הרפתקה דוט קום

22 באוגוסט 2015 אלעד לדרך המשי 11

רכיבה בארצות האיסלם לייט

img_1918.jpg

 

בוכרה וסמרקנד – ערי הזהב , כניסה שניה לקזחסטן
לבלוג המסע של אלעד כאן
(אזהרה – פוסט חסר אירועים מרגשים )

אז אחרי עוד לילה בחיוה אנחנו עולים על האופנועים ומתחילים להתגלגל לכיוון  בוכרה בדרך הארוכה יותר דרך חורזם וארץ מצודות הבוץ .

המצודות שנמצאות היום באיזור צחיח לחלוטין שימשו בעבר כנק' התיישבות ומבצרים לתושבים אשר התגוררו ועבדו את האדמה באזור . למרבה הפלא מסתבר שהאיזור היה אזור חקלאי ופורה עד שנהר האמו דריה החליט לשנות את מסלולו באופן טבעי ולשנות את מארג החיים במקום .המזג חמים אבל לא נורא , ריקארדו נותן לי שקית שתייה ספייר שיש לו ואני נהנה ממים תו"כ רכיבה , בפעם האחרונה שהשתמשתי בכזו , אחרי רכיבה של כמה שעות מצאתי את המצלמה צפה בתוך המים בגלל חור שנוצר בשקית .. אז אני נזהר להפריד.

בתנאי מזג האוויר פה הגוף הופך למשאבת מים מרשימה , שואב מים ואחרי כמה דקות מעיף אותם החוצה בהזעה כאילו שאתה איזו שקית מחוררת . מנגנון קירור יעיל .

ברכיבה הרוח החמה דואגת לשמור אותך יבש כל הזמן , אז אני מוצא שיטה נעימה – עוצר , שותה , ממתין כמה דקות , נון לגוף להזיע , ואז מתחיל לרכוב ונותן לרוח לעבוד על הזיעה – קריר ונעים ..

אנחנו עוברים בדרך כמה מצודות בוץ מרשימות שרובן הרוסות ולא משוקמות , עדות אילמת לחיים שהיו כאן בזמנים עברו . שיירות , סחורות , שודדים וגנבים , התקפות בחצות הליל בלילות חשוכים ומציאות קשוחה . אין אפשרות לשרוד בכזה מקום את אתה לא קשוח . העבירו לכם פרסונה ממוצעת מבני האדם של המאה העשרים ואחת לכמה ימים באותה תקופה , ותקבלו אחרי פחות מיומיים שלושה גופה עם שלושה נשרים ושני עורבים שמנקרים אותה. נראה שאנחנו מאבדים את יכולת ההישרדות החייתית שלנו בעולם המודרני , יש גבול לכמה קשוח אתה יכול להיות , הידיעה כי בסוף תגיע למקום עם אנשים , יהיה שם משהו קר לשתות ומשהו לאכול עושה את כל ההבדל ומאפשרת את ההישרדות.

הקשוחים האמיתיים הם אלו שהולכים עם הידיעה שאין ידיעה ברורה .

בכל מקרה , אנחנו ממשיכים לרכוב בדרכים צדדיות , נכנסים לשביל עם חול עמוק . ריקארדו עם כל שעות הסהרה שלו , נותן בגז ומרחף על החול , ואני , עם החסימה המנטלית שלי , בכל פעם שהאופנוע מתחיל לרוץ באלכסון , סוגר גז במקום לעשות את הפעולה הנכונה אך ההפוכה מבחינה ריאלית , לפתוח את הגז .

ריקארדו נותן לי כמה דגשים , ואני מצליח לעבור כמה קטעי חול , אבל עם הארגזים על האופנוע והמשקל אני לא מצליח להתמודד עם זה כמו שצריך , מזל שעלינו די מהר על שבילים כבושים . פער ביכולת השטח שלי לקראת מונגוליה.

אחרי כמה שעות רכיבה אנחנו שמים לב שלצד הדרך בכמה מקומות ישנן בריכות מים שבוקעים מצינורות גדולים , אנחנו עוצרים להתרעננות מבורכת באחת מהבריכות , וחוזרים לרכוב רעננים ונקיים .אנחנו ממשיכים לרכוב ולקראת חשיכה יורדים מהכביש ומוצאים מקום להקים בו את האוהלים.

gopr0189.jpg

לילה מלא כוכבים עוטף את המדבר , רוח קרירה נושבת , אחרי ארוחת ערב חמה אני נכנס לאוהל ומביט דרך הרשת אל הכוכבים , שלווה עמוקה עוטפת אותי ואני נרדם מתחת לכיפת השמים .בבוקר אנחנו ממשיכים לרכוב לבוכרה , לא נשאר עוד הרבה ובאחת העצירות נותנים לשני האופנועים שטיפה רצינית  לקראת שבת..

img_1696.jpg

מגיעים לבוכרה ומתארגנים על מלון ופאנטה קרה . אין על פאנטה .במכולת אני רואה בחור מקומי עם כיפה על הראש , "יהודי" אני שואל , הוא עונה לי בעברית ומזמין אותנו לקבלת שבת בבית הכנסת בשעה 1930 .

ריקארדו אומר שישמח להשתתף , וככה מוצא את עצמו בתפילת שישי , עומד יושב לפי סדר התפילות עם כיפה על הראש , אני מרביץ תמונה של הכניסה בלי שהרבי יראה..הקהילה בבוכרה הצטמצמה עד מאוד וכיום יש כעשר משפחות ושני בתי כנסת בעיר , בתפילה יש יותר ממניין , והחבר'ה מתפללים בעברית קצת קשה להבנה , בתור מי שגדל בבית כנסת תימני , אני מתפלא לשמוע שחלק מהנעימות קרובות ואפילו כמעט זהות לנעימות התימניות .

בסיום התפילה אחד מהיהודים הטובים מזמין אותנו אל ביתו לארוחת ערב , אך אני מסרב בנימוס בעיקר בגלל ריקארדו – נראה לי שהעמסתי עליו מספיק לערב אחד .

———————————————————————————

כל הזכויות C לסיפור ולצילומים שמורות לאלעד לוי

——————————————————————————–

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי     הדפס פוסט

Trackback URI | Comments RSS

הוסף תגובה