הרפתקה דוט קום

2 באוגוסט 2011 דני והילי על הרלי באירופה

אבא. בת. אופנוע. חווייה הנצרבת לכל החיים.

טיול בת-מצווה על 2 גלגלים, באלפים ובדולומיטים.

P7090229.JPG


הצג את הוראות הגעה אל Solden, אוסטריה במפה גדולה יותר

מתחילת חודש יוני, אני מבשל רעיון של רגע אחרון. רציתי להפתיע את בתי הילי ולקחת אותה לטיול מיוחד על אופנוע באירופה. עד היום, רכבנו יחד רק פעם אחת; 80 ק"מ באזור מגורינו ומהנסיון, היה לי ברור, כי הפתעה כזאת, יכולה להיות חוויה של ממש עבור שנינו.
כמובן, קודם צריך את אישור האישה/אמא… רעיון ובקשה שעברו בשלום, עם הרבה פרגונים מעורבים בפחדים.
לאחר בירורים, הזמנות, לימוד מסלולים במפות דרכים ובגוגל earth. רשימות, הכנות ואריזות, יצאנו למסע הקצר שלנו.

5.7.2011 היום הראשון
בשעה שתיים בלילה, המראנו מנמל התעופה בן-גוריון, בטיסה ישירה למינכן.
כל אחד עם תרמיל-גב ושני תיקים גדולים – מלאים ברובם עם: ציוד לאופנוע, מינימום ביגוד, אוהל קטן ושני שקי שינה (הכוונה הייתה לשלב קמפינג ומוטלים, בהתאם למזג האוויר). בשעה 09:30 בבקר, נחתנו במינכן ומשם, מונית ב-60 יורו לכיוון חברת השכרת האופנועים, הממוקמת כחצי שעת נסיעה משדה התעופה.
בשעה טובה, הגענו לחנות האופנועים של הארלי דוידסון במינכן. מקום גדול ומרשים ובו מוצגים סוגים רבים של אופנועים. התרגשות מילאה את ליבנו, הילי הסתובבה ביניהם בהתלהבות והתפעלות כמו בחנות ממתקים…רק גדולים.

P7050002.JPG
שם פגשנו את לוקאס, איתו היינו בקשר טלפוני ואימיילים בחודש האחרון, בכל הקשור להזמנת האופנוע.
ברגע שראיתי את האופנוע שבחרתי; Harly Davidson Electra Glide, מנוע 1520 סמ"ק בצבע שחור. התאהבתי. כן, זו היתה אהבה ממבט ראשון…

P7060086.JPG
האופנוע היה חדש יפהפה ומבריק, הוא נסע בסך הכל 1,000 ק"מ.
לוקאס, בחור צעיר ונחמד שאוהב לדבר, לקח את כל הזמן לטפל בנו בצורה יקית, כלומר; הרבה נתונים טכניים. הוא גם הדגיש שמשקל גדול יושב על הכידון עצמו, דבר שמקשה בפניות חדות במהירויות נמוכות.
לקח לנו כשעה לארגן את כל הציוד – לוודא שישב במקומו ויהיה מחובר כמו שצריך. התלבשנו בביגוד שהבאנו מהארץ ויצאנו לדרך במזג אוויר נוח ויפה לרכיבה.
נסענו לכיוון Kirchdorf ב- Tirol שבאוסטריה, למוטל במרחק של 140 ק"מ ממינכן אותו הזמנו מראש עוד מהארץ. בדרך בהרים, החל לרדת קצת גשם, אבל לא משהו שהפריע לנסיעה.
האופנוע הגיב כמו קטר, כל המומנט נמצא בטורים הנמוכים, תענוג של אופנוע, כולי נרגש…
הילי הרגישה בנוח מהרגע הראשון "בכורסא" שמאחורָי. כאילו נולדה לתוך הכורסה המפנקת. קורנת כולה.
הגענו למוטל Mountain High שממוקם באמצע הכפר.

