הרפתקה דוט קום

31 במאי 2012 מסע יוּטֶרְן- דיווח 4

בולגריה מכשפת ביופיה

ויוסי שדה מגיע בדהירה… שבוע אחרי.


הצג את הוראות נסיעה ל-Veliko Tarnovo, Bulgaria במפה גדולה יותר

אגם קטן על הדרך.jpg

בולגריה 28.6. – 31.6

לא חשבנו שזה אמיתי ולא האמנו שזה יקרה, אבל יוסי שדה החליט שהוא מצטרף למיזם שלנו, לא וויתר ועלה על המעבורת של יום חמישי וביום ראשון בשעות המאוחרות של הבוקר, ירד לחוף והחל את דהירתו בעקבותינו. לא לגמרי ברור לנו פרץ המוטיבציה הקוסמית הזו, אבל הבטחנו לו שיתקבל בברכה ועל הסתר הפנים שעשה לנו ביום היציאה סולחים ומוחלים.

הוא כאמור יצא מנמל לווריו ליד פיראוס וללא עצירות גמא את המרחק של כ-700 ק"מ עד הגבול לבולגריה. בהמלצתנו העביר את הלילה באיזה מלון ולמחרת בבוקר חצה את הגבול ושוב הוכיח את יכולותיו כנווט או יותר נכון כמפעיל מוכשר של ג'י.פי.אס ומצא את המלון המקסים שלנו שממוקם בלב אזור נידח של כפרים ויערות. וכך בסביבות עשר בבוקר, הופיע בעיקול הדרך והחיוך שלו ממש פורע סדקים בקסדה. פלדמן ורוני יצאו לקראתו ומאז שסטנלי פגש את לווינגסטון לא נרשמה התרגשות כזו. לאחר מכן כשישבנו איתו לארוחת הבוקר, נשאל על הנסיעה המטורפת הזו וענה שזה לא הוא – זה האופנוע שלו שעבד ושמבצע כזה קטן עליו – נו, מה נגיד; 1200 אדוונצ'ר כמעט חדש.

לאחר ההתרגשות הראשונית והשלב של הקפה, נשאל על השתלשלות העניינים שמנעה ממנו להפליג איתנו. הסבריו לא הניחו את דעתנו ואת הביקורת קיבל גם קיבל ולאחר זמן, עזבנו את הענין וההתמקדנו במשימה של היום – התקדמות, כנראה גשומה למרות שהבוקר החל עם שמש גיבורה שנלחמה עבורנו בעננים שחורים ולעת עתה ידה על העליונה.

לאחר רכיבה של כמה שעות, הגענו לאיזה כפר עגמומי הצופה לאגם והגשם שהתגבר, שילח אותנו לתפוס מחסה במסעדה שקיבלנו עליה המלצה. העברת הזמן שם עד שהגשם יפסק, מוליכה אותנו לדיון ארוך ומיאש על המשך דרכנו, נדונה גם האפשרות  לוותר, לחזור ליון, לעבור במעבורת לאיטליה ולחקור את סיצליה, כי שם בטח השמש זורחת..

הדרך קוראת לנו ולקראת אחר הצהריים, הגשם פוסק ודרך ההרים שעכשיו יוסי מנווט אליה, היא כל כך מקסימה ונופי היער הבולגרי פשוט משאירים אותנו עם לסת שמוטה, הארץ הזו פשוט מדהימה, איפה שלא ננחת ולאיזה כיוון שלא ניסע ילווה אותנו נהר שוצף וגועש, עצי אשוח ענקיים ועצי אורן זקופים וארוכים להפליא, צומחים במדרונות ומסביב צמחיה ירוקה של עשב סמיך. לקראת ערב מגיעים לעיירה מקסימה, מעין כפר נופש לתירות הסקי של החורף וכנראה תיירות מכל העולם, כי הסטנדרט הארכיטקטוני פשוט מושלם. שילוב של עתיק עם ישן ומתוחזק בצורה מופלאה. המקום מזמין עצירה ועם כוסות האספרסו שמוגשים לנו, מחליטים שממשיכים ולא סוטים מהתוכנית המקורית, נתון נוסף שמובא בחשבון – רמת המחירים של הארץ הזו – נראה שבולגריה מתנהלת על כלכלה חוץ פלנטרית, מה שקורה בעולם לא מעניין אותם, הכל, חוץ מדלק, כל כך זול שזה לפעמים ממש מביך – כוס קפוצ'ינו במסעדה עולה כאן במונחים שלנו כ-90 אג'. קנייה של מזון לארבעה אנשים ליום עלתה כ-60 ש', כולל שני קילו חזה עוף, ירקות, גבינות, עוגיות משלושה סוגים ועוד מיני שטויות שמילאו שתי שקיות. באותה קניה גם התוודענו למאכל היחידי שהכרנו כמאפיין למדינה וזה כמובן הבורקס וכמו שלא הצלחנו במסע אחר, למצוא קפה טורקי בטורקיה, גם כאן היינו צריכים להרחיק לכפר הררי נידח כדי למצוא ארבעה כאלה ארוזים בניילון. המילה לבורקס היא "בניצ'קה" ויכול להיות שמהביקור הקצר שלנו בבולגריה זו המילה שתשאר איתנו.

