הרפתקה דוט קום

29 במאי 2009 יוצא לדרך!

כבר כמה ימים אני חושב איזה משפט מחץ אשים בראש הפוסט הראשון שידבר על הרכיבה הראשונה. כל מיני ציטוטים. אולי אמציא מילה? או משהו עם קאובוי וזריחות, בקיצור, שטויות. הנה אני עולה בלב משקשק על אופנוע ויודע שאסור לי מרגע זה לעשות טעויות. זו ממש פתיחה לא מקורית, אבל מה זה נכונה.

the-bike-is-ready

כשקמתי בבקר, הכל כבר היה מוכן מאמש ליד הכניסה:

  • שני שקים חסיני מים. באחד, ציוד האוהל והמזרן ובשני שק"ש, כלי רחצה ומגבת.
  • המעיל הוכן מראש עם סידור כיסים שלא ישתנה לאורך כל המסע:
    • בכיס הגב: ניירת האופנוע.
    • בכיס ימין עליון לפנים: ארנק יום-יומי ומפתחות רזרביים בתוך כיס פנימי חבוי.
    • בכיס שמאל למעלה לפנים: משקפי קריאה וטלפון סלולרי.
    • בכיס תחתון משמאל לפנים:, מכשיר משואה לויינית SPOT.
    • בכיס ימין תחתון לפנים: כיס ריק לדברים מתחלפים, כמו קבלות, מדבקות שאני מחלק בדרך, חטיף אנרגיה וכו'.
    • בכיס מכנס ימין: ריק, ישמש את המפתחות הראשיים לשמירה בעת ירידה מהאופנוע, נתפסים בקליפס פנימי.
    • בכיס מכנס שמאל: קצת מזומן בתוך קפל חסוי.
  • בחגורת המכנס: כלום.
  • בארגזי האופנוע יאוכסנו:
    • בצד ימין: ציוד תיקונים וכמה חלפים, עזרה ראשונה, מכשיר קורא מחשב אופנוע לאיתור תקלות. שתי קופסאות עם פיצ'יפקעס לתחזוקה כוללת ליום יום.
    • בארגז שמאל: גזיה. מבער רב תכליתי עם מיכל אלומיניום. כלי בישול ואכילה, ספל וסכו"ם. מזון יבש ליום אחד,פאסטה, מלח פלפל. חטיפי אנרגיה. אנרגי ג'ל.
    • בארגז האחורי: ציוד אלקטרוני : לפטופ, משטח ציור, מטענים וכבלים שונים, סלולר חירום נוסף, הרד דיסק חיצוני, אייפוד. משקפי שמש נוספים, משקפי קריאה נוספים
  • התעודות דרכון וכאלה מאוחסנים כל כך בסודיות שאני לא יכול לגלות אפילו לעצמי.
  • על הצוואר מצלמה תלויה בכבל רפוי.
  • מצלמת וידאו מיני תוצמד מדי פעם לקסדה, לתעוד קטעי נסיעה באיכות אינטרנט. להכנסה לבלוג.
  • בתוך הקסדה: מכשיר האזנה בלו טות' לתקשורת עם מכשיר הג'י.פי.אס. המעביר גם תקשורת מהסלולר וגם מוסיקת אם.פי.3 המאוחסנת בג'י. פי. אס… ובעתיד, מערכת השמע תתקשר עם מכשיר אחר שנמצא בקסדה של גלי שתצטרף אלי באקוודור ונוכל לשוחח בעת רכיבה.

זהו, האסטרונאוט – תרתי משמע, מוכן.

