- הרפתקה דוט קום - http://www.harpatka.com -

שמולה רוכב את הסטאנים

אנשים, זה כל (רוב) הסיפור

בדרך מגיאורגיה לאזרבייג׳אן, הכוונה היתה להגיע לבאקו [1] לתייר אותה קצת ואולי לחפש מקומות מעניינים בסביבה. בדרך החלטתי להכנס לAlat [2], הנמל שממנו יוצאת המעבורת החוצות את הים הכספי [3] לקזחסטן ולברר פרטים על זמני יציאה של המעבורת. הגעתי לרציף ממש ליד המעבורת ומיד ניגש אליי בחור ושאל ״אתה לאקטאו [4]?״ ״כן גם אני!״ עניתי. ״יוצאת מעבורת היום״ ענה, ובהחלטה של רגע הגשתי לו את כל המסמכים ותוך שעה הייתי מוכן לעלייה למעבורת. אלא מה? לא יודעים עדיין מתי מפליגים אבל זה יקרה היום. השעה 1600, היו שם 6 רוכבים, 2 מהם מחכים יומיים. בדיעבד, אולי החלטה נכונה למרות שרציתי לבקר בבאקו. בסופו של דבר הפלגנו בחצות. הנמל החדש בקזחסטן נימצא במקום שניקרא Kuryk כ-70 ק"מ דרומית מאקטאו. הגענו ב-0100 ועברנו ביקורת גבולות. חיכיתי לעלות השחר ויצאתי לדרך לביינאו. הדרך עד לכביש 33A היה מסלול שטח כך שרוב הזמן הרכיבה הייתה בעמידה. וכשהגעתי לכביש הראשי 33A, לא האמנתי! כביש אספלט מהודק לתפארת תענוג!

פה התחלתי להרגיש את משמעות המסע – המרחקים בין הערים גדולים. בין תחנות הדלק עצירות מנוחה. צריך להתחיל לחשב מרחקים, זמני יציאה/הגעה. מתחיל להיות מעניין גם מהצד הזה של התיכנון.

מביינאו [5] עד לעיירה בשם- Kyrkkyz [6] מרחק של 360 ק"מ עם מעבר גבול מקזחסטן – לאוזבקיסטן [7] וכביש שברובו אומנם סלול, אך מלא בורות. יש צורך בנהיגה הרבה יותר איטית ולהשקיע יותר ריכוז. היה קשה ומאתגר. בכל החלק הזה של קזחסטן וצפון אוזבקיסטן, הכבישים ישרים.

סביב מדבר ויש הרבה זמן למחשבות. כשהרכיבה לא דורשת תשומת לב מיוחדת. זה הזמן להתחיל מחשבות בתכנון של היום הבא ואולי קצת מעבר לזה ובעיקר מתרכזות במשפחה הקרובה. ככל שהדרמתי מצב הכביש השתפר והנוף ניראה ירוק יותר (כמו לנסוע מהנגב צפונה…).

כבר במעבר הגבול, שמתי לב שהאוזבקים אנשים מאוד מאוד נחמדים והדבר בא לביטוי בעיר חיווה [8]. עיר יפייפיה, נקייה, מטופחת ושקטה וכשטיילתי בעיר העתיקה, כולם שם מחייכים, נגשים לדבר איתך, לשאול מאיפה באת ולאן אתה חושב להגיע. בכלל, המפגש הזה עם האנשים שאתה לא מכיר. אם זה במוטלים, תחנות דלק,

קיוסקים בדרכים. מספיק שמחלפים כמה משפטים. לא משנה באיזו שפה, זה ממלא לך את הלב. אפילו אם זה לשעה קצרה. חיווה לא איכזבה אותי. מרגישים את העוצמה ההיסטורית שיש בעיר. היה כיף. נמשיך לראות מה מציעה העיר העתיקה הבאה במסלול: בוכרה [9].

המחשבה היתה אולי להישאר בבוכרה יומיים, היות והגעתי מאוד מוקדם בשעה 14:00, הספקתי לתייר את העיר לדעתי מספיק ולכן לילה אחד הספיק. בוכרה יותר תיירותית מחיווה, עם הרבה תיירות פנים. יותר ממוסחרת ופחות אוטנטית מחיווה (לדעתי) אך אין ספק מרשימה מאוד.

