הרפתקה דוט קום

מציג פוסטים מיום יוני 6th, 2011

6 ביוני 2011 טיפוסים מיוחדים בדרך לנורדקאפ. דיווח 9

שיר השרירים לרגלָים

ביום התשיעי הגיעו השועלים לשיזוף במרפסת של אלוהים. טיפוס מיוחד להר מיוחד.

CIMG5822.JPG


הצג את הוראות הגעה אל Sand, Rogaland, Norge במפה גדולה יותר

היום התשיעי
אחרי יום הרכיבה הבלתי נגמר של אתמול ולינה מפנקת במלון Lilland בעיר Tau התעוררנו לבוקר ערפילי ולח. השמיים בקושי נראים וצמרות העצים, גגות הבתים, פנסי הרחוב וכל מה שנמצא מעל גובה של 5 מטרים, טבול בענני ערפל כמו קצפת חלב לבנה. מראה מרשים. אך אל דאגה, ידענו כי השמש אמורה לזרוח. כך הבטיחה החזאית של אתמול ואף יתחמם מעט יותר.
את ארוחת הבוקר במלון סעדנו ביחד עם חבורת האופנוענים השבדים, שבזכותם אנחנו כאן. שיחות על חוויות אופנוענות, מסלולי רכיבה ובכלל … ליוו את ארוחת הבוקר המשותפת – חבר'ה נחמדים מאד, ככה זה, כשאתה אופנוען, החיבור מיידי. די שיש לך שני גלגלים ומנוע. קוד סודי, עליו נשפכו מליוני מילים, אלפי ספרים ואין ספור מחקרים. זר לא יבין זאת. אך מה שמעניין; עשר דקות אחרי שהוא יעלה על אופנוע – הכל יתבהר לו…מוזר.

סיימנו את ארוחת הבוקר וכמובן שהצטלמנו למזכרת. התארגנות של בוקר; היי ביי לשבדים ויציאה לכיוון מצוק ה- Preikestolen הידוע גם כ"צוק כס המטיף". מחכה לנו יום אתגרי הכולל טיפוס רגלי לגובה 604 מטר.
הגענו לחניון מתחת למצוק שהזכיר את אלה של הקרן הקיימת… כמעט בין הראשונים, קבוצה של שלושה רוכבים, הקדימה אותנו במעט. את ההר לא ראינו כלל וכלל בגלל הערפילים שכיסו את חלקו הגבוה. החלפנו לבגדי הליכה, קשרנו את האופנועים ואת ציוד הרכיבה וקדימה הפועל…

עם תחילתו של הטיפוס ממגרש החנייה בשעה 10:00 , מצאנו עצמנו על שביל מהודק רחב ידיים, שנתן תחושה של קלילות. בשלב הזה, גם הטיפוס במעלה השביל לא דרש מאמץ ששמנו לב אליו. התקדמנו מחייכים, טובי לב ועליזים. השיפוע סביר בהחלט ואפשרי גם למועמדים ל"יפה והחנון".
חצינו כביש ראשי והמשכנו לטפס בשביל והשיפוע היה עדיין סביר. אך כעבור כמה עשרות מטרים… הפך לרצף אבני חצץ בינוניות ואלה התחלפו במהירות לאבנים גדולות יותר ובהמשך, סלעים של ממש, בולדרים המסודרים ב"הנדסה טבעית" נקרא לזה. מעין שיפוע מדורג. הטבע כנראה לא מכיר בסטנדרטים המקובלים של בנייה. לא רוחב המדרגה וגם לא הגובה בין אחת לשנייה. למעט מקומות בודדים עם יובלי מים זורמים, בהם נסללו שבילים מצופים עץ ומסודרים.
התקדמנו עוד במעלה וזוויות הטיפוס החלו להזדקף ל- 90 מעלות כמעט והעסק נהייה קשה יותר ויותר. שועלים או לא …? המשכנו במסע הכומתה במעלה התלול.

לאחר כשעה, בשלב מסוים של הדרך ובעקבות מאמץ לא קטן, הגענו למשטח אופקי וחלק, המהווה את תחנת הבסיס לקטע הטיפוס האחרון אל ראש המצוק. מאחורינו השתרך שובל ארוך של אנשים בשלל צבעים וסגנונות. ולפנים, במרחק של כמה מאות מטרים, קומץ אנשים כבר ירדו מן המצוק. לחגיגה מצטרפים מבוגרים, קשישים, ילדים, תינוקות בני שנה וכל מי שחפץ בכושר קרבי על הבוקר אפילו כלבים. הגענו לגובה בו הנוף נפתח לפנינו והתחלנו סוף סוף לקבל קצת דיבידנדים; להרגיש ולנשום את הנוף המרשים הפרוש כמו קסם מהאגדות. מונח על כף היד ונמתח עד האופק.  אתנחתא קלה בקומת הביניים וממשיכים בטיפוס.
כחצי שעה נוספת של טיפוס תלול ונושק למצוק עם תהום פעורה של 600 מטרים הביאה אותנו לגג העולם ממש!

