הרפתקה דוט קום

25 ביוני 2011 בחזרה מנורדקאפ, קלן ללוקסמבורג. דיווח 22

מְקלן האפורה ללוקסמבורג הססגונית והחוגגת

הרעמים שכעסו בדרך, תורגמו בסוף יום רכיבה מתיש, לחגיגת זיקוקים מרהיבה.

PIC_1132.JPG


הצג את הוראות הגעה אל Luxembourg במפה גדולה יותר

פרק 22
הנה שבועות שאנחנו משייטים לנו על כבישי אירופה הנפלאים. לעיתים שאלנו את עצמנו למה כאן באירופה הכל נקי, רחוץ, פורח? המכוניות מבריקות. הכבישים שחורים, הבניינים נוצצים…אז אם לא שמתם לב; אנחנו בסרט על מחזור המים בטבע. מהצד הרטוב שלו. וכך. כאשר כל בוקר מישהו רוחץ לך את המדינה על שדותיה גשריה ומכוניותיה. אני מתערב שאין להם במילון את הערך "אבָק". (טוב לא נגזים; אבל להיות כאן סוכן של מסנני אבק, זה עסק מפסיד…)

את התובנות האלה שיננּוּ גם הבוקר, כקולות רקע להמהום התפילה שבע"פ מפי האדמו"ר א. השכמה מתעצלת בשעה 08:30 ויצאנו לשבור את צום הלילה בארוחת בוקר קלילה ונינוחה. התארגנות שגרתית של התחלת מסלול וחיפוש אינטרנטי בדלפק הקבלה כדי לשריין בית מלון בלוקסמבורג. הכי מבאס, זה להגיע בערב, רטוב ועייף למקום זר ולהתחיל לחפש מיטה או חניה. שולה עודכנה בפרטי היעד ועל הצג זרחו 206 ק"מ (קטן עלינו…) . לקראת השעה 10:30 גלשנו מהחניה לכביש מס' 1 ישירות לכיוון לוקסמבורג.
מבט חטוף לשמים, (חשבתם פעם על מקור המילה: שָם-מָים…?) בישר את שהורגלנו אליו כבר בימים האחרונים…H2O והרבה מהם. קלן מתעוררת בקצב הפרטי שלה ושום הרפתקן החולף ברחובותיה לא מסוגל להפריע את שלוותה.
בקצב מהיר ונמרץ, חלפנו על פני הרחוב הראשי וחצינו את העיר; שלום, תחנת הרכבת, ביי, מרכזי הקניות (ביג… כמו שלנו), ת'ראות, מגדלי המשרדים ויאללה ימינה לכביש הראשי.

חצי שעה של רכיבה והגענו למקום השמור לכרטיסי מנוי, במופע מרגש של עננים, גשם ורעמים רועמים וזועמים. רעשים מחרישי אוזניים. תזמורת תופי מרום (ללא ברקים…) מלָווָה את הרכיבה דקות ארוכות, אנחנו עטופים כמובן בחליפות הסערה ומתפללים לרחמי שמים ולגשם עדין…
אך ההוא שם למעלה, מכורבל כל כך עמוק בפוך העננים שיצר, שאינו שומע ובטח לא מקשיב לנו ופתח בתנועה החלטית את השיבֶּר לרווחה; אוקיאנוס של גשם שטף אותנו ללא הפסק. טיפות ענק הגיעו במהירות בזו אחר זו וגם בקבוצות וחדרו מבעד לבגדים. מסך אדים הצטבר על המשקף ושדה הראיה הלך והיטשטש. בשלב כלשהוא, עצרנו מתחת לגשר רחב מעל הכביש הראשי, רטובים כמו בובות סמרטוט שנפלו למכונת כביסה – בניגוד להוראות יצרן –  היינו חייבים לעשות הערכת מצב. החלטנו להמשיך ברכיבה עד לתחנת הדלק הקרובה.

PIC_1122.JPG

CIMG7332.JPG

4 שעות של רכיבה במהירות ממוצעת של 60 קמ"ש, רוויית גשם ומלווה בכדורי ברד,(חתיכת קאסח בפני עצמו…), הביאו אותנו אל העיר/דוכסות לוקסמבורג. הכלואה במפגש הגבולות בין גרמנה, בלגיה וצרפת. (אתם יודעים מה הסיסמה או המוטו הלאומי כאן? "אנחנו שואפים להשאר מה שאנחנו!" כאופנוענים, זה מאד מתאים לנו.)  ומסתבר שהחליטו שם לחכות לנו (איך הם ידעו לעזאזל?) והיום מתקיימות חגיגות החג הלאומי של לוקסמבורג, העיר עמוסה בתיירים שבאו לחגוג לכבודנו ביחד איתנו. כבוד כבוד, אבל בית המלון שבנינו עליו, היה מלא, כך שנאלצנו לחפש מקום לינה אחר. שני פקחי תנועה רכובים על קטנועים, נחלצו לעזרתנו (VIP או לא?) וליוו אותנו לשני בתי מלון בסמוך למרכז. רק במלון השני נמצא מקום נאות עבורנו וסגרנו מיד;
השעה 16:00  כשנכנסנו למיטות לשנא"צ מפנקת.

