הרפתקה דוט קום

9 באפריל 2012 אדם עושה את זילנד החדשה

ארץ רחוקה וחברים קרובים

אדם שני מגיע לגן העדן הדרומי. לגעת בחלומות

IMG_5834.JPG



הצג את הוראות נסיעה ל-Auckland, New Zealand במפה גדולה יותר

"גבירותי ורבותי", קראה הדיילת, "צר לנו להודיע לכם כי למטוס יש אי אילו תקלות טכניות ונישאר בפיג'י כמה ימים כדי לתקן זאת". עברו כ-10 שעות מאז המראנו מלוס אנג'לס והמטוס היה זקוק לכמה תיקונים. כולנו שמחנו על כך שלא התרסקנו. אך מעל לכל מצא חן בעינינו כי אייר-פאסיפיק אירחו את כל הנוסעים בבית מלון נחמד למדי באי האקזוטי. ביליתי את הימים הבאים בשוטטות רגלית באי, בנסיון לספוג את התרבות הפאסיפית.
יש באי מן עירוב מעניין של פולינזים והודים והיתה תחושה של מקום רחוק ונידח המתקיים לו "מתחת לרדאר".
לבסוף, המטוס תוקן והמשכנו בדרכנו לניו-זילנד. נחתנו באוקלנד Auckland.
שוב, גיליתי כמה קשה לי להאמין כי הנה אני כאן, בארץ זרה ורחוקה ."עשיתי זאת!", לחשתי לעצמי- "אני בניו-זילנד".
סאקי, החבר אותו פגשתי ואיתו רכבתי במרכז אסיה ב-2010 , הזמין אותי להתארח במחיצתו בעת שהותי בניו-זילנד, הוא הגיע לאסוף אותי משדה התעופה. היה נפלא לפגוש בו שוב. קישקשנו על הא ועל דא, כל הדרך על לביתו הקטן בגבעות הירוקות מצפון לאוקלנד.
היינו ערים כל הלילה וסאקי סיפר לי על מעשיו לאחר המסע הגדול שלו; הוא שב הביתה וחזר לעיסוקו כאנימטור דיגיטאלי, עובד פרילנס עבור אחת מחברות הסרטים הגדולות של ניו-זילנד.

With Saki in NZ.jpg.jpg

במטבח של סאקי

האופנוע שלו – אותו BMW650 ישן, חנה שם לידנו ולרגע הייתי שוב במרומי הרי הפאמיר, מנסה לחצות עם סאקי את זרם המים העמוק והגועש עם האופנועים כשבסמוך לנו מצוק תלול.
למחרת בבוקר, השכמנו לקול צלצול הטלפון של ה"גורו". או זה המוכר יותר כדייויד, הרוכב הקנדי בו פגשתי כל כך הרבה פעמים בדרום אמריקה! הוא בדיוק סיים את הסיבוב שלו בניו-זילנד. לא עבר זמן והאופנוע שלו התגלגל לפתח ביתו של סאקי וחגגנו יחד את ערב השנה החדשה. בילינו יומיים נהדרים בסיומם דייויד המשיך בדרכו לאוסטרליה.

New Years with david in NZ.jpg

עם דייויד

מאחר והאופנוע שלי נשלח לניו-זילנד בדרך הים, עמדו לרשותי כמה שבועות עד למועד הגעתו, סאקי רב התושייה, "מצא" פתרון מושלם למלא את זמני: אני אשפץ מהיסוד את האופנוע שלו! כמובן ששמחתי לעזור למארחי ובמהרה פיזרנו את הדאקר המסכן על רצפת החנייה הביתית… "אתה בטוח שאתה יודע איך לחבר את כל החלקים חזרה ביחד?" הוא שאל. "אל דאגה מייט, תמשיך להבריג…"
בזמן הפנוי שלנו לאחר העבודה הזו, לקחנו את הקייאק של סאקי ויצאנו לדוג. ניו-זילנד בורכה בנופי טבע עשירים ושמורים במיוחד ודגים יש בשפע. לרוב היינו חותרים כ-3 ק"מ מהחוף, עוגנים ודגים כמה שעות. כמעט תמיד הצלחנו לדוג כמה דגים לארוחת ערב, מה שהוסיף טעם לחווייה הגסטרונומית וגם עזר במלחמה הקבועה של חסכון בתקציב…

