- הרפתקה דוט קום - http://www.harpatka.com -

לירן באר"הב בדרך דרומה -7

ארה"ב-פלאי הטבע, שמורות, פארקים ונופים עוצרי נשימה.

עוד מהמטעמים של לירן הרוכב מצפון אלסקה לדרום אמריקה

הערה:
את הפוסט הבא יש לקרוא בישיבה ובזמנכם הפנוי,במידה ותקראו זאת בזמן העבודה,אתם תתפטרו ותצאו למסע שכזה.

7.8.14
הנוף השתנה לשדות חקלאיים יבשים וחומים לקראת ה 160 ק"מ האחרונים נסענו בכביש 89 העובר דרך שמורת הטבע לואיס וקלארק ומוביל לעיירה נידחת בשם וויט סולפור ספרינגס,הכביש הררי ומפותל מעלף ביופיו,טיפסנו בהרים בתים הבנויים לצידו של נחל זורם, החום הפך ירוק, המישורים הפכו להרים המצמיחים עצים ואיפה שיש מים ועצים יש גם חיות, בקטע הכביש הנ"ל ראינו כמות של חיות בר במיוחד איילים בכמות מסחררת ובכל הק"מ שעשינו באלסקה וקנדה לא ראיתי כל כך הרבה חיות בר פשוט נהדר, האוויר הצונן סוף סוף קירר את גופנו אכן סוף יום מעניין ומהנה לאחר יומיים משעממים בהם נסענו קצת יותר מ 1,400 ק"מ בכבישים ישרים ומהירים.
קפצנו לבר מקומי לארוחת ערב ובירה קרה ומשם לחדר אמרנו לילה טוב לאופנועים והלכנו לישון.

בוקר השעה 7:20 העיירה הציורית שקטה מאוד שקטה, סבסטיאן ואני מתארגנים ליציאה לכיוון העיר בילינגס (Billings) שם נבצע שנינו טיפולים לאופנועים (כן כבר הגיע הזמן לטיפול נוסף שלישי במספר), בחניית המלון פגשנו רוכב הארלי כבן 60 שהחליט לצאת למסע קצר באזור הזה של ארה"ב, בשיחה קצרה התברר שהאופנוע שלו עשה לו בעיות בערב שלפני וסירב להניע ולכן עצר כאן ללילה,כאשר הוא לוחץ על כפתור ההתנעה אין קול ואין עונה והוא ממתין לגרר, ביקשתי שיפרק את הכיסוי של המצבר ונראה מה קורה, המצבר חדש, והחוטים שלו מחוברים כראוי, אז הבעיה כנראה בהמשך, שיחקתי קצת עם החוטים המחוברים למתנע (סטרטר) והופ הזקן (הארלי) מתעורר לחיים, שיחקנו שוב עם החוטים והזקן המשיך והמשיך להניע, לא יודע אם בגלל שנגענו במצבר או במתנע הוא המשיך להניע,כנראה סתם התחשק לו (האופנוע) לנוח כאן כי הנוף מהמם.
הוא מיד התקשר לחברת הגרירה וביטל את הגרר, נפרדנו ממנו ואיחלנו דרך צלחה אחד לשני, יצאנו לדרך לבלינגס הייתה קצרה ולאחר כשעתיים הגענו למוסך ימאהה, המוסך סירב לטפל באופנוע ואמר שרק בעוד יומיים יהיה לו זמן, מה נפלתם על הראש? מה יומיים? שאלנו את מנהלת המוסך האם היא תאפשר לנו לעבוד בחניית המוסך ואנו נבצע את העבודה בעצמינו והיא אמרה לא!!, חזרתי לחנות הציוד ושאלתי שוב אם אבצע את הטיפול בעצמי האם זה פוגע באחריות? ואז נאמר לי מה שרציתי לשמוע כבר מזמן (למרות שסבסטיאן אמר לי זאת יותר מפעם אחת) אין בעיה כל עוד יש לך קבלות על קניית החלפים ממוסך ימאהה, יששש בארץ המובטחת זה לא היה עובד ככה,קניתי מהם שמן ופילטר שמן וביקשתי שיחתמו בספר הרכב, אמרו אין בעיה איפה הספר? לאחר שהם חתמו נסענו לרשת אוטו זון (Auto Zone) וביקשנו לבצע טיפול בחנייה וכשנסיים ניתן להם את השמן הישן שאותו הם שולחים למחזור, קנינו כל אחד פיילה (גיגית) ב2$ עבור השמן המנוקז וסבסטיאן קנה מהם גם שמן, וקדימה לעבודה, היה חם תחת השמש ונזלתי כמו נר של חנוכה מהסוג הזול ביותר, פירקתי את מגן המנוע כדי להגיע למסנן השמן,ניקזתי את השמן הישן, פירקתי המסנן והחלפתי אותו בחדש למרות שעל פי הספר כל 2 טיפולים צריך להחליפו אך זה לא הוצאה משמעותית ולכן אני מחליף אותו בכל טיפול, סגרתי את ברגי הניקוז, מילאתי שמן חדש והרכבתי את מגן הגחון סה"כ 40 דקות שבמוסך הם מבצעים זאת בחצי יום לפחות וגובים 150$ על עבודה, אני לא אומר כלום על המוסכים היות ועבדתי בכמה שכאלו בחיי, נתנו למוכר בחנות את הפיילות והוא החזיר לנו אותם נקיות, אמרתי לו שאין לנו מקום על האופנועים ושהוא יכול לקחת אותן לביתו או למכור אותם למישהו אחר.

