הרפתקה דוט קום

25 במאי 2019 שמולה יצא להקיף את הכדור

מישראל לאזרבייג׳אן

שמולה (Shmoola) הוא שמואל שוקר, בנה חלום לאורך שנים והנה התנאים הבשילו. כמו ציפור נדוד המרגישה כי הגיע הזמן לצאת למסע שלה. שמולה יצא.

המסע בעצם התחיל כשנפרדתי מהאופנוע בנמל חיפה, הוא עלה לאוניה ואני יצאתי בעקבותיו בטיסה. התהליך בחיפה היה מהיר ויעיל. אפילו לא חיכיתי להעמסת האופנוע על האוניה, כך היה גם הליך קבלתו בנמל לאווריו ביוון. ממנה רכבתי לאורך – 5 הימים הראשונים עם שחף בני כמורכב מאחור לזה קראתי טיול. רכבנו צפונה לאורך מזרח יוון לאזור חצי האי פיליון. חבל ארץ יפה מאוד הררי ומיוער וכבישים מפותלים, הכבישים המהירים ביוון נוחים ומאפשרים להגיע ממקום למקום במהירות ,משם עלינו צפונה לסלוניקי וללא עיכוב מיותר, יצאנו בדרכנו לבולגריה לפארק הלאומי רילה דרך שהעלתה אותנו לגובה 2600 מטר ושם בילינו לילה קר עם 6 מעלות בביקתות עץ בתוך יער. הבירה סופיה הייתה היעד הבא. לאחר חמישה ימים מופלאים שלא אשכח. נפרדנו בשדה התעופה של סופיה ושחף טס הביתה.

ומפה התחיל המסע שלי.

עוד באותו יום רכבתי ל- MOTOCAMP המלצה של אבי פלדמן, נקודת חובה לכל מי שמסתובב על אופנוע באזור. התארגנות ויציאה לכיוון קישנייב במולדובה לבקר חבר מהארץ שוהה שם. מעברי הגבול מתחילים להיות יותר איטיים, הרבה שאלות והסברים ולעיתים, גם בדיקת מטען (צריך להתרגל). לאחר חציית הגבול בין רומניה למולדובה

ה- GPS בחר עבורי כביש ראשי אומנם אך מצאתי שמצב התחזוקה שלו ירוד עד מאוד. היה קר וגשם טיפטף וזו הפכה לרכיבת שטח ממש שהיתה מאתגרת כמה מרוכבי מועדון ה-GS. לא היו לי כוחות לעצור ולצלם. מה גם שהרכבים סביבי נסעו בזיגזגים משני הכיוונים. הגעתי לשלמה החבר, אצלו ביליתי יומיים שלמים. טיילתי, נחתי, והתארגנתי מחדש והכיוון: אוקראינה.

אוקראינה כלל לא היתה בתוכנית המקורית, אלה ששלמה ששהה באותה זמן בקישנייב אז החלטתי לבקרו ולעקוף את הים השחור מצפון: אוקרינה-רוסיה-גאורגיה. הניסיון הראשון היה לעבור דרך חצי האי קרים שלא צלח. הקצין בגבול האוקראיני הסביר

שאני צריך אישור מעבר מיוחד ממשטרת ההגירה. הגעתי למשטרת ההגירה ושם אמרו שאין מעבר לזרים מאוקראינה לרוסיה. שאלתי אותם אם יש אפשרות לעבור מצפון, אמרו שכן, אין בעיה! שמתי פעמי לכיוון וממש כמה ק"מ לפני מעבר הגבול, השוטרים במקום שמעו שאני רוצה להגיע לרוסיה ולא הבינו מאיפה באתי להם. היו במקום קצינים בינ"ל לא לובשי מדים שהגיעו מיד. כולם דוברי אנגלית והסבירו שוב שאין מעבר לרוסיה. גם ניסיון לאתר מקום אחר למעבר עם השגרירות הישראלית בקייב לא צלחו. א כ ז ב ה  ר ב ה. חזרתי כל הדרך לאודסה ושם עליתי עם האופנוע למעבורת לבאטומי גאורגיה.  

אגב' על אף כל החששות משוטרים וקציני משטרה מקומיים, לא עצר אותי שום שוטר בכל השבוע שהסתובבתי כאן, בדיעבד, למעט הכבישים המשובשים עד מאוד… לפעמים די נהנתי.

הסידורים להפלגה מאודסה לבוטומי לא קשים כלל וההפלגה היתה די נעימה. היה איתי רוכב אחד נוסף, גרמני מבוגר שרוכב על רויאל אנפילד שהוסב למנוע דיזל שעושה לטענתו של הגרמני 40 ק״מ לליטר דלק .

כעבור יומים של הפלגה הגענו לבוטומי גאורגיה. השחרור מהאנייה הלך מהר קניתי ביטוח מקומי וכבר לקראת ערב. המשכתי מבוטומי לאחלציחה בכביש לא ראשי שרובו לא סלול – אך הנוף היה משגע . גיליתי כי הגאורגים אנשים מאוד חמים ומקבלי פנים. במיוחד לישראלים. מהנסיון המועט שלי פה,

זו מדינה שהטבע והנופים בה לא נותנים לי להפסיק לרכוב. באופן כללי אי מקפיד לא לעבור את ה- 90 קמ"ש גם עם אפשר. אחרי יום נוסף,

הגעתי לטיביליסי עיר תיירותית מאד הומה אדם. לא ממש לטעמי. למרות זאת, הגעתי מוקדם ויצאתי לשוטט בעיר שאכן יפה, אפילו ביקרתי בבית הכנסת המקומי. מפה הצפנתי לקזבק ליד הגבול עם רוסיה. דרך מפותלת מאוד,

נופים מרהיבים מעל 2000 מטר. שלג מונח בצידי הדרכים. כיף גדול! אין ספק, חווית רכיבה מאתגרת ומהנה. התוכנית היתה להגיע לולדיקווקז ומשם אקיימת האפשרות לרדת לבאקו באזרבייג׳אן לאורך הים הכספי אך תחזית מזג האויר לא בישרה טובות אז החלטתי להדרים לאזרבייג'אן לא לאורך הים הכספי ומשם ארד דרומה מבאקו ל- Alat, שם יוצאות המעבורות לאקטאו – קזחסטאן ,

בחרתי דרכים כאלו שלא עברתי בהן קודם שהצטיינו בנוף מרהיב. אפשר להמשיך לטייל בגאורגיה עוד הרבה… אך אני חייב להמשיך. מקווה שאתפוס מעבורת לאקטאו ללא עיכובים רבים. 


כל הזכויות C לתמונות ולסיפור שמורות לשמואל שוקר

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   לחץ כאן כדי להגיב ראשון!     הדפס פוסט

13 במאי 2019 כל מסע טוב מתחיל בהליכה

אירה ויואב שכבר הספיקו לעבור את האמריקות ברכב וגם באופנוע לוקחים אותנו למסע רגלי במסלול נחשק

קמינו דה סנטיאגו – אפריל – מאי – 2019

לפי האגדה עצמותיו של יעקב (סנטיאגו) בן זבדי אחד משליחיו של ישו הגיעו לצפון ספרד על גבי צדפה ומקום קבורתו התגלה לבישוף מקומי על ידי הכוכבים ושם הוקמה הכנסייה. מאז המאה העשירית עולים הולכי רגל לכנסיה לקבל חנינה על החטאים (אגב החנינה היא גם על חטאים שיעשה האדם בעתיד – כך שזאת עסקה כדאית).

יש מספר מסלולים שמסתיימים כולם בסנטיאגו, הארוך והמטויל ביותר הוא מצרפת באורך מעל ל- 1000 ק"מ שחוצה את הפירינאים, מסלולים אחרים מתחילים בספרד וחוצים אותה, אך אנחנו בחרנו במסלול "הפורטוגלי" שמתחיל מליסבון ועולה ישירות צפונה לסנטיאגו. את המסלול התחלנו בערך באמצעו בפורטו (מקור יין הפורט) ומשם הלכנו כ- 250 ק"מ ברגל עד לסנטיאגו (12 יום).

"כל אחד והקמינו שלו", יש כאלו שעושים את הדרך מסיבות רוחניות ואחרים מסיבות הרפתקניות אך כל אחד חווה את המסלול בדרך שונה. בניגוד לשביל ישראל, כאן יש פונדק דרכים כל מספר ק"מ שם ניתן לשתות יין, לאכול או לישון. ניתן למצוא הכל מלינה חינם (בתחנות כיבוי אש) דרך אכסניות (5 יורו ללילה) ועד מלונות פאר. אפשר לצעוד לבד או בקבוצות מאורגנות עם מדריך, אפשר לסחוב על הגב את כל הבית או לדאוג שיקפיצו לך את המטען לתחנה הבאה. הדרך מסומנת בחץ צהוב ברמה שקשה לטעות ואם אתה סוטה מהשביל יהיה שם תמיד מקומי שיחזיר אותך אליו.

דרך מוזרה להעביר את החופשה שלך ובכל אופן עשרות אלפים של אנשים מכל רחבי העולם בוחרים להעביר את חופשתם בהליכה סזיפית לאורך מאות קילומטרים (בשנה עמוסה עולים רבע מיליון אנשים לרגל לסנטייגו).

