הרפתקה דוט קום

12 במאי 2012 יוסי נייג'ל וגבי – כתבה 3

שלושה רוכבים, שני ימי הולדת וגשם אחד ארוך

מסתגלים, נרטבים ומחפשים את המתכון הנכון למסע.

P1020316.JPG


הצג את הוראות נסיעה ל-Cheerokee Services, Lavonia, GA, United States במפה גדולה יותר

יום שבת 5.5.12
הלילה הראשון באוהל היה רע, בתחילה חם ולח. לאחר מכן, שלב ההתמודדות עם היתושים שהספיקו להתגנב. המטרה, להשמידם! ולא – כמו כל יתושי העולם…נטפלים לחלשים. בדרך כלל הקרב נגמר עם ניצחון האדם על היתוש וטוב שכך.  לאחר הקרב המקדים מתחיל שלב ההסתגלות לציוד; המזרון שקנינו טוב – אך צר מדי. הכרית הטובה שהבאתי מהבית מאבדת אויר במשך הלילה והופכת להיות לא רלוונטית. חבל, זה מלמד אותך שלא מספיק לנפח את הכרית לפני היציאה, אלא צריך גם לבדוק עמידה בלחצים… ולבסוף בבוקר מוקדם, עם אור ראשון, אני מתעורר. כמו שכבר אמרתי … חרה של לילה. בבוקר ההתארגנות איטית, בכל זאת פעם ראשונה. לבסוף יוצאים לכוון סוואנה. אנחנו בוחרים בכבישים צדדיים, עד שמגיעים דרך הכניסה הדרומית, לעיר סוואנה והיא אכן ניראת כאילו היא תקועה בתקופת מלחמת האזרחים של אמריקה. אנחנו מגיעים למרכז התיירותי של העיר, הממוקם בצמוד לנהר ואנחנו יוצאים לסיבוב. אך כרוך במאמץ על אנושי; חום ולחות בבגדי רכיבה… שווה מעט, לא יותר. לאחר מכן יצאנו לכוון צ'רלסטון בכוון צפון מזרח. אנחנו עוצרים כל 40 דקות. החום הורג אותנו ואנחנו מרגישים שאם לא נעצור, נירדם בנסיעה (חרה לילה כבר אמרתי ?) אך בסופו של דבר – אם רוכבים, בסוף מגיעים. אז הגענו. אבל מה?…הקבלה סגורה. מסתבר שהיא פתוחה רק עד 17:00 ואנחנו אחרנו ב-15 דקות. לא התלבטנו ונסענו לחפש חלקה בקמפינג. ואכן מצאנו מקום נחמד. פרקנו את הציודים והתחלנו להתארג. הפעם יש דשא ויותר קל לתקוע יתדות ונעים להתארגן וכך היה.

לפני שאמשיך…שכחתי לספר על חוויה שנתקלים בה אלה שלא רוכבים למרחקים ולאוך זמן ופתאום מוצאים עצמם בקטעי רכיבה ארוכים ארוכים ובמשך שעות. וזה הניסיון לצאת בלילה מהאוהל מבלי לקבל התכווצות שרירים. אוי איזו חוויה זאת! אתה לא יודע מתי זה יבוא, באיזה שריר ואלוהים יודע איך משחררים אותו. אני רוצה להגיד לכם, שאצלי זה קרה בלילה הראשון באוסטרליה וזה היה סיוט שנמשך כ – 10 דקות. חווייה שלא שוכחים. למי יש אומץ לצרוח ולבקש שיבוא מישהו לעזור לו. וגם אז איך משחררים את השריר שיורד בחלק הפנימי של הרגל? עד היום, אין לי מושג איך קוראים לו ובטח שאין לי מושג איך משחררים אותו. נחזור לקמפינג הערב. לראשונה, התארגנו על ארוחה בקמפינג, כאשר יוסי מכין סלט נהדר ונייג'ל על הבישול. היום, פסטה נהדרת וטעימה. בסוף כמובן אני שוטף כלים. סתם הרגל ישן מהמסע הקודם. איך שהולכים לישון הפתעה…. גשם הגיע לביקור. אבל הפעם, האוהל וההכנות עומדים במבחן ואין נזקים. לילה טוב.