שירוקה לוקה.jpg

בתי המלון, או יותר נכון הצימרים שאנחנו פוקדים, משכירים במחיר של 35 עד 50 ש' ללילה. ועוד ועוד דוגמאות. חוץ מהדלק שיותר זול מיוון אבל עדיין מהווה הוצאה עיקרית למי שמכסים כ300- עד 400 ק"מ ביום.

לאחר לילה שקט בצימר עם חדר ענקי בו הסתדרנו – עכשיו ארבעה וזה כבר לא כל כך פשוט – המשכנו כשהכיוון הכללי למעבר הגבול לרומניה. כל הדרך בכבישי הרים מפותלים, חלקם טובים. חלקם מלאים בורות ובכל מקרה עניין אמיתי לרוכבי אופנועים, גם עם האופנוע שלהם עמוס ומגיע למשקל של כ-350 ק"ג.

יום של חסד וללא גשם ומכאן שאולי אפשר להקים את מחנה הלילה על אחד ממשטחי העשב, בין העצים וכאלה הרי יש כאן בשפע. זה מה שחשבתי ולאחר יציאה מכפר סתמי, אני מוליך את השיירה לירידה בוצית לעבר הנהר, שם נראה מהכביש אתר נכון לחניה כזו. הם באים אחרי ולא נראה להם… יש עשב אבל הכל רטוב, העליה בוצית אין מספיק עצים.

יֶרד גשם בלילה, לא יֶרד, יֶרד, לא – בסוף; גשם כל הלילה…

באותו כפר שעברנו, פלדמן ורוני מזהים איזה מקבץ של צימרים סגורים בחומה ולאחר כשלון חלקת היער, חוזרים לשם ומופתעים לגלות את אחד ממתחמי הארוח היפים ביותר שנתקלנו בהם. גם בסטנדרטים של הגליל – בית גדול עם דשא בחזיתו. בפנים חלוקה לחדרים ומטבח מצויד היטב. הכל עשוי מעץ אורן ועל פי סטנדרטים של בקתות ציידים ויזמות חסכונית.

האישה שמנהלת את העסק, גרה ממול ולא רואים ולא שומעים אותה.

האופנועים חונים על הדשא ומאחר ויש לנו את כל מה שצריך להאכלה של 4 אנשים. גוררים פנימה את כל השקיות ויוסי מתנדב להכין אורז. לאחר שהעמיד עת הסיר אני מכין לפלדמן שעועית אדומה וחזה עוף בלימון ושמן זית. עניין השעועית חשוב מעין כמוהו – אם רוצים לגרום לפלדמן לשיר ולרקוד צריך להכין לו שעועית ובדרך מזהים איזה דוכן ירקות כפרי אני קונה שקית אחת של ק"ג ומכניס כרבע מהכמות לבקבוק של מיים מינרליים, ממלא מים וסוגר, את הבקבוק הצמדתי לתיק העליון ובסוף היום הייתה השעועית הזו מוכנה לבישול כשהיא כמעט מפרקת את הבקבוק מרוב לחץ. נוסף עלינו, יש גם אורחים מהולנד שקצת הפרנו להם את השקט, אבל הם אדיבים ונחמדים וסופגים באצילות את המהומה שאנחנו מחוללים.

צימר מהאגדות.jpg

ווילקו טרנובו - המראה ממרפסת ה''מלון'' שלנו.jpg

ווילקו טרנובו

הצימר הזה, המחירים הנמוכים של המדינה הזו והגשם הטורדני משנים לנו את כיוון ההתנהלות ובאמת ללא כל חשש, מגיעים לקראת ערב לעיר שנקראית ווליקו טרנובו ומכוונים ישר לעיר העתיקה, המקום של התיירים ותוך דקות מוצאים את שני החדרים שצופים על כל העיר, בעל המקום משאיר לנו מפתח ונעלם. בערב ארוחה במסעדה מקומית ומחר כבר מתכננים להגיע לדנובה ולחצות לרומניה.

ערן

———————————————————————————————

עריכה-יוני. כל הזכויות C לצילומים ולסיפור, שמורות לערן, אבי, רוני ויוסי.

———————————————————————————————

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי     הדפס פוסט

יש 2 תגובות על הפוסט “מסע יוּטֶרְן- דיווח 4”

  1. תגובה מאת עודד שני ביום 07 יונ 2012 בשעה 9:06

    יופי שיוסי הגיע
    כעת הכל פיקס ולפי התכניות, יותם ואני מצטרפים עוד כ-3 שנים לערך…

    חכוווו לנוווו

  2. תגובה מאת yair abutbul ביום 16 יונ 2012 בשעה 15:27

    היי מה נישמע יוסףףף ניראה לך שאני אצליח לעשות את המסלול עם האנפליד71 חחחח סעו בזהירות ותבלו

Trackback URI | Comments RSS

הוסף תגובה