מתחילים בפורטו

המעניין עבורנו בדרך לא היה הנוף, שהוא ברובו יפה מאד, שבילים שעוברים בעיירות רדומות מימיי הביניים, לאורך פלגי נחל מפכפכים בשלווה (המון מים), גם לא האתגר בהליכה, שהיא אתגרית משהו (כ- 20 ק"מ כל יום, כאשר ביום השיא הלכנו 35 ק"מ ביום אחד), אף לא ההרפתקנות של הדרך, רובה מישורית אך עם עליות אתגריות לעיתים, ואפילו לא הרוחניות שבדרך (בכל אופן אנחנו יהודים ומתפללים בדרך כלל בבניינים אחרים). מבחינתנו המעניין היה האנשים שפגשנו, פסיפס מגוון של אנשים מרחבי העולם שאתה פוגש פעם אחרי פעם לאורך המסע (כולם מתקדמים באותו כיוון וכמעט באותו קצב), אז את מי פגשנו:

ב. ומ., מארה"ב – פגשנו אותם לראשונה במסעדה, שם הציע מ. לב. נישואין לעיני הסועדים (כולם צליינים), ראינו את זה בסרטים כל כך הרבה פעמים אבל פעם ראשונה שראינו במציאות, מ. גרפיקאי שמתמחה בגרפיטי בעברית (למד לשם כך את האלף בית העברי) כמו צדק-צדק-תרדוף או אני-לדודי-ודודי-לי, אותם הוא מאייר ומוכר ליהודים אמריקאים. ב. יועצת בבית ספר בינלאומי בגרמניה והם מקווים להתאחד בקרוב,

שניהם צועדים עם אביו של מ. בן ה- 89, ברנש קשוח שמסרב לעצור להפסקות קפה (כאמור כל 2-3 ק"מ יש בית קפה ושם ניתן לשתות כוס יין או כוס קפה תמורת יורו אחד) ובנחישות ראויה לציון מתמיד בדרך, תמיד מספר ק"מ לפני הזוג שאמור ללוות אותו.

יש גשם… יש תחנה

ח. – אמריקאי ממוצא מקסיקני (40 שנים בארה"ב), מהנדס מכונות שיצא לגמלאות מוקדמות וצועד קטעים שונים של המסע כבר 40 יום. הוא לועס שום כדבר שבשגרה (נגד כאב גרון) ומוסיף פלפל חריף לכל מאכל, אחרת זה ללא טעם. ח. אמנם מהנדס אבל מצטט פילוסופים כמו פוקו ואחרים, דקלם רצוף כחמש דקות את המבוא לספר של פוקו. לא הבנו את רוב הציטוט (למרות שהאנגלית שלו מעולה) אבל הבנו שהוא קצת תימהוני וממש שמח בחלקו.

בדרך

ס. ומ. מבריסבן באוסטרליה, הוא עובד בחברת ביטוח והיא אחות בבית חולים, זוג מבוגר ללא ילדים (תמיד כשמישהו אומר שהוא בלי ילדים משתררת שתיקה – לאן ממשיכים בשיחה). פגשנו בהם לראשונה ביום השלישי בעליה פסיכית תוהים האם המסלול ימשיך להתדרדר ומאז בעקביות כמעט כל יום לאורך הטיול, צעדנו יחד ושוחחנו על הכל, הם כל שנה מגיעים לאירופה לטיול של כחודש וחצי. בניגוד אלינו המפונקים שישנים במלונות הם התעקשו לישון באלברקות (אכסניות לצליינים) למרות חוויות קשות של נחירות ושיכורים, ככה לדעתם צריך לחוות את המסלול.

ג. יפני מברזיל שהולך בין 30 ל- 40 ק"מ ביום ואין לו זמן לעצור ולדבר "אני חייב להמשיך" אמר אחרי 3 דקות, למרות שבחוץ גשם ותחנת האוטובוס בה חנינו היא המחסה היחיד בטווח הנראה לעיין.

כביסה באווירה כפרית

א. מרוסיה שזה לה הקמינו החמישי, היא כבר צעדה את הצרפתי מכל כיוון אפשרי וכעת בודקת את הנתיב הפורטוגלי.

ד. הקנדי, שחי בבריטניה וגר כעת בסנטיאגו (נשוי לספרדיה) מורה דרך לקמינו שמוביל קבוצה של קנדים בני 75 ומעלה וממש חיפש בני שיחה לאורך הדרך שלא ישאלו אותו "עוד כמה ק"מ על לבית הקפה הקרוב". מכיר את הקמינו על כל גווניו וממש התעניין בביבי.

זוג יפנים – הוא גבוה וקצת צולע היא נמוכה והולכת לאט, עקפנו אותם לפחות חמש פעמים ולא שמענו אותם מחליפים מלה (כולל לא מענה לברכת הבון קמינו המסורתית)

ס. הנורווגי וכ. אשתו הדנית (מאיי פארו – האיים הכי יפים בעולם לדבריה), שאין להם אף שפה משותפת למרות שהשפות דומות והם מבינים אחד את השנייה הם מערבבים דנית נורווגית ופארואזית. ס. מטפל בנוער בפנימייה לנוער במצוקה, וכ. עובדת סוציאלית, שמעידים שגם בסקנדינביה מטפלים נמצאים בתחתית סולם השכר. הם היו בישראל, התנדבו בקיבוץ ארבעה חודשים ולא זוכרים כמעט כלום, כמו התדמית של הסקנדינבים לקח מספר מפגשים להפוך אותם מקפואים וקפוצים לאנשים נחמדים שאפילו מחייכים לפעמים.


קדימה או לאחור

שכחנו את שמו האירי – פנסיונר מטייל לבדו, אשתו מעדיפה קרוז על אנייה ולא מצטרפת אליו למסעות, מת על סנטיאגו והיה שם כבר מספר פעמים, בפעם הראשונה עשה את כל אלף הק"מ מצרפת לסנטיאגו ב- 38 יום (מיהר כל הדרך), מאז למד שאפשר לעשות מקטעים קטנים יותר עם מנוחת בדרך, מוכן לחלוק את פילוסופיית החיים שלו (הרפתקה, הרפתקה, הרפתקה כל הזמן) אם רק תזמין אותו לכוסית משקה.

עוד 10 ק״מ לסיום

ד. מניו יורק שעובד חצי שנה כמדריך תיירים בלאס וגאס וחצי שנה מטייל בעולם יחד עם אשתו (שאותה לא פגשנו כי תמיד היא או קדימה או אחורה). גרם לנו לחשוב האם יש עוד דרך לחיות פרט לחצי שנה חצי שנה.

ולא דיברנו על זוג ההונגריות שאיבדו טלפון, זוג ההולנדיות שהחליפו בגדים על השביל כאילו אין שם איש מלבדן, הגרמנים שהולכים בקבוצות, רוכבי האופניים שצועקים אחד לשני ושומעים אותם מגיעים מרחוק. ועשרות דוברי הספרדית שלא רק שאינם יודעים אנגלית גם לא עשו מאמץ לתקשר איתנו המוזרים שמדברים בשפה מוזרה.

המעבר לספרד

ומה לא פגשנו … ישראלים. לאורך כל הטיול לא פגשנו ולו גם ישראלי אחד. אמנם הדרך מזוהה עם נצרות אבל רוב האנשים שפגשנו העידו שהם לא עושים זאת מסיבות דתיות. ואנחנו חושבים שזה מסלול נפלא, מתאים לכל גיל ולכל כיס.

יום שוק בדרך

שנה הבאה המסלול הפרימיטיבו (ממרכז ספרד לסנטיאגו) שטוענים שהוא היפה מכולם


כל הזכויות לצילומים ולטקסט שמורות לאירה ויואב ארמוני

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   לחץ כאן כדי להגיב ראשון!     הדפס פוסט

28 באוקטובר 2018 דייויד עושה את דרך המשי

"על האופנוע מזרחה"- מסע אל דרך המשי 2018

 

 

24 במאי ·

חלום של שנים, על האופנוע אל דרך המשי, יצא לדרכו הבוקר עם העמסת האופנוע על המעבורת ליוון.

הסתיים שלב ההכנות שלי ושל עמיתי למסע

Suzuki dr650 2016

הרבה מחשבה השקעתי בשיפורים והתאמת הכלי למסע. על המלאכה ניצח יחד איתי חברי הטוב, מכונאי עילוי ובעל ידע מדהים

Erez Mualem תודה ענקית ארז על הסבלנות הרבה והנכונות הבלתי מתפשרת גם בדקה ה 90 אמש.

חייב תודה גדולה לרעייתי, על התמיכה בהגשמת החלום עם כל הכרוך בכך.

בתחילת שבוע הבא אחבור לאופנוע ביוון והמסע יצא לדרכו עם שני עמיתי.

חלומות נועדו להגשמה.

 

 

6 ביוני ·

המסע יצא לדרך.

יוון, אתונה, נועלים צמיגים חדשים לאופנוע של רוני ולשלי, משלימים ציוד ב touratech ויוצאים בערב לגמוע 180 ק"מ צפונה לקמפינג נחמד.

יש חברים חדשים באתונה, סייעו רבות.

מאחר והחלטנו לוותר על טורקיה (אני איתם גמרתי 😀) שמנו פעמינו לבורגס בולגריה. מועד יציאת המעבורת הכריח אותנו לגמוע את כל המרחק ביומיים וחצי. אז נותנים 500 ק"מ ביום, מקמפנגים בדרך ועומדים בלו"ז.

המעבורת מבורגס לבטומי, גיאורגיה הינה חוייה אנתרופולוגית. נהגי משאיות טובי לב, מדברים עם כולם בעיניים, באנגלית רק עם מוריץ, שותפנו לתא, רוכב צעיר מאוסטריה שהצטרף אלינו לגסטהאוז בבטומי. על חוויות ההתכלבות בגסטהאוזים אפשר לכתוב המון, בבורגאס מקום הזוי ומטונף, 8 בחדר אבל נרדמים, בבטומי 10 בחדר מעורב, תור ומארבים לשרותים, בקיצור לא מבין מה מחפשים שם טובי בנינו ובנותינו.

