הרפתקה דוט קום

13 ביולי 2009 מקסיקו. מבאך ועד קצה הבאחה.

IMG_4114.JPG

הלילה הראשון במקסיקו מאחור, השכמתי בחניון בסאנטו תומאס ובשש כבר הייתי ארוז להמשך. בתחנת הדלק מול הפארק היה רק דלק "רגולאר". הזרקת הדלק באופנוע תצטרך להסתדר עם מה שיש. (ואני כנראה אצטרך להתרגל לכך שבמקסיקו אין תחרות בתחום הדלק. יש את "פמקס" והיא החברה היחידה שראיתי עד עתה, שמוכרת דלק.)

IMG_4045.JPG

המשכתי דרומה. האייפוד שתמר אירגנה לי, התחיל בקטע מעובד של יצירות באך שהוקלטו בשיתוף אנשי השבט שאירחו את ד"ר אלברט שוויצר בלמברנה בגבון שבאפריקה. ביצוע שהתאים לדופק הלב שהלם כתוף טם-טם בקצב פראי שרץ ליד מוסיקה בעלת מבנה קלאסי סדור. זה לא היה חשש או פחד, אבל כן, היה בי סוג של מתח. ולאחר כחמישים ק"מ ראיתי בצד הדרך שני אופנועים חונים לצד באסטה. עצרתי שם ופגשתי בסטאן, מעצב אינטרנט בן 23 ויורי, אלקטרונאי בן 26 שני בלגים צעירים מעיירה בסביבות בריסל, אשר רכשו שני אופנועי קאווסאקי 650  KLR בלוס-אנג'לס ונמצאים בדרך למרכז אמריקה דרך הבאחה כמוני. סטאן ירכב עד לקנקון במקסיקו לפגוש את חברתו ויורי עד לפנמה. החלטנו להמשיך היום לרכוב יחד.

IMG_4085.JPG

IMG_4086.JPG

IMG_4090.JPG

IMG_4088.JPG

קבענו שלא עוברים את השישים מייל לשעה ומי שרוצה לעצור משתדל להודיע קודם. פנינו היו מועדות לחוף הנופש באהייה-דה-לוס-אנחלס במרכז הצד המערבי של חצי האי באחה. נפגשנו ממש על סיפו של המדבר המקסיקאני הכי אופייני. עצי קקטוס ענקיים כיסו את צידי הדרך עד האופק. הנוף היה יבש ובצבעי חום צהוב. פרט לעמודי חשמל הכל היה ראשוני ופראי. כאן גם נפגשתי בתחביב הגראפיטי המקסיקאני. כנראה שכולם מסתובבים עם צבעי ספריי בכליהם וברגע שמתגלה סלע יפה וחלק בשולי דרך כלשהי, מייד מרססים אותו במשהו. קיבלתי עוד מימד על התרבות אליה באתי.

IMG_4095.JPG

IMG_4096.JPG

IMG_4097.JPG

IMG_4101.JPG

IMG_4102.JPG

IMG_4103.JPG

IMG_4104.JPG

IMG_4105.JPG

IMG_4106.JPG

IMG_4108.JPG

IMG_4109.JPG

IMG_4110.JPG

IMG_4111.JPG

IMG_4117.JPG

IMG_4123.JPG

IMG_4131.JPG

IMG_4134.JPG

בהסתמך על הנחיותיו של דן טופ, שהדריך אותי בפרוטרוט על המצפה לי בבאחה ידעתי שיש תחנה בהמשך בצומת ממנה פונה הדרך לבהיאה דה-לוס אנחלס, ולא טרחתי למלא דלק בזמן. וכשהגענו לצומת הזה, מצאנו כי תחנת הדלק נטושה זה מכבר ואין שום סיכוי למצוא אפילו טיפת "רגולאר". ואז משום מקום הגיע טנדר (איזה שום מקום, הבנאדם ישב בצל בצד וחיכה) עליו שתי חביות ומשאבה ידנית ומוכר בכובע סומבררו מנפנף בשלט "גאסולינה". לא נותר לנו אלא להצטייד בחמישה ליטרים שקיווינו שאינם מטונפים או מהולים ולהמשיך.

