון.)

לאחר שחצה את יוון וטורקיה. בילה שבוע בגיאורגיה, דורון התמקם בבאקו אזרבייג'אן. מולו שורת שגרירויות של מדינות שלא מבינות למה בנאדם רוצה לעבור דרכן על אופנוע – מעליו אורות וחשמלים, בתצוגת ראווה לבאי תחרות האירווויזיון השנתי. מוצא עצמו דורון בקורס מבוא לביורוקטיה המקורית של מדינות המזרח. לא לחינם, המושג סבלנות מכיל בתוכו את המילה סבל. אבל איך אמר טד סיימון : "הקשיים, הם הם ההרפתקה האמיתית". כי מה תזכור בסוף, שעברת בשריקה את הגבול…?

כנסו לבלוג של דורון קדמיאל כאן ותוכלו להשכיל, הבין טוב יותר – ובעיקר ליהנות, מהמשך סיפור המסע הרכוב שלו סביב העולם.

דורון נושא איתו מכשיר מָשוּאָה לָוויינית (תוצרת SPOT). המשדר בזמן אמת את מיקומו "על המטר". זכיתי וקיבלתי מדורון אפשרות מעקב (כמובן, מסיבות ברורות, המעקב אינו פתוח לכל אחד), אני מקבל דווחים שוטפים (כל עוד דורון מפעיל את המכשיר) על מיקומו והמסלול שהוא עשה. אני יכול לראות זאת על מפת גוגל וגם על צילום לוויין (צילום לא בזמן אמת) ובעצם לדעת באיזה בית הוא אכל, עצר, ישן. הפריט הזה הוא בעיני, הכלי החשוב ביותר לשמירת בטחון אישי, קשר והרגעת העורף. מצורפים שני צילומי מסך להבהרת העניין. אני מן הסתם, ממש יושב איתו על האוכף… תודה דורון!

Untitled-1.jpg

Untitled.jpg

במפה העליונה ניתן לראות את המסלול עם נקודות השידור של המכשיר – כל 20 דקות לערך. במפה התחתונה ניתן לראות צילום נקודה 15 הנ"ל, ברזולוציית בית. עץ וכו'

—————————————————————————————————-

כתב יוני. כל הזכויות C לצילומים ולסיפור שמורות לדורון קדמיאל

—————————————————————————————————-

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   יש תגובה אחת, הוסף תגובה    

27 במאי 2012 פרשי בני קליה באמריקות – כתבה 6

ארה"ב בלי בייסבול זה לא זה.

ממשיכים מערבה.

P1040123.JPG


הצג את הוראות נסיעה ל-ST LOUIS CARDINAL STADIUM במפה גדולה יותר

יום רביעי 23.5.2012
הבוקר קמנו כאשר הזזנו את השעון בשעה. לא החלטה שלנו כמובן, אלא בעקבות מעבר לאזור זמן Central שעברנו אליו מאזור זמן Eastern time, שינויים כאלה צפויים לנו עוד פעמיים. עכשו הפרש השעות עם הארץ גדל ל-8 . אור היום הפציע מוקדם יותר ובכך גם העיר אותנו מוקדם מהרגיל. התארגנות רגילה לקראת יציאה וויכוח על התשלום עם בעל הבית בגלל המקום המוזנח. לבסוף נייג'ל שילם 20 דולר בלבד, סביר ביותר על מה שקיבלנו.
יצאנו על כביש 41 לכוון צפון כ – 10 מייל עד ה- 640 West שהופך עם המעבר לאילינוי ל – 15 עד סנט לואיס. אני מאוד אוהב את הנוף הנשקף באזור הזה; הרבה גידולי חיטה ותירס וחקלאות של חוות גדולות בשטחים נרחבים. האזור הופך יותר ויותר מישורי. אני נהנה מכל רגע בקטע הזה של הנסיעה.
בגלל העצבנות של אתמול, שכחתי לספר משהוא נחמד שקרה לנו: פגישה עם עגלה של איימישים. מדי פעם, אנחנו רואים שלטים שמראים שיש להזהר מעגלות שרתומות לסוסים. היה די ברור שהכוונה היא לאיימישים אך בפועל לא נתקלנו בהם אף לא פעם אחת. ולפתע פתאום באחת הפניות תוך כדי רכיבה כמובן, אנחנו חולפים על פניה של עגלה כזאת אך לא הספקנו לעצור ולצלם ולחזור ולצלם לא היה לנו נעים.
לקראת סוף היום הגענו לקמפינג של KOA ליד Granite City בעיקר כדי להשלים פערים של אתמול כמו מקלחת וכביסה. ברור לנו כי בהמשך נצטרך להחליט על כיוון הפעילות למחר. בכל מצב, מחר אנחנו מתחילים את כביש 66 ההיסטורי, כביש הרוחב הראשי הראשון שנסע משיקגו ללוס אנג'לס. נכתבו עליו הרבה סיפורים, ננסה לחוות כמה מהם.