בירוקרטיה בירידה מהמעבורת אך עם סבלנות של טיול הכל מתגמד.

יציאה לבטומי לעבר mestia בהרים, הדרך כבר פחות טובה ואת הלילה העברנו בגסטהאוז חמוד, שלושתנו בחדר, זוג מבוגרים מארחים, אף מילה משותפת אבל הכל זורם עם וודקה ביתית 200%.

עוד מעט יוצאים לדרך לבא Mestia וממנה אל Ushguli.

8 ביוני ·

From Mestia to Udhguli

"גיאורגיה עילית"

אני אוהב את גיאורגיה, ארץ רבת ניגודים, שרידי קומוניזם סובייטי אל מול קידמה מערבית, עולם הולך ונעלם של חקלאות ביתית, ייצור עצמי, כמעט אוטארקי, אל מול מוצרי המערב ותרבות השפע. אנשים נעימים, רבים קשיי יום, אוכל טעים ובעיקר, טבע, נופים, ירוק עד, מים בשפע בכל פינה.

אחד משכיות החמדה של גיאורגיה הם mestia ו ushguli.

יצאנו מביתם של מאריחנו הקשישים וטיפסנו כ 100 ק"מ בכביש מפותל, מעלינו הפסגות המושלגות ולצידנו נהר שופע זרימה. דרך מפנקת הן לעין והן למצערת.

במסטיה נפלנו על המסעדה הכי גרועה בעיר, כלום לא היה בה טוב.

טכסנו עצה והחלטנו שנצא לאושגולי למרות שכבר שעת אחה"צ.

דרך מפתיעה וטריקית

. Doron Bornstein היה עם חבריו לפני כשבועיים במקום וספר כי וויתרו על הקטע מחשש להרבה בוץ, שטח לא קל ועוד

החלטנו לא לוותר, החלטה נכונה, ומחירה, שטח קשה, בוץ טובעני ועבודה קשה, ushguli על שלל מגדליה, בגובה מתקרב ל 3000 מטר שווה זאת.

חיפוש בוצי אחר מקום לינה ונפלנו על גסטהאוז סבבה, זוג שוויצרים נחמדים, ועוד שוויצרים שהצלחנו לתקן להם את הפרימוס והפכנו ליקירי האומה.

כל הלילה גשם אמור היה להפוך את הדרך חזרה לגרועה עוד יותר אבל דווקא חזרה הרכיבה זרמה, למעט אילתור של שני ברגים שעפו לקטמ 690 של גיא. המכונה הזאת משחררת ברגים ללא רחמים, לא חיזקת, איבדת.

בחזרה למסטיה, תדלוק, שטיפה לאופנועים ולנו שמכוסים בבוץ, מסעדה אחרת, מעולה והופ יורדים מטה ואיך לא, חוזרים לזקנים הטובים והמוכרים.

עדיין אור ועם לקחי הברגים שאבדו עושים טיפול לאופנועים.

הבוקר יצאנו לטביליסי, דרך ארוכה, חלקה יפה וחלקה פחות, גשם שוטף ברבע האחרון והתמקמות בהוסטל ממש בצנטרום של הפיילה.

התארגנות, כביסה, סיור קצר בעיר ואחכ נשנושים ופגישה מרגשת עם Daniel Fefer ואביטל שנמצאים בעיר, עולם קטן.

אני מת על Suzuki. 😁

 

 

10 ביוני ·

מטיביליסי היפה אל רכס הקווקז בואך רוסיה.

טביליסי הפתיעה אותי לטובה, ציפיתי לעיר עם מראה קומוניסטי ישן, ומצאתי עיר מרתקת, ישן מחודש, הרבה אותנטיות שנשמרה, מבנים יפים ועיר עתיקה עם שלל סמטאות.

ייצוג לכל הדתות כולל זו שלנו, אם כי האוכלוסייה היהודית בעיר הידלדלה מאד. אזור מוסלמי עם מסגד אחד והרבה חמאמים. נהר לאורכה של העיר, גשרים וותיקים וחדשים, כולל גשר השלום שנבנה לאחר סיום הפלישה הרוסית האחרונה לפני כ 10 שנים.

לקחנו סיור מודרך בעיר, כזה שנקרא free tour guide

היה מוצלח וממצה.

אהבתי את גשר מנעולי האהבה ברובע המוסלמי, על 90% מהמנעולים כתובים שמות בערבית, רובם איראנים שמציפים את העיר.

הלינה היתה בגסטהאוז ממש במרכז העיר, חנייה סבירה לאופנועים ובכלל העיר משדרת בטחון אישי ואוירה נעימה. בהחלט מקום לחזור אליו, יש משהי שאני חייב לה 😃

הבוקר גיא החליט להשאר בעיר יום נוסף, רוני ואני הצפנו לכיוון הגבול הרוסי.

גם אפליקציות תחזית מזג האוויר למיניהן לא הזהירונו מפני הקור העז והרוח המטלטלת שציפו לנו עת טפסנו במעלה רכס הקווקז.

ב Gudauri, אתר סקי שנראה דומה מאד לאלפים השוויצרים, ממש קפאנו וכל זאת בגובה המתקרב ל 2500 מטר.

גשם מוטח על המשקף בשל הרוח העזה, כביש חלקלק והנהגים הגיאורגים, מתכון המצריך ריכוז רב ומשנה זהירות.

Stepantsminda

היא העיירה האחרונה לפני מעבר הגבול, עצרנו במרכז הרחוב הראשי לרחרח באשר לאוכל ולינה, רוכב טורקי מאנטליה, פנה אלינו, אחרי דקותיים אכלנו יחד צהריים מאוחרים והצטרפנו אליו לגסטהאוז מקסים על צלע ההר עם נוף מהסרטים.

הטורקי רוכב על Yamaha wr250r עשה את הפמיר, כל הסטאניות ועוד, תרם לנו טיפים למכביר.

מחר נצא אל הביורוקרטיה הרוסית במעבר הגבול ובהמשך נצפין עד לקו של חלקו העליון של הים הכספי.

אז נפנה ב 90 מעלות מזרחה לעבר קזחסטן.

 

 

13 ביוני ·

אמא רוסיה – פוטין חרשו

ממעבר הגבול ב kazbegi

אל גדות הוולגה Astrakhan

מעבר הגבול מ גיאורגיה לרוסיה ברכס הקווקז היה סביר, כשעתיים עד ליציאה. הגיל עושה כנראה את שלו, הסבלנות רבה יותר. הבדל עצום בין הפקידים בני הדור הצעיר, חביבים, מסייעים, תודעת שירות, למבוגרים המדושנים, חובשי כובעי הקסקט הענקיים, רק חושבים כיצד לא לעשות כלום ואולי אף סתם לעכב. יצאנו לעבר Vladikavkaz עיר חשובה בירת מחוז, פרופיל רקיע נמוך.

החלפנו כסף, החלפן שמע עברית ויצא מגדרו, קפה, פירות, ראו תמונה משותפת. צ'צ'ניה על צרותיה אינה מקום לעבור דרכו ואף לבלות לילה. נאלצנו לאגף מערבה מעט ויצאנו נשכרים.

אסם התבואה הרוסי מרהיב ביופיו ואיכותו. החיטה ירוקה כהה, גרעיניה דשנים ותפוחים, גובהה כשל שחקני ה NBA ואני מהמר על מאות רבות של ק"ג לדונם. השדות ענקיים ומעובדים בדייקנות, מרשים ומעורר מחשבות על אמא רוסיה המעצמה החקלאית בעידן של משבר מזון עולמי. לצידי הדרך חקלאים המוכרים פירות למיניהם, דודבנים, משמשים ועוד. שרידי הטכנולוגיה החקלאית הסובייטית מרתקים אותי, כלים ישנים לצד סניף ענק של John Dear. גשם דק מלווה אותנו מעת לעת הראות מערבה גרועה ותוכניתנו לחזות בהר הגבוה אלברוס נגנזת.

Pyatigorsk עיר לא גדולה, מלון פשוט וסערה הגיעה בדיוק כשכיסינו את האופנועים.

ELISTA היא יעדנו, טרם שנפנה מזרחה עמוק.

הנוף התחלף, עדיין שדות ענק, מאות אלפי דונמים מעובדים, כבר נקצרו, מזג האוויר שונה, חם יותר, צחיח, רוח חזקה.

יותר מכל דבר אחר, יש ברוסיה שוטרים. חמדנים, משלימי משכורות, סתם. בכל פינה תמצא אותם אורבים לקורבן הפוטנציאלי.

אליסטה לאחר הרכיבה הארוכה היתה מעניינת במיוחד. מקדש של בודהה שנחנך ב 2005, 90% מאוכלוסיה בעלת מראה קזחי, אני אוהב, חגיגות יומולדת לבודהה המקומי, חוויה מעניינת במרכ

ז העיר.

לילה במוטל אופנועים זול ומאכזב אך מקלחת חמה ומיטה נוחה הם הרי מותרות.

מסע עם הזמן מזרחה, שדות הקרב של מלחמת העולם השנייה, מדבר, מליחות , המון אנדרטאות. הרוסים לעולם לא ישכחו מלחמה זו, אני מסכים איתם , קראתי הרבה על המלחמה ודפי הספר חוזרים אלי ברכיבה המדברית עם רוח צד קשה מאד. מעט מאד ישובים קטנים לאורך הנתיב.

ביצות הוולגה קדמו להגעתנו ל Astrakhan נאות מדבר מוריקים, הפרות במים כג'מוסים.

הקרמלין המקומי בעיר, אנשים נחמדים, ומלון קטן וחדיש במחיר מגוחך שהסכים להכניס את האופנועים כמעט עד ללובי, יש כאן כנראה ים גנבים.

