הרפתקה דוט קום

מציג פוסטים מיום יוני 10th, 2011

10 ביוני 2011 צחי בלב האדום של אוז. דיווח 8

אדמה. אופנוע. שמים וכל הקסם שביניהם

ימים של מרחבי מדבר ולילות של אין סוף רקיע. על אופנוע. ללא שום דבר שמפריד בין צחי לחלומו.

229533_194934223885989_153738271338918_489404_4512427_n.jpg


הצג את הוראות הגעה אל Uluru, Mutitjulu, Northern Territory, Australia במפה גדולה יותר


כשעזבתי את קאת'רין דרומה, הרגשתי כי בלֶג הבא של המסע, אני אמצא עצמי בסוג של מבחן מול איומי הסביבה והתנאים הקיצוניים של צפון אוסטרליה.

כשהתעמקתי בקריאת מחשב הדרך של האופנוע, הבנתי מייד כי נתוני תצרוכת הדלק, מצביעים על עלייה של כליטר למאה ק"מ. כנראה בעקבות החלפת הצמיגים. זה לא הרבה. אך כשמדובר על 500 ק"מ, זה כבר עסק עם 5 ליטר שעלולים להיות מאד חסרים לקראת סוף קטעים ארוכים אי שם באאוטבק.

העצירה הראשונה, היתה במקום עליו שמעתי רבות: Daly Waters Pub המקום נחשב כאתר מורשת היסטוריה אוסטרלית מאד מפורסם. בשנת 1862 הגיע לכאן ג'ון מק'דואל סטיוארט, אחד החוקרים הגדולים של אוסטרליה. זה היה במסע בו ניסה לפתוח נתיב בין אדלייד בדרום לדרווין בצפון. ומצא לראשונה באיזור זה מים חיים. המקום הזה ידוע גם כשדה התעופה הבינלאומי הראשון של אוסטרליה. כש"דיילי-ווטרס" היוותה מרכז לתחרות הטיסה בין סידני ללונדון בשנת 1926. בתקופת מלחמת העולם השניה, שימש המקום בסיס אווירי מרכזי, לכוחות הברית במלחמה מול היפנים על ג'אווה –פיליפינים. היה זה יום רכיבה של 270 ק"מ בלבד ובשניה שהגעתי לדיילי ווטרס, התאהבתי בה. מיידית.

הפאב ממוקם במרכז העתיק של העיירה שסך תושביה עומד על… 15 איש. הייחוד של הפאב, אינו רק בזכות היותו הוותיק ביותר בטריטוריה הצפונית של אוסטרליה, אלא הרבה בזכות מה שיש בתוכו. הקירות מכוסים בתיעוד של אנשים מכל העולם שביקרו והשאירו כאן. בצד אחד של הבר, ניתן לראות חזיות תלויות מהתקרה ובצד השני, תחתונים, כובעים, תעודות זהות ורשיונות נהיגה של מבקרים מכל העולם. שטרות כסף מכל מקום שאתם מעלים בדעתכם (לצערי לא מצאתי שטרות של שקלים) וסמלים רקומים (פָּאצ'ים), של משטרות, יחידות כיבוי אש ושירותי אמבולנס וחילוץ. גם הם מכל רחבי הגלובוס, כיסו את קירות הפאב.

הגעתי בדיוק בשעה הנכונה. ההָפי-האאואר וכאן חוויתי משהו מיוחד בפעם הראשונה. הברמנית הטילה מטבע וביקשה לדעת מה הניחוש שלך. אם צדקת, המשקה בחינם. אם טעית אתה משלם את המחיר הרגיל. בשעות הערב, המקום הפך לסוג של מועדון, בו בחור לא צעיר, הרביץ מופע סטנדאפ של שעה וחצי שהיה הטוב שראיתי מזה שנים.