כמו שכבר דיווחתי כאן ההתארגנות הסופית כללה הפטרות מעודף חפצים. וגם השלמת ציודים פה ושם. אחד החפיצים החשובים שהוספתי לרשימה הוא מכשיר איכון לוייני. משואת איתור. המשתמשת בתשתית הלוויינים המשרתים את מכשירי הג'י פי אס למיניהם. המכשיר בגודל סלולר רגיל כולל שני כפתורים עיקריים: הירוק מודיע ליקירי כי אני בסדר לנייד ולמייל והם יכולים להכנס גם לגוגל מפות ולהיות מעודכנים בדיוק במיקומי. הכפתור השני הוא כפתור מצוקה שמפעיל צוות חילוץ הניזון ממוקד בינלאומי. במידה ואני בבעיה בעיר רגילה, המוקד פונה למשטרת העיר שמפעילה מייד את התשתית השוטפת שלה. ובמידה ואני בקיביני. יחידת חילוץ של אותה מדינה אמורה להגיע אלי רכוב או מוסק לחילוץ. המכשיר נקרא SPOT עלה 150$ והשירות, הביטוח וזמן האויר עוד 171$ לשנה. המכשיר השני הוא מכשיר הקורא נתוני מחשב אופנוע בגודל קופסת סיגריות הנקרא: GS911 מתחבר לשקע המחשב מתחת למושב בדיוק כמו שזה מתחבר בזמן טיפול במוסך. המכשיר מעביר בבלוטוט' או יו.אס.בי. ללפטופ או לסלולר נתונים על התקלה ומאפשר לפתור אותה גם בהתייעצות ארוכת טווח עם מכונאי שלי בבית ועל פי הנחיותיו כשהוא יודע בשלט רחוק בדיוק מה הבעיה אני יכול לפתור אותה ברוב המקרים.

מכשיר איתור לווייני spot

מכשיר איתור לווייני spot

מכשיר קורא נתוני מחשב אופנוע.

מכשיר קורא נתוני מחשב אופנוע.

עד כאן. הגיבריש האחרון בנושאים טכנולוגיים. מכאן, מסע.

לדרך. היציאה מברקלי היתה קלילה. גם אם לוותה בהתרגשות שהביאה אותי להדממת מנוע מביכה אחרי מאה מטרים. אין כמו הג'י.פי.אס להוציא אותי במהירות התנועה של 5 נתיבים שמיהרו סביבי בלי שום יחס לאירוע החשוב ומבלי להבין את גודל השעה. ועליתי על גשר סן-רפאל תמורת 4 דולר. אבל בעצירה שעשיתי מול איש הביקורת עד ששלפתי את הארנק מעומק כיסי, כבר למדתי ששמו הוא אנחל מפנמה ושהוא בארה"ב בזכות אחותו שהגיעה לכאן אחרי מפלתו של נורייגה. לא רע לכמה דקות כשמאחור נהגים עצבניים. אבל מנומסים נו. (חיברתי למגן הרוח בקליפס, פיסת נייר עליה אני רושם דברים חשובים בכל עצירה. למשל מה שמו של האדם שפגשתי ועוד משפט עליו וכו', כדי שאוכל להכניס לבלוג בסוף היום) מסן-רפאל עליתי לכיוון סנטה-רוזה ומשם חתכתי שמאלה מערבה כמה שיותר מהר לנתיב הנחשק כביש מספר 1 הכביש המערבי ביותר בארה"ב ואולי אחד הרומנטיים שקיימים כאן.

המעבר אליו הצריך עליה וטיפוס על רכס הרים המפריד בין הים לפנים היבשת. כביש צר מאד החולף בתוך יער עבה גבוה ואפל בקטעים מסויימים. ואילו פיתולים, סונטה שלמה לא תספיק. כביש מספר אחד נגלה בבת אחת. כשיצאתי מערבה מתוך היער. בצומת הנקראת סטיוארט פויינט. אור של אחה"צ סינוור. והאוקיינוס הגדול בעולם געש מולי מבעד למסך נתזי מים שעלו לגובה רב. השמש החלה לצלול וצבעה הכל בגוון חם. לא יעזור כלום חשבתי באותו רגע רק על גלי שלי. שפת הים הפרטית שלנו, שפה שמדברת געגוע. הסרתי את הקסדה דוממתי המנוע והקשבתי. הכביש מתפתל צפונה מכאן על רכס/מצוק הנישא כשלושים מטרים מעל קו המים ובמקביל לקו החוף, וכשאני אומר מקביל זה כולל קטעים שנסחפו לים רק השבוע. בקטעים מסויימים עברתי על פי תהום כשצוותי מע"צ מקומי עסוקים בתיקון. מולי העוצמה של האוקינוס. שברי סלעי הענק אשר גודלם כגודל בניין מגורים בן חמש קומות, מושלכים כאבני משחק עשרות מטרים ממורדות הרכס המשקיף, מפרצונים קטנים בהם צפים גזעי ענק שנפלטו באחת הסופות ובתים על בתים לאורך עשרות ק"מ, משקיפים מבעד לערפילים תמידיים, אל אוקיינוס של מצבי רוח וסופות. הנוף מהיפים בעולם לדעתי.