מחר אמורים לעבור את הגבול לקזחסטן ואז מתחיל מסע מדברי ארוך.

הוולגה נשפכת לים הכספי בדלתה מרשימה. אולי מחר בלילה נישן באוהל לחופו, מי היה מאמין, אני לא.

 

 

 

15 ביוני ·

bye bye Russia, welcome Kazakhstan

רצית קשה? קבלת בגדול!! 🙂

חודש אחד בשנה, באזור הביצות של הוולגה, האזור מתמלא ברחשים ויתושים, כמויות מטורפות.

בגבול הרוסי עיכבונו כשעה וחצי, טייסות טייסות תקפו אותנו בעודנו ממתינים. חבשתי את הקסדה, שמתי בנדנה, רוני עמד ועשה התעמלות ידיים.

זו היתה הפרידה מאמא רוסיה, הלו קזחסטן.

כ 45 ק"מ של דרך עפר, כולה מהמורות וחריצים, קבלה את פנינו. לחשוב על המשאיות הרבות שעוברות לנסוע במהירות שיא של 20 קמ"ש, לא יאמן.

ההמשך עד לתחנתנו בעיר Atyrau היתה רולטה רוסית, 300 ק"מ של דרך סלולה מלאה בבורות עמוקים, אבל ממש עמוקים, כאלה שבולעים מרכבה סימן 3 😉

הכי מסוכנים אלה הנהגים שבאים מולך, בורחים מבור ואתה על הכוונת.

אט אט הנוף הופך למדברי, מתחילים שדות הנפט הקטנים שילוונו לאורך כל הדרך.

ריח של דלג וגז באוויר, אם היו פולניות כאן היו מזעיקות ללא הפסק את טכנאי הגז לחפש את הדליפה.

התחושה היא שאתה רוכב ומתחתיך ים תת קרקעי של גז ונפט. לילה במלון קטן ופשוט, סיוע מרוכב מקומי בחנייה בטוחה של הכלים וצלילה לחלומות. רצית טיול קשה באמת? קבלת אותו היום ביג טיים.

המדבר הופך להיות קשוח ולא מתפשר, 450 ק"מ בטמפרטורה גבוהה, קטעי כביש נמסים למחצה, שממה אינסופית.

החל משעות הצהריים מתחילה רוח דרומית יוקדת, מייבשת, רכיבה מוטית, אתה נשען על הרוח, הקסדה מתמלאת במחשבות ואתה מייחל לסוף.

לא תהיתי עדיין על טיבה של קזחסטן, מקום לא ברור, הרבה פשטות וחיים בסיסיים, אל מול מכוניות מפוארות ועושר, סממנים של ארץ עתירת משאבים ומשטר מושחת משהו.

מחר נעבור אל אוזבקיסטן, סה"כ 800 ק"מ קזחים קשוחים.

 

20 ביוני ·

Uzbekistan

"בבוכרה היפה

בעירי ברוכת השמש

חרב המשפט שלופה

חרב המשפט"

דמיונות הילדות אל מול היופי והמציאות.

בילדותי שירה של גאולה גיל אודות משפט האמיר, תמיד הסעיר את דמיוני.

בדרך המדברית הארוכה בטירוף, חמה ברמה לא אנושית, שרתי בקסדה את השיר עשרות פעמים, המילים צצו מעצמן והלחן, או הלחן…..

עברנו את הגבול לאוזבקיסטן, היינו צריכים להגיע בעוד 5 שנים, 85 ק"מ לפני הגבול בין קזחסטן לאוזבקיסטן נמצאים בבנייה. דרך עפר קשה ומאובקת, עליה עשרות משאיות וטרקטורים, מהווה אלטרנטיבה לא ראויה כלל.

נפרדנו מקזחסטן בתקווה לקצת אספלט סביר.

האם ישראלי צריך ויזה לאוזבקיסטן שאל אותי הפקיד האוזבקי בגבול, כמובן שלא, עניתי, או קי ענה ונתן אישורו.

קיווינו לרוגע קבלנו מדבר שממה, כביש גרוע שוב, חום מטורף ואין תחנת דלק אחת לאורך 350 ק"מ.

שוב השקעה אדירה בחיפושי נפט, מגדלי קידוח ענקיים הזכירו לי את ימי במרומי הריג עת עבדתי בחברת לפידות.

אצל רוני הדלק הופך לבעיה, עוצרים באמצע הכלום ומנסים לתדלק מהשקיות האוסטרליות, אחת פגומה אבל איכשהו מסתדרים.

בדרך עוברים עיר קטנה, חדשה לגמרי, נבנתה עבור עובדי חברת הגז הלאומית, מדהימה ביופייה ובסדר, אבל אף תחנת דלק, כולם על metan & propan.

בערבו של יום, לאחר שכל פתרונות התדלוק עברו במוחי מצאנו תחנה.

80 אוקטן זה לא סוג דלק, זו מוזיקה, ים צלילים לא מוכרים, אבל הDR650 הגבור שלי שותה הכל ונותן עבודה, פשוט אוהב את הבחור.

Kungirot

כאילו עיר, כאילו הוסטל, חיכינו לבעלת הבית עד 03:00, ישנו חצי לילה בחוץ עם תרנגולות וחתולים, לילה הכי הזוי עד כה.

השכמנו לתחילת האטרקציות, Khiva הראשונה, קטנה, קומפקטית, תיירותית וממוסחרת מאד, יפה. הוסטל מהטובים, אנשים מרתקים מכל העולם, היה כיף.

אבל בוכרה עבורי השיא, מקסימה, יפיפה, זה ממש הגשמת החלום עבורי ואחד משיאי המסע.

גם כאן הוסטל מטיילים נחמד, אוירה מיוחדת.

רובע יהודי, בית כנסת, אתרים מתקופת האמיר, התנהגתי יפה שמא האמיר גם את ראשי יסיר 😉

שוק מקומי ססגוני, מחפשים לרוני פקק לשלפוחית הדלק, קונים ככר לחם ענקית ומשלימים כלי עבודה שנשמטו בדרך.

הטילטולים הרבים עלולים לפרק כל דבר באופנוע, חיזוק ברגים תדיר יאריכו ימינו המשותפים.

מחר נצא ל סמרקנד, מצפים לנו נופים דומים, בהמשך לטשקנט, הצטיידות בויזות ואישורים ומשם ל טג'יקיסטן והרפתקאות הפמיר.

עם

Rony Shtainberg

הגבור ששורד אותי 🤣

22 ביוני ·

בירת היופי והחן – סמרקנד.

מוסף לשבת, או שקוראים או עוטפים דגים 😉

יש במסע מזרחה לאורך דרך המשי הדרגתיות. כך גם באשר למעבר מזרחה מ חיווה, לבוכרה ולסמרקנד. יופיה ועוצמתה של האחרונה פשוט חורגים מכל מה שהכרתי. עיר מודרנית יותר, מפותחת, אתרי התיירות הרבים מטופחים, אזרחיה מציפים את רחובותיה, תיירות מקומית, יופי אין קץ.

אתרי מורשת לסוגיה, משלל תקופות, מנהיגים ורודנים אשר הנציחו שלטונם בקברים מפוארים, פסלים אישיים, מסגדי ענק ובית כנסת מרגש.

יוסף, איתנו בתמונות, הינו הגבאי, הרב, השרת, מספר על קהילה מפוארת בעבר, כיום 250 יהודים, ילדיו בארץ, נכדיו בצהל והוא על אופניו בשכונה עם תעלות ביוב פתוחות. למה זה כ"כ מזכיר לי את מחנה הפליטים בלאטה.

יופיה הלילי של העיר על התאורה הממוקדת, מאפיל אף על זה שבאור.

שוק מרתק, חצי קילו שקדים לא מקולפים, פרצופים ודמויות שגירו את כפתור הצילום, לא התאפקתי.

הרבה תמונות לשבת מכל האתרים, שלל הארוחות וגם זו של קופסת סרדינים ולחם מקומי.

מחר לטשקנט.

עם

Rony Shtainberg

 

25 ביוני ·

פנייה חדה דרומה.

טשקנט שפרחה בתקופת אלכסנדר מוקדון נחרבה ברעידת אדמה קשה ב 1966.

ברית המועצות השקיעה מאמצי שיקום אדירים ובנתה עיר עם רחובות ענק ומוניומנטים בסגנון סובייטי.

שוני אדיר מחוויית ערי "דרך המשי" עד כה.

3 מליון תושבים, עיר אבודה משהו בין תקופות, לא התחברתי.

נתקענו ע"מ לקבל ויזה ל טג'יקיסטן, היום תקתקנו ומחר נפנה דרומה מלא לעבר דושנבה, בירת טג'יקיסטן.

3 ימים כאן, אכלנו, נחנו ותכננו את ההמשך ההררי ברכס הפמיר האגדי.

הצלחנו להחזיר אור קדמי לאופנוע של רוני, חשוב כי מחר לפנינו שתי מנהרות, לא תמיד מוארות.

27 ביוני ·

מאוזבקיסטן לטגיקיסטן

From Tashkent to Dushanbe

יומולדת שמח לרוני.

סדרתי לו מתנת יומולדת, 420 ק"מ כולל מעבר גבול.

יציאה מוקדמת מטשקנט לנוכח היום הארוך. עדיין 80 אוקטן, עד מעבר הגבול.

תסובב את האופנוע עם המספר לפנים, הנחיות השוטר בגבול, יש מצלמה קוראת מספרים אבל רק למספרי חזית, לא קוראת צבע אדום, הביאו טוש שחור לצבוע את המספרים, צד אחד גמרנו.