IMG_4174.JPG

לפתע בתוך המדבר הרותח הזה ראינו בצד הדרך שקנאי אפור עומד ומנפנף בכנפיו. היה ברור לי שהוא נפלט מאיזו להקה שחלפה והמרחק מהים הוא כ- 60 ק"מ. אם ישרוד את הטורפים. יתכן ובצינת הערב יצליח להתרומם ולהמשיך. שקנאים עפים גם בלילה.

IMG_4166.JPG

IMG_4143.JPG

IMG_4144.JPG

IMG_4159.JPG

IMG_4161.JPG

IMG_4165.JPG

יורי

IMG_4184.JPG

כן, זו מצלמת וידאו מיני על הקסדה של סטאן

IMG_4188.JPG

החום המעיק בו רכבנו כל היום החל להצטנן מעט ככל שהתקרבנו לאיזור החוף. ואז בת אחת מגובה של כמאתיים מטרים, נתגלה לנו הים. לשני שותפי אין את הזכרון הקולקטיבי הישראלי. אבל אני, לרגע הרגשתי מול חופי סיני. הרי סלע חשופים שחורים אדומים, יורדים כמעט עד קו המים וממול מעבר למפרץ, צלליות של רכסי הרים מעורפלים משהו. בתווך ים בצבע טורקיז ולחופו עיירה הבנויה מעין חושות, סוכות ומבנים בבניה עצמית כאלה עם שאריות "קוצי" ברזל בולטים מתוך היציקות, קירות המחכים לטיח או צבע ומוכנים לרגע להמשך הבניה כשהמשפחה תגדל. מוכר גם כן.

IMG_4197.JPG

IMG_4198.JPG

IMG_4204.JPG

IMG_4210.JPG

סטאן מימין ויורי

IMG_4214.JPG

נכנסנו למסעדה הכי קרובה לקו המים ממש מול המזח. תמורת 100פזו (ביחד), צללנו לתוך צלחות בוריטוס, אורז, דגים, בקבוקי מים קרים ובירות קפואות. ותמורת עוד שלושים פזו לראש, הורשינו להקים אוהלים על חוף המסעדה שיתרונה הגדול כמו שהציג בעל המקום – נוכחותו של חייל חמוש כל הלילה במקום. בחיי נועייבה. אבל שני שותפי לקטע הנסיעה היום לא ממש הבינו על מה אני מדבר.

IMG_4217.JPG

IMG_4218.JPG

IMG_4220.JPG

IMG_4225.JPG

IMG_4229.JPG

IMG_4228.JPG

הם החליטו שלמחרת הם רוצים להמשיך דרומה ברכיבת שטח של כמאה וחמישים ק"מ על הציר של מירוץ הבאחה המיתולוגי. (ג'וי בירן ידידי, יש לך ד"ש מהמסלול) אני לעומתם נאמן לתכניות ולמגבלות ששמתי לעצמי. תכננתי לחזור לכביש הראשי מהלך שמונים ק"מ ולהמשיך עליו דרומה. נפרדנו בלחיצת יד בידיעה שעוד ניפגש בהמשך.

IMG_4232.JPG

IMG_4234.JPG

IMG_4236.JPG

ככה בדיוק אנחנו רוצים להתעורר כל בוקר בשארית חיינו

IMG_4238.JPG

IMG_4239.JPG

IMG_4241.JPG

IMG_4242.JPG

IMG_4249.JPG

IMG_4257.JPG

בוקר ופרידה, לא לפני שהחלפנו ליורי צמיג באופנוע

חום המדבר ורוחות שחגו כל הזמן מצד לצד, הדגימו לי את הצד הפחות סימפאטי של המדבר. רציתי שהיום הזה כבר יגמר. עברתי דרך איזור בו מתרחש נס חקלאי, ממש בתוך המדורה היבשה הזו פתאום שדות ירוקים וחממות כמו בבקעת הירדן ובכניסה לאיזור שלט שאי אפשר לטעות בו "NETAFIM"  כן החברים טיפטפו עצמם לכאן כמו גדולים.

IMG_4078.JPG

נטפים, כל הכבוד חברים! כבר פעם שניה במסע הזה שאני פוגש מדבריות שעזרתם להפריח.

