הרפתקה דוט קום

מציג פוסטים מחודש מאי, 2010

19 במאי 2010 מיפן לסיביר

כבר עברו הרבה קילומטרים מתחת לאופנוע של אדם שָני מאז הדיווח האחרון. אני עומד בקשר מיילים עם אדם ומדי  פעם מעדכן כמיטב יכולתי לתוך הבלוג:

Japan Comp 014.jpg

מקמבודיה אדם חזר לתאילנד, ונכנס לבורמה/מיאנמאר, לסיבוב שבסיומו שב לתאילנד משם, טס עם האופנוע ליפן. סין אינה בתכנית. כידוע, סין מערימה קשיים, לרוצים להכנס לתחומה עם כלי רכב. עליהם לעבור טסט נהיגה/רכיבה, על פי אמות המידה הסיניות, הליך שנועד רק כדי לגבות עוד אגרה ולקבל רשיון רכב מיוחד, שגם הוא תקף ברוב המקרים רק לקנטון ספציפי. בנוסף, על המגיעים עם רכבם, לצרף מדריך/מלווה ברכב מיוחד ונהג כמובן. לשאת בכל מחסורם. לינה, אוכל ודלק לאורך המסלול כולו. אפשר לכן לומר, כי סין פתוחה לביקור רכוב, רק במסגרת מאורגנת המחוברת למגננונים הנכונים ועל המבקרים להכין הרבה כסף. וורנר באוזנהארט, שחצה את סין ממזרח למערב שילם כ-3000 דולר רק למינהלות מהסוג הנ"ל.

כמי שהגיע מהשטח פשוטו כמשמעו, לאחר אלפי קילומטרים באיזורים פרועים, בהם התשתית בסיסית ורמת החיים נמוכה במיוחד, הנחיתה בנמל התעופה נָרינָה בטוקיו, היתה הלם גדול מהצפוי. הכל עובד, בזמן ובתזמון נכון. כולם סביב נראו נקיים, מסודרים, עצורים ומקפידים לא ליצור קשר עין. מדגישים עד כמה תקועות המדינות בהן ביקר עד עתה – במצב מתפתח ומאחֵר. יפן באמת היא משהו מוזר ואחר.

לאחר כמה ימים, כבר החל אדם להתחבר להגיון היפני ולנוחות שבשימוש בו. הוא פשוט התאהב בארץ הזו ובאנשיה. בנחמדות ורוחב הלב, אותו זרם לא רשמי המנהל את המציאות היפנית היום. הוא הבין את השונות שלו בנוף ואת רחשי הכבוד שלהם כלפיו. כאיש טכני, הוא התחבר ליכולות המופלאות שלהם ולכך שכל דבר נעשה בתכנון, הקפדה ודאגה לפרטים הכי קטנים. הכבישים מושלמים ובטוחים. לא אחת עמד האופנוע עמוס בכל הציוד גלוי לעין כל באמצע הרחוב ואיש לא נגע או הטריד. זאת בהשוואה לאותן מדינות מתפתחות, בהן עב"מ ענק, משונה, מסקרן וזר כלכך, הנעצר לרגע רק כדי לגרד ברגל, גורם לפקק תנועה של סקרנים ובמקרה ואתה נוטש אותו כדי להשתין הוא הופך יעד לאספני מזכרות.

אדם שָני חבר במשפחת "הורייזן אנ-לימיטד" , שהוא פורום אופנועני האתגר הגדול והמוביל בעולם. ככזה הוא הצטרף למפגש השנתי שהפורום מקיים אחת לשנה, בכל אחד מעשרה איזורים נבחרים בעולם. והפעם נבחרה טוקיו לארח את המפגש של איזור צפון אסיה. למפגשים כאלה, המאורגנים על פי הרלבנטיות לעונה בה רוכבים נמצאים באיזור, מגיעים חברים בפורום, הנמצאים באיזור. זה מפגש הזוי ממש, בו רוכב אתגר, מסתכל לראשונה איך הוא באמת נראה מהצד. הוא מבין פתאום שהוא נורמאלי, שייך לתת מין מוגדר. לסוג של דת או תסמונת. והעיקר, שהוא אינו לבד בכך. במפגשים, אנשים מספרים על המיוחד במסע שלהם ומחליפים מידע חיוני הקשור לצירי רכיבה, חוכמת רכיבה וטיפים. היפנים הוכיחו במפגש כי הם מהליבה הכי מחוייבת לנושא טיולים ומסעות. מעבר לכך, שהם כבר הפכו לשם נרדף לתייר המאובזר והמתוכנת בעולם. גם בתוך יפן קיימת פעילות רבה בנושא. באירוע נכחו הרבה רוכבים יפנים שהקיפו את העולם על אופנוע, רובם על אופנועים שנפח המנוע שלהם אינו עולה על 250 סמ"ק.