השני, הטג'יקי, איטי בטירוף, הכל בכתב יד, שאלתי אם יש בנק והחלפתי אצל הקצין במעבר, שער טוב, שוק שחור לא חוקי כאן 😉😃

מקרטעים החוצה, יש 95 אוקטן סוף סוף.

3 מנהרות כשמתחילים לטפס, אחת, "מנהרת השחרור" , נבנתה ע"י האיראנים, נקראת גם מנהרת המוות.

נעשה קריר, ההרים המדהימים מתחילים למלא את הנוף, שווייץ? פסגות מושלגות, רק איכות התשתיות מזכירה לך היכן אתה.

רכס הפמיר הענק, נגיעה ראשונה, דרך מהיפות שחוויתי, ספק אם הצילומים יעבירו את מלוא החווייה.

דושנבה אליה הגענו בדמדומים, עיר נחמדה, מודרנית.

ברמזור נהג שואל, מהיכן?

ישראל, שלום עליכם, שמע ישראל……. משום מה זה מחמם את הלב.

הוסטל עמוס אופנועים, אופניים, מטיילים חביבים, ישר העמיסו עלינו אבטיח קר, בירה ושלל סקרנות.

חוויית ההוסטלים מיוחדת מאד, חיובית בכל ההבטים, חברה, אנשים, טיפים להמשך.

ויזה לקירגיסטן, אישור לטייל בפמיר, טיפול לאופנועים, רשימת מטלות ליומיים הקרובים.

יום הולדת שמח

Rony Shtainberg

 

5 ביולי ·

From : Dushanbe Tajikistan To : Sary- Tash Kyrgyzstan

על גג העולם – The Pamir Highway

עם תחושה של סיפוק ענק ועצב מסויים, אני מבין ששיא המסע מאחורי.

רכס הפמיר, על יופיו האדיר ואתגרי הדרך שהציב בפנינו נצרב כחוויית חיים.

Green House Hostel בדושנבה הינו בית לכל היוצאים לחצות את הפמיר. את בוגרי ההוסטל פגשנו לכל אורך הדרך, אופניים אופנועים ורכבי שטח, סוג של ידידות לרגע עמוסה בהנאה המשותפת מהחווייה.

יצאנו לדרך ואחרי 200 ק"מ גילה רוני שאין ארנק. ניתוח האפשרויות, חזרנו 100 ק"מ לאחור ואכן הוא חיכה לנו בתחנת הדלק, לא נגעו בדבר, אנשים טובים.

הגסטהאוזים שבדרך הנם מקום לישון אך בעיקר ללקט אינפורמציה עדכנית אודות הדרך, האוכל מזין אך מסוכן, הריטואל הוא, אכלת, אכלת אותה, אימודיום וחוזר חלילה.

אחרי הלילה השני הצטרף אלינו יואכים, גרמני שרוכב על GS800 אדוונצר, מאז הוא איתנו, הבין שאת הבטחון הזה לא ימצא במקום אחר.

אפגניסטן מעבר לנהר לכל אורך הנתיב, אותי זה מטריף, מסקרן, מרגש, להיות כ"כ קרוב למקום הזה.

הבדל גדול בין הכפרים האפגנים הלא מפותחים לאלה הטג'יקים.

הרעלות השחורות נראות למרחוק.

הדלק השתפר מעט וצלצולי המנוע פחתו.

עמק הוואחאן, הכפרים שבדרך עד ל Langdan, מראות מדהימים.

ואז מתחיל הטיפוס, שטח אמיתי מאתגר, מייצב אותנו על 3000 מטר ליומיים, טוב לקראת הימים הבאים והמנעות ממחלת הגבהים.

מקומות שהיו יעד ללינה הפכו לנקודה בדרך וכך מצאנו עצמנו לוחצים חזק כמעט כל יום.

המשימה קשה, לא יורדים מ 3500מ' עברנו פיק אחד של 4300 מ' לרוני קצת כואב הראש, שותים ליטרים של מים, הגרמני? הוא רגיל לשפיצים.

היום האחרון הפתיע, עברנו את שיא המסע, 4655 מ'. למזלנו שם מזג האוויר איתנו, מחזה שמימי.

ה DR650 הגבור שלי לא מאכזב לרגע, מטפס כמו אריה, אף גמגום שום חלושס, נהנה כ"כ מהבחירה שלי וכל השיפורים שהכנסתי בו, אידאלי למסע הזה.

על טפשות משלמים, הפעם היא שלי אבל גם רוני שילם.

הגענו לתחנת המעבר הטג'יקית, התחיל שלג, גשם, קור, ברדק נוראי, רוכבת אופניים חצי גוססת מהגובה, קופאים, עומדים שעה בחוץ בהמתנה.

כ 15 ק"מ לתחנה בצד הקירגיזי, בוץ קשה, יואכים שובר מראה, מגיעים.

היום הרביעי ליולי, הוויזה שלכם נכנסת לתוקף רק בעוד 6 שעות, בחצות. מפקדים, מנהלים, כלום, יש לכם אוהל? תבנו מחוץ למתחם ותכנסו בחצות. קצת דבורים, ואנחנו 6 שעות בקרון פיקוד סובייטי שהוסב למועדון שומרים, תנור חימום על זבל בהמות, תה דלוח, תקשורת ללא אף מילה משותפת, סירחון נוראי שנכנס מתחת לעור.

אנשים טובים, הרבה רצון טוב ואנושיות.

יואכים שלא היה זקוק לוויזה יצא ל sary tash, הכין מקום גם עבורנו ושלח לנו הודעה דרך אחות של אחד השומרים שהיא גם בעלת הגסטהאוז.

הגשם והשלג הפסיקו לקראת חצות, יצאנו לדרך לאחר פרידה מרגשת, אין טיפת אור, שביל מלא מהמורות, כמעט אפס מעלות אבל בקצה מיטה סבירה, תה חם וקצת מנוחה, אחד הימים.

יום מנוחה רגוע, תכנונים להמשך, קצת קריאה ושקט.

איזה פמיר זה.

 

11 ביולי ·

M41 – "Pamir Highway" end of story.

אתמול השלמנו עד תום את M41, מ דושנבה טג'יקיסטן ועד לפני בישקק קירגיסטן.

הדרך הזאת טומנת בחובה הפתעות עד לק"מ האחרון. היומיים האחרונים היו הפכפכים ארוכים וחמים עם מזג אויר מתעתע.

אפליקציית הניווט Maps. Me שיגעה אותי, בכוח גררה אותנו לנתיב של 177 ק"מ בשטח, במזל נחלצתי מהנתיב לאחר כמעט 50 ק"מ.

קירגיסטן היא המון מים, אגמים, נהרות, סוסים חומים יפיפים, יורט בכל פינה בטבע ובעיקר אנשים, נחמדים, לעיתים התשוקה להכיר זרים תיחשב כהטרדה.

הרדארים המשטרתיים פרוסים בכמויות, כל עוד יואכים רכב בראש הטור הקפדנו על מהירות חוקית. נפרדנו בצהריים, 3 ק"מ לפני הפנייה ל גסטהאוז, אופס, תעצור.

נסעת 82 מותר 50, דבורים עם ובלי Google translate, אנחנו בדרך לRaha, הלו, מריה? יש לך אורח בשם דויד? כן כן, שני אופנועים, יאללה תסעו, זה ה גסטהאוז של אחותי הגדולה, ישראל חרשו.

אחותו, מריה, אשה מקסימה, פינקה אותנו ככל יכולתה, מקום פשוט, הרבה חום ואוכל מעולה.

אתמול טיפסנו שוב לשני פיקים, קבוצה ישראלית בג'יפים ודוגמנית חובבת שחייבת להצטלם על האופנוע

.

השנייה הכי יפה אחרי Erez Mualem שישבה על האופנוע שלי 😉🤣

אמריקנו ענק ראשון אחרי חודש בחנות נוחות, וואוו איזה תענוג.

מנהרה אחת ובסופה סופת ברד וגשם, ניסיון המתנה מתחת לגגון בכביש, עשינו פקק ועפנו לגשם.

נרטבתי עד תום, ידעתי שאחרי הירידה הארוכה יהיה חם ואתייבש.

הדרך משובשת מאד, מע"צ המקומי לוקח חריץ, מרחיב אותו למרובע או מלבן ישר צלעות ומעמיק, זה לקראת תיקון אי שם בשנה הבאה עומק לפחות 25 ס"מ, אין לך מספיק אויר בקדמי ונכנסת לבור, צביטה מובטחת, אני על 34 קדמי אחורי.

נהגים מקומיים מטורפים, אחד מהם קצת לפנינו מאבד שליטה ומסיים דרכו בתוך הנהר השוצף, שניים נחלצים ממה שנותר מהמכונית.

בישקק כאילו בירה, עיר מרכזית, שני שענים בכל העיר, נקרעה לי הרצועה.

המתנה קצרה ובדרך לעבור לאלמטי קזחסטן וסיביר צפונה.

 

17 ביולי ·

From Kyrgyzstan To Kazakhstan

From Almaty back home.

מחשב ניהול המסע פלט הודעה קצרה אך ברורה, אלמטי הינה נקודת הסיום במסע מזרחה.

יומיים של איסוף נתונים, מזג האוויר, מצב הדרכים, מחירי החזרה ממונגוליה ועוד רבים אחרים.

כל האינפורמציה ובעיקר מחירי הטיסות מאולאן בטור ומזג האוויר הסוער במונגוליה אשר גרם לשיטפונות קשים, הכריעו את הכף.

במהלך מהיר בחרתי באיגוף אנכי כפי שנהוג לומר במחוזותינו, שנינו נטוס ארצה.

מבישקק לאלמטי רכבתי כבר לבדי, נהניתי מאד מהרכיבה, הדרך לא מרהיבה אבל היתה נעימה מאד.