יום ראשון 6.5.12
ישנתי כמו תינוק וקמנו כולנו מאוחר, איזה כיף. התארגנות של בוקר שכוללת ארוחה קלה ונוסעים לכוון העיר צ'רלסטון. חונים ליד מרכז המבקרים בעיר ויוצאים לטיול רגלי של מספר שעות. העיר אכן יפה ובהחלט שווה ביקור: בתים יפית, שוק מקומי נחמד (אבל יקר), שדרות נעימות וטיילת חוף יפה. אפשר גם לשבת ולשתות במקומות יפים עם אווירה טובה. אבל כל זה לא בשבילינו, אנחנו חסכניים. 10 דולר ליום לתקופה של שנה, מסתכם בסכום גדול. זה לא אומר שאנחנו חוסכים מעצמנו הנאות, זה רק אומר, שלא עושים כל מה שבא לנו. חזרנו לקמפינג, לא לפני שעצרנו בקיי-מארט לנסות להשלים ציודים שחסרים עדיין.

יום שני  7.5.12
היום בתכנית; נסיעה מנהלתית לכוון אוגוסטה. שם נייג'ל צריך לעשות טיפול ראשון באופנוע שלו. שתינו כוס קפה בקבלה של הפארק – משהוא שמקובל לקבל ברשת של  קי, או, אי. ויצאנו לדרך. עלינו על הכביש המהיר 26 ולאחר כ- 15 מייל, ירדנו לכביש 78 צדדי ואיטי יותר, אך הרבה יותר מהנה. אנחנו מגעים לאוגוסטה אחר הצהרים ויוצאים להליכה קלה לשחרור הגוף. התמקמנו ב"מוטל 6" בצד המערבי של העיר, קרוב למוסך של טריומף.

יום שלישי 8.5.12
יום הולדת לקליה. עלינו לקרקע במאי 1974 ובמאי שנת 1975, עברנו לנקודת הקבע שבה אנחנו חיים כיום. הישוב היום מבוסס כלכלית. יותר ויותר משפחות צעירות של בני משק, חוזרות לגור ולחיות בקיבוץ. הולכת ומתבססת שכונה קהילתית צמודה לקליה שגם אליה הצטרפו לאחרונה מספר לא קטן של משפחות. בהצלחה לנו בהמשך חיינו המשותפים!

בבוקר, נייג'ל נסע לטיפול שחששנו שיתארך עד השעה 14:00 להפתעתנו, כאשר הגענו למוסך, האופנוע כבר היה מוכן ליציאה לדרך. אנחנו עולים על כביש 78 שעל הגבול בין דרום קרולינה לג'ורג'יה. הנתיב מוביל בסופו של יום, לעיירה צ'ירוקי, שם מתחיל מסלול "הרי הבלו ריד'ג". אנחנו מתחילים במזג אויר אפרורי, שהופך מהר מאד לגשם חזק, אך הפעם לשם שינוי – אנחנו מוכנים לקראתו טוב. בכל זאת, אנחנו עוצרים בצד בגלל הקושי לראות את הכביש בברור בגשם חזק. פותחים מטריה – טיפ שנתן לנו יוני ושרים שירי גשם… בהמשך, תופסים אותנו עוד מספר גלי גשם – אך לא משהוא שצריך לעצור בשבילו. הדרך זורמת בנוף מדהים של ירוק, פריחה, בעלי חיים וחוות קטנות לצידי הדרך. בשבילינו זאת אמריקה שבאנו לטייל בה. אחר הצהרים המאוחרים, אנחנו מתמקמים בקמפינג של קי,או,אי ליד העיר אנדרסון. מחר ממשיכים לכוון צ'ירוקי.
לילה טוב