שלא כמו ברחבי העולם, בו עולה כל הזמן אחוז אופנועי האינדורו – הרב תכליתיים. כאלה המיועדים לרכיבה בכביש וגם בשטח. במצבת הדו גלגליים, אשר רובם תוצרת יפן.  פגש אדם בתרבות מינוע מפתיעה. ביפן אחוז האופנועים הדו תכליתיים זעום. כל אותם דגמי ענק, כמו הונדה וָארָאדֶרוֹ, ימאהה טֶנֶרֶה או סוזוקי ויסְטרוֹם. עם מנועים עצומי נפח, ככלל אינם נמכרים ביפן. הם מכונים "דגמי ייצוא" וניתנים לרכישה ביפן רק בהזמנה מיוחדת.

מאותם רוכבים יפנים שפגש באירוע הוא קיבל "רשימות סיוע". כלומר, כתובות וקשרים של אנשים בכל רחבי יפן, המוכנים לסייע בפתרון בעיות טכניות או המוכנים לארח רוכב שחולף בקרבתם. אגב, רשימה שכזו היתה מונחת בין חפצי, במסע שלי באמריקות, וכללה מאות כתובות וטלפונים של חברי מועדון ב.מ.וו. האמריקני. אף שלא השתמשתי בה, יכולתי באמצעותה למצוא עזרה וקורת גג כמעט בכל מדינה בה עברתי.

לאחר מיצוי פינוקי התייר הרוכב ביפן, הגיע הזמן, להתכונן למעבר לסיביר ולאסיה המרכזית. המצמד באופנוע של אדם כבר אותת לו כי ינהג בתבונה אם יחליף אותו. המצמד החל להחליק ולזייף בהעברת הכוח. תופעה אופיינית לשימוש מאומץ ולא שגרתי. הגיע הזמן להחליף צמיגים ורפידות לבלמים, בקיצור; אחרי 45 אלף קילומטרים, הסוס הכחול צריך טיפול יסודי. כדי להגיע למצמד יש צורך לפרק ולבתר את האופנוע ממש ובאותה הזדמנות להחליף אטמי גיר. כבלים. לזרוק מבט על עוד מערכות לפני שהן תתחלנה לאותת.

מיפן ועד לטורקיה אין סוכנויות איכותיות של אופנועי ב.מ.וו ורצוי לצאת מוכן ובמצב מושלם לדרך הזו. אולי זה עוד לקח מהמפגש עם התרבות היפנית ויחד עם זאת יש לזכור, כי אדם הוא מכונאי ואיש טכני, שחי את התחום ולא צריך שידרבנו אותו כשהדברים מגיעים לידי כך. עם נסיון רב ופילוסופית השרדות, המעדיפה להיות מוכן כדי לא להיות מופתע. אדם מטפל ומתחזק את האופנוע לבד. מנהל ב.מ.וו. טוקיו, הקצה לאדם פינה במוסך והעמיד לרשותו כלים. וקורת גג לישון בה. כמו שנאמר; אנשים טובים.

