הרפתקה דוט קום

9 בפברואר 2013 גבי מגיע לבואנוס איירס – כתבה 37

החוף המזרחי של ארגנטינה הוא כביש אחד ארוך

וליליד ארגנטינה, הוא מסע נוסטלגי נעים

P1080800.JPG


הצג את הוראות נסיעה ל-Buenos Aires, Argentina במפה גדולה יותר

יום שישי 1.2.2012
לאחר ביקור בשמורת הטבע והיכרות עם הסביבה ברדיוס הרחב של העיר הכרזתי על יום למנוחה ולקריאה. מזמן לא עשיתי את זה ואכן נהנתי מאד מכך שהמסע הוא גם התחברות לסוג של שקט ורגיעה ולא רק חתירה קדימה כל הזמן. אחר כך הלכתי קצת לטייל ברחובות פוארטו מדרין, כדי להזיז קצת את הגוף אבל לא יותר מדי… העיר מתקיימת כמרכז תיירותי איזורי – בעיקר בזכות שמורת הטבע הסמוכה. מלא בתי מלון ותעשייה מפותחת של צימרים – כי רוב רובם של המגיעים לכאן לא מחפשים יותר מלילה אחד, כדי לבלום יום בשמורה. בהתאם המון חנויות תיירותיות שמנצלות את היותה של פוארטו מדרין העיר שנוגעת בפאטגוניה המיתולוגית. הככר המרכזית הסמוכה לטיילת הומה כל היום ורועשת בפעילויות כל ערב.

יום שבת 2.2.2012
לאחר 3 ימים שלא רכבתי, קמתי מוכן וסקרן לקראת הרכיבה. זה קצת מצחיק, אבל בדקות הראשונות הרגשתי כאילו אני לומד את האופנוע מחדש. היה קצת קריר בשעתיים הראשונות ואחר כך השתפר מעט. הנוף ממשיך להיות מישורי ברובו עם עשביה נמוכה ולאורכו ישנן עשרות חוות בקר. כל זאת עד בערך הק"מ ה-1000 לפני בואנוס איירס כבר מעל 2000 ק"מ מאוסואייה. מכאן, בצורה די חדה מתחילים לראות חוות עם גידולים חקלאיים כמו תירס, אספסת וחמניות (שאותן צילמתי) בשבילי זה היה כמו להגיע לעולם המוכר, לאחר שבוע של ערבות פאטגוניה האין סופיות. אחה"צ הגעתי לעיר שבחרתי להתמקם בה בדרך צפונה (Viedma) עיר מחוז בת כ 50 אלף תושבים, הנחשבת לעיר הצפונית והעתיקה ביותר בפאטגוניה, המשרתת את האיזור החקלאי והשוכנת מצידו הדרומי של נהר הריו נגרו הנשפך לאוקיינוס האטלנטי כעבור עוד 30 ק"מ מזרחה. כשנכנסתי לעיר התכליתית והרדומה הזו, חשבתי לרגע שטעיתי בגדול, אבל כאשר התמקמתי במקום נחמד ויצאתי לסיבוב הבנתי עד כמה נחמד המקום. רחובות מודרניים ומה שנקרא ציביליזציה מערבית מתקדמת.

