הרפתקה דוט קום

מציג פוסטים מחודש ספטמבר, 2011

14 בספטמבר 2011 YO כבר נכנס מקליפורניה למקסיקו.

הקטע הארצוהבריתי

מסתיים עוד מעט

יואב ממשיך ברכיבה מאוששת לאורך קו החוף המערבי ויש גם עזרה מחבר ותיק של הבלוג הזה.

IMG_0129.JPG


הצג את הוראות הגעה אל san diego ca במפה גדולה יותר

כתבה 3

בתום החלק הראשון של המסע, מאלסקה דרך קנדה (יוקון ויה בריטיש קולומביה), לעבר מבואת סיאטל, אני מתחיל להתרגל לכך שבתקופה הקרובה, ישבני יהווה חלק אינטגרלי מכס מושב האופנוע. כן, זה נשמע בתחילה כמליצי משהוא, אך בחלוף אלפי מיילים. מאות ביום ולאורך שבועות. מצאתי שאני מבלה על האופנוע יותר משאני מבלה על כפות רגלי. כך שאין אלה רק המרחקים, או הריחוק. זה מצב פיסי הדורש השלמה נפשית עמוקה ומעבָר תפיסתי.
הכניסה לארה"ב, היא מבחינתי מעבָר לשלב חדש. בשלב זה של המסע אני אחצה מצפון לדרום, מסיאטל בצפון מדינות וושינגטון דרך אורגון וקליפורניה, עד לסאן-דייגו ומשם לעבר הגבול עם מקסיקו בטיחואנה.
מסתבר, כי אמריקה זה "אמריקה". החיים לכאורה נוחים. כאשר אתה מגיע לשם כתייר רגיל, אפילו כמה פעמים אתה מקבל פרספקטיבה. אך כשמגיעים יחפים (כלומר על אופנוע) וחשים בכל ניואנס וכל משב קל של מנהגים ותרבות, הפרסקטיבה הופכת לתובנה. חברים יקרים; לאמריקאים יש הרבה מעלות אך כמו כולנו…גם חסרונות לא פשוטים (לפחות, באמות המידה שלי). המחלה הראשונה והעיקרית שלהם קשורה אני מניח לסינדרום נפשי/צרכני. הם נמצאים כל היום, כל יום. במין אמוק של קניות. רוכשים הרבה יותר ממה שהם באמת צריכים. תופעה שקשה להסתיר אותה. כי מה לעשות… "אני קונה וכולם צריכים לראות את זה…" למשל, בכמה עצירות בשכונות בצפון מדינת וושינגטון, שמתי לב לתופעת "התפקעות הרכוש". מתוך שיחות, הבנתי כי אנשים רוכשים חפצים מעבר ליכולתם להכיל בביתם הצנוע וכשאין להם מקום בבית, הם אוספים ואוגרים את הדברים בסטורג' (אחסנה) – עכשיו תבינו – אנשים רוכשים RV (קראוון) ב- 50-100 אלף דולר, כדי שישמש אותם למקסימום – חודש חופשה בשנה ואז הם מאפסנים אותו ב- 500 דולר לחודש עד לשנה הבאה. כאשר במידה ואתה רוכש משומש, אז החדש מאבד מערכו בערך 20% בשנה. כאשר אני שואל אותם מדוע הם לא שוכרים? הם פשוט אינם מבינים את השאלה. מגלגלים עיניים ואומרים שכל עוד אני יכול, כלומר כרטיס האשראי שלי מאשר את העיסקה, אז הולכים על זה. וכך פגשתי את ידידינו השמנמן מהכתבה הקודמת שיש לו בבית 3 אופנועים. 2 סירות קטנות ו- 3 מכוניות ו…יש רק 2 בעלי רשיונות נהיגה בבית! והבן אדם ממש לא נחשב עשיר. לחלוטין ממוצע.

