הרפתקה דוט קום

27 בספטמבר 2014 לירן מגיע לאלסקה

צפון צפון אלסקה, הרפתקה
שמעטים עשו ברכיבה

resized_20140728_075730.jpg

לירן מרכוס, ממשיך לרכוב עם הלב, המצלמה, הלפטופ והדיווחים הנפלאים.

להתראות קנדה, שלום לך אלסקה-כשחלום הופך למציאות
28.7.14

בערב לאחר יום ארוך אך מהנה, יפה ומופלא הגעתי לוויטהורס עייף ורעב פרקתי את הציוד והלכתי לתדלק לקראת מחר ולנשנש איזה דאבל במקדונלדס, לאחר שמילאתי את קיבתי הלכתי לישון ולחלום על הנופים שראיתי במהלך היום.
בבוקר החלטתי לצאת מוקדם המטרה לחצות את הגבול לאלסקה ולישון בעיירה הראשונה שאמצא.
השעון מעורר זינזן ב 5:30 בבוקר, הכנה מהירה של הקפה הקנדי שכל הקשר שלו לקפה זה רק הרישום על השקית, בכל זאת משהו חם על הבוקר תמיד מעורר וממריץ את הדם,לאחר קשירת הציוד ושתיית הקפה יצאתי לדרך השעה 6:20 בבוקר, קר והצג באופנוע מראה 49 מעלות פרנהייט(F) שזה בצלזיוס כמעט 10 מעלות, אך אני אישית מעדיף קור על חום וציוד הרכיבה מבודד היטב, נקווה שלא יבודד כך במדינות החמות יותר.