מעבר הגבול בצד הקזאחי היה נורא, בחור צעיר ולא סימפטי הכריח אותי לפרוק ולפרק את כל המטען, מצאתי את קופסת הבוקסות האבודה, חרקתי שיניים ועשיתי כדבר הריבון.

אלמטי קבלה את פני בפקק תנועה אדיר, דרך ראשית בשיפוץ, חום מטורף ואבק חודרני.

החלטתי להתפנק משהו, בחרתי במלון יפה, הסכימו להחנות את האופנוע במקום בטוח בחזיתו, מקלחת הגונה ראשונה ומנוחה לנפש.

מרגע שקבלתי את ההחלטה תקתקתי את הבירוקרטיה המקומית ובאותו יום הגענו למחסני חברת השילוח האווירי.

ריקון מיכל הדלק, ניתוק המצבר, הוצאת כל דבר דליק מהתיקים וידידי הנאמן עובר לידיו החסונות של מיכאיל, מנהל המתקן, נפגש בקרוב בממן בנתבג.

תחושת ריקנות מסוימת, הפרידה הכי קשה בטיול היתה מהאופנוע.

סיפוק עצום ואולי התחלה של עיכול והבנה של קורותי בתקופה האחרונה.

דרך המשי על האופנוע היתה חלום, מעתה היא מציאות, זיכרונות, תמונות, ריחות, חוויה הצרובה עמי לעד.

כמעט חודשיים

כ 10,000 ק"מ

מדבריות, נהרות, הרים עטופי שלג, כבישים מחוררים, דרכי עפר הרריות ומאתגרות, ערים, היסטוריה, רומנטיקה והמון נוף אנושי .

יש בי שמחה וסיפוק רב על שזכיתי לחלום ולממש, זכות גדולה.

אצא לדרכי הביתה, אל חיק משפחתי, אל אשתי האהובה, חברה טובה שתמכה בי בחלום, בהכנות ואף בדרך ככל שנזקקתי.

מצדיע ל DR650 2016 שלי, אלוף אמיתי, לא פישל ולו במעט, בכל עת ודרך, אפילו בגובה 4655 מטר.

תודה ל Erez Mualem אשר סייע, ייעץ בכל שלבי הכנת האופנוע, מקצוען אמיתי.

שמחתי לכתוב ולתעד ונהניתי מהתגובות הרבות, זה הוסיף להנאה.

בקרוב בארץ אבל לפחות בעת הקרובה לבי ומחשבותי במזרח.

נתראה בשבילים.

——————————————————————-

כל הזכויות C לסיפור ולצילומים שמורות לדייוד זילברשטיין

——————————————————————

 

תגים: , , , , , , , , , ,

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   לחץ כאן כדי להגיב ראשון!     הדפס פוסט

5 באוגוסט 2018 דפנה ואלי חפץ עושים את האלפים-הסרט

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   לחץ כאן כדי להגיב ראשון!     הדפס פוסט

10 ביולי 2018 דפנה ואלי חפץ עושים את האלפים 6

איך להתארגן על רכיבה זוגית בגרמניה

הגיע היום האחרון לרכיבה. רכיבה די מנהלתית לכיוון פרנקפורט. הנוף עדיין ירוק ומיוחד, אבל הדרכים מהירות וישרות. בשלב די מוקדם עלינו על האוטובאן, ו"השמחה רבה". נסיעה מנהלתית באזור ה 140 קמ"ש, וההרגשה היא של הזדחלות. מכוניות טסות במהירויות דמיוניות, ועקיפות מזדמנות של משאיות "איטיות" שדוהרות בסביבות ה 120 קמ"ש צריכות להתבצע במשנה זהירות ובתשומת לב מיוחדת.
אני מוצא את עצמי עוקף במהירויות שאף פעם לא הגעתי אליהן, ואני ממש לא אוהב לרכב בהן. אבל הדרך מכתיבה את זה. בדרך, באחד ממקומות המנוחה הפזורים לאורך הכביש המהיר, פגשנו בזוג אופנוענים עמוסי ציוד. כמובן שמייד התפתחה שיחה (מוגבלת מבחינת השפה, אנגלית מעט שבורה של החברה, אבל עדיין אפשרית). מדובר בזוג חברים שעלו כל אחד על אופנועו, ויצאו למסע של שלושה שבועות לכיוון מזרח אירופה. הם הגיעו עד קרואטיה, ועשו דרכם חזרה לגרמניה. תפסנו אותם ביום האחרון למסע, ממש כמה שעות לפני הבית. הקשר המיידי והכול כך ברור הזה, בין אופנוענים, חברים לדרך, הוא פשוט ממלא ונדיר.


הגענו לפרנקפורט, לקראת ערב. הימים הם ימי גביע העולם בכדורגל, ונבחרת אירן משחקת נגד נבחרת מרוקו. רחובות פרנקפורט מלאים אנשים נלהבים שמצטופפים מול מקלטי טלוויזיה ענקיים, והחגיגה בעיצומה. מעט סידורים, ואנחנו בדרך לדנילו להחזיר את האופנועים. בתום המנהלות, מתפתחת שיחה מעניינת איתו ועם החבר'ה שעובדים איתו על אנשים ועל חוויות רכיבה. אנו זוכים למתנה – ספלים עם הלוגו שלהם למזכרת ולא פחות חשוב גם לעזרה בהזמנת מונית לאיזבלה, מסעדה איטלקית סופר מעולה שקרובה למלון שלנו. בהזדמנו זו אני רוצה להמליץ בחום, על Allround motorcycles Frankfurt סוכנות השכרת האופנועים אותה בחרנו. אתר האינטרנט שלהם מאפשר לנהל את כל התהליך בצורה נוחה מאוד. https://www.motorradvermietung.de/frankfurt/en/. החברים בסוכנות (דנילו, טוני) אנשים מאוד נחמדים, מקצוענים ואחראיים. קיבלנו אופנועים במצב מצוין, עם כל התוספות שסיכמנו עליהם מראש, ויחס נהדר. הבחירה הראשונה שלי הייתה F800GS ADV, אבל הסתבר שהאופנוע נמכר, ונקנה במקומו ה F850GS החדש. האחרון פחות התאים למשימה, מאחר והוא בעל מגן רוח נמוך, ופחות נוח לנסיעה ארוכה. דנילו יזם שיחת טלפון, על מנת להימנע ממציאת פתרון דרך מיילים חוזרים ונשנים, בה הוא הציע לי את כל מגוון האופנועים הזמינים ועונים על הדרישות. כזכור, בסופו של דבר נבחר הדוקאטי, גם כמענה הטוב ביותר מהמגוון הקיים, וגם מאחר וחשבתי כי זו הזדמנות מצוינת לבחון את הקנדידט.
תם ולא נישלם. מחר, ב 06:10 יש לנו רכבת לברלין, שם נשהה, יום וחצי, ובלילה, מצפה לנו טיסה חזרה הביתה. לאחר הארוחה המצוינת חזרנו ללילה למלון רילקסה, שם חיכו לנו המזוודות שלנו בסבלנות, (אך בקוצר רוח… שכן הן מאוד רצו להתיידד עם ציוד הרכיבה החדש, אותו הן יישאו הביתה).


דיברנו עם פקידת הקבלה, והסברנו שנעזוב מאוד מוקדם בבוקר. פקידת הקבלה, ראתה כי החדרים המוזמנים כוללים ארוחת בוקר, ודאגה לנו לארוחות מפנקות, ארוזות ומוכנות כבר ב 05:00 בבוקר. גם מונית מתאימה בגודלה, חיכתה לנו, על מנת להכיל אותנו על מטעננו הכבד. אני ממליץ על המלון, השירות והצוות בכל פה. פשוט מופת.

עלויות, חוות דעת וסיכומים:
עלויות : המון אנשים מעוניינים לדעת "אז כמה זה עולה?!! בטח המון!!" אז, נכון זה לא תענוג זול במיוחד, אבל גם לא בשמיים.
עלות האופנוע – האופנועים ששכרנו היו שניהם מהקבוצה שמונה במחיר, במבחר בין 9 ל 1 הקיים להשכרה. המחירים נעים בין 1390 אירו לשבוע עם ביטוח בסיסי לקבוצה תשע (הונדה גולדווינג, אינדיאן צ'יפטיין…) , ו 400 אירו לשבוע, עם ביטוח בסיסי לקבוצה אחד (KTM 125, Honda 125…).
מחיר האופנוע לשבוע 1150 אירו – כולל ביטוחים. בחרנו להוסיף 250 אירו, להורדת מחיר הגג להשתתפות העצמית (מ 2,100 אירו ל 350 אירו בכל מקרה ביטוחי), החלטה שמבחינתי, נתנה לי המון שקט נפשי, במיוחד לאור הנפילה של האופנוע. במקרה ולא היינו קונים את הביטוח, הלחץ בגין הפגיעה מהנפילה, היה גדול לאין שיעור. כך, שבשורה התחתונה, עלות השכרת האופנוע לשבוע עמדה על 1,400 אירו.
לינה חוץ ממלון רילקסה המשובח, אותו סגרנו מבעוד מועד, ללילה הראשון ולזה האחרון. בכל שאר הלילות, פשוט הגענו לאן שהגענו, וחיפשנו מלון. נעזרנו לעיתים באפליקציה של booking.com, לראות מחירים ואפשרויות. ולעיתים, פשוט חיפשנו פיזית במקום. המחירים נעו, בין 85 ל 148 אירו לזוג בחדר, (ויותר לכיוון 100 בממוצע), כאשר היקר מכולם כלל גם ארוחת ערב חגיגית וטעימה. אגב, רילקסה המפנק בפרנקפורט כן הוזמן דרך booking.com ועלה רק 88 אירו ללילה.
אוכל – בחרנו את המסעדות, על פי המלצה של מקומיים, או על ידי ה – Trip Advisor . הארוחה הזולה ביותר עלתה לארבעה מבוגרים רעבים, פחות מ 50 אירו (וייטנאמית מקומית ומעולה, במרחק 50 מטר מחנות גיגה-לואיס בשטוטגרט), והיקרה ביותר הייתה 120 אירו, במסעדת שף בשוויץ, שוב לארבעה אנשים.
כתבתי בטעות, כי הכרטיס המשולב (רכבת + רכבל + כניסה לאתר) לZugspitze עלה 15 אירו לאדם, אני מתנצל, מדובר ב 56 אירו לאדם. יקר, אבל חוויה מיוחדת.
עלות מצטברת של כל הנסיעה – כולל, טיסות (הלוך לפרנקפורט וחזרה מברלין, מעט מייקר כך שניתן עוד להוזיל), דלק, לינה, אוכל, רכבים וחוויות – כ 13,000 ₪ לזוג. לשמונה ימים (כמניין ימי החנוקה… יען כי נחנקנו כבר בעבודתנו, ללא מעט חופשה, ואוויר מסעות)