בערבים סאקי עזר לי לתכנן את מסלול הסיבוב שלי בניו-זילנד והסביר: "בעיקרון, ניו זילנד עשויה משני איים; הצפוני והדרומי" גודלה כגודל בריטניה ומונה כ-4 מליון תושבים, רובם ממוצא בריטי ויש אוכלוסיה בת כחצי מליון ממוצא מאורי – הפולינזים שחיו כאן טרם הגיעו הבריטים.
קראתי עוד ועוד ומצאתי כי ני-זילנד הייתה המדינה הראשונה בעולם שהעניקה זכות בחירה שווה לנשים, המדינה הראשונה שהנהיגה מערכת רווחה. ני-זילנד היא הלוחמת העקשנית בעולם נגד כל מה שקשור לאנרגיה אטומית ובאופן כללי מדינה מתקדמת מאד.
יום אחד קיבלנו טלפון מרובי, סוכן המשלוחים שהודיע "האופנוע שלך כאן מייט!" מבלי לבזבז שניה, טסתי מאוקלנד שבאי הצפוני, לדנדין Dunedin באי הדרומי ונחתתי לתוך הכורסה של רוג'ר, איש נחמד החבר באתר קאוץ'-סרפינג שאירח אותי בכיף.
צלצלתי לרובי – סוכן המשלוחים וקבענו להפגש למחרת בבוקר ברציף.
בבוקר, צעדתי מביתו של רוג'ר לנמל קטן ופגשתי את רובי –  האיש שאירגן את כל המשלוח של האופנוע מקליפורניה לניו-זילנד.
מצאתי איש ידידותי למדי באמצע שנות החמישים שלו, עמוס בתשוקה לאופנועים ורכבים אמריקנים קלאסיים. פעם בחודש, רובי טס לקליפורניה כדי לרכוש אופנועי הארלי דייוידסון, ממלא בעשרה מהם מכולה, קונה ערימה של חלקי חילוף עבורם ומשיט הכל לעיר שלו דנדין. היו כמה רוכבים שפגשתי בדרכים שהזכירו את שמו וכך הגעתי אליו, כדי להשתמש בשרותי המשלוח שלו. אחלה עיסקה. הכל קליל, ללא שום צורך לארוז את האופנוע בארגז ייעודי. אין טוב מכך!
האופנוע חנה בשלווה בסככה סמוכה. ניגשתי אליו והנחתי את כף ידי על מיכל הדלק הכחול. "מה העניינים?" שאלתי אותו בשקט. כשעמדתי ליד האופנוע שלי, הרגשתי מייד שחזרתי הביתה ולפתע, הייתי שוב בדרכים.
פרט למצבר מת, האופנוע היה 100%, רובי עזר לי להניע בעזרת כבלים מהטנדר שלו ואיחל לי דרך צלחה. יצאתי לרכיבה קצרה בסביבות דנדין – עיר עם מורשת סקוטית ותיקה ותוך חיפוש חנות בה ביקשתי לקנות מצבר חדש, סיכמתי לעצמי שאכן, לצאת על אופנוע ולהקיף את העולם היה חתיכת רעיון נהדר.
מנהל המכירות של סוכנות הארלי-דייוידסון, הכיר אותי מתוך כתבה שקרא אודותי באינטרנט ונתן לי מחיר מיוחד למצבר חדש ומאד צהוב. הודתי לברנש הנחמד הזה ויצאתי למסע שלי בניו-זילנד… על ידי פירוק חצי מהאופנוע לצד הדרך; גלגל אחורי, מפלט, בולם וכו'. כל זה, רק כדי לדחוף את המצבר למקומו. כן, כך בנוי אופנוע BMW HP2.

Installing a new Battery.jpg.JPG

הכנסת המצבר ל-HP2

עזבתי את דנדין ורכבתי לעבר קצהו הדרומי של האי הדרומי לעיר אינברקרגיל Invercargill. למקום מוכה הרוחות הזה אין הרבה מה להציע למטייל השגרתי, פרט לעובדה כי זו עיר הולדתו של ברט מונרו Burt Munroe ושם נמצא אחד מאופנועי האינדיאן סקאוט  Indian Scouts מודל 1920 שלו בתצוגה בחנות הכלים וציוד הבניה המקומית.
את ברט מונרו שיחק אנתוני הופקינס באופן יוצא מן הכלל, בסרט הנפלא; "האינדיאני המהיר בעולם" “The world’s fastest Indian”,  בו מסופר על המהנדס האוטודידאקט, שבנה באופן ידני את הצילינדרים, הבוכנות ומוטות השסתומים במנוע והתאים את האופנוע שלו באופן כלכך טוב, שהוא הגיע איתו למהירות של פי ארבע מהמודל הסדרתי. הוא שבר את שיא העולם לאופנועים מתחת ל-1000 ס"מק במישורי המלח של בונוויל bonaville בארה"ב.

