הרפתקה דוט קום

19 במאי 2010 מיפן לסיביר

כבר עברו הרבה קילומטרים מתחת לאופנוע של אדם שָני מאז הדיווח האחרון. אני עומד בקשר מיילים עם אדם ומדי  פעם מעדכן כמיטב יכולתי לתוך הבלוג:

Japan Comp 014.jpg

מקמבודיה אדם חזר לתאילנד, ונכנס לבורמה/מיאנמאר, לסיבוב שבסיומו שב לתאילנד משם, טס עם האופנוע ליפן. סין אינה בתכנית. כידוע, סין מערימה קשיים, לרוצים להכנס לתחומה עם כלי רכב. עליהם לעבור טסט נהיגה/רכיבה, על פי אמות המידה הסיניות, הליך שנועד רק כדי לגבות עוד אגרה ולקבל רשיון רכב מיוחד, שגם הוא תקף ברוב המקרים רק לקנטון ספציפי. בנוסף, על המגיעים עם רכבם, לצרף מדריך/מלווה ברכב מיוחד ונהג כמובן. לשאת בכל מחסורם. לינה, אוכל ודלק לאורך המסלול כולו. אפשר לכן לומר, כי סין פתוחה לביקור רכוב, רק במסגרת מאורגנת המחוברת למגננונים הנכונים ועל המבקרים להכין הרבה כסף. וורנר באוזנהארט, שחצה את סין ממזרח למערב שילם כ-3000 דולר רק למינהלות מהסוג הנ"ל.

כמי שהגיע מהשטח פשוטו כמשמעו, לאחר אלפי קילומטרים באיזורים פרועים, בהם התשתית בסיסית ורמת החיים נמוכה במיוחד, הנחיתה בנמל התעופה נָרינָה בטוקיו, היתה הלם גדול מהצפוי. הכל עובד, בזמן ובתזמון נכון. כולם סביב נראו נקיים, מסודרים, עצורים ומקפידים לא ליצור קשר עין. מדגישים עד כמה תקועות המדינות בהן ביקר עד עתה – במצב מתפתח ומאחֵר. יפן באמת היא משהו מוזר ואחר.

לאחר כמה ימים, כבר החל אדם להתחבר להגיון היפני ולנוחות שבשימוש בו. הוא פשוט התאהב בארץ הזו ובאנשיה. בנחמדות ורוחב הלב, אותו זרם לא רשמי המנהל את המציאות היפנית היום. הוא הבין את השונות שלו בנוף ואת רחשי הכבוד שלהם כלפיו. כאיש טכני, הוא התחבר ליכולות המופלאות שלהם ולכך שכל דבר נעשה בתכנון, הקפדה ודאגה לפרטים הכי קטנים. הכבישים מושלמים ובטוחים. לא אחת עמד האופנוע עמוס בכל הציוד גלוי לעין כל באמצע הרחוב ואיש לא נגע או הטריד. זאת בהשוואה לאותן מדינות מתפתחות, בהן עב"מ ענק, משונה, מסקרן וזר כלכך, הנעצר לרגע רק כדי לגרד ברגל, גורם לפקק תנועה של סקרנים ובמקרה ואתה נוטש אותו כדי להשתין הוא הופך יעד לאספני מזכרות.

אדם שָני חבר במשפחת "הורייזן אנ-לימיטד" , שהוא פורום אופנועני האתגר הגדול והמוביל בעולם. ככזה הוא הצטרף למפגש השנתי שהפורום מקיים אחת לשנה, בכל אחד מעשרה איזורים נבחרים בעולם. והפעם נבחרה טוקיו לארח את המפגש של איזור צפון אסיה. למפגשים כאלה, המאורגנים על פי הרלבנטיות לעונה בה רוכבים נמצאים באיזור, מגיעים חברים בפורום, הנמצאים באיזור. זה מפגש הזוי ממש, בו רוכב אתגר, מסתכל לראשונה איך הוא באמת נראה מהצד. הוא מבין פתאום שהוא נורמאלי, שייך לתת מין מוגדר. לסוג של דת או תסמונת. והעיקר, שהוא אינו לבד בכך. במפגשים, אנשים מספרים על המיוחד במסע שלהם ומחליפים מידע חיוני הקשור לצירי רכיבה, חוכמת רכיבה וטיפים. היפנים הוכיחו במפגש כי הם מהליבה הכי מחוייבת לנושא טיולים ומסעות. מעבר לכך, שהם כבר הפכו לשם נרדף לתייר המאובזר והמתוכנת בעולם. גם בתוך יפן קיימת פעילות רבה בנושא. באירוע נכחו הרבה רוכבים יפנים שהקיפו את העולם על אופנוע, רובם על אופנועים שנפח המנוע שלהם אינו עולה על 250 סמ"ק.