בעיירה גואררו נגרו(Guerrero Negro) מצאתי סככה בה מכרו חיבור לאינטרנט ועצרתי כדי להתעדכן ולעדכן את גלי על מיקומי. והמשכתי הלאה בכיוון כללי מערבה לעבר העיירה סנטה רוזלייה ׂ(Santa Rozalia) וחלפתי על פני שלושה מחסומי צבא. בכולם הרמתי את מכסה הקסדה חייכתי, ברכתי לשלום ושולחתי לדרכי שלא כמו הרבה רכבים אחרים שנעצרו וחלקם פורקו לבדיקה. אין מה לדאוג ,זה עוד יגיע גם אלי. אבל בינתיים "בואנו דיאס" וקדימה. (נכון, לא העזתי לצלם… עדיין)

IMG_4263.JPG

IMG_4264.JPG

IMG_4268.JPG

IMG_4274.JPG

ראיתי בצד דרך עפר מהודקת הנכנסת לתוך סבך הקקטוסים, עליתי עליה ונסעתי לעומק של כק"מ. בתוך השטח מצאתי גם משפחת סוסים רועה.

IMG_4277.JPG

זה אינו עץ, זה סוג של קקטוס

לקראת הערב הגעתי לסנטה רוזלייה. וגיליתי שקמפינג לא קיים בה אבל מוטל סביר עולה 28 דולר והרגשתי שאחרי שלושה ימים של תנור מגיע לי מזגן, מקלחת ומזרן. הלכתי לסיבוב רגלי בעיירה. חלק מהרחובות מרוצפים אבן אותנטית. מעגן דייגים קטן, ועוד מעגן מעבורות גדול יותר וחנויות בסגנון של פעם. אין רשתות או מותגים, הכל קטן ועשוי באהבה ומאופיין בסוג של דלות.

המצלמה על הקיר מימין שולטת על הכניסה לתא הכספומט בו משכתי כסף בסנטה רוזליה

גיליתי שבמקסיקו יש פרנסה בשפע לציירי קירות. (אולי החבר'ה עם הספריי והגרפיטי על הסלעים, הם המילואימניקים של אלה) אין שלטי חוצות מפח או דיקט עם הדפסת משי והזרקת דיו, לפחות לא באיזורים האלה. מציירים וכותבים ישר על הקיר. וזה כל כך יפה בעיני שמצאתי עצמי עומד מול שלטים כאלה לא אחת מתפעל מהצבעוניות, המיומנות והכשרון וכמי שבא מהענף. זה אחלה בסיס למשהו.

כשחזרתי למוטל פגשתי את אנטוניו בן העשרים וחמש, הבן של בעלת המקום, מנהל משמרת הלילה שביחד בשילוב ספרדית רצוצה שלי, עם אנגלית קצוצה שלו, הבנתי שהוא גדל במקום. מאחוריו 12 שנות לימוד ולפניו חתונה קרובה למריה בחירת ליבו, אותה מצא בביקור באתר נופש באיזור העיר מזאטלאן. הוא מתכוון להגדיל את המקום וכן, להכניס אינטרנט כסטנדרט לכל אורח שיחפוץ בכך. דרומה משם במרחק כשמונים ק"מ גיליתי למחרת חופי חול זהוב ואתרי קמפינג לרוב. אך לא הצטערתי. כי הנסיעה בחושך עדיהם היתה גוררת אותי לעבור על אחד מכללי הברזל של הנסיעה – אין נסיעות בלילה ובודאי לא במקומות כאלה. אלא במקרה חירום. יצאתי בבוקר לא לפני שעשיתי עוד סיור קליל בעיירה הקטנה וראיתי איך קהילה שבה כולם מכירים טוב טוב את כולם, מתחילה להתעורר בצעקות בוקר טוב מקצה הרחוב ועד קצהו.

IMG_4330.JPG

הכביש דרומה העובר על המצוקים מעל קו המים, משקיף לעבר מפרצונים פיורדים ואיים ציוריים, ביניהם עגנו יאכטות מפרש בינוניות  ומבני קש היו פזורים בין דקלים ותמרים. עצרתי באחד החופים להתרענן וללעוס ארוחת בוקר איטית. חשבתי להשאר שם, אך בעלי המקום הסבירו לי שהם מצפים לקהל שהזמין מקום מראש. המשכתי פנימה לתוך היבשה.