וכן, הם אוהבים את זה בגדול … המילה לתאר בה את התרבות האמריקאית, לפי ההבחנה שלהם עצמם, זו המילה :גדול. חשבתי לחסוך קצת וכאשר הבחור הציע לי שנחלוק חדר, קפצתי על ההצעה – טעות!!! מסתבר שהבחור אינו נוחר.  הוא פשוט מגדיר את המונח מחדש. כך שהתחושה שלי היתה, שאני בלב אזור תעשייה שוקק ..ולא תעשיית היי-טק. בקיצור, את הלילה הזה העברתי בחוץ, ליד החדר באוהל שהקמתי. למחרת, רכבנו לאיזור תעשיה באחד המפרצים באיזור ושינגטון, שבו מעשנים דגי סלמון.
החלטתי לא להכנס לסיאטל, עיר שדורשת השקעת זמן של ממש, כדי ליהנות מכל הפיתויים. ואני בדרך להרפתקה רכובה דרומה.. נסיעה קצרה על i5 הבהירה לי, שלרכוב על כביש מהיר, עם 4-5 נתיבים בהם כולם טסים, זו לא חוויה – זה סתם סיכון. אז ירדתי לעבר המעבורת (זולה מאוד: 5$ ) שהנחיתה אותי על כביש שבאמת נחשב לאחד היפים בעולם. כביש 101 דרומה מכאן, הוא מתמזג עם כביש 1. זוהי דרך מדהימה. מלווה את קו החוף על מפרציו, מצוקיו והעיירות הקטנות הצמודות לעיקולים וליערות העבותים, הנמשכים מזרחה אל תוך היבשת.
הדרכים ממש מדהימות. פה ושם זרוקים סלעי ענק כאיים זעירים, כמה מאות מטרים מהחוף ובהם מקננות ציפורי ים בלהקות ענק – אין מילים. אמנם קצת גשום, אבל הרבה יותר טוב מהצפון הנוטף וזורם ללא הפסק.

אין ספק שהכביש מצדיק את המוניטין שלו כ"חובה" בקרב רוכבים ומטיילים. הדרך חוצה את אורגון ומגיעה אל יערות עצי הענק של צפון קליפורניה. עצי הרדווד REDWOOD.
שינה באוהל תחת עצי הענק. כמובן עם מרשמלו, שילד אמריקאי כיבד אותי בהם, לאחר שהוריו איימו להחזירו הביתה במידה והוא ישוחח עם זרים. ה"זר" הסביר להורים מה מעשיו בסביבה. הללו לא חשבו שניה והזמינו את ה"זר" לברקביקיו משובח, כולל כמה בירות לתפארת מדינת ….חלם. החיים הם אמריקה.

IMG_0128.JPG
לאחר עוד כמה מאות ק"מ – מי סופר – אני מגיע לסנטה מוניקה – מקום מדהים! אני מגיע בידיעה, שאני חייב להחליף את הצמיג האחורי, שחריציו נשחקו וזמנו חלף – לצערי. הגעתי בסביבות 5 אחה"צ, ביום שישי – שזה אומר; שבת ראשון, בהם לא ממש עובדים; בעייה. המשכתי לרכוב על הכביש ופתאום אני רואה אדם רכוב על KLR זהה לשלי, רק קצת יותר ישן. אני בחוצפה ישראלית. צופר לו ושאל היכן ניתן לרכוש צמיג באזור? והוא מספר כי לאחרונה רכש אופנוע ימאהה חדש (בתשלומים כמובן) ויש לו צמיג אחורי חדש באריזה, שהוא הזמין, אבל לא מתכוון להתקין על אופנועו. הוא סימן לי לרכוב בעקבותיו ואני – בחשש מה, נוסע. הוא מוביל אותי אל ביתו. מסתבר שהבחור באמת אדם מדהים. גרוש +2, מורה לביולוגיה. התלהב מהמסע שלי והסכים למכור לי את הצמיג שרכש ב- 75$ באינטרנט, ב- 40 בלבד, שזה אחלה מחיר. ודאי שלקחתי. נכון, התקנה זה עוד 40 אבל שווה. (לפחות לי).