שלא כמו ברחבי העולם, בו עולה כל הזמן אחוז אופנועי האינדורו – הרב תכליתיים. כאלה המיועדים לרכיבה בכביש וגם בשטח. במצבת הדו גלגליים, אשר רובם תוצרת יפן.  פגש אדם בתרבות מינוע מפתיעה. ביפן אחוז האופנועים הדו תכליתיים זעום. כל אותם דגמי ענק, כמו הונדה וָארָאדֶרוֹ, ימאהה טֶנֶרֶה או סוזוקי ויסְטרוֹם. עם מנועים עצומי נפח, ככלל אינם נמכרים ביפן. הם מכונים "דגמי ייצוא" וניתנים לרכישה ביפן רק בהזמנה מיוחדת.

מאותם רוכבים יפנים שפגש באירוע הוא קיבל "רשימות סיוע". כלומר, כתובות וקשרים של אנשים בכל רחבי יפן, המוכנים לסייע בפתרון בעיות טכניות או המוכנים לארח רוכב שחולף בקרבתם. אגב, רשימה שכזו היתה מונחת בין חפצי, במסע שלי באמריקות, וכללה מאות כתובות וטלפונים של חברי מועדון ב.מ.וו. האמריקני. אף שלא השתמשתי בה, יכולתי באמצעותה למצוא עזרה וקורת גג כמעט בכל מדינה בה עברתי.

לאחר מיצוי פינוקי התייר הרוכב ביפן, הגיע הזמן, להתכונן למעבר לסיביר ולאסיה המרכזית. המצמד באופנוע של אדם כבר אותת לו כי ינהג בתבונה אם יחליף אותו. המצמד החל להחליק ולזייף בהעברת הכוח. תופעה אופיינית לשימוש מאומץ ולא שגרתי. הגיע הזמן להחליף צמיגים ורפידות לבלמים, בקיצור; אחרי 45 אלף קילומטרים, הסוס הכחול צריך טיפול יסודי. כדי להגיע למצמד יש צורך לפרק ולבתר את האופנוע ממש ובאותה הזדמנות להחליף אטמי גיר. כבלים. לזרוק מבט על עוד מערכות לפני שהן תתחלנה לאותת.

מיפן ועד לטורקיה אין סוכנויות איכותיות של אופנועי ב.מ.וו ורצוי לצאת מוכן ובמצב מושלם לדרך הזו. אולי זה עוד לקח מהמפגש עם התרבות היפנית ויחד עם זאת יש לזכור, כי אדם הוא מכונאי ואיש טכני, שחי את התחום ולא צריך שידרבנו אותו כשהדברים מגיעים לידי כך. עם נסיון רב ופילוסופית השרדות, המעדיפה להיות מוכן כדי לא להיות מופתע. אדם מטפל ומתחזק את האופנוע לבד. מנהל ב.מ.וו. טוקיו, הקצה לאדם פינה במוסך והעמיד לרשותו כלים. וקורת גג לישון בה. כמו שנאמר; אנשים טובים.

להלן הצצה לרשימת הציוד של אדם:

תכנון טיפולים קפדני והשענות על מרכזי שירות בדרך, חוסכים לאדם לשאת חלפים וכלי עבודה מיותרים. יחד עם זאת יש דברים שלא יוצאים בלעדיהם:

נורות. "שפיצים" רזרביים לגלגלים. ממסר משאבת דלק. מצתים. רפידות בלמים אחוריים. קופסה קטנה עם דבקים שונים. כמה ברגים.  כבל חשמלי. צינור לחץ 20 ס"מ. כמה מגעי חשמל, כמה נתיכים וכמובן האביזר שבלעדיו שום רוכב אתגר אינו זז מטר: סליל סרט הדבקה איכותי,Ducktape  רחב, שאיתו ניתן לחבר כמעט הכל. מציוד ועד שלדה או כידון מתפרקים – לפחות לקטע רכיבה קצר.