לקראת ערב, יצאנו באוטובוס מקומי למרכז לחגוג את החג הלאומי ביחד עם תושבי הדוכסות. הנסיעה באוטובוס, איפשרה לנו סוף סוף להפנות מבטים ארוכים לצידי הדרך וליהנות מיופיים של מבני העיר, שכונות המגורים, האתרים ההיסטוריים ולזהות סוג של שלווה הנחה על פני התושבים עצמם. כל תנועת המכוניות במרכז העיר הופסקה ונחסמה ע"י גדרות שהוקמו ברחובות הראשיים. ירדנו בתחנת המרכז וצעדנו ברחובותיה הססגוניים של העיר. מבנים מרשימים וארכיטקטורה קלאסית ומעוטרת, גנים מטופחים בהם הפרחים מסודרים כמו חיילים. המדרחוב כולו מרוצף לבנים עתיקות, המשרות אווירה של פעם כשמונית הייתה סוס וכרכרה. רוכלים בדוכני נקניקיות ובירה בכל פינת רחוב ומוזיקה רועשת וטובה מתנגנת לה באוויר החופשי. הופעות של זמרים מקומיים בכל כיכר ובבמה מרכזית אחת, שבה התקיים הטכס המרכזי. הצטרפנו לתושבים ורקדנו לצלילי המוזיקה ויש כאלה, שעלו על שולחנות והתחילו לרקוד לעיני העוברים ושבים. ליצנים, להטוטנים, פֶיות ומלאכים הציפו את העיר. שימו לב לתמונות העיר החוגגת, ואולי, תוכלו להבחין ולשמוע את המוזיקה הרועשת, המתנגנת והבוקעת מתוכן, בקיצור – יום עצמאות שמח.

הערב ירד לאיטו והצללים התארכו מאד. זה היום הארוך בשנה ולא יחשיך כאן לפני עשר. לפתע הוצפו הרחובות באנשי משטרה, פקחים, אנשי אבטחה וכוחות הצלה וכיבוי.
פמליית הוד הדוכסות מגיעה לקראת 22:00 מלווה באנשי אבטחה אישיים עד לשולחן הכבוד ואז, לאור לפידים, הגיעו בזו אחר זו קבוצות צועדים, מכל תחום ונושא הקשור לקיומה הרגוע של נסיכות הצעצוע המתוקה הזו : משמר הכבוד, תנועות נוער, אנשי המקביל למד"א שלנו, משטרה, תזמורות, איכרים, להקות ריקוד, צוענים, שחייה, ג'ודו ועוד… נראה, שכל שכונה שלחה נציגות. כולם נשאו לפידים בוערים בידיהם וביצעו מעין מצעד הצדעה בעוברם לפני משפחת המלוכה. בהחלט חוויה מרשימה להיות שם בזמן אמת כשזה קורה.

אווירת החג הציפה את העיר ואותנו כשותפים בcקרנבל החד יומי הזה; אכלנו, רקדנו ופיזזנו לצלילי המוזיקה ונשמנו לליבנו את ניחוחות העיר שהבריקה מנקיון ויופי. באמת מרשימה. וממש כשהחשיכה העמיקה. עלו השמיימה זיקוקים מרהיבים. כן. הבנתם. הכל היה מתוכנן: הוא שלח לנו רעמים אנחנו שלחנו בחזרה זיקוקים – הכל מתואם. הכל! העיר הוארה בשלל פטריות אור, שנשפכו כמו חוטי זהב מהשמים החשוכים ונתנו למסע שלנו מימד מדהים של חגיגת סיום משימה. המצלמה שאיתי לא ממש יודעת לקלוט תמונות מתוחכמות ואולי בזכות זאת יצאו לנו תמונות עם מראות נהדרים. טובים יותר מכל העדשות המקצועיות. איזו התרגשות. תודה כבוד הדוכס! לא ציפינו לכזו השקעה בחגיגות ההגעה לנורדקאפ…

לילה. החבר'ה במיטות ואני משדר אליכם, משפחה, חברים וקוראים יקרים בערוץ הלילי והמיוחד שלי.
מחר נחצה את הגבול לשוויץ ואת החוויות נחלוק עמכם בפרק 23.
לילה טוב וחלומות מתוקים,
דשדש לכולם מכולנו.
איציק.

——————————————————————————————————————————————————

ערך-יוני. כל הזכויות C לסיפור ולצילומים שמורות לאיציק, מיכאל ואורי

——————————————————————————————————————————————————

מאת: יוני   ·   קטגוריות: אופנועים and הרפתקאות     הדפס פוסט

Trackback URI | Comments RSS

הוסף תגובה