משם נסענו לתחנת הדלק, תדלקנו, נשנשנו, שתינו משהו ודיברנו, כאילו מותחים את הזמן ולא רוצים להיפרד אך אין ברירה, כאן דרכינו נפרדות ונתיבינו מתפצלים,סבסטיאן חברי נעמת לי מאוד, כמעט כשבועיים אנו רוכבים ביחד, בגשם ובקור, בחום ובשרב, בעליות ובירידות, בנופים עוצרי נשימה,בכבישים מדהימים וגם בכאלו ישרים ומשעממים, נכון כמעט שבועיים זה זמן לא ארוך אך שחווים חוויה משותפת שכזו ומגיעים לאזורים נידחים בהם רק מעטי מעט היו ורכבו ואני מתכוון הדרך לפרודו ביי וחזרה, אני מאמין שיום אחד ניפגש שוב וחברים נשאר לתמיד! מה שבטוח שנינו לא נישכח עם מי רכבנו לקצה העליון ביותר של אמריקה הצפונית, אז שוב בדקנו שהאימיילים שמסרנו אחד לשני לפני כמה ימים כשנפרדנו לכמה שעות בוויטהורס בקנדה נכונים, לחיצת יד, חיבוק, שוב לחיצת יד ושוב חיבוק ויצאנו לדרכינו.

הכיוון אליו אני מכוון הוא הפארק הלאומי ילוסטון (Yellowstone National Park) אך היום לא אספיק לבקר שם לכן הכיוון הוא לעיירה ציורית הנמצאת על גדת נהר בשם רד לודג' (Red lodge), כאשר הגעתי לעיירה התברר שזו נקודה שכל האופנוענים באזור מגיעים אליה והעיירה הייתה מוצפת באופנועים ובחבורות של אופנוענים, בחניית המוטל היו לפחות 50 הארלי דווידסון וכך גם בכל מוטל אחר בעיירה פשוט מטורף מה שקורה כאן, הסתובבתי רגלית בעיירה ולאחר שאכלתי ארוחת ערב וכמה עדכוני חדשות ואימיילים התקפלתי לישון מחר יום חדש וארוך אבל באמת ארוך מעבר לתכנון אך זה בהמשך.