את הדרך לסמרקנד [10], רכבתי בדרכים לא ראשיות (מתכונן להיות בסמרקנד יומיים) ויש בדרך אגם שניקרא Tudakul Lake [11] נסעתי לשם במיוחד, מחפש מחפש… ואין אגם! הכל התייבש. שאלתי שם מקומיים, צחקו עליי ויותר צחקו כשהראתי להם בגוגל, חוויה. בסמרקנד מצאתי מוטל שמכניס אופנועים לחצרו הפנימית כיף לאופנוע ,

ובאמת אין מה להגיד על הנחמדות של האנשים האוזבקים כל פעם מפליא אותי מחדש הבחור שקיבל אותי במוטל קודם כל טיפל בי ושהאופנוע נימצא במקום שאני שבע רצון הגיש תה ועוגיות ורק אחרי כמה שעות ביקש דרכון כדי לעשות צ׳קאין. כסף לא ביקש אני הצעתי. סמרקנד עיר נפלאה! תיירתי אותה יום שלם. רחובות נקיים, מטופחים, הגינון בכל מקום מושקע. בהחלט מקום שהשאיר בי משהו. מחר נוסע לטשקנט [12], היישר לשגרירות קירגיזסטן [13] כדי להנפיק ויזה. בהצלחה.

הליך הוצאת הויזה היה מהיר מאוד. טשקנט היא עיר ענקית. רחובות בתוך העיר 4 נתיבים לכל כיוון. עומס תנועה אדיר, גנים ציבוריים ענקיים, מטופחים לתפארת. מכאן יצאתי לכיוון קירגיזסטן. כשהגעתי למעבר הגבול הבנתי כי תוקף הויזה שקיבלתי חל רק ממחר 7.6. כלומר הקדמתי ביום ה-6 ו-7 קצת בילבלו. לא נורא. חזרתי 35 ק"מ חזרה לאוזבקיזסטן ולמחרת עברתי. הכוונה להגיע לאגם איסיק-קול [14] שימצא במזרח ומשם לעיר בישקק [15].

עברתי את הגבול (שוב) יחסית די מהר נכנסתי לעיר אוש. אומרים כי יש שם שוק משגע, אך החום והצפיפות הכריעו ונסעתי לג [16]'לאל-אבאד. בערב התיישבתי במסעדה קטנה לאכול ולאחר כמה דקות, נכנסו חבורה של נערים ונערות וביקשו להצמיד אליי שולחן כדי שיהיה מקום לכולם. כמובן שהסכמתי. היו בניהם כמה שדוברים אנגלית ומיד התחלה להתפתח שיחה על נושאים שונים. ריתקו אותי החברה האלה.

מסתבר בדיעבד שכל הדרכים מג'לאל-אבאד מזרחה כולן דרכי עפר. יש באזור הזה רק כפרים, אז כנראה חבל לממשלה להשקיע. מג'לאל-אבאד לקצרמאן. כפר קטן. הדרך כמובן עפר שמתפתלת ועולה ל-2800 מטר. נופים משגעים 150 ק"מ מ ש ג ע י ם, מחר ארכב 214 ק"מ כאלה לנרין [17] בהצלחה.

גם הדרך לנרין לא איכזבה מבחינת נופיה המקסימים של קירגיסטן. יש באזור הזה הרבה תיירות. גם תיירות פנים. פוגשים כאלה תיירים גם בפסגות ההרים, בנקודות תצפית. מחליפים כמה משפטים ומשיכים הלאה. מנרין הכוונה לעלות צפונה לכיוון אגם איסיק-קול ובדרך לעבור דרך אגם סונקול [18](נסיעה של שעה לכל כיוון), מהכביש הראשי אלא שכל הלילה לפני ירד גשם ובבוקר ירד לסירוגין. כשהגעתי למקום החלטתי שלא להכנס לאגם סונקול. אין טעם כשיורד גשם. די התבעסתי מהגשם. מסתבר כי זו הייתה החלטה נכונה. כי כל הלילה ירד שם שלג ודרכי הגישה היו קשים למעבר. הגעתי למקום שבו אשהה את הלילה, די מבועס. הייתי היחיד, אך עד שעות הערב המוקדמות, הגיעו לשם עוד 2 בחורות מסינגפור. 2 בחורות מצרפת. רוכבת מהולנד שמטיילת שנתיים כבר ועוד זוג מצרפת היה אחלה ערב דיברנו וצחקנו המון שלא להזכיר את ארוחת הערב שהגישה לנו בעלת המקום באהבה רבה. מאוד נהניתי, הוציא ממני את כל הבעסה של היום.

בכלל המפגש הזה עם אנשים שאתה לא מכיר והתענינות ההדדית אחד בשני, זה הדובדבן של מסע שכזה.