אחרי כ 150 ק"מ על כביש מס' 1 המוכר בשמו Alaska Hwy הגעתי לעיירה בשם Haines Junction,בצומת יש כמה תחנות דלק עצרתי בראשונה והיה סגור,עברתי לזו על יד והיה מבצע דלק "פרמיום" 91 אוקטן במחיר רגולר 87 אוקטן,הבדל של כמעט חצי דולר לליטר, כך שאלפי ק"מ אותם אני אעבור חוסכים לא מעט $$$$,מאז שקניתי את הקרנף הוא לא ראה דלק פרימיום במיכלו, למרות שהיצרן ממליץ על דלק פרימיום בטענה שזה מאריך את חיי המצתים,אני מתדלק רק רגולר, שהקרנף ומערכת ההזרקה יתרגלו לכך כל עוד אני בארה"ב וקנדה.
אם רק הייתם רואים את החיוך שעלה על פנסיו, אמרתי לו "חביבי אל תתרגל לא כל יום שבת ובדרום אמריקה לא יהיה פרימיום" הוא הגיב בבק פייר והבנתי שהוא הבין ושאנחנו משדרים על אותו הגל.
ניצלתי את העצירה להפסקת קפה ושחרור הגוף, בזמן הפסקת הקפה הגיע לתחנה רוכב עם סופר טנרה אפור שנראה שעברו עליו כמה אלפי ק"מ, ניגשתי לבחור והתחלנו לדבר בנוהל הרגיל מה נשמע? מאיפה באת ולאן אתה ממשיך? וכו', מתברר שהבחור ששמו סבסטיאן יליד ארגנטינה ובעשרים שנה האחרונות
גר בטקסס בארה"ב ועובד כמהנדס חשמל בחברות קידוח נפט וגם הוא בדרך לאלסקה בדיוק לאותו המקום הנידח שאני מתכנן לנסוע אליו,אמרנו סבבה נמשיך יחד לאותו הכיוון ואם אחד ירצה להתעכב והשני להמשיך נפרד כידידים.
כאופנוען שרגיל לנסוע במבנה עם לפחות אופנוע אחד,לוקח זמן להתרגל וללמוד את סגנון הרכיבה ותגובותיו של שותף חדש,לכן שמרתי על מרווח סביר ונתתי לו להוביל, אני מעדיף לראות עם מי יש לי עסק לפני שאתן לו לשבת לי על הזנב.
סבסטיאן אוהב לעצור בכל תחנת דלק שנקראת בדרכו שזה אומר בערך כל 150 ק"מ לי לא אכפת זה טוב לשחרור העצמות והפסקת סיגריה, כך גם יש זמן להכיר ולדבר פנים אל פנים איתו, באחת ההפסקות הוא סיפר לי שבגדול נוכל להגיע לעיר בשם פיירבנקס (fairbanks) שבאלסקה ע"פ המפות של גוגל המרחק הוא 947 ק"מ מוויטהורס שבקנדה מאתגר עבור יום אחד, כמו כן סבסטיאן סיפר לי שאפשר ללון במעונות של האוניברסיטה במחיר של 35$ דולר ללילה, האוניברסיטה משכירה חדרים בחופשת הקיץ בה רב הסטודנטים נוסעים לבקר את משפחותיהם,בנוסף הוא סיפר לי שהוא היה שם בשנה שעברה וחזר שוב היות ובפעם הקודמת הוא לא הצליח עקב מזג האוויר להגיע לפרודו ביי (Prudhoe Bay)בה שוכנת עיירת דד הורס(Deadhorse) ובה מתגוררים בעיקר עובדי חוות הנפט, זו הנקודה הצפונית ביותר ביבשת אמריקה אליה מותר להגיע עם אופנוע או כלי רכב אזרחי אחר, בתקופה הזו של השנה השמש אינה שוקעת אלה מסתובבת סביב והאור נמשך 24 שעות ביממה.
המשכנו בשיחתנו המקוטעת היות ודיברנו רק בעצירות,הנסיעה עד לגבול אלסקה נמשכה כמה שעות בנופים מדהימים ומרחבים אין סופיים כמו שיש רק בקנדה, פתאום באחד הקטעים שבדרך (עדיין בקנדה) באמצע שום מקום יש רמזור, הכביש עובר שיפוץ וסלילה מחדש והנתיב סגור בכיוון אחד וצריך לחכות לרכב מלווה שעושה הלוך ושוב על הנתיב הפתוח,לאחר כחצי שעה הגיע הרכב המלווה שנותן זכות קדימה לאופנועים זאת אומרת שכל אופנוע שמגיע משודרג אוטומטית לראש הטור ובצמוד לרכב המלווה,סבסטיאן הזהיר אותי שצפוי לנו בוץ,השילוב של אופנוע כבד וגדול פלוס צמיגי הכביש הבלויים שלי שכבר עשו כמעט 8,000 ק"מ ואותם תכננתי להחליף בפיירבנקס למשהו יותר דו שימושי הכניסו אותי למוד זהירות,הנתיב שהוא בעצם שביל עפר רטוב ובוצי ובחלקו גם עם חצץ גדול שיחד עם הבוץ החלקלק וצמיגי הכביש שלי הם מתכון טוב לאדרנלין ואמירת אופסים מרובים.
לאחר הקטע הבוצי הראשון אמרתי לקרנף "יפה לך מלוכלך"והוא הגיב "דיר באלק אתה לא שוטף אותי אה", עניתי לו סוף סוף אתה נראה כמו דו"ש (דו שימושי) אמיתי אבל אל דאגה אני אשטוף אותך כמו שצריך אם תתנהג יפה עד פרודו ביי וחזרה", סבסטיאן הסתכל עלינו ולא הבין מה משמעות השיחה אז תרגמתי לו והוא התפוצץ מצחוק.
הקטעים הנ"ל עברו בקלות יחסית אודות לניסיון הרכיבה בשטח שרכשתי במהלך שנותיי כרוכב שטח,
לאחר מספר קטעים כאלו שבחלקם המתנו מעל לחצי שעה הגענו לגבול קנדה ואלסקה.