איזו עקשנות צריך כדי להצמיח משהו מהאדמה הזו

עברתי באיזורים יבשים ממש. אך ראיתי שוב ושוב שהמקסיקנים הם חבר'ה קשוחים. מחזירים מלחמה. ובמקומות הכי בלתי צפויים הם נאחזים במעט שיש לקרקע לתת. חוות ושטחי מרעה. שדות שמחכים לגשם שכנראה לא יגיע לעולם.

לאורך הדרכים, במקום שילוט של קמפיין זהירות בדרכים יש מאות מצבות מטופחות יותר ומטופחות פחות לזכר נספים. זה בדרך כלל סימן לסיבוב קרוב ולצורך להוריד רגל מהגז.

תחזוקת הכבישים בבאחה ראויה לציון גבוה. היו רק שני מקרים בהם הכביש רעד מעט מתחת לגלגלי האופנוע. שמתי לב שעם כל המוזנחות של רוב כלי הרכב. נהגים נהגו בהתחשבות והבנת הנקרא בכביש ולא ניסו להיות צודקים גדולים אלא המשיכו בנסיעה תוך סוג של חוכמת דרך. דבר נוסף שקיבל את פני עם הכניסה למקסיקו הם פסי ההאטה. הו, זו תופעה שאפשר לכתוב עליה פוסט ארוך ושלם. וגם מכתב תודה לחברת "אוהלינס" יצרנית הבולמים המעולה שעליהם אני מתנדנד בבטחה. לפני כל עיירה או באסטה או סיבוב, יש פתאום שורת פסים לרוחב הכביש במרחקים של כ 3  מטר זה מזה. ולכל פס צמודה הגבהת אספלט קטנה של סנטימטר בערך משהו שאפשר לסבול, אך אם לא הבנת את הרמז מחכה לך גבעה של ממש בקצה שורת הפסים שם אתה עובר לראשון ונוסע כמו על חוט בקרקס. וזה קורה כל הזמן ואני שאיני רגיל בכך לקח לי כשמונה פעמים להפנים את המציאות הזו. אך יש הרבה מקרים שללא כל התראה מגיע אליך פס הגבהה שכזה וזה באמת מצחיק, אבל כשזה קורה למישהו אחר. ולפי מה שידוע לי הפטנט הזה יחכה לי עד לקצה התחתון של דרום אמריקה.

IMG_4377.JPG

כבר הצהרתי שאני אוהב מדבריות. כאן, המדבר נתן לי טעימה מהצד הפחות נעים שלו, שגם זו – ככל שזה נשמע מוזר – חווייה חיובית בעיני. המונוטוניות. החום הבלתי נתפס והרוחות הצולבות שתעתעו בי בהפתעה כל היום, בהטילם לכביש ענני אבק וחול שהיה עלי לחצותם לעיתים תוך סיבוב על פי תהום, או בקטע כביש שלא ידעתי מי יגיח מתוך אבק סמיך כצמר גפן חום. הגעתי להבנה עם עצמי שאני צריך קצת הפסקה מהצהוב הלוהט.

זה ברנרדו ממנו קניתי מחבת קטנה (14 פזו) במקום זו שאיבדתי בפיירבנקס. ואחיו הקטן ראפאל

ולכן כמו מי שמריץ סרט קדימה במכה אחת. החלטתי לסיים את קטע הבאחה עד סוף היום. מהלך עוד 300 ק"מ עד לעיר הגדולה לה-פאז שבדרום חצי האי.

לה פאז – באחה קליפורניה, מקסיקו.

הגעתי ללה-פאז, עיר סימפאטית ותוססת עם חוף ארוך ומטופח, בשעה שש בערב. עצרתי, ישבתי לנוח לשתות משהו ולהבין מה הלאה, נהג מונית הסביר לי איך להגיע לחוף טוקלוטה (Tocalote) במפרץ ממזרח לעיר, בו יש אפשרות להקים אוהל בחינם. הגעתי לחוף רחצה נעים וחולי שבין המתרחצים במים השקטים, השתכשכו כמה להקות שקנאים שעסקו בדייג אינטנסיבי. של ריחוף, המראות, נסיקות וצלילות ממש בין המתרחצים.ישבתי בהנאה והקאנון עבדה על אוטומט של 6 תמונות ברצף.