שורות הבתים והחלקות הפרטיות כל כך צפופות שלזר רגיל שכמותי אין סיכוי להתקרב לחוף. אז אני מצטער. עשיתי זאת בעדינות והתחשבות. בין שני בתים נטושים (בסמוך להם שלטים "להשכרה" מצאתי רווח והתקרבתי למצוק ולמפרץ שם אכלתי את ארוחת הצהריים הכי נעימה עד עתה. לאחר עשרים דקות של הנשמה לנפש. חזרתי לאופנוע שם פגשתי בחור צעיר ממוצא אסיאתי שהגיע במכוניתו בחריקת בלמים. מסתבר שהוא הבעלים וכנראה השקיף על חלקתו ממרחק ובא לראות מי הפולש. בתוך דקות הפכנו להיות ידידים. סיפרתי לו כל מה שהו יודע על הנוף והשחפים והמיקום של הבתים ופירגנתי לו על ההשקעה המדהימה הזו. מילאתי אותו סקרנות כששאל מי אני ולאן מועדות פני. בסוף השיחה לאחר שהוא צילם אותי ואני צילמתי אותו לבלוג הזה. הוא חזר לפתע ואמר: יו הב בין אין דה ארמי? רק מי שעשה קומנדו מסוגל לכך ואני מצדיע לך. הסברתי לו שאצלנו כולם עושים צבא. זה לא כזה ביג דיל. לחצתי את ידו של טום שוב ונפרדנו.

השמש הנמיכה עוד ובשעה ארבע וחצי לערך התחלתי לחפש מקום לינה. קמפינג. בסמוך לעיירה מאנצ'סטר גילית שני מחנות קמפינג, אחד פרטי. שעשיתי בתוכו סיבוב היכרות וגיליתי מאות אנשים וילדים שאיני מבין למען מה הם יצאו מהבית. קרוונים צמודים זה לזה. בתוך הקרוונים טלויזיות בקולי קולות. ומסביב ילדים צורחים ובוכים וכולם נסעים במכוניות קרטינג מעשנות בין החלקות. לא רואים פיסת נוף או ים או שמים. הזוי. קילומטר משם לכיוון הים שכן פארק ציבורי בו היה שפע מקום ומרחב. שילמתי 6 דולר לתוך מעטפה ושלשלתי אותה לתיבה בכניסה. ושמרתי את הספח. ועשיתי סיבוב לבחירת חלקת דשא נעימה עם שלחן קק"ל וברז. השירותים הציבוריים היו נקיים ומתוחזקים. הקמתי את האוהל שלי והלכתי לחרופ. אך באמצע הלילה החלה לנשב רוח חקה מאד שבעיקר הקפיאה אותי. לא עזר כלום התכסיתי בכל מה שהצלחתי לשים עליו יד. המעיל, המגבת, אפילו קופסת הטישו הסכו"ם והכפכפים. הכל. בסוף נאלצתי לצאת מהכוך ולהעביר את האוהל כמה מטרים הצידה מאחורי בניין השירותים. ואז פשוט נרדמתי כמו אבן. הבוקר סימן שהולך להיות יום חלום. והפעם כבר המראתי בשעה שש וחצי. הכל היה אביבי ונינוח. המנוע זימר מלמטה. הציפורים שרו מלמעלה אני טינרתי בתוך הקסדה אריות של דוניצטי והכביש. הוא שתק. המשכתי צפונה לעוד ערוגות של סלעים שניצבו מתוך המים. באחד המפרצים ראיתי המולה של צוללנים שיצאו מהים. החלטתי לבדוק מה החג. פגשתי שני גברים צעירים שאחד היה לבוש בחליפת צלילה ושניהם מצטלמים עם שלל אותו שלפו זה עתה מעומק המפרץ. ירדתי מהאופנוע. הסרתי הקסדה ושאלתי אותם מה גורם להם כזה אושר. אז ביל הסביר לי שהצדפות כל אחת בגודל כומתה תקנית, נחשבות למאכל תאווה והם הגיעו לכאן מסקרמנטו שזה 4 שעות נסיעה. מותר להם על פי רשיון לשלוף עד 3 צדפות כאלה מהים ביום. כי יש פיקוח הדוק ומי שנתפס עם יותר משלם על המקום אלף דולר קנס על כל צדפה מעל למותר. הם באמת היו גאים בעצמם. לפני שהתרחקתי מהם ניגש אלי אלן ואמר לאוזני בלחש: "תדע לך שאני אוהב את ישראל" שאלתי אותו לפשר השושו הזה. אז הוא אמר לי משהו כמו. זה לא פופולרי לומר את זה… הבנתם. זה סוד. מוזר.