איש לא היה והמקום סגור. דפקנו בדלת, חיפשנו מסביב ולא היתה נפש חיה.
התקשרתי למספר הטלפון שהיה רשום על שלט המוטל. מהעבר השני של הקו, ענתה אישה – שלמזלי, דיברה אנגלית, אמרה שהיא תחזור מאוחר יותר והסבירה איך לפתוח את הדלת והיכן נמצא המפתח לחדר שלנו. היא הוסיפה ואמרה שאם אנחנו רוצים לשתות, פשוט, לקחת ולרשום על נייר את מה שלקחנו. איזה תענוג, האמון באדם, עשה לי את היום. מושלם!

6.7.2011 היום השני
בשעה 09:30 לאחר ארוחת הבוקר שהכינה בעלת המוטל, יצאנו לדרך לכיוון Zell am See. התחלנו להתרגל לאופנוע ולדברים טובים מתרגלים מהר.
בדרך עצרנו לטיול רגלי, במקום שנקרא Wedhaah, כל הציוד נשאר על האופנוע, דבר שמאוד מקובל באזורים האלו ואין חשש שיגנבו ציוד.
עברנו על גשרי-עץ מעל מים זורמים ומפלים, חוויה מיוחדת ומהנה. נפעמנו מכמויות ושפע זרימת המים ומהיופי של האתר כולו.

7.7.201 היום השלישי

הילי הואילה בטובה להתעורר בשעה 08:30. ובזמן שקיפלתי את הציוד, הילי התארגנה.
יצאנו לחפש ארוחת בוקר ומצאנו מקום קטן ונחמד, עם דמויות רבות של מכשפות ומפל מים מרשים ליד.

הזמנו חביתות ובצלחות שלנו נחתו שתי חביתות ענקיות ושמנות, עם חתיכות בייקון בהפתעה. טעם טוב להתחיל את היום. שבעים, על בטן מלאה, נסענו לכיוון Cortina דרך מעבר הרים צר ומדהים. ב- Lienz, פנינו ימינה לכביש מספר 108. אחרי בערך 20 ק"מ, פניה שמאלה לדרך צרה ויפהפייה.

בקטע מסוים, הדרך כל כך צרה ומפותלת ורק רכב מכיוון אחד יכול לעבור בה. רמזור מתחלף לירוק כל 45 דקות ואז יש מעבר נסיעה לכיוון אחד.
הילי לא הפסיקה להתפעל מאחוות האופנוענים שנופפו לנו לשלום לאורך כל הדרך.
לאחר כמה שעות, שמנו לב כי עננים שחורים התעבו מעלינו במהירות גדולה. עצרנו להתכסות בבגדים אטומים לגשם ולאחר מספר דקות, השמים אכן עמדו בהבטחתם והחלו להמטיר גשם שנמשך כ-4 שעות. ממטרים שהורידו קצת מהנאת הרכיבה וטישטשו את הנוף שנשקף מהכביש היפה – ומנעו מאיתנו לעצור לצילומים. המשכנו לכיוון העיירה Cortina, מקום נחמד. שם חשבנו לטייל וקיוונו למצוא מקום ללילה. קמפינג ירד מהפרק, בגלל הגשם והאוהל החדיר למים. מחירי הלינה בצימרים ובמוטלים, נמצאו יקרים בהרבה מהתחזית  וככל שחיפשנו יותר, המחירים רק עלו וטיפסו. לבסוף, הגענו למעבר הרים ב –Passo Valparola, שם מצאנו מוטל מבודד ויפה בשם Rifugio Valparola, יושב על הר בגובה של 2,200 מטר. המחיר ללינה – יקר יחסית, אבל לא נותרה ברירה, היינו חייבים לעצור. הילי התחילה לחוש עייפות ולנקר, על האופנוע, אסור להירדם!
למקום הגיעו הרבה רוכבי אופניים, כמוהם ראינו לאורך כל הטיול. הם רוכבים בקבוצות באמצע הכביש, דבר שהיווה מטרד מדי פעם. יחד עם זאת, אי אפשר שלא להתפעל מיכולתם לעלות לגבהים כאלה עם אופנים.

8.7.2011 היום הרביעי
לאחר ארוחת בוקר טובה, התארגנו והתלבשנו בכמה שכבות – בגלל הקור. למטה הבחנו בערפל שכיסה את כל העיירות.