ציוד תיקון תקרים הכולל דבק, כפות, טלק, וונטיל נוסף. גם אבוב פנימי בגודל 19 אינץ', הניתן להתאמה לשני הגלגלים. אף שהצמיגים הם "טיובלס" האבוב הפנימי, הוא גיבוי למקרה והצמיג מחורר או החישוק מתעקם עד כדי אי יכולתו "להחזיק" אויר. בנוסף, הוא נושא עוד כמה כלים, גם כדי להושיט עזרה לאחרים במידה ויתקל בהם. סה"כ משקל ציוד העזרה הראשונה המכאנית: כ- 4 קילוגרם.

וכמה תובנות דרך:

משקל: רכוֹב הכי קל שאתה יכול. חשוֹב על כל גרם משקל. קצץ. קצץ. קצץ. בגדים: שתי חולצות טי. שני זוגות מכנסים. סט של מכנס וחולצת פליס. שלושה זוגות תחתונים. סנדלים. גרבי ומגפי רכיבה.  מעיל ומכנסי רכיבה. קסדה. כפפות. זהו!  ציוד: צא עם מעט אבל עם הטוב ביותר שמתאים לך. החיים שלך כרוכב תלויים בכך. כאן לא חוסכים כסף. המנע ממוצרים במבצע. פיתוי המחיר הזול יעלה ביוקר. רוצה לחסוך? דלג על לילה במלון יוקרתי. כסף: אין צורך לשאת הרבה מזומן לקטע בין מזרח רוסיה למערב טורקיה למשל. אדם מתכוון לשאת 500 דולרים במזומן, ועוד 300 בהמחאות נוסעים. עיקר ההוצאות יהיו תוך שימוש בכספומטים לאורך הדרך ושימוש ישיר בכסף מקומי. מסמכים: יש להכין צילומים של כל המסמכים. בהעתקים תשתמש בכל דרישה להצגת תעודות. את המסמכים המקוריים, יש להסתיר איפהשהו במקום יבש בעומק הציוד. סרוק את כל שאולי תיזקק לו: החל בתעודת לידה, אישור מקצוע, וכמובן מסמכים הקשורים לנסיעה עצמה. דרכון. ויזות. רשיון נהיגה. ביטוח. קבלות של המחאות נוסעים ושלח אותם לעצמך בדואר אלקטרוני, כך תוכל לגשת בכל רגע ל"מחסן" שלך ולשלוף אותם לפי צורך. כללי: קרא בעיון ספר על הארץ בה אתה מבקר. נסה ליצור כמה שיותר מגע עם מקומיים. בכך תוכל ליהנות מהכנסת אורחים והתחברות למה שמאפיין את הארץ. מלבד הנוף והדרך.

מכאן המסלול המתוכנן הוא: ולדיווסטוק- במזרח סיביר/רוסיה. אגם בייקל. מונגוליה. רוסיה. קזחסטאן. קירגיסטאן. טאג'יקיסטאן. אוזבקיסטאן. טורקמניסטאן (תלוי ביכולת לקבל ויזת מעבר) אזרבייג'אן, גיאורגיה. טורקיה – לקראת סוף אוגוסט 2010 .

———————————————————————————

תרגום ועריכה: יוני. כל הזכויות C לצילומים ולסיפור, שמורות לאדם שני.

מאת: יוני   ·   קטגוריות: אופנועים and הרפתקאות and יוני בן שלום     הדפס פוסט

יש 9 תגובות על הפוסט “מיפן לסיביר”

  1. תגובה מאת sason ביום 19 מאי 2010 בשעה 18:09

    Gracias por el post,Icant belive that someone will chose a hp after this post,ha ha ha ha. un salusdo de madrid.sason

  2. תגובה מאת יאיר חסיד ביום 20 מאי 2010 בשעה 14:37

    ליוני, ידידנו הבילתי נשכח!
    למקרא קורותיו הרפתקאותיו ותוכניותיו של אדם,
    לא נותר לי, כאיש רגיל ומעט מיושב מן הישוב,
    להסיר את הכובע בפני אדם וחבריו כובשי הדרך עם הדו גלגלי!!!
    תמיד, אבל תמיד, בקראי את מילותיו תיאוריו,של יוני,
    אני נעטף בארשת עצבות קלה,על בדידותו של הרוכב בגפו.
    ואז אני מתנחם שזהו מן הסתם הגורל, אחד רוכב, אחד כותב והשאר קוראים עם כל הלב!
    אדם, אנחנו נהיה איתך בערבות סיביר ומונגוליה, ולאורך כל הדרך.
    ומי כמו יוני יודע, איזה " הרפטיפול" מחכה לך!
    בהצלחה רבה, יאיר.