להלן הצצה לרשימת הציוד של אדם:

תכנון טיפולים קפדני והשענות על מרכזי שירות בדרך, חוסכים לאדם לשאת חלפים וכלי עבודה מיותרים. יחד עם זאת יש דברים שלא יוצאים בלעדיהם:

נורות. "שפיצים" רזרביים לגלגלים. ממסר משאבת דלק. מצתים. רפידות בלמים אחוריים. קופסה קטנה עם דבקים שונים. כמה ברגים.  כבל חשמלי. צינור לחץ 20 ס"מ. כמה מגעי חשמל, כמה נתיכים וכמובן האביזר שבלעדיו שום רוכב אתגר אינו זז מטר: סליל סרט הדבקה איכותי,Ducktape  רחב, שאיתו ניתן לחבר כמעט הכל. מציוד ועד שלדה או כידון מתפרקים – לפחות לקטע רכיבה קצר.

ציוד תיקון תקרים הכולל דבק, כפות, טלק, וונטיל נוסף. גם אבוב פנימי בגודל 19 אינץ', הניתן להתאמה לשני הגלגלים. אף שהצמיגים הם "טיובלס" האבוב הפנימי, הוא גיבוי למקרה והצמיג מחורר או החישוק מתעקם עד כדי אי יכולתו "להחזיק" אויר. בנוסף, הוא נושא עוד כמה כלים, גם כדי להושיט עזרה לאחרים במידה ויתקל בהם. סה"כ משקל ציוד העזרה הראשונה המכאנית: כ- 4 קילוגרם.

וכמה תובנות דרך:

משקל: רכוֹב הכי קל שאתה יכול. חשוֹב על כל גרם משקל. קצץ. קצץ. קצץ. בגדים: שתי חולצות טי. שני זוגות מכנסים. סט של מכנס וחולצת פליס. שלושה זוגות תחתונים. סנדלים. גרבי ומגפי רכיבה.  מעיל ומכנסי רכיבה. קסדה. כפפות. זהו!  ציוד: צא עם מעט אבל עם הטוב ביותר שמתאים לך. החיים שלך כרוכב תלויים בכך. כאן לא חוסכים כסף. המנע ממוצרים במבצע. פיתוי המחיר הזול יעלה ביוקר. רוצה לחסוך? דלג על לילה במלון יוקרתי. כסף: אין צורך לשאת הרבה מזומן לקטע בין מזרח רוסיה למערב טורקיה למשל. אדם מתכוון לשאת 500 דולרים במזומן, ועוד 300 בהמחאות נוסעים. עיקר ההוצאות יהיו תוך שימוש בכספומטים לאורך הדרך ושימוש ישיר בכסף מקומי. מסמכים: יש להכין צילומים של כל המסמכים. בהעתקים תשתמש בכל דרישה להצגת תעודות. את המסמכים המקוריים, יש להסתיר איפהשהו במקום יבש בעומק הציוד. סרוק את כל שאולי תיזקק לו: החל בתעודת לידה, אישור מקצוע, וכמובן מסמכים הקשורים לנסיעה עצמה. דרכון. ויזות. רשיון נהיגה. ביטוח. קבלות של המחאות נוסעים ושלח אותם לעצמך בדואר אלקטרוני, כך תוכל לגשת בכל רגע ל"מחסן" שלך ולשלוף אותם לפי צורך. כללי: קרא בעיון ספר על הארץ בה אתה מבקר. נסה ליצור כמה שיותר מגע עם מקומיים. בכך תוכל ליהנות מהכנסת אורחים והתחברות למה שמאפיין את הארץ. מלבד הנוף והדרך.

מכאן המסלול המתוכנן הוא: ולדיווסטוק- במזרח סיביר/רוסיה. אגם בייקל. מונגוליה. רוסיה. קזחסטאן. קירגיסטאן. טאג'יקיסטאן. אוזבקיסטאן. טורקמניסטאן (תלוי ביכולת לקבל ויזת מעבר) אזרבייג'אן, גיאורגיה. טורקיה – לקראת סוף אוגוסט 2010 .

———————————————————————————

תרגום ועריכה: יוני. כל הזכויות C לצילומים ולסיפור, שמורות לאדם שני.