P7080161.JPG

יצאנו לדרך והתחלנו להנמיך. בדרך, שוב המון רוכבי אופניים על הכביש המתפתל. לאחר שהגענו למטה, עלינו ברכבל ב- La Villa Stern לאחד ההרים הגבוהים, שם יצאנו לסיבוב רגלי קצר. מול נפרשו נופים מהממים ואוויר אביבי, נעים וצח.

אחרי טיול רגלי מהנה, שתינו שוקו חם וירדנו חזרה ברכבל. המשכנו לרכוב לכיוון Ortisel St. Ulrich עד שהגענו לכביש S12 ועלינו לכיוון אוסטריה. הכביש מקביל לאוטוסטראדה אבל הרבה יותר יפה, מפותל  וחינם. המזג אוויר מעולה, והילי צילמה כל הדרך תוך כדי נסיעה, תמונות וסרטונים, בביטחון, כאילו נולדה על האופנוע.

ברקע שמענו מוזיקה מדיסק שהכנו מראש בארץ, להנאתנו קיימת באופנוע מערכת סטריאו. עוצמת הקול מתאימה את עצמה למהירות. ברגע שמגבירים מהירות – הווליום עולה וכשמאטים – הווליום יורד. המוזיקה ברקע מוסיפה המון, יחד עם זאת, בכבישים שדרשו ריכוז גדול יותר – כיבינו אותה ורכבנו בשקט.

עצירה לאכול, אחרינו הגיעה עוד קבוצה של אופנוענים, כולם מאוסטריה. התלהבו מהאופנוע ומהעובדה שאני נוסע עם הילי, אך מיהרו לסיים את השיחה, כשהבינו שאני מדבר אנגלית (אפילו עוד לא הספקתי לציין שאני מישראל). בתום הארוחה, המשכנו ופנינו לכיוון ההרים ל-S44. רצינו לישון בקמפינג, אבל החל לרדת גשם. שינינו תוכניות וחיפשנו צימר. סטינו בטעות מכביש S44 ולאחר בירור קצר, כיוונו אותנו לצימר ב- Ridanna על גבול אוסטריה איטליה. צימר מדהים, אצל משפחת Rainer. מצאנו צימר מאובזר לגמרי: סלון, מטבח, חדר-שינה ומקלחת גדולה. חנייה צמודה לאופנוע והפעם ב-55 יורו לזוג, כולל ארוחת בוקר. פרקנו את הציוד ויצאנו רגלית לטייל בהרים, בין עצים ומפלי מים, אח.. כמה מים, איזה תענוג. חבל שאי אפשר לייבא קצת לארץ.
היה חם. וגשם שירד, שלא הרתיע אותנו. אז הסתובבנו לנו בכיף, בחולצות קצרות בגשם.
בתקופה זו של השנה, היום מתארך בזכות שקיעת השמש המאוחרת, (היום הארוך בשנה, הוא ב- 21 ביוני) אז אפשר לטייל עד מאוחר, כיף.
כשחזרנו מהטיול, גילינו שבעלי הצימר מגדלים מיני סוסי פוני, היה שם סייח חמוד בגובה  50 ס"מ  לערך, כמו כלבלב. פתאום הוא פתח בדהרה לכיוון אימו.

9.7.2011 היום החמישי
בבוקר, שבנו ברכיבה לכביש S44 לכיוון Passo Giovo, הרבה פיתולים בהרים, היינו בגובה 2,400 מטר. האופנוע מאוד כבד בסיבובים החדים של 180 מעלות, דבר שהקשה מאוד את השליטה ב"הארלי אלקטרה".המשקל הכבד על הכידון, מקשה על "השכבת" האופנוע בסיבוב. הגענו לפסגה, סביבנו חנו עשרות אופנועים ולידם אופנוענים, שבאו גם הם לצפות בנוף המדהים המשקיף על כל העמק: פסגות הרים מכוסי שלג ומפלי מים זורמים בגיאיות. מנוחה קצרה, צילומים והמשכנו בירידה לכיוון St. Leonardo