resized_20140730_134347.jpg

את מעבר הגבול לקנדה חלפנו ללא עצירה לביקורת כלשהיא,משם יש קטע של 30 ק"מ עד לביקורת הדרכונים האמריקאית,קצת לפני הגבול היה שלט ברוכים הבאים לאלסקה,סבסטיאן חלף את השלט וכאשר סימנתי לו לעצור הוא לא הבין את הסימן שלי וסימן לי להמשיך,רציתי להישאר קרוב לסבסטיאן וחשבתי לעצמי שיש עוד שלט כזה בהמשך מתברר שלא,
מעבר הגבול היה זריז ביותר כמה שאלות מאיפה באת ולאן אתה הולך? החתמת הדרכון ויאלה אלסקההה.
היות ואסור לעצור ולחכות בצד במעבר גבול קבענו להיפגש בתחנת דלק כ 5 ק"מ מהמעבר, כאשר שאלתי אותו למה הוא לא עצר הוא הסביר לי שחשב שאני מתכוון שזה המעבר ולא חשב שברצוני להצטלם עם השלט,אמרתי לו שבחזור לא משנה מה אנחנו עוצרים, אני חייב לעצמי תמונה עם השלט.
ככה זה עם רוכב שלא מכירים ייקח לנו קצת זמן עד שנבין את הסימנים בינינו.
בתחנת הדלק פגשנו רוכב שבדיוק חזר מחופשה אצל בנו השוטר באלסקה והוא הזהיר אותנו שיש מבצע משטרתי כנגד עברייני מהירות בכל הקטע שבין מעבר הגבול לעיירה טוק(TOK).
הנסיעה עד לטוק ארוכה ומשעממת כ 150 ק"מ ללא נוף מיוחד, עצים, עצים, עצים ועוד עצים.
המהירות מוגבלת ל 80 קמ"ש ועקב האזהרות הקפדנו לשמור על המהירות הנ"ל, למרות שהכביש מאפשר יותר מזה ברוב קטעיו,עצרנו בטוק לתדלוק ונשנוש חטיפי עוף בתחנת דלק,לאחר כחצי שעה המשכנו בדרכנו לפיירבנקס.
הנסיעה עברה בין יערות והרים,פה ושם אגמים וגם חרקים ללא סוף שפוגעים במשקפו של הקרנף ובעצם בכל אחד מחלקי הקרנף ואני הבאים במגע עם כיוון זרימת האוויר, חרקים מכל הסוגים הצבעים והטעמים.
דרך אגב הפרפרים הכי טעימים מלאים בצוף כנראה. פתאום לאחר אחד הסיבובים אני קולט משהו גדול וכהה אה מה זה? ממשיך להתקרב ומזהה שזה מוס (אייל קורא) צעיר אבל גדול וגבוה כמעט 2 מטרים ע"פ הערכתי שהפתיע וחיכה באמצע הכביש והעיר אותנו מנמנום הכביש הארוך והאין סופי עד שעצרתי הוא כבר נעלם בסבך העצים אמרתי לא נורא בטח אראה עוד מלא בהמשך ומתברר שלא, בכל מאות הק"מ שרכבתי באלסקה ראיתי רק 3 מוסים והם כאלו פחדנים ומיד נמלטים ולכן לא הצלחתי לצלמם בעדשתי.
המשכנו ברכיבה האין סופית הזאת והגשם התחיל ופסק לאורך הדרך, בסביבות השעה 23:00  הגענו לפיירבנקס כאן מחשיך או יותר נכון לומר מאפיר מאוחר מאוד בלילה וגם לא חושך מלא בעונה הזו.
אני ממשיך לרכוב אחרי סבסטיאן שיודע היכן האוניברסיטה,מתברר שהעייפות השפיע גם עליו ולאחר כמה סיבובים בעיר סוף סוף מצאנו את האוניברסיטה,עייפים ותשושים חנינו בחניית האופנועים ומד הק"מ הכללי לאותו היום הראה 1,007 ק"מ וואווו שיא אישי חדש,מי היה מאמין שיפור של 350 ק"מ הודות לסבסטיאן,שלו הראה פחות היות והוא לא יצא מוויטהורס כמוני.
סה"כ לאותו היום כ 15+ שעות ברוטו של רכיבה.