באותו יום יצאנו לטיול אופנועים על הכביש המקביל לחוף ושם ראינו מחזה שראיתי פעם בטלוויזיה: ציפורי ים, שחפים ושקנאים אפורים, צוללים לעבר להקות דגיגים שהתקבצו בסמוך לחוף.

המסע כמובן המשיך לכיוון סנטה-ברברה, שגם היא נראית לא רע, אך מלוקקת באופן מוגזם. כמו גלידת צבעי פסטל נמסה. כך לפחות היתה התחושה שלי.
התקרבתי לסן-פרנסיסקו ולאחר מעבר מהיר של גשר-הזהב הידוע הרטוב ו…היקר. (מה זה צריך להיות? 7 דולר מעבר!) בהמשך חציתי את לוס-אנג'לס ממזרח מבלי להכנס אליה ממש והגעתי לסן-דייגו. שם פגשתי את דן טופ, שעזר גם ליוני (ששידך בינינו) כשעבר בסן-דייגו לפני שנתיים. איש שמקדיש את מרצו וזמנו הפנוי לעזור במידע, למי שמבקש לחצות את האיזור בכיוון מקסיקו ואמריקה הלטינית. הוא עזר לי למצוא צמיג קדמי (מצלר) והעמיד לרשותי באדיבותו, את החניה/מוסך הפרטי בביתו, לביצוע טקס החלפת השמנים – מזל שבדגם הזה שלי, מחליפים שמן רק כל 6 אלף ולא כמו בדגם הקודם כל 1.5 אלף. מסאן דייגו, אמשיך דרומה לכיוון טיחואנה מקסיקו.

IMG_0177.JPG

דן טופ (טופולסקי) המלאך שלנו בסן דייגו.

אני חייב מספר מילים על המסע כחוויה – אז זהו. הדבר אינו קל. אינו פשוט. רכיבה במדינות שונות, כאשר לפעמים חוקי הדרך שונים – לא דרמטית אבל ההבדל הקטן מקשה לפעמים. מאוד חשוב לדעת מה המדיניות לנסיעה בנתיב שמאלי או מעבר בכבישי אגרה או זכות קדימה וכו'. ולא פחות חשוב, רכיבה של הרבה מאוד קילומטרים ביום. לפעמים, אני נהנה מעצם הרכיבה. לפעמים מהנופים. כמובן מהשירה שלי לעצמי בתוך הקסדה, אשר גם כך אזני פקוקים באטמים. אך לפעמים, יש אפילו כאב פיזי. כמובן, כאשר אני עושה את הכל לבד – יש בזה תחושה של הישג משהוא. אבל שתדעו, שאתם חברי, משפחתי וקוראי הדיווחים, ממש חלק מהמסע. אתם שם. אך מאד איתי כאן. כמעט בכל קלומטר …או מאה. מי סופר.
נתראה בכתבה הבאה – מקסיקו .

—————————————————————————————————————————————-

ערך-יוני. כל הזכויות C לסיפור ולצילומים שמורות ליואב דולב

—————————————————————————————————————————————-

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   יש 10 תגובות, הוסף תגובה    

10 בספטמבר 2011 מיהו אופנוען?

הפוסט הזה אמור להיות משב רוח רענן לשלהי קיץ לוהט

(כמובן יש לקחת את הטקסט בערבון מוגבל וחיוך בזוית הפה. זו בסך הכל דעתי הצנועה…)

את הקטע הבא אני מקדיש לחברים שלי שעושים את האתר הזה שווה כניסה.

מיהו אופנוען אמיתי?

1) אופנוענים אמיתיים, אינם נמדדים במהירות שלהם ולא בסיכונים שהם לוקחים.

כי אם במיומנות ברכיבה איטית ובסיכונים שאינם לוקחים.

