הרפתקה דוט קום

12 באוקטובר 2011 יואב נכנס למקסיקו ברכיבה מצפון-כתבה 4

איש על אופנוע כחול במדבר צהוב

ברור שבסוף יגיע לירוק

יו נכנס למעמקי הלטינו. משייט בכבישי מקסיקו

תמונה 3 כתבה 4.jpg


הכניסה למקסיקו היתה חלקה ויחד עם זאת, נראה כי החוקים כאן משתנים תדירות. נכון לעכשיו יש לשלם 440$ באמצעות כרטיס אשראי. כאשר 400$ זה פיקדון, להבטיח שתזכור להחזיר את הרשיונות המקסיקנים שמציידים אותך בהם. וכמובן להוציא את האופנוע ממקסיקו. עם היציאה ממקסיקו מופקדים 400 דולרים בחשבון הבנק שלך ואישור ממוחשב נמסר לידך. כך שלמעשה הכניסה למקסיקו עולה 40$ לאפנוע ועוד 20$ עלות ויזת תייר. רכשתי בנוסף ביטוח צד ג'. המינמום הוא לתקופה של חצי שנה; ברחו לי עוד 110$. או.קי. זו הטפסולוגיה.
מטיחואנה אליה הגעתי מהצפון הארצותהבריתי השבע, אני יורד לאורך לשון היבשה המדברית: הבאחה קליפורניה. ומשם אמשיך במסע לאורכה של מקסיקו. נראה לי שלמעשה מקסיקו מחולקת גיאוגרפית לשני חלקים, החלק הראשון הוא החלק המדברי. הבאחה קליפורניה והחלק השני היא עיקר מקסיקו. מה שנקרא גוף המדינה. (לעומת הצהוב בבאחה, כל מה שאני חוויתי בה; חי, פורח וצבוע בירוק). התרשמתי כי הבאחה היא להרבה אמריקנים, מה שסינַי היא לישראלים. האיזור הפרוע, מוקד הסטאלבט הרחוק ובעיקר הזול. ובמקרה כאן פגשתי כמה אשר אינם יכולים פיננסית לצאת לגימלאות בארה"ב. הללו שוכרים בית ב 100$ לחודש ומקבלים קצבת הכנסה מארה"ב. כמובן שלרובם יש מקומית צעירה אשר מספקת להם את צרכיהם… כל צרכיהם. אולי מתוך מחשבה לגבי עתיד טוב יותר עם אזרחות אמריקאית כמובן .

אחד הדברים אשר חווים במהלך הרכיבה, מלבד המרחקים והשטח העצום של המדבר הזה שנמתח מצפון לדרום לאורך 2100 ק"מ, הוא שכמעט בכל עיקול, ישנה אנדרטה קטנה לזכרו של נהג כזה או אחר, אשר העיקול היה הדבר האחרון שראה (או בעצם, לא ראה ובגלל זה הלך).

הכבישים בבאחה, רובם ברמה סבירה, אולם מדי פעם הגעתי לכברת דרך בעת תיקון. כאן הם אינם מגרדים חלק מהכביש, אלא ממש בונים אותו מחדש. דבר אשר מעביר אותך לרכיבת שטח היכולה להמתח לקילומטרים רבים (באחד המקרים זה היה מעל 20 מייל !!!)
הנוף עצמו כמובן רווי קקטוסים מכל הסוגים הצבעים והגבהים, מרחבים עצומים של קקטוסים. גם כאשר יורדים לשטח הרי שאלה בד"כ שבילים כבושים היטב, כך שזה יחסית קל. כמובן החשש מתקר תמיד חולף, אבל הנוף חברים; פשוט נפלא! נכון שהחום לפעמים גורם לך לחוש את התבשלות המח בקסדה, אבל אין כמו עצירה לאחר 150 ק"מ למשקה קר שמפאת חוסר הרצון לייצר פרסום לא אציין את שמו …מתחיל ב"ק".