בבוקר קמתי מוקדם ויצאתי לדרכי לכיוון הכניסה המזרחית לפארק הילוסטון, כביש 212 היוצא מרד לודג' לכיוון הכניסה המזרחית הוא פשוט אחד הכבישים המופלאים ביופיים ויכול להיכנס בקלות לעשרת המקומות והכבישים הראשונים, הכביש מפותל ומטפס למעבר הרים בשם פס שן הדוב (Bear tooth pass) אחד הנהדרים שעברתי בהם, הגובה המקסימלי שראיתי בGPS  היה 10,968 רגל שזה בערך 3.4 ק"מ מעל פני הים,הנוף נהדר ומדהים ביופיו, פה ושם מתגלה לו אגם,מסביב על פסגות ההרים עדיין יש שאריות של שלג שלא נמס,המרחבים הנצפים מלמעלה פשוט מרהיבים,פשוט קשה ואי אפשר לתאר במילים, הנוף שוב השתנה ובגבהים הללו שום דבר אינו צומח מלבד עשבים נמוכים,הכביש מוצף ברוכבים ובקבוצות של רוכבים שהגיעו מרד לודג' וכאלו שבדרך לשם,הכביש נמשך ועובר את הגבול ממונטנה לויומינג(wyoming) וממשיך דרך עיירה קטנה בשם קודי(Cody)ומשם נכנסים לפארק המופלא והעתיק ילוסטון,בפארק הענק הזה אפשר לראות ביזונים (באפלו אמריקאי), דובים, איילים, אגמים, גייזרים ועוד. ממשיכים כבר בכניסה לפארק ראיתי איילים ובהמשך הדרך עדרים עצומים של ביזונים,חיה מוגנת שכמעט נכחדה באזור עקב צייד ללא פיקוח,הכביש בתוך הפארק נהדר גם הוא ועובר בין הרים ונחלים,הנוף עוצר נשימה ופשוט נהדר,בהמשך הדרך הסובבת אגם גדול אפשר לראות גייזרים(לא מהסוג שאוהב את מינו) המתפרצים מהאדמה ויוצרים שובלים של מים בצבעים מיוחדים,הריח הנישא באוויר הוא ריח חריף דומה לגפרית,התבדחתי לעצמי שכדור הארץ נראה יפה מעל פני האדמה אך בתוכו שוכנים גזים חריפים כמי שאכל חמין של שבת מלא בקטניות מכל הסוגים,בכל אזור עם גייזרים אפשר לחנות ולצעוד ברגל ופשוט להתענג מהמראות הנפלאים.

הסתובבתי בפארק לאורך כל היום ונהניתי מכל רגע, אחה"צ החל גשם והגיע הזמן למצוא מקום לפרוס את האוהל וללכת לישון, התחלתי לעבור בין אתרי הקמפינג בפארק וכולם היו מלאים עד אפס מקום,מתברר שבפארק הילוסטון צריך להזמין מקום באתרי הקמפינג מראש,טוב אז לצערי לא אשן כאן היום יצאתי מילוסטון מהיציאה הדרומית וחיפשתי מקום לישון.
גם בהמשך לאורך הדרך כל המקומות היו בתפוסה מלאה, המשכתי לעיירה ג'קסון (jackson) וגם שם הכל היה מלא, מתחיל להחשיך מה עושים לעזאזל? המשכתי מערבה וחציתי למדינת איידהו מחוון הדלק מראה שיש עוד רבע מיכל ז"א כ 50 מייל עד שהנורה תחל להבהב אז אתדלק בעיירה הבאה, בעיירה הבאה תחנת הדלק הייתה סגורה ושוב כל המקומות בתפוסה מלאה,הדרך עברה בכביש מפותל דרך שמורת טבע וכבר חושך סביב, נסעתי אחרי מכונית כאמצעי בטיחות כנגד איילים, מה גם שאין לי דלק אז אסע חסכוני (למרות שיש לי עדיין ג'ריקן מלא מאלסקה באחד הארגזים אז לבי שקט),