חוות דעת על האופנועים:
אני לא רוצה לפתוח כאן מלחמת חסידי BMW בחסידי דוקאטי, (או כל יצרן אחר) ואני חווה מבית (גיסי האהוב, הוא מחסידי בעלזא לבית דוקאטי, בעוד אני ברסלב, מבית BMW רחמנא ליצלן) מבטי זעם והערות "בונות". ולכן אני מדגיש כי הדברים הבאים, הם הרגשה אישית שלי, על פי טעמי הפרטי (והמוזר), ונכונים רק לגביי. כל ניסיון להשליך מדברי על אובייקטיביות, או על המצב לאשורו הוא מופרך מעיקרו.
יוסי רכב על BMW R1200GS ADV. האופנוע היה חדש כמעט לחלוטין. מאחר ויוסי רוכב על אופנוע זהה בישראל, הוא היה מרוצה מאוד, ידע למה לצפות, וקיבל את החוויה שציפה לה. ה – GS, נוח מאוד, מרווח, עם מקום להמון מטען, מאובזר בנדיבות ומאפשר נסיעה מאוד נינוחה. תפריטי תפעול הקונפיגורציה שלו ברורים ופועלים בצורה סדורה, טריוויאלית ומובנת. תנוחת הרכיבה, זקופה, מיגון הרוח מצוין והאופנוע מגיע עם מתקן קבוע ל GPS, שיוסי הביא מישראל ושימש אותנו לכל הנסיעה.
טיפ – אסור לוותר על GPS לכל כלי. אחרת המוביל מוכתב על ידי הציוד וגם אין אפשרות להיפרד, גם אם זמנית. ובנוסף, קצב הנסיעה מוכתב על ידי המוביל באופן גורף. למותר לציין, כי למרות המגבלות, הסתדרנו מצוין, תוך התחשבו ברצונות ובצרכים האחד של השני, אבל, היה קל יותר, באם הייתה מתאפשרת יותר עצמאות לכל אחד רוכב המצויד בו, וכמובן משחרר מדאגה את האחרים .
אתחיל ואומר שאני רוכב על BMW R1200GS מודל 2004, בשלוש השנים האחרונות, ואוהב אותו מאוד. רציתי לשנות ולבחון גישה אחרת בנסיעה הנוכחית, ולכן בחרתי לרכב על Ducati Multistrada – האופנוע היה עם כ 25,000 ק"מ, אך במצב תחזוקה מצוין. רמת האבזור שלו הייתה טובה מאוד ולא נפלה במאומה מ ה – BMW. לוח המחוונים, דיגיטאלי (TFT) לחלוטין, משנה את סכימת הצבעים בהתאם לרמת התאורה מסביב ונוח ברובו לצפייה.

אבל, חלק מהמידע מוצג בפונט קטן למדי ומקשה (לזקנים כמוני) על קבלת המידע בצורה ברורה ומהירה. התפריטים, לא טריוויאליים, ולוקח די הרבה זמן להבין כיצד עובדים. לדוגמא – שינוי מצב הרכיבה (תפריט, בחירה, אנטר, ולחיצה ארוכה לקיבוע) מתבצע בצורה שונה לגמרי, משינוי העומס על האופנוע (לחיצה ארוכה על כפתור הבחירה, בחירה, וקיבוע בעזרת לחיצה ארוכה על כפתור הבחירה שנית). גם דנילו שהסביר לי על תפעול האופנוע , לא זכר איך משנים את העומס על האופנוע. עליתי על זה תוך ניסוי וטעייה, רק ביום השלישי לרכיבה. תנוחת הרכיבה, יותר ספורטיבית ומכווצת ביחס ל GS, ולי פחות מתאימה. ההרגשה הכללית על הדוקאטי, היא יותר קרבית. המנוע רוטט ורועש כבר מסל"ד סרק. כל עוד המנוע נמצא מתחת ל 4,000 סל"ד, האופנוע כולו רועד, ורוטט, לוח המחוונים רועד, עד בלתי קריא. ברגע שעוברים את הנקודה הזו, המנוע מושך בצורה חלקה ומהירה על לקו האדום. המנוע חזק בצורה מפחידה, 160 כוחות סוס שדוחפים אותך קדימה במהירות מסחררת. בהילוך שני, ניתן לעבור את ה 130 קמ"ש ללא בעיה. אבל ההרגשה הכללית היא קרבית ופחות נינוחה. גם זה פחות מתאים למה שאני מחפש. המושבים, נוחים ומפנקים, וניתן לרכב שעות ארוכות ועדיין להרגיש טוב עם הישבן. מצד שני, עם ארגזי הצד המורכבים על האופנוע, העלייה והירידה ממנו, למורכב, מאוד לא נוחה ומחייבת זהירות ואקרובאטיקה. הארגזים, יפים ומעוצבים להפליא. אבל, התפעול שלהם מסובך, ולא נוח בעליל. ארגזי הצד נפתחים לצדדים (ולא מלמעלה כמו ב GS ADV וזו ערובה, לנפילה של הציוד המאוחסן בהם, כמעט בכל פתיחה. ה – Multistrada, זריז מאוד בסיבובים ומתנהג כמו אופנוע ספורט ופחות כ ADV, לטוב ולרע. ההיגוי מהיר יותר וניתן להפליק את האופנוע מימין לשמאל וחזרה במהירות ובמדויק. אבל כביש סלול בצורה לא מושלמת, בקיעים ומהמורות, מתקבלים בעצבנות יתר, ומערערים את הרגשת הביטחון. הוא חסכוני יותר מ ה – GS (בממוצע 1:22 לעומת 1:19 באותם תנאי נסיעה). לסיכום, מדובר באופנוע נהדר, בעל אופי ספורטיבי מאוד, נוח, מאובזר ובנוי היטב. לי, אישית, הוא פחות מתאים, בגלל אופי הרכיבה הרגוע שלי, תנוחת הנהיגה הזקופה, האהובה עלי, וממשק המשתמש הפחות מוצלח לטעמי. אני, כנראה, לא אחליף לדוקאטי.
ביגוד ואבזור –

חליפות:
דפנה בחרה בחליפה מרובת שכבות מדגם BUESE – OPEN ROAD החליפה הוכיחה את עצמה כמוצלחת ביותר. היא נוחה וגמישה להתנהלות יומיומית. אטומה לגשם בצורה הרמטית, ושומרת על חום הגוף בצורה נאותה, גם כשהטמפרטורה בחוץ היא כשתי מעלות צלזיוס. מצד שני, כאשר מסירים את שכבות הבידוד והחימום, ופותחים את פתחי האוורור (המצוינים, וקלים לתפעול) – החליפה מאווררת, ונעימה גם בטמפרטורה של מעל שלושים מעלות צלזיוס (כן, חווינו גם את זו וגם את האחרת ☺… מבחינה בטיחותית, החליפה מגיעה עם מיגון בתקן CE2 בכתפיים, מרפקים ובירכיים, בלבד. מיגון ברמה זהה לגב, ולירכיים רכשנו בנפרד והוא הותקן במיידי. כך שיצאנו לדרך, עם מיגון מלא ברמה הגבוהה ביותר. הסגירות, בחפתים נוחות ולא מציקות גם בהידוק וגם ברפוי ומתבצעות בעזרת מיקרו וולקרו (סקוצ' עדין), שאינו נתפס בבגדים (כגון: פליז, צמר, פלנל) או שיער, אך נתפס בצורה מאוד חזקה ובקלות, ובצווארון, בעזרת תיקתק בעל חמש מיקומים משתנים. ניתן לחבר את המעיל למכנסיים בעזרת רוכסן היקפי, לטובת אטימה מלאה. לחליפה חמישה כיסים חיצוניים לא אטומים למים, ו שלושה פנימיים (שניים אטומים למים). בחיצוניים יש שני כיסי קופיקו שמסתבר שהיוו יתרון מבחינתה של דפנה ולא קיימים בחליפה שלי. כיס רוחב חיצוני וגדול בגב התחתון שימש לאחסון השכבה האוטמת במזג אומר חמים והיה מוכן לשליפה במהירות. בשולי המכנסים בחלק התחתון, מתאפשרת פתיחה בעזרת רוכסן גדול, המאפשר כניסה ויציאה מהמכנסיים גם כשהנעליים נעולות. ומאפשר הצמדה והידוק קל של כל מענס, מעל או מתחת למגף על פי הצורך בהתאם למזג האוויר.