227954_194697917242953_153738271338918_488013_1316614_n.jpg

בבוקר, כשהתארגנתי והגעתי לתדלק, מצאתי שהמשאבה נמצאת מעבר לכביש ושוב הופתעתי, כשהסתבר כי מילוי דלק הוא על בסיס של אמון. לאחר התדלוק באתי לפאב והודעתי לבארמנית כמה דלק מילאתי ושילמתי. מסתבר ששיטת האמון עובדת.

230198_194709913908420_153738271338918_488224_2157480_n.jpg

העצירה הבאה, היתה במרחק 500 ק"מ משם. מזג האויר היה אידאלי לרכיבה ואף שלא היה משהו מיוחד בנוף סביב, הרכיבה היתה נעימה וקלה.

בלילה קימפנגתי בסמוך לתופעה גיאולוגית ייחודית בשם Devils Marbles’. הגוּלוֹת של השָטן. המקום הוא אוסף של כדורי סלע גרניט עצומים שגודלם נע בין קוטר של 50 ס"מ ועד לשישה מטרים. הם מושלכים על פני שטח עצום וחלקם מונחים באיזון בלתי אפשרי זה על זה.

גוני הקרקע האדומה. העשירה בברזל ומינראלים אחרים, מעניקים לכדורי האבן האלה תפאורה מושלמת והשקיעה וגם הזריחה היו מרשימים ביותר. הלילה היה צלול ועובדת היות המקום רחוק מכל נקודת ישוב מוארת, איפשרה לי להבחין כמעט בכל כוכב בגלקסיה שישבה מעלי כמו חופת גחליליות, בה כל נקודה מוחשית כל כך עד כדי נגיעה.

רכיבה במדבר, מעוררת תחושות אחרות. הכל אין סופי. אינו נגמר או מסתיים. השמיים יוצרים מעליך מעין בועה המכסה את הריקנות שאינה נגמרת עד לאופק ולכל הכיוונים סביב. הדרכים הארוכות חוצות מרחבי שטח אדומים, בהם אין מכשולים כמו עמודי חשמל וטלפון המפריעים לך לספוג את האין סוף הזה. השנה זכה המדבר להרבה גשם. מה שהפך את המראה כולו לקצת סוריאליסטי, בו דיונות אדומות כוסו בעשב ושיחים. משמעות הדבר היתה גם תקופת שפע לבעלי החיים המדבריים.

בדרך לקינגס-קניון Kings Canyon פגשתי במגיפת המדבר. עכברי המדבר The desert mice. פגשתי בעכברים האלה, בדרך מאליס ספרינגס Alice Springs לקינגס קניון. יצאתי בדרך עפר, העוברת בשטחים בבעלות אבוריג'ינית ונקראת הדרך המרכז האדום The Red Centre Way. מדובר ב-600 ק"מ, מתוכם 300 ק"מ, היא דרך לא סלולה וקשה יחסית לרכיבה. הדרך עוברת בתוך רכסי מק'דונאל West MacDonnell Ranges וביליתי לילה איפה שהו לצד הדרך. כמות העכברים – הקטנים האפורים האלה – מהסוג שמוצאים במעבדות – היתה מפתיעה.

230375_194708653908546_153738271338918_488202_5823684_n.jpg

227889_194708397241905_153738271338918_488194_4005248_n.jpg230937_194708493908562_153738271338918_488197_1969168_n.jpg

למעלה: בדרך לרכסי מק'דונאל

זו הפעם הראשונה בה ראיתי תופעה שכזו ובתחילה מצאתי את הדבר די משעשע. העדפתי לחלוק את מזוני עם כמה עכברים, על האפשרות לחלוק אותו עם להקת כלבי דינגו.. אך ברגע מסויים, הבנתי שעכברים עלולים להיות מסוכנים לא פחות… שני אופנוענים שהצטרפו לנקודת החניה שלי לצד הדרך – באמת אחלה חניון – עידכנו אותי, כי העכברים החמודים האלה, מכרסמים הכל. מהאוכל שאיתי ועד לצינורות ההידראוליים של האופנוע. בעקבות אירוע שכזה, באופנוע של אחד מהם, נדלקה בקטע אחר של המסע שלו – נורת ה"ניוטראל", בלי שום קשר למצב האמיתי של ההילוך בו היה האופנוע… בבוקר פקחתי עיני עם תפילה ותקווה, ששום דבר חשוב באופנוע שלי לא כורסם בלילה.