לאחר מחצית מהדרך בבאחה, הגעתי למעין אגם בלב במדבר, אגם מים קרירים ומתוקים, זה יפה ונחמד ומה שעוד יותר נחמד לסוף יום מפרך של רכיבה, הוא שכאשר נכנסתי למים, מאות דגיגים קפצו על גופי וניקו אותו …שמעתי על כל מיני מקומות ספא בארץ, שעושים זאת, אבל פה זה בהמונים וזה …בחינם. הקמתי האוהל בצמוד לאגם, לאחר שכנוע ואישור בעלי המקום (מן גסט האוס). אך השינה לא היתה משהוא. קולות עזים ובעלי גוון בס, עלו מכיוון המים והתקדמו לעבר בית הבד שלי שקירותיו בעובי מיקרון. הקולות הלכו וקרבו. לאחר דקות חיטוט בעלטה, מצאתי את פנס הראש שלי, משכתי עצמי החוצה ומה אני רואה? קרפדה ענקית. כזו שהמקומיים אומרים ששוקלות 4 ק"ג, רובצת להנאתה ומנעימה את שמי הלילה בסרנדה קקופונית. כל זה כ-3 מטרים ממני.

שמתי פני להמשך הדרך הבלתי נגמרת בחום המדברי של הבאחה, דרומה לכיוון העיר לה-פאז. איפה שהוא הגעתי למקום שבאמת מזכיר את מזרח סיני; חופים מדהימים עליהם מונחות מעין חושות. אבל כל המקומות ריקים. הסתבר, כי לאחרונה רוב המקומות הללו נסגרו לאור החששות של התיירים האמריקנים מהמצב ביטחוני באזור (פשיעה, חיסולים, חטיפות, הברחות סמים וכו' ) דבר הדומה להפליא למה שקורה בימים אלו עם הישראלים וסיני… אז איך אומרים: יחסית למה שמרגילים אותי בבית, אני חשתי בטוח.

עוד יום רכיבה ואני בלה-פאז. כמובן… איך שאני מגיע לשעריה, ממטרים עזים ניתכים עליי. לאחר עוד מחצית השעה, אני מגיע לאזור הנמל בכדי לרכוש את כרטיס המעבורת לי וכמובן לבן זוגי; אדון אופנוע כחול.

הכרטיס הזוגי עולה סביב 150$ מכאן לנמל מאזאטלן במקסיקו העיקרית. קשירה טובה של האופנוע בבטן האנייה וקדימה, התמקמתי באולם הישיבה של הנוסעים, כורסאות נוחות והלילה ירד …השייט היה נחמד, אך נמשך ונמשך, כ- 18 שעות. הגענו למאזטלאן בשעות הצהרים ומשם לאזור טופיק לכיוון דרום. את הלילה עשיתי בכפר ליד סאן-בלאס.

על החוף עצמו למחרת, המשכתי לכיוון פוארטו וואיירטה. לפני הכניסה אליה, פניתי לכיוון מזרח לעיר בשם אמקה AMECA. הכבישים מפותלים, הנוף מדהים והכי חשוב; כל החלק הזה של מקסיקו צבוע בירוק מרגיע לעומת הצהוב המלחיץ של הבאחה. למחרת המשכתי לכיוון מזרח, כאשר הכוונה היא להגיע הכי קרוב למקסיקו-סיטי מבלי להכנס אליה (רוכב אחר סיפר לי כי לקח לו יומיים לצאת ממקסיקו סיטי. עיר עצומה במימדיה, על 24 מליון תושביה).

עברתי דרך טיפן-אל-אלטו ומשם לאחר עוד יום, לאזור מורליה באזור טורוסה דה לרדו, התחלתי להדרים לכיוון דרום מזרח, לאיזוכר דה מטמורס שזה נראה קרוב על המפה אבל זו חתיכת 300 ק"מ, שלקח 8 שעות של רכיבה קשה לעבור. הכבישים טובים בד"כ, אבל כל מקסיקו רצופה באמפרים, אשר גרמו לי לאבד מיכל דלק חלופי של גלון אחד, שהחליט לקפוץ מהאופנוע כשנמאס לו מטלטלות הדרך וקפיצותיה. יש לציין כי את הבמפרים הללו מקימים תושבי המקומות עצמם ויש כאלו בגובה מדרכה. כלומר: "תעצור ממש לפני שתמשיך". בקיצור, העירנות חשובה עד מאוד בכבישים הללו. משם לכיוון אוקסיקיה ומשם לסאן-קריסטובול דה לאס קאסאס הנפלאה שהיא מעין נווה-צדק אחד ענק.