——————————————-

2) אופנוענים אמיתיים, לא ניכרים בכמות הכסף שהם השכיבו על האופנוע ועל ציוד אופנתי.

כי אם בהבנה ושימוש נכון במה שיש להם.

THE SALARצילום: אדם שני – הסאלאר, בוליביה.

3) אני מזהה אופנוענים אמיתיים ללא שום חשיבות לשם האופנוע שהם רוכבים עליו ושנת הייצור שלו.

כי אם באופן שהם ניגשים לפניה חדה, בלילה חשוך, בכביש לא מוכר – אם בכלל.

—————————————–

4) אופנוענים אמיתיים, לא עסוקים ברכיבה שחצנית ורושם מול אופנוענים אחרים.

הם רוכבים בשקט מאחור, כדי להיות שם, כשיגיע הזמן להזעיק אמבולנס.

CIMG5680.JPGצילום: איציק שפר, אורי חכימיאן, מיכאל פופקין -אירופה

5) כשאופנוען אמיתי, יוצא בבוקר מהבית, הוא מסתכל על הבית שלו כאילו זו הפעם האחרונה.

רק כך הוא יהיה מודע לסיכון שהוא לוקח.

——————————————–

6) אופנוען אמיתי, רוכב על אופנוע שיהיה תמיד יקר מהיכולת הכספית האמיתית שלו.

DSCF2338.JPG צילום: זאק-אוסטרליה

7) אופנוען אמיתי, אינו ניכר בדגם ובתחכום מערכת הטלפון בקסדה שלו

כי אם בהעדרותה המוחלטת.

—————————————-

8) אופנוען אמיתי, מדמיין את המסלול המחכה לו – לפני היציאה לדרך.

גם אם זו הדרך היומית שעשה כבר אלף פעם.

SAM_1435.JPG

צילם: דני והילי ברמן-האלפים

9) אופנוען אמיתי, זה אחד שהסביבה הקרובה מחכה שהג'וק יעבור לו… ולא קורה כלום.

—————————————–

10) אופנוען אמיתי, זה אחד שבעת מצוקה, מוכר את האוטו לפני שהוא מוכר את האופנוע.

P1050318.JPGצילום: אריקה רו ויניב זינגר -פטגוניה

11) אופנוען אמיתי, אינו נעמד בנתיב האמצעי באמצע, כשהוא מגיע ראשון לרמזור. כי אם נצמד לאחד הצדדים.

——————————————–

12) אופנוען אמיתי, מבין שאם קורה לו משהו – הוא בצרות,

אבל יודע כי המשפחה שלו, החברים וכל מי שאוהב אותו – בצרות צרורות ובצרורות.

דררך המשי ליוני - 20.jpgצילום: ערן שפיצר-קפדוקיה

13) אופנוען אמיתי, לא חושב על מה שהוא עבר. הוא עסוק כל הזמן וכל רגע בדברים שמחכים לו מלפנים.

————————————————-

14) אופנוען אמיתי, אינו קופץ על האופנוע. כי אם: מגיע. עוצר. מביט בו. ורק אז עולה.

החיים בבוץ.JPGצילום: ערן שביט-מקסיקו

15) אופנוען אמיתי, מוריד כפפה לפני שהוא לוחץ יד.

————————————–

16) אופנוען אמיתי מדבר לעצמו בקסדה בקול רם… לפחות מדי פעם.

IMG_0069.JPGצילום: יואב דולב-אלסקה

17) אופנוען אמיתי, לא עסוק בהתחשבנות ו"נקמה". אופנוען אמיתי מוחל וממשיך.

—————————————————————-

18) אופנוען אמיתי, אינו מחבר אגדות על מה שהיה. הוא מחבר תסריטי אימה של מה שעלול להיות.