לקרנף יש 3 מדי מרחק 2 מתאפסים ואחד כללי שלא מתאפס, בכל יום לפני היציאה אני מאפס את השני כדי למדוד מרחק יומי מצטבר ובכל תדלוק מאפס את הראשון לדעת כמה נשאר עד לתדלוק הבא.
לקחנו כל אחד חדר ל 2 לילות הזה והבא אחריו, הסטודנטים שעובדים בדלפק הקבלה (עבור שכר כמובן) היו אדיבים ונחמדים,קיבלנו חדרים בקומה השניה , חדר פשוט עם מיטות יחיד אינטרנט ומקלחות ושירותים משותפים לכל הקומה, אני חייב לציין שהמקלחות והשירותים היו נקיים וברמה טובה+ . קבענו להיפגש ב 9:00 בבוקר ליד האופנועים וללכת להחליף צמיגים ולבצע טיפולי החלפת שמנים לאופנועים לפני הנסיעה הארוכה אחת מהמאתגרות ביותר שקיימות לרוכבי אדוונצ'ר בדרך לפרודו ביי על ציר הדלטון היווי המפורסם(Dalton Highway)
בבוקר נסענו לבן אדם שמוכר את הצמיגים שברצוני להתקין ושהוא הספק הרשמי שלהם בפיירבאנקס, סבסטיאן מכיר אותו מהשנה שעברה, הוא היה כאן והתקין אצלו את צמיגי heidenau k60 scout צמיג המוגדר כ 50/50 הכוונה 50% כביש ו50% שטח של חברה גרמנית,החלטתי להרכיב גם אני את הצמיגים הנ"ל היות וקראתי עליהם הרבה,דרך אגב סבסטיאן נסע עליהם מאלסקה לטקסס וחזרה לאלסקה שוב,סה"כ מעל ל 19,000 ק"מ שזה הרבה מאוד לצמיגים של אופנוע והם נראים במצב טוב מאוד יחסית למרחק שהם עברו,אני מקווה שגם אצלי יחזיקו ככה,מעולם לא היה לי צמיג עם אורך חיים שכזה, נראה ימים יגידו.
סבסטיאן הזהיר אותי שהבחור טיפה קריזיונר וצריך לשקול מילים כאשר מדברים איתו, שהרי הוא היחיד שמוכר ומתקין צמיגים אלו בפיירבנקס והשני רחוק מאות מיילים מפה אז נמעיט במילים.
הגענו לאיש הממורמר (מיד תבינו למה) שעובד בחניית ביתו ופתוח 24 שעות שכן זו העונה המוארת והחמימה וההזדמנות שלו להרוויח $$$$, ביקשנו להתקין צמיגים כל אחד סט קדמי+אחורי הוא אמר אין בעיה ואז אמר 50$ לשעה שזה בערך 60$ לכל גלגל, סבסטיאן אמר לו שאנחנו נפרק את הגלגלים בעצמנו והוא רק ירכיב את הצמיגים על החישוקים,הוא אמר אין בעיה 30$ לכל גלגל +איזון גם יקר אבל אין ברירה, לאחר שהתחלנו לפרק את הגלגלים הוא חזר ואמר שלסבסטיאן הוא לא מחליף צמיגים כי הם נראים טוב עדיין נראה הוגן לא? סבסטיאן התעקש וביקש להחליף והוא אמר לו עוד מילה ואני לא מוכר גם לו (הכוונה אלי) אני אוהב ומשתדל לכבד את כל מי שאני פוגש ומכיר ללא הבדלי גזע דת או מין אבל הוא היה כזה דביל, אין בעיה אתה רוצה להיות ישר ולא לדפוק את הלקוח סבבה,אבל שהוא מתעקש תחליף וגמרנו, הוא תירץ שאין לו איפה לזרוק את הצמיגים,נו ואת שלי איפה תזרוק? אמרתי לסבסטיאן שאני אומר לו שאני קונה את הצמיגים בתור ספייר ואח'כ נזרוק אותם בפח זבל של המוסך בו נבצע טיפול,חזרתי לדביל והצעתי לו שאני "אקנה" את הצמיגים המשומשים מסבסטיאן והוא סירב בתוקף, נראה לי שהוא פשוט כעס שסבסטיאן הציע שנפרק את הצמיגים בעצמנו.