חשוב לציין שבשלב כל שהוא, חשתי דחייה קלה מעודף טאקוס. סך הכל, המקסיקאים הינם עם חביב ומסביר פנים. בעיקר לתייר שאינו ממש דובר את שפתם. הרבה מהם הרימו את ידם לאורך המסע להביע שלום ודרך-צלחה על המסע. האופנוע נראה עמוס ולא ממש מקסיקני ומשדר את אופי המסע עצמו.

העברת הפוסטים קצת איטית. בשלב מסויים נדפק לי המחשב, סביר להניח שאני כבר הרבה יותר דרומה בשלב הזה.

אמשיך לעדכן. להתראות בפוסט הבא. יואב.

———————————————————————————————————————————————

ערך-יוני. כל הזכויות C לסיפור ולצילומים שמורות ליואב דולב.

——————————————————————————————————————————————–

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי     הדפס פוסט

יש 7 תגובות על הפוסט “יואב נכנס למקסיקו ברכיבה מצפון-כתבה 4”

  1. תגובה מאת יאיר חסיד ביום 13 אוק 2011 בשעה 12:14

    יואב יואב יואב, חסרת לי!
    4 שבועות לא השמעת ציוץ, ייבשת אותנו כמו המדבר של באחה.
    (יוני, הנחשון הראשון היה תדיר יותר בדיווחיו, הו, איזה עונג זה היה)!
    יואב, תמונותיך יפות ומספרות יפה את המסע הבודד שלך,
    גם תיאורך את ימיך, פה ושם אף מרגשים ( כמו למשל ניפנוף הידיים לאדם שני
    החולף ממולך וצלליתו המתרחקת).
    אפילו רעיונות זולים ומהנים להנעמת הפנסיה, אתה מלמד אותנו,
    וגם על שובה של הקרפדה אנחנו מתוודעים,כי כידוע סופר, שהקרפדה כמעט וניכחדה.
    יואב, ינעל העולם תזהר מהבמפרים של המקסיקנים האלה!
    איתך לאורך כל הדרך, יאיר.

  2. תגובה מאת יאיר חסיד ביום 18 אוק 2011 בשעה 20:38

    יואב ידידי למסע.
    צר לי לראות שרק אתה ואני חולקים את ימי המסע הקסום.
    בא לי לשמח אותך ולספר לך שהיום גלעד חזר הביתה!!!
    ונראה שזה אחד הימים היותר מרגשים שחווה עם ישראל בתולדותיו.
    אין לנו ספק קל, שעם ישראל עשוי מחומרים טובים ולפעמים הוא זוכה לעדנה.
    ומה איתך יואב? אתה ממשיך לחתור קדימה בנחישות בזהירות ובאומץ?
    ספר הכל, אני כאן איתך קורא את מילותיך ומקשיב לרעש הרוח השורק בנתיבך.
    יואב, אתה לא לבד, אני איתך לאורך כל הדרך, שלום ולהתראות חבר.
    יאיר.

  3. תגובה מאת יואב ביום 21 אוק 2011 בשעה 0:48

    יאיר איש יקר

    ראשית הרבה תודה , בזכות האינטרנט ראיתי את כמעט יום השידורים לחזרתו של שליט בשידור ישיר על המחשב שלי , מדהים , אני באמת מאוד אבל מאוד שמח על היותינו כחברה מקדשים את החיים . אני מאמין שבימים הקרובים יתפרסם עוד כתבה שלי , המתן ובוודאי תהנה , שוב הרבה תודה , שלך יואב (עדיין מחכה להזמנה לדובדבנים )