לקראת אחה"צ הגעתי ליוריקה (Eurica) עיירה די גדולה. היום היה יום הזיכרון לחללי מלחמות ארה"ב. "ממוריאל דיי". מה לעשות כאן זה כנראה יום למבצעי מכירות. נראה לי קצת איך לומר. בעייתי. נכנסתי ביוריקה לסופרמרקט וקניתי בתוכו טופו מבושל על אורז מיץ ולחמניה (5.6$) ניגש אלי בחור צעיר שראה את המדבקה על האופנוע והציג את עצמו כחוויאר. שבמקור הוא מוונצואלה ומנהל כאן את הסופר. הוא התרגש לדעת שאני מישראל וטרח להראות לי צמיד של מכבי תל אביב כרוך על זרועו. אחיו משרת בצה"ל והוא מת לעשות את זה גם. לפני לכתי הוא שלף עוד שני עובדים בחנות והצטלמנו למזכרת. והתרחקתי לצלילי "שלום עליכם" בלחן אשכנז.

החוף המשיך להפנט ומצאתי עצמי נמשך כל הזמן שמאלה וכמעט עובר לנתיב הנגדי. אך הכביש היה ריק יחסית כך שהכל היחה רגוע. השתדלתי לא לעבור את ה- 40 מייל לשעה. לקראת ערב נחתתי בעיירה מנומנמת נוספת בשם גולד ביץ'. לא הכלבה. החוף. בכניסה למגרש חניה ראיתי איש גדול יושב בתוך טנדר ענק. יש כאן תרבות של טנדרים ענקיים. בעצם משאית שנראית כמו טנדר. עם דבל קבינה וארגז ריק מאחור אבל כדי להגיע למושב הנהג צריך מעלית או מסוק. איך חיים ככה. הבחור קרא לעברי אחרי שקרא את תוכן המדבקה, קריאת התפעלות. אז ניגשתי אליו ושאלתי אם זה בסדר לשאול שאלה. "כן בבקשה.." "אני מקווה שזו אינה חוצפה, אבל אני תייר כאן ואני באמת סקרן לדעת, למה אתה צריך אוטו כזה גדול?." מהמושב האחורי קפץ לו בוב הלברדור השחור שהחל ללקק את פניו. טדי נראה משועשע והסביר לי שהוא התגרש השבוע מאישתו היא לקחה את הבית והוא את בוב ואת הפיקאפ. כי אלה שני הדברים היחידים שהוא קורא להם חברים. אחר כך הוא הפנה אותי לקמפינג הנחבא בתוך ההרים כ 9 מייל מזרחה לאורך הנהר. ושם תמורת 10 דולר לחלקת דשא על שפת הנהר ועוד שני דולר במטבעות שילשלתי למקלחת האוטומטית. עיסקת חיים תאמינו לי כי אני במקומם הייתי גובה כפול רק על הנוף ועל רחש הנהר שהרדים אותי בסוג של שיר ערש שזוכים לו לעיתים נדירות.