אני בחרתי בחליפה מדגם BMW Enduroguard – מדובר בחליפה בעלת שכבה אחת המכילה בצורה מובנית את המיגון מפני פגעי מזג האוויר. לטובת אוורור, החליפה מצוידת באחד עשר פתחי אוורור ,הניתנים לפתיחה וסגירה תוך כדי נסיעה, ומאפשר להסתגל למצב משתנה בתוך זמן קצר ביותר, ותוך כדי רכיבה. האפשרויות הנ"ל, נבדקו ונוסו בהצלחה, עם שינויי מזג האוויר התכופים, בעליות ובמורדות האלפים השוויצריים. מבחינה בטיחותית, החליפה מגיעה עם מיגון בתקן CE2 בכתפיים, מרפקים בירכיים, גב, ולירכיים. כך שהיא כוללת מיגון מלא ברמה הגבוהה ביותר מלכתחילה. כמוכן, באזורים בסיכון גבוהה לשפשוף במקרה של החלקה (כתפיים, זרועות עד מעל המרפק, ברכיים ושוקיים) מוטמעות בבד נקודות קראמיות חזקות ועמידות ביותר לגרירה ושיוף עם הכביש. החליפה הוכיחה את עצמה כמוצלחת ביותר. היא הפכה נוחה וגמישה (לאחר "שבירת" הקשיות הראשונית) לאחר כשלושה ימי שימוש, להתנהלות יומיומית. אטומה לגשם בצורה הרמטית, ושומרת על חום הגוף בצורה נאותה, גם כשהטמפרטורה בחוץ היא כשתי מעלות צלזיוס (לא בלי שכבת פליז או לבנים תרמיים). מצד שני, כאשר פותחים את פתחי האוורור, החליפה מאווררת, ונעימה גם בטמפרטורה של מעל שלושים מעלות צלזיוס. הסגירות, בחפתים ובצווארון, נוחות ולא מציקות גם בהידוק וגם ברפוי ומתבצעות בעזרת מיקרו וולקרו (סקוצ' עדין), שאינו נתפס בבגדים (כגון: פליז, צמר, פלנל) או שיער, אך נתפס בצורה מאוד חזקה ובקלות. ניתן לחבר את המעיל למכנסיים בעזרת רוכסן (יש גם אחד קצר וגם אחד ארוך והיקפי), לטובת אטימה מלאה. לחליפה תשעה כיסים חיצוניים (שמונה מתוכם אטומים למים), כולל כיס אחד בבסיס זרוע שמאל, שקוף המיועד לאביזרים שדורשים מבט תוך נסיעה (טלפון, מפה..) ושניים פנימיים. בגב המעיל, מוטמע כובע נשלף, אטום למים, אך נושם ובם כיס לשקית שתייה עם לולאה מתאימה לצינור יניקה. גם במעיל שלי יש כיס חיצוני גדול לרוחב הגב התחתון. הכיס הזה שימש את דפנה כמחסן זמין בזמן הרכיבה, מאחר והוא בדיוק מולה, אטום למים ונוח לתפעול.
לסיכום, אנו מרוצים מאוד מהחליפות וממליצים עליהן בחום.
כפפות – דפנה בחרה בכפפות של Held. כאשר היא בחרה בזוג כפפות חורפיות וזוג קיציות בנפרד. שני הזוגות, נוסו והוכיחו עצמן כנעימות, ונוחות, בהתאם למזג האוויר שהשתרר. הבחירה מאוד מוצלחת ומשרתת את המטרה בצורה מעולה.
אני בחרתי בכפפות BMW Enduroguard רב עונתיות, בעלות שני תאים. תא מאוורר, ותא עם שכבת אטימה לגשם ומרופדת לשמירה על חום היד. הכפפות הוכיחו עצמן כאטומות למים בתא המתאים, מאווררות חלקית בתא הייעודי. הכפפות נעימות, בעלות מיגון מכובד, אבל מעט מסורבלות בגין היותן דו שימושיות. בכל זאת אני חושב שמדובר בכפפות מצוינות, ובבחירה טובה.
קסדות – שתי הקסדות הן מתוצרת שוברט הגרמנית ולמעשה מבוססות על דגם ה – C3-Pro. הקסדה של דפנה היא C3-Pro Woman, ולמעשה מותאמת לנשים מבחינה ארגונומית בצורה מושלמת. ואילו שלי מדגם E1, מוסיפה לבסיס מצחייה (פריקה, בנוחות ובמהירות) ואוורור נוסף בסנטר, המאפשר שימוש כקסדת אינדורו. שתי הקסדות מאוד שקטות, נוחות, נעימות מאוד למגע העור, מאווררות היטב ומצוידות במשקף כהה (נגד סנוור) פנימי עם כפתור חיצוני לשליפה ונטרול מהירים. העיצוב האווירודינאמי של הקסדות, מאפשר נסיעה נוחה מאוד ללא טלטול הראש גם בזרמי אוויר חזקים (מערבולות ממשאיות חולפות, מכות רוח וכיו"ב). מאחר ושני הדגמים מבוססים על אותו בסיס, קיימת שניהם הכנה זהה למערכות תקשורת מובנות, או חיצוניות, כולל שקעים פנימיים לאוזניות. התקנתי בעצמי את מערכות ה Cardo Pack-talk שלנו, וההתקנה הייתה קלה ומוצלחת.
הקסדות מומלצות בחום ומאפשרות נסיעה ארוכה בנוחות מקסימאלית.
מגפי רכיבה – דפנה בחרה בדגם מעוצב יותר, אך בעל הגנות נאותות, וממוגן מים של TCX מסוג Lady blend WP . המגפיים הוכיחו עצמם, כנוחים, אטומים למים, נעימים להליכה ואפילו יפים ליומיום. . מומלץ בחום.
אני בחרתי במגפי רכיבה של Alpinestar מדגם WEB. הדגם עשוי עור ומרובד ב GoreTex לאטימה מלאה למים, תוך שמירה על יכולת נידוף הזיעה ברמה גבוהה. המגף ממוגן בנקודות הרגישות. הוא הוכיח עצמו כנוח ביותר להליכה, ולתפקוד הן בזמן הרכיבה, והן בהתנהלות מחוץ לאופנוע, אטום למים לחלוטין, ואכן מנדף זיעה ונעים גם בחום. מגף נהדר ואיכותי. מומלץ בחום.
לסיכום הנסיעה
כאמור, זו לנו הנסיעה האמיתית הראשונה בחו"ל על אופנוע. 1,788 קילומטרים, כ 90 ליטר של דלק, בשבעה ימי רכיבה, כלומר ממוצע של 255 ק"מ ביום. לא, אני יודע שלא מדובר במרחקים אדירים, גם לא מדובר בקצווי עולם או בדרכים נטושות וחבוטות המאפיינות מסעות אופנוע אתגריים. אבל, החוויה הייתה אדירה והותירה בכולנו טעם של עוד. שנים שדפנה ואני חולמים על מסעות אופנועים בעולם, וה"סיפתח" הזה התמהמה, אבל הגיע, ובגדול. התובנות שלי מהמסע הן כי לכל אחד מהרכיבים במסע יש את המשקל שלו. לציוד, לאופנוע, למזג האוויר, למיקום, לנוף ולחברה, כמובן. אבל לתחושת המסע עצמו יש את המשקל הסגולי הגדול ביותר. אפשר לעשות את זה על כלי כזה או אחר, וההרגשה הנקודתית תהיה שונה, אבל, בגדול, החוויה היא חוויה של המכלול כולו. היא מורכבת, מסיפור הדרך, מהאנשים שפגשת, מהמקומות בהם עברת, מהרגשות שעברו בך בכל מקרה, או מצב בו היית שרוי. מה שנחרט בזיכרונך בצורה הסובייקטיבית ביותר, הוא החוויה האישית שלך, וכל מה שמסביב הן רק אבני בניין קטנות, שאולי משנות מעט את התפאורה, אבל לא את המהות.
אני לא מתיימר להבין או להסביר, מסע ארוך מה הוא שכן, הייתה זה רק טעימה ראשונה מפרי עץ הדעת. וכמובן, יש מנוסים ממני ומוכשרים ממני בתיאור, כמו יוני בן שלום, לירן מרכוס, דורון קדמיאל ואחרים שהפליאו לתאר והעמיקו בי את הרצון לקום ולעשות. אבל אני כן מנסה להעביר את מה שאנחנו הרגשנו, את נקודת המבט שלנו, כאשר אנחנו באים בשערי העולם הייחודי ומסתורי הזה של מסע על אופנוע. אני רואה בתפיסה הזו, באורח החיים הזה, מסע. ללא קשר לאורכו, תדירותו, מסלולו, רמת הקושי או הנוחות בו. מדובר יותר בצורה בה אתה תופס את מה שאתה מחפש ועושה. בהתמודדות עם הדרך, ובדרך החשיבה, בה אתה יוצא למסע, עובר דרכו, ומה הוא מותיר בך כאשר הוא מגיע לסיומו הזמני. לנו אין ספק שמדובר "בתחילתה של ידידות מופלאה", עם העולם הזה. וכבר שנה אחד מהכותבים המופלאים ביותר של השירה העברית באומרו : "מי שנדפק פעם אחת – כבר לא יכול להיגמל מזה…" (מאיר אריאל, מחלק המוסר-השכל). אז אנחנו לא מנסים ולא רוצים להיגמל. אני רק מקווה שלא יעבור עוד הרבה זמן עד שנצליח לממש את המסע הבא שמתחיל לקרום עור וגידים.

—————————————————————-

כל הזכויות C לסיפור ולצילומים שמורות לדפנה ואלי חפץ

————————————————————–

תגים: , , , , , ,

מאת: יוני   ·   קטגוריות: כללי   ·   לחץ כאן כדי להגיב ראשון!     הדפס פוסט

פוסטים קודמים »