24612_112286208797511_100000483984127_224826_2949172_n.jpgצילום: מעוז קוטאי-סהרה

19) אופנוען אמיתי, קם בבוקר, עושה סיבוב תל אביב, ערד, ים-המלח, ירושלים, תל-אביב…

ולא מספר על זה לאף אחד.

—————————————————

20) אופנוען אמיתי, משתדל לשמור על החוק ויחד עם זאת, רואה את כל הכביש, על כל מסלוליו מרווחיו ושוליו –

כזירה דינאמית ומשתנה, לברור מתוכה את מסלול המעבר שלו קדימה. קוראים לזה: חוכמת רוכב.

Baja-12_25-30_10-9.jpgצילום: עמיר פורת-באחה קליפורניה

21) אופנוען אמיתי, חייב להיות בעל נסיון בנהיגת כלי רכב 4 גלגלי.

————————————-

22) אופנוען אמיתי, תמיד יזכיר את האופנוע/קטנוע הראשון שהיה לו ואיזה אידיוט הוא – שהוא מכר אותו.

00280022.JPGצילום: יקיס קדרון- נילוס

23) אופנוען אמיתי, לא מאמין לרמזורים ירוקים או לתמרור המעניק לו זכות קדימה.

———————————

24) אופנוען אמיתי, ניקה לפחות פעם בחייו איזהשהו חלק באיזהשהו אופנוע, עם מנקה אזניים.

IMG_9634.JPGצילום: יואב ודני אלון-ניצנה

25) אופנוען אמיתי, עומד בשורה השניה כשמצטופפת חבורת דו-גלגליים ברמזור.

————————————–

26) אופנוען אמיתי, באמת מאמין שיום אחד עלות הביטוח בארץ תרד.

27762_386367608345_663738345_3818190_952217_n.jpgצילום: מתן בללי-קמבודיה

27) יש אופנוענים שמנקים את האופנוע כל הזמן ויש כאלה שלעולם לא. אך ברור שאופנוען אמיתי

מודע לעובדה שנקיון האופנוע אומר עליו משהו.

———————————–

28) אופנוען גזעי, הוא אולי צנוע ושתקן. אך אופנוען אמיתי, מקפיד להיראות ולבלוט על הכביש.

50.jpgצילום: שני ויוסי שדה -יוון

29) אופנוענים אמיתיים, לוקחים אחריות ואינם מתביישים להודות שאינם יודעים הכל.

————————————-

30) אופנוענים אמיתיים, אמנם רוכבים לבד, אך אין נאמנים ואדוקים מהם לקבוצה.

IMG_9807.JPGצילום: מועדון-GS ברמת הגולן

31) אופנוען אמיתי, קם לפעמים באמצע הלילה, הולך לאופנוע מסיר את הכיסוי ומסתכל עליו סתם כך.

————————————-

32) אופנוען אמיתי, שומע את תיקתוקי המנוע המתקרר שהשאיר בחניה במרתף.

גם מתחת לשמיכה במיטה, בחדר השינה, בדירה שבקומה החמישית.

DSC_0431.JPGצילום: אסי מילר-אוסטרליה

33) אופנוען אמיתי, מגיע הביתה עם לדרמן חדש ומסביר לאשתו שיצא חוק, שחובה לאופנוענים לשאת אחד כזה כל הזמן.

————————————

34) אופנוען אמיתי, זה אחד שאחרי שהחנה את האופנוע, הוא מסתובב לאחור ונותן בו עוד מבט.

65550023.JPGצילום: וורנר באוזנהארט-איראן

35) אופנוען אמיתי, זה אחד שמסביר על רכיבה בתנועות ידיים של טייסים.

————————————–

36) אופנוען אמיתי, זה אחד שנשבע לאישתו/חברתו בפעם המאה שהוא לא עובר את המאה ועשר.

DSCF1704.JPGצילום: דרור ועתליה עינב-קליפורניה

37) אופנוען אמיתי, ישן לפחות לילה אחד בחייו ליד האופנוע שלו.