בפוסט הבא אספר על הדרך בין גולד ביץ' לעיר יוג'ין. מפגש הזוי עם איש ורובה, תיקון ראשון לאופנוע. ואירוח מדהים בו זכיתי בביתם של סינטיה וערן בלב גן העדן של מדינת וושינגטון.

מאת: יוני   ·   קטגוריות: אופנועים and יוני בן שלום     הדפס פוסט

יש 33 תגובות על הפוסט “יוצא לדרך!”

  1. תגובה מאת Guy ביום 29 מאי 2009 בשעה 22:04

    Sounds like fun.

    You will be getting some great weather over the next week or so. In this weather the pacific northwest is amazing.

  2. תגובה מאת בנימין שמיר ביום 29 מאי 2009 בשעה 23:08

    " מסן–רפאל עליתי לכיוון סנטה– ברברה’’. התכוונת לסנטה–רוזה, נכון? סנטה– ברברה נמצאת בדרום קליפורניה.
    אני תמיד מקים את אוהל הסיירים הקטן שלי סמוך לאופנוע, האופנוע הוא מגן רוח מצוין וגם מגן עליך פיזית (לפחות מצד אחד). מזג האויר יהיה הרבה יותר קר ככל שתעלה צפונה, תיתלבש חם ואים אפשר תקנה ווסט או חליפה חשמלית מחממת שמתחברת לאופנוע וגם כפפות חשמליות. הקיץ עדיין לא הגיע לאלסקה. הולך להיות לך מאוד קר בחודש הקרוּב.
    שמור על עצמך ותמשיך בכיף.

  3. תגובה מאת Guy ביום 30 מאי 2009 בשעה 5:37

    This may be too late but consider going through Whidbey Island on your way north. There's also nice camping there.
    Looks like there's a ferry from Mukilteo though I always came from the north…

    Another suggestion is to take Chuckanut Drive (HWY 11) to Bellingham – it's an awesome road. There's also nice camping along that road.

    Take into account that given the weather campgrounds any distance from major population centers will be busy especially on weekends…

    I recommend to take your time, stop and explore places around the way. The cascade mountains to your east are an amazing place but it may be a bit too early in the season (too much snow in the alpine).

    If you have time then exploring some of the islands is also fun.

    Guy
    Vancouver, BC – YZF600R

  4. תגובה מאת Guy ביום 30 מאי 2009 בשעה 19:48

    Hi Yoni,

    You're moving too fast for me 🙂

    I would have gone north through Whistler…

    Guy

  5. תגובה מאת עודד ויטליס ביום 31 מאי 2009 בשעה 5:01

    קראתי בשקיקה-תודה. אם אתה צריך אינפורמציה/חפירה באינטרנט למציאת פרטים ל/בהמשך הדרך אשמח לעשות זאת בשבילך

  6. תגובה מאת דובי ביום 31 מאי 2009 בשעה 12:16

    יוני,
    בחירה יפה האופנוע הזה… מקוה שלא יאכזב.
    יפה לראות איך הכל ארוז כל כך קומפאקטי.

    נופים מדהימים!
    להת.
    דובי

  7. תגובה מאת אורי ביום 31 מאי 2009 בשעה 14:36

    יוני,
    כיצד אתה מתנהל מבחינה תקציבית? בנית איזה מודל? או שאתה מנסה פשוט לחיות בזול, ולנסות להוזיל עוד קצת…?
    והמלצה קטנה – אם תוכל, תשאיר קצת מקום באחד הארגזים למזכרות ממקומות ומפגשים עם אנשים…

  8. תגובה מאת יורם ביום 31 מאי 2009 בשעה 15:11

    קראתי כל מלה בשקיקה , כמה נפלא המפגש הבלתי אמצעי עם האנשים בדרך בכל אחד יש סיפור .