מאת: יוני   ·   קטגוריות: אופנועים and הרפתקאות and יוני בן שלום   ·   יש 9 תגובות, הוסף תגובה    

3 במאי 2010 אל המדבר המערבי

במסגרת אירוח סיפורי מסע של אחרים, הנה הסיבוב של מעוז במדבר המערבי:

156146920104521741.jpg

מפת מצרים והמדבר המערבי.                                       צילום: מעוז קוטאי

המדבר המערבי, הוא הכינוי לשוליים המזרחיים של הסהרה, שגודלה הכולל כתשעה מליון ק"מ רבועים. הוא נקרא "מערבי" משום מיקומו ממערב לנילוס. אותו נהר שבלעדיו מצרים היתה לא יותר מערימת חול אחת גדולה בפינה העליונה הימינית של אפריקה. בשנת 1999 אירגן ידידי חיליק מגנוס את המסע הראשון של ישראלים למדבר המערבי. כחצי שנה לפני כן, הגיעו לשם שלושה אופנוענים ישראלים על אופנועי KLR זהים, שחזרו עם סרט מדהים שצילמו. משהו ששלח את חיליק מגנוס (כן, הוא "חיליץ" הידוע) לבנות ולתפור מסלול טיול ובעיקר להפעיל את כל התותחים הפוליטיים, כדי שהדבר יתאפשר. לצורך כך שולב מועדון בעלי לנד-רובר הישראלי, לגיוס משתתפים פוטנציאליים. גלי ואני היינו באותה תקופה בעלי לנד-רובר דיסקברי. וכמי שגם היה מעורב בניהול המועדון, היה ברור לנו שאנו מצטרפים. הייחוד במסע, מעבר להיותו ביקור במחוזות מופלאים של מיתוס והרפתקה. היה בכך, שהמצרים נאותו לראשונה, לאפשר לנו להגיע עם רכבי 4X4 ממונעי דיזל, מפתח ביתנו ועד למדבר. (כי כמו שידוע גם היום, המצרים אוסרים כניסת רכבי 4X4 ישראלים למצרים). המסע כלל 24 כלי רכב והשתתפו בו גם כמה רכבים תוצרת טויוטה ומרצדס אחד. אין ספק, זה היה מסע מכונן. אני חושב כי כל מי שהשתתף בו, יודע זאת מבעד לשנים. אין כמו הפעם הראשונה. המייסדת, הבונה את הסטנדרט. זו היתה חבורה של שרוטים אמיתיים. במסע שם הכרנו חברים חדשים, שאנחנו בקשר אמיץ איתם עד היום. כשחזרתי לארץ, ידעתי שבשבילי המסע הזה לא היה אלא מנה ראשונה. וכי עלי לשוב לשולחן החול האין-סופי במדבר, כמה שיותר מהר – ועל אופנוע. ובחלוף שלושה חודשים יצאנו שלושה אופנוענים, יקיס קדרון על קואסאקי KLX , אילן מולכו על הונדה XR ואני על BMW r80gs הישן והטוב שלי.

white-desret-farafra.jpg

אובליסק טבעי במדבר הלבן ליד פאראפרה, מרץ 2000 צילום: יקיס קדרון

מבעד למעבר רפיח (לעומת רכבי 4X4, לאופנועים אין מגבלת כניסה למצרים) לכיוון המדבר המערבי. חצינו את חוף סיני הצפוני. עברנו את תעלת סואץ על דוברה, ממארסָה-מטרוח ירדנו לכיוון נאת המדבר סיוָא. משם חתרנו בים החולות  420 ק"מ, בין סיווא לנאת המדבר בָאחָרִייָה. ממנה ירדנו דרומה לכיוון נאת המדבר פַארָאפָרה ומשם השלמו את המעגל, דרך דלתת הנילוס, לואדי חאראבה ומפרץ סואץ ומשם חזרה לישראל. זה מסע ששווה סיפור נפרד שגם יגיע. מאז כבר יצאו למדבר המערבי עשרות של מסעות רכובים על כל הסוגים. גם לאיזור גילף-כביר (הרמה הגבוהה), השוכן בפינה הדרום מערבית של מצרים, וביקור במערת השוחים, הזכורה מהסרט "הפצוע-האנגלי".  וגם לדארב-אל-ארבעין, הדרך ההיסטורית בין המדבר הנובי בצפון סודן, למערב דלתת הנילוס. ועוד מנפלאות מצרים, שמחוץ למסלול החבוט. בג'יפים, באופנועים, בטרקטורונים או על דבשות גמלים.