עכברים הם גם "מגנט" לנחשים, הנוהגים לצאת בשעות הבוקר לסעוד. פגשתי בנחשים כאלה ברכיבות בוקר כשחצו את הנתיב שלי לא אחת. מדובר בנחשים ענקיים. רבים מהם נחשבים למסוכנים בעולם. גם הידיעה כי אין שום יכולת לקבל עזרה גם במרחק מאות קילומטרים,מווציאה את החשק לפגוש אותם מקרוב.

למחרת בבוקר, לאחר לילה מאד קר, הגעתי לקינגס קניון. קשה לתאר את יפי המקום; קירות סלע הנופלים לעומק 300 מטר וקרקע אבוריג'ינית קדושה עם בורות-מים (הקרויים בפי האבוריג'ינים "בּילָאבּוֹנג"- למי שהיה סקרן לדעת מה מקור שם מותג האופנה הידוע…), משרים על המקום אווירה קסומה ומהפנטת. נהניתי מטיול רגלי בן שישה ק"מ סביב הקניון ופשוט השתדלתי לא למעוד לתחתיתו מרוב התרגשות מהמראה המהמם…

250499_194710990574979_153738271338918_488250_7459892_n.jpg

Uluru

246678_194712507241494_153738271338918_488278_748354_n.jpg

230673_194712617241483_153738271338918_488279_4225216_n.jpg

250887_194711113908300_153738271338918_488252_6481711_n.jpg

העצירה הבאה, היתה למרגלות האולורו Uluru האדיר, שנקרא בפי המתיישבים הלבנים: איירס-רוק Ayers Rock. הרכיבה מקינגס קניון לאולורו, היא קטע של 300 ק"מ בערך, בנוף ותנאי מדבר טיפוסיים. הכבישים בחלק הזה של היבשת, סלולים ברמה איכותית במיוחד. שכן, האולורו הוא מגנט תיירותי המושך תיירים מכל העולם, הבאים לראות את גוש הסלע הייחודי. אני קורא לו "הסלע" אך הוא הרבה יותר מכך.

230158_194712780574800_153738271338918_488283_3868781_n.jpg

אפשר להבחין באולורו כבר ממרחק של מאות קילומטרים, שכן הוא בולט מעל המישורים לגובה של 348 מטר. ניצב מעל משטחים מגוהצים של חול אדום על לאופק. נוכחותו מתעצמת בעיקר בשעות הזריחה והשקיעה, בהן השמש מדגישה את צבעו האדום על רקע השמים. ידוע על התיישבות בני אדם בסביבה כבר לפני יותר מעשרת אלפים שנה והוא נחשב לקדוש לאבוריג'ינים. האולגאס The Olgas, שהם 36 גושי סלע הניצבים במרחק 25 ק"מ מהאולורו, מרשימים לא פחות. שם ביליתי באותו לילה,  בלגימת כמה בירות שחלקתי עם תושבים מקומיים תחת שמיים עצומים זרועי כוכבים, סיכמתי את הפרק הזה.

מחר אציץ במפות ואחליט איך אני יוצא מכאן ובמידה לא קטנה של צער, אתחיל לנוע מזרחה ולכנוס לתוך השבועיים אחרונים של המסע הזה.

עד לפעם הבאה…ביי.

ZAC

———————————————————————————————————————————————–

תרגם וערך-יוני. כל הזכויות C לסיפור ולצילומים שייכות לצחי.

———————————————————————————————————————————————–

מאת: יוני   ·   קטגוריות: אופנועים and הרפתקאות   ·   לחץ כאן כדי להגיב ראשון!