עוד ועוד אנשים המשיכו להגיע אל הקצה המצוק והרחבה התמלאה במהרה. השמש כבר זרחה במלוא עוצמתה הסקנדינבית. הערפילים התפוגגו לגמרי ופצחנו בסדרת צילומי סטודיו להנצחת האירוע ובהנחיית רבי אורי מדען השינה הצמוד, תפסנו תנומה קלה לקראת הירידה. חלפה כשעה, המרפסת האלוהית הקטנה שלנו… המתה אדם כמו בחגיגות יום העצמאות שלנו… הצפיפות הפריעה לנו. החלטנו שהגיעה העת לרדת לפני שיהיו דחיפות בתור למטה וזה יכול בהחלט, להיות לא נעים…
הירידה הייתה קשה יותר מהעלייה ואף נמשכה יותר זמן. הדילוגים בירידה הפעילו את שרירי הירכיים למנוע הידרדרות במורד התלול. זוכרים – העלייה האנכית נושקת ל- 90 מעלות.
הגענו לתחתית ההר המאתגר ו ב-16:30 יצאנו להמשך המסע. טווח הרכיבה של 150 ק"מ עד לנקודה הבאה. העיירה sand

בה הכל בקטן ובבודדת; חנות-אחת. מלון-אחד סופר-אחד. שוטר-אחד. ישראלים..שלושה. זה המלון הכי כיפי שמצאנו עד עכשיו. אז נכנסנו לתפוס קצת מנוחה לעצמותינו.

CIMG5860.JPG

CIMG5863.JPG

22:00 התחילה מסיבה בפאב זה היה הסימן להודות שאנחנו רואים הכל דרך עיניים עצומות למחצה. פשוט גמורים. אז יאללה למיטות… לא לפני שנפרדנו מ-260 שקלים. אמרתי כבר; יקר בנורבגיה…

המשך מחר. דש משלושת המטפסים לנורדקאפ.

איציק

————————————————————————————————————————————————

עריכה-יוני. כל הזכויות C לסיפור ולצילומים שמורות למיכאל אורי ואיציק

————————————————————————————————————————————————

מאת: יוני   ·   קטגוריות: אופנועים and הרפתקאות   ·   יש 7 תגובות, הוסף תגובה    

6 ביוני 2011 הר-פתקא של ערן שפיצר

harpatka spizer-a.jpg

השמש כבר החלה להנמיך והצללים שהתארכו בישרו חשכה מתקרבת. במסענו ניסינו להימנע מרכיבה בחשכה והגברנו מעט את המהירות כדי להספיק את דקות האור שעדיין נותרו. בפאתי העיירה מצאנו את חורשת החלומות שלנו ונסתרים בין העצים הקמנו את חניון הלילה. האופנועים הוחנו בחצי עיגול ויצרו מתחם סגור ומוגן בו הקמנו את האוהלים. השולחן המתקפל נפתח וסביבו סודר המטבח ואמצעי הבישול. לאחר הארוחה שהורכבה מסלט ירקות, חזה עוף חרוך ותפוחי אדמה התרווחנו בכיסאות וניסינו בפעם המאה להעריך את יכולתנו מול האתגר של מחר – המעבר של הר פתקא שאין כל דרך לעקוף אותו. ההר מתחיל שרשרת הרים שכדי להגיע אליהם ולחצות אותם חייבים לעבור דרכו, מעדויות וליקוטי אינפורמציה על הדרך ידענו שאחרי ההר הזה הדרך נפתחת והיא סלולה היטב ומאפשרת התקדמות מהירה אבל המעבר היחידי בהר משום מה עדיין לא נסלל והוא דפוק לחלוטין, משובץ באבנים ובורות ופה ושם דרדרת של אבנים ועיקולי דרך מבעיתים ללא גידור וללא הגנה מפני מעידה וצניחה אל התהום. על נסיון החציה של פתקא כבר הוקרבו חייהם של מספר מטיילים ואת לקחי מעידתם ניתחנו ולמדנו.
הנתון שהכי הפחיד אותנו היה משקל האופנועים. הצמיגים טובים, המתלים מצוינים, בלמים מעולים וכל החבילה המוטורית שלנו – הכי טוב שיש. אבל המשקל של הציוד ההכרחי שלקחנו כולל צמיגים רזרביים, מים, ציוד אישי, חלקי חילוף וכלי עבודה – זה היה מוגזם וידענו שחוק שבע המעלות עשוי להיבדק מחר ואולי להכריע אותנו ומזה חששנו יותר מכל – בעמידה ישרה או בנסיעה המשקל לא מורגש ואין בעיה אבל במצב של עצירה כאשר האופנוע  עומד ישר מספיקה סטיה של מעלה או שתיים מעבר לשבע כדי שהרגל לא תצליח לתמוך את המשקל העצום והאופנוע נופל, זו יכולה להיות נפילה של כלום, ממצב עמידה או החלקה קלה ובדרך כלל לא נגרם נזק אבל אי אפשר להרים ולייצב את האופנוע לבד והשותפים צריכים לעצור ובכוחות משותפים להרים ולנסות איכשהו להתקדם, כל עצירה כזו מעקבת בדקות ארוכות את ההתקדמות ותולשת באכזריות את האנרגיות הדרושות להמשך ומזה חששנו יותר מכל. הלילה עבר ללא אירועים מיוחדים ומעט מתוחים הכנו את הקפה והעוגיות של הבוקר, כל אחד ארז את ציודו והפעם בהקפדה מיוחדת, קשירות כפולות והדוקות ומעט אחרי שהשמש כבר נגלתה במלואה יצאנו מהחורשה ולאחר כשישה ק"מ נצבנו למרגולתיו של פתקא והנתיב החצצי שעולה לפסגתו..

ערן שפיצר, שריגים

[הקטע המקסים הזה נכתב כתגובה לבקשתי ממשתתפי האתר: "לכתוב את המילה הרפתקה". כל מילה נוספת מיותרת. (יוני)] כל הזכויות C שמורות לערן שפיצר.

——————————————————————————————————————————————————————————

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   יש 2 תגובות, הוסף תגובה