photo Yakis Kidron.jpg

ליד הר הקריסטלים מדבר מערבי, מרץ 2000 צילום: יקיס קדרון

כמה מילים, על הסהרה שלי

כאמור למעלה, הגעתי אליה בשנת 1999. מי שעקב אחרי הדיווחים, ששלחתי מהדרך בין אלסקה לאושואייה. נתקל כבר במאגר הסופרלטיבים שלי בכל הקשור לנופים שכוחי-אל, ריקים ומנוקים מכל תסמינים אנושיים. ישימון, ציה. משטחי אין-סוף, בשוליהם אופק המערבב בין אדמה לשמים, מקומות המעבירים אותך סיחרור ורטיגו, בהם אינך יודע באמת איפה אתה. במדבר המערבי, בים החולות, אדם מאבד תחושות של מרחק, גובה ותנועה. מקום בו השקט כל כך אילם, שהוא צורח. בלילה הכוכבים ברורים וחדים ומגיעים כמחטים של אור מתוך חושך מוחלט. היו לילות, בהם שכבתי על גבי במרום דיונה בגובה בניין בן עשר קומות, נועץ את ידי בחול עד למרפק, חש בחמימותו שנאגרה כל היום. בסהרה גרגרי החול כלכך טהורים ומנופים כך שעם קצת סבלנות, תוכל לספור אותם אחד אחד. אין דת שהמדבר אינו מהווה פרק מכונן בתולדותיה ואין הרפתקן, שאינו ממקם את משמעות המדבר, כנקודת ייחוס לצורך שלו לחוות את השחרור האולטימטיבי.

הסהרה היתה עד לפני כ-3 מליוני שנים, קרקעית של אוקיינוס. סימני אותו אוקיינוס נשארו עד היום, משקעי אבן-גיר בדמות ניצבי סלע בצורות וגדלים משונים. פירמידות ואובליסקים טבעיים, ששימשו השראה ליצירת המבנים המצריים המוכרים. ואין ספור מאובנים של יצורי-ים קדמוניים. בסהרה, אפשר לנסוע יום שלם על משטחי מאובנים המרצפים את המדבר. חלקם כבר ספגו תחמוצות ברזל והפכו "מאובנים מבורזלים". שלדים של לויתנים, מונחים באמצע משטח סלעים, (באיזור פאיום) כבר מליוני שנים. בתקופה קרובה יותר, כלומר עד לפני כ- 20 אלף שנים, בתום תקופת הקרח האחרונה, הסהרה היתה פורה, ירוקה ושוקקת בזאולוגיה המוכרת לנו היום מאיזורים כמו קניה, טנזניה או קונגו. גם לתקופה הזו יש עדויות. החל ביערות, עצים, מאובנים וגומר בציורי סלע, המספרים את סיפור החיים כאן בתקופה ירוקה יותר.

מעוז קוטאי

24612_112290675463731_100000483984127_224886_6946710_n.jpg

כל הצילומים: מעוז קוטאי

לפני כשנתיים סיפרתי לידידי מעוז קוטאי. חבר למועדון אופנועי השטח של ב.מ.וו. בארץ, על המסע והוא הבטיח שיגיע היום וגם הוא יניח שני גלגלים על הדיונות הגדולות שם.