י
ום רביעי 9.5.2012

בבוקר כאשר אנחנו מתעוררים, השמים מעוננים אך לא ירד גשם בלילה, כך שאפשר לנסות לקפל את המחנה מבלי להתעסק עם רטיבות ולכלוך של גשם. אך לאורך זמן…אחרי כמה דקות, נפתחות ארובות השמיים וגשם קל מתחיל לרדת שמתחזק מדקה לדקה. אני היחיד שהספיק לקפל את הסחורה שלי. בלית ברירה, אנחנו רצים עם יתרת הציוד הלא מקופל לסככה גדולה שנמצאת לא רחוק וממשיכים שם את ההתארגנות. כמובן שבגשם כזה, אנחנו לא יוצאים לדרך ומחכים ומחכים ומחכים לגשם שיפסיק לרדת. ואכן לאחר כשעתיים, הוא מפסיק ואנחנו יוצאים לדרך מלווים בגשמים קלים כשמדי פעם, כשהוא מתגבר, אנחנו חומקים למחסה הולם. באחת הפעמים, יצא אלינו הבעלים של חנות עתיקות לידה מצאנו מחסה והציע להזיז את הרכב הפרטי שלו, כדי שנעמיד את האופנועים מתחת לסככה שלו! יפה מצידו. מתפתחת שיחה שבסופה הוא מציג לנו כידון משנת 1880 שהיה מולבש על רובה מאותה תקופה. אנחנו ממשיכים בדרך לכוון צ'ירוקי. מגיעים בשעות אחר הצהריים ומתמקמים בקמפינג של קי. או. אי. ושוכרים צריף עץ מחשש לגשמים בלילה והקור החודר לעצמות. אנחנו יוצאים לטייל בגן הלאומי סמוקי מאונטן. הנוף יפה, אבל כאשר אנחנו מנסים להגיע לתצפית המפורסמת של הפארק, נוחת עלינו ענן כבד של ערפל ומונע מאיתנו כמעט לחלוטין לרכוב. מגיעים לקצה ולא רואים כלום… מה שמכריח אותנו לשוב על עקבותינו. אחרי נסיעה בתנאי קור מקפיאים. אנחנו חוזרים לקמפינג למנוחת לילה – מי החכם שהציע צריף?…

יום חמישי 10.5.2012
הבוקר נפתח בדווח על הלילה האחרון. המצב הוא שיוסי ישן טוב ואנחנו ממש לא. יש קשר בין הדברים? נדבר על זה פעם אחרת:-) השארנו את הציוד במחנה הלילה ויצאנו לרכוב בשמורת "גרייט סמוקי מאונטן", כאשר היעד העיקרי הוא "קדס קוב" כ – 80 ק"מ בעומק השמורה. המסלול יפה ואנחנו זוכים לראות ציפורים, פרפרים, צבאים ואפילו דב שחור אחד להפתעתנו. בדרך חזרה, אנחנו מדלגים שוב אל התצפית של "קלינגמנס דום", אותו מקום שלא זכינו לראות אתמול, בכדי לנסות להגיע לחנות של "הרלי" בצ'ירוקי, לנסות לקנות את מגן קסדה במקום זה שעפה אתמול לניג'ל. לא מצאנו וחזרנו לפארק ללילה השני שלנו כאן. קר מאד. בעיקר בגלל הגובה ועדיין זו תקופת האביב המוקדם. אני ממש מבוהל מהעובדה שניכנס בתנאים אלו לרכיבה של 600 ק"מ ב"בלו ריד'ג" אותם נתחיל מחר.