הגעתי לעיירה הבאה ונורית הדלק כבר החלה להבהב לפני יותר מ 25 מייל, מצאתי תחנה בשירות עצמי ותדלקי באמצעות כרטיס האשראי, גם פה אין שום מקום לישון,אז אמשיך הלאה לעיירה שאחרי, עיירה בשם איידהו פולס(Idaho Falls) וכן גם כאן הכל מלא, כבר כמעט 22:00 ואני כבר מעל 14 שעות מאז שעזבתי את רד לודג', מתברר שמתקיים איזשהו כנס באזור ולא לכבודי הוא מתקיים, לכן כל מקומות הלינה בתפוסה מלאה שיט, ע"פ מה שנאמר ע"י פקידה באחד המוטלים גם בעיר הבאה בשם בלאקפוט (Blackfoot) אז לפני שאני ממשיך אני אעצור ואמלא את קיבתי כי כאשר רעבים לא חושבים נכון וזה מתכון לטעויות,מזל שלפחות אכלתי סנדוויץ" בצהריים, כמו כן התחברתי לאינטרנט במסעדה והתעדכנתי בחדשות מן הארץ,כמה רקטות נפלו ואיפה(מבצע "צוק איתן")עדכנתי את ההורים שאני עדיין בדרך ושלא ידאגו,היות והם רואים שאני בתזוזה דרך המכשיר איתור לוויני,כמו כן עדכנתי אותם גם בכל הסיפור של מקומות הלינה ואמרתי להם שלא ידאגו אם יראו שעצרתי לנוח בצד הדרך, כאשר סיימתי לאכול פגשתי במסעדה עוד רוכבים שרק הגיעו ונתקעו ללא מקום ללינה וגם הם אינם יודעים מה לעשות,כבר 23:00 אני אמשיך ולא אחכה להם רק עכשיו הם התישבו לאכול וגם הסבירות שנמצא מקום לכולנו קלושה,אך לבד הסיכוי גבוה יותר,גם בעיר הבאה הכל מלא והעייפות מתחילה להראות את אותותיה, העיר הבאה נמצאת עוד כ 50 מייל וגם שם לא בטוח שאמצא משהו, בחצות וחצי לאחר כ 17 שעות מאז שיצאתי מרד לודג',יכולתי להמשיך עד לעיר הבאה ואז מה? אגיע ב 2:00 לפנות בוקר ואם אמצא חדר אשלם בשביל 3 שעות , לא נראה לי הגיוני ושווה את התשלום, לכן החלטתי שזהו להיום אני עוצר בצד הדרך בהזדמנות הראשונה שאמצא, לאחר כמה דקות בכביש המהיר הגעתי לתחנת רענון כמוה פזורות די הרבה תחנות שכאלו לאורך הדרך, בכניסה כתוב שאסור לפתוח אוהלים על הדשא אך לא כתוב שאסור לישון בתוך התחנה (בארה"ב אסור לפרוס אוהל במקום שאינו מוגדר לכך) אומר בעדינות שזה לא היום שלי למרות שהתחיל כיום נפלא ונהדר ונגמר כך ,אבל אני לוקח זאת בקלות הרי זה חלק מההרפתקה, לאחר יום ארוך ומעייף בו רכבתי כ 800 ק"מ וגם טיפסתי לתצפיות בפארק הילוסטון שזה מעייף לכשעצמו ביום בו עברתי בין מונטנה, ויומינג ואיידהו, לא אשכח אותך יום ארוך שכמותך, הייתי כבר עייף ולא כל כך היה אכפת לי איפה אשן אז מצאתי לי ספסל מבטון בתוך התחנה המחוממת בה יש אפילו שירותים צמודים, את האמת דווקא נחמד, הורדתי את המגפיים ונשכבתי לישון, למרות שהיה לא נוח והרגשתי כמו הומלס נרדמתי לכמה שעות און ואוף עד שהשמש החלה לזרוח.

המשך הכתבה בבלוג של לירן כאן [1]

דף הפייס של לירן כאן [2]

————————————————————————————————–

כל הזכויות C לצילומים ולסיפור שמורות ללירן מרכוס

————————————————————————————————–