  3. תגובה מאת בן שמיר ביום 22 מאי 2010 בשעה 23:31

    יוני,
    אני חייב לקבל הסדר דחוף !!! מה קרה לאופנוע ?!?
    מדוע הוא מפורק ל–ח–ל–ו–ט–י–ן ?!?

    וסתם הערה טכנית הקשורה לאחזקת נורות להחלפה. באופנוע שלי החלפתי את נורות הבלינקרים שלי עם סוג חדש של LED שלעולם אינם נישרפים, ואת הנורות הראשיים החלפתי עם HID שהופכים את הלילה ליום וגם הם אינם נשרפים.

    אני גם שמח לראות שאדם החליף את האגזוז האורגינלי הכבד והמסורבל של האופנוע עם אגזוז ישיר. זה משהו שאתה יוני היית צריך לעשות לפני היציאה לדרום אמריקה.

    בקיצור, מקנה באדם שני ומאחל לו המשך מסע פורה ומהנה.

  4. תגובה מאת יוני ביום 27 מאי 2010 בשעה 15:55

    הי בן, כדי להחליף מצמד בדגמי BMW, יש צורך "לחתוך" את האופנוע לשניים. זה נראה איום, אבל לא ממש מסובך. בקשר לנורות, אכן לדים טובים ואמינים יותר. לי היו לדים באופנוע של המסע בסיומו חצי מהם לא דלקו מאיזו שהיא סיבה. נורת HID לפנס הראשי, היא פתרון מצויין קצת יקר אבל שווה. לגבי האגזוז. החלפה למערכת פתוחה, מועילה גם להורדת משקל של כמה ק"ג.

  5. תגובה מאת בן שמיר ביום 27 מאי 2010 בשעה 22:08

    יוני ידידי, כאחד שרוכב על אופנועי BMW כבר כשלושים שנה אני מודע לכך שבכדי להחליף את הקלאץ' חייבים "לחתוך" את האופנוע לשניים. אני פשוט לא שמעתי עד היום שקלאץ’ באופנועי במוו נהרס כעבור 45,000 ק"מ (30,000 מיל). יש לי חברים שרכבו על האופנועים שלהם כבר 200 אלף מיל ללא בעיות קלאץ' (אני אישית מחליף אופנוע כל 3 עד 5 שנים וזאת מפני שאני קורע להם את הצורה ולא אוהב לטפח אותם).
    ואם כבר מחליפים קלאץ' אז כדאי להשקיע קצת יותר כסף ולהרכיב קלאץ' חדש שעשוי מחרסינה (850$).
    בקיצור, נשמע לי קצת מוזר כל הסיפור הזה של הקלאץ', בעיקר כשכתוב שהרוכב הוא מכונאי אופנועים, משמע: רוכב מנוסה. אבל לך תדע… לך לא היו שום בעיות עם הקלאץ' במסע הארוך שלך (42,000 ק"מ) עד כמה שידוע לי, נכון?

    אגב, נורות ה– LED של הבלינקרים מהדור האחרון מכילות רק 3 נורות והסיכוי שהן לא ידלקו שואף לאפס.

    נורות ה–HID למכוניות ואופנועים מיוצרות כולן בסין, ואותה חברה שמייצרת אותן עבור GE האמריקאית מייצרת את אותן הנורות תחת שם לא מוכר. הנורות שנמכרות תחת השם של GE הן אכן יקרות, אבל אותן נורות תחת שם אחר עלו לי כ–40$ (אותה איכות ואותה טכנולוגיה) ועם אחריות לכל החיים.

    בתקווה לראותך רוכב שוב בקרוב,

    בן, סן–פרנסיסקו.