הנה משהוא שקרה לי אתמול ברכיבה לצ'ירוקי. באמצע הנסיעה, מצאתי את עצמי שוקע במחשבות ביני לביני, לראשונה בטיול הזה… שאלתי את עצמי, איך זה קורה רק עכשיו? לאחר זמן, הבנתי שהיום לראשונה, לא הובלתי ובעצם הייתי משוחרר להביט פנימה ולחשוב. דבר שלא הקדשתי לו עניין עד היום. נראה כי כאשר הובלתי, הייתי כל כך עסוק במעקב אחר השילוט ובחירת הכיוון – שלא הייתי משוחרר להתמקד בחשיבה מסוג אחר. יוני להזכירך – אנחנו לא נוסעים עם ג'י. פי.אס. אז על מה חשבתי? מסתבר שהשאלה שעלתה הייתה למה בעצם על אופנוע? ותשובה לי יש; הדבר שאני הכי אוהב זה ללכת ברגל, אבל אי אפשר ללכת ברגל 50,000 ק"מ. האפשרות השנייה שמועדפת לדעתי היא רכיבה על אופניים וזה דווקא אפשרי, הרי הג'ינג'י עשה זאת במשך 4 שנים. אבל אני כבר לא בנוי לזה. אז למה אופנוע ולא רכב – התשובה פשוטה לדעתי. באופנוע אתה לבד עם המחשבות שלך, נושם את הסביבה, מריח אותה. חם לך לפעמים וקר לך הרבה פעמים.  אבל תמיד זה אתה וההתמודדות שלך. אין חלונות שאפשר לסגור ואין חימום כשקר. אין מיזוג כשחם. אתה לא מדבר לפעמים במשך דקות ארוכות ולפעמים שעות. אתה עם עצמך. זאת ההתמודדות שלך עם הקשיים. מול זה יש את ההנאות. האוויר שאתה נושם הריח שאתה מריח, המראות שאתה רואה, לכל אלה אין תחליף. אלו הסיבות שבגללן אני על אופנוע. נדמה לי שאלה גם הסיבות של רוב הרוכבים. אולי יום אחד אספר, איך הגעתי לרעיון של טיולי אופנועים. עוד דבר שגיליתי הוא שאני רוכב על אופנוע – אבל אני לא אופנוען… הסבר בהזדמנות אחרת.

יום שישי 11.5.2012
יום הולדת שמח לגבי. יוסי העיר אותי בבוקר עם כוס קפה ושוקולד טעים וזה היה נחמד. היום אני בן 58 ילד לא קטן. שמח בחלקי על האפשרות לצאת למסע שכזה ועל בריאות טובה. כל זאת בגיבוי של אישה תומכת ואוהבת ומשפחה יפה. שלוש נכדות מדהימות ומה צריך יותר מזה הבן אדם? אני מאושר! לאחר שיחות הטלפון של הבוקר (הפרשי השעות לא מאפשרים הרבה זמן אחר), התחלנו להתארגן לנסיעה על ה"בלו ריד'ג מאונטן" , זה אותו כביש החוצה את כל רכס ההרים במזרח ארה"ב, רכס הרי האפלצ'י. היום החל עם מזג אויר יפה. כביש מהפנט ביופיו ונופים מדהימים בהתאם. אנחנו מטפסים לגובה של מעל 2000 מטר ושם מרגישים שוב את הקור. בתצפית אנחנו פוגשים שני חבר'ה מבוגרים שרוכבים על ב מ וו 1200 ג'י אס, אותו אופנוע שחשבנו לרכוש במקור. מזווודים עם כל ציוד אפשרי… לידם נראינו חבורת חאפרים (במיחד אני). הם אכן ממסתכלים על האופנוע שלי ושואלים מה יש שם. אבל כשהם שומעים כי התכנית שלנו היא למסע שימשך בין חצי שנה לשנה, מתהפכות היוצרות והם אלה שמקנאים בנו… אפילו מביאים מילה טובה על האופנועים . בהמשך הדרך אנו מבינים כי האופנועים השולטים על הכביש בראה"ב עד עתה, הם – ההרלי למינהם והגולדווינג למינהו של הונדה. בשני המקרים, אין לי מושג אם אפשר לעשות עשרות אלפי ק"מ עם סוגי האופנוע ההם. עם אותם שכבר החלפנו איתם כמה מילים בנושא, הבנו כי רובם יוצאים לטיולים קצרים של ימים בודדים עד שבועות, כדוגמת שני רוכבי ה – ב. מ. וו . אנחנו ממשיכים עד לאזור העיר אשוויל ומתמקמים בקמפינג על כביש אי 70. מחר נייג'ל מכניס את האופנוע לטיפול נוסף וליוסי ולי יש תכנית לעשות שיפורים במספר רכיבים. אז הנה אנחנו כבר בשבוע השני ומתחילים להבין במשהו מה הולך לקרות איתנו…

יאללה. בינתיים

גבי, יוסי ונייג'ל

CSC_0290.JPG

———————————————————————————————–

עריכה, יוני. כל הזכויות C לסיפור ולצילומים שמורות לגבי פלקסר.

———————————————————————————————–

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי     הדפס פוסט

Trackback URI | Comments RSS

הוסף תגובה