הרפתקה דוט קום

7 במאי 2012 גבי, נייג'ל ויוסי מתחילים להתרגל-כתבה 2

מה לא עושים כדי שמסע אופנועים יצליח?

אפילו שוכרים רכב ליומיים

P1030958.JPG


הצג את הוראות נסיעה ל-Savannah, GA, United States במפה גדולה יותר

יום שני ה – 30.4
כמו שראינו בתחזיות, הגשם לא מפסיק לרדת. אנחנו מחליטים שחייבים לזוז ונופלת החלטה קשה עו יותר: לשכור רכב ולא לנסות לעשות את הדרך הארוכה לקצה קי-ווסט, עם הרוחות והגשם הכבד. ההחלטה לא קלה לנו, אבל אנחנו רוצים להגיע לקי ווסט ולא רוצים להסתכן בתקלות ביום הרכיבה המלא הראשון. באמת פדיחה לספר, אבל זאת המציאות… אנחנו מחנים את האופנועים בחניון של הילה, בת משק החיה במיאמי ומאמצת אותנו למופת. הדרך מהמוטל שהיינו בו עד החניון, מלמד כל אחד מאיתנו איזה חולשות יש בציוד שלו וזאת למרות נסיעה קצרה של כ – 15 דקות. אני מגיע רטוב מאחר ולבשתי רק את החליפה הקייצית שלי. לא צפיתי את התחזקות הגשם ויוסי צריך נעליים טובות. נייג'ל, מצוייד למופת!
הדרך דרומה עוברת בכביש מספר 15 שמתחבר ל – 1 וביציאה ממיאמי, יש האטה שהופכת את הנסיעה לקי-ווסט לסיפור של מעל 4 שעות. כמובן שאנחנו עוצרים לצלם, אך השמיים ממשיכים להמטיר גשם כל הזמן. בקי-ווסט אנחנו מתמקמים במוטל איביס-ביי בכניסה לעיר. המקום יפה ולא יקר ביחס למוטלים אחרים. שילמנו 120 דולר וזה לא יקר ל-3 אנשים. בערב, יצאנו לטייל ברחוב הראשי של העיר וכמובן פגשנו ישראלית בעלת חנות שנמצאת כאן מאז פינוי שארם. היא מספרת לנו שהרבה מהעסקים כאן הם בבעלות ישראלית. וזאת לאחר שראינו את הכמןת המדהימה של ישראלים בעלי עסקים נמצאים במיאמי. הסתובבנו כשעתיים לפני שפרשנו למנוחה.

יום שלישי 1.5
בבוקר, חזרנו לעיר לצלם ואכן המקום יפה ונעים, אך גם יקר ביותר. לאחר כשעתיים, אנחנו יוצאים לדרך צפונה, לכוון הפארק הלאומי אברגליידז ומגיעים אליו בשעות הצהרים. אנחנו מחליטים להתחיל את הסיור בנקודה הדרומית שלו; מרכז המבקרים פלמינגו הנמצא כ-60 ק"מ דרומית מהכניסה. כאשר אנחנו מגיעים ורוצים לעשות טיול רגלי באזור, מתחיל שוב גשם חזק שמכריח אותנו לוותר ולהתחיל את הנסיעה צפונה. אנחנו נכנסים לסיבוב יפה בווסט-לייק, אבל גם פה תופס אותנו גשם שמרטיב אותנו לגמרי. אנחנו רצים לרכב וממשיכים לכוון מרכז המבקרים ארנסט קוו. במקום שני מסלולים;  אחד בשם גמבו לימבו. שאין מה לראות בו והשני שנקרא אנינגה מדהים ביופיו, הוא לא ארוך, אבל רואים בו כמות אדירה של בעלי חיים, בהם אליגטור אמריקאי במספר גדול, כאשר חלק מהם נמצאים מטר עד שניים מהשביל המרכזי . אפשר לראות המון דגים, ציפורים, צבי מים ועוד. בקיצור, המקום מדהים ביופיו ואפשר לשכוח מהזמן. שכחתי לציין, שלפני הכניסה לפארק, עצרנו בחוות התנינים של האברגליידז. שם גם שטנו ברחפת שטוחת גחון, שזהו המקום היחיד בו מותר לשוט, מכיוון שבפארק עצמו, השייט אסור בהחלט. השייט לא ארוך; כ-20 דקות ובלי הרבה תעלולים. הרגשנו צורך לעשות ולחוות זאת. השייט והביקור בחווה עולים 23 דולר. בסוף היום, התמקמנו במוטל 8 בפלורידה סיטי ואכלנו במסעדה של אכול כפי יכולתך…בסופה הרגשנו כמו חזירים. האוכל היה בסדר גם המגוון והמחיר 13 דולר. השלמנו חוסרים בוול מרט וחזרנו למוטל.