לאורך החוף עמדה סדרת סככות קש ובהן מסעדות-דוכנים פשוטות, שתיה קרה וחטיפים בסיסיים. פגשתי באיש נחמד בשם ארתורו, ששמו הראשון "ישראל", הוא המליץ לי לבחור בצד הימיני של החוף להקמת האוהל, כי זה הצד השקט יותר בלילה. חיכיתי עד לנפול החשיכה, כדי להבין טוב יותר איפה המקום הכי טוב להקים בו אוהל. נופשים החלו לעזוב את המקום, הדוכנים נסגרו, סירות הנופש נעלמו לאופק ונשארתי כמעט לבד. הקמתי האוהל כיסיתי האופנוע וצללתי לשינה. בשעה שתים לערך התעוררתי לנוכח סופת חול שהכתה בכל העוצמה באוהל. הטיחה את האופנוע לחול והיה ברור לי שהמיקום שלי חייב שינוי מיידי.

IMG_4557.JPG

הבטתי סביבי ראיתי צלליות של מכוניות חונות על קו המים ובכל אחת זוג. סליחה, אבל מישהו צריך להרים ת'אופנוע, הלכתי לטנדר שחנה הכי קרוב, קראתי מרחוק וביקשתי עזרה יצא בחור צעיר וחסון עם חיוך לבבי על פניו, נחלץ ללא שום גינונים לעזור לי להרים את האופנוע. העברתי את המחנה אל מאחורי שקע קרקע עמוק ועד הבוקר השקט חזר.

מחר אעלה למעבורת שתישא אותי  מעבר למפרץ קליפורניה לעיר מאזאטלן, למקסיקו העיקרית. זו הפרושה מגבול ארה"ב בצפון ועד לגואטמלה בדרום.

בפרק הבא: ירוק עמוק, לחות, עצי קוקוס – מקסיקו הסובטרופית. וחוש טעם המנגו חוזר אלי לאט. פוארטו וייארטה ודרומה לאורך כביש 200 המענג . עושה איחוי על חוף כמעט פרטי משלי. וגם התקלות ראשונה – קבוצת חמושים חסמה את דרכי ושלחה אותי לאיגוף של 500 ק"מ…

מאת: יוני   ·   קטגוריות: אופנועים and הרפתקאות and יוני בן שלום     הדפס פוסט

יש 15 תגובות על הפוסט “מקסיקו. מבאך ועד קצה הבאחה.”

  1. תגובה מאת שחר ביום 13 יול 2009 בשעה 12:45

    תשמע הייתי בחלק הצפוני הזה של מקסיקו ויש שם כמה דברים מדהימים.

    1. ה CHEPE שזו רכבת שעולה 2200 מטר במשך 7 שעות. אל הרמות של מקסיקו. ייתכן והם יוכלו לאכסן לך את האופנוע הקרון מסע. אל תוותר על זה. זה אחד מהמסלולים המדהימים שיש ברכבת. 40 גשרים ו 80 מנהרות ושני לופים (לא אכני אל דאגה ).
    היא מגיעה למעלה לעיירה קריל
    http://www.chepe.com.mx/ing_html/mapa/mapa.html
    שם יש מסלולי טיול מדהימים והצעות שוות למטיילים. הרבה מאוד טבע, אינדיאנים שחיים במערות. זו למעשה מערכת קניונים אשר ביחד יותר גדולה מהדרנד קניון ושמה קופר קניון.
    אני חושב שהמסלול מתחיל בעיר לוס מוצ'וס.

    2. שבטי המנוניטיים – אלו שבטים דוברי גרמנית שברחו מפרוסיה לפני 400 שנה וחיים בצפון מקסיקו. חיים קצת כמו איימיש
    http://www.travelblog.org/Photos/891001.html

    3. ערי הכסף של צפון מקסיקו אשר שמם נובע ממכרות הכסף באיזור.
    אל תדלג על , zacatecas
    san luios potosi לא הייתי אבל שווה.
    guanajuato היא המקום שאם דיגלת על למעה אז פה ממש אסור לך לוותר. זו גולת הכותרת. עיירה בוודאיות בהרים, הכל צבעוני ומיוחד מיוחד.