  6. תגובה מאת יוני ביום 28 מאי 2010 בשעה 8:17

    אכן קילומטראז' נמוך. אני אגב נאלצתי להחליף קלאץ' ב 1150 אדבנצ'ר שהיה ברשותי 3 שנים, אחרי 90 אלף וב1200 אדבנצ'ר אחרי 38 אלף ק"מ. שניהם היו אופנועים יד שניה, שלא בדיוק ידעתי איך הם תופעלו על ידי קודמי. יחד עם, זאת ידועה בעיה אחת שבעקבותיה החברה עשתה Recall מגן מנוף הקלץ' היה תופס לפעמים את המנוף בחצי לחיצה ועד שהבנת מה קורה, כבר דיסקית הקלאץ' נאכלה וכו'. בדגם r80gs שהיה ברשותי 11 שנה, הכנסתי דיסקית קלאץ' קראמית וזה עשה הבדל בשרידות המערכת. אין לי מושג מה עמד מאחורי החלפת הקלאץ' של אדם. ואני מניח שבמובן מסויים הוא לקח טווח בטחון ולא חיכה לתקלות. לגבי נורות, אני לא כזה מבין גדול ולכן מקבל את דבריך ונסיונך. אני מאלה שמתעצבן כשרכב עם אור לבן בא מולי. זה מסנוור גם באור גבוה וגם באור נמוך.
    ומתי אתה בא לביקור בארץ?

  7. תגובה מאת יוני ביום 28 מאי 2010 בשעה 11:44

    נחמד לקרא את הדיון שלם, לומדים ממנו הרבה.

    יוני, לגבי נורות ה HID, נורות אלו פועלות בין 4100 ל 4500 מעלות קלווין – דהיינו אור לבן.
    הרעיון העומד מאחורי נורות אלו הוא שהן לא מסנוורות גם באור גבוהה וגם במבט ישיר!!!
    מנסיון שלי, ואני נוסע לא מעט בדרכים שאינו מוארות כלל בלילה, כאשר בא מולי רכב עם נורות קסנון (HID) אני לא מסיט את המבט ולא מסתנוור כלל. אבל אם בא מולי רכב עם נורות רגילות – אני מסתננר מיד אם אני לא מסיט את מבטי ימינה.
    אין לי מושג למה אתה מסתנוור מזה, זה לא אמור לקרות (גם מבחינה מדעית..) הרי הריעון של הקסנון הוא "להתקרב" כמה שיותר לאור ברמה של אור יום (באזור ה 5500 קלווין)

  8. תגובה מאת בן שמיר ביום 28 מאי 2010 בשעה 13:19

    נורות ה–HID פועלות בעצם בין 3000 קלווין (אור צהוב) ל–10,000 קלווין (אור סגול), 4100 קלווין הוא אור לבן/צהבהב והבעיה באור לבן היא שהאור הלבן אינו חודר מספיק טוב לערפל. אני החלפתי את הנורה הראשית (הנמוכה) באופנוע עם 4100 קלווין ואת הנורות של פנסי הערפל עם 3000 קלווין. את נורות הערפל אני משאיר דלוקות גם ביום בכדי שיראו אותי יותר טוב.(כמו אור צהוב שיש למכוניות לנהיגה בשעות היום).

    אני לא החלפתי את הנורה האורגינלית של הפנס הגבוה עם HID היות ואני משתמש באור הגבוה כסמן איתות לנהגים אחרים ולנורת ה–HID לוקח מספר שניות להתחמם ולכן אי אפשר להשתמש בה לאיתות.

    ומתי אני בא לביקור בארץ? אני כרגע ממתין לבן שלי, דניאל, שהוא חייל בודד , שיגיע קודם לבקר אותנו בקיץ, ואחר כך ניראה…

  9. תגובה מאת Adam Shani ביום 05 יונ 2010 בשעה 5:27

    Yoni Shalom,

    Thank you for hosting my story at your beautiful blog. I couldn't wright it better myself!

    As far as the HP2 and clutch:

    It's been over 45,000Km of travel so far, but the total mileage is 55,000Km.

    The clutch failure is not a surprise. When heavy loaded, and if ridden off road a lot, a 1200 BMW clutch will last about 65,000Km. Ask any experienced BMW dealer. My HP2 was still rideable, but, the clutch was slipping as soon as I add the slightest touch to the clutch lever, and since there's not much Mechanical Facilities on the silk route, I opted to go ahead and do it here in Japan. When the clutch was dismantled, It was clearly shown that the clutch disc, pressure plate, and housing, where totally worn 🙂 Someone mentioned a Ceramic clutch, and yes, I did install one, and hope that this clutch set will carry me for the rest of the trip, which should be another 80,000Km or so.

    That's it. Almost ready to go.

    Lehitraot, Adam

Trackback URI | Comments RSS

הוסף תגובה