עצרנו לאכול ולתדלק (מחיר הדלק הוא 1.5 יורו ממוצע לליטר, והאופנוע מכסה 16.5 ק"מ, לליטר).
המשכנו לכיוון אוסטריה למעבר הרים צר Passo Del Rombo, בגובה 2,500 מטר. בנקודה מסוימת שער וקופה, צריך לשלם מעבר, 12 יורו לאופנוע. גם בכביש הזה, שוב המון פניות של 180 מעלות. למעלה, בנקודת התצפית עומד דוכן מעץ, בו ניתן לקנות לחם חום טרי ומגוון סוגי גבינות ובשרים. כמובן שאי אפשר היה להמשיך בלי לאכול קודם סנדוויץ' טרי וטעים.

התחלנו להנמיך, השמים כחולים, הנופים עוצרי נשימה; זמן טוב לחפש קמפינג.

נכנסנו לקמפינג הראשון שראינו (עלות: 16 יורו בממוצע לזוג עם אוהל), במבט ראשון, המקום לא מצא-חן בעינינו, אבל בכל זאת – החלטנו להיכנס והקמנו את האוהל. יצאנו לטיול רגלי, המקום משעמם ולא נעים. החלטנו שמשאירים את הציוד באוהל ויוצאים לחפש מקום אחר עם האופנוע.
15 ק"מ משם נכנסנו לכפר קטן וחמוד בשם Otzi-dorf, מקום עם קמפינג במרכז הכפר. חזרנו למחנה הקמפינג הראשון, קיפלנו את האוהל, העמסנו את הציוד ועברנו לקמפינג השני. מהלך שהוכיח את עצמו כנכון: היה ממש כיף. לסיום, טיול נחמד בתוך הכפר.

10.7.2011 היום השישי
בבוקר קיפלנו שוב את הציוד תוך זמן קצר… אנחנו כבר מתורגלים.
עם ההתעוררות, הרגשתי רע, אבל בכל זאת, יצאנו לדרך. עצרנו לאכול ארוחת בוקר והמשכנו.
כעבור 20 ק"מ, אני מרגיש שאסור לי להמשיך, אני לא במיטבי היום. החלטנו למצוא מקום לנוח, חזרנו כמה קילומטר והגענו ל- Ebene, שכרנו את הצימר הראשון שראינו ופשוט נרדמתי לכמה שעות. כמובן שגם הילי נרדמה. לאחר מנוחה ושינה של כמה שעות, חזרו הכוחות והרגשתי יותר טוב. החלטנו להנות מעוד טיול רגלי ממנו חזרנו אחר הצהרים, לארוחת ערב מוקדמת והתיישבנו בצימר, למשחק קלפים. הילי למדה לשחק רֶמי.
עקב השינוי בתכנית – יום רכיבה שבוטל – נאלצתי להכניס שינוי בהמשך המסלול.

11.7.2011 היום השביעי
התעוררנו בבוקר, השמים יפים חייכו אלינו בכחול בהיר ואופטימי. ארזנו את הציוד. הטענו קלוריות ויאללה, לכיוון גרמניה בכבישים קטנים ודרך מקומות אותם זכרתי מטיולי אופנועים קודמים בשנות השמונים.
הרכיבה היתה קלילה לעומת זו בהרי האלפים. רכבנו בנחת ומדי פעם עצרנו לצלם תמונות. הכול נראה יפה רחוץ וירוק. כמובן לא ויתרנו על עצירה לארוחה במסעדה.

לאחר יום רכיבה מהנה, הגענו לקמפינג ב-Schliersee, מקום בו כבר הייתי בעבר.
מיקמנו את האוהל 4 מטרים מהאגם ונכנסנו למים, אף שהם היו קררררים בררררר…
הילי מצאה עיסוק מקורי ברדיפה אחרי האגמיות והברווזים שהיו במים ונראה שנהנתה מכל רגע.