    ניפלא

    תמשיך להעביר את החויה הקסומה שלך

  9. תגובה מאת עמית מירז ביום 31 מאי 2009 בשעה 15:11

    אהלן,

    אני ממשיך לעקוב בשקיקה אחרי הבלוג שלך ואני משוכנע שהבלוג הזה יוכתר כבלוג השנה.
    אני נהנה מכל רגע מהבלוג.

    מדהים

  10. תגובה מאת עזי בצר ביום 31 מאי 2009 בשעה 16:14

    היי יוני
    עוקב אחרייך מקרוב. עשיתי את כביש מס. 1 כמה פעמים לא באופנוע אבל המראות והנופים והאוירה של צפון קליפורניה צרובים אצלי ואגיע לשם פעם נוספת הזמן הקרוב.
    אמשיך לעקוב אחרי המסע שלך .
    שמור עליך.
    אהבתי את " הלב המשקשק "…………
    להתראות

    עזי

  11. תגובה מאת הירוק... ביום 31 מאי 2009 בשעה 16:19

    יוני יקירי
    מחכה בקוצר רוח לכל עדכון
    כל "פוסט" נקרא בשקיקה, אין לך מושג כמה
    יתומה החנייה מול המשרד, כשרק BMW ADV אחד
    ועצוב חונה לו שם לבדו.
    כמה חסר לי טיפוף ה"בוקר" טוב על הדלת…
    תמשיך להנות גם בשבילי
    אנחנו פה סובלים בשבילך…
    רב"ש

  12. תגובה מאת חדוה זיסמן הגדי ביום 31 מאי 2009 בשעה 20:47

    היי יוני, קוראת בשקיקה כל מילה, מתלהבת מאיך שאתה כותב לעיתים נדמה כאילו אני שם…….והצילומים, ופירוט הציוד, הכל, אתה פשוט גדול, תמשיך להנות ותשמורעל עצמך חדוה הגדי זיסמן

  13. תגובה מאת דני ביום 31 מאי 2009 בשעה 21:39

    יוני ידידי,
    אני חושב שיצא לי להגיד איזה 5-6 פעמים את המילה WOW
    כשראיתי את התמונות שלך. באמת מסוכן לנהוג בכביש עם נוף
    כזה.
    יפה לראות את האדת האנשים שאתה פוגש בדרך ואני מקווה שכל
    מי שתפגוש בעתיד ימשיך להיות ידידותי כמו החבר'ה שכתבת עליהם.

    תענוג לקרוא את הבלוג שלך… שבירת שגרה נעימה ביותר לסופו של יום.
    ממשיך לעקוב אחרייך וממש נהנה מזה. המשך דרך צלחה.

    דני.

  14. תגובה מאת ami ביום 31 מאי 2009 בשעה 22:20

    yoni, sell the bike he will not make it, this is why bmw didnt want to be your sponser they all know it,any how all the best

  15. תגובה מאת Dan ביום 01 יונ 2009 בשעה 7:29

    יופי של בלוג, אני בודק כל שעתיים אם יש עדכון…
    דבר אחד לגבי האריזה – אני הייתי מפריד בין המחשב הנייד ל HD החיצוני.
    אני מאמין שה HD החיצוני משמש לגיבויים, לשים אותו באותו מארז עם המחשב זה סוג של לשים את כל הביצים בסל אחד.

    תמשיך להנות ולעדכן

  16. תגובה מאת Shlomo Laniado ביום 01 יונ 2009 בשעה 8:47

    Hi Yoni,
    I am having some technical problems typing in English
    Anyway, Chuckanut Drive in Washingnom is a must as well as Deception Pass!t
    I live in Vancoubver, British Columbia one of the Best Cities in the world,
    If you are going to pass through Vancouver contact me at [email protected].
    I'll be happy to help.
    Looking forward to each post.
    All the best,
    Shlomo Laniado
    Savage 650d