אך רגע, מעוז, בן 36 , אב לשתי מדהימות בגילאי שלוש וחצי ותשעה חודשים. משמש כראש צוות פיתוח עסקי בקרן הפנסיה "מבטחים". מעוז אינו סתם רוכב. הוא אולי הרוכב מספר אחד במועדון אופנועי השטח של ב.מ.ו. מנוסה באופנועי שטח כבר 16 שנים. כרגע על BMW HP2 האולטימטיבי. איתו צלח את ראלי ישראל האחרון. יכולתו וכשרון הרכיבה שלו, הם מסוג הדברים שאתה מביט בהם מן הצד ויודע בבטחה, שלא נולדת עם הכשרון המופגן לפניך, לעולם לא תכתוב שיר של יהודה עמיחי, לא תצייר כמו אביגדור אריכא ולא תרכוב כמו מעוז קוטאי. כך שאם אתה מספיק חכם, אתה לא מנסה להיות כמוהו, אלא שואף לסמן באמצעותו את מגבלות היכולת שלך. רכיבה על אופנוע בשטח, דורשת מיומנות שעיקרה, התגברות על בעיות אחיזת הקרקע של האופנוע תוך כדי תנועה. בזה מתחיל ונגמר הסיפור. החובבים משקיעים הרבה אנרגיות, חרדה ומחשבה, בכל מכשול קטנטן. בעוד אלה שנולדו עם כידון ביד. פשוט מדלגים מעבר לתהומות. מרחפים מעל חולות. חותרים בנהרות גועשים ומטפסים במעלה מצוקים אנכיים.

מעוז מסמן בדרך כלל את הקו הקליל והנינוח בכל טיול שהמועדון עורך. מעין הצגת תכלית מתמשכת, של איך הדברים אמורים להעשות. לא מנסה להרשים. פשוט מתנהג כמו שהוא. לכן היה ברור לי כי מפגש בין מעוז לסהרה, משול למפגש בין דג שגדל באקווריום – לאוקיינוס. כמו לעבור מחפיסת "כיף-כיף", לשחיה בבריכת שוקולד. אם אנחנו רגילים לרכוב בנגב בדרכים מסומנות, לחצות פה ושם דיונות קטנות, לטפס מעלה עם דרדרות אבן וחצץ. בסהרה הכל מחכה ובגדול. אין מגבלות!

לסהרה עם עופר אוגש

יש בארץ כמה מפעילים מקצועיים של טיולי שטח רכובים, אשר בנוסף להיותם אלופים בתחום נהיגת ורכיבת שטח. הם מקושרים היטב, למנגנוני בירוקרטיית התיירות בירדן ובמצרים. הבולטים שבהם הם ג'וי בירן ידידי  ועופר אוגש, שטרם יצא לי להכירו אישית. עופר בנה את המסע לקבוצה שאליה הצטרף מעוז. עונת השנה לטייל בה במדבר המערבי, היא בין אוקטובר לאפריל, אז הטמפרטורות נסבלות וסופות החול אינן יומיומיות. להרפתקה נאספו חמישה אופנועים ושישה טרקטורונים. הרעיון היה, העמסת האופנועים והטרקטורונים על משאית במעבר הגבול בטאבה ומשם, נסיעה דרך תעלת סואץ וחציית קהיר לתוך המדבר. לאחר יומיים, הגיע הקרנבל למבואות המדבר, לפאיום, הנמצאת מצפון מזרח לשקע קָרעוּן בו שוכן אגם מים מתוקים ענק, שהוא תולדה של נביעת מים המחלחלים באיזור הנילוס. שם הורד המטען ואיתו חבורת הרוכבים ובליווי רופא, צוות מצרי עמוס חלפים, אוכל וציוד שינה על שני ג'יפים, יצאו לרכיבת חימום בחמדות השטוחות, (המהוות גם קטע במירוץ "ראלי הפרעונים"). בתום יום רכיבה של כמאתיים ק"מ, באו בשערי העיירה בָאחָרייָה ללינת לילה. מערבה לבאחרייה, השוכנת בשקע רווי מעיינות, בריכות מים חמים ומטעי תמרים וזיתים, שוכנות הדיונות של ים-החולות. כמה מאות קילומטרים של חול זך, רך ומבורך. מגרש המשחקים האולטימטיבי לרוכבי שטח. רק צריך לזכור, כי השיירה כללה שני ג'יפים עמוסים, הנוסעים מאחור עם צוות ליווי וכושר עבירות פחות יומרני.

מאת: יוני   ·   קטגוריות: אופנועים and הרפתקאות and יוני בן שלום   ·   יש 5 תגובות, הוסף תגובה