12.7.2011 היום השמיני
היום האחרון לרכיבה. שוב, התארגנות כמעט אוטומטית ושגרתית ליציאה. השמש בִּרכה אותנו בחיוך מצד לצד ויצאנו לדרך בחיפוש אחר מקום נחמד לארוחת בוקר. לאחר הארוחה, עוד רכיבה של כשעה ובאנו חזרה למינכן. פרקנו את הציוד אצל חברים ויצאנו להחזיר את האופנוע לחברת ההשכרה. כן, אחרי שבוע של התחברות לכלי המהנה. די עצוב להחזיר אותו. אך בלב כבד אני נפרד מהחבר השלישי לחווייה – מ"הארלי", "אבל אל דאגה באדי, אנחנו עוד ניפגש…". אנחנו כבר מפנטזים על הטיול הבא ביחד.
הילי הייתה פרטנרית מדהימה, לא רק שלא פחדה מהרכיבה- היא ידעה ליהנות מכל רגע. לא התלוננה, גם לא פעם אחת. הפגינה מצב רוח מצוין וכל הדרך צילמה והסריטה תוך כדי רכיבה.

[youtube url=http://www.youtube.com/watch?v=hWfRGp6hv0c>]
נשארנו עוד 2 לילות במינכן לשופינג להילי וכבר בדרך הביתה לארץ. ליטבתה.

חווייה של פעם בחיים. מחכים בקוצר-רוח לטיול הבא.

תודה, דני והילי ברמן

——————————————————————————————————————-

עוד קצת פרטים:

דני בן 49 והילי חגגה זה עתה 13.

רשימת ציוד:
הילי – מגפיי סקי, מעיל סקי, מכנס סקי, כפפות, טייץ (מתחת לג'ינס), מעיל ג'ינס, צעיף,חולצות קצרות וארוכות.
קסדה של הילי' במשקל קל, מיוחדת לילדים. נקנתה ברחוב העלייה 64 תל אביב. אצל "רני" חנות לאביזרי אופנוע, יד שניה וחדשים, (החנות עוסקת במכירת ציוד רכיבה חדש מעודפי מלאי ו,OUTLET והשכרת ציוד) יש להם אתר באינטרנט www.rani-yad2.co .
דני –  כל הציוד הרכיבה נקנה בארה"ב בחנות אופנועים, מעיל, מגפיים, מכנסיים, כפפות. בנוסף, ג'ינס, חולצות קצרות וארוכות.

כתובת השכרת האופנוע במינכן:

House of Flames Munich GmbH
Harley-Davidson Vertragshndler
Zamdorfer Str. 4
81677 M
Tel.: ++49 (0) 89 – 92 92 8020
Fax: ++49 (0) 89 – 92 92 8015

מצלמות:

המצלמה של הילי: SAMSUNG ES30 הילי צילמה את רוב התמונות בשתי המצלמות ועשתה גם את הסירטון.
המצלמה של דני: OLYMPUS 560 UZ, לקחנו גם סטנד גמיש למצלמה.

—————————————————————————————————————————————————–

רגע, כמה מילים על דני ברמן:

פגשתי את דני (והילי ובריג'יט-רעיה/אמא) ברמן, כשהגעתי להרצות על מסעי בקיבוץ יטבתה. דני ובריג'יט הזמינו אותי (ואת גלי) לבקר בדירתם ואז דני שלף מהמחסן הסודי שלו את היצירה הבאה:

11.JPG

סיפור של מימוש חלום.

"כנראה נולדתי עם אופנוע בראש, כי מאז שאני זוכר את עצמי אני אוהב אופנועים רק הסגנון של האופנוע משתנה עם השנים. עוד בשנות השבעים מהג'ילרה 50, ההונדה והזק"ש ל-BSA  ועד טיול של חצי שנה אחרי הצבא על אופנוע באירופה, עם תקציב מוגבל ובלי הגבלה של זמן.
חלק מאהבתי לאופנועים היה הרצון לשקם גרוטאה לסגנון אישי. קניתי גרוטאה TRIUMPH 500, עם מנוע שלא היה בר שיפוץ.