ביליתי שם אחר צהריים, בחקר האופנוע ועוד כמה פרטים מהציוד שהוא השאיר אחריו, בטרם הלך לעולמו ויצאתי לדרך מעט לפני חשיכה.
אחד המקומות היותר מוכרים בניו-זילנד הוא איזור הנקרא "מילפורד סאונד". פארק לאומי גדול המכוסה ביער ומבותר בפיורדים רבים ונהרות בכל מקום. לשם כיוונתי בהמשך. חגגתי את יום הולדתי במנוחת קמפינג של כמה ימים וזינוק לשחיה בעירום במים הקפואים. אחלה מקום.
כבישי ניו-זילנד צרים וסלולים באופן גס. אך הסכנה הגדולה היא אלפי התיירים השוכרים קראוונים גדולים ומשוטטים בכל מקום. רוב המקומות המעניינים היו צפופים ועמוסים, אך שוב, תמיד מצאתי לעצמי פינה רגועה לנטות בה את האוהל. ברוב הפעמים, בחינם.
האי הדרומי נחצה במרכזו על ידי רכס הרים הנקרא "האלפים הדרומיים". הרכס הכביר הזה, כולל מראות ותצפיות נפלאים, כבישי רכיבה מענגים, נהרות שוצפים, קרחונים ועמקים רחבים. הטבע בניו-זילנד הווא מדהים ואין פלא שהוא מושך בכל שנה כל כך הרבה תיירים.
חלק גדול מהכלכלה הניוזילנדית מבוסס על חקלאות – ויש הרבה מאד חוות בכל מקום ונראה לי כי רוב האנשים שם די שמחים בחלקם.

בעיר קרייסטצ'רץ' Christchurch פגשתי חבר מישראל שלקח אותי לסיבוב בעיר והראה לי את מרכז העיר, שספגה רעידת אדמה חזקה אך לפני שנה. "העיר ממוקמת בתפר שבין שני לוחות טקטוניים ותזוזות מתרחשות כל הזמן".
מזג  האויר בניו-זילנד יכול להשתנות בתוך שעה. הם אומרים כי אתה יכול לחוות ארבע עונות ביום אחד! ואכן, חוויתי תערובת מזג אויר. כולל שבוע של גשם רצוף שכמעט הטביע אותי ואת האוהל שלי. יינן בעמק מרלבורו Marlborough valley העניק לי מחסה וקצת מהיין הלבן המשובח שלו ושילח אותי חם ושמח לכיוון המעבורת בעיירה פיקטון Picton בדרך לחצות בחזרה לאי הצפוני.

Wine country.jpg.JPG

IMG_5896.JPG
לילה לפני כן, פרנסיס – חבר ותיק מאפריקה התקשר אלי באי-מייל והודיע לי שהוא יודע שאני בניו-זילנד והתעקש שאבוא לבקר אותו. ובכן, פרנסיס לא היה חייב להתעקש כלכך. שמחתי מאד לראות אותו ואת רעייתו שוב, כך שתדלקתי את האופנוע בוולינגטון Wellington, קיפלתי את מפות האי הצפוני לתוך תא המפות של תיק המיכל. ויצאתי מזרחה.
לפנות ערב, הגעתי לכפר הקטן בו הם מתגוררים וחיפשתי את מספר הבית שלהם בחשיכה. "אדם!!!" שמעתי צעקה ולפני שהבנתי מה ומי, פרנסיס עמד לפני. רכבתי בעקבותיו לבית הסמוך ובלינו את הימים הבאים בעידכונים הדדיים על הקורות אותנו מאז הפעם האחרונה. נפגשנו בשנת 2000, כשהייתי במסע האופנוע הראשון שלי באפריקה. האנשים הנפלאים האלה מצאו אותנו לצידי הדרך והזמינו אותנו להתארח למשך שבועיים. מאז הם היגרו לניו-זילנד לחיים חדשים.

Togerher again with Fay and Francoise.jpg.JPG

עם פרנסיס ופֶיי

הם נתנו לי תחושת בית אמיתית. משהו שמטיילים יודעים להעריך (אוכל, מקלחת וישר למיטה) ולאחר כמה ימים, באמת היה קשה להפרד מהם.
סופה גדולה היתה בדרך, כך שרכבתי במהירות חזרה לביתו של סאקי ליד אוקלנד. למחרת הלכתי לשגרירות האוסטרלית ונרגעתי למדי כשנוכחתי לדעת שבקשת הויזה האוסטרלית אושרה. פוואאההה. קבלת הויזה הזו היתה קשה עבורי משום שהאוסטרלים חרדים מכניסת זרים למטרות עבודה בלתי חוקית וכו' ואנחנו הישראלים נמצאים בראש הרשימה המבישה הזו. לאחר שהבקשה הראשונה שלי לויזה נדחתה. קיין, רוכב אוסטרלי שפגשתי במסלול הרי הפאמיר באסיה וחזר בינתיים הביתה, שלח לשגרירות האוסטרלית באוקלנד מכתב בו המליץ לתת לי אישור, בהבטיחו להם שאין לי כל כוונה רעה וכל רצוני הוא לתור את ארצם. איזה איש!
לאחר אירגון כל הסידורים עם חברה להובלה בשם "גרין פרייט" כדי לשלוח את האופנוע מאוקלנד לבריסביין שבוע לאחר מכן, יצאתי ברכיבה לכף ריינגה Cape Reinga בקצה הכי צפוני של האי הצפוני של ניו-זילנד.
המקום עצמו היה יפהפה ונראה באמת כמו קצה העולם, עם תצפית למפגש בין ים טסמניה לאוקיינוס הפאסיפי האדיר.