  4. תגובה מאת יאיר חסיד ביום 21 אוק 2011 בשעה 8:17

    יואב ידידי היקר והבודד.
    כמה טוב ומשמח לקבל ממך סימני חיים, ואין לך מושג למה אני משתמש פתאום במילה
    הקדושה, ח י י ם.
    ובקיצור נמרץ, אתמול שמחת תורה, עת חגגנו אצל בני וכלתי בקיבוץ משמר השרון את חנוכת ביתם החדש והיפה, וכטוב ליבנו עם השישליק והסטייקים
    ניתקעה לי בוושט חתיכת שומן, לא לבלוע ולא לפלוט שניות ארוכות של אימת מוות, רוב הסובבים אותי קפאו על מקומם מפחד וחוסר ידיעה איך להתמודד עם מצב מפחיד שכזה. וכמו שנהוג לומר " חיי חלפו לי מנגד". בשניות החנק והטפיחות העזות על הגב לא הזיזו כלום וזעקות הסובבים אותי החלו לחלחל בי שזה הסוף, ואז בתושיית חיי הכנסתי את ידי הגדולה עמוק לגרוני ושלפתי חתיכה ארוכה, וזהו, קיבלתי את חיי במתנה, ואני בסך הכל רציתי להגיע הביתה בשלום, נכון יוני בן שלום?
    יואב היקר, צר לי על שהלאיתי אותך בספורי הקודר, אך הרבה תובנות אני הסקתי מהטראומה הבלתי נשכחת הזו.
    טוב יאללה, המסע חייב להימשך החיים חזקים מהכל!
    יואב, דאחיל אללה אתה לא לזקוק להזמנה, פשוט תבוא. ושנית לא דיברתי על דובדבנים, רימונים יה חביבי רימונים! תגיד הטקוס שיבשו לך את הזיכרון,
    בן אדם?
    אז קדימה תן גז, אושואייה מחכה לך בקצה,
    איתך לאורך כל הדרך, ועד הקצה, יאיר.

  5. תגובה מאת איציק מהשועלים באירופה ביום 22 אוק 2011 בשעה 18:32

    יואב שלום,
    אנחנו לא מכירים כלל אבל יש לנו משהו אחד לפחות במשותף, האהבה לדו"ג !
    אני רואה וקורא את המסע שלך מתרשם ומתפעל מהתמונות והדיווח וכאילו שרוכב ביחד איתך את אלפי הק"מ וחוזר אחרונית למסע שלי שאך הסתיים לפני כשלושה חודשים.
    האמן לי ומניסיון אישי בכתיבת הבלוגים במסע שלי לנורדקאפ, מאות אנשים מלווים אותך הגם שהם לא מגיבים, מבטיח לך, אתה לא לבד.
    תמשיך לדווח ולכתוב חוויות ולצלם הרבה ובעיקר להנות ולהגשים את החלום.
    סע בזהירות ובחשיבה, אושואייה מחכה לך.
    והצעה ליוני – מציע שבסיום כול שנת חלומות שכזאת נקיים מפגש עם כול מגשימי החלומות הדוג"יים ברחבי העולם.
    איציק מהמסע לנורדקאפ
    (מקווה שקראת אותו באתר…)

  6. תגובה מאת דודו כהן ביום 22 אוק 2011 בשעה 22:50

    חבר יקר,
    אני נהנה לקרוא את המשך הרפתקאותיך, המשך בדרכך המיוחדת ונשתמע בעירנו.
    דודו

  7. תגובה מאת נחום מרוז ביום 26 אוק 2011 בשעה 0:25

    שלום יואב!

    כמי ששהה לא מעט במחיצתך במחיצתך (אוי, קורס ניתוח מערכות…)בזמן שהטיול המדהים שלך קרם עור וגידים, זה פשוט תענוג לקרוא את הכתבות המאלפות ולצפות בתצלומים היפהפיים שאתה מעלה ולהיווכח ש…זה אפשרי!

    המשך ליהנות ולשתף בחוויות ובידע שאתה רוכש לך שם
    והכי חשוב, שמור על עצמך

Trackback URI | Comments RSS

הוסף תגובה