יום רביעי 2.5.
בבוקר אנחנו זזים צפונה ומתגבשת החלטה להמשיך עוד היום עד ניו סמירנה. אנחנו נפרדים מהילה וגיא שאירחו אותנו נהדר בימים שהיינו באזור. הנסיעה צפונה היא על הכביש המהיר מספר 95. לאחר כ-5 שעות, כולל עצירות, אנחנו מגיעים לחדרים שהכין עבורנו רמי שוב, בערב אנחנו מתארחים אצלו בבית.

יום חמישי 3.5
יוסי ואני נוסעים לדילן לעשות טיפול ראשון לאופנועים. פעולה שעולה לנו  כ – 350 דולר, (אופנועים חדשים…דורשים טיפולים ראשוניים) לא זול בהתחשב שעשינו רק 600 מייל. נייג'ל מטפל בניירת של הביטוח, פעולה שאורכת מספר ימים. אנחנו נשארים לישון בניו סמירנה.

יום שישי 3.5
בבוקר, יצאנו לכוון צפון לאחר פרידה מרמי. אין מילים לתאר את המאמץ הרב שהוא עשה בכדי שנוכל להתחיל את המסע בצורה הקלה ביותר וזאת בנוסף לשני החדרים שהעמיד לרשותנו במהלך כל הימים שהיינו בסמירנה. כיף שיש אנשים וחברים כאלה . רמי הרבה תודה לך מכולנו! ביציאה עצרנו בוול-מרט וקנינו ג'י. פי. אס. פשוט של גרמין, בעלות של 100 דולר. עלינו על ה – 95 עד היציאה 296 וירדנו ל – אי 1 והתחלנו לטייל בתוך המדינה לראשונה על האופנוע. הכביש המהיר הוא אכן מהיר, אבל לא רואים כלום הכבישים הפניימיים לעומתו, מדהימים ביופי שהם מזמנים: הכפרים, העיירות, העצים, הנחלים והגשרים. חווייה שמחברת לנוף לריח לאנשים לכבישים מפותלים ולמהירות איטית. מהירות של טיול ולא של מירוץ.  מהירות הנסיעה האיטית' משבשת במשהו את הלו"ז הכללי שקבענו ולכן נצטרך לתמרן בניהם בהמשך. אנחנו מגיעים לסנט-אגוסטין St. Augustine העיירה הראשונה שבנו הספרדים במולדת החדשה. אנחנו מחנים את האופנועים ליד המבצר העתיק של העיר ומתחילים להתלבט מה לעשות.

האופנוענים כאן משאירים קסדות על המושב והולכים. אז גם אנחנו מתחילים בתהליך של קשירת הציוד; אופנוע, קסדה, מחביאים את הג'קט מתחת לכיסוי המסתיר את התיק הקשור למושב האחורי. מכיוון שכמובן כמות הציוד שלנו גדולה מהנפח של תיקי הצד שלנו. בתמונות אפשר לראות עד כמה האופנוע שלי במיוחד מפוצץ בציוד. בהמשך נלמד להסתדר עם זה. טיילנו רגלית כשעתיים בעיר העתיקה, בסופן עלינו שוב על הסוסים השחורים והמבריקים שלנו והמשכנו צפונה, עדיין על כבישים צדדיים, אך לבסוף עלינו על ה – 95 כדי לנסות להגיע לסאוונה Savannah עוד באור יום. עברנו למדינת ג'ורג'יה, שבה מותרת מהירות נסיעה גבוה בהרבה ביחס פלורידה. (למרות שבשילוט המהירות המסומנת, זהה) טיפ שקיבלנו היה, שכנראה האכיפה בג'ורג'יה בנושא מהירות – ליבראלית יותר. לקראת השעה 18:00, אנחנו יורדים לאתר הקמפינג שאנחנו מזהים, כדי לנסות להקים לראשונה את האוהלים שקנינו. הקמפינג די מאכזב, למרות שהוא שייך לרשת הקמפינגים הגדולה במדינה קי.או,.אי KOA. השטח שהעמידו לרשותנו מרוחק מהמרכז בו נמצאים השירותים השונים, כמו מקלחות, מקום ישיבה לכתיבה וטעינה של מוצרי החשמל, ההרגשה היא שהמקום מתאים יותר לקמפרים ולא ליושני האוהלים. באוסטרליה רוב החלקות בהן הקמנו את האוהלים, היו עם דשא וקרובים למרכז.

יאללה, נגמר היום. והאוהל רחוק ואני כבר נרדם על הקי-בורד.

המשך בוא יבוא.

ד"ש מכולנו
להתראות
גבי

—————————————————————————————-

ערך יוני. כל הזכויות C לצילומים ולסיפור שמורות לגבי פלקסר

—————————————————————————————

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי     הדפס פוסט

Trackback URI | Comments RSS

הוסף תגובה