אני מעז ומוסיף תגובה שקיבלתי בע"פ, ממישהו על דברים שכתבתי בעבר על ההבדל בין טיול על אופנוע וטיול ברכב. וכך הוא אומר לי : "אתה לא מבין ההבדל הוא הבחורה!!!". אני אומר לו: "מה לבחורה ולנושא" והוא אומר אומר לי כך: "באופנוע אתה מרגיש את הבחורה והיא לא מדברת , וברכב אתה רק שומע אותה ולא מרגיש".
ככה נאמר לי ואני מקווה שלא פגעתי באף אחד…

CIMG1216.JPG

CIMG1217.JPG

יום חמישי 24.5.2012
יצאנו לכוון סיינט לואיס, בכוונה לטייל בה כמה שעות ולהמשיך בדרך מערבה. מוקד העניין המרכזי בעיר, הוא שער המערב כמו שהוא מכונה או בשמו Gateway Arch. זה מבנה מרשים המתנשא לגובה של 192 מטר, זו גם מידת רוחב בסיס הקשת. הקשת מסמלת את תפקידה ההיסטורי של St Louis כשער למערב.

נכנסנו לעיר ומצאנו חניון להשאיר בו את האופנועים עם כל הציוד עליו ( אנחנו לא משאירים סתם ברחוב את כל הבית שלנו ). כאשר התחלנו לטייל ולצלם, ראינו את אצטדיון הבייסבול של העיר וכמובן הוא הרשים אותנו בגודלו. אז התקרבנו לצלם פנימה. נכנסנו למשרדי האצטדיון בחוצפה ישראלית וביקשנו רשות להכנס ולצלם. התשובה היתה שזה לא מקובל ויש שתי אפשרויות להכנס  : א. לקחת סיור מודרך ב. בערב יש משחק נגד פילדלפיה. כמובן שאי אפשר היה לוותר על הזדמנות כזאת ומייד התקבלה ההחלטה שאנחנו נשארים בעיר על מנת לצפות במשחק. התחלנו להתרוצץ כדי למצוא מקום זול בתוך העי , למרות שאני הייתי מוכן לשלם גם 180 דולר למלון המילניום שנמצא ליד האצטדיון. יוסי פסל את האפשרות ולבסוף מצאנו מוטל לא רחוק מדי. הלכנו לוודא שעדיין יש כרטיסים למשחק והם אכן הושגו. מה שנשאר זה להעביר את הזמן עד 7:15 בערב זמן תחילת המשחק. אין לנו מושג מה חוקים המשחק, אבל הקסים אותנו הרעיון לחוות את החוויה עם 40,000 צופים מקומיים, באחד מענפי הספורט הפופולריים בארה"ב . המשכנו לסייר בעיר וחזרנו למוטל להתארגן למשחק. איזו חוויה, ראשית הכניסה – חלקה,  בלי הליכה של מאות מטר מהחניה כמו בארץ. שנית, הסדר המופתי. כמובן שהמקומות מסומנים ובעיקר לא מעשנים. מגרש פתוח, החוק אוסר לעשן ואף אחד לא מעשן בשטח האצטדיון! ואז התחיל המשחק ולמרות שפחדנו ( כמו שמקובל לחשוב ) שזהו משחק משעמם, זה ממש לא קרה. כאשר שאלנו כמה זמן נמשך משחק כזה נאמר לנו כשעתיים וחצי עד שלוש. בפועל הוא נמשך שלוש וחצי שעות ונהנינו כל רגע. ועכשיו להפתעות של הערב : היו לנו 4 פעמים שהחובט העיף את הכדור מחוץ למסגרת המגרש, 3 פעמים של סיינט לואיס וזה מלווה בשאגות של הקהל ובזיקוקי דינור מעל האצטדיון פשוט יפה. שנית, זכינו לראות את תופעת הצופה שקופץ ערום ועושה פורפרה מהסדרנים שרצים אחריו ומוצא מהאצטדיון לקול תשואות הקהל. ושלישית, הבנו כמעט את כל כללי המשחק דבר שהוסיף להנאה. בשעה 11:45 נגמר המשחק בהפסד של המקומיים בתוצאה 10:9. חזרנו עייפים אך מרוצים ( כמו בטיול השנתי בבית הספר )

להתראות    גבי

—————————————————————————————————–

ערך-יוני. כל הזכויות C לצילומים ולסיפור, שמורות לגבי פלקסר.