ייבאתי מנוע דרך האינטרנט באישור משרד התחבורה. את המנוע שהגיע פירקתי, ובדקתי אילו חלקים אני רוצה להחליף, צילנדרים בוכנות וכ"ו. טסתי להולנד לחנות של חלקים לאופנועים בריטים ישנים, לבחוּר שהיתי איתו בקשר עוד מהארץ.
חוץ מהחלקים למנוע, קניתי גם מזלג קדמי, פנס וספידומטר ועם כל הרכיבים חזרתי ארצה.
גלגלים, אגזוזים, קרבורטור ועוד כל מיני חלקים קטנים דרך האינטרנט. את הכידון והכיסא רכשתי אצל בני בייקר .
בגוף עצמו שיניתי את מיכל השמן אותו בניתי לבד, כדי להנמיך את הישיבה. את ההילוכים ובלם הרגל העברתי קדימה; מערכת שגם אותה בניתי לבד.

את מערכת החשמל הרכבתי מהיסוד עם הצתה אלקטרונית, דינמו מוגדל וכבל שנותן את האפשרות להניע גם בלי מצבר. את כל החלקים המיועדים לצביעה, העברתי ליניב גולן בת"א, אני ובתי הגדולה עדי, בחרנו צבע ונתנו ליניב ציור דרקון שעדי ציירה, כדי לציירו על המיכל.



וזאת היצירה שלי…"

דני ברמן.

תודה לך, אבא מדהים ואופנוען אמיתי!

————————————————————————————————————————————————-

עריכה-יוני. כל הזכויות C לסיפור ולצילומים שמורות לדני והילי ברמן.

————————————————————————————————————————————————-

מאת: יוני   ·   קטגוריות: אופנועים and הרפתקאות     הדפס פוסט

יש 8 תגובות על הפוסט “דני והילי על הרלי באירופה”

  1. תגובה מאת אסי ביום 02 אוג 2011 בשעה 23:34

    תענוג… אני בטוח שהילי לא תשכח את החוויה הזו….
    טיול כזה זוכרים לכל החיים … כל הכבוד דני והילי !!
    אני זוכר שאבא שלי הביא BMW ליום אחד מחבר… טיול קצר לירושליים שעד היום אני זוכר.. כמעט 27 שנים אחרי ..
    אסי

  2. תגובה מאת ZZR1100 ביום 03 אוג 2011 בשעה 8:45

    באמת תענוג.. איזה אבא.

    ואני תכננתי לקחת את הגדולה שלי לטיול בתמיצווש לארה"ב על אופנוע.. לא נראה לי שייצא לפועל לצערי. אולי אצליח עוד שנתיים לארגן משהוא כמו שלכם (דני והילי) באירופה.

    תודה לכם על השיתוף.
    (ד"ש לאורי גורדין, לא יודע אם הוא עדיין בקיבוץ)
    ערן

  3. תגובה מאת בר ביום 03 אוג 2011 בשעה 13:40

    awesome!
    ככה חוגגים ונופשים!

  4. תגובה מאת Adi Infernity Berman ביום 03 אוג 2011 בשעה 22:11

    אם כי כבר שמעתי על החוויות וראיתי את התמונות- כל-כך נהניתי לקרוא וכל-כך שמחתי לראות 🙂

    נ.ב. דדי, דווקא יכולת להיות אחלה בלוגר 😉

  5. תגובה מאת sason ביום 07 אוג 2011 בשעה 8:37

    genial!!!!!!!!

  6. תגובה מאת ערן שביט ביום 11 אוג 2011 בשעה 22:19

    כל הכבוד לדני והילי באמת טיול מרגש ומיוחד, אחלה חינוך ואחלה חוויה משותפת!
    ברכות
    ערן שביט

  7. תגובה מאת גיא דקל ביום 21 אוג 2011 בשעה 12:19

    איזה כיף לך בלי גם חחחח

  8. תגובה מאת יואל שטרויטמן ביום 22 יונ 2014 בשעה 16:47

    היי דני והילי מאוד מרגש לקרוא ולחוות את הטיול בת מצווה שעשיתם במשותף
    התמונות פשוט מדהימות ומאחר וזוכר את דני בתור ילד קטן אני זוכר אותו לטובה
    גם משפחה ( אנגלית ) חמה ומיוחדת .דרך אגב דני האם החרבות נמצאות אצלך עד היום ? ומה שלום הוריך ואחותך מלני אשמח לקבל את תגובתך .יואל

Trackback URI | Comments RSS

הוסף תגובה