  17. תגובה מאת חיים שמעיה ביום 01 יונ 2009 בשעה 9:48

    יוני שלום
    אני קורא בשקיקה את הבלוג וחוזר 30 שנה אחורה,אמנם במכונית אבל הנופים והאנשים הם לא השתנו.כמה כייף. אין לי עצות בשבילך אני בטוח שתסתדר טוב יותר בלי. המשך נסיעה טובה ובטוחה.
    חיים

  18. תגובה מאת מוסי ביום 01 יונ 2009 בשעה 18:26

    אחי,
    אין לי טיפים בשבילך,
    וגם לא עצות מי יודע מה.
    נהנה מאד לראות, לשמוע ולקרוא אותך.
    רק דבר אחד קטן: כשאתה מצטלם הורד את הכובע,
    או לפחות הפוך אותו כדי שיראו פניך..
    שימשיך לפחות ככה.
    חיבוק,
    מוסי

  19. תגובה מאת סער ביום 02 יונ 2009 בשעה 0:27

    יוני,

    נתקלתי במקרה. ומצאתי את עצמי קורא את הכל ובוחן את התמונות.
    העלית בי זכרונות ילדות מאורגון היפיפיה.

    אתה תשמור על עצמך, אני אמשיך לעקוב.
    סער.

  20. תגובה מאת JOSH ביום 02 יונ 2009 בשעה 1:52

    hi yoni
    i read your blog with great envy you are living my dream.
    i am living in whistler , british columbia (just north of vancouver) for the past 2 years. when you pass through here (and you must) you are more than welcome to stay/visit
    my email is [email protected]
    sorry this in english my work computer has no hebrew.
    josh
    p.s great writing great story

  21. תגובה מאת Avner Levona ( Toronto Canada ביום 02 יונ 2009 בשעה 4:23

    I remember your name from Israel about 25 yrs ago,
    Have a safe and great journey, I'm checking your post frequently

    Avner

    Sporster, KLR650, Norton ES2 1954

  22. תגובה מאת אורן ביום 02 יונ 2009 בשעה 9:58

    יוני שלום,
    לקרוא ולהזיל ריר של קנאה על המקלדת…
    תודה, ותמשיך לספק לנו טעימות מהטיול המדהים הזה.

    בברכה,
    אורן.

  23. תגובה מאת התמר שלך ביום 02 יונ 2009 בשעה 19:40

    פאפס שלי
    הסיפורים מרגשים ואני ממש רואה אותך בדימיוני בדרכים פוגש את אותם אנשים אקראים…
    מחכה בקוצר רוח לפוסט הבא
    נשיקות וחיבוקימים
    תמרוני הקטנה

  24. תגובה מאת משה ורד ( צ'יבי) ביום 03 יונ 2009 בשעה 21:52

    הי יוני.
    במקרה ניתקלתי באתר שלך. מקסים.
    תהנה כל עוד אתה יכול.
    בהצלחה
    צ'יבי

  25. תגובה מאת Shlomo shuval ביום 04 יונ 2009 בשעה 7:02

    שלום יוני
    האופנוע נראה טוב.גם הדרך יפה מאוד.ואתה נישמע מאושר.הבוץ יהיה בעיקר יפה במכסיקו.כל התמונות האלו מביאות חשק גדול…….שלמה אבןבלבן

  26. תגובה מאת חדוה זיסמן הגדי ביום 04 יונ 2009 בשעה 22:47

    מי חשב במקווה ישראל שיום אחד נהיה במין חויה כזו?יחד עם כל ההנאה מההרפתקאה שלך ,נחמד להתקל בתגובות של חברים מהעבר: צ"יבי לאה מורי וזיוה קובי פרידמןזה לא מובן מאיליו ואנחנו נתחנן פגישה שכזו,כמו שגרטי ספר לנו על הקוטב אתה תספר על החויה האדירה שלך, תוכנית כבר יש… תחזור בשלום ו
    נ
    פגש…., עכשיו צ"יבי מורה להסטוריה במקווה יה יה יותר קל להתארגן אז חברה

  27. תגובה מאת israel broide ביום 05 יונ 2009 בשעה 18:30

    הי יוני
    חברתי לחיים הפנתה את תשומת ליבי לאתר שלך.אני רוכב אופנוע 45 שנה ולכן
    היא חשבה שזה יעניין אותי, ואכן זה כך. חבל שלא פרסמת את תוכניתך למסע
    ואולי היה לך היום חבר למסע. בעצם אתה לא לבד. כולנו איתך, שמור על עצמך.