————————————

38) אופנוען אמיתי, זה אחד שנשבע לאישתו/חברתו שהכפפות עלו רק 150ש"ח.

אבל לחברים שלו הוא משוויץ שהן עלו 1500ש"ח.

IMGP0939.JPGצילום: יוסי גוטמן ויורם קפלן-הימאליה

39) אופנוען אמיתי, בעצם לא צריך אופנוע. כי קודם כל זה האדם ורק אחר כך המכונה…לכן, די לו גם בקטנוע פשוט.

——————————————–

40) כן, ולפעמים אופנוען שחושב את עצמו לאמיתי, ממציא משפטים מוזרים.

שוב תודה. יוני

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   יש 6 תגובות, הוסף תגובה    

3 בספטמבר 2011 חצי מיליון כניסות. סיבה לפוסט!

תודה לכל העוקבים המשתתפים והתורמים:

הבלוג הקטן הזה חגג אמש

חצי מיליון כניסות

מאז הקמתו במרץ 2009

וזה הזמן לתת צילום/רמז לבאות… (מאי 2012, פרטים בקרוב)

Everest Foothill.jpg

לפני קצת יותר משנתיים, במרץ 2009 כתבתי את השורה ראשונה בבלוג הזה. הייתי בעיצומן של ההכנות למסע שעליו חלמתי כל חיי; לחצות את האמריקות מקוטב לקוטב. להיות הישראלי הראשון שיעשה זאת על אופנוע. הבלוג שימש זירה לא רק להצגת מה שעבר עלי לפנֶי, תוך כדי ואחרי אותו מסע, אלא גם כנקודת מפגש בין הרבה אנשים שמימוש חלום – כל חלום – הוא טעם החיים בנשמתם ובגופם. איני מדבר רק על אופנוענים. לאורך המסע האנושי שהבלוג הזה הוליך אותי בו, פגשתי אנשים מדהימים – לא פחות מכך: מדהימים! חלקם לא חשב וכנראה גם לא יחשוב, להתקרב לאופנוע אי פעם. אך הם היו לי משָב חי ומקור חמצן, להרגשת השמחה וההתלהבות שמפעמת בי מאז. יש שפגשתי ויש רבים שלא אפגוש לעולם. יש שהיו ברגע קטן אחד של דבר חסד; חיוך, עצה, טפיחה ואבדו לי בלהט ההרפתקה. רבים מביניהם הושיטו יד במעשה, במילה בשמירה על קשר. קבוצה גדולה של עוקבים הפכה להיות מעגל חברים של ממש. חלקם רוכבים בעצמם לקצות תבל. ואני שמח יחד איתכם לקרוא לראות ולשמוע את קורותיהם כאן בבלוג. בזכותם, האתר הזה הפך לצומת מידע וסקרנות לרבים בתחום בארץ ובעולם. בזכות אישיותם ותבונת הדרך שהם משתפים אותנו בה, תמצית רעיון הקמת הבלוג, פועמת כל הזמן. מחדשת. מלהיבה ומפרגנת. לדעתי, אין הדבר בא רק מהכמיהה למרחקים כי אם ממקום של אהבת האחר. הדחף האמיתי שקיים בכל אחד היוצא למסע – והחיים הם מסע – דחף שהוא כנראה עמוק יותר מכל יצר: הצורך להיות נדיב. לתת. להתחשב. להבין כי רק כך הדברים יימשכו. וכי ביום מן הימים איפה שהו, מתי שהו, תקבל את הנדיבות בחזרה ואפילו לא תדע על כך. זה המוטו שלי ואני שמח ומודה לכולכם.

במאי 2012 אני מתכוון לממש חלום נוסף. פרטים יגיעו בקרוב.

תודה ואהבה

יוני

צילום הרמז: פרנקי מהונג-קונג – לצערי איני מכיר אותו. אבל קרדיט מגיע.

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   יש 9 תגובות, הוסף תגובה