יום ראשון 3.2.2013
הרכיבה הבוקר החלה בשעה ראשונה של חוייה נהדרת; מזג אויר נעים, ללא רוח, כביש מגוהץ וכמעט ריק מתנועה (יום ראשון – שבתון ) הרגשתי כאילו אני ברכבת ונהנה מהצפיה בנוף היפה שאני אוהב כל כך. בשעה השניה הכל השתנה וחזרתי לרכיבה שמתמודדת עם רוח ותנועה שמתגברת והריכוז חוזר לכביש. למרות זאת אני נהנה מהעובדה שאני עוצר מתי שבא לי ומצלם בלי להיות מוטרד "מהקבוצה". בימים האחרונים אני חש במספר דברים שעוברים עלי ואני לא משתף מספיק את מי שקורא את הדברים. ראשית, "הפירגון" אין כמו הארגנטינאים שמפרגנים לך כל הזמן, זה בא לדי ביטוי בהיבהובים של רכבים שבאים ממול ואני מחזיר להם בניפנוף יד בכמות שיש ימים שיד שמאל כבר כואבת ממספר הפעמים שניפנפתי בה… אחר כך, הפגישות בתחנות הדלק. אין כמעט תחנה שלא ניגשים מספר אנשים לדבר איתי על האופנוע והמסלול שעברתי ופשוט כיף לראות את השמחה שלהם וההערכה לה אני זוכה על המסע שאני עושה. אנשים מכבדים ומעריכים (יש לציין שידיעת השפה עוזרת מאד בהתקשרות) . דבר נהדר נוסף שנתקלתי בו מאז הגיעי לארגנטינה זה היחס שאני מקבל בגין פניה לעזרה. במידה וזה בירור על כוון נסיעה או שאלה על מלון או מיקום מסויים שאני מחפש. בשבילי זו חוויה נהדרת אפשר לומר מתקנת, איתה אני נפגש לראשונה בחיי בעוצמה כזאת. בכלל, כל זאת בנוסף להאוכל הנהדר, הנוף הנפלא, הביקור בארץ הולדתי מציף בי אושר לא רגיל. מקווה שכך ימשיך להיות בשבועות שעוד נותרו לי בארגנטינה בנוסף לפגישה הצפויה לי עם המשפחה שלי. הגעתי ל Tres arroyos עוד עיר מחוז היסטורית יפה ושבעה, היושבת באיזור חקלאי פורה. בתחנת הדלק קיבלתי טיפ נהדר למלון חדש וזול יחסית והתמקמתי בו לשביעות רצוני. יצאתי לסיבוב הרגיל הפעם עם מצלמה ואכן המקום לא איכזב וזכיתי למספר צילומים יפים של מרכז עיר יפה ונעימה שפינקה אותי גם בסנדוויץ מיגה ואמפנדות טעימות. עד כאן להיום .

יום שני 4.2.2013
הבוקר כאשר התעוררתי ופתחתי את הוילון נהיה לי שחור בעניים מהרוחות שנשבו ואכן כך היה בשעתיים הראשונות. רכבתי לאט כדי לא להשתגע ו גרוע מכך, שכאשר זרקתי מבט לשעונים… המרחק לא זז. בהמשך נרגע הרוח והרכיבה נרגע והפחה לנעימה. ידעתי כי לאחר כ – 300 ק"מ של רכיבה, יש חנות גדולה של אופנועים על כביש מספר 3 שיש בה הכל. חשבתי להשלים ציוד בדרך מבלי להתרוצץ בבואנוס איירס הענקית. אך לשוא, לא היה להם כלום ביחס לרשימת החלקים שאני צריך. לעומת זאת, התברר שהבעלים של המקום, שני אחים שמתחרים ב"ראלי דקר" והם אלופי ארבעת השנים האחרונות בקטגורית טרקטורונים. קשקשתי עם אחד מהם כחצי שעה והוא התלהב מהמסע שלי לאורך היבשת. הוא די הופתע שאמרתי לו שלא ראיתי שום דבר מהראלי הנוכחי שהסתובב בין פרו. ארגנטינה והסתיים בצ'ילה. להבנתו כל מי שרוכב על אופנוע זה שיא שחייבים להיות שותפים בו ואני צריך הייתי להסביר לו שאני מטייל על אופנוע בכיף אבל זה רחוק מלהיות הדבר הכי מעניין בחיי. נפרדנו בלי ציוד שרציתי אבל עם תמונות של כלים אלופים והאלוף עצמו. הייתי כבר כ-100 ק"מ מהיעד שלי להיום אבל רק 200 ק"מ מבואנוס איירס (כאשר תכננתי את היום חשבתי שהמרחק לבואנוס גדול יותר) החלטתי להרביץ את כל הדרך עוד היום, למרות השעה המאוחרת יחסית ולמרות שהודעתי שאני מגיע רק מחר לביתו של בן דודי בבלגרנו (רובע בבואנוס). למזלי את הכתובת העלתי עוד אתמול על ה – GPS כך שהמכשיר הוביל אותי בקלות בדרכים הסבוכות שנכנסות לעיר הענקית הזאת (כ- 13 מליון תושבים) חששתי מאד שאגיע בשעת הלחץ אבל גם זה היה סביר והגעתי די בקלות לבית ברחוב  La pampa אשר ברובע Belgrano . התקבלתי בשמחה כמו תמיד ומיד הרגשתי את האוירה הביתית שכל כך חסרה במסע שכזה.