    4.משם הייתי חותך לגוואדלחרה ומשם לכיוון הים. כל הדרך דרומה היא דרך חוף ים עם הנופים הכי יפים שאפשר לצפות מדרך נופית צמודה לים והררית. הרים נופלים לים שיוצרים מפרצים ונופים פראיים מיוחדים בעולם.

    5. למקסיקו סיטי הייתי עובר דך מדינת מיצואקן היפה והעיר קולימה. יש שם אגמים פזורים בינות גבעות עגולות ודשנות. מזכיר קצת את צפון הארץ.
    יש שם הרבה מאוד היסטוריה ותרבות.

    תהנה ואני במייל אם יש משהו שאוכל לסייע.
    תענוג לקרוא על המסע.
    בברכה,
    שחר

  2. תגובה מאת שמחון דוקטורי ביום 13 יול 2009 בשעה 13:05

    בתמונה השלישית לפני הסוף, סמוך לג'יפ החונה על קו המים, האם זה מטוס שהולך להתרסק על המים ? או לוינסטון השחף ?

  3. תגובה מאת ישראל ברוידה ביום 13 יול 2009 בשעה 17:17

    הי יוני
    כרגע סיימתי לקרוא ולצפות בתמונות ממקסיקו.
    ע עשיתי לעצמי חשבון, שבשנתיים האחרונות רכבתי על
    האופנוע כאן בארץ, את המרחק שגמעת במשך חודשיים.
    אני מוריד את הכובע בפני האופנוע שלך שלא "מתלונן"
    על כך שאתה "קורע" אותו. אבל מה יקרה אם חלילה תהייה לך
    תקלה באזורים הללו?, הרי זאת לא ארצות הברית.
    הלוואי ואלוהים ימשיך לשמור אותך וגם את האופנוע. תמשיך
    הלאה יוני, מחזיק לך אצבעות וכרגיל ממשיך לקנא.

  4. תגובה מאת דני ביום 13 יול 2009 בשעה 21:54

    איזה תמונות מדהימות!
    כרגיל יוני, כיף לקרוא את הבלוג שלך.
    גרמת לי להדליק את המזגן…

    המשך מסע מוצלח,
    ממשיך לעקוב אחרייך.

    דני, חדרה.

  5. תגובה מאת נעמי אפל חזי ביום 14 יול 2009 בשעה 9:01

    הי יוני
    העלת בי זכרונות מימים רחוקים שבהם נסעתי למקסיקו לקנות תכשיטי כסף. השתדל לא להחמיץ את העיר טסקו (TAXCO)עיר מכרות הכסף שגם הוכרזה כאתר "מורשת עולם" עי אונסקו. נעמי

  6. תגובה מאת אברהם ביום 14 יול 2009 בשעה 15:03

    יוני
    אתה בטוח שזה לא דהב או נואייבה לפני הפינוי? קטעי העיקולים המים וההרים , סירת הדיג הקטנה העירו זיכרונות של פעם
    מאז הפינוי אני לא יורד יותר לסיני ֿֿֿֿֿֿֿֿֿֿ אז אולי אפשר להחליף עם מקסיקו!
    יוני על מה אתה חושב בדרך למקומות כאלה …..האם עולה לך איזה רגש לקנות ’מזכרות’ או כל דבר ש(כמעט) כל תייר ממוצא רוכש….האם יש בדידות או שפשוט ההתחדשות והחוויה הסוחפים ’’בולעים’’ את הכל

    המשך נסיעה מלהיב ובטוח

  7. תגובה מאת ניצן שטיינמן ביום 14 יול 2009 בשעה 16:36

    ההיי יוני
    מאז השאלות על האופנוע לא חזרתי. הופתעתי מתגובתך אבל זה עינינך .מאז אתה כבר במקסיקו ואני עוקב כל העת בעינין רב. מסע מעורר השראה תיאורך ציבעוניים ומרתקים.המשך בבטחה להנות מכל רגע. ניצן

  8. תגובה מאת ירון פיק DL650 ביום 14 יול 2009 בשעה 17:26

    יוני,
    המשך רכיבה מהנה ובטוחה במרכז ודרום אמריקה,
    אנו עימך,
    התמונות מעולות ורבות,
    הכתיבה מרעננת,
    המשך בעקבות הרוח עם משקף פתוח
    עוקב אחריך בשקיקה,
    המשך לתת בגז,
    ירון פיק
    זכרון יעקב

  9. תגובה מאת טלון ביום 15 יול 2009 בשעה 2:20

    פאפס!