—————————————————————————————————-

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   יש תגובה אחת, הוסף תגובה    

26 במאי 2012 יוּ טֶרן לאירופה – 2

רוני, אבי וערן. יוון ההררית, דלפי, מטאורה

והעיקר התחברות לחיי נוודים

יוטרן 2 - חניון במטע זייתים.jpg



הצג את הוראות נסיעה ל-Meteora, Kalabaka, Greece במפה גדולה יותר

20.5– 23.5  – יוון
הפלגה של שלושה ימים שעברו בנעימים – אוכל טוב, חברה סימפטית וים חלק. ביום ראשון לקראת הצהריים הצלחנו להסדיר את יציאתנו מהנמל וזכינו לניפנוף אוהד ממחתים הדרכונים. יוסי לא איתנו ופלדמן לובש עכשיו את כובע הנווט ומורה הדרך, הכיוון לדלפי ובאופן כללי להרי הפינדוש וזגוריה. לדלפי מגיעים לקראת אחר הצהריים, אין לנו ספר על יון וכל המידע נשאר בקיבוץ יהל.

ברכס הרי זגוריה

אצל יוסי ואת האתר הזה שמגיעים אליו תיירים מכל העולם אנחנו משאירים מאחורינו בלי להיכנס, לא אומרים שלום ולא מבקשים עצה ורק אחרי כמה עשרות ק"מ פלדמן נזכר שיש שם משהו ומציין במרירות שאנחנו ממש מפגרים – אולי אבל למה שאנחנו עושים צריך כנראה קצת סטיית תקן ממחשבה הגיונית ואחראית. – כשבוע לפני יציאתנו ביקר בביתנו ספי בן יוסף לאיזו פגישת עבודה עם רעייתי, כשקצת התפנה שאלתי אותו על מעבר הרים מיוחד ברומניה ומה אפשר לעשות בבולגריה, הוא חייך ושאל אם אנחנו מתכוונים ללכת ברגל ואמרתי לו "בטוח שנלך ממשאבת הדלק לקופאית כדי לשלם" הוא הסתכל עלי במבט זוויתי ובזה נגמרה השיחה.. ובאמת מה סוד הקסם שלנו – המון, אבל לא עכשיו כי עכשיו אנחנו סובלים – יורד לנו גשם כבר יומיים ומשבש לנו את כל מה שרצינו לעשות. ביום הראשון הקמנו את מחנה הלילה בחורשת זייתים וביום השני בשיפולי ההרים על קרחת יער שמשקיפה לנוף מרטיט. למחרת התחיל הגשם ולמרות הדרך המופלאה שעברנו לא הייתה ברירה ונכנסנו לצימר כפרי בפסגות של קניון וויקוס.לפני הדהירה הגשומה לקניון המפורסם הזה הספקנו עוד להגיד שלום לנזירים שיושבים במנזרים המופלאים שבמטוארה, לרוני ופלדמן זה הביקור הראשון במקום וההתרגשות בהתאם, לאחר שיטוט של כשעה הקמנו את מחנה ארוחת הצהריים על משטח דשא מוצל ברחבת הכניסה של אחד המנזרים.

היום עברנו את כל הרי זגוריה כשאנחנו הרכבים היחידים על הכבישים הנידחים שפלדמן מוצא, עטופים ביערות וכל הזמן גשום לנו, זה פשוט נורא ואם ימשך ככה – אין לנו מושג מה נעשה. הלילה הזה שוב בחוסר ברירה ובשפתיים חשוקות הכנסנו את עצמו למלון מפואר ושלושתנו חולקים חדר אחד ומנסים בכוח לא להתייאש.

יכול להיות שמחר נעבור לבולגריה אבל דיווח על מזג האוויר שצפוי שם אולי ידחה את העניין ליום שישי.

ביי.

ערן שפיצר

——————————————————————————————————-

עריכה-יוני. כל הזכויות C לצילומים ולסיפור שמורות לערן שפיצר

——————————————————————————————————

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   לחץ כאן כדי להגיב ראשון!    

פוסטים קודמים »