יום שלישי 5.2.2013
זהו אני בבואנוס איירס. אפשר לומר בסוג של בית. אתמול בערב קשקשנו עד שעה מאוחרת עם עוד בת דודה שבאה לבקר ולכן הקדשתי את היום למנוחה. בכל זאת, באמצע היום יצאתי לסיבוב ( ולא לקחתי מצלמה ) מכוון שחשבתי סתם להזיז את הגוף קצת ולא להרבה זמן. בכל זאת הפסדתי הרבה דברים יפים שראיתי ואני אנסה להשלים את החסר בהמשך, כאשר הלכתי ברחוב Pueyrredon  לכוון רובע Once  שהוא אזור העסקים של בואנוס שרבים מהם יהודים אורתודוקסים, ראיתי כ – 10 סוכנויות של אופנועים מהם 1 של סוזוקי אבל לאף אחד מהם אין את המיקרו סוויץ של הרגלית, בהזמנה מיוחדת זה יקח מספר ימים. התארגנתי על בגדים חדשים קצת (כדי להראות נורמלי) כל מה שיש, לי דהוי בצורה שרק עכשיו אני קולט שאני לובש בגדים שקניתי 3 בעשר דולר בעיירה בדקוטה לפני יותר מחצי שנה. בערב, בפגישה עם עוד בן דוד בדקנו מספר אפשרויות ל"אזרח" את האופנוע ולמכור כאן מבלי שאני אצטרך להטיס אותו למיאמי ואז למכור אותו במחיר די חלש. עכשיו אנחנו יודעים שזה אפשרי, כל הסימנים אומרים שכן, אבל עד שלא נדע סופית את העלות אצטרך להמתין עם ההחלטה.

יום רביעי וחמישי 6,7.2.2013
זהו, אני עסוק כרגע באופן אינטנסיבי בקיפול המסע שלי מדרום אמריקה. הקטעים האתגריים, הארוכים, המתישים וההרפתקנים, מגיעים בקרוב לקיצם. זה די נוח לפעול בעיר שאני מכיר ובשפה שאני מבין ומדבר. אני מרגיש כאן כמו דג במים והכל די פשוט, שלא לדבר על היתרון של שהייה במסגרת משפחתית. ביומיים האחרונים הייתי עסוק כולי בחיפוש מידע לגבי המהלכים שצריך לעשות, כדי לאפשר לי בסופו של דבר למכור את האופנוע בארגנטינה, בלי צורך לטוס עם האופנוע לארה"ב. כל המאמצים לא צלחו וכנראה שאין אפשרות "לאזרח" את האופנוע ולמכור בתהליך מהיר. (זה מחייב אותי ואת האופנוע לחיות שנה בארגנטינה עד אשר אפשר לממש מכירה). עכשיו אני עסוק באיסוף מידע, על העברת האופנוע בדרך הזולה ביותר למיאמי. בין לבין, אני מסתובב בבואנוס-איירס היפה ומצלם – עד שאשלים סיבוב מלא בכל אתרי העיר היפה הזאת.

זהו בינתיים. ד"ש מבואנוס איירס ושבוע נפלא

גבי

—————————————————————————————————————————————————–

עריכה יוני. כל הזכויות C לסיפור ולצילומים שמורות לגבי פלקסר.

—————————————————————————————————————————————————–

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי     הדפס פוסט

Trackback URI | Comments RSS

הוסף תגובה