    כל הקקטוסים האלו זה סימן שאתה חותך מהברושים והעננים?
    ריענון מוזות?
    🙂
    נשיקות

  10. תגובה מאת יקיס קדרון ביום 15 יול 2009 בשעה 17:47

    הו סיני הנפלאה, היאך לבאחה המכסיקנית המהממת. יוני יקירי, משקעים של עשרות מסעות אופנוע מתפתלים אל חופי סיני הבלתי אפשריים ואיתך אל הסהרה המצרית, בתוספת הזיכרון הרדום של אהבה נכזבת למכסיקו מולדתי, חובטים בלבי בעוצמה למראה תמונותיך המדהימות ונטויות האופק… הרגישות המרשימה שלך אל מה שמוכרחים לשתף עם ההם שנשארו בבית אין לה אחות, גרוני מתכווץ בגעגועים אל האדמה הזאת שלא ידעתי. צילומי השקנאים לא יסולאו בפז!
    תשמור עליך!
    יקיס

  11. תגובה מאת עמרי אינגבר ביום 15 יול 2009 בשעה 23:16

    הי יוני,
    לאחר שעמדת במבחן של צפון אלסקה אנו מרגישים עד כמה אתה משוחרר.
    השיפור בתמונות שבא לידי ביטוי בזויות הצילום משחקי אור/צל והשתקפויות במים מאוד מהנה.הסיפור שלך המשלב טבע אנושי עם נוף וטבע פראי מרגש ומושלם.
    הלוואי ולא תתעייף ותמשיך לענג אותנו לאורך כל המסע.
    שלך בידידות עמרי

  12. תגובה מאת מוסי ביום 16 יול 2009 בשעה 19:20

    עכשיו שכבר ברור שלמעשה חתכת לסיני, לפחות תסביר לאן נעלם המבצר של צלאח א דין מאי האלמוגים ואיך הופכים בדואים למכסיקאים בפוטושופ?
    עד אז תמשיך להנות מהסבל ולסבול מההנאה.
    חיבוק,
    הפולני

  13. תגובה מאת רוני מיכאל ביום 17 יול 2009 בשעה 5:29

    יוני שלום והברכה לך

    קוראת בעדיקות כל פיסת מילה שלך

    התמונות והתיאורים מופלאים, בעתיד יכנס גם חוש הריח לאינטראנט

    המשך בהנאה זהירות ובריאות

    ר ו נ י

    כפר הים-אולגה

  14. תגובה מאת נחום כנר ביום 17 יול 2009 בשעה 22:14

    יוני שלום !
    כל כך הרבה מדבר,כל כך הרבה מרחבים …אני מבין שהמטרה היא "להגיע"…האם לא ניתן היה לחלק את הנסיעה האינטנסיבית לשעות הבוקר וליפני הצהריים מול אחה"צ ושעות הערביים, גם במחיר סטיות נרחבות לצרכי מנוחה בצהריים הלוהטים?
    המדבר -אכזרי ביותר בחום הצהריים…לכן הייתי מעט יותר באיזורי אקלים "לא ידידותי" כדי גם …להנות יותר מן המדבר.
    …מין הסתם,זה גם ענין של טעם, כושר סבל "קרבי"?
    יוני שמור על עצמך,וסיפוריך מעניינים,
    המשך דרך צלחה, נחום כ.,שובל

  15. תגובה מאת דוד אגמון ביום 18 יול 2009 בשעה 11:29

    יוני הי
    מדליק מרגש מפרגנים לך ומקווים לחקות אותך בחלק קטן ממסעך באוקטובר נרכוש אופנוע ונצא לחודש מסנפרנסיסקו לכיוון כללי באחה.

    אנחנו נהנים לעקוב בקנאות אחריך ומאחלים לך המשך נהדר ומקסים כפי שזה נראה ונכתב ברשמי המסע

    דרך צלחה
    אסתי ודודי

Trackback URI | Comments RSS

הוסף תגובה