בדרך חזרה לאוקלנד, בחרתי בכביש המערבי שחלף בסמוך לכפרים מאורים קטנים ויערות עצי קאיורי. עצי הקאיורי הם עצים גבוהים וחסונים, ממש כמו האנשים המאורים שבעיני הם האנשים בעלי מבנה הגוף המושלם ביותר שפגשתי מימי.
לאחר חזרתי לאוקלנד, נכנסתי למוד של אירגון המשלוח, טלפונים, אי-מיילים, טיסות ותחשיבים. לאחר עוד קצת בדיקה ובירורים, היה ברור כי משלוח אל מעבר לים טסמניה זה עסק יקר למדי. ואם ניו-זילנד נראית קרובה לאוסטרליה על המפה. זה בכל זאת סיפור של 2000 ק"מ ושלוש וחצי שעות טיסה. "גרין פרייט" היא חברה מאד מוכרת בתחום כך שבחרתי בה לבסוף.
"תנקה את האופנוע במברשת שיניים לפני שהוא יישלח לאוז. ותרחץ את כל ציוד הקמפינג שלך" היו עצות שקיבלתי. כך שביליתי חצי יום ברחיצת כל הציוד שלי שוב ושוב, כדי להיות בטוח. רכבתי מוקדם לשדה התעופה ומצאתי את משרד נציגי חברת השילוח. סיכמנו שאני אביא את האופנוע בבוקר ואמריא לאוז באותו ערב, גם האופנוע יוטס לאוז באותו ערב עצמו כך שאוכל להוציא אותו מהשדה בבריסביין כבר למחרת.
היו כמה ימי עיכוב, כך שנאלצתי להשאיר את האופנוע ברשות חברת השילוח ולהמריא כבר בערב שסוכם עליו, כדי לא להחמיץ את הטיסה שלי.

In Auckland Airport, bike is ready to ship to OZ.jpg.JPG
אנשי חברת אמירת'ס Emirates קצת התבלבלו כשראו את הדרכון הישראלי שלי והלכו לאן שהוא, לברר אם אוכל לעלות לטיסה או לא. במהרה הכל הסתדר והיתה טיסה נעימה בה שוחחתי כל הדרך לבריסביין Brisbane, עם סמיר מביירות.

ביקורת הדרכונים עברה עם חיוך.

ועם חיוך ענק על פני, נכנסתי ליבשת/מדינה האחרונה במסע שלי – אוסטרליה.

—————————————————————————————————–

תרגום ועריכה-יוני. כל הזכויות C לתמונות ולסיפור שמורות לאדם שני.

—————————————————————————————————-

מאת: יוני   ·   קטגוריות: הרפתקאות and כללי     הדפס פוסט

יש 2 תגובות על הפוסט “אדם עושה את זילנד החדשה”

  1. תגובה מאת ZZR1100 ביום 11 אפר 2012 בשעה 11:00

    פשוט מדהים – איך האופנוע נראה כמו חדש אחרי כל התלאות מכל העולם. אולי באמת ה HP2 שווה את ההילה שמרחפת מעליו, אבל לפרק חצי אופנוע בשביל להחליף מצבר?, וואלה לא נשאר לבווארים עוד קצת הנדסת אנוש גם לזה?…מעניין.
    בהצלחה ב Land of down under , תעשה חיים וחג שמח (פה כבר פסח)
    ערן

  2. תגובה מאת יואב ביום 12 אפר 2012 בשעה 8:41

    היי אדם ,
    איזה כיף לקרוא את כתבה שלך , מרגיש כאילו בוסט של חמצן ניכנס לריאות …אויר ,אויר ….טוב שיהיה קצת גם גז .
    תעשה טובה תתחיל לכתוב יותר , בקצב הזה לא יהיה למי , חייב את האויר הזה , זה עניין של חיים 🙂

    בכל מקרה אני כבר מכין את עצמי למסע הבא , אפריקה קוראת לי

    אז שמור על עצמך

    יואב

Trackback URI | Comments RSS

הוסף תגובה