צמיג קדמי חדש

גם שביקשתי מעט גריז למרוח על צירי הגלגלים הוא עשה פרצוף ורטן מי שישמע מה הסיפור שלך בן אדם,כנראה שככה זה הקור והחושך הארוכים ואח'כ יתושים ואור 24 שעות מחרפנים את האנשים כאן,חשוב לומר שהצמיגים המקוריים שלי פיתחו מדרגות משונות עקב המשקל והכבישים הישרים והמשובשים בהם עברתי,הצמיג הקדמי היה מכניס רעידות בעת עזיבת ידיים במהירויות נמוכות(30-40 קמ"ש)וגם רעידות במהירויות גבוהות(100-120 קמ"ש),מניסיוני ניחשתי וקיוויתי שזה רק עניין של איזון,
את הצמיגים הוא איזן בעזרת חרוזים במשקל מסוים אותם הוא שם בין הצמיג לגלגל,החרוזים הנ"ל רצים בתוך הצמיג בעת גלגולו על הכביש ומבצעים איזון דינמי(תוך כדי תנועה)שמעתי על שיטה זו אך מעולם לא ראיתי במו עיני ומעולם לא רכבתי על אופנוע עם חרוזים בצמיגיו.
מה שטוב בשיטה הנ"ל הוא שבכל אורך חיי הצמיג הוא נשאר תמיד מאוזן ללא קשר לשחיקתו,
החיסרון במהירות אטית מאוד(10 קמ"ש)מרגישים גרגור שכזה כמו של כביש משובש מכיוון הצמיגים ואכן עם הצמיגים החדשים האופנוע נוסע חלקקקק בכל מהירות ובכל תוואי דרך.
לאחר הרכבת הגלגלים נסענו למוסך וסיכמתי עם סבסטיאן שלא נשכח ולא נסלח לבן אדם הזה שחושב שהוא חצי אלוהים,היות והוא הספק היחיד באזור וכנראה שיש לו מספיק לקוחות אז הוא מרשה לעצמו להתנהג ככה,אנחנו נספר את היחס המזלזל שלו כלפינו הלקוחות שלו לכולם,סבסטיאן יצא משלוותו והמשיך לדבר על זה כמה ימים בכל הזדמנות שהוא ראה את הצמיגים שלו לעומת שלי, כל מי שפגשנו וסיפרנו לו את הסיפור חזר ואמר שהבחור לא נורמלי ושכולם מכירים אותו ומשתדלים לא לפנות אליו.
שמתי לב שסבסטיאן הוא טיפוס שנלחץ מהר מכל דבר ולכן המטרה שלי להרגיעו, באמת שאם הייתי במקומו הייתי ממשיך לרכב על הצמיגים הנ"ל עוד הרבה, לפי מראית עין לעומת צמיגי החדשים נראה שנשארו לצמיגיו-אחורי כ 50% וקדמי כ 65%+.
סבסטיאן גם אמר לי שאם הפעם הוא לא מגיע לפרודו ביי זה יהיה בגללו והוא יחזור שוב ושוב עד שיכבוש את היעד הנכסף,אמרתי לו בהחלטיות "אנחנו מחר נוסעים לשם ויהי מה!! אתה תמיד תזכור שאיתי נסעת לשם, ואין מצב שאתה חוזר הפעם לטקסס ללא כיבוש היעד".
הוא אמר "כן אולי מזג אוויר יחבל בתכניות שלנו? אולי הצמיגים הבלויים לא יעמדו במעמסה ובתלאות הדרך? "אמרתי לו שוב "אל דאגה אנחנו עושים זאת נקודה."

בהמשך לאחר שאכיר ואצבור ק"מ על הצמיגים הנ"ל אתן את חוות דעתי.

 

פרודו ביי-סופה או תחילתה של יבשת אמריקה

תלוי בכיוון המבט.

שנה טובה ומתוקה, אושר, בריאות, הצלחה ושגשוג למשפחתי חבריי ולכל בית ישראל

30.7.14

לאחר שסיימתי להרכיב את הצמיגים אצל הבן אדם המוזר נסענו למוסך ימאהה שנמצא בעיר פיירבאנקס שבאלסקה, המטרה לבצע טיפול שני לאופנוע לפני הנסיעה לפרודו ביי (Deadhorse) שנמצאת בקצה הצפוני ביותר ביבשת אמריקה שאליו כלי רכב פרטי יכול להגיע,הדרך לשם לא פשוטה ומצריכה נסיעה ארוכה בשבילי עפר, לכן צריך ליישר קו ולצאת מוכנים.
סוכנות ימאהה כמו רב הסוכנויות באמריקה מוצפת באופנועים ואביזרים לרוכב ולאופנוע הטיפול לאופנוע שלי בוצע ע"י המכונאי במוסך וסבסטיאן שהאופנוע שלו כבר לא באחריות ביצע טיפול בעצמו, איך שאני קינאתי בו, עזרתי לו קצת ובינתיים גם הסתובבתי קצת בסוכנות, חוץ מאופנועים ואביזרים החנות מוצפת בפוחלצים של חיות ודגים.

המשך תיאור המסע כולל ההגעה לפרודו ביי (שחלק מתמונות הדרך לשם מופיע כאן), בבלוג של לירן

———————————————————————————————————-

כל הזכויות C ל צילומים ולסיפור שייכות ללירן מרכוס

———————————————————————————————————-

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי     הדפס פוסט

יש 2 תגובות על הפוסט “לירן מגיע לאלסקה”

  1. תגובה מאת שמואל ביום 01 נוב 2014 בשעה 18:36

    חבל שרום לא ממשיך לעדכן. מתגעגעים

  2. תגובה מאת חיים לדני ביום 21 דצמ 2016 בשעה 12:37

    נהנתי מעוד מהקטבה

Trackback URI | Comments RSS

הוסף תגובה