בוחר לישון במקומות שנקראים Home stay. אלה בתים שבני הבית אירגנו כמה חדרי אירוח שמופרדים מביתם עצמם וההרגשה היא שכאילו אתה ישן בביתם אירוח מכל הלב במלא מובן המילה.

מפה רכבתי סביב אגם איסיק-קול ובדרך עברתי דרך Fairytale canyon [19] נחמד, אבל הנופים סביב האגם היו משגעים. הדרך לבישקק בחלקה הראשון, כיף היה לרכב. אספלט טוב, דרך מפותלת בין ההרים, אך ככל שמתקדמים צפונה, התוואי הופך ליותר מישורי. מבישקק עצמה לא התלהבתי ועברתי את הגבול שוב לקזחסטן, לכיוון אלמטי [20]. שם התכוונתי לבצע טיפול לאופנוע ולהחליף צמיג אחורי בסוכנות BMW בעיר. אכזבה גדולה. הסוכנות אומנם גדולה, עם אולם תצוגה מרשים (מכוניות ואופנועים ) מלא אנשי מכירות בחליפות, אבל אין אחד שדובר אנגלית ובקושי מתיחסים אלייך. עד שבמקרה היה שם לקוח שהבין אנגלית ותרגם לאיש הקבלה מה אני רוצה. מסתבר, שאין להם צמיגים והפנו אותי למוסך אופנועים מקומי שנקרא Free Rider שמחזיק צמיגים וגם יוכל לבצע את כל מה שאני צריך ואם שם לא יסתדר, לחזור אליהם להשאיר את האופנוע ליומיים לטיפול, Free Rider החליף צמיג, בדק שמן, רפידות. הכל בסדר, קיבל 760 ₪ ואיך אומרים… עפתי מהעיר. אומנם אלמטי עיר מאוד יפה, גדולה, מאוד מערבית, אך נמאס לי מהערים האלו.

מזג האויר מתחיל להיות גשום. מקווה שמחר יהיה יפה. מתכננן לרכב ל-Charyn canyon אומרים יפה שם מקווה לטוב.

בנימה אישית משהוסברינה אשתי, אמורה לעבור בימים אלה ניתוח קטן בברך. למרות הידיעה שהילדים שם בשבילה ב-100% וגם המשפחה המורחבת.  – עדיין קצת מסיח את דעתי במחשבות. מקוים שיעבור בהצלחה מלאה.

Charyn canyon [21] מרשים ביופיו, כמו הקניונים הענקים בארה"ב,

רק ביותר קטן. טיילתי לי שם שעה ארוכה. מזג האויר היה נפלא. נהנתי. מפה המשכתי לדז'רקנט. עיר קטנה שנמצאת כ- 40 ק"מ ממעבר Horgos לסין הגדולה. חבל שזה סיפור להיכנס לסין עם אופנוע. דרך שמורת טבע Altyn Emel [22] שהנופים בה משתנים תוך כדי נסיעה. בחלקה הראשון, ישורת מדברית ובחלקה השני, דרך הררית מפותלת והכל ירוק סביב עם ערוצי מים. מפה מתחיל להצפין לכיוון סמיי ולעבור לרוסיה לברנאול [23]. אולי אכנס לראות עוד שמורת טבע בדרך.

משהו על האנשים שפגשתי, שראיתי. למעט מראה הפנים, השפה ואולי מנהגים מסורתיים, אין הבדל ביניהם. בין כל הארצות שעברתי עד כה. כולם בני אדם שרוצים לחיות בשלווה.

הדרך לסמיי [24] היתה מהממת. מרחבים ענקיים, עם עוצמה שקשה להסביר צריך להרגיש. כמעט שרכבתי את כל 340 ק"מ ללא הפסקה. ממש תענוג. המעבר לרוסיה הלך חלק, למעט הזמן הרב שזה לקח 2.5 שעות המתנה.

זהו ניגמר הפרק הזה של הסטנים. קזחסטן, אוזבקיסטן, קירגיזסטן, כולן מההממות. כל אחת והיופי שלה. והאנשים נחמדים, מקבלי פנים בצורה בלתי רגילה. עד כ,ה כל בוקר עדיין קיימת התשוקה להמשיך לרכב למרות העייפות בסוף כל יום. שימשיך כך.

עם הפנים לאמא רוסיה ולאתגר הרכיבה במונגוליה ב ה צ ל ח ה .


——————————————-

כל הזכויות c לסיפור ולצילומים שמורות לשמולה שוקר

—————————————————————