  28. תגובה מאת אפרת אשכול ביום 06 יונ 2009 בשעה 13:00

    הי יוני,
    כרגע שמעתי בפעם הראשונה את קולך בתכנית יום שבת בצהרים עם אתגר ובעקבות זאת נכנסתי לאתר שלך. אין ספק לחוויות כאלה זוכים מעטים. ממש להתקנא. את כל הפרטים טרם הספקתי לקרוא, אבל נראה שיש הרבה מה לקרוא וצריך למצוא לזה זמן. העולם קטן והאינטרנט מקשר לעולמות ואנשים שלא היינו מגיעים אליהם בדרך אחרת. ממש עיף. שתמשיך להנות ולדווח לכל עם ישראל וכמובן לצלם שבלי זה קשה לשמר את החוויות.

  29. תגובה מאת אבי לוי ביום 06 יונ 2009 בשעה 23:12

    שלום יוני
    שמח לקרוא את הכל ונהנה לכל תאור שלך
    ולאלו שאין להם עברית במחשב יש אתרים עם מקלדת וירטואלית
    http://www.gate2home.com/?language=he&sec=1
    בכתובת הזו .טוב ונוח למי שיודע עברית ואין לו תמיכה בעברית
    אז בהצלחה לכולם והרבה הנאה עם הנסיעה איתך בדרך

  30. תגובה מאת ישראל ברוידה ביום 08 יונ 2009 בשעה 13:36

    כ הי יוני
    כבר כתבתי לך שאני 45 שנה על אופנוע וכל יום שעובר אני מקנא בך יותר. יש לי
    הרגשה שכשאצא לפנסיה בקרוב, אני אצא למסע כמו שלך. האם הרלי דוידסון לא עדיף
    על bmw ?. לפחות כדי לקבל אהדה מהמקומיים.
    כאמור מאד מקנא בך אבל מפרגן מכל הלב. אז שוב פעם, שמור על עצמך ואלוהים
    שישמור עליך מלמעלה.

  31. תגובה מאת אהובה קידר ביום 12 יונ 2009 בשעה 4:16

    שלום מטורונטו קראתי היום את כתבתך בשלום טורונטו והחלטתי להכנס לראות תמונות שהם מדהימות שלעצמן. מאחלת לך המשך טיול נעים היה כייף לקרוא את מסע הדרך שעשית.שבת שלום ורק טוב ביי

  32. תגובה מאת גולדברג יסער ביום 12 יונ 2009 בשעה 11:07

    היי יוני
    עוקב קבוע במסלול נסיעתך המרתק
    השארת הרבה קנאים כאן בארץ ואני ביניהם(גם קצת פחדנים)
    המסלול הוא מדהים
    שמור על עצמך
    והכי חשוב להנות מכל רגע
    חוויה מדהימה
    יסער

  33. תגובה מאת מוסי ביום 12 יונ 2009 בשעה 11:35

    הי יוני'לה,
    אצלנו השבוע מתחיל דוקא בשבת. פותחים את הרדיו כבר באחת כדי לא לפספס את החדשות הכי מעודכנות בנימה של "המפקד לא ישנתי". ביום ראשון או שני מתעדכנים בynet שבועיים אחורה. בהמשך היום עוברים על עשרות התגובות שלא פוסקות מלזרום. וכמובן כל בוקר עם הקורנפלקס והבלוג, וכמעט כל ערב עם גלי.
    אין מה לומר, סידרת לנו את השבוע.
    יוני, ברמת חשיפה כזאת מישהו עוד עלול לרצות להריץ אותך באיזה פריימריז. דיר באלאק.
    אוהבים אותך ואת האושר שאתה חולק אתנו.
    ביייייייייי
    מוסי

Trackback